צפרדעים

צפרדעים הן החיות הכי מוזרות בעולם. הן באות בשלל צבעים. ירוק, שחור, אדום, חום, ורוד צועק וצהוב זרחני. גם בכל מני גדלים. חמישה ס"מ, עשרה ס"מ ושלושה מטר. ובכלל, אף פעם אי אפשר לדבר איתן בהיגיון, בעיקר לא עם הגדולות. הקטנים לפחות מדברים בחידות.

מה? אתם לא מאמינים לי?
בואו, אני אספר לכם סיפור על טלן וצפרדע. אבל לא הצפרדעים הקטנות האלה, שמגיעות אולי לעשרים ס"מ ולצבע ירוק חומצי. אלא לצפרדע בצהוב זרחני עם נגיעות של ורוד בגובה שלושה מטר.
טלן תמיד מהרגיש מוזר כשהוא עבר את השער שהפריד בין כאן לשם. השמיים היו בצבע ירוק בהיר שסיפרו באותיות ירוקות כהות (כנראה למתכננים של שם נגמרו הצבעים כשהם הגיעו להודעות העננים) שהשחר התחיל להפציע ושבעוד שתיים עשרה דקות השמש תזרח.
טלן החליט לעשות עצירה קצרה למנוחה לפני שהוא יעבור את שלושים ושש המטרים בין השער לדלת (זאת הדלת לשם, זאת שנמצאת בכניסה לשם. נו, זאת שאתם תמיד חייבים לעבור בה). בכל מקרה, הצפרדע עוד לא הגיע.
עברו בערך עשר דקות עד שהצפרדע הגיע (טלן ידע זאת מאחר והוא שכח להשאיר את השעון של כאן לכן המחוגים צעקו עליו שיוציא אותם החוצה וייתן להם לנשום קצת אוויר צח).
בינתיים הוא הספיק לאכול ארוחת בוקר (כמובן מכיוון שזה היה אוכל מכאן הוא ניסה לקום וללכת, האוכל משם בדרך כלל יודע שהוא אמור להישאר במקום), ועד שהצפרדע הגיע לדלת טלן כבר היה שבע ומוכן לריב.
הוא הגיע אל הדלת תוך דקה, בזמן הזה הצפרדע הספיק להעלות על פניו הבעה מפחידה ולגרום לנקודות הורודות שלו לזהור באיום.
הצפרדע גהר מעל טלן ושאל "כן?".
טלן החליט ללכת על הדרך הישירה "אני רק עובר בדלת הזאת שכאן", הוא אמר בהחלטיות.
"לא, אתה לא" ענה לו הצפרדע.
נו טוב, חשב טלן, נקודות ורודות.
"זוז מהדרך" טלן אמר בשקט, "או ש…".
"או שמה?" שאל הצפרדע בזילזול.
"או שאני אכריח אותך"
הצפרדע נראה מהסס לרגע וטלן הרגיש הקלה. הפעם, הוא לא יצטרך להתווכח עם צפרדע כמה שעות על הדלת רק בשביל לגלות שזאת דלת פרטית של איזה זקן עשיר אחד שנמאס לו לחכות בתור של הדלת.
הצפרדע התחיל לזוז וממש לפני שטלן הרים רגל בשביל לעבוד בדלת הוא חייך, נעמד במקום וניפח את הבטן. טלן הועף לאחור. הוא לקח לעצמו שניה או שתיים כדי להתאושש בזמן שהכוכבים שהסתובבו סביב עיניו עשו סלטות באוויר והחליפו צבעים.
טלן קם וטפח על בגדיו על מנת לנקות אותם מהחול שדבק בהם. הוא נעמד ליד הצפרדע והחליט להיות נחמד.
"יום יפה היום" הוא אמר, "אין אף ענן בשמיים." (ענני ההודעות כבר מזמן הסתלקו)
הצפרדע הביט בטלן בחשד ורטן "כן."
"וראיתי פה נחל לא מזמן. כבר הרבה זמן שלא עבר נחל ליד הדלת. אני מניח שאתה מנסה לתפוס דגים בזמנך הפנוי. תעסוקה ראויה לשמה. כבר הרבה זמן לא אכלתי דגים, הדגים פה ראויים למאכל? אבל אני מניח שאתה לא אוכל דגים מבושלים, או לועס אותם בכלל אז אתה בטח לא יודע."
הצפרדע המשיך להסתכל הטל בחשד, לא מבין מה השינוי הפתאומי במצב רוחו.
"ואני רואה שיש פה הרבה ציפורים,” המשיך טלן. "אני מניח שאין לך בעיה של אוכל ושתייה פה, למרות שאתה צריך לעמוד כל הזמן על המשמר."
לפתע טלן הפסיק לדבר וניסה לרוץ סביב הצפרדע במהירות כדי לעבור בדלת. הצפרדע שלח את ידו והתקיל את טלן.
הוא נפל אך נעמד מיד ושאל "תרצה כוס מים?".
הצפרדע קפא לשניה. מעולם איש עוד לא ניסה להציעה לו מים והוא לא הבין מה טלן מנסה לעשות.
מצד שני, זה היה הסיבוב בשלישי שלו היום ואת הפסקת האוכל שלו ביטלו מאחר והוא התרשל בטיפול בשביל.
"כן," ענה הצפרדע לאחר רגע של מחשבה, "מאוד".
טלן שלף כוס מים גדולה מאחורי גבו והושיט אותה לצפרדע (וזה לא היה דבר של מה בכך מאחר והכוס שקלה לפחות שני קילו קילו).
לטלן הייתה תוכנית. בזמן שהצפרדע שתה (אתם יודעים איך זה, צפרדעים שותים בלגימה אחת) הוא הושיט את ידיו ודיגדג את הצפרדע.
מטח עצום של מים נשפך על טלן, אבל הצפרדע לא זז ממקומו.
טלן הרטוב החל ללכת לעבר הקצה השני של הדשא (אתם לא זוכרים? שלושים ושש מטר). הוא ניסה להתיישב על אחת האבנים שבסביבה בשביל להתייבש אבל האבן זרקה אותו והלכה להתיישב במקום אחר.
טלן (שנפל בינתיים לרצפה) הביט באבן במבט נעלב, הוא לא היה רגיל לכך שיזרקו אותו לרצפה. האבן השיבה לו מבט עצבני בעוד היא תוהה האם כדאי להפוך את כל העניין למריבה ולידות בטלן את שכנותיה הקטנות יותר. טלן ראה את המבט והחליט לוותר הפעם. בכל מקרה, היו לו דברים חשובים יותר לעשות.
טלן לא אמר נואש. הוא קם, ייבש את עצמו וצעד אל עבר הצפרדע לניסיון שלישי.
טלן מלמל משהו והתרכז בנקודה כלשהי באוויר, כמה מטרים ליד ראשו של הצפרדע. "תראה את זה!" צעק והצביע אל אשליית הזבוב הענק שהוא יצר באותו הרגע. "איזה גודל" המשיך, "והוא נראה עסיסי כל כך."
הצפרדע הביט בזבוב, החליט שהוא שווה את המאמץ והוציא לשון ענקית לעברו, כשהוא גילה שהזבוב היה לא יותר מאשר אשליה הוא התרגז ושלח את לשונו הרחק שוב. אבל הפעם, אל טלן.
טלן צלל אל עבר הדשא כדי להתחמק מהלשון הורודה והרירית, הוא פספס אותה בחצי סנטימטר בלבד.
נו טוב, חשב טלן, לפחות הוא לא חכם במיוחד.
טלן החליט לנסות גישה אחרת, אומנם הצפרדע הייתה קסומה אבל תמיד יש סיכוי שהיא באמת טיפשה כמו שזה נראה עד עכשיו. הוא התרחק מהמקום עד שלא יכל יותר לראות את הצפרדע והניח שהצפרדע גם לא יכלה לראות אותו, הפך את עצמו לתיקן וחשב לנסות לעבור מתחת בין רגלי הצפרדע אבל החליט בסוף שלא, תמיד יש סיכוי שהצפרדע ינסה לאכול אותו. הוא הפך את עצמו לעכביש אבל שינה את דעתו שוב, הצפרדע עשוי לדרוך עליו בטעות. לבסוף, לאחר מספר ניסיונות טלן בחר בארנב לבן. הוא הניח שהארנב יהיה קטן מספיק בשביל שהצפרדע לא ישים אליו לב וגדול מספיק בשביל שהוא לא ידרוך עליו.
טלן החל לדלג אל עבר הצפרדע, כשהיה מספיק קרוב אליו הוא החליש את תודעתו ואת סממני הקסם שבו כדי שהצפרדע יחשוב שהוא רק ארנב פשוט. בדיוק כשהוא התכוון לדלג דילוג אחרון ולעבור בדלת בעט בו הצפרדע בעיטה אדירה כך שהוא התעופף לקצה השני של הדשא ונחת (בצירוף מיקרים יוצא דופן) סנטימטרים ספורים מאותה אבן שהעיפה אותו מעליה דקות אחדות קודם לכן.
הארנב, שנחת על גבו, התהפך, קם על רגליו ונהפך בחזרה לטלן.
טלן לא אמר נואש. הוא יצר סביב עצמו חומת קסם שקופה והלך בצד נחוש אל עבר הדלת. הצפרדע צעד שני צעדים הצידה ונתן לטלן לעבור. טלן חייך באושר וניסה לעבור דרך הדלת אך כאשר הוא ניסה להעביר את ידו דרכה חסם אותו כוח בלתי נראה. טלן הזועם צעק אל הצפרדע "אתה סגרת את הדלת!". הצפרדע רק חייכה ודחפה את טלן הרחק מהדלת.
טלן ידע שסגירת הדלת לא תחזיק מעמד ליותר מכמה דקות ואכן, הצפרדע חזרה לעמוד מול הדלת לאחר שטלן התרחק ממנה. טלן התיישב והחליט לקחת לעצמו קצת זמן למחשבה.
"התייאשת?" שאל הצפרדע.
טלן התרומם ושאל בתמימות "אולי עוד כוס מים?".
הצפרדע הסתכל על טלן בתימהון, אפילו הטיפשים שבאנשים ידעו שאין טעם להשתמש באותו תכסיס פעמיים.
"כן," הוא ענה, "אבל הפעם אתה עומד בקצה השני."
"בסדר" אמר טלן, הוציא כוס נוספת של נוזל שקוף וצעד כמה צעדים אחורה.
אתם חושבים שטלן טיפש? שהוא באמת השתמש באותו תכסיס פעמיים?
מה פתאום! טלן הוא אחד האנשים החכמים ביותר שחים כיום! הנוזל לא היה מים אלה שיכר מזוקק חזק מאוד. הרי זה ידוע שצפרדעים לא יודעים להבחין בין אלכוהול למים.
הצפרדע שתה את כל הכוס (את זה שהיא גדולה כבר אמרנו).
טלן בהה בו במשך עשר דקות וכשהוא הבין שהצפרדע לא מתכוון להתנדנד וליפול הוא החליט להחליף אסטרטגיה.
בזמן שהצפרדע הלך להטיל את מימיו (בסביבה של הדלת כדי שאף אחד לא יוכל לעבור בלי שהוא יראה אותו) טלן ייבא נסיכה מכאן (נשארו כאן עוד כמה נסיכות, הם משומשות ולא שוות הרבה, אבל תמיד כדי לנסות דברים שעובדים) והעמיד אותה מול הצפרדע.
לאחר שהנסיכה סיימה לצעוק ולהתעלף פעמיים (פעם אחת כשהיא ראתה את הצפרדע ופעם אחת כשהיא ראתה את טלן) טלן הודיע לשניהם "עכשיו, אתם הולכים להתנשק!"
הצפרדע, שכל העניין שעשע אותו, הסכים ושירבב את שפתיו. הנסיכה, לעומת זאת, נגעלה וצעקה על טלן שהיא לא תנשק שום חיה רירית וצהובה בגודל שלושה מטרים בעיקר כשהיא אמורה להיות ירוקה ובגודל של עשרים סנטימטר. מה שהיא כן מוכנה זה לנשק את טלן ולעשות לו דברים ש… (איך היא תארה את זה?), הוא עוד לא עשה אף פעם.
הצפרדע, שנעלב, תפס את הנסיכה ונתן לך נשיקה ארוכה על השפתיים. לאחר דקה שבה לא השתנה כלום (מלמד הנסיכה שהפכה מנסיכה רגועה ונגעלת לנסיכה היסטרית וצווחנית) טלן החליט להחזיר את הנסיכה, בעודה צועקת, אל ביתה.
לטלן נמאס, הוא הוציא שטר כסף גדול מכיס פנימי כלשהו ושאל "עכשיו אני יכול לעבור?"
הצפרדע לקח את השטר, בחן אותו מקרוב, אמר "לא" והכניס את השטר לכיס. (כמובן שלצפרדעים יש כיסים, זה שאתם לא רואים אותם לא אומר שהם לא קיימים).
"נמאס לך כבר?" שאל הצפרדע.
"כן" ענה לו טלן, שלף פיגיון כסוף ודקר את הצפרדע בכליות.
הצפרדע הוציא את הפגיון, בחן אותו בעיון ואמר "עבודה יפה, אני חושב שאני מכיר את הנפח".
טלן המתוסכל התייאש וצעק "לכל הרוחות! כל מה שרציתי היה לעבור מכאן לשם! אני יכול לחיות בשני המקומות, אני מוציא את הקסם שלי בעצמי ואני לא מעביר מחלות! אתה מוכן בבקשה לתת לי כבר לעבור?"
"כן" אמר הצפרדע וזז לציד הדלת.
בזמן שהדלת נפתחה טלן ההמום שאל "מה?"
"בסך הכל היית צריך לבקש" מלמל הצפרדע.
טלן ההמום עבר דרך הדלת לשם, מאחר ומוחו היה עסוק בדברים אחרים הוא לא שם לב לעדר הדרורים שבא, תפס אותו וגרר אותו לקן שלו.
אבל זה, כבר סיפור ליום אחר.