המלכה האם
עיניה של יסמין, עינים כתומות כעין השקיעה באביב, השיבו אליה מבט מהראי. סביב לעיניה טרחה אשחר, המאפרת המלכותית, על הגימורים האחרונים לאיפור הטקסי. כל פניה של יסמין כבר נמשחו בצבע הלבן שהופק מצמח הליבנן הארסי. הרעלן שבמשחה הצחורה כבר פעל את פעולתו השקטה וכל שרירי פניה של יסמין היו משותקים לחלוטין. היא לא יכלה למצמץ, לחייך או לבכות.
רק אזור אחד נותר חשוף בפניה, אם כי גם הוא שותק מפעולת הרעלן המתפשטת; האזור מסביב לעינים שנתחם בגבות ובעצמות הלחיים ופלש מעט אל הרקות כאילו היה מסיכה. באזור זה נראה דפוס מיוחד של כתמים סגולים שהשתלבו האחד בשני כתצרף. שבילים צרים של עור בצבע רגיל נראו בין הכתמים שכמעט נגעו זה בזה. היה זה אות המלכה – סימן תורשתי ייחודי בצבע ובצורה ליסמין, שהועתק בשלמותו לכל ילדיה. הדפוס המיוחד הופיע גם על עפעפיה של יסמין, שכעת היו מקובעים בפתיחתם.
שתי נשים עמדו מאחורי יסמין. אדמונית, המשרתת האישית שלה, כבר נשאה בידיה את הכתר. המבט בעיניה של אדמונית היה ערני כתמיד אך יסמין חשה כאילו המשרתת נמנעת מלהישיר מבט אליה, כאילו עננה כלשהי מצעפת את עיניה. אשבל, מפקדת משמר המלכה, ניצבה גם היא בדממה האופיינית לה. גופה של אשבל היה מכוסה לחלוטין בשיריון הקשקשים שעטו כל שומרות המלכה. השיריון היה חזק במיוחד אך בכוונה תחילה היה צמוד לגופן של השומרות כדי שלא יהיה ספק כי נשים הן. גזרתה של אשבל ניכרה בבירור מתחת למעטפת הקשקשית. קימוריה שידרו יופי וחוזק. ראשה ופניה היו מכוסים לחלוטין בקסדת קשקשים פרט לשני חריצים צרים שחשפו את עיניה. רק לנשות משמר המלכה, ורק בעת שהיו בתפקיד, היה מותר להסתיר את אות המלכה שלהן. אך יסמין ידעה היטב שאף אחת מהשומרות לא היתה מבנותיה. ילדותיה של יסמין היו מנועות מלשרת בארמונה. גברים לא הורשו לבוא בכתלי הארמון למעט בהזמנה מיוחדת.
ואף כי עיניה של אשבל נראו דרך חריצים זעירים בלבד, ליסמין לא היה ספק בזהותה. היא היתה יכולה לזהות את העינים האלה בחשכה. כן, החשכה. זיכרונה נשא אותה אל הלילה ההוא. הלילה הנורא ההוא לפני מספר שנים. הלילה שבעקבותיו התעקשה שאשבל תמונה למפקדת המשמר ולשומרת הראש האישית שלה. צמרמורת עברה בעורה עת נזכרה בהתעוררותה בלילה ההוא. היא ניעורה במיטתה וחשה את הבלתי יאמן. גבר היה לצידה במיטה.
הגבר מיהר לחסום את פיה במטפחת. היא היתה משותקת מפחד. הגבר קירב את פיו לאוזנה ולחש לה דברים סתומים, נעלמים. דעתה לא היתה פנויה כלל להרהר במשמעות הדברים. ואז נפרצה הדלת ואשבל הסתערה פנימה בחרב שלופה. ברק הלוחמת זהר בעיניה.
"אה ייייייי אה ייייייי אה ייייייי…!! " פרצה קריאת הקרב מגרונה, מזעיקה את כל נשות המשמר לתפקיד חייהן.
הגבר זינק מהמיטה ושלף שתי חרבות קצרות.
"מנוולות!" צעק בשנאה, "אין לכן כל זכות!".
והוא הסתער לעבר אשבל. תנועותיו היו חדות, מדויקות, כאילו התאמן זמן רב לקרב שכזה – שתי חרבות קצרות מול אחת ארוכה. אך אשבל למדה את תנועותיו מהר. איבחה אחת של חרבה קטעה את ידו השמאלית וזו נפלה מדממת אל השטיח, עדיין אוחזת בנשק. הגבר המשיך להילחם כאילו לא הבחין באשר אירע. אשבל כבר למדה שהגבר עוטה שיריון על גופו ולכן שיגרה את חרבה לצווארו. חוד החרב הפציע מעורפו של הגבר והוא נפל שדוד.
שאר השומרות ומפקדת המשמר דאז פרצו אל החדר. כלנית, אם הארמון, נכנסה בעקבותיהן בכותונת הלילה שלה.
"סיגלית, רותם, רקפת – קחו את המלכה לאגף שלנו!" אשבל פקדה על השומרות, אם כי לא היתה המפקדת שלהן כלל. השלוש תפסו את יסמין ומילטו אותה מהחדר.
יסמין מעולם לא קיבלה תשובות באשר למאורעות אותו לילה. כאשר חזרה באוזניה של כלנית על הדברים שלחש לה הגבר – ביטלה אותם אם הארמון כדבריו של חולה נפש. יסמין דרשה כי אשבל תמונה למפקדת המשמר ולשומרת הראש האישית שלה. אם הארמון טענה שזה לא בסמכותה של המלכה אך יסמין התעקשה.
אשחר סיימה את עבודתה וכעת היתה יסמין מוכנה להנחת הכתר. אדמונית ניגשה אליה והניחה את הכתר הזהוב והכבד על ראשה. שיערה האסוף של יסמין נעלם מהעין תחת הכתר שכיסה את כל עורפה. בחזית הכתר התנוסס ריקוע זהב גדול ומעוצב שנראה כמאריך את מצחה אל על. על פני הריקוע היו משובצים יהלומים שנצצו באור הבוקר. יהלום כעין הטורקיז סימל לידה של בת. יהלום כחול – בן. השיבוץ לא היה אקראי וסימל את רצף הלידות באופן כרונולוגי. הלידה הראשונה צוינה במרכז הריקוע וממנו נשלחה זרוע ספיראלית שסימלה את הלידות האחרות. לידות מרובות יילודים סומלו ביהלומים ששובצו יחד, צמודים זה לזה.
חמישים וחמישה יהלומים נצצו בכתרה של יסמין. יהלום לכל ילד או ילדה שלה. היו שם סימולים לשש עשרה לידות של בנים בודדים או בנות בודדות, שמונה לידות זוגות של תאומים או תאומות, שש לידות של שלישיות. אחת התוספות האחרונות לכתר היתה בולטת במיוחד – לידה של חמישייה שהורכבה משלישייה זהה של בנות ועוד זוג בנים תאומי חיבה. יסמין זכתה לכבוד רב על לידה זו. אם כי המשפחה שזכתה בחמישייה היתה בעלת אמצעים בינוניים וכלל לא יכלה לתמוך במספר כה רב של ילדים. המשפחה קיבלה תמיכה כלכלית מארמונו של מושל העיר.
יסמין התבוננה ביהלומים שנצצו בכתרה וידעה שמספרם גבוה בשתים ממספר ילדיה שחיים בעולם. אחת מלידות התאומים שלה היתה לידה שקטה. מועצת המלכות טענה בפניה שאם לא נמסרו ילדים למשפחה – אין משבצים יהלומים בכתר. אך יסמין הטיחה בפני המועצה שאלה ילדיה ושהיא ילדה אותם. ושאם בלאו הכי כל שנותר לה מילדיה – מכל ילדיה – זה היהלומים, אז היא דורשת שהצורף המלכותי ייגש לעבודתו.
כלנית, לבושה בבגדי טקס כבדים, נכנסה לחדר על מנת לבחון את הופעתה של יסמין. היא לבשה את הלבוש הרשמי של התפקיד הנוסף שלה – הכרוזה המלכותית. יסמין קמה ממושבה כילדה צייתנית. לאור הנסיבות המיוחדות של היום ניאותה כלנית לחרוג מנוהגה הסגפני ועטתה על פניה איפור עדין. יסמין זכרה את פניה של כלנית בצעירותה. אז תמיד נראתה כאילו שיערה האסוף בקפידה מושך את עור פניה לאחור ומותח אותם לכדי מרבד חלק ונוצץ. כעת חרש גילה קמטים בפניה. אך המבט בעיניה היה תמיר וכל רואה כתמיד. יסמין יכלה לחוש על גופה את עיניה של כלנית עת סבבה אותה ובחנה אותה בקפידה. היא בחנה את השמלה המהודרת, הכתר ואת הפנים. בסופו של דבר הנהן ראשה הנהון בלתי נראה כמעט לאישור. מילה לא נמלטה מפיה. היא סבה על עקביה ויצאה מהחדר. יסמין ואשבל יצאו בעקבותיה.
במסדרון המתינו להן שמונה שומרות נוספות עטויות בשיריונן. יסמין והפמליה החלו לעשות את דרכן לעבר חצר הארמון. באולם שלפני החצר כבר עמד מוכן האפיריון המלכותי, עשוי עץ חזק ומעוטר בגילופים ובאבני חן. יסמין התיישבה בו במקומה וכל דלתותיו נסגרו סביבה. היא היתה כעת בעלטה מוחלטת. כמה דקות של חסד לפני הטקס. אך היא יכלה לשמוע את כל המתרחש בחוץ.
היא שמעה את פתיחת הדלתות שהובילו אל החצר. כעת ניתן היה לשמוע את המולת ההמון שבחוץ. היא שמעה את כלנית צועדת החוצה בצעידה נחושה. חצוצרות נשמעו עם יציאתה של כלנית והן היסו את המולת הקהל.
"חגיגות יום הולדתה החמישים של המלכה האם יסמין השלושים ותשע!" הרעימה כלנית בקולה, "היכונו לקבלת המלכה!".
תרועת חצוצרות נוספת זעזעה את האויר ויסמין יכלה לשמוע אלפי זוגות ברכים נושקים לרצפת השיש של חצר הארמון הגדולה. היא יכלה להרגיש את האפיריון מתרומם אל על, נישא על כתפיהן של שמונה השומרות, ארבע מלפנים, ארבע מאחור. היא הרגישה את האפיריון נע קדימה ולבסוף מורד מטה. שתי הדלתות שמולה נפתחו לרווחה ואור הבוקר פרץ פנימה וסנוור את עיניה עד להכאיב. לסגור את עפעפיה היא לא יכלה, ולגונן על עיניה בידיה היה אסור. כל שנותר לה הוא לחכות שהכאב והזוהר הלבן שהטביעו את עיניה יתפוגגו.
הסנוור חלף ומול עיניה נחשפה החצר גדושת האדם. תושבי העיר, באלפיהם, היו הרחוקים ממנה ביותר ומילאו את החצר ואת הרחובות שמחוץ לחצר. הם ענינו אותה פחות. מבטה נח על מתחם החצר הקרוב אליה. מתחם זה הופרד משאר החצר בידי גדר נמוכה ובידי שומרים ממשמר העיר. האפיריון היה מונח על במה שמספר מדרגות ירדו ממנה אל מתחם זה. אשבל ושמונה השומרות ניצבו מכל עבריה של המלכה, דרוכות. בשולי הבמה, מכל צד, ניצבו שלוש חצוצרניות מלכותיות.
למטה במתחם כרעו ברך המשפחות שסודרו בחצי גורן. ההורים כרעו מאחור ומלפנים כרעו הילדים. עשרים משפחות היו שם – אלה שילדיהן היו מתחת לגיל שמונה עשרה והיו מחויבים להשתתף בחגיגות יום ההולדת של המלכה. המשפחה הצעירה ביותר, זו שזכתה בבנה האחרון של יסמין, היתה הקיצונית משמאל. הבן היה תינוק בלבד ולא יכול היה לכרוע ברך. אימו כרעה והחזיקה אותו בידיה. כמה משפחות ימינה משם כרעו ברך זוג הורים ולפניהם כרעה החמישייה המפורסמת.
מצד שמאל, ורחוק יותר מהמשפחות, כרעו ברך ארבעת המכובדים: מושל העיר, בנה של המלכה אסטר הארבעים ושבע שנפטרה לא מזמן, מפקד משמר העיר בשיריונו, השופט הראשי של העיר בגלימתו ולבסוף – ראש המאמינים של העיר. ראש המאמינים היה גם הזקן ביותר מבין הארבעה. על גופו עטה גלימת נזירים כשאר המאמינים והמאמינות. על צווארו היתה תלויה האבן, ומתוקף מעמדו היתה היא אבן גדולה וכבדה במיוחד. פני האבן הוכו במכוש קטן בכדי להופכם לקוצניים ומכאיבים. נשיאת האבן סימלה את סבלה של המלכה קורנית הראשונה – המלכה הבתולה שנסקלה באבנים ובמותה כיפרה על חטאי כל האדם.
החצוצרות הריעו שוב וכעת מותר היה לציבור הגדול להיעמד.
"ברכות הילדים!" הרעימה כלנית בקולה.
הילדים, אוחזים בזרי פרחים גדולים וססגוניים, ניגשו כגוף אחד אל המדרגות שהובילו אל הבמה עליה עמד האפיריון. רק התינוק נישא בידיי אימו שנשאה גם את הזר. הילדים והאם הצעירה עלו במדרגות והניחו את הזרים על הבמה. כעת נסוגו כולם לאחור אל החצר, וכרעו ברך שוב. בקול אחד בירכו:
"המלכה האם יסמין, לכבודך, לתהילתך, לשלומך, לבריאותך. את שנתת לנו חיים, שנשאת אותנו ברחמך הקדוש. תחי המלכה האם! תחי! תחי! תחי!".
על שלוש המילים האחרונות חזר כל הקהל הגדול. כעת נסוגו הילדים אל חיק משפחותיהם בהליכה לאחור. בני המשפחות וארבעת המכובדים כובדו בכסאות נוחים עליהם רק עכשיו מותר היה להם להתיישב. שאר הקהל העצום צפה בטקס בעמידה.
"ברכות אישיות מהילדים!" הרעימה כלנית בקולה וכעת פרשה אף היא לכסא שהועמד עבורה הרחק מהאפיריון ומאחוריו.
כעת נפתח החלק הארוך ביותר של הטקס. בזה אחר זה יברכו הילדים באופן אישי את המלכה. מהבכור ועד לצעיר ביותר שאימו תברך בשמו מפאת רכותו. הבכור, שעמד עם משפחתו קיצוני משמאל, היה נער בן שבע עשרה שעבורו תהיה זו ההשתתפות האחרונה בטקס יום הולדתה של המלכה. הנער היה מוזיקאי מוכשר וכדרכו כיבד את המלכה בשיר שכתב והלחין בעצמו. הנער נטל גיטרה וצעד למרכזו של חצי הגורן שיצרו המשפחות. הנער פצח בשירה ובניגון לכבודה של המלכה ולהנאת הקהל הגדול.
יסמין ידעה שעבור רבים היה חלק זה של הטקס ארוך מדי ומייגע. מבלי לראות זאת ידעה שכלנית משתעממת אי שם מאחוריה. אך עבורה היתה זו ההזדמנות היחידה בשנה לראות את ילדיה. הנער שר את שירו החדש והיא הביטה היישר אל תוך עיניו, שהיו מעוטרות באות המלכה. האות שלה. היא בחנה את שאר הילדים, שמה לב לגדילתם וללבושם. יותר מכל ניסתה להבין האם הם נראים מאושרים. הניתן לראות אושר?
היא הבחינה בתחבושת על ידו של אחד הבנים הקטנים. הדבר ציער והכעיס אותה מאד. היא הביטה בשני הוריו ורצתה לבוא אליהם בטענות. אך היא לא יכלה. ההורים היו אחראים על גידול הילדים. לא היא. מבטה עבר על פני כל הילדים שוב ושוב. בינתיים סיים הנער את שירו וזכה למחיאות כפיים מכולם פרט לה. אסור היה לה להזיז את ידיה או את גופה. אחריו תפסה נערה את המרכז ופצחה בריקוד בעודה מנופפת במקלות שבקצותיהם סרטים צבעוניים.
בליבה ידעה יסמין שהיא מחייכת אליהם. אל כולם ואל כולן. אך היא גם ידעה שפניה המשותקות לא שידרו כל רגש אל הילדים. היא ידעה שהם רואים רק את תבנית פניה שקרנו באור לבן שהוחזר מהמשחה. היא ידעה שהם רואים רק את עיניה הכתומות, שזיהו אותה כמלכה, והמעוטרות באות שזיהה אותה כאימם הולדתם. הם לא ראו את דמעותיה. ויסמין לא חשה אותן על עורה. השרירים סביב לעיניה היו משותקים ככל פניה. היא בכתה בתוכה בלבד.
יסמין סקרה גם את ההורים. מבטה השתהה על אביו של הנער ששר לכבודה. הוא היה גבר עדין ורגיש כבנו. הוא שכב איתה ברוך ומתוך כבוד רב. זה היה די משעמם עבורה אך היה אסור לשניהם להוציא מילה מהפה. כלנית עמדה כתמיד מחוץ לדלת. אוזניה כרויות. אז יסמין לקחה את ידיו בידיה והבהירה לו איך היא רוצה שהוא ייגע בה. ושהוא לא חייב להיות כה עדין. היא לא תישבר. זאת לא הפעם הראשונה שלה. הוא הבין מה מתבקש ממנו והצליח לענג אותה ולא במעט. אפילו אנחה קלה נמלטה מפיה. אנחה אשר זיכתה אותה במבט רושף מכלנית בבוקר שלמחרת.
היא סקרה את כל עשרים האבות שעמדו שם לצד נשותיהם. חלק מהם שכבו איתה בתשוקה חייתית, חלקם היו כמעט אדישים. אבל כולם כאחד התייחסו אליה בחרדת קודש. פגיעה בכבודה של מלכה היתה עבירה נושאת קלון שסיכנה את הגברים בתקופת מאסר ובגירוש מהעיר.
כל הגברים שזכו בלילה עם המלכה היו צריכים להרוויח אותו. ראשית, היה עליהם להתארס. רק גבר שאירוסיו הוכרזו פומבית יכול היה לפנות אל מועצת המלכות בבקשה להביא ילד לעולם. למעשה, היה מחוייב לעשות זאת. האפשרות להישאר חשוך ילדים היתה בידי רווקים ורווקות בלבד. גבר שהתארס ולא פנה אל מועצת המלכות – הוכרח לבטל את אירוסיו. ארוסה שהצהירה כי לא תקבל לידיה תינוק מארמונה של מלכה – הוכרחה לבטל את אירוסיה גם היא.
המאורסים הטריים היו צריכים להוכיח בפני המועצה את יכולתם הכלכלית, את בריאותם ואת כוונתם לגדל עם רעייתם את הצאצא לו יזכו מרחמה של המלכה. לאחר שזכו באישורה של המועצה נאלצו הגברים לעבור שלב סמלי של חיזור אחר המלכה אשר נבחרה עבורם בידי המועצה. חלק מהגברים הביאו למלכה ציד איכותי שספק רב מאד אם צדו אותו בעצמם. חלק מהגברים ניצחו לעיני המלכה בדו קרב מול רווק מזדמן כלשהו, שבכל זאת יצא מההתמודדות ללא פציעות קשות במיוחד. חלק מהגברים בחרו להפגין מול המלכה את כישוריהם ברכיבה על סוס, שימוש בנשק כלשהו, שירה, ניגון וכדומה. בכל מקרה, גבר שזכה באישור המועצה זכה גם בשלב החיזור.
לגברים הללו אסור היה לשכב עם ארוסותיהם ואף להתחתן איתן כל עוד לא הוכרז שהלילה עם המלכה הוכתר בהצלחה וכי המלכה הרה. רק לאחר הצהרה חגיגית זו יכול היה הגבר להתחתן עם ארוסתו ולממש את נישואיו אליה. למעשה, היה מוכרח להתחתן. בכל הנוגע למימוש הנישואים – היה זה עניין פרטי של בני הזוג שלא עניין איש. כשם שכמעט כל משכב עם מלכה הסתיים בהיריון – כך גם כל משכב, ללא יוצא מן הכלל, עם אשה שאינה מלכה לא הסתיים בהיריון. מקרים של לילות כושלים עם מלכה היו נדירים ביותר והדבר מעולם לא אירע ליסמין. גבר שלא זכה בפרי בטן מהמלכה נאלץ לדחות את נישואיו וזכה לשכב איתה שוב עד לקבלת ההיריון המיוחל. גבר שזכה בילד מהמלכה לא יכול היה לפנות בבקשה נוספת אל מועצת המלכות. משכב עם המלכה לאחר שנשא אישה היה בגדר ניאוף והדעת לא סבלה זאת. רק גבר שהתאלמן או התגרש יכול היה לפנות למועצה בשנית. במקרים נדירים התגרשו הגברים מנשותיהם, שכבו עם המלכה ואז חידשו את נישואיהם.
יסמין הביטה ברעיות שישבו לצד בעליהן ומאחורי הילדים. תמיד חשה כי הן מתבוננות בה בקנאה כבושה. הן מקנאות בה? הדבר הפליא אותה תמיד. הן, שזכו להצמיד אל גופן ולגדל את הילדים שיצאו מרחמה העזו לקנא בה בגלל לילה אחד עם הגבר שלהן? הדבר ציער אותה מאד. יסמין הבחינה כי האם הצעירה ביותר הסתירה את תינוקה הרך תחת גלימתה והניקה אותו. המסכן הקטן היה רעב. כל הנשים הללו, כל הנשים העקרות הללו החלו לייצר חלב ברגע שילד הוצמד אל שדיהן. ואילו היא, המלכה, האם היה ביכולתה לייצר חלב? היא לא ידעה. אף אחד לא ידע. אף מלכה מעולם לא הורשתה להחזיק את ילדיה ולו לרגע.
יסמין סקרה בעיניה העייפות מחוסר מצמוץ את הקהל הגדול שמאחורי המשפחות. ושוב היא מצאה אותה. אחת מהנשים בקהל, לבושה בגלימת מאמינים, נשאה סביב עיניה את אות המלכה שלה. היא כבר היתה בת עשרים ושש לפי זיכרונה של יסמין. היא נולדה ללא תאום או תאומה ובחרה להקדיש את חייה למלכה הבתולה. על צווארה היתה תלויה אבן מחודדת, אך לא גדולה או קוצנית כאבן של ראש המאמינים. היא אחזה באבן בחוזקה בשתי ידיה ושפתיה שיננו תפילה אחר תפילה. יסמין ידעה שביתה מתפללת לשלום אימה יולדתה. היא היתה היחידה מילדיה הבוגרים שבחרה לבוא לטקס אחרי גיל שמונה עשרה. הדבר ציער אותה מאד. אך דבקותה של הנזירה הזאת, הריכוז שבו זזו שפתיה הדוממות והאופן בו נעצמו עיניה בתפילתה – העניקו לה כוח ונחמה.
יסמין הביטה באנשי משמר העיר שהפרידו בין הקהל הגדול לבין מתחם המשפחות. הגברים עטו שיריונות מרוקעים וכבדים למראה. קסדותיהם היו פתוחות וחשפו את אות המלכה שלהם. יסמין ידעה שסביר להניח שמי מבניה משרתים במשמר העיר. אך הם לא הורשו לקחת חלק בטקס במסגרת תפקידם אלא לצפות בו כקהל בלבד. הגברים הללו נראו לה אדישים, מגושמים ואיטיים. היא ידעה שכל אחת משומרותיה תוכל להתמודד עם כמה מהם.
ברכות הילדים נמשכו. אחת הנערות הפגינה את כישוריה בניגון על נבל, צמד תאומים העמיד מופע קסמים. החמישייה העלתה הצגה קצרה. אחרונים לברך היו הורי התינוק שהודו למלכה בשפע תודות והיללו אותה בשלל הילולים. עם סיום דבריהם נעמדה כלנית והכריזה שלפני שייתום הטקס יש לה הכבוד להכריז הכרזה מלכותית.
"המלכה יסמין השלושים ותשע בהיריון!" הצהירה כלנית והקהל פרץ בתשואות ובמחיאות כפיים.
בין רגע החל להישמע מצריח הארמון ניגון הפעמון המוכר שהצהיר כי המלכה אשר שוכנת בארמון זה הרה. בהתחשב בכך שחלק ניכר מתושבי העיר היה מרוכז סביב הארמון בלאו הכי, היה ברור כי הפעם תתפשט הבשורה מהר מתמיד.
כלנית הכריזה על סיום הטקס ואלפי זוגות ברכים נשקו שוב לקרקע. החצוצרות הריעו שוב ודלתות האפיריון הקדמיות נסגרו והשאירו את יסמין בעלטה שהביאה לעיניה מנוחה. המנוחה לעינים היתה מיוחלת, אך אילו רק יכלה להביט עוד רגע בילדיה…
היא חשה את האפיריון מורם ונישא אל הארמון בהליכה לאחור.
***
אדמונית ומשרתת נוספת ייבשו את שיערה של יסמין לאחר רחיצת טרום השינה. לאחר מכן עזרו לה להחליף את חלוק הרחצה בכותונת הלילה, בירכו אותה ללילה טוב ועמדו לצאת מהחדר.
"מלכתי, " אמרה לפתע אדמונית, "אם אוכל לשוחח איתך כמה דקות בטרם אלך…".
"בוודאי" ענתה יסמין ושחררה את המשרתת האחרת.
יסמין התיישבה על מיטתה ואדמונית נעמדה מולה.
"מלכתי…" פתחה המשרתת.
"אדמונית, את יודעת שאינך חייבת לקרוא לי כך כשאנו לבד. בואי, שבי לצידי".
המשרתת ניגשה בהיסוס והתישבה על המיטה במרחק מה מיסמין.
"אני חשה מהבוקר כי ליבך כבד עלייך, אדמונית. הכל כשורה?".
"כן, גבירתי. הכל כשורה. למעשה יש לי חדשות משמחות. אני… אני מאורסת".
אדמונית מילטה את עיניה מעיני גבירתה.
"אלא חדשות נפלאות, אדמונית. אין לך במה להתבייש מפני".
"אני מצטערת מלכתי… " אמרה אדמונית ופרצה בבכי, "הייתי רוצה לשרת אותך לנצח אבל.. אבל זה אסור".
"זה לא יהיה אסור עד אשר תתחתני. ואין סיבה שתוותרי על זכותך להקים משפחה רק בכדי לשרת בארמון הזה. לאחר הניסיון שצברת כאן תהיי משרתת מבוקשת במקומות רבים".
"זהו כבוד גדול לשרת בארמון מלכה, גבירתי. כל שכן לשרת מלכה שכמותך. אני מבטיחה שלא אתחתן עד אשר יוולד הילד שברחמך".
אדמונית התייפחה מבכי. יסמין קרבה אליה ומשכה את גופה של האישה הצעירה אליה.
"אל תבכי, יקירתי. יש לך זכות למשפחה, לאושר. אל תוותרי על מה שהחיים מציעים לך".
לאחר לכתה של אדמונית נשכבה יסמין במיטתה, מחתה את דמעותיה ומיששה את בטנה. הסיבה הרשמית לכך שרק רווקות הורשו לשרת בארמון מלכה היתה שהתפקיד דרש מהן לגור בארמון וכי היה עליהן להתמסר לשירות המלכה ולא לחיי משפחה. אך יסמין ידעה שזאת לא הסיבה היחידה. המטרה האמיתית היתה למנוע מהמלכות לקנא בנשים הנשואות סביבן. נשים שניהלו חיי אישות עם גבר וגידלו ילדים. משרתת או שומרת בארמון שהתארסה נאלצה לעזוב את הארמון ברגע שהוכרז כי מלכה אחרת נושאת ברחמה את ילדו של ארוסה. ארוס שכזה לא יכול היה להביא ילד לעולם עם המלכה שאותה שירתה אשתו לעתיד.
יסמין תמיד תהתה האם אשבל אי פעם תתארס. היא מעולם לא ראתה את פניה. רק את עיניה ואת קימורי גופה שניכרו מתחת לשיריונה. אך היה לה ברור שמתחת לכסות זו מסתתרת אישה יפהפיה. עייפות היום הכריעה את יסמין והיא נרדמה עם יד על בטנה.
***
"מלכתי, עוד מאמץ אחד והוא יוצא," אמרה ורד, המיילדת המלכותית.
יסמין שאפה עמוקות ולחצה שוב. ראשו של העובר כבר בצבץ החוצה.
"קדימה, מלכתי, קדימה," אמרה אדמונית שאחזה בידה השמאלית.
מימין אחזה בידה כלנית.
"רק עוד קצת, מלכתי, רק עוד קצת…" אמרה ורד, "כל הראש כבר כמעט בחוץ…"
יסמין שאפה שוב ולחצה בכל כוחה. העובר נולד והמיילדת נטלה אותו בידיה.
"זאת ילדה," הכריזה ורד.
סכין הבליחה וקטעה את חבל הטבור.
"הראו לי אותה…" ביקשה יסמין.
ורד הראתה לה את התינוקת, שחלקים מגופה היו מכוסים בחומר לבן. ורד מחתה את החומר מעל עיניה של התינוקת וזו פקחה אותן ומצמצה.
"העינים…" לחשה ורד, "העינים…"
דממהה נפלה בחדר. שם, בתוך עיניה של התינוקת, נצצו שתי שמשות כתומות בגון המיוחד של שקיעה באביב.
"מלכה…" אמרה כלנית ונשימתה נעתקה ממנה, "זאת מלכה!".
ורד הסירה עוד מהחומר הלבן וחשפה את אות המלכה של התינוקת. הוא לא היה זהה לאות של יסמין. צבע הכתמים היה סגול בהיר ולא סגול כהה כשל יסמין. ואכן, צבע הכתמים באות המלכה של אבי התינוקת היה לבן. גם תצורת הכתמים עצמם נראתה כשילוב בין התצורה של יסמין לזו של אבי התינוקת. היה זה אות חדש למלכה חדשה.
"הו, המלכה יסמין, אין גבול לתהילתך!" אמרה כלנית בהתרגשות.
"תנו לי… תנו לי להחזיק אותה…" התחננה יסמין.
"את יודעת שזה אסור, מלכתי. קחו את התינוקת מכאן. וצלצלו בפעמון, צלצלו ללידה של מלכה!".
בין רגע נעלמה התינוקת מהחדר. רק יסמין, אדמונית וכלנית נשארו.
"מלכתי," אמרה כלנית, "מרגע זה ישונה תוארך. מהיום את המלכה האם – האם למלכה – יסמין השלושים ותשע, אימה של המלכה יסמין הארבעים. יהלום כתום מיוחד כעין השקיעה באביב ישובץ בכתרך. דורות יהללו את שמך, מלכתי, דורות".
"איפה היא? איפה היא?" מלמלה יסמין בעייפות.
"היא תגודל בארמונה של המלכה אסטר אשר עומד שומם מאז מותה, אני מניחה. הו מלכתי, את מביאה לנו כבוד כה רב".
יסמין מעולם לא ראתה את כלנית כה נרגשת. היא גם מעולם לא היתה כה מותשת לאחר לידה. היא הרפתה את גופה והניחה את ידיה על בטנה שהרגישה לה כה ריקה, כה חלולה. כלנית עזבה ואדמונית הביאה מים לפיה של יסמין.
יסמין שכבה על גבה בעוד אדמונית מוחה זיעה ממצחה במטלית לחה. מלמעלה נשמע צלצול פעמון. הצלצול המיוחד שמודיע על לידה של מלכה. השעה היתה לפנות בוקר. הן החלו לשמוע את העיר מתעוררת לחיים עם צלצול הפעמון. יום של חגיגות עמד להתחיל. יסמין חשבה על אבי התינוקת ורעייתו ועל האכזבה הצפויה להם. האב יקבל כבוד רב בתור אב למלכה אבל התינוקת לא תימסר לידיו ולידי אשתו. אם יחפוץ בכך, יוכל לראות את בתו בימי ההולדת שלה. בתור עוד איש בקהל הגדול. כעת יוכל להגיש בקשה נוספת להביא ילד לעולם וייאלץ לדחות את נישואיו לשם כך.
"להביא לך משהו לאכול, מלכתי?" שאלה אדמונית.
אבל יסמין לא הקשיבה לה. היא שכבה שם, יד אחת על בטנה המרוקנת, יד אחרת – על ליבה. היא חשבה על המילים שלחש באוזנה הגבר ההוא בלילה ההוא.
"מלכתי," לחש, "אין לך מה לחשוש מפני. לעולם לא אפגע בך. אינך חייבת לסבול את הניצול הזה. באתי להושיעך מכאן. אני חבר במחתרת ל…"
דבריו נקטעו עם פריצתה של אשבל לחדר.
פרס עינתפרס עינת