חם.
האוויר רקד מעל הבניינים ככל שהעין הרחיקה. השמים הכחולים היו ריקים מעננים ורק השמש בהקה בלי רחמים על הרחובות והכבישים. הבתים הישנים ברחוב שלא מכבר שופצו, היו בעלי חיפוי אבן בצבע בהיר עד כדי בז'. הם החזירו את אורה של השמש עד שהעוברים והשבים כיסו בידיהם לבל יסתנוורו. אנשים מיוזעים הסתובבו בבגדים עם כתמים רטובים. מחזה נפוץ למי שהעז להתהלך בחוץ. החום לא חס על אף אחד, ולא משנה עד כמה מעט בגדים לבשו האנשים. רק הסדר המופתי של הגנים הבהאיים התריס בצבעיו המהפנטים של הפרחים כנגד האור המאיים בהתייבשות.
זייפר עמד בצל עץ הדקל ברחוב בן גוריון הידוע בכינויו "המושבה הגרמנית" בחיפה. החום לא הפריע לו למרות בגדיו הכהים. מבטו נח על העוברים והשבים שהתהלכו ברחוב ללא התמקדות מיוחדת. הוא אהב לחוש את סביבתו בזמן שהמתין. בשבילו, האנשים היו רק הבהובי רגשות שאותם הוא ספג. הוא קלט מהם בעיקר את רגש חוסר הנוחות. כנראה בעקבות החום ומבטו פנה לעבר השמש עם חיוך נסוך על פניו.
"הלכתי בארץ לאורכה ולרוחבה ואתה לא השתנת," שמע קול מאחוריו.
הוא הסתובב בפליאה לעבר הדובר. הוא פגש בחיוך של בחור גבוה ממנו ביותר מראש, לבוש במכנסי ברמודה שחורים וחולצה קצרה שחורה וכפכפי אצבע לרגליו. ראשו מגולח לגמרי עד שקרני השמש חזרו מפדחתו וזקנקן שחור קטן מתחצף מתחת לשפה התחתונה. גופו היה חסון ושריריו נראים ללא כל מאמץ מצידו. קעקועים מבצבצים מעבר לחולצתו על ידיו וכתפיו. זייפר ספג אליו את את עוצמתו של הדובר וזיהה אותו כטביעת אצבע שאין שני לה.
"אחי, אסמדאוס… עבר הרבה זמן," אמר זייפר בחיוך מופתע והצליח לאסוף את עצמו לכדי חיבוק גדול. הוא הרגיש מוזר בגופו הקטן יחסית לגופו של אסמדאוס.
"אחי, מעולם לא ראיתיך ללא תער בפניך," אמר אמר אסמדאוס והצביע אל פניו.
זייפר חייך בביישנות וליטף את זקנו הקצר שעיטר את פניו. הוא ספג רגש יוצא דופן כמו לחישה רחוקה שקשה להבין את תוכנה. הוא פנה לעבר המקור וראה אוטובוס שהתקרב לתחנה סמוכה.
אסמדאוס שבר את השתיקה "מתי תחליט לחזור ולראות קצת את הבית?" שאל ממרום גובהו.
"עד מתי?!" אמר זייפר בחצי חיוך ומבטו חלף חזרה לאסמדאוס ושוב אל אוטובוס שנעצר בתחנה עם מספר נוסעים שהצטופפו תחת הצל הקטן. הוא ספג את הרצון לשינוי מתובל עם סוג של השלמה, בדיוק מה שהוא מחפש.
"בוא איתי, בדיוק מצאתי את מה שחיפשתי." זייפר פנה ממנו והחל לרוץ בריצה קלה לעבר האוטובוס. אנשים עמדו בתור מול פתח האוטובוס אך הסדר אבד כאשר אחד מהם ניסה להידחף. זייפר הגיע לגודש האנשים והשתחל פנימה בקלות. הוא נכנס לאוטובוס ונעמד במעבר המרכזי לצד אסמדאוס שחיכה לו יושב על מושב. "אתה יודע?! בזמנים אחרים, הייתי נעלב על הפניית הגב שלך בזמן שיחה," אמר אסמדאוס בפנים רציניות לזייפר. האוטובוס החל בנסיעה וזייפר נעזר בידיות הגומי התלויות ממעל לבל יפול. זייפר חייך חיוך שובבי לעומת אסמדאוס שלבש ארשת פנים רצינית בפניו החלקות. לבסוף קמטי צחוק החלו לבצבץ בפני אסמדאוס עד שהופיע חיוך לבבי.
"אני מכיר אותך יותר מדי טוב, אסמדאוס," ענה זייפר למראה אחיו הקורן מצחוק. האוטובוס נעצר וחלק מהנוסעים ירדו והוחלפו באנשים אחרים, כולם התעלמו משניהם. הוא פה, חשב זייפר והסתכל מסביבו לחפש את הרגש שמצא ברפרוף קל ממקודם, אבל הרגשות של האחרים רעשו סביבו עד שלא הצליח למצוא את המקור.
"אני בהחלט זוכר את העבודה שלך, רציתי לראות את זה בעצמי," אמר אסמדאוס ופניו הרצינו. הפעם הוא מתכוון לזה חשב זייפר. הוא הנהן כתשובה ומבטו פנה אל הנוסעים באוטובוס. הוא הרגיש את עיניו של אסמדאוס נחות עליו אך זה לא הפריע לו. אולי הוא חושב לעבור אליי? לא, לא אסמדאוס.
בשעה זו של הצהריים, הרחוב היה עמוס במכוניות בשלל סוגים אשר זחלו לאיטם בכאוס חצי-מסודר על הכביש הרותח. האוטובוס הסתודד ביניהם עד שנעצר בתחנה נוספת. הדלתות נפתחו והכניסו גל חום אשר גרם לנוסעים היושבים לצד הדלת לעוות את פניהם במחאה שקטה על מזג האוויר. מספר אנשים חלפו על פני זייפר וקיפצו מתוך האוטובוס החוצה. עיני זייפר נדלקו כשהרגיש את מקור הרגש של השינוי עם ההשלמה. הרגש קרן כעששית מהאדם האחרון שהלך לכיוון דלתות האוטובוס לבוש חולצה מכופתרת בצבע שמנת בהירה ומכנס שחור מחוייט. בליטה של הארנק מהכיס האחורי הפריע לבד המכנס לזרום עם רגליו. זייפר החל ללכת אחריו ועצר בהפתעה כשהרגיש מקור חדש של רגש שינוי אבל מלוכלך עם אכזבה. המקור הנוסף היה בדמות אישה בעלת חולצה לבנה מחוייטת וחצאית מיני בגווני אפור כהים שעמדה לצד הדלת ונתנה לאנשים לחלוף על פניה בדרכם החוצה מהאוטובוס.
הוא זיהה את הפוטנציאל הטמון כאן וראה כי האדם חלף על פני האישה והתקדם לקצה המדרגה של האוטובוס.
דרושה התערבות פיזית ורעיון הבזיק בראשו.
הגבר קפץ מהאוטובוס וכאשר רגליו פגעו במדרכה, זייפר משך את הארנק מכיסו האחורי. הארנק נפל על רצפת המדרכה הצמודה לאוטובוס מבלי להשמיע קול אך נראה היטב לעיני האישה.
היא התלבטה לרגע ואז לאחר מחשבה, יצאה במהירות מהאוטובוס. היא הרימה את הארנק וקראה לגבר אך קולה לא היה חזק מספיק.
זייפר שמח על ההצלחה הקטנה וחייך לעצמו
האישה התלבטה אם לרוץ אחרי הגבר או לחזור לקרירותו של האוטובוס. זייפר התייצב לידה ונשף אוויר על לחיה. מבלי משים היא ליטפה את לחיה היכן שהאוויר פגע בה ועיניה התקבעו על הגבר כמהופנטת. מספר רגעים חלפו עד שנשמע קול של לחץ אוויר מלווה ברעש של דלתות נסגרות וריח חריף של עננת פיח. האישה התעוררה מקפאונה והסתובבה במהירות לעבר האוטובוס רק כדי לראות אותו ממשיך בנסיעתו בלעדיה. היא חזרה להביט בגבר המתרחק מעבר לפינה וארנקו עדיין בידה.
"למה אתה כה מתאמץ על השידוכים האלו ולא נותן להם להתמסר לתשוקה הרגעית?" שאל אסמדאוס מאחורי זייפר.
זייפר המשיך להביט באישה והיא לבשה ארשת נחושה על פניה והחלה ללכת בעקבות הגבר. המדרכה הייתה שבורה והיא נאלצה להיזהר עם נעלי העקב עד שהגיעה לאזור יותר בטוח. האדם ללא הארנק כבר היה רחוק אך היא נראתה נחושה להשיג אותו.
"לכל דבר יש מקום, גם לתשוקה רגעית וגם לאהבה אמיתית," ענה זייפר בהייסח דעת כשמבטו עדיין עוקב אחר האישה.
בזווית עינו הוא ראה את אסמדאוס עם פרצוף מזלזל אך הוא לא הוציא מילה.
האישה המשיכה מעבר לפינה והגיעה לרחבה ארוכה המובילה לבניין עטויי זכוכית במבנה מעוגל במעין ספירלה מסובבת עד לחוד בגובהו שהזכיר את מראהו של טיל שמן. באמצע הרחבה הוצבה גדר לבנה מברזל שבצידה ביתן קטן עם שומר במדים. האדם כבר היה מעבר לגדר והמשיך ללכת לכיוון הבניין הגדול. האישה נעצרה ונראתה מתלבטת. מבטה הלך לארנק בידה וחזרה לאיש המתרחק.
זייפר התייצב מאחוריה ולחש "את לא סקרנית לדעת מי הוא?". קולו מהדהד ולא נועד לאוזניה אלה לנשמתה.
מבטה המהוסס הפך נחוש והיא התקדמה לעבר המאבטח. היא החליפה מספר מילים עם השומר עד שנתן לה לעבור. מבטו של השומר השתהה על גבה בעודה ממשיכה אחרי אותו אדם.
"למה אתה לא משתמש בו כדי לצקת אהבה?!" שאל אסמדאוס כשהוא מצביע על השומר.
זייפר המשיך להביט באישה המתרחקת כמו אב המשגיח על בתו במגרש משחקים.
"אני ואתה פועלים בשני מישורים שונים, אתה פועל על הדחף באנשים ואני פועל יותר על בסיס הרגשות שלהם." ענה והפנה את מבטו לרגע לשומר.
"חוץ מזה, הרגש החזק שלו כרגע זה המרמור," הוסיף זייפר בהיסח דעת וחזר להשגיח.
האישה צעדה באסרטיביות לעבר הכניסה של בניין הטיל שהתנוסס גבוה מעליה. האדם ללא הארנק עמד ממול הכניסה ופשפש בכיסיו. אנשים אחרים חלפו ועקפו אותו בדרכם להיכנס לעומק הבניין כאשר בידם כרטיסים לפתיחת השערים בכניסה.
האדם המשיך לפשפש בכיסיו וזייפר הגיע למרחק נגיעה ממנו. "מאחוריך," לחש זייפר אל אוזנו של הגבר והוא הסתובב בבהלה לאחור והפתיע את האישה.
מבטים נפגשו והאישה סוף סוף נפגשה עם הגבר. היא החליפה איתו מספר מילים והגישה לו את ארנקו האבוד. הוא חייך בביישנות וגירד את שערו במבוכה ולקח את הארנק בהכרת תודה.
זייפר החמיץ את פניו. היה חסר משהו שיתחיל את הניצוץ. משהו בנאלי שאינו חשוב רק שיהיה על מה לגלגל את ההיכרות.
הוא נעמד לצד האישה ואמר לה בשקט "חם," היא בתגובה ניפנפה בחולצתה כדי לאוורר מעט גופה.
הוא פנה לגבר, "אתה רואה כמה היא יפה?" והגבר בחן אותה מכף רגל ועד ראש.
הגבר אמר לה מספר מילים עם מספר חיוכים. היא הגיבה בחיוכים תוך רמיזה לדחייה. \
זייפר הרגיש שהוא מאבד את זה וחשק בשיניו.
הוא המשיך ללחוש. "הדרך ארוכה חזרה לעבודה וחם מאוד," לחש זייפר לאישה. היא לא נראתה מרוצה אך הנהנה אל הגבר והחל ללוות אותה לעבר דוכן קפיטרייה סמוך בו הזמין זוג שתייה קרה.
אסמדאוס התקרב לזייפר "יש עוד דרכים יותר פשוטות כדי לעשות את העבודה. אני לא מבין את ההתעקשות שלך? מה הבעיה לפתות לבית בושת סמוך? הרי יש מספיק כאלו באזור."
זייפר החמיץ את פניו "מה הטעם בתשוקה קצרה ללא אהבה ארוכת הטווח?"
הגבר נראה מהוסס בעודו שותה מהבקבוק הקר. מבטו פונה לכאן ולכאן מחפש מישהו מוכר בקהל, אולי לברוח מהמצב המביך אליו נקלע. האישה לידו שותה ועדיין מדי פעם מנפנפת בחולצתה.
הקרח עוד לא נשבר חשב זייפר.
"מתי בפעם האחרונה מישהו חשב עלייך ודאג לך?" לחש זייפר לאישה.
מבטה חזר לגבר שעמד לידה ועכשיו תורה היה לבחון אותו, את זיו פניו, ידיו ורגליו וגם תנועותיו הגדולות והמזמינות. הגבר הבחין בה מסתכלת עליו וחייך בתגובה. אצבעותיו מיששו חפץ מבלי משים בין אצבעותיו. האישה נראתה נבוכה מעט וידיה הלכו אל מאחורי גבה. היא חייכה והחלה לדבר אל עבר הגבר המבוייש.
כמה קשה לעורר את ניצוץ האהבה.
"איך ההרגשה להיות להיות מעניין ואפילו נחשק?" לחש זייפר לאוזנו של הגבר. נראה שנמסכה עליו רוח רעננה והוא הרבה יותר לחייך ולדבר ולהעיז. האישה נראתה שמחה על ההקשבה, ההכלה והתמיכה. שניהם המשיכו בשיחתם ובקבוקיהם היה כבר ריק.
"איך יש לך כוח להתמיד כך?!" שאל אסמדאוס מבלי לחכות לתשובה והוסיף "אני כבר מזמן הייתי נוטש ועובר הלאה."
לאחר מספר דקות של שיחה, הגבר נראה מזמין והאישה והיא לאחר מחשבה, נעתרת. שניהם יצאו מהכוך הקטן שבו דיברו מחוץ לבניין. הגבר שם את טבעתו בכיסו והאישה שמה את טבעתה בארנקה.
זייפר הסתובב בחיוך לעבר אסמדאוס "למרות התשוקה, תמיד יש מקום לאהבה. גם אם היא אסורה."
פרס עינתפרס עינת