האזהרה שקבוצות של אלפי ברברים מסתובבים באזור, הגיעה מזמן. אבל אף אחד אפילו לא דמיין שהם יגיעו מהר כל כך. יומיים אחרי האזהרה הופיעו כ10 ברברים בקצה היער בקרבת הטירה. אחרי חצי יום היה אפשר לראות באופק סימנים למחנה צבאי גדול, כמו עמודי עשן גדולים של מדורות וקולות סיורים ביער. למחרת נשמעו קולות של צבא מתקרב לאחוזה ולאחר כמה שעות הופיעו כ5000 חיילים ברברים באופק. לורד ג'ונתן שלח קריאת אזהרה לכל לורד שהוא הכיר וקריאת גיוס לכל וסל שלו שלא נמצא כבר בטירה, ואז הכין את 3000 החיילים שהיו לו בטירה לקרב. התוכנית הייתה שיסתובבו בתוך הטירה כ2000 חיילים, 1500 בסיורים ו500 במארבים. על החומה היו כ800 חיילים שידאגו לביצורים וכ200 פרשים שבראשם המפקד המוכשר ג'רלד יצאו לנסות לבלום או לעקב כמה שאפשר את הסתערות הברברים. כמצופה, למחרת 2500 מתוך 5000 הברברים, 500 בחזית רוכבים ו2000 רגלים. הביצורים בקושי היו מוכנים בזמן. 200 הפרשים יצאו מיד דרך השער שנסגר ברגע שאחרון הפרשים עבר בשער. הפרשים שלפו כידונים ארוכים והסתדרו בשורות של 20. ברגע שהמפקד ג'רלד הרכין את גופו על הסוס, כולם הסתערו על שורות הפרשים הברברים. אז קרה משהו משונה. הברברים ספגו את אבדותיהם, בלי להתייחס כלל לפרשים המגינים. וברגע שהפרשים הגיעו לאזור הרגלים, הרגלים הברברים קפצו על הסוסים, פצעו אותם והשתמשו במקלות גדולים כדי להפיל את הרוכבים מהסוסים. ג'רלד נפל מסוסו, וישר התחיל להלחם. אבל לאט לאט החיילים המגינים, נפלו אחד אחרי השני. וגם ג'רלד, למרות שהיה לוחם מחונן ספג פציעות רבות, ורגע ליפני שהתמוטט הוא ראה סופה של מתכת ועץ עוברת לוחם ברברי אחרי לוחם ברברי ומותירה אותו שוכב גוסס על הרצפה. ברגע שאיבד את הכרתו ראה ג'רלד, את הסופה נעצרת במעגל חיילים מתים, ובשיריון מלא וחרב ומגן מורמים עט עליו וחבש את פצעיו, רונלד, הבן הצעיר של לורד ג'ונתן. רונלד שרק לסוסו,(שהסתתר בקרבת מקום) ועזר למפקדו הפצוע, לעלות על הסוס ואז עלה על הסוס בעצמו, בעט בצלעותיו והיתחיל לרכוב לכיוון הטירה. לרוע מזלם של שני הלוחמים, שלושה סוסים התנתקו מהכוח המרכזי של הברברים, ודהרו לעברם. השלושה שלפו חניתות עצומות והטילו אותן על גיבורינו. החנית הראשונה פספסה, את השניה רונלד, הצליח ליירט עם חרבו (הודות לכשרונו הרב), אבל השלישית, קטעה את ידו של ג'רלד. הדימום היה קשה, ובזמן שרונלד חסם אותו, הם בזבזו זמן יקר ורודפיהם התקרבו עד מאוד. לרונלד לא נשארה בררה, הוא ירד מהסוס, ובעט באחוריו. הסוס שנבהל, מיד החל לדהור לאורוות של הטירה. הם היו אמורים להגיע בשלום, אם הם יצליחו לעבור את פרשי האויב, והמגינים יזהו אותם אם כל הפציעות והדם, טוב אין זמן לדאוג להם, רונדל צריך לדאוג לפרשים המתקרבים, ולמנוע מהם להגיע אל חברו וסוסו. הרוכבים התקרבו ושלפו את חרבותיהם, חוץ מאחד ששלף קשת וירה שלושה חצים במהירות. רונלד (שהיה ידוע ביכולתו לחתוך חיצים בעודם באוויר) שיסף שני חיצים, אבל השלישי נתקע עמוק בירכו, והפיל אותו. רונלד שלף את החץ, שלמזלו לא היה משונן, והתכונן להגעת אויביו. כשהרוכב הראשון הגיע, רונלד התגלגל מתחת לסוסו, ותוך כדי ההיתגלגלות, הוא דקר את הסוס בבטנו, ומיד כשהגיע לצד השני, הוא זינק על הקשת, ודקר אותו בחזה. הוא נחת חזרה בכאב (בגלל רגלו) ורגע ליפני שהוא הסתובב להתמודד עם יריבו השלישי, הוא חש צריבה קרה וקטלנית בגבו, ונפל על פניו. רונלד הסתובב על גבו וצפה במי שככל הנראה היה מנהיג השלישיה. אותו ברברי עמד וצחק: "שמעתי מזמן על רונלד הגדול, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה כל כך עלוב. שמתי לי מטרה להרוג אותך מזמן, אבל אם זה מה שאני מקבל, כבר חבל על המאמ–" המפקד נקטע, כשרונלד תקע את סכין הציד שלו עמוק לתוך הלב שלו ואמר: "אתה מדבר יותר מידי." רגע ליפני שהתעלף.
כשרונלד התעורר, הדבר הראשון שהוא ראה, היה הפרצוף המכוער עד כאב, של מרפא הטירה. אחרי שהמרפא התרחק קצת, רונלד הצליח לזהות את מרפאת הטירה, ושלוש דמויות: אביו, אחיו הגדול (שישב בצד ונסה להיעלם כמיטב יכולתו) וג'רלד (חסר היד). ברגע שג'ון שם לב שאחיו ער הוא הסתער עליו וצעק: "אתה בחיים!" רגע אחר כך, הוא נדחף בגסות על ידי אביו ומפקד הפרשים שלו, שחיבקו אותו והרעיפו עליו אהבה (והתנהגו כאילו אחיו לא קיים). כש"קבלת הפנים" נגמרה רונלד שאל: "מה קרה, איך בכלל הגעתי לפה?" ג'ון התחיל: "כשמצאתי אות–" ונקטע, על ידי אביו וג'רלד: "כשמצאו אותך, הייתה כל כך פצוע שהיה ספק אם תחייה. היה ברור שהברברים התעללו בך, כל החזה והידיים שלך, היו מכוסים פציעות. זה ממש נס שנשארת בחיים!" ג'ון ניסה להשתלב בשיחה עוד פעם: "אני הצאתי–" אחד המפקדים, הציע שכדי להבריח את הברברים, נזרוק חביות שמן ויין בוערות מהחומה, עשינו את זה, (ג'ון: "אחרי ויכוחים ארוכים, ותיזכורים לא מעטים על חוסר היכולת שלי בקרב), ונחש מה, הברברים ברחו מעבר ליער, גם עשינו בלאגן ורעש כל כך גדול, שהם חשבו שהאלים שלהם מענישים אותם (ג'ון:" עוד רעיון שלי")" ואז ג'ון פתאום נזכר במשהו, וקרא: "אה ועל הגבורה שלך בקרב, מעבירים אליך את הירושה." משהו נצנץ בעיני שני האחים, בזמן שג'ון שאל: "נו אז מה דעתך אחי?" "לדעתי הגיע הזמן שיבינו שלא יוצלח, ממזר כמוך לא יכול לנהל טירה. מעכשיו, דברים הולכים להשתנות כאן." הייתה התשובה.
הגיע יום ההכרזה. איזו הכרזה? ההכרזה על רונלד כעל הלורד החדש של הסביבה. זה היה בשורה נוראית לג'ון שלמרות שבעידודו של רונלד, במשך שלוש השנים מאז הקרב נגד הברברים אביו התעלל בו וכרגע הוא גר בצינוק בלי שום ציוד חוץ מפיסת חלודה שאמורה להיות חרבו וסוס בשם קרידון שגר באורוות וגם אותו כולם שונאים. אבל רונלד יכל לעשות את הדבר היחיד שלורד ג'ונתן לא יכל. לחסל את ג'ון. ג'ון ידע זאת ולכן, באמצעות מקל, הוא פרץ את דלת תאו, וברח לאורוות. הוא תיכנן להיפרד מקרידון, אבל כשהוא ראה את הסוס, והיסתכל עמוק בעיניים היפות, הוא ממש שמע בראשו את ידידו היחיד אומר: "קח אותי איתך, אני לא אשרוד פה בילעדיך!" השניים, ניסו להתגנב ליער. למזלם כול הטירה הייתה מלאה בשיכורים, רעש ובלגאן, אחרת אין ספק שהיו מוצאים שלומפר וסוס, שמנסים להתגנב אל מיחוץ לטירה. ברגע שהם יצאו מהטירה, ג'ון עלה על קרידון (בקושי רב), והסוס, כאילו ידע לאן ג'ון רוצה ללכת התחיל לדהור לכיוון המטרה של שניהם: היער בקירבת הטירה.
כשג'ון התעורר, הוא לא זיהה איפה הוא. הבוהק של השמש בקרחת היער בה ישן, לעומת אפלוליות הצינוק, הייתה שינוי כל כך עוצמתי, שלקח לו כמה שניות בכלל להצליח לראות משהו. כשהוא זיהה את הסביבה שלו הוא פתאום ניזכר: הבריחה, חיפוש של מקום לישון, ובסופו של דבר קריסה מתשישות בקרחת היער ליד אור של מדורה. פתאום ג'ון ראה, איש לבוש בגלימה לבנה, עם ברדס על הראש, וגזרה נשית להפליא, בניגוד מוחלט לזקן האפור העבה שביצבץ מהברדס. האיש ריחף לכיוון ג'ון ששיפשף את עיניו ותהה אם הוא חולם. ברגע שהאדם המוזר נחת ליד ג'ון, הוא החל למשוך בשערותיו. ג'ון נרתע ושאל: "תגיד לי, אתה נורמלי, מה עובר עליך?" האיש ענה: "לא אני לא נורמאלי, אני קרין כמוך, ועכשיו אני עזרתי לך להוכיח שאתה לא חולם, אז בבקשה תפסיק ליהיות כפוי טובה ותעקוב אחרי!" ג'ון רצה להימלט משם, אבל קרידון עקב אחרי האיש המוזר בטבעיות כזאת שלא ממש הייתה לג'ון ברירה, הוא הרי לא רצה לעזוב את חברו הטוב. האיש המשונה הוביל את הצמד החביב אל עץ ענק במרכז קרחת יער אחרת. הצמרת של העץ, הייתה כל כך גדולה, שלמרות שכמעט אף צמח אחר לא צמח בקרחת היער, כמעט שום אור לא חדר לתוכה. קרידון מיד ניגש לעץ והרכין את ראשו עד שנגע בו. האיש המשונה, סימן לג'ון לעשות כמוהו, וכשהוא עשה זאת הוא שמע כל עמוק, עשיר ויפה מדבר בתוך ראשו: "שלום ג'ון וקרידון, אני מחכה לפגישה הזאתי זמן רב. כריסטון, האדם שהוביל אותכם, סיפר לי עליכם ליפני שנים, אבל עד עכשיו, לא התקרבתם מספיק ליער בשביל שאוכל לדבר אתכם. אבל כדאי שאתחיל מההתחלה. לצערי הרב אתם קרין. הקרין הם נבחריו של הטבע. אנחנו זן שיכול לבוא בצורה של כל יצור חי אבל אנחנו נבחרנו להגן על הטבע ולשמר אותו. אבל למרבה הצער, בני האנוש מנסים "לכפר" על הזכויות שלנו וגם ממשיכים לפגוע בטבע, ולכן, לפעמים הם אפילו לא יודעים למה, הם שונאים אותנו. תחושה זאת נקראת שנאת קרין. עכשיו, לכו עם כריסטון, הוא יוביל אתכם למקום בו כול שאר הקרין ישנים בדרך כלל. החיים ביער היו מאוד מהנים. ג'ון וקרידון הכירו הרבה חברים חדשים, הם נהנו להשתמש ביכולו שלהם, שכללו: תעופה מעל כל משטח טבעי שלא שונה על ידי בני אדם, היכולת לטפס על כל משטח שאינו מעשה ידי אדם ואינטיליגנציה גבוהה מהרגיל בהרבה בנוסף לטלפתיה פנימית בין הקרין. ושמחו שלא כולם שונאים אותם. הבעיה היחידה, שקרידון כל הזמן הסתבך בצרות. לדוגמה: הייתה את הפעם שהוא פשוט רץ לתוך דוב (כדי לראות אם הוא יפול) ג'ון בקושי הצליח להוציא אותו מישם, בעזרת קרין דבורה שפיתחה שיטה לעקוץ בלי למות. והייתה את הפעם, שהוא כמעט נלכד ע"י ציידים, עד שג'ון הגיע ואמר שקרידון שייך לו, והכי גרוע: הוא נחשף ליושבי הטירה. זה קרה ביום ממש חם, וקרידון, הלך לשתות מבאר ליד הטירה, מוקדם בבוקר, ובמקרה וסל של רונלד שהכיר את ג'ון וקרידון הלך לשתות שם בדיוק באותו הזמן. ג'ון ניסה לשכנע את העץ הגדול (שאיתו דיבר ביומו הראשון ביער והיה מנהיג הקרין ביער) אחרי אותו ארוע, להעביר את הקרין ליער אחר, אבל העץ, לא חשב שרונלד, אפילו עם שנאת הקרין ינסה להמשיך לפגוע בג'ון. כשבוע אחר כך, ג'ון, נערה קרין בשם: איה, ג'נגו וציפור קרין, ישבו מתחת לעץ קרין ודיברו. פתאום חץ שיפד את הציפור, ועשרות חיצים בוערים עפו סביבם, שיפדו את ג'נגו, הבעירו את העץ, וחתכו את היד של ג'ון. ג'ון ואיה, ברחו לקרחת היער, שם התנהל קרב עצום בין חייליו של רונלד לבין הקרין. הקרין נלחמו באומץ, אבל לא היה להם סיכוי מול חייליו המאומנים והמיומנים של רונלד. בסופו של דבר, חץ הפיל את כריסטון, חרב כרתה, את ראשו של קרידון, ואז הגיעה האש. כנראה החיילים של רונלד החליטו לסיים את הקרב כמה שיותר מהר, והבעירו את היער. האש חיסלה את הקרין הצמחים, והחיילים, הרגו את בעלי החיים. ג'ון ואיה, לקחו מדים של חיילים מתים, ונמלטו מהקרב. כשהם חזרו למחרת, נשארו רק שלדי עצים, ועצמות שחורות מפיח. איה קרסה ליד הגדם של העץ הגדול שנכרת, והתחילה לבכות. ג'ון הרים עצם של סוס, קרס לידה, והתחיל לבכות גם. בסופו של דבר, הם נרדמו, חבוקים ואבלים. למחרת, ג'ון ואיה הלכו לעיירה הקרובה, ודפקו על דלת של אכסנייה. הם התיישבו בלובי, ופנו לאיש בשם אריק, הם סיפרו לו שהם חסרי כל נואשים, ומחפשים, בית ועבודה. אריק נראה מאוד מתעניין, ובסופו של דבר הפגישה הזאת שינתה את חייהם לנצח.
{2075 מילים: }
איה וג'ון, כבר חיו כשנה עם חבורת השודדים. אחרי אימונים מפרכים, שהוציאו מהם את הגמלוניות, והחדירו בהם ביטחון ביכולותיהם מחדש, הם כבר ידעו להשתמש בחרב, קשת, סכיני הטלה, ומספר אומנויות לחימה בידיים ריקות. למרבה המזל נראה שמשום מה, השודדים חסינים לשנאת הקרין, ועכשיו הם יצאו למשימה הראשונה שלהם, עם עוד שלושה שודדים: אריק, שודד יפה תואר שטני וגבוה, שהם פגשו ביום הראשון בעיירה, ושהביא אותם לחבורת השודדים ודאג שהם יצטרפו, קורוד, שודד ותיק, חכם ומוצק, שהיה אחד המועמדים להנהיג את השודדים, אחרי שהמהנהיג הנוכחי, יפרוש או ימות וכריסטי, שודדת אדומת שיער עם עור בצבע בהיר כמו שלג ואופי תוקפני ופזיז שהיה הסיבה היחידה, שהיא לא הייתה המועמדת היחידה והסופית להיות מנהיגת השודדים הבאה, מכיוון שהייתה, מהירה, חכמה, ומוכשרת בכמעט כל דבר. החמישייה: ג'ון, איה, כריסטי, קורוד ואריק, הלכו, לשביל שעובר ביער, ושכל סוחר צריך לעבור בו כדי להביא סחורה לעיירה. בסופו של דבר הגיעה כרכרה. הבעלים שלה כנראה לא היה מאוד עשיר, לפי הציוד המרופט, וקולות החריקה, שהכרכרה השמיעה. ג'ון איה ואריק, התחבאו בשיח אחד, וכרסיטי וקורוד, התחבאו בשני. כשכריסטי הייתה מוכנה, היא צרצרה. לשודדים, היה צרצור מיוחד, שהשוני, בינו לבין צרצור של צרצר אמיתי, היה כל כך קטן שרק השודדים הבדילו ביניהם, כשג'ון, איה ואריק היו מוכנים, אריק צרצר גם. מיד אחרי זה, כריסטי התרוממה ושילחה חץ מדויק לגלגל של הכרכרה. הסוסים שוחררו, מחץ של אריק, והכרכרה נבלמה בפתאומיות כזאת, שהרכב, עף, נתקע בעץ ואיבד את הכרתו. איה וג'ון הלכו לבדוק את הכרכרה ולראות איזה חפצים שם, יהיה שווה לגנוב ולמכור, ומה לא שווה. רגע ליפני שג'ון פרץ את הדלת של הכרכרה בחרבו, איה עצרה אותו. "יש לח הרגשה רעה, בנוגע לכרכרה הזאתי. ואחרי שאתה חי כמה זמן ביער, אתה לומד לסמוך על האינסטינקטים שלך." ג'ון ענה לה: "תקשיבי, הכל יהיה בסדר, ואם באמת קשה לך עם זה, תתחברי אליי טלפתית. ככה תוכלי לראות כל מה שאני רואה, ולהזהיר את האחרים אם משהו יקרה לי." איה לא אהבה את הפתרון הזה, אבל היא הבינה שאין לה ממש בררה. בינתיים ג'ון פרץ את הדלת של הכרכרה. הוא נכנס פנימה וראה שהחדרון אכסון הרבה יותר קטן ממה שהיה נראה מבחוץ. בתוך החדרון, היו רק תיבה, וכד בגודל אדם פחות או יותר. ג'ון דפק על הקירות. הם היו חלולים. הוא ממש הרגיש את המלכודת בעצמות, ורגע ליפני שהוא הסתובב לבדוק את הכד, חרב הוצמדה אל צווארו, וכל מוכר אמר: " שלום אחי."
בינתיים, איה רצה אל חבריה וסיפרה להם: "ג'ון נלכד, מהר לשיחים!" בהתחלה הם לא האמינו לה, חוץ מאריק שנהייה חשדן, אבל אחרי כמה שניות, הם השתכנעו מבהלתה והלכו להתחבא בשיחים. אחרי שרונלד לכד את ג'ון, חמישה מלוחמיו, יצאו מהקירות החלולים, ויצאו מהכרכרה, לחסל את השודדים האחרים. אחרי כמה דקות, אחד מהם חזר ואמר: "הם לא שם." רונלד רטן שהוא צריך לעשות הכל בעצמו, ויצא החוצה בעצמו. החייל של רונלד, שכמובן זכר את ג'ון בתור מגושם וחלש כמו בעבר, בכלל היה עסוק בלנקות את חרבו, כשג'ון קפץ עליו. המשקל של ג'ון, הפיל את יריבו לרצפה, והם התחילו להתגושש במטרה להגיע לחרב. אומנם החייל היה יותר חזק ומיומן, אבל ג'ון היה הרבה יותר חכם ממנו. הוא העמיד פנים שהוא מפסיד, וכשהחייל קפץ אל החרב, ג'ון שחרר בעיטה עוצמתית לאשכי אויבו. החייל של רונלד, שמט את החרב והתמוטט, ובזמן הזה, ג'ון תפס את חרבו של יריבו, ודקר אותו בחזה. כשג'ון יצא מהכרכרה, הוא מצא את חבריו, קוברים שלוש גופות, וקושרים חייל אחד לעץ. מאוחר יותר התברר לג'ון, שברגע ש"מפקד החיילים" יצא, כריסטי שיגרה שני חיצים אכזריים, אחד אליו ואחד אל אחד החיילים, והוא שרק לסוס שהסתתר בקרבת מקום ונמלט. את החיילים האחרים, קורוד ואיה הרגו. בזמן שאיה ואריק התווכחו, על האם הוא היה צריך לשחרר את הסוסים או לא ("אבל אני אוהב סוסים") קורוד וכריסטי חיכו להסבר, על מה שקרה בתוך הכרכה. ג'ון החליט לספר את האמת. הוא לא רצה שחבריו החדשים יסבלו בגלל אחיו. כשהוא סיים את הסיפור (והשמיט את החלק של הקרין, כדי שלא תהיה אופציה ששנאת הקרין בחבריו החדשים, תתעורר) קורוד ואיה הסכימו על דבר אחד, הראש כל כך הולך להרוג אותו!
איה ג'ון, כריסטי, קורוד, ואריק, ישבו בבית המסתור של השודדים ודיברו על מה שקרה באותו היום. כריסטי חשבה שאין להם סיכוי, ושהראש יקח להם את הראש ויכין ממנו כוסות, קורוד חשב שכריסטי מגזימה, ואריק כל הזמן ניסה להצחיק את כולם, ודיבר מלא עם ג'ון. בשלב מסוים, קורוד הלך לישון (הוא היה אמור להוביל פשיטה למחרת) וכריטי השתכרה כל כך שהיא התחילה לפתות את אריק לשכב איתה. אריק נראה כל כך נגעל שהוא אפילו לא ירד עליה, או ציטט אותה אחר כך. ג'ון ואיה המשיכו לדבר על כל מיני נושאים, אבל היה נראה ששניהם נמנעים בצורה מכוונת מטלפתיה. בסופו של דבר, שניהם הודיעו (במקרה באותו זמן) "אני רוצה ללכת לישון" ברגע שהם גמרו את המשפט, הם היסמיקו ורצו מכיוונים שונים לחדריהם.
למחרת, ג'ון ואיה הלכו לדבר עם הראש. הראש, הוא מנהיג השודדים, למעשה הוא האדם שהקים את החבורה, ובכך הוא המציא את הפשע המאורגן בממלכתם. רוב העניים והדחויים באזור היו חברים בחבורה, ואלה שלא קיבלו "מימון" מחבריה. הוא היה אדם גבוהה מאוד, ורזה מאוד. כל הפרצוף שלו, היה מכוסה בצלקות שרפה, שאף אחד לא ידע איך הוא קיבל, ואחת מעיניו נפגעה קשה מאותו ארוע כנראה, כי לפי השמועות, הסיבה שהוא הסתובב עם רטיה הייתה שהעין שלו כל כך נפגעה, שכל מי שרואה את מצבה הנוכחי מקיא את נשמתו על המקום. ברגע שהם נכנסו לחדר, הראש אמר בטלפתיה: "אז סוף סוף סיפרתם על אח שלך לחברים פה?" איה שאלה בהלם: "רגע, אתה הנוכחות שהרגשתי?" לטובת ג'ון, שנראה די מבולבל הראש הסביר: "דבר ראשון אני קרין, אבל ליפני שניכנס לזה, אני רוצה להסביר לך ג'ון, למה איה התכוונה. קרין שמיומן מאוד בטלפתיה, יכול אפילו לקרוא מחשבות, ולחסום את מחשבותיו לאדם שלו הוא קורא את המחשבות. אבל מצד שני, קרין שמיומן בטלפתיה, אפילו לא באותה רמה, וקוראים לו את המחשבות, יכול להרגיש את זה, וכן קראתי את המחשבות שלכם." אחרי הנאום הקצר הזה, ג'ון שאל: "אז איך הצלחת להקים את החבורה הזאת בלי להיפגע משנאת הקרין?" הראש ענה: "דבר ראשון, שנאת הקרין היא הסיבה שבגללה אף אחד לא קנה את הסחורה שלי, ובגללה מלכתחילה פתחתי את הקבוצה הזאתי. אחרי כמה זמן, הבנתי שילדים של קרין, בין אם הם קרין או לא, חסינים לשנאת הקרין. יצירי הקרין (הילדים של הקרין שאינם קרין) הם גם בדרך כלל דווקא מחבבים מאוד קרין. כשהבנתי את זה, היקמתי מחדש, את חברת הסחר שלי, רק שההנהלה הקרובה אלי הפעם, הייתה רק של יצירי קרין. גיליתי את זה כי במקרה, רוב השודדים שמצאתי (כלומר אנשים עניים ונואשים או כאלה ששייכים למשפחה כזאת ומוכנים להפוך לשודדים) היו קרובי משפחה של קרין שגרו איתם, כלומר יצירי קרין. אז מה שהולך לקרות עכשיו, זה שאיה הולכת ללמוד איתי כל לילה שמונה שעות, איך להפוך לקרין אפילו יותר חזקה, ואתה ג'ון, עובר עם קורוד, אריק וכריסטי, לקרקס שאני מנהל, בשם קוד "הג'וקר" (אני פשוט אוהב שמות קוד) ובעוד כחודש, איה הולכת להצטרף אליכם." "הראש, למה אני לא מקבל "אימוני קרין" גם?" שאל ג'ון. "כי אני לא רוצה שתסתובב לי פה, עוד יום נוסף ותסכן את כולם. אם רונלד רוצה להרוג אותך שלא יעשה את זה פה. מצד שני אתה באמת אדם שיהיה קשה להפסיד ויש לי חיבה מיוחדת לקרין, ולכן כל המעורבים בפרשת ה"אחים" כלומר שניכם, אריק כריסטי וקורוד, הולכים לנסות להיפטר מרונלד ולנסות לגלות, איך הוא מצא אתכם. עכשיו עופו לי מהעיניים, או שאני אשפד את שלכם, ואתלה אותן על שרשרת. בחודש הבא איה התאמנה עם הראש. ארבע השעות הראשונות של החושך הוקדשו לידע עיוני על הקרין, ועל דרכים להתמודד איתם ולגבור על טקטיקות לחימה ואסטרטגיות צבאיות נפוצות אצלם. (הראש דאג שאיה תיהיה מודעת לחולשותיה). ארבעת השעות שנשארו, הוקדשו לאימוני טלפתיה. "האומנים האמיתיים ביננו, יכלו לטפס על כל משטח, לעוף מעל כל דבר, ולדבר במחשבות עם חיות רגילות. בשיעורים בלילות הקרובים, אנחנו נלמד את החלק של הדיבור במחשבות. בהתחלה איה הייתה צריכה לקרוא מחשבות של יציר קרין במרחק בית, אחר כך קילומטר, ובסופו של דבר היא קראה את המחשבות של יצירי קרין במרחק של מאות קילומטרים. אחרי שאיה השתלטה על החלק הזה, התחיל אותו דבר, אם במי אנוש. בהתחלה איה התבלבלה עם יצירי קראי. אחר כך היא הצליחה לקרוא מחשבות של בני אדם בחדר הסמוך, ובסופו של דבר, איה הצליחה לקרוא מחשבות של אנשים במרחק רחובות. כשאימוני הטלפתיה נגמרו, איה נשלחה לעזור לג'ון. באותו יום שאיה סיימה את ה"לימודים" עם הראש, אריק וג'ון התאמנו. אריק וג'ון שניהם הופיעו בתור פעלולנים, ובשלב מסוים הכדורים של הג'גלינג, נפלו לג'ון מהיד ואריק וג'ון שניהם שלחו ידיים לתפוס את הכדורים, וידיהם נפגשו. אריק מיד הסמיק וגמגם משהו, ואז הודיע: "סליחה, אני חייב לפגוש את קורוד, יש לי משהו חשוב להגיד לו!" ונמלט. האירועים האלו חזרו על עצמם הרבה באותו זמן, אבל ג'ון לא הוטרד מהם כל כך, כי איה הגיעה, וכשבוע לאחר מכן האירוע הבא קרה:
יום אחד בסוף יום עבודה מתיש, איה ג'ון וקורוד, ישבו ביחד בלובי של האכסנייה ושתו. בשלב מסוים (שבו קורוד קצת השתכר) הוא שאל: "תגידו מה קורה בין שניכם?" איה וג'ון הסמיקו ושאלו: "למה אצה מתכוון?" כשהמשפט המשותף נגמר, הסומק העמיק והאדים אפילו יותר. "אתם ידועים, כל הזמן אתם מסמיקים אחד ליד השני, ונבוכים נורא אחד ליד השני. שניהם מיהרו להודיע שהם מותשים, וצריכים לחזור לחדר שלהם, (אחרי הכל הם היו אמורים להופיע למחרת) ועלו לחדריהם. ג'ון שכב שעה ארוכה בחדרו וחשב על מה שקורוד אמר. הוא חשב לעצמו: "זה לא יכול ליהיות שאני מאוהב באיה, אבל אני באמת מרגיש מוזר לידה, ואנחנו שנינו קרין, ואוהבים את אותם דברים ובאמת הוא תמיד מרגיש מגושם ונבוך לידה, והיא מאוד חכמה ואמיצה.." ועוד דברים בסגנון. אחרי כשעה, נשמעה דפיקה בדלת. זאת היתה איה. היא נכנסה ואמרה: "תקשיב אני חשבתי על מה שקורוד אמר, ואני באמת מרגישה–" היא ניקטעה בנשיקה, שרק נעשתה יותר ויותר עמוקה. היא דחפה את ג'ון אל המיטה, ומישם… ג'ון לא זוכר הרבה מאותו לילה. מה שהוא כן זוכר זה שבבוקר, הוא ואיה, התעוררו חבוקים, ערומים , ושניהם מאושרים יותר משהם היו אי פעם.
בינתיים היו שמועות שרונלד יוצא למסע למגר את הפשע ברחבי תחום שליטתו. הראש חשד שרונלד בעצם גילה מיהם האנשים שעזרו לג'ון בשוד, ושעכשיו הוא מתכוון לחסל את השודדים ואת ג'ון. הוא דאג שהשודדים יתאמנו בלחימה פי שתיים ממה שהם עשו עד עכשיו, קנה נשק והתכונן לבאות. כשרונלד בא בסופו של דבר, נראה היה שהוסלים שלו דווקא מפסידים לשודדים, והם נסוגו והשאירו אותו לבד. מצד שני, רונלד הביס עשרות שודדים, והתקדם לאט אבל בטוח לכיוון הראש. כשהוא הגיע, התנהל קרב ששיר שאחד השודדים, שהיה גם פייטן מוכשר, כתב עליו בלדה שנחשבת לאחת הבלדות הגדולות של אותו זמן. ככה היא הולכת: "אז יצא הראש להציל את אנשיו, כי רונלד הנורא קרא תיגר על חייו, ויתקוף את רונלד ויכרות את ידו כי לא תם הזמן לגלות את סודו. ויזעק רונלד אל אנשיו: "מה אתם בורחים? לא תם הקרב!" ויתקוף הראש ויחרוץ את ראשו כי לא תם הזמן לגלות את סודו. ויתקוף רונלד ויכרת ראש הראש ותם הזמן לגלות את הסוד." בזמן שאותו קרב נורא התרחש, ידידינו עברו בדיוק להופיע קרוב מאוד לטירתו של רונלד, ובזמן שכריסטי קורוד וג'ון תצפתו על הטירה של רונלד וחיפשו דרך לחדור פנימה ולחסל אותו, איה ואריק חיפשו שמועות על רונלד וניסו להבין איך הוא מצא את ג'ון. בזמן שהם נחו במסבאה אריק העיר: "אז איך עם ג'ון?" היה נשמע שההערה הייתה חצי עוקצנית וחצי כנה, איה החליטה להתייחס אליה בעוקצנות, כי זה קצת מוזר שאריק ישאל משהו כזה לא בעוקצנות, אלף הוא תמיד עוקצני, ובית הוא בן, אז למה שזה יעניין אותו? התשובה הייתה: "תנסה בעצמך ותבדוק!" אריק מיד הסמיק והשפיל מבט ואיה הייתה חושדת שמשהו לא בסדר, אלמלא באותו רגע ג'ון שידר לה בטלפתיה: "בואי לקרקס. עכשיו!" היא משכה את אריק ממקומו, וחצי גררה חצי הובילה אותו חזרה לקרקס. אריק לא הבין מה קורה, כד שהוא ראה את עשרות השודדים הפצועים, ואת הגופה של הראש. קורוד, כריסטי, ג'ון מנהל הקרקס, ועוד שודד עמדו מסביב לשולחן שעליו הייתה מונחת פיסת נייר. כשהם הגיעו אל השולחן קורוד בדיוק סיים להגיד: "למה זה קרה למה הוא מת?" איה התפרצה: "מי מת?" ג'ון אמר: "הראש, רונלד הרג אותו." ג'ון ואיה החליטו שניהם בלב לספר את האמת, אף אחד לא יפגע עוד מרונלד מלבדם. הם סיכמו את כל זה אחד עם השני בראשם ואז הם פנו לאחרים וסיפרו את כל הסיפור שלהם, מהרגע שאיה ברחה מהבית, ומהרגע שג'ון נמלט מהטירה בגלל אחיו. הם סיפרו על היער, ועל הקרין, הם סיפרו על המתקפה שבמהלכה נהרגו כל חבריהם, וכשהם הגיעו לפגישה עם אריק, הוא הפסיק אותם בעצבנות בטענה, שמשם כולם כבר מכירים את ההמשך.כשכל הסיפור נגמר, כריסטי וקורוד רצו מיד לשלוח קבוצת שודדים, לחסל את רונלד. אבל איה וג'ון סירבו. הם לא רצו שעוד מישהו יפגע, בגלל שנאת הקרין שהופנתה אך ורק אליהם. אבל הם לא הצליחו לשכנע את אריק ללכת. ברצינות ועצבנות, שבדרך כלל לא מאפיינים אותו, אריק התעקש לעזור להם, וככה שלושת החברים: אריק, ג'ון ואיה, מצאו את עצמם בדרך לטירה, במטרה לרצוח לורד עוצמתי ואכזרי.
אריק ידע טוב מאוד למה הוא נכנס, הוא ידע שהוא לא יצא מהטירה אם יכנס אליה, והוא ידע שאין לו סיכוי להשיג את המטרה האמיתית שלו, ולכן הוא חשב לעצמו עכשיו בזמן שתצפת על הטירה: "למה אני עושה את זה?" אבל האמת שהוא ידע למה הוא עושה את זה, הוא פשוט לא הודה בפני עצמו על כך עד עכשיו. הוא ירד מהגבעה וחזר למחנה. החבורה הקימה מחנה בקרחת היער שבה העץ הגדול גר בעבר. עכשיו הקרחת גדלה בהרבה וגם אם נראה שהיער מתחיל להשתקם, ג'ון ואיה ידעו שיקח לו שנים לחזור ליהיות מה שהיה. אבל משום מה הייתה לשניהם הרגשה שמישהו קורא להם את המחשבות, מצד שני כל הקרין באזור למעט שניהם מתו לפני כמעט שנה אז שניהם יחסו זאת לדמיון. בכל מקרה הם התאמנו הרבה על יכולות הקרין שלהם, בסופו של דבר במאמץ גדול שניהם היו יכולים גם לטפס וגם לעוף מעל רוב המשטחים והם הכינו די הרבה רעלים וכלי נשק. בסופו של דבר הכל היה מוכן. אחרי כמעט חודש של תכנונים ותצפיות, הם חשבו על תוכנית. בדיוק ב12:00 יש חילופי משמרות. בזמן הזה, כל החיילים למעט שני סיירים על כל קטע מתוך 6 הקטעים של החומה יורדים לחצר שם קבוצה של חיילים אחרים מחליפים אותם. בנוסף יש בחצר תמיד כמות די גדולה של חיילים בכוננות, כך שאם הטירה תותקף בהפתעה (דבר לא סביר בהתחשב בשטח הפתוח העצום סביבה שבעזרתו תצפיתנים יכולים לזהות פולשים במרחק קילומטרים) תמיד הטירה תהיה מוכנה למתקפת בלימה שתצא מהטירה, קצת כמו מה שלורד ג'ונתן עשה נגד הברברים. בנוסף קירות החומה משומנים יום יום כך שהם חלקים לחלוטין וגבוהים כל כך שצריך להיות על אנושי, בשביל להטיל קרס שיתפס החומה לגובה כזה. כמובן שזה לא עוזר מול מגדל מצור אבל לכן יש את החיילים, כך שכמעט אף צבא או מתנקש רגיל לא יכול לחדור פנימה. למרבה המזל, איה וג'ון הם לא מתנקשים רגילים. התוכנית הייתה שבזמן חילופי המשמרות, הם יעלו לחומה ויחסלו שני סיירים בעזרת סכיני הטלה מורעלים. אחר כך הם ילבשו את השיריון שלהם וירדו למטה בתור שני חיילים. בתוך הטירה הם ילכו למטבח, שם הם יחכו במשך כשעה בתקווה שאז רונלד ואשתו החדשה, כבר ישנים. אחרי כשעה, הם יעלו במדרגות המשרתים למסדרון בו נמצא חדרו של רונלד יפרצו אותו במהירות ויחסלו את כל מי שבחדר. אבל למרבה הצער התוכנית לא הלכה כל כך חלק. ביום שנבחר לחיסול רונלד, אריק, איה וג'ון התארגנו לצאת. אריק תצפת על הטירה בזמן שאיה וג'ון ארגנו את הציוד. לכל אחד מהם היה 10 סכינים מורעלים, חרב קצרה, חרב סיף, קשת עם אשפה של 10 חיצים שלוש כמוסות רעל וחוט חנק. הם לא לקחו שיריון אלא רק בגדים שחורים כדי שיהיה יותר קשה לאתר אותם עד שיגיעו לשומרים. הם טיפסו בעזרת הכוחות שלהם על הקיר של הטירה, הרגו את השומרים, נכנסו לטירה, והגיעו ממש עד למסדרון של רונלד, כשאיה עצרה. ג'ון המופתע שעל: "מה קרה?" איה ענתה: "אני מרגישה יותר מידי מחשבות בחדר הזה." לג'ון לא היה אכפת, יותר מידי מחבריו וגם הוא עצמו כבר נפגעו מאחיו, הוא היה חייב לגמור את הסיפור הזה כאן ועכשיו. בלי להתייחס לאזהרה של חברתו, הוא פרץ לחדר וגילה עשרה חיילים מכוונים אליו חצים ובמרכזם אחיו ואישה שהוא ניחש שהייתה אשתו של אחיו. "אז איבדתה יד, אני מנחש שהראש עשה לך את זה." אמר ג'ון בקלילות, כשהוא מדחיק את הכעס והפחד מזה שהוא הגיע כל כך קרוב לטפל האחים והכל השתבש בצורה כל כך נוראית. "כן הממזר הקטן באמת היה מוכשר, אבל לקחתי ממנו קצת יותר מאשר יד אתה יודע." התגובה היחידה למשפט של אחיו היה וריד פועם מעצבים במרכז מצחו של ג'ון אבל בניגוד לעמידה הדרוכה לוריד הפועם, ולאגרופים הקפוצים, קולו של ג'ון היה נינוח לחלוטין, כשאמר: "אז איך גיליתה אותי?" "האמת שזה היה די קל," אמר רונלד "אשתי פה" בשלב הזה רונלד הצביע על האישה שעמדה לידו ועד עכשיו רק חייכה "היא קרין מוכשרת במיוחד והיא הצליחה גם לקרוא את המחשבות שלכם, וגם שלא תעלו עליה." ג'ון היה בהלם. לא היה לו מושג שקרין מסוגלת לדבר כזה, הוא אפילו לא טרח להסתיר את המתיחות והדריכות בקולו כשצעק: "איך יכולת לעשות את זה? אנחנו השומרים של הטבע, אנחנו אמורים לחסל מבעירי יערות שמחסלים קרין על ימין ועל שמאל כמו הבחור הזה!" אשתו רונלד רק חייכה אבל החיוך נעלם מפניה במהרה כשאיה הטילה עליה סכין וצרחה: "רוצחת!" במהירות כמעט על אנושית האישה התחמקה מהסכין וג'ון ואיה בקושי הספיקו לברוח מחדר השינה של רונלד כשחיצי החיילים שרקו על פניהם. לרוע המזל גם המסדרון התמלא שומרים, איה במאמץ רב מילאה את מוחותיהם במחשבות שלה שבלבלו אותם אבל גם הוציאו אותה מתפקוד, וג'ון תפס אותה ונמלט כשהוא גורר אותה למדרגות המשרתים. אבל גם שם היו הרבה שומרים. איה לא יכלה לתפקד אז ג'ון נאלץ לקחת יוזמה. הוא שלף את חרבו והתחיל להלחם. בשלב הזה חוכמת הקרין הוכיחה את עצמה מועילה. בזכות זריזות, ואיכות המחשבה העל אנושיים שלו וגם סיף וחרב קצרה חדות במיוחד, ג'ון הצליח לפלס לעצמו דרך ונמלט למטבח ומשם לחצר. אבל החצר הייתה מלאה במאות לוחמים ורונלד אחד. ג'ון הבין שאין לו ברירה וצעק: "רונלד, יא פחדן אתה מסתתר מאחורי כל החיילים האלה כי גולם שלומפר יותר מידי מוכשר בשבילך יא ממזר מזדיין?!" סיפרתי כבר שרונלד לא היה מוכשר בחשיבה כמו אחיו, אז כאן זה מוכח. מסונוור מזעם ומשוכנע שהדרך היחידה להחזיר את כבודו היא לחסל את ג'ון רונלד צעק: "תעזבו אותו הוא שלי!" וירד לחסל את אחיו. הקרב שהתרחש לאחר מכן היה נורא פי 10 מהקרב בין הראש לרונלד. שני אחים נפגשו, להבים הצתלצלו ודם ניתז באוויר. עד סוף חייו עשרות צלקות כיסו את חזהו של ג'ון מאותו קרב ובסופו של דבר, הוא נפל פצוע ומותש כשאחיו מתנשא מעליו. רונלד הניף את חרבו כשלהב פילח את חזהו והפיל אותו לקרקע חסר רוח חיים. אריק לבוש במדי חייל גנובים הקים את ג'ון בזמן שאיה רצה אליו וחיבקה אותו. אריק העווה את פניו ואמר: "קחי אותו ותעופי מכאן!" איה הסתובבה אליו דומעת ואמרה: "אבל מה אתך? אני לא יכולה להעיף את שלושתנו" כשחרב הונפה אליה והחייל הראשון שהתאושש ממות אדונו הסתער אליה. אריק חיסל אותו ופנה להלחם בשניים אחרים שתקפו אותו ואמר: "אל תחשבי עליי, זה לא משנה כשגנבתי את המדים האלה מהציידים של רונלד, ידעתי שאני לא אצא מהטירה, וזה לא באמת חשוב, אני מוכן להציל אתכם אבל עוד מאד כל החיילים יתאוששו וזה כבר יהיה מאוחר מידי ושלושתנו נמות עכשיו. איה הסתכלה וראתה את החיילים התוקפים היא פנתה אל אריק, וכנראה שרצתה להגיד משהו אבל בסוף בסוף היא התחרטה ועפה משם עם ג'ון. בזמן שהוא נלחם בחיילים שהלכו וגברו עליו אריק הסתכל לכיוון אליו איה וג'ון נעלמו וחשב לעצמו: "להתראות אהוב ליבי. מיד אחר כך חרב פגעה בו ועוד אחת ועוד אחת…
ג'ון התעורר במיטה חמה וגדולה כשלידו היה גוף חמים. הוא ניסה להסתובב אבל כאבים חדים בחזה גרמו לו להסתכל למטה ולגלות תחבושות מחסות את כל החזה שלו. הוא ויתר על הניסיונות להסתובב אבל איה לידו הרגישה בתזוזות שלו והסתובבה כלפיו. הוא אמר: "אז אחי מת ויחד איתו גם אחד החברים הטובים שלי, מה?" איה לא ענתה אבל זה סיפק את כל התשובה שהוא היה צריך. אחרי כמה שניות איה אמרה: "בוא פשוט נחזור לישון?" ג'ון הנהן והשניים נתנו לשינה למחוק את זוועות העבר ולנטוע בהם תקווה שאולי מחר יהיה טוב יותר.