הפראית
כמידי ערב אורות מסכי הגג של העיר ארגנטיפוליס רצדו בשלל צבעים.
אלה שאותו ערב הופיעו פניו של המאסטרו חוויאר הזקן באלפי עותקים ,פניו נראו לעיני כול תושבי העיר מדברים בצורה מסונכרנת :"חברי הקומוני האהובים" הוא פתח בדבריו "היום זהו יום היסטורי ,אנו משחררים לחופשי לראשונה מזה 400 שנה משלחת אמיצה-שתצא מגבולות שערי הבטון והפלדה אל עבר העולם החיצון".
באותו רגע הביטו מאות אלפי תושבי העיר נאלמים כלפי מעלה ,והוא המשיך:" כידוע לכם וכפי שמסופר בספר תולדות העיר,לפני כ-450 שנה עולם הגן עדן שלנו הושמד ע"י מגיפה קשה שהכחידה את רוב בני מיננו,למזלנו אנו בני ארגנטיפוליס אנו נצר לתרבות מפוארת ששלטה על כאלף עולמות וביססה את שילטונה גם על כוכב –ארץ ,כוכבנו המקורי בו אנו נמצאים.מגיפת ניוון השרירים הנוראה לא ניצחה אותנו,בשל הטכנולוגיה שפיתחו אבותינו אנו מוגנים ע"י "השומרים הזעירים"-הבלתי ניראים לעין ובנוסף אנו נהנים מתענוגות החיים 24 שעות ביממה בזכות ה"מכנומשרתים" גם אותם בנו אבותינו עליהם השלום-אגש מייד לעניין –המשלחת שאותה תכננתי ואותה ציידתי תסע בעזרת רחפת שאותה בניתי-אל העולם החיצון".
בזמן שחוויאר המשיך בנאומו שוחחו ברחפת 4 חברי המשלחת –"חברים אנחנו כנראה עומדים לטוס אל מותנו " אמר ארמנדו מפקד הצוות כשפניו מטיפים זיעה קרה-" עכשיו אתה אומר לנו את זה?" –גיחף פאולו ועיוות פניו בזילזול " אתה שהכנסת בנו מוטיבציה למסע הזה עד עכשיו!" סיביליה קטעה את דבריו " הוא רק מילא פקודות –ידעתי שאין לו כושר מנהיגות ,הכתירו אותו כמפקד רק בגלל הידע שלו ברפואה וארכיבוטניקה" . –" אל תשכחי שזוהי מהות המשימה שלנו סיביליה "- למצוא מרפא למחלה ולחזור בריאים ושלמים "-גער בה ארמנדו והחל להקיש את רצף קודי ההמראה –" מכנו 5 סגור את דלת הרציף אנחנו מייד ממריאים " סיים ארמנדו את דבריו –"כן מפקד עליון" ענה לו בקול מתכתי מכנו 5 –רובוט מפוסל כאל יווני ,סגול עיניים בוהקות .
בנתיים סיים המאסטרו חוויאר את נאומו "נגנו לאהובינו סימפונות נעלות ,שיפריחו בהם תקווה להמשך משימתם ,מי יתן ויחזרו אלינו לארגנטיפוליס". –חויאר הניף ידיו באויר ולראשונה לתדהמת תושבי ארגנטיפוליס החלה כיפת העיר להפתח לאט לאט ,שצף אויר החל ליזרום פנימה,אולם נעצר בשדה כוח מגנטי ונשטף לצדדים לאנחת רווחתם של ההמון. יד הונחה על כתפו של חוויאר היתה זו ידו של מנואל ,המדען הראשי של העיר –" שום מנגינה שתנגן להם לא תחזיר אותם ,אנחנו ציוולזציה גוועת שאין לה זכות קיום באף ביוספירה,רק הדרך שלי תצלח"– לחש לו מנואל ."אני מאמין בחזרתו של המין שלנו ללכת שוב על שתי רגליו בגאווה מה שאתה מציע להם זה חלומות באספמיה ,זו התאבדות קולקטיבית" גער בו חוויאר ,מנואל לחץ על כפתור ברחף-כיסא שלו והתרומם לגובה פניו של חוויאר וענה לו "אני רוצה לשחרר אותנו ממגבלות הגוף ,כבר סיימתי בפיתוח המאיץ חלקיקים ויש בידינו את קורא דפוס גלי-המוח שיעביר את התודעה שלנו לחיי נצח אנרגתיים".
"הבל הבלים" זעק חוויאר –" כבר אמרתי לך שלא אסכים שתקריב איש מבני העיר לניסוי המחפיר שלך" ,- אנחנו עוד נראה" מנואל סובב את כיסאו ושייט לו חזרה לחדר צדדי –ונראה שכאילו חזר למעבדת המרתף הסודית שלו במעמקי העיר."מי יתן ויחזרו בשלום" חוויאר הניף מבט מעלה בעוד כיפת העיר נסגרת לאיטה כשמרחוק כבר התעופפה לה הרחפת שהייתה אחרון תקוותיו.
היה זה לילה סוער ב"עולם החדש" אותו עולם העוטף את העיר האטומה כבר כמה מאות שנים,העיר ארגנטינופוליס היתה מוגנת להפליא מפני קורוזיה של החום,סופות ברקים,ורעידות אדמה בעזרת מעטפות מתכת שאותם בנו האבות של העיר עד תקופת האמפריה הארגנטינאית –זו שחלשה על פני הגלקסיה מכוכב ארץ –מרכז שילטונה במילניום האחרון. –הרחפת הזדעזעה קשות בסערת הברקים ששטפה את הג'ונגלים של מה שנקרא פעם דרום אמריקה. "כנראה מי שבנה את הכלי הזה לא העלה בדעתו שהאויר יכול לנוע בצורה כלכך אנרגתית" מילמל לעצמו פאולו –נווט הספינה ואדם מאוד מופנם שלא השתלב כלכך במשפחת הקומוני הגדולה של ארגנטינופוליס. סיביליה המומחית הטכנית האיצה בארמנדו בעודה מנערת אותו משנתו וגוערת בו " –המפקד העליון מה העצה שלך ,האם נחכה ככה עד שנתרסק?" –"מה פתאום" השיב ארמנדו " אני בטוח כי פאולו הנווט המוכשר שלנו יוציא אותנו מהחוויה הנוראית הזו" מעולם הכיסא שלי לא סבל כלכך הרבה זעזועים"- "מה הפקודה שלך? " זעק לעברו פאולו "אני חושש שהרחפת הזו לא תחזיק מעמד עוד זמן רב בחתיכה אחת" –" תנחית אותנו על קרקע מוצקה" השיבה לו סיבילה נואשות. הרחפת החלה להאיץ כלפי מטה במהירות,לפתע כול האורות כבו ורק עיניו הבוהקות של מכנו5 זרחו באפילה,הוא כמובן המשיך לעמוד ללא זיע ממתין לדבר המפקד העליון.
החבורה התעוררה לקול המיית השדה האנרגתי שהרטיט את סביב גוף הספינה "כנראה יש מנגנון הגנה אנטי כבידתי לרחפת –באמת המצאה גאונית" אמרה סיבילה בהשתאות ,פאולו התעורר שפשף את עיניו ואמר " אני רוצה לצאת מפה" מיד שאמר זאת נפתחה הדלת ואור צהוב שלא נראה להם כמותו שצף את חדר הבקרה בו ישבו מקובעים מלידה לרחף-כיסא שלהם –"לפקודתך" ענה לו מכנו5 שהיה זה האחראי לפתיחת הצוהר. סיביליה הראשונה שפקחה את עיניה לרווחה למראה האור הבוהק ,התבוננה סביבה למראה הפלא הירוק ולאור הקולח הבוקע מן המרומים,פיה היה פעור בהלם מוחלט .מעולם לא ראתה כזה גוון ומורכבות ,כול נוף ילדותה היה קווים ישרים,משורטטים,מעשה ידי אדם,היא סובבה את ידית ההיגוי של הרחף-כיסא שלה והוא סובב אותה ב360 מעלות ,שוב ושוב התפעלה מהסובב אותה. אחריה השתרך פאולו ממצמץ ללא הרף, " עדיףשלא תתקרבו ולא תגעו בשום דבר ירוק שאתם רואים סביבכם ,בטח שלא בדברים שזזים" הגיח ארמנדו מהספינה שלפרצופו משקפי מגן וערכת הבדיקות שלו שאותם הניח על בירכיו,-"אני מחזיר את שרביט הפיקוד אליי,כאן אני המומחה –לא לשווא למדתי על כול צמחיית כדור הארץ הישנה-אני בטוח שנשארה כפי שהייתה ב-400 שנה האחרונות". ארמנדו התקדם לאורך שביל פתוח אל מעטה הג'ונגל בעוד פאולו וסיביליה הולכים אחריו כשהם ממשיכים להביט בפליאה בסובב אותם .-אחריהם הלך המאסף מכנו 5 שקיבל פקודה לכך מהמפקד העליון.
רק חרקים שפיריות ופרפרים –בשום סימני חיים אחרים הם לא נתקלו עד כה בעודם מהלכים
בשבילי ארץ הפרא,-"אין פלא שלא שומעים ורואים חיים מפותחים" דיבר ארמנדו כאילו לעצמו "הוירוס הנורא לא השאיר אף חוליתן נושם על פני האדמה ,מזל שכבר אין זכר לאותה מחלה שנכחדה יחד עם הפונדקאים שלה". ,באותה רגע סיביליה מנומנת קמעה כאילו לא הקשיבה לו אמרה "נצטרך למצוא מקור אנרגיה לרחף-כיסאות שלנו ,אחרת מצבנו יהיה רע ומר" ,פאולו השלים את דבריה "לא רק לכסאות גם הרחפת שלנו צריכה טיפול מיידי" .
ארמנדו צחק והשיב להם "טיפשים שלי אהובים,המאסטרו הגדול חוויאר דאג להתקין תאי-שמש בכסאות הללו וגם ברחפת" –"תאי שמש ?" שאלו בפליאה פאולו וסיביליה –" כן תאי שמש " צחק ארמנדו "לא למדתם בקונסרבטוריום היסודי שיש מקור אנרגיה טבעי שברא את עולמנו?,נו טוב אני מניח ש90% מאוכלוסיית העיר לא קיבלה חינוך הולם חוץ ממוזיקולוגיה וידע טכנו-פיזי ,זהוי אחת הבעיות בתרבות מנוונת כמו שלנו". השמש החלה משנה ציבעה לכתום ,השלושה צפו בה שוקעת אל עבר האופק שהיה מכוסה גם הוא ביערות עבותים עד אין סוף ,-החבורה נעצרה לכשהחשיך וסיביליה הפעילה טבעת אור סגלגלה סביבם כדי להאיר אותם מעט בחושך המוחלט ששלט במרחב.
ארמנדו הפסיק את נחירותיו כששמע קול נקישה מתכתי, ועוד נקישה ועוד מכה חזקה שהעירה את פאולו וסיביליה משנתם –השלושה הבחינו במכנו5 שרוע על הריצפה כשסימן מעיכה על ראשו,עין אחת שלו נכבתה.וקולות מצויצים בקעו מפדחתו. "אני מריחה סכנה ,החלה סיביליה לרעוד ולהתבונן לאורך הטבעת הגדולה ,רק עפר היא יכלה לראות ועשב נחות ," אני שומע רחש "אמר פאולו בבהלה-לפתע החלו לראות דמויות באפלה מסתובבות סביבם מקפצות על שתי רגליים ממש כמו מכנו5 בזמנים טובים יותר -הם השמיעו קולות משונים שנשמעו כמו שירה,כמו מנגינה מונותונית שחוזרת על עצמה בקול סופרן דק ועדין ,ארמנדו הראשון שניסה לזוז לעבר היקף המעגל-לתדהמת פאולו וסילביה הרגישו שמתקרבים אליהם, סיביליה התעשתה ולחצה על כפתור שגרם לקרן לייזר להלום באחת הדמויות .הבזק ענק נראה ושקט השתרר –שקט מוחלט ,פאולו החל לבכות בכי תמרורים כשהוא מחפה את ידיו על ראשו,סיביליה התקדמה לעבר הכסא הריק של ארמנדו ,"פאולו תתקרב הנה ותראה" צעקה לעברו סיביליה ,פאולו התקרב וראה דמות אנושית למראה מונחת על הקרקע –דמות נשית ליתר דיוק כמו סיביליה רק שעורה היה שחום יותר שערה שחור ועיניה החומות פתוחות לרווחה. "את חושבת שהיא מתה? שאל פאולו , "אני מקווה שלא ,זו עוצמה שלא נועדה לחורר בבשר אלה נועדה להמם בלבד" –בכול מקרה עדיף שנשמור על השלל שלנו", " מעניין לאן ארמנדו נעלם ?" שאל פאולו את סיביליה –" זאת נדע רק בבוקר " גימגמה סיביליה ברעד "עכשיו נחזור לישון".
בבוקר השכם פאולו התעורר ומצא את סיביליה ליד הכיסא של ארמנדו ,בתוכו ישבה האישה המיסתורית,עירומה כביום היולדה "אני מנסה למצוא דרך לשלוט על הכיסא שלו מרחוק כדי שנוכל להניע את האישה שמצאנו ,לפחות עד שנמצא את ארמנדו". –תכירי זוהי פראית ,ככה החלטתי לקורא לה בנתיים"-הפראית הקישה במחשב הרחף כיסא ללא הרף.
כאילו שהיא יודעת מה המכשיר הזה עושה,סיביליה לא העזה להתקרב אליה יתר על המידה ולמנוע ממנה מלהתעסק עם הכיסא ,זאת מפני שזו שרטה אתה והסיתה אותה בידיה בכול פעם שניסתה להתקרב.
הם ריחפו לאיתם לאורך השבילים ,מקדימה פאולו אחריו הפראית כשהיא מקישה ללא הרף במקשי הכיסא ,המאספת היתה סיביליה שהניעה מרחוק את הכיסא האמצעי.כך המשיכו לנוע שעות על גבי שעות כשהם שותים מטל העלים ואוכלים מפירות לא ידועים, זאת למדו מארמנדו כשעוד היה איתם בתחילת המסע. לעת ערב לקראת השקיעה בעודם מתקדמים לאיטם נשמעה קריאה –"לא שמה" –פאולו וסיביליה הביטו מסביבם, ונעצרו בבהלה "שחררו אותי" –מהר התברר שהפראית פנתה אליהם –"על מה אתם מסתכלים?" –"את יודעת לדבר?" קרא לעברה פאולו." למדתי מהדבר הזה שנקרא מחשב", נשימתה של סיביליה נעתקה ולאחר מכן אמרה "מדהים, היא למדה מהאינציקלופדיה הממוחשבת…" –"רק רציתי לומר שאתם לוקחים אותנו בכוון המנוגד,אם נחזור אחורה ונעבור דרך שיחי הפירות האדומים נגיע לבית הרבה יותר מהר"-השיבה להם הפראית . "איזה בית? הבית שלכם?" שאלה סיביליה –" כן שם נמצאות אחיותיי הם לא תיפגענה בחבר שלכם לרעה ,רק נוכל לעשות ממה שקראתי באינציקלופדיה הממחשבת שלכם –חילופיי שבויים" .-"אין בעיה " ענה לה פאולו רק תובילי אותנו לשם". לאחר לילה שלם של מעבר לאורך ביצות הג'ונגל הלא סלול כשכיסואותיהם נרטבו בקצותיהם, החלו לראות בסוף הביצה אורות להבה מעבר לעצים הגבוהים. –"שם זה הבית נמשיך עוד קצת- זה הקומוני שלנו ,אנחנו גם חיות באהבה וחברות שיוויונית ממש כמוכם-תתפלאו לגלות שגם אנחנו משמיעות צלילים-מה שנקרא בפיכם מוזיקה-צלילים להתרוממות רוח וזירוז הלידה". –"מה פירוש לידה?" שאלה אותה סיביליה ,
"זה כשנוספת לקומוני שלנו בת חדשה שיוצאת מבטן אימא-היא אחות שכולנו אוהבות,אנחנו אף פעם לא לבד!" השיבה לה הפראית לשאלתה . "אנחנו לא יצאנו ככה אנחנו נוצרנו במרתפי הבריאה שבתחתית העיר-ככה לימדו אותנו"-ענה לה פאולו כשמצחו מכווץ מחוסר הבנה.
"אתם דומים לנו מאוד אוהבים את כולם רק חבל שאתם חולים מאוד". חיכתה הפראית ונעצרה עם כיסאה במקומה לפקודת השלט של סיביליה. "פאולו תביט קדימה "צעקה סיביליה –המראה היה מדהים – עשרות פראיות הדומות בצורה מדויקת לזו שיושבת בכיסא מסתובבות במעגלים סביב מדורת אש ,המדורה עמדה על מבנה דמוי שיש מסותת בתכריכים משונים לצד המדורה שכבה דמות וליידה שתי נשים נוספות התומכות בה ,הדמות השכובה היתה נפוחת בטן ונעה לה ימינה ושמאלה "אחות שלנו באה ,אחות קטנה" –אמרה הפראית בעיניים בוהקות "מה נעשה עכשיו " הסתובב פאולו לעבר סיביליה "נחפש את ארמנדו ,הוא חייב להיות כאן בסביבה "השלושה המשיכו להתקרב אל עבר ההמולה –קולות שירה הרמונית נישאו ברוח , שוכב אל צד מבנה השיש נשען לו ארמנדו רגלו הקצרות והמנוונות לא נעו ,הוא הבחין בחבריו המתקרבים וצעק-"תעצמו את העיניים לביטחונכם האישי" –אור לבן שטף את הכול ושקט השתרר לו מסביב בלילה ההוא.סיביליה התעוררה בחדר כחול ומוכר –היה זה בית החולים של העיר ארגנטינופוליס לצידה שכב פאולו במיטה הסמוכה-ארמנדו התבונן בה ואמר "זה בסדר את בבית עכשיו, אני הזעקתי עזרה במכשיר הקשר שהיה ברשותי –כול הפראיות בידינו ואנו חוקרים אותן למציאת מרפא לעם שלנו,מבחינתנו המשימה הושלמה" –אבל,אבל למה לקחתם אותן? למה את כולן? איך ידעת בכלל?" גימגמה סיביליה.
זה לא משנה "הרגיע אותה ארמנדו "עוד מעט יכנס המאסטרו חוויאר לברך אותנו על חזרתנו לעיר" . ואכן לאחר כשעה כשפאולו כבר התעורר התאספו להם מבכירי וניכבדי העיר מסביב למיטותיהם של הגיבורים ,אחרון נכנס המאסטרו הזקן וליטף את ראשם של השלושה ואמר "לא רק שמילאתם את משימתכם בהצלחה ,גם גילתם את מקור ההתהוות שלנו –הנשים שנחקרו במהלך השבוע האחרון במעבדתינו התגלו כתאומות זהות אחת לשנייה ,התברר שהן מתרבות ברביית בתולין יכולת שניתנה להן לפני המחלה על ידי אבותינו הקדומים –וכנראה שהן נושאות בגופן עמידות לוירוס הנורא שפגע בנו וגרם למוטציה שהדביקה את דורותינו
לעולם כחסרי פעילות ברגליים –ורגלינו המהונדסים במבחנה נולדים עד היום עם אותה נכות". לפתע ארמנדו איבד את הכרתו לעיניי כולם ,בעודו מפרפר וקצף יוצא מפיו –המאסטרו אבחן שארמנדו אבד את יכולתו לנשום בגלל שיתוק בסרעפת –כתוצאה משיתוק מערכת העצבים.-בהלה החלה מסביב אנשים החלו נסים לכול עבר –המאסטרו חוויאר רעד כולו ואמר
"הוירוס הוא לקה בוירוס ,הוירוס חזר".לכשהחדר התרוקן החלה השמועה על הוירוס לפרוץ בכול רחבי העיר –אנדרלמוסיה פשטה ונראה שגם המחלה שנישאה באויר מאדם לאדם ,מפילה חללים ברחובות בקצב של כמה אנשים לכול כמה דקות.
פאולו פנה לסילביה אמר "אנחנו תקועים פה בחדר מה נעשה?" אבל סיביליה לא ענתה. לפתע אליה וראה שפניה הכחילו ועיניה הפקוחות לרווחה מביטות בתיקרה –פאולו קפץ על כיסאו והחל שועט אל עבר המרתפים שם היו מעבדותיו של המדען הראשי מנואל –" אולי הוא מצא תרופה למחלה,אני חייב לברוח ,רק שם יש תקווה להנצל". לכשהגיע למרתף המעבדה הראשית נדהם לראות שכול השומרים כבר אינם בין החיים ,הוא פתח את דלת הכניסה וכשנכנס נדהם לראות-את מאיץ החלקיקים של פרופסור מנואל ולתוכו נכנסות בשורה גופות ,גופות של נשים פראיות .מצד אחד נכנסות גופות פראיות ומצד שני יוצא לו שטף של אנרגיה.מן הצד השקיף לו מצחצח מנואל שהוא מהרהר לעצמו "תרופה הם רוצים שאני אמצא להם? רק שאוכיח שמאיץ החלקיקים שלי יודע לתרגם את תודעת גלי המוח לכדי ישות אנרגתית רוחנית אז אכניס גם אותי לתוך המאיץ חלקיקים". –פאולו התקרב לעברו וצעק" מדוע הנחת לנו למות מהמחלה,הרי ידעת שכנראה בדמם של הפראיות יש נגיף שהן מחוסנות כנגדו ויכול לסכן אותנו ולהדביק את כולנו?" מנואל ענה לו בוא איתי תכנס למכונה ותראה שנחייה לנצח כתודעה אנרגתית ,הוכחתי שזה עובד "- לפתע כאילו משום מקום ניחתה על קודקודו של מנואל בעיטת מחץ הפיראית. –מנואל נפל לתוך ליבת הכור של המאיץ והתפרק לחתיכות. פאולו הבחין מייד בזיק עיניו שזוהי הפראית "המדברת" –שבאינטיליגנציית-על של מוטצייה למדה את שפתם בכמה שעות ,כמו כן היה בדמה את החיסון להציל את שאר תושבי העיר-היא חיבקה את פאולו שהרגיש לפתע רגש מוזר של חום אינטימי אותו לא ידע לחוש –רגש שונה מאהבה שלמדו ב"קומוני" –"עכשיו אנחנו ביחד אתה ואני ואם תרצה גם ילדינו יחיו לנצח".