בחישות במועצת הכשפיות
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה לי החוש הזה לשכנע אנשים. הם תמיד הקשיבו לי ואפילו אם הם לא לגמרי הסכימו איתי תמיד הצלחתי לפחות לערער את המחשבה שלהם. נגיד בואו נדבר שניה על איזבל, אוקיי? היא אף פעם לא אהבה קומדיות רומנטיות אבל כשהראיתי לה את 'באהבה סיימון' בכדור בדולח שלי במהלך שיעור מתמטיקה היא ממש התלהבה. וכשהיינו בקניון והיא רצתה לאכול דווקא סושי אני אמרתי לה שסושי לא ישביע אותה ושצ'יזבורגר הרבה יותר ישביע וזה גם טעים יותר, היא לא היססה וישר הלכנו למקדונלד'ס. מצד שני זה נשמע די הגיוני – כשחברים צריך להתפשר לפעמים.
הממ אה! אבל מה עם גלין המורה לכשפויות? אני ממש מצליחה לשכנע אותו תמיד. פעם הוא לימד אותנו להפוך בן אדם לצפרדע זה היה שיעור ממש ממש ארוך וכולנו רצינו 10 דקות הפסקה באמצע השיעור, כי די! כמה אפשר לראות את הספרים, נו. אז כולם, כולם ביקשו והוא לא הסכים ודווקא כשאני באתי ונתתי טיעונים הוא חשב פעמיים ונתן לנו 11 דקות! וגם כשהוא רצה למנות את קרוקודילה המעצבנת הזאת למלכת הכשפויות אמרתי לו מה שהיא עשתה לי לפני שבוע כשהיא כישפה את המחברת שלי והיא התחילה לעופף אז הוא לא מינה בסוף אף אחת. טוב זה היה מרושע מצידי, אני לא הייתי אמורה להלשין עליה. בכל מקרה, אני לא בטוחה שאני יכולה להצהיר רק על סמך הדברים האלה בקורות החיים שלי "יודעת לשכנע". מה אני כן יכולה לכתוב שיהיה אמין והם ירצו לקבל אותי לשם? אוף.
טוב, נו. קצת שיקרתי לכם. אני לא באמת אכתוב "יודעת לשכנע" רק בגלל הסיבות הדפוקות שנתתי לכם. האמת היא שזה משהו גדול אחר.
אני פשוט אתחיל לספר את הסיפור:
אז ככה, לפני שנה בערך, בזמן שתפרתי לי פטץ' חדש בצורת קשת על הכובע שלי (כי תכלס סתם כובע שחור זה משעמם בטירוף), איזבל התקשרה אליי ואמרה שיש לה רעיון שהוא בול בשבילי.
זה היה בכיתה ח' וממש אהבתי אז להביע את דעתי ולהביא גם את הצד שלי בכל דבר, ממש בכל דבר. זה היה יום שלא באתי לבית ספר, אמא לקחה אותי ליום כיף במוזיאון. ראינו לב של חד-קרן ואפילו לימדו אותי לעשות כישוף קטן (אז ממש התלהבתי מזה). איזבל אמרה לי שהסבירו להם שיש דבר כזה "מועצת כשפיות". היא הסבירה שזה מין קבוצה קטנה של תלמידות שרוצות לעשות שינוי בבית ספר, כאלה שרוצות להיות חלק ולתרום לבית ספר. היא אמרה שהן מחליטות מלא דברים ומארגנות את כל האירועי שיא. ישר העיניים שלי נצצו כמו דמות אנימה. כל הלילה חיפשתי בכדור בדולח שלי דברים על זה באינטרנט. לא ישנתי וקראתי על זה וראיתי סרטים על זה והחלטתי שזה היעוד שלי ושזה מה שאני אעשה בחיים. יום אחר כך הלכתי לבית ספר (עם הפטץ' החדש שלי) ואמרתי לאיזבל שאני מוכנה ואני הולכת להיות חלק מזה. אבל אז היא אמרה לי שהיא שכחה לומר לי משהו אחד חשוב:
"יש לזה בחירות".
"מה זאת אומרת בחירות"? אני יכולה לעשות בחירות זה בסדר אני בן אדם החלטי. לפעמים… כאילו אני נראלי החלטית… ואז היא הסבירה:
"לא, לא. את לא מבינה. בחירות! את צריכה להציע את עצמך. תמיד יש כמה בנות שרצות למועצה ושאר התלמידות צריכות להצביע את מי הן רוצות במועצה. עושים קמפיין בחירות. את צריכה לנסות לשכנע את כולן שאת הכי מתאימה. צריך לעשות שלטים עם סלוגנים וצריך לנסות שכמה שיותר יצביעו לך".
"רגע רגע רגע, לא הבנתי. את אומרת שאני צריכה שרובן יצביעו לי מכולן? שיט. לא איזבל, את יודעת שזאת בעיה. אני הכי פחות טובה בכיתה בכישופים. מי יבחר בי? אף אחת לא תרצה שזאת שהכי פחות טובה תייצג אותה. איזו מין דוגמא אני אהיה לכולן? את ראית כמה זמן לקח לי לנסות לעשות את הכישוף של 'שינוי צבע לשיער'? שלא לדבר על זה של 'להביס דרקון'. אני לא מאמינה. זה יהיה ממש קשה איזבל, מה אני אעשה" ?
אני זוכרת את הלילה שאחרי זה. כל הלילה לא נרדמתי ורק חשבתי איך אני אוכל לשכנע את כולם להצביע לי. חשבתי על להביא לכל מי שיצביע לי ארטיקים אבל אז קראתי שזה נקרא שוחד וזה לא הוגן. ניסיתי ללמוד מחדש את כל הכישופים וזה לא עבד. היית כבר חסרת אונים עד שסוף סוף נרדמתי, ממש מאוחר. יום אחר כך קמתי, התלבשתי בנחת, אכלתי ארוחת בוקר והסתכלתי על השעון. שיט, כבר 12:00. רצתי לבית ספר מהר מהר. מתברר שפספסתי שיעור היסטוריה. מזל. למי יש כוח עכשיו לשמוע על מדוזה וכמה שאנחנו צריכות להיות טובות כמוה. בהפסקה דיברתי עם איזבל, היא אמרה לי שיש לה תוכנית.
"מה כולן רוצות"?
"אממ לא יודעת. כסף? תהילה? אממ, אהבה"???
"לא סתומי לא! מה אכלת פעם אחרונה כשהיית בקפיטריה"?
"אממ, עיני סלמנדרה"?
"יופי. ולפני זה"?
"עיני סלמנדרה".
"יפה. ולפני זה"?
"עיני סלמנדרה".
"יופי סתומי, הבנת"?
"אממ האירי את עיני…".
"כולן רוצות אוכל נורמלי! זה שבעיני סלמנדרה יש הרבה סיבים וזה משפר את הראייה לא אומר שאנחנו צריכות לאכול את זה כל הזמן"!
"נכוןןן אם נבטיח קאפקייקס ואוכל יותר טעים כולם יצביעו לנו! אמרתי לך כבר פעם שאת גאונה"?
בקיצור ככה היה. עשינו פלאיירים, תלינו בכל בית הספר ומלא אנשים היו בעדנו ושיבחו אותנו וכמעט שזכינו. עד… עד שבאה קרוקודילה. כל פעם שכיף לי קצת, כשטיפה טיפה עובדים לי דברים בחיים האלה, קרוקודילה באה. קרוקודילה היא התגלמותו של השטן בכבודו ובעצמו. היא הבן אדם הכי רע שהכרתי. היא שונאת את כולם לא משנה מי הם (חוץ מהשפוטות שלה). תנו לספר לכם קצת על קרוקודילה: היא גבוהה, מטר שבעים כזה. היא רזה וחטובה וחושבת שכולם צריכים לאהוב אותה בגלל זה. יש לה פלולה בצד ימין של האף והיא משוויצה בה ואומרת שמי שאין לה פלולה, היא לא מכשפה אמיתית. היא הולכת תמיד תמיד עם נעלי פלטפורמה כדי להיות יותר גבוהה ממה שהיא ולהסתכל על כולם מלמעלה. והכי חשוב, היא שונאת כל מה שלא נראה לה טוב בעין. לפני שנה, כשאיזבל יצאה מהארון מול הכיתה בתור פאנסקסואלית, היא פתחה נגדה חרם. היא אמרה שמי שתדבר עם איזבל, היא לא תדבר איתה ואך אחת אחרת לא תדבר איתה. אני לא יודעת למה. זאת בסך הכל נטייה מינית, היא לא עשתה לה שום דבר רע באמת! ברור שלא הקשבתי לקרוקודילה, אבל תוך יום אף אחת לא החליפה מילה עם איזבל, עד שגלין דיבר עם כולן ואמר שזה לא בסדר לא לדבר עם מישהו רק בגלל דבר כזה. הוא גם עשה לנו שיעור על קבלת השונה. זאת הייתה תקופה ממש קשה, איזבל בכתה כל יום ואפילו קפה עם ביצי נמר לא הצליח לעודד אותה. עוד משהו שקרוקודילה עשתה היה בכיתה ד'. יום אחד היא החליטה שלהיות שמן זה לא יפה וכל מי ששמן צריך להיכנס לדיאטת-כאסח ולאכול רק עיני סלמנדרה עד שהוא ירזה. כל הבנות השמנות בכיתה התחילו לאכול רק עיני סלמנדרה ואני לא הבנתי בשביל מה: זה כולה בטן. קרוקודילה שנאה אותי וכל יום הקניטה אותי והתעללה בי. אני לא אסלח לה על זה לעולם.
בקיצור מה שקרה זה שראינו את קרוקודילה תולה שלטים שהיה כתוב עליהם 'תבחרו קרוקודילה – תבחרו שלמות' ו'שלמות זה המגניב החדש'. אני לא האמנתי. סוף סוף כשיש משהו שהוא בול בשבילי, היא לוקחת לי גם אותו. מה יש לה נגדי, אלוהים?
בלילה של אותו היום איזבל ישנה אצלי ודיברנו על קרוקודילה. לא הבנתי מה היה דחוף לה להגיע גם לשם ולהרוס לי את החיים. אני, אישית, לא הייתי מצביעה לשמנופובית והומופובית שתייצג אותי בבית ספר, אבל כולן בבית ספר שלנו מעריצות אותה – אלוהים יודע למה. איזבל גם סיפרה לי על הקראש החדש שלה. איזבל היא טיפוס ביישן אבל היא מתאהבת די בקלות.
"היא מהממת, בלונדינית כזאת, כמעט בגובה שלך, יש לה עגילים בצורת דונאטס ויש לה גם נזם. יש לה חיוך חינני כזה, לא מתאמץ, חיוך אמיתי כזה, היא נראית שילוב בין טיילור סוויפט לג'סטין טימברלייק. יש לה פרצוף מבולבל וחולמני כזה כאילו היא חושבת על משהו אחר. בלי קשר לעולם. היא הסתכלה עליי במבט כזה עדין ואמרה לי 'ארבע עשרה תשעים בבקשה'".
"רגע זאת המוכרת? אני שעה חושבת שאת מספרת לי על הזאת מהמגרש טניס".
"לא נו, היא מאורבניקה".
טוב ברור שהיא תתאהב בה. חיוך חינני… סתם, נו. בקיצור החלטנו שלמחרת נלך לאורבניקה "לקנות וואנזי" והיא תראה לי אותה. אחרי הלימודים יצאנו לאורבניקה, הסתכלתי על הוואנזים וממש רציתי את הג'ירפה, היא נראתה לי חמודה.
"הנה זאת היא, את רואה? איזה יפה היא"?
התקרבנו קצת כדי לראות מקרוב ופתאום:
"אוי בנות תראו מי פה". שיט קרוקודילה, מה היא רוצה? "תבחרי את הפיל יותר מתאים לך", ככה היא אמרה לי, הכלבה.
"תתרחקי ממנה, שמעת? אם אין לך שום דבר חכם לומר תשתקי", החזירה לה איזבל.
"אוי בנות בואו נברח ,שהיא לא תתאהב בנו בטעות", היא אמרה והלכה.
"אל תתיחסי אליה. היא לא שווה את זה" אמרתי לאיזבל.
"עזבי אין לי כוח. בואי נזוז". אמרה ונאנחה.
"מה? אבל מה עם המוכרת? לא רצית להראות לי"?
"אין לי חשק כבר, נבוא בפעם אחרת".
וזה מה שהיה. פעם בחודש בערך איזבל נפגשת עם קרוקודילה, קרוקודילה יורדת עליה, איזבל נפגעת ורק קפה עם ביצי נמר יכול לעודד אותה.
העניינים התקדמו. הרצנו את הקמפיין והגענו ליומיים לפני הבחירות. ההתרגשות בשיאה ואנחנו לא נושמות מרוב לחץ. הגענו לשלב של הנאומים והמועמדים הם: אני, קרוקודילה ולודמילה. קרוקודילה בטוחה שהיא הולכת לנצח והנאום שלה כל כך דל היא אמרה 2 דקות שלמות משהו כמו: שלמות זה מושלם, ומושלם זה מה שאתם צריכים, ואני מושלמת. אני לא מבינה למה היא חושבת שהנאום הזה יעזור לה. הקראש העכשווי של איזבל זה דניאל, איזה כשפן צעיר ביישן וקטן. היא חושבת שהוא מושלם ולא מבינה איך אף אחת לא תפסה אותו כבר והוא בא איתה לנאום שלי.
נאמתי חמש דקות, כזה, ואיזבל אמרה שהנאום שלי היה ממש משכנע. דניאל הסכים והוציא ארנב מהכובע שלו ונתן לי אותו.
"אממ תודה (?) הוא שלי"?
"הוא שלך עכשיו. תהני"!
בן אדם נחמד. קצת מוזר, אבל נחמד. קראתי לארנב מיקי. שם חמוד.
הגיע יום הבחירות והיה לוח אלקטרוני על הקיר באולם הספורט. עם כל הצבעה שמישהו הצביע, הופיעה על הלוח נקודה. הייתה עמודה שלי, עמודה של קרוקודילה ועמודה של לודמילה.
הסתכלנו שלושתנו בזמן ההצבעה, ישבנו על כיסאות וצפינו בלוח. המספרים עלו ועלו. יש לי הרגשה טובה. הגענו לחמש דקות לפני ההחלטה הסופית. בעמודה של לודמילה היה כתוב 20, בעמודה של קרוקודילה היה כתוב 58 ובשלי 60. אני מובילה. יש לי הרגשה טובה, אולי אני אנצח? איזבל ודניאל (שהפכו לחברים ביומיים האלה) נמצאים לידי ועושים איתי תרגילי נשימות. אני בלחץ. דקה להחלטה הסופית. קרוקודילה ב-59 ואני נשארתי ב-60 אני נושמת עמוק ואז רואה את היד של קרוקודילה זזה בצורה מעגלית והשרביט ביד שלה. לפני שהספקתי לפתוח את הפה בן-רגע כל ה-60 מצביעים שלי הפכו בלוח האלקטרוני ל-0 ונוספו לקרוקודילה עוד 20. הקריין אומר: ויש לנו מנצחת!!!
"לא לא זה לא נכון! היא רימתה היא עשתה כישוף אני ראיתי!!!" ניסיתי לומר, אבל אך אחד לא הקשיב. "בבקשה תאמינו לי היא לא הוגנת!!". קרוקודילה באה אליי קרוב קרוב לפרצוף מסתכלת לי בעיניים ואומרת:
"תפסידי בכבוד נשמה".
"זה לא נכון!!! תאמינו ליייי".
התחלתי לבכות. רצתי לשירותים ואיזבל ודניאל בעקבותיי. זה היה הערב הכי משפיל בחיי. אני בחיים לא אשכח אותו. אחר כך אפילו קפה עם ביצי נמר לא עודד אותי.
מאז אני נמנעת מלשכנע אנשים. שלא יצפו ממני למשהו ואז תבוא קרוקודילה אחת ותהרוס לי את כל החלומות. בגלל זה אני לא אכתוב את זה בקורות חיים שלי. שלא יבקשו ממני לשכנע אנשים בכלום. אבל אני מעריכה שאני יכולה להתקבל לפאב הזה גם בלי לשכנע אנשים. הבן אדם האחרון שאני אולי יכולה לשכנע זאת איזבל. טוב, ביי לכם. אני הולכת לפיקניק עם איזבל ודניאל. להתראות…