פרוטוקול
הבחירות האחרונות נערכו כעבור עשרים שנה, בשנת 20, אם כי למחשבים אין חיבה מיוחדת למספרים עגולים, בוודאי לא בבסיס עשרוני.
עשרים שנים קודם לכן פותח מחשב החיבור המוחי והוצגה תוכנת ההדרכה הראשונה, בהשקה חגיגית של היזם האגדי רונין, שהציג בהתלהבות ותוך ביצוע תנועות ידיים מדויקות למעלה ולמטה או לצדדים – אך לעולם לא באלכסון – את יתרונותיה של התוכנה שלו, ולא מבלי להזכיר זכויות קוד פתוח של צדדים שלישיים. הוא עשה זאת בשפה מהירה ותוך שימוש באקלקטיקה של מונחים מוזרים, טכניים, ארכאיים ומשפטיים, והכל תוך שימוש במילים נרדפות עודפות ומיותרות. מיליונים רכשו את המחשב בהזמנה מראש.
מי שחיבר את מוחו למחשב יכול היה לבקש, בלי שום פעולה נראית לעין – ייעוץ. מסיבות טכנולוגיות, ואחר כך מסיבות משפטיות, ובסופו של דבר מטעמים של שכל ישר, התוכנה לא יכולה היתה להחליט במקומו של המשתמש, אלא להמליץ בלבד. הבקשה והתשובה הוחלפו באמצעות חיבור ישיר בין המוח לבין המחשב. זה היה החידוש העיקרי של החיבור המוחי.
למחשב היתה גישה למאגרי מידע עצומים: הידע המדעי של האנושות היה רק חלק קטן ממה שהמחשב לקח בחשבון. חוויותיהם של מיליוני משתמשים בעולם היו, מבחינת המחשב, ניסויים. מי שהתקין על עצמו את התוכנה הפך כל טעימה של טעם חדש לניסוי אמפירי. כל שיחה היתה עבור המחשב אימון בפיתוח קול, ניתוח קול, עיבוד קול, הכל.
המחשב מדד לחץ, טמפרטורה, זרם, התנגדות, קצב, התרחבות אישונים, זקיפות קומה. הוא מדד את נתוני המשתמש, וגם את אלה של כל משתמש אחר בתוכנה וגם את מי שנמצא בקרבתו המיידית ולא הפעיל הגנת פרטיות אקטיבית (שהיתה שירות אחר שהציעה החברה, במנוי חודשי מתחדש). המידע נאסף באותו רגע, אבל ההשפעה נמדדה בכל עת. כעבור רגע, חודש, שנה.
התוכנה שקלה את הכל, שילבה את כל ההנחות האפשרויות, וסינתזה המלצה, ישירות לתוך מוחו של המשתמש.
"חופש הבחירה של הלקוחות שלנו חשוב לנו" ריצדה הכותרת, וברקע הסביר פרופסור מזוקן שרוב גופו חדל לפעול מזמן מדוע פיתחו בני אדם את הנטייה העיקשת לטעות.
ואז הגיע המופע המרכזי.
ההמלצה הראשונה של התוכנה שודרה בשידור חי, והציגה התלבטות של רוכש מחובר למחשב מול מדף עמוס במעדנים משני סוגים שונים. שני הסוגים ייצגו מותג בודד שזכה במכרז על דרך של התמחרות תמורת סכום נאה. הרוכש גהר מעל למוצרים כפי שהדריכו אותו הפרסומאים. לבעל סוכנות הפרסום לא היה אכפת איזה מהמוצרים ייבחר. שניהם לא ערבו לחיכו. זרקורים מבעיתים הופעלו על הבמה, לאותת שהמוח פנה אל המחשב בשאלה. מיליוני נפשות סביב העולם דמיינו את המילים נארגות למחשבה, ואז משוגרות כאות חשמלי, ואנימציה מתאימה הוצגה במקביל. ציפיה. מתח. ידו של הרוכש נשלחה וקטפה מוצר באריזה אדומה. נשימת הקהל נעתקה, אבל המעדן הוחזר למקומו. כשהרוכש בחן עוד מעדן ועוד מעדן אפילו בעל סוכנות הפרסום התחיל להתעניין. "הוא בודק את התאריך!" צייץ מישהו ראשון.
הרוכש וגם המשתמשים שבאו אחריו לא הצליחו לתאר היטב את התחושה של קבלת ייעוץ ישיר לתודעה תבונית, מה שרק הוסיף למיסטיות של החוויה, אבל הוא הצליח לסכם את ההמלצה במילה אחת, שהפכה להיות שמה הנרדף ואז היחיד של התוכנה: תוקף.
ואכן, הרוכש בחר את מה שהתברר בדיעבד כמוצר בעל חיי המדף הארוכים ביותר.
כולם הסכימו שזו היתה הצעה נבונה מאוד של תוקף, ומכל מקום זה נראה הגיוני ורציונלי. מעטים הציעו דרכים משכנעות אחרות לקבלת החלטות. מקצתם ציטטו את מקיאוולי, אך רובם בשגיאות.
כל זה קרה זמן לא רב לפני קריסת החברה בגלל סכסוכים משפטיים.
עד מהרה התברר כי תוקף היא תוכנה חכמה בהרבה מהאנשים שפיתחו את התוכנות שפיתחו אותה. המחשב איגד מאגרי מידע ותוקף גיבשה הצעות בעלות תובנות עמוקות. מהר מאוד התברר כי הניסים שחוללה תוקף היו לא פחות ממדהימים: משתמשים שהתקינו את תוקף קיבלו, לאורך זמן, הצעות שנראו לעיתים משונות, אבל הצטברו לאורך זמן והובילו בדיעבד לשינויים מרחיקי לכת לטובה: אחד התחתן, אחר התגרש. במקרה אחר, תוקף המליצה לשני שכנים לפקוד שתי מאפיות שונות בלי סיבה נראית לעין, אך כל אחד מהם מצא שם את בחירת ליבו, וכל אחת מהן הצילה את חיי בעלה באמצעות תרומת איברים בנסיבות של התאמה נדירה ביותר. "מתברר ששני אנשים שהזדקקו לתרומת איברים גרו במקרה בעבר בשכנות." צייץ מישהו, והוקע כציניקן.
תוקף היתה התוכנה הראשונה שהתפרסמה. תפקידה היה מזעור סיכונים בעולם של חוסר ודאות. ההמלצות שלה נועדו לחסוך במשאבים מוגבלים. מטרתה הישרדות. תוקף לא חשבה רק על הישרדות או פקיעת תוקף על מוצרים ושירותים. תוקף תכננה את הנצח. כך, תוקף המליצה לעיתים קרובות להישאר בבית. תוקף ידעה שגוף המשתמש שואף להישאר במנוחה. בכל מקרה של ספק או היסוס – ניתן היה לפנות לתוקף ולקבל המלצה שהיתה בעלת תוקף מדעי ותכלית אחת – לשמור על המשתמש. ועד מהרה הצטברו אינספור עדויות לדברים שלא התרחשו – בזכות תוקף.
קריסת החברה הפכה את הקניין הרוחני שלה לנחלת הכלל, וכעת הוצף השוק בתוכנות דרך מתחרות המיועדות לפעול עם חומרת-מוח. פריחה זו החלה בסביבות חודש מאי והיתה קצרת ימים. מה שכונה על ידי היסטוריון אחד בלבד "אירוע ההכחדה של הבחירה האנושית" היה תופעה מהירה ביותר של הצטמצמות הדגמים המתחרים המובילים של המחשב לשתי תוכנות נפרדות ובולטות ביותר: תוקף ו-אדום.
שתיהן נועדו לתת תוצאות מיטביות (כפי שהמונח מוגדר בתקנון) בכל מצב, ועדיין היו שונות למדי האחת מן השניה מבחינה מיתוגית. בתוך חודשים או ימים – למי זה משנה בעצם – התחרות הצטמצמה לבין שתי תוכנות מתחרות עיקריות, שהתגברו זו על זו לסירוגין בנתונים טכניים שונים ובאופן אקראי אך הדרגתי ומגמתי.
התוכנה השניה שמשלה בכיפה היתה אדום, אחת מהתוכנות האחרונות שפותחו, והיא הוקדשה למתכנת שעיניו נשרפו בתאונה מצערת. אדום היתה מרוסנת – אבל פראית. רוב ההמלצות הנכונות אובייקטיבית או מבוססות על מחשבה רציונלית בנסיבות של מידע חלקי וחוסר וודאות היו זהות לאלה של תוקף המתחרה היחידה. אבל הייעוץ שסיפקה אדום היה הרבה יותר מסעיר ולכל הפחות בלתי צפוי. אדום יכולה היתה, לדוגמה, להמליץ לאדם להוסיף טעם למזון למרות שבמקרים מסוימים בבירור לא היה בכך צורך. במקרה אחר אדום המליצה לאישה אחת, לטענתה, להתיז את המשקה שלה הישר בפניו של אדם מפורסם, ורק לאחר מכן התברר שאותו מפורסם תכנן להטריד אותה בהמשך. אדום הביאה לתוצאות זהות באיכות, אם לא בכל מובן, אבל בדרך אחרת. עתה אדום לא היה רק צבע, אם כי הוא היה צבע מצוין. זו היתה גישה לחיים. גישה פעילה והרפתקנית במידה שמרנית, הכוללת פרצים נדירים של תעוזה, לצד מנוחות קצובות ומרעננות.
עתה הפכו המשתמשים הקבועים של כל תוכנה לשבט מבוזר של מאמינים: אוסף של פרטים בעלי ערך משותף, אמונה משותפת. כל אחד מהם היה מיוחד ושונה, אבל הם נשענו על ניסיון מדעי אינסופי. הייעוץ הטוב ביותר עמד לרשותם, והם הוכיחו פעם אחר פעם שהם בוחרים בחוכמה. הם פעלו כשאר האנשים: רכשו, טיילו, הלכו לקניות ואף עבדו מדי פעם. הם השתדלו למצות את החיים בחכמה וביעילות. לבחור היטב מתוך השפע שנקרה בדרכם.
היה עדיין כמובן את אותו רגע של היסוס. שבריר שנייה המוצג בסרטוני פרסומת בהילוך איטי, ואשר מוכיח שקיים רצון משתמש חופשי, שתמיד ישנה אפשרות אחרת. ידיעה זו בלבד היתה מספקת בשביל להרגיע את מנגנוני ההגנה של המשתמש.
הצעד המשמעותי הבא היה השילוב האולטימטיבי בין אדם ומכונה – החלפת קורטקס. רונין השיק את החברה החדשה שלו והבהיר כי בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית – תינתן אחריות מלאה למערכת העצבים האנושית. עורכי דין נאנקו כששמעו את היזם מבטיח כי החברה תפצה משתמשים לא מרוצים שיוכלו להוכיח נזק גוף ישיר. בפעם הראשונה בחייו של רונין, הוא הקריא את האותיות הקטנות בקול רם ובהדגשה. החלפת הקורקטס אמנם נשמעה כמו הליך דרסטי, אבל בסך הכל מדובר היה בקיצור הדרך בין התוכנה לבין המוח. היתרון של החלפת קורטקס היה ברור – המחקרים הראו שהיסוסים מצטברים ביחד, ובכן – להרבה מאוד. מדובר בשנות אדם. מדובר בחיים. אדם ממוצע העושה שימוש ממוצע בתוכנת הנחייה במשך שלושת רבעי היממה, יכול היה להכפיל את הנאתו מהחיים באמצעות השתלת קורטקס וביטול היסוסים. "האם החלטת כבר שאינך זקוק לחוסר החלטיות?" צייץ מישהו שחלם לחזור להיות פרסומאי.
למרבה הצער, החברה קרסה לפני שהחלפת הקורטקס המסחרית הראשונה בוצעה.
למרבה המזל, דגמים מוקדמים ממילא חתמו על אישור העדר תביעות.
שבוע לאחר מכן הצליח צעיר משכיל שהיה במקרה גם אוטודידקט להתקין על עצמו תוקף ללא חיבור מוחי, לאחר שהתנסה במניפולציות שונות על מוחו. התהליך של תרפיה גנטית היה איטי, אבל בטיחותי, שכן המוח התאים את עצמו בהדרגה לקליטת התוכנה, ולא נדרשו חלקים נעים. המוח שימש כחומרה, והתוכנה הפכה לחלק ממנו. הדבר היחיד שאבד למשתמש הוא היכולת להתקין על עצמו תוכנה אחרת, כלומר את התוכנה האחרת. משתמשים כמעט ולא התעניינו באפשרות זו, וסביר, אם לשפוט על פי מאה אחוזים מהמקרים, כי אם היו מתעניינים, היה מומלץ להם בכל זאת להמשיך עם ההתקנה.
לא היה צורך לשכנע את תוקף בביטחון שבהתקנה קבועה וארוכת טווח, ומשתמשי אדום מיהרו להבהיר שהיסוס אינו החלטה, ולכן בהכרח אינו יכול להיות החלטה טובה. מיגור ההיסוס האנושי העלה באופן קיצוני את היעילות ואת אושרם של המשתמשים, והאבטלה קטנה באופן המעיד שיותר ויותר אנשים בחרו מרצונם לצאת לעבוד. מעטים התגעגעו לחוסר וודאות, ואלה שכן – קיבלו ייעוץ שסייע להם להתגבר.
רונין לא היה כמו כל האנשים. הוא היה בן קרוב למאה, ומריר כלענה. הוא צבר טרוניות רבות במרוצת השנים. הוא תיעב את מה שתוכנות הדרך הפכו להיות ולמיטב ידיעתו היה האדם היחיד בעולם שלא השתמש בהן.
הוא הגיע כדי להצביע לממש את זכותו האזרחית כבעל מניות. לסגור את כל תוכנות ההדרכה. למען האנושות כולה. מזה זמן רב שהרגיש בודד. היתה לו חברה אחת, שהתרשמה מסיפוריו ונאומיו, אבל היא היתה ילדה צעירה, שבקרוב תתקין תוכנת דרך ותעלם מחייו. הוא קנה דברים בכל יום, אבל מעט, ומעולם לא עבד. הוא אהב לקרוא, אבל לא סיים ספרים רבים. את כשרונותיו המועטים כילה בהטפות מוסר.
העולם שסביבו הורכב מאנשים שהודרכו על ידי התוכנה הראשונה או השניה, ושתיהן המליצו לעיתים קרובות – להתעלם מתוכחותיו. הרגע הזה, של ניתוק המבט. הכאיב לו יותר מכל.
באולם האסיפה עמדו רק הוא ושני אנשים נוספים.
"אתה רשאי לעזוב" אמר אחד מהם. שלבש שמלה אדומה.
"השעה היא 12:00. אני מכריז על פתיחת האסיפה המיוחדת של בעלי המניות של החברה הלאומית לקיברנטיקה. אני יושב ראש הדירקטוריון. נמצאים שלושה אזרחים בעלי מניות בחברה. שלוש קולות בהצבעה. הרוב קובע." היה לו שם ארוך.
על סדר היום יש נושא אחד להצבעה, והוא צמצום מספר תוכנות ההדרכה המסופקות על ידי החברה"
"ראיתי את הפרסום. מה שלא ברור לי הוא למה אתם פה. ברור שאתם משתמשים. למה שתרצו לצמצם משהו שאתם משתמשים בו?"
"אין הצדקה רציונלית להחזקת שני מוצרים נפרדים. ההבדלים בין ההמלצות של תוקף ושל אדום אפסיות. ההצעה הזו מחוייבת המציאות".
"אנחנו היחידים שהגיעו?"
"נראה שהתקזזנו".
במקרה. אם כי זה יעיל יותר. בכל מקרה, אני מצביע בעד צמצום של אדום". "אני מצביע בעד צמצום של תוקף". הם דיברו כמעט בו זמנית, והיה בכך משהו חסכוני בזמן. הם הביטו זה בזה בחמלה.
עליך להצביע. האפשרויות הן לסגור את אדום ולהשאיר את תוקף –
– או לסגור את תוקף ולהשאיר את אדום.
או למזג את התוכנות.
"ואז לא יהיה עוד אדום ולא יהיה עוד תוקף." רונין הצביע בעד מיזוג.
ההצבעה נרשמה. בהעדר החלטה או העדפה לתוכנה מסוימת, החברה תמשיך להציע את שני המוצרים.
"מה? אבל אתם הייתם בעד צמצום! זה יעיל! יושב ראש!"
אני מבין את התסכול שלך, אבל כל אחד מאיתנו הצביע בהתאם לשיקולים רציונליים. התייעלות מחייבת צמצום, ובין האפשרויות של מיזוג וצמצום של אדום, מחיקה היא הפעולה הפשוטה ביותר, ולכן אני בעד צמצום.
רונין פנה אל האיש בשמלה האדומה.
אני מבין שהצבעת בעד מיזוג משום שהוא חסכוני בטווח הרחוק, אבל מחיקה של תוכנת דרך אחת, לא משנה איזה, היא אפשרות חסכונית מעט יותר. אני חייב לומר שההצבעה שלך דווקא על מיזוג היתה מעט לא הגיונית, אבל זה נתון לשיקול דעתך הבלעדי. יש לך רצון חופשי. תתעודד, מימשת את זכותך הדמוקרטית כבעל מניות.
"אבל עכשיו לא צמצמנו כלום! נשארנו בדיוק באותו מצב."
בדיוק.
"אני הצבעתי בעד מיזוג! ושניכם מסכימים איתי שצריך לצמצם משהו!".
ההצבעה שלך כבר נרשמה. יש שיוויון ולכן ההחלטה תידחה לאסיפה הבאה.
"אז אני מציע לפרק את החברה! אינכם יכולים לסרב!"
מוסכם.
ההצבעה נרשמה. באותו רגע בדיוק הסתיימה הישיבה וגם פורקה החברה (זאת משום שלא יכולה להתקיים ישיבת הנהלה של חברה שפורקה, בדיוק כפי שהחברה לא יכולה היתה להתפרק לפני סיום הישיבה).
וכל הקניין הרוחני של החברה, הפך לנחלת הכלל. חופשי.