לונדון 2021
פרדי רייינבוט נחשב לאחד האנשים החרוצים ביותר במקום עבודתו, וככזה הוא קודם גבוה ובמהירות. האמת הייתה שהוא נחשב פרודוקטיבי כל כך, שמנטורים וקאוצ'ורים רבים ששמעו את שמעו הגיעו לשאול אותו מה הסוד שלו. הוא לא גילה להם כמובן, הוא לא גילה לאף אחד, אפילו לא לאשתו, כי הסוד שלו היה מופלא. הוא פשוט היה עצלן. עצלן כרוני ברמה אחרת. הוא שנא עבודה, כל סוג של עבודה, עד כדי כך שברגע שידע שיש משהו שהוא חייב לעשות הוא פשוט סיים אותו במהירות מסחררת. המוח העצלן שלו לא יכול היה לסבול את המחשבה שהוא יצטרך להשקיע עוד מאמץ. הוא היה העצלן ההכי גדול ומוצלח שהעולם ראה. העולם שלו נע בקצב קבוע של עצלנות מחרידה עד לפרץ אנרגיה מטורפת שנועד לסיים את המטלה הנוכחית. כך עברו הימים; שום דבר לא השתנה כמעט, אותה עבודה משעממת, אותן שעות ארוכות, אותן חופשות. הוא חשב שאולי יום אחד יעזוב את העבודה שלו ויחפש משרה חדשה, אבל התעצל.
ואז הגיע יום אחד בשבוע סתמי אחד.
זה התחיל כיום שגרתי למדי לפרדי ריינבוט, ולא היה לו שמץ של מושג עד כמה יהפוך היום ללא שגרתי בקרוב.
פרדי שכב על הספה אל מול הטלוויזיה, בהה בסמארטפון שלו, ונח מיום העבודה המתיש שעבר עליו.
הפלאפון רטט, ועל הצג הופיעה הודעה מהבת שלו: "אני בסופר, מה לקנות?"
הוא נאנח לעצמו בשקט, כשהוא חושב על המשמעויות של השאלה הזאת: לקום מהספה, ללכת עד למטבח (5 מטר) לפתוח את המקרר, גם את המזווה (!) ולבדוק מה יש שם ומה צריך לקנות.
הוא עמד לעשות את זה למרות הכל, מחליט להתגבר על העצלנות, אך אז הוא נעלם.
טוב, לא בדיוק נעלם, יותר נכון לומר השתגר.
או שמא נסע בזמן.
מה שזה לא יהיה, בבת אחת פרדי לא היה ב2021 בבית שלו, אלא באיזו שנה לא ידועה במקום לא מוכר.
בהתחלה הוא לא ראה דבר, אבל בהדרגה התחילו העיניים שלו לקלוט את הסביבה. שמיים כחולים, אור שמש חזק, סביבו עצים ירוקים מפוזרים. הוא נשם את האוויר, שהיה ארצי להפליא גם אם קצת נקי יותר, אך זה לא יכול היה להיות כדור הארץ, מהסיבה הפעוטה שהיו בשמיים שתי שמשות, אחת מהן כחולה.
הוא ראה את כל סביבותיו, אך ממולו היה איזה כתם גדול שהוא לא הצליח לראות.
רק אחרי סדרה ארוכה של מצמוצים, אימוץ העיניים והתרגלות לאור המבהיק, הצליח להתמקד. מולו היה כיסא, מעוצב בסגנון עתידני משהו, ועליו ישב מה שהיה ללא ספק בן אדם, אם מתעלמים מפריטי הלבוש שלא היו מביישים טווס צבעוני.
רק אחרי שראה את הלה הבין שהוא יושב על כיסא זהה.
"לא להיכנס לפאניקה", הוא אמר לעצמו, מה שהיה קל להפליא לבצע מכיוון שמוחו היה עצלן מכדי לבצע את כל עניין הצרחות וההתעלפויות שכרוכות בפאניקה.
במקום להיכנס לפאניקה הוא מצמץ מצמוץ ארוך, צבט את עצמו פעמיים שלוש, וניסה בכל כוחו לדמיין שהוא שקוע שוב בספה.
"אז איך קוראים לך?" שאל הבן אדם השני.
"אהההה", הוא זינק בבהלה; גם המוח העצלן ביותר לא יכול שלא להיות מופתע מדי פעם. הוא רעד קלות, ואז ליתר בטחון רעד קצת יותר, ובקול רועד משהו החזיר, "אתהה מדבר?"
"אכן כן, ואפילו נדמה שבאותה שפה", הגיב האדם השני, "מכיוון שאני לא יודע איך הגעתי לכאן, ונראה שגם אתה, על פי תגובותיך, לא יודע איך הגעת לכאן, חשבתי שנתחיל עם משהו בסיסי, ולכן אני חוזר לתחילת שיחתנו הנעימה, איך קוראים לך?"
פרדי שקל רגע את כל הנאמר, מופתע מהרהיטות ומההיגיון שבדברי השני, ומשלא מצא כל מום בלוגיקה, הגיב בנעימות "קוראים לי פרדי. פרדי ריינבוט."
השני נראה נדהם. "איזה צירוף מקרים! או שמא בדיחה צינית נוראית של היקום. שמי הוא גם כן פרדי ריינבוט, היסטוריון פסיפי. כל ההתרחשות הזאת היא בלתי אפשרית! אני חייב לשאול אותך, מה השנה אצלכם?"
פרדי ,שהייתה לו יותר מטיפת הגיון בשכלו, לא האמין ליצור השני אך לא ראה כל בעיה להמשיך ולדבר אתו. "ובכן השנה היא 2021, כמובן", ואז המשיך בסרקזם "ומה השנה אצלכם?"
פרדי ב' לא היה נבוך כלל וכלל, להפך, הוא נראה נרגש ביותר, "אצלי 2230, ידעתי שזה אתה! ידעתי מהרגע שראיתי אותך! תבין אדון פרדי, אני נקרא על שמך, המציל הגדול, איש המהפכה המוסרית, אתה אגדה!!"
"אני?" שאל פרדי הראשון, מיודענו, "אתה צוחק? אני אף פעם לא אזרתי מספיק אנרגיה בשביל לא להיות עצלן, אתה חושב שאני אהיה הוגה דעות של איזה רעיון מטופש?"
"ובכן, אתה כבר." ענה השני בהגיון מושלם, "או שמא בעצם עוד לא. למען האמת אני לא בטוח מה השנה הנוכחית, ואפילו לא מהו המקום הזה. לך יש מושג?"
פרדי הנהן לשלילה בקושי, מנסה לעכל את כל המידע החדש, בעוד פרדי ב' כבר דוהר הלאה.
"אז בוא נראה מה ידוע לנו. שנינו כאן במקום לא מוכר, בזמן שלא נוכל לחקור עליו, יושבים בשני כסאות לא מוכרים אליהם כנראה נגררנו מהמקום ומהזמן הנוכחיים שלנו כדי לשבת כאן היום, כאשר אנו דוברים אותה שפה ושמנו זהה.
מכיוון שיש פה אלמנט שלישי ששנינו איננו מכירים, שהוא הכיסאות האלה, יש להניח שישנו גורם שלישי המעורב בכל הדברים הללו. מכיוון ששנינו אנושיים יש להניח שגורם שלישי זה הוא אנושי גם כן, מה שגם שמסתבר מכיוון שכוכב זה הוא בעליל כוכב בעל תנאים אידאליים לבני אנוש.
אם כן אני חייב להניח שזהו בעצם ניסוי בזמן חלל שהשתבש להם, לאותם אנושיים עתידניים, מה שגרם לאנשים בעלי דמיון מסוים כמו שפה ושם להופיע ביחד בכדור הפרימיטיבי שלהם על שני כסאות המשגר הבין חללי.
זהו זה. פשוט מאוד."
פרדי שלנו לא ידע איך להגיב למהלך הלוגי המסחרר הזה, מה עוד שהוא היה די בטוח שלא ניתן להגיע למסקנות האלה על סמך עובדות כה מעטות, אך בענווה זקף את זה לעובדה שהלוגיקה של העתיד כנראה מפותחת יותר. בינו לבין עצמו הודה שייתכן שהוא פשוט לא רוצה לבזבז מילים רבות על הניסיון לסתור הוכחה זו ולכן קיבל אותה כמובנת מאליה, ורק הואיל להוסיף,
"אז אנחנו תקועים יחדיו לנצח?" בכדור פרה-היסטורי שעלול לשרוץ מפלצות על אנושיות, הוא רצה להוסיף, אבל התעצל.
"לא, למעשה בכלל לא" ענה פרדי ב' בכובד ראש, "למען האמת אני מאמין שהבאג במערכת הזאת יתוקן תוך לא יותר מכמה דקות ואנחנו נחזור בדיוק למצב בו היינו. יש לנו עכשיו רק כמה דקות בודדות לשיחת חולין לפני שכל הכיף הזה ייגמר."
פרדי לא ידע אם הוא היה מגדיר את כל ההתרחשות העכשווית בדיוק ככיף, אך הוא החליט לאמץ את ההצעה ולפתוח בשיחת חולין.
הוא חשב להתחיל לדבר על הגיון ושכל, שזה דבר שבוודאי לא השתנה עם הזמנים, אך החליט לוותר כשנזכר במהירות הסקת המסקנות המסחררת של אורחו לפרה-ההיסטוריה הנוכחית.
לכן החליט לפתוח בנושא שבו כל אחד בלונדון פותח, נושא מזג האוויר.
"אז איך מזג האוויר אצלכם?" הוא שאל במלוא הרצינות את שותפו.
פרדי ב' נמלא התרגשות. הוא ענה בקול טעון, כאילו מפחד להתפוצץ מרגש, "מצוין אדוני, הרוחות מנשבות והגשם יורד, והכל מתפקד כמו שאמור לתפקד!"
פרדי הנהן, כאילו הייתה זאת תשובה שגרתית למדי, והמשיך לדבר על מזג האוויר הקודר בלונדון, שנדמה שכבר שנים רבות מתאמן על הקדרות הזאת ולא מוכן לוותר על אף הזדמנות להיות מגעיל ואפרורי. אחרי זה שאל את פרדי ב' שוב איך אצלם מחוסר ברירה.
רק אחרי כרבע שעה של ברבורים הוא הבין סוף סוף את תמונת המצב, מה שממש לא עשה לו חשק להמשיך לדבר על מזג האוויר, אפילו לא שנייה אחת נוספת.
פרדי ב', כך מסתבר, היה היסטוריון שלבד מהיותו חוקר עבד בשמורות היסטוריה. לא סתם שמורות היסטוריה, אלא שמורות שמתמחות בייצור מזג אוויר היסטורי. במקום שבו פרדי ב' עבד הצליחו ממש לאחרונה לייצר מזג אוויר היסטורי שהיה בעבר, ממש כמעט בתקופה של פרדי א', עם כל העננים ותופעות האקלים והכל. לכל שאר העולם של פרדי ב' היה רק בקרת אוויר מנוטרת ולא דבר נוסף. זה די מייאש לדבר על הנושא הכי סתמי בעולם ואז לגלות שזו בעצם שיחה מדעית מרתקת.
שתיקה נפלה ביניהם, שתיקה מביכה לפרדי א', ושתיקה מרגשת עד דמעות לפרדי ב' שוודאי חשב שפרדי א' ימשיך לדבר בהתלהבות על המדע ההיסטורי המרתק "מזג האוויר".
פרדי שלנו ניסה לחשוב מהר על אפשרויות נוספות לשיחה, מגלגל בראשו רעיונות בקצב מסחרי. לוגיקה – לא. שיחה סתמית על מזג האוויר – לא. הוא לא רצה אפילו לדמיין שיחת נפש עם בן האנוש הזה. לפתע הבריק בראשו רעיון! היסטוריה מוכרת. העבר הוא אותו עבר גם למי שחי בעתיד הרחוק יותר, לא? כל מה שהוא צריך לעשות זה לבחור נושא כל כך מרכזי שגם בעתיד הוא יישאר מרכזי. כמו למשל אימפריות העבר, רומא, או יוון, משהו כזה בוודאי נשאר בעל אותה רלוונטיות היסטורית.
"אז מה אתה אומר על האימפריות הגדולות?" הוא שאל את פרדי ב', שלא נראה עדי כדי כך מאוכזב מעזיבת הנושא המדעי, כפי שפרדי ציפה. "האימפריות קידמו את העולם שלנו או דווקא דיכאו אותו?"
"קידמו אותו?!" שאל פרדי ב' בתדהמה, "מה השאלה בכלל, הם היו שיא הזוהמה!", המשיך פרדי ב' במלוא הקיטור, "הם פשוט היו פושעים, משתמשים בכוח שלהם כדי לגבות מחיר כבד משאר בני האדם! פושעים. אתה יודע מה ההגדרה של רשע? לקחת משהו רק כי אתה יכול, לא כי זה ראוי. והם היו שיא הרשע."
"אכן כן," היה פרדי חייב להסכים, אף שהופתע מעוצמת הרגש שהביע פרדי השני, אחרי ככלות הכל כל עניין העבדות שהייתה מאבני היסוד של רומא, אכן מבוסס על לקחת בכוח מה שאפשר, ומה זה אם לא רשע. "תראה אני מסכים אתך", אמר פרדי, "אבל למען ההגינות אלו פשוט הסטנדרטים של התקופה, זה לא שהם היו רשעים יותר".
"טוב אולי," אמר פרדי ב' בהיסוס, "אבל זה לא משנה את זה שהם היו לא מוסריים. אגואיסט שדורך על אחרים בדרך למטרותיו הוא אגואיסט גם אם זה מקובל. ובסופו של דבר ככה האימפריות השיגו את כוחן."
פרדי הסכים. במידת מה. והאמת הייתה שהוא אפילו התרגש קצת. קודם כל הוא התרגש מזה שהוא הצליח למצוא נושא שיחה, אבל יותר מזה הוא התרגש מההזדהות שלו עם פרדי ב'. היה מדהים לחשוב ששני אנשים מתקופות כל כך שונות רואים באותו אור ממש תופעות שחיתות שאירעו בעבר הרחוק. הוא ידע שהוא מסתכל על העבר ובראייה המודרנית שלו הוא מצליח לראות בבירור את העוולות הנוראיות של אימפריות כמו רומא שפלשה לכל מקום כי רצתה, או יוון ודומיה שעשו ככל העולה על רוחם. אך לחשוב שלבחור מהעתיד יש גם בדיוק אותה הסתכלות, זה היה מדהים באמת! הוא כל כך התפעם שהוא כמעט שכח להתעצל בתגובות שלו.
ואז התחיל להתעורר אצלו חשד. חשד שאולי הם לא באמת מדברים על אותו הדבר ככלות הכל, שאולי המוסר גם הוא השתנה, ושיש לו פה עסק הדומה לעניין מזג האוויר.
"רק שנייה", אמר פרדי בחשש, "על איזה אימפריות בדיוק אנחנו מדברים?"
"על אימפריות המסחר כמובן שבזמן שלכם. סופר-מרקטים, רשתות ענק, כל השוק שמתנהל בצורה של הצע וביקוש! איזה עיוות מוסרי נוראי! לגבות מחיר רק בגלל שאתה יכול, וככה לרמוס כל אחד אחר. בדיוק כמו שאמרתי לך – לקחת משהו רק כי אתה יכול זה רשע, ככה בדיוק כל השטנים שלכם עובדים."
פרדי ידע שהוא לא צריך להיות מופתע מזה שהם שוב דיברו על דברים שונים לחלוטין, הוא צריך היה לצפות את זה. אבל הרעיון באמת היה כל כך נכון, וההקבלה כל כך מדויקת. פרדי ב' המשיך לדבר, אבל פרדי שלנו לא הקשיב.
"פרדי, הכל טוב?" נעצר פרדי ב כשראה שפרדי לא מקשיב לו. "הכל בסדר איתך?" הוא המשיך, "לא יודע למה זה כזה מטלטל אותך, אחרי ככלות הכל אתה האחד שהגה את המהפכה הזאת, זה לא רעיון שלי."
ולפתע הוא שוב היה על הספה, שוכב עם הפלאפון ביד. הוא לא ידע אם כל מה שעבר עליו היה חלום או לא, אבל דבר אחד בטוח.
"אל תקני שום דבר בסופר" הוא שלח לבתו, והמשיך לשבת על הספה, לא היה לו כח לקום למזווה, וחוץ מזה הוא חשב שהוא אולי יתעצל להגיע לעבודה מחר. או לעד. הוא עומד להתעצל בכל הכוח על הרעיון החדש הזה.