היום הראשון:
כעבור חודשיים, שבוע ושלושה ימים, אדם נפרד ממנה. "אני לא יכול לתת לך את מה שאת מחפשת" הוא אמר, נמשיו ושערו הכתום בוערים בשמש. המילים האלו וגלידת מנגו נזלו מהלשון שלו; נדבקות שתיהן לאוויר החם. סלע אנדרומדה היא חשבה, כשהסתכלה על האבן העירומה הדוקרת את הים היפואי; הסלע שאליו נקשרה האישה כדי שכמעט תיאכל על ידי המפלצת.
כמעט.
*
היום השני:
מי שפתח עבורה את החשבון ב"קווליה" הוא בכלל סימון ממחלקת השיווק. הוא הראשון שהתקשרה אליו מהחומה ביפו, אפופת מנגו, רוח ודמעות; והוא אסף אותה עם הקטנוע שלו, עוזב את בעלו קלוד שיילך ברגל באמצע הדייט. "הוא ייהנה מהצעידה!" פטר אותה. "הוא נהנה להיות עם עצמו".
מה שלום אדם?
בסוף אותו ערב רווי גלידה-על-הספה-בבית, נתנה לו את כרטיס האשראי שלה כדי שיעשה לה הזמנת ניחומים משיין. בערב כבר קיבלה אישור על הצטרפותה.
העולם כמו שמעולם לא ראית אותו לפני כן…
ברוכה הבאה!
שם משתמש: מדוזה
"מדוזה?" סימסה לו. 22:58.
"לא תתחרטי!". 23:12.
היא נשענה על הכריות הכתומות. כוס יין, קיר בטון חשוף; שטיח רקום, כיריים חשמליות. חשבון הארנונה, זמזום המקרר, שקט.
מה שלום אדם?
בשבוע שעבר סירב הבנק להרחיב את המסגרת שלה, מוסיף ריבית למינוס ההולך ומעמיק. גם עוד חמישים שקלים לחודש זה משהו חשבה.
*
היום השלישי:
הגלולה הגיעה עם שליח הביתה, ארוזה בקופסה כתומה עם ציור של שמש זורחת מעל הים וחוברת הוראות עבה עם ברקוד.
אנו מאושרים שבחרת להצטרף למשפחת "קווליה".
הידעת? אנו משתמשים במאה אחוז מיכולת המוח שלנו! מיתוס עשרת האחוזים אינו נכון.
אך מהו באמת "מאה אחוז"?
החל מהיום, אתם יכולים לחוות את המאה אחוז של יותר משבעה מיליון משתמשים!
נא לסרוק את הברקוד לאישור התקנות.
שימו לב – חתימה דיגיטלית זו מהווה אישור משפטי. כל הפרה תהווה עבירה פלילית פי חוק הגנת הפרטיות, שדינה מאסר.
- בבליעת כדור דיגיטלי זה, הנך מאשר/ת כי מבנה התודעה שלך ייסרק ויועלה למאגר הנתונים של חברת" קווליה", תחת שם המשתמש שבחרת.
לאחר סיום הסריקה, הכדור יתמוסס במחזור הדם ללא כל השפעה ו/או נזק.
יש לקרוא היטב את התקנות הבאות:
- שכירת " קווליה" היא מהלך חד-צדדי. אין להשכיר מבנה תודעה באופן הדדי.
- אין להשכיר מבנה תודעה של אדם שעמו יש היכרות מוקדמת של מעל לשלושה מפגשים הכוללים אינטראקציה ישירה של מעל לחצי שעה. שימו לב – הפרה של סעיף זה היא מסוכנת במיוחד, ויכולה לגרור פריצה למאגר הזיכרונות של המשכיר.
- ההשכרה תתבצע על ידי חתימה דיגיטלית הדדית של שני הצדדים, ובה יאשרו כי אין ביניהם כל היכרות מוקדמת.
- תמורה:
לאחר סיום העלאת הנתונים האישיים למערכת חברת "קווליה", יופקדו לחשבונך חמישים שקלים. בכל חודש קלנדרי יופקדו לחשבונך חמישים שקלים נוספים. על כל משתמש שישכור את מבנה תודעתך יופקדו כעשרה שקלים נוספים.
- מחיר:
על כל השכרה שלך ייגבו ממך עשרה שקלים.
- לאחר החתימה הדיגיטלית, אין ליצור קשר משום סיבה שהיא עם השוכר/ המשכיר.
- החל מרגע החתימה, גלולה דיגיטלית עם מבנה התודעה המבוקש תישלח לביתו של השוכר.
החל מרגע בליעת הכדור, התודעה המושכרת תהיה תקפה לעשרים וארבע שעות.
לאחר מכן יתמוסס הכדור במחזור הדם.
ברוכה הבאה. זהו שחר של יום חדש.
ים כתום. שקיעה דביקה. גלידת מנגו; אדם עולה על האופנוע ומתרחק.
מה שלום אדם?
היא בלעה את הגלולה עם יין, והמתינה.
*
היום הרביעי:
"מסמכים עם חתימה ידנית הם מסמכים לא נגישים" ניסתה לגבור על קולה המתכתי של הלקוחה הצורחת מעבר לקו הטלפון. "צריך להעביר אותם הנגשה ידנית".
צעקות.
"נכון, זו מערכת הנגשה אוטומטית. אבל היא לא מאה אחוז. נתבעת על המסמך כי הוא לא נגיש".
צעקות.
"יש לך שהות של שישים יום לתקן את הליקוי. שלחי לי את המסמך ואני אנגיש לך אותו עד מחר".
התנשמות. טריקת טלפון.
היא הניחה את הטלפון ונאנחה. מבחוץ השמים התמלאו זוהר. סלע אנדרומדה כמעט מכוסה לגמרי בתקופה הזו של השנה חשבה, כשגשם החל לטפטף בהססנות.
מה שלום אדם?
19:12. המסדרון היה שקט כשהחתימה את הכרטיס ונעלה את המשרד הריק אחריה.
יש לך הודעה חדשה אחת:
מזלטוב! אודי ברששת הוא המשתמש הראשון שלך ב – "קווליה".
תרצי לאשר?
היא בהתה במסך. 19:14.
19:21:
הכירי את אודי ברששת – נגן אוקרינה מהרי ירושלים, אבא לחמישה ילדים.
נגן מהרי ירושלים? למה שירצה להבין את התודעה של רווקה סטארטאפיסטית בת שלושים ושתיים מיפו? ומה בכלל כתבה על עצמה בפרופיל?
19:28:
האם את מאשרת?
על מה חושב נגן אוקרינה?
עם חמישה ילדים?
מה שלום אדם?
טוב.
19:34:
אשר.
איזה כיף! שישים שקלים חדשים יופקדו לחשבונך בסוף החודש. אנו מאחלים לך השכרות נוספות וחודש מוצלח במיוחד!
*
היום החמישי:
"אני יודעת שהפונט של המסמך השתנה. ככה נראה מסמך נגיש".
צרחות.
"הפונט משתנה בגלל שקורא מסך של עיוור לא יכול לקרוא פונט גרפי. רק פונטים שיש בWord".
צרחות.
"זה פרדוקסלי. אם אנגיש לך את המסמך זה לא יהיה בפונט המקורי, ואם אשאיר לך אותו בפונט המקורי זה לא יהיה נגיש. צריך לבחור – למלא את החוק, או לעשות בול מה שאת רוצה".
טריקת טלפון.
היא נאנחה. 19:42.
מה שלום אדם?
כשנעלה אחריה את המשרד הריק, היה יום חמישי. הנמל היה מלא ילדים. האוויר מלא ריח של שמש ושקט. שקט; לא משנה כמה ילדים מלא הנמל.
היא ביקרה את הסלע בדרך הביתה, ואכלה ארוחת ערב בלב קבוצת תיירים קוריאנים. "אנייו סה-יו" לחשה. "נעלמת-מידא".
כשהגיעה הביתה, היה הבית קיר בטון חשוף; שטיח רקום, כיריים חשמליות, חשבון הארנונה. זמזום המקרר, שקט.
כוס יין בטעם של שקט.
מה שלום אדם?
היא הוציאה את הטלפון באיטיות מהכיס. 20:55. עברו כבר חמישה ימים.
נראה/תה לאחרונה היום ב20:52.
אולי בכל זאת…?
מה שלומך?
מסך הטלפון שלה הבהב.
אולי היום הוא היום שלך לגלות את העולם מחדש?
חברינו החדשים נהנים מחודש ראשון בתנאי פרימיום – שבעה מיליון תודעות פתוחות לשימוש עצמי, בחינם!
כשלחצה על החלונית, נפתחה רשימה.
דני בן-עזרא, שרברב משוהם.
טיילור כהן, סטודנטית לרפואה מהוואי.
אחמד תאופיק, רואה חשבון מרמאללה.
אנג-צ'י, קוסמטיקאית מהונג-קונג.
דניאלה הנסן, סבתא בפנסיה מאוסלו.
היא עצמה עיניים וגללה; היין מסחרר בין קישורי מוחה את האנשים השקופים הקורנים סביבה דרך מסך הטלפון; מקיפים אותה בשבעה מיליון נתיבי בריחה.
*
היום השישי – ג'יימס מק'ארתור, נהג משאית ממונטנה:
רוטב מייפל.
היא דידתה החוצה מהמיטה. רוטב מייפל חשבה. עכשיו.
במכולת של אנטון מצאה קנקן של ליטר. כשבלילת הפנקייקס התחממה במחבת, היא נשענה על השיש השחור ועצמה עיניים.
"וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר.
קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה–וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי."
היא פקחה אותן. התנ"ך?
הפנקייקס העלו אדים.
"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, יְהוָה.
וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר."
בירה.
בשישי בבוקר?
9:23. היא ישבה על המרפסת מול הים; מול הדייגים הצועקים. מול בירה ופנקייקס עם מייפל.
כשעצמה את העיניים ונשמה עמוק, היה השקט רווי אדי מייפל וים; בירה, וכלום חם.
"וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת
וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה
וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה–וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי."
מתי לאחרונה חשבה על יונה? יונה, המפרפר במעמקי הלוויתן; הטובע במחשכי ספינת ההצלה שלו, מבלי לזהות שהגיע, בעצם, לחוף מבטחים זמני.
"וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ."
*
אחר כך ירדה אל הים. השקט החם נמשך. היא הלכה אל בית הכנסת השכונתי, והתפללה; אחר כך, אכלה סטייק במסעדת התיירים שבפינה. היא שרה "הללויה" עם תיירים מקנדה; הצטרפה אליהם כשהלכו לצלם את החוף. "את מכאן?" שאלה אותה אישה לבנה וגדולה, עם חיוך אדום ורך. "אפשר לומר" שמעה את עצמה אומרת. כאן, במעמקי בטן הלוויתן.
21:11. היא שכבה במיטה ופתחה את הוילון עד הסוף. הירח התמלא והאיר את כל החדר. היא כיבתה את האורות ושכבה תחתיו, כשאדיו האחרונים של ג'יימס מק'ארתור מתפוגגים מעורה; מקישורי מוחה.
מה שלום אדם?
פניו של אדם פצעו בה כאב חד בשיפולי בטנה; אך לבה התכווץ והתרפה מיד, מותיר בה שקט.
היא נרדמה כשתודעתו של ג'יימס מק'ארתור עפה כלעומת שבאה; יחד עם פניו של אדם, משאירים בה רק עקבות קלות בתחתית הבטן.
*
אחר כך באו דיאנה, עורכת דין משיקגו שחובבת גידול צבעונים אורבני. סבתא חליסה, אחרונת מכינות קערות ההשבעה בצפת. אולאן אולאן, אצן שוודי עם חולשה לשוקולד. מורה צרפתי להיסטוריה בגמלאות. ציירת סומלית. אבא גרוש מהרצליה. חולה סרטן סופני ממינסק.
היא בישלה מרק מיסו לבד. השתתפה במצעד הגאווה – על משאית. אירחה קבוצת תיירים מאיטליה, בכתה ארבע שעות ברצף תוך כדי הקאות בשירותים, השתטחה על קבר רחל תחת שמירה של הצבא; למדה לסרוג במסרגה אחת. נסעה לאילת ועמדה בתור לאייפון החדש, צנחה צניחה חופשית, השתתפה בטורניר פינג-פונג, דומינו, ברידג'; טסה לאמסטרדם ואכלה עוגה, מסיימת את הלילה בבית חולים על חשבון הביטוח. לקחה יום חופש מהעבודה, יומיים, שבוע; חודשיים.
כשהגיע מכתב הפיטורין, שכבה על המיטה והתנשמה. בין קישורי מוחה של מי-היאנג, שחקנית מדרום קוריאה, נפער מולה עולם שלם של תעוזה, של עור-לעור; והתייר האסייתי מופשל-התחתונים שעמד מולה רעד בנימוס; שוקל את צעדיו מבעד לעננת ההפתעה.
מזלטוב! שודרגת למנוי פרימיום.
חדש – מי בסביבה?
סלים שעלאן, מהנדס מכונות מיפו.
דנה כהן, מתורגמנית לשפת סימנים ישראלית מיפו.
אדם פלורנטין, מוזיקאי מיפו.
היא חטפה את הטלפון. "יו קן גואו נאו" פטרה את התייר הקוריאני המנומס. הוא אסף את הבגדים במהירות מהרצפה, ויצא.
שקט.
אדם פלורנטין, מוזיקאי מיפו.
"מה שלום אדם?" לחשה לחלל החדר.
אין להשכיר מבנה תודעה של אדם עמו יש היכרות מוקדמת של מעל לשלושה מפגשים הכוללים אינטראקציה ישירה של מעל לחצי שעה.
הנמשים של אדם בוערים. השיער. גלידת מנגו.
שימו לב – הפרה של סעיף זה היא מסוכנת במיוחד, ויכולה לגרור פריצה למאגר הזיכרונות של המשכיר.
היא לא עצמה. היא מדוזה; כל מי שמביט בה, הופך לאבן.
אדם פלורנטין אישר.
*
לזרוס:
ואז היו ימים מלאים ירח. היא ישנה במהלך היום; מדי פעם פורצים ללבה קרעי-תמונות תפוחים; זרים. כביש אספלט ואופניים במרכז המסחרי של בית שמש; פסטיגל 1992, חוג גיטרה, סיגריה אסורה בטנק בשיזפון, סונטת אור הירח אחרונה בפסנתר בבית הריק של סבתא. כשראתה עצמה במראה היא הייתה לבנה, שקופה; פניה-שלה מיטשטשים בין תווי פניה הרותחים, הברורים של מי שפרצה אל חייו של אדם שבועיים לפני שישבו על החומה עם המנגו; מול הסלע של אנדרומדה.
כשפרצו השוטרים לדירתה, היא חלמה על יונה. מה אם היה אוסף הלוויתן בדרך גם את אנדרומדה? מתי זה נחשב שניצלת – רק אם פרסאוס מתאהב בך, או שמספיק להיטרף על ידי יצור אחר, להיבלע בקרבו; להיעלם?
אחר כך התמלאו הימים כתום. השמש מבין סורגי בית הסוהר; בגדי בית הסוהר, שיערה של האישה שבאה שבועיים-לפני; נמשיו של אדם כשבא לבקרה, פניו בוערות מצער נזעם. "לא לזה התכוונתי, את יודעת" נאנח סימון, כשישבו לשולחן הפלסטיק של אולם המבקרים. "חשבתי שתוכלי לקנות לך קצת שקט" "אבל הייתי צריכה רעש" לחשה. רעש; חילוץ סוער מן הסלע, חיתוך של החבלים על ידי חרב, חטיפה אל השמים. עד האולימפוס ומעבר לו; הרחק הרחק מעצמה.
*