קטגוריות
מסלול רגיל 2022

מלון אנלימיטד מאת אביעד שמיר

הוא לבש את החליפה, השרוולים התאימו עצמם למרחק בין כפות ידיו. הבד המיוחד החל לנדף את הזעה שזלגה על גבו והעניבה החכמה ערכה חיפוש מהיר למציאת הצבע והדוגמה המתאימים ביותר לקהל אותו עמד לפגוש.

"קום."

סטניסלב ישב בקצה מיטתו והחל לגשש אחר זוג משקפיים. הטלפון רטט בנסיון להעיר את בעליו ולהזכיר לו שהגיע הזמן להתארגן ליום של דיונים וסגירת עסקאות. הוא בדק שוב את התאריך ליתר בטחון. "המאה ה-21" שנן לעצמו בעודו מחפש מתג שידליק את האור בחדר.

זה היה ביקורו השניים עשר בבית המלון העל-זמני והוא החל לחוש את השחיקה. המערכת בקבלה הבטיחה לו אנונימיות ופרטיות ללא קשר למטרת שהייתו, בתנאי שישלם מראש, כמובן. החלק הכי קשה הוא לזכור באיזה מטבע לשלם מאחר והמלון אינו שוהה באותה נקודה על ציר הזמן ממנה נכנס אליו. סטניסלב היה בטוח שהטרחה הגדולה תהיה להשיג חדר פנוי, אולם אז למד שהמלון אינו ניצב ברגע קבוע בזמן ועל כן, הוא תמיד מלא ולא מלא. יש מקום לינה לכל מי שמעוניין בכך, מאחר ואותו לקוח בכל אופן נמצא תמיד באחד החדרים.

"החלק הבאמת מסובך זה איך הם יודעים לא לשים שני אנשים במקביל באותו חדר." אמר פעם גרהם, שותפו של סטניסלב למסע העסקים. "או את אותו אדם בו זמנית… יש איזו שיטה והמערכת למדה איזה אלגוריתם סופר מסובך, כזה שהמוח האנושי לא יכול לתפוס."

"אז איך הצליחו ליצור אותו?" שאל סטניסלב.

"לא יודע." השיב גרהם ושלף את הקיסם עם הזית מכוס המרטיני שלו. "אומרים שזה לא בן אדם יצר את האלגוריתם. אומרים שזה מחשב שפתחו במיוחד בשביל ללמד מחשבים אחרים." גרהם לכד את הזית בין שניו והכניס אותו לפיו.

"מי אומרים?" הוסיף סטניסלב לחקור בקול מפקפק.

"אנשים." השיב גרהם בפשטות ובדק את הטלפון שלו. "כדאי שאלך לחדר, אני רוצה להספיק לנוח לפני שנגיע למאה הבאה ויש יום ארוך מחר."

סטניסלב גחך מהמילה יום. "אתה בעיקר רוצה ללכת לראות טלוויזיה, נכון?"

"תראה," ענה גרהם, "כמה פעמים יוצא לך לראות את הנחיתה על מאדים בשידור חי?"

"קום."

סטניסלב וגרהם היו חלק מצוות של סוכני מכירות של חברת השקעות מיוחדת. החברה רשומה תחת שמות שונים, בהתאם לתקופה בה היא פועלת, כך שגם העובדים המקבלים ממנה משכורת לא יודעים מי נמצא בראש הפירמידה. כל מה שהם יודעים זה שמדי ערב, יקבלו מסר אישי שיודיע להם היכן יעבדו למחרת, או איך שלא יבחרו לקרוא לזמן אחרי שילכו לחדרם לישון.

המודל העסקי הוא די פשוט. שני סוכנים מגיעים לארוע רב משתתפים, רצוי עם כמה שיותר בעלי הון בקהל, מתערבבים בין הנוכחים ומציעים להם רעיונות להשקעה. הם מספקים מידע אמיתי על מקום בו ימצא בקרוב משאב מבוקש, או על הזמן הטוב ביותר לרכוש מניות של חברה שעומדת לפרוץ, ומציעים ללקוחות פוטנציאליים להשקיע בכך תמורת חתימה על חוזה לפיו יספקו אחוז קטן מהרווחים לבוס של הסוכנים. האחוז הזה נראה זניח במבט ראשון, אולם הוא הולך וצובר ערך לאורך שנים, דבר שהחברה יודעת עליו מראש. כדי לסגור עסקה כמה שיותר בקלות, סטניסלב, גרהם ועוד מי יודע כמה סוכנים, עברו קורס מכירות מתקדם ומגיעים כשצריך לסמינרים מיוחדים בנושאי תקופות היסטוריות שונות.

מישהי הציעה פעם שבמקום להכין את כל הסוכנים לעבוד בכל תקופה אפשרית, אפשר לתת לכל אחד להתמחות בתקופה מסוימת וככה לא לפספס פרטים קטנים בשפה ובנורמות ההתנהגותיות שקורס מקיף אולי לא מלמד. זו הייתה הפעם האחרונה שסטניסלב, או מישהו מהמחזור שלו, שמע ממנה. כנראה שהיא קבלה קידום, אבל השיטה לא השתנתה.

החברה נמצאת בקשר הדוק עם רשת מלונות אנלימיטד, למרות שרשת אינה המילה המדויקת. קיים רק סניף אחד של מלון אנלימיטד, אבל כפי ששמו מרמז, הוא נמצא במספר בלתי מוגבל של מקומות על ציר הזמן. הם היו מהחברות הראשונות בציר שלהם שנכנסו לעסקי הזמן-חלל, ובין הבודדות שהצליחו לשרוד את התנפצות הבועה. אחת מהאחרות הגדולות ששרדו, שולחת את סטניסלב וגרהם לדבר עם משקיעים פוטנציאליים על גרפן מתכלה.

גרהם הודה שיש לו נקיפות מצפון לגבי העבודה שלהם. "זה כאילו… אנחנו עוזרים לאנשים להתעשר, אבל גם די מתערבים בציר הזמן." אמר פעם לאחר שוודא שאף אחד חוץ מסטניסלב לא שומע אותו. "אני מבין שאלה כביכול אנשים שגם ככה היו מתעשרים ואנחנו בסך הכל נותנים להם טיפ תמורת אחוז מהרווחים, אבל…" חמש השניות שחלפו לפני שהמשיך את המשפט היו הארוכות ביותר שסטניסלב אי פעם חוה, "מה אם הם לא היו אמורים להישאר עשירים? מה אם אנחנו מונעים ממישהו אחר, שהיה יכול לעשות משהו יותר טוב עם הכסף, להתעשר? אתה יכול בכלל לנחש כמה יואנים ודולרים שהלכו על וילות עם ברכה ומשרת אישי, או על טיסה אישית לחלל, היו יכולים במקום זה ללכת למחקר רפואי או למניעת השפל הגדול? אתה יודע מה השפל הגדול עשה לעולם? לא זה של 2135, זה של הובר. הוא הוביל את העולם למלחמה כי אנשים היו נואשים לשינוי והכסף היה בכל המקומות הלא נכונים. את זה לא מלמדים אותנו בקורס, את זה קראתי לבד." הוא הסס לרגע, "טוב, ראיתי סרטון על זה."

גרהם חייך בעצבנות ולגם מכוס התמד שלו. הוא ידע שהחברה תעשה הכל כדי למנוע פרדוקסים, כולל העסקת 'מוחקים' שתפקידם לאתר סוכנים שסוטים מהתסריט ולהעלים עדות כלשהי לקיומם. מסבירים את זה בשמירה על הסדר הקיים, אבל היו מי שתהו לגבי חוקיות האופן בו המוחקים פועלים.

"קום."

סטניסלב תמיד שנא את החליפות המתכווננות. עם כל המאמץ הטכנולוגי שהושקע ביצירת מערכת לבוש שמתאימה את עצמה אוטומטית למראה האמין ביותר של התקופה, זה סיוט לנקות אותן. צריך להפריד ידנית בין החלקים, אחרי זה להשרות את הננו-בוטים בנוזל חיטוי מיוחד שימנע מהם להיהרס, אחר כך לעבור טוב טוב עם פן או מאוורר, כי החליפה מתקלקלת אם שמים אותה במייבש. יש סיפור על סוכן שלא קרא את הוראות הניקוי, הכניס את החליפה למכונת הכביסה של המלון והגיע עם מעיל פרווה לכנס של תומכי זכויות בעלי חיים. זה בטח לא עזר שהכנס נערך במאה ה-27, בה כבר היו לבעלי החיים זכויות פיננסיות והמשקיע אותו נשלח הסוכן למצוא היה אורנגאוטן.

זה כנראה לא סיפור אמיתי, אבל כל סוכן שומע אותו לפחות פעם אחת, לרוב ממישהו שטוען שהיה שם וניצל באור שיניו מנחת זרועו של הפרימט הזועם.

הפגישה הבאה של סטניסלב היא בקצה השני של העיר. זה חתיכת מזל בתחום הזמן-חלל לצאת מהמלון באותה עיר בה נכנסת. משום מה, המלון לא מסוגל להתקבע על נקודה אחת על פני כדור הארץ, אז יציאה מהמבנה בנקודה הלא נכונה יכולה להוביל להישאבות לחלל. כמובן שיש סיפור גם על סוכן שזה קרה לו, אבל כולם מסכימים שמדובר באגדה. המערכת המפעילה את המלון לא תאפשר לדלתות להיפתח מבלי שיובילו לקרקע יציבה.

סטניסלב שפשף את עיניו. הוא לא באמת צריך משקפיים, הרופא דאג לזה עוד בחדר הלידה. חבל רק שמשקפיים עבי עדשות היו משהו שגורם לסוכנים להיראות יותר אמינים בכל תקופה מסוף המאה ה-19 ואילך. אנשים רואים מישהו עם קשיי ראיה מדבר על זהב באלסקה וישר מניחים שעיניו התקלקלו מרוב קריאה על הנושא.

כאב לו הגב.

אחד החסרונות בשהיה במלון על-זמני, וזה נחשב לבאג שעדיין לא הצליחו לתקן, הוא המחיר הפיזי. בני אדם לא נועדו לנוע ליותר מכיוון אחד על ציר הזמן. אין תופעות לוואי ממעבר לכיוון העתיד, אבל כל מסע לעבר גורם לסטניסלב להרגיש יותר ויותר כאילו השלד שלו מתפורר. זה סיכון ידוע מראש, כתוב בחוזה שחתם עליו ביום העסקתו, אבל זה עדיין מציק.

גרהם סבל מזה במיוחד. הוא לא שתה אלכוהול בפעם הראשונה שנפגשו, אבל אחרי שתי נסיעות הלוך ושוב, אבד את היכולת להירדם בלי כמה כוסות שיעמעמו את מחושיו. הוא גם התחיל לדבר על פרישה, אבל סטניסלב יודע שההזדמנות לפגוש אנשים מתקופות אחרות ולראות ארועים בזמן אמת, יותר מדי מלהיבה אותו.

"אולי אני אהפוך לתחקירן", גרהם הציע בעודו מתאים מסכת גז לפני יציאה לשנגחאי של 2216. "הם יכולים להישאר במקום מסוים ליותר זמן ואז מעבירים הרצאות ונהנים מתנאים…" הוא הביט סביבו לראות שלא שומעים, "סוציאליים טובים." הדבר האחרון שהיה רוצה זה למשוך תשומת לב לא רצויה במדינה שנרכשה במלואה בידי תאגיד.

"זה נשמע נחמד," השיב סטניסלב בעודו מתרגל מבטא ברזילאי אמין, "הייתי שמח גם לעשות את זה יום אחד."

"יש לך תקופה מועדפת?" שאל גרהם.

סטניסלב חשב לרגע, ואז עמד לענות ונעצר. הוא נסה להחליט על תקופה שסקרנה אותו במיוחד ולא היה בטוח. הוא מאוד אוהב את ההרפתקנות של הויקטוריאנים שרק מחפשים לשמוע סיפורים על אוצרות אקזוטיים, או את החיבה של האוסטרלים משנות השמונים של המאה ה-21 לדברים קרובים לבית, מה שיוצר בכנסים אווירה מאוד נינוחה ולא מצריך הרבה נסיעות. מצד שני, תמיד רצה לחזור כמה שיותר אחורה. אולי לספר לבבלים על עצי פרי קלים לטיפוח, או למצוא את אחד מעשירי פומפיי ולרכוש ממנו חפצים שונים רגע לפני שהר הגעש וזוב מתפרץ.

בשלב הזה, גרהם הבין שלא יקבל משותפו תשובה ואמר "נתראה עוד שעה לסיבוב משקאות. שמעתי שהבירה כאן היא מהגרועות בעולם, אז אצטרך הרבה ממנה כדי להתעלם מהטעם."

"קום."

זה היה היום האחרון של סטניסלב בעבודה. זה גם היה היום הראשון שלו. כששוהים במלון אנלימיטד, כל יום הוא… כל יום. למרות שסמך על המערכת שתמנע זאת, תמיד חשש לפתוח את דלת החדר ובדיוק להיתקל בעצמו. זה לא אמור לקרות, אבל גם אמורים להיות מים חמים במקלחת וזה לא תמיד קורה. ליתר בטחון, הוא תמיד הסתכל לכמה שניות במסך שצלם את המסדרון לפני שפתח את הדלת.

הוא ירד במעלית ללובי, שם גרהם לא היה. סטניסלב תהה איפה נמצא עמיתו למסע, אולם לא הייתה לו דרך לוודא. השנה הייתה 1768, אין תקשורת סלולרית, אין תיאום לווייני, אין אפילו ווקי טוקי. כל מה שהיה יכול לעשות זה להשאיר לגרהם מכתב בקבלה, שיפגוש אותו בנקודת הציון בעשר בבוקר ושלא יאחר, כי המושל צריך לברוח לספרד בהמשך היום וחבל לפספס את ההזדמנות לדבר איתו כשהוא עדיין פנוי.

גרהם לא הגיע לארוע. הוא גם לא היה במלון כשסטניסלב חזר עם מסמכים חתומים וריח מעצבן של טבק שנדבק למעילו. "לפחות הבטחתי שהחברה תרוויח כשהיורשים של המושל יפתחו את מפעל השמן ההוא", חשב לעצמו.

סטניסלב שאל עוד פעם אחת בקבלה אם יש הודעה עבורו, אבל הפקיד לא ידע על שום דבר. הוא עלה לחדר לעשות אמבטיה ולקרוא עיתון. כשהגיע, ראה מישהו בדיוק יוצא דרך החלון. בהתחלה חשב שדמיין, או שמדובר באנדרואיד של המלון שהסורק שלו התקלקל. אלא שאנדרואידים לא מריחים מוויסקי.

על המיטה, חכתה לו חליפה שבברור שייכת למישהו אחר. הננובוטים השתגעו בנסיון לפעול סביב הנוזל שנשפך עליהם ולא הצליחו להחליט האם הם נמצאים בסוף המאה ה-18 או בכנס בהוטן לטכנולוגיה. סטניסלב רחם על היצורים הזעירים והחליט להשרות את החליפה בנוזל חיטוי. כשהרים אותה, מצא פתק על המיטה.

"שותף יקר למסע,

אני כותב לך בדיו כי זו צורת התקשורת היחידה אחריה המעסיקים שלנו לא מתחקים. כידוע לך, בהמשך היום יחל כאן מרד מתיישבים בסופו יעזוב המושל הספרדי את היבשת ויפתחו הזדמנויות עסקיות חדשות למי שנשאר. לפני שתכנס לאמבטיה, שים את החליפה שלך בנוזל חיטוי ולבש את זו שהשארתי על המיטה. היא קצת גליצ'ית, אבל יבוש טוב יסדר אותה לשעה-שעתיים.

בכיס ישנם שני מטבעות כסף. לך למשרד הרישום המקומי וקנה בעזרתם שדה תירס. לא באמת משנה איזה, הם הולכים ממש לתפוס כאן בעוד כמה חודשים כשהאנשים של המושל לא יהיו כדי לגבות מסים. באחד הימים, כשכבר לא תוכל ללכת לישון בלי לבזבז זמן ממושך בבר של המלון, זה יהיה המפתח שלך להיות אדון לעצמך. אם תשאר סוכן, או אפילו תעבור לתפקיד משרדי, העבודה הזו תהרוג אותך. ראיתי את זה קורה לעשרות סוכנים. אף אחד לא מגיע לגיל פרישה, הגוף שלנו לא בנוי לזה. החברה לא רוצה שתדע מזה, אבל סמוך עלי, עשיתי את התחקיר.

דבר אחרון, שמור מרחק מגרהם. הוא הרוויח את השחרור שלו על ידי הסבה למוחק ובמוקדם או במאוחר, יהפכו אותך למטרה.

עקוב אחר כל מה שכתבתי וצפוי לך עתיד.

שלך, סטניסלב."