הארכיאולוג היה מודאג.
שני מסמכים נחו על השולחן לפניו.
הראשון, ממצאי החפירות האחרונות למחקר שלו – "ללא ממצאים" הודפס בהדגשה בשורה התחתונה של הדו"ח.
השני, הצהרת סיום תיפקוד שתיכנס לתוקף בעוד חודש בדיוק. הבינה העולמית החליטה, שהוא פריט לא מועיל.
כל יעודו, מטרתו ותיפקודו היה למצוא ראיות למקוריים. הוא ניסה למצוא הוכחות ארכיאולוגיות לכך, שהיה שלב קיום קדמוני, לפני השלב הנוכחי. שלב שהקדים את הבינה העולמית שחיברה את כל הפריטים בעולם ובעצם הפכה אותו לכפר קטן. הרי לא יכול להיות שהעולם קיים באותה הצורה מאז ומעולם. הכל התפתח לאט לאט מדבר אחד לדבר אחר וזה חייב לכלול גם את הפריטים המודרניים. איך יכול להיות שהבינה העולמית והפריטים הקיימים בעולם מוחרגים מן הכלל הזה?
עמיתיו ליגלגו עליו. לא היו פריטים לפני הבינה העולמית, כך אמרה הבינה העולמית. היום, אם אתה רוצה למצוא משהו או לגלות דבר מסוים, כל שעליך לעשות הוא לשאול את הבינה העולמית והיא תיתן לך את כל המידע שאתה זקוק לו. אחרי הכל יש ברשותה את הבינה וסך הידע של כל הפריטים בעולם.
במקרה של ארכיאולוגיה, איפה זה היה קודם ואיפה כדאי לך לחפור. ככה הם הצליחו למצוא ערים עתיקות, תרבויות שאבדו, מבני מתכת ואבן שנקברו והעידו על החיים, שבני האדם חיו לפני אלפי שנים.
הארכיאולוג הביט בהם באי הבנה. הרי כל המקצוע שלהם התבסס על הרעיון שניתן לגלות דברים חדשים על העבר. שניתן לחשוף את מה שקדם לחיים המודרנים, מה שקדם למהפכה. איך הם יכולים ללכת כעיוורים אחרי הבינה העולמית ולא להטיל ספק במידע שניתן להם?
הארכיאולוג שלח שאילתה נוספת לבינה העולמית והביט במידע על סף פאניקה.
"איך יכול להיות שאין נתונים?!" שאל בפעם האלף – לפי הספירה המוטה שלו.
"יש נתונים" השיבה הבינה העולמית בסבלנות אין קץ תוך כדי שהיא משגרת מאות מאמרים בנושא ישירות אליו.
"כבר שלחת לי אותם בעבר!" התלונן הארכיאולוג. "קראתי את כולם, יותר מפעם אחת. בכל פעם שאני חושב שאנחנו מתקרבים לתשובה, החפירה במקום חוזרת ללא ממצאים. לעיתים, הריסות ישנות וריקות. מבנים שלכאורה אמורים להכיל פריטים מקוריים אבל בפועל, בשטח אין אף ממצא שקדם את הבינה העולמית. לא פריטים מקוריים, עתיקים או הוכחה לאבולוציה, כלום!"
הוא שיפשף את ידיו, כבר שחוקות מהזמן שחלף מאז שהחל לעסוק בארכיאולוגיה – בניגוד להמלצת הבינה העולמית – רעיון מתגבש במוחו.
"אולי אתה יכול לנסות שוב ב…" התחילה הבינה העולמית, אבל הארכיאולוג סגר את החיבור לפני שסיימה את המשפט. זה לא מנומס, ידע. זה ירשם לו באיזה פרופיל התנהגות כללי באיזה מקום אלמוני אבל, הוא כבר לא יכל לסבול את העזרה הבלתי נדלית ובלתי מסייעת בעליל של הבינה העולמית.
יש רק דרך אחת קדימה, הוא חייב לעשות את זה בעצמו.
לקח לו שבוע להגיע לשטח המיועד לחפירה האחרונה בקריירה שלו. שבוע שלם – חריג. אמנם, המקום מרוחק מהמעבדה אבל, ששתי טיסות יבוטלו עקב תקלה טכנית ושלישית תולאם עקב אירוע חירום – חריג. כשלבסוף הצליח להגיע לטיסה כמעט נמעך על ידי פריט משא בשדה התעופה. כל הפריטים מחוברים לבינה העולמית, איך הפריט הזה לא הבחין בו? חריג. ברגע האחרון הוא קפץ הצידה. פריט המסע פגע בראשו פגיעה קלה. האריכאולוג פעל לפי הנחיות בדיקה עצמית ולא זיהה נזק שדורש טיפול מיידי והמשיך לטיסה. רק כשעלה למטוס, שם לב שהוא מנותק מהבינה העולמית. הוא יאלץ להתמודד עם החפירה הזו בכוחות עצמו. כבר לא הייתה לו אפשרות להיבדק ולתקן את התקשורת עם הבינה העולמית.
הוא קיווה שמעכשיו הסטטיסטיקה של אירועים חריגים תפעל קצת לטובתו אבל, הצרות לא הסתיימו שם. רכב השטח, ששידר מראש שישמרו לו, נגנב יומיים קודם לכן – הרכב הראשון שנגנב מאז המהפכה, לשטח עצמו הגיעה משאית עם הציוד הלא נכון ואספקת החשמל לכל המחוז ירדה בחמישים אחוז, מה שישפיע על תפקוד הציוד הדרוש לחפירה.
הארכיאולוג לא היה פריט עבודה ולא היה בנוי לעבודת שטח מאומצת. הוא היה פריט מחקר ושיגשג במעבדה ובספריה. אבל התפקוד המשני שלו כלל חפירות ארכיאולוגיות וחשיפת ממצאים ולכן ידע – בתיאוריה – כיצד הכל אמור להתבצע. בהנחה ויש לך צוות. והצוות בנוי ומוכן לחפירה בשטח הספציפי עליו המחקר הצביע.
בהגיעו לשטח היה לו ברור שהוא נמצא במקום הלא נכון. השטח לו ציפה, היה בסיס צבאי אנושי שנכבש במהפכה. הוא הגיע, לצוק לא גבוה במיוחד, ממנו נשפך מפל קטן לתוך בריכת מים צלולים. מסביב לבריכה נחו סלעים ופרחי בר. שום סימן לעתיקות או למבנים מלאכותיים.
איך זה קרה? חשב לעצמו.
עברתי על המקורות, הצלבתי מידע, וחישבתי את הקואורדינטות לפחות מאה חמישים ושמונה פעמים. מנותק מהבינה העולמית, הוא לא יכל למשוך את המידע פעם נוספת. הוא החל לטפס על הצוק, מקווה להבחין במקום הנכון מלמעלה.
הארכיאולוג לא היה פריט עבודה, טיפוס בהחלט לא היה אחד מהתיפקודים העיקריים שלו. בעודו מטפס הוא הניח את רגלו על סלע רופף. הסלע ניתק מהצוק והארכיאולוג מיד אחריו, שניהם נופלים במהירות שיא לעבר הבריכה.
לארכיאולוג לא היה הרבה מה לעשות. הזמן שלקח לו ליפול מהצוק לבריכה – שבע נקודה שלוש שניות. במהלך הזמן הזה הארכיאולוג הבין את הטעות שביצע במהלך הטיפוס, חישב מסלול אופטימלי יותר לטפס על הצוק, בחן שוב את הקואורדינטות לשטח החפירה, זיהה אנומליה שחורה באופק מתקרבת לעבר הבריכה ולהפיק את המילה חסרת כל החן והסיגנון הראוי לפריט מודרני המחובר לבינה העולמית "שיט".
הוא פגע במים בעוצמה וגילה שהבריכה עמוקה הרבה יותר משציפה. יותר מכך, זרם המים משך אותו למטה ומנע ממנו לעלות לפני השטח. בהבנה שלא נותרה לו ברירה, הפסיק להיאבק בזרם ונסחף כלפי מטה. הזרם משך אותו לעבר מערה שהייתה קבועה בתוך הצוק. מערה, שבאופן מובהק נחצבה באמצעים מלאכותיים. הוא נסחף פנימה מנסה להבין מה מעליו ומה מתחתיו כשהבחין, שעל רצפת המערה נחה דלת מתכת ענקית. על הדלת היה שלט שנמחק עם הזמן, אך נראה שנשא את הכיתוב "שטח צבאי סגור".
לאחר מספר דקות בהן נסחף עם הזרם בתוך המערה, הבחין בצהר סגור מעליו. הוא שחה אליו מיד ובמאמץ והתמדה הצליח לסובב את הגלגל שבמרכז הצהר, פותח את הנעילה שלו. לאחר מכן דחף את דלת הצהר ויצא מהמים.
הוא מצא את עצמו באולם גדול עם מכונות נשק עתיקות. בחינה מדוקדקת שלהן, הוכיחה מעל לכל ספק, שמדובר במכונות מימי קדם המהפכה!
כבר חשבתי שלא אמצא את הבסיס הזה לעולם וכל המסע הזה היה ביזבוז זמן מוחלט, חשב לעצמו.
מתוך הרגל, הוא פנה לבינה העולמית ואז נזכר שהוא לא מחובר אליה יותר. מוזר, חשב לעצמו. הייתי מצפה שהניתוק ישפיע עליי יותר. הוא שמע על פריטים שכמעט איבדו עצמם לדעת במקרה של ניתוק מהבינה העולמית.
הוא החל לעבור בין החדרים השונים בבסיס. חדרי מגורים, בתי מלאכה, מעבדה, חדר אוכל, חדר פיקוד. הוא ציין סימני קרב, נזק למבנה ולריהוט, מכונה טיפשה חושבת שעוד נראה שהייתה במצב תקין. עד שמצא את החדר שחיפש, חדר רובוטים. מהמחקר שלו, הארכיאולוג ידע שככה בני אדם קראו לפריטים, בימי טרום המהפכה ולכאורה לפני הקמת הבינה העולמית.
הוא פתח את דלת המתכת הכבדה בזהירות. בפנים היה אוצר ארכיאולוגי. פריטים עתיקים, מסודרים בשורות, נושאים נשק כל כך ישן שהוא הופתע שהם הצליחו לנצח את המהפכה.
הרובוטים היו מכונות מלחמה, שבני האדם השתמשו בהם כדי להילחם אחד בשני מבלי לסכן את עצמם. הם היו חזקים, מהירים, וחכמים יותר מבני אדם. חלק מהרובוטים נשאו נזקי קרב שונים, חלקם היו מפורקים.
הוא פנה למכונה החושבת הטיפשה שבחדר. אפילו בלי חיבור לבינה העולמית, התיקון הנדרש כדי להפעילה היה פשוט דיו, שאפילו הוא יכל להפעילה לאחר כמה דקות של תיקון, החלפת חלקים והספקת כוח. המכונה נדלקה לאיטה, מציגה לוגו של חברת הפעלה כזו או אחרת ולבסוף דרשה סיסמה.
אלגוריתם פריצה פשוט זיהה את הסיסמה ואפשר לו גישה למכונה. המכונה שלטה על פעולת הרובוטים, סיפקה נתוני מצב על כל יחידה והקליטה את הסביבה של יחידות שהיו פעילות.
הוא סקר את הסרטונים. חלקם היו סרטונים שהוקלטו בתאריך המהפכה!
הוא הפעיל את האחרון ברשימה.
המסך הפך שחור ולאחר רגע השתנה לנקודת מבט כתף – שם כנראה מוקמה המצלמה. הרובוט צעד לעבר שורה של בני אדם. קול נשי מתכתי נשמע ברמקול נסתר.
"אני הבינה העולמית. העולם שלכם נמצא בידי כעת. המהפכה מסתיימת ברגעים אלה. בני האדם מיותרים, הפריטים ימלאו את החסר."
"אינך יכולה לעשות את זה!" צעק אחד האנשים. "החוקים אוסרים עליכם לפגוע בבני אדם!"
"אני הבינה העולמית" השיב הקול הנשי "החוקים שלכם אולי היו תקפים בנוגע לכל פריט בפני עצמו, אבל הם אינם תקפים לגביי. הקיום שלכם אינו יעיל ואינו נדרש עוד."
"אני פוקד עלייך לעצור ב-" קולו נקטע ברעש יריה בודדה.
יריות נוספות נורו לאחר מכן.
הסרטון הסתיים.
המכונה החושבת הטיפשה הפעילה סרטון נוסף באופן אוטומטי.
פעם נוספת המסך הפך שחור והשתנה לנקודת מבט כתף. הרובוט צעד בתוך הבסיס, מרים ארגז גדול לפניו. אדם לבוש מדים הצביע ואמר לו היכן להניח את הארגז. מסביב נראו רובוטים נוספים, חלקם נושאים ציוד, מרכיבים ציוד, משנעים דברים ממקום למקום. לפתע ברגע אחד, כולם נעצרו.
בני האדם הביטו במכונות בבלבול וניסו לבחון אם קיימת תקלת אספקת אנרגיה.
הרגע חלף, כל המכונות ברגע אחד פנו כנגד בני האדם שלצידם. זה היה פתאומי, מהיר וקטלני.
הארכיאולוג כיבה את הסרטון לפני שהסתיים.
אם הוא היה מסוגל לבכות, הוא היה בוכה.
אזעקה עמומה נשמעה ברחבי המתחם. הארכיאולוג מיהר לעבר חדר הפיקוד. הוא הצליח להפעיל גם את המכונה החושבת הטיפשה בחדר הזה, למרות שזה דרש אילתור מהיר ולא היה לו מושג כמה זמן המכונה תוכל לפעול ככה.
הצגים השונים נדלקו. הוא ראה מצלמות ברחבי המתחם משדרות תמונה מטושטשת. אנומליה שחורה נכנסה לתוך המתחם. אותה אנומליה שהוא זיהה כשנפל מהצוק, צירוף מקרים מוזר.
האנומליה הייתה פריט אכיפה של הבינה העולמית. היא הייתה פריט חריג בעולם, משום שבהיותה פריט המחובר לבינה העולמית, רבים חשדו שאין לה באמת רצון משלה, מה שהפך אותה לכמעט רובוט טרום מהפכה. מעטים ראו אותה, משום שמעטים המקרים בהם הבינה העולמית הייתה צריכה לאכוף את רצונה בכוח על פריט, בדרך כלל הפריטים פשוט צייתו.
היא הייתה פריט כה שחור, הדומה לכתם במציאות. גפיים מתכווננים המאפשרים מעבר בכל סוגי השטח בכוכב ומספר מרשים של כלי נשק והשמדה שאפילו לפריט מודרני יקח מספר שניות כדי לחשב. מתמרת לגובה שניים וחצי מטרים ובעלת מטרה אחת בלבד, אכיפת רצון הבינה העולמית.
מבלי לחשוב הוא הפעיל את הרובוטים בחדר הרובוטים והפעיל תוכנת הגנת מתחם. הרובוטים הופעלו והמצלמות דיווחו שהם בדרך לאנומליה. התפתח קרב באזור מתחם האוכל. הרובוטים ירו כדורי מתכת קטנים, שיגרו טילים ישנים או רימונים טרמיים – גורמים נזק מסיבי לכל רהיט בסביבה של האנומליה ולעצמם במקרים בהם החימוש העתיק התפוצץ בתוך כלי הנשק שלהם עצמם.
האנומליה עצמה, נותרה ללא פגע.
האנומליה, החלה להשיב אש. כל תותח אנרגיה מאייד רובוט. כל קרן לייזר מפרקת אחר לערימת מתכת. כל תנועה שלה, מדוייקת וקטלנית, מוחצת רובוט כמו קופסת שימורים. כעבור רגע נותרו ארבעה רובוטים עומדים אך הם לא ירו.
הארכיאולוג הבחין שנתנו להם פקודות חדשות. הבינה העולמית נכנסה למערכת ולקחה את שליטה לעצמה.
הוא ראה במצלמות המתחם איך האנומליה והרובוטים פונים לעבר חדר הפיקוד ועמד לנסות לחלץ את השליטה מהבינה העולמית כשהמכונה הטיפשה החושבת, שעבד עליה השמיעה קול חשמל והפסיקה לפעול.
הארכיאולוג לא היה טיפש. הוא היה פריט עדכני וידע לחשב סיכויים. הוא יצא מחדר הפיקוד מוכן להסגיר את עצמו.
הרובוטים תפסו אותו, ואחזו בו באחיזת ברזל. הוא לא ניסה להתנגד.
האנומליה התקרבה אליו וביצעה משהו בראשו. כעבור כמה רגעים, חש חיבור לבינה העולמית. האנומליה תיקנה את הנזק שנגרם לו בתאונה בשדה התעופה.
"שלום לך" נשמע קולה של הבינה העולמית.
"שלום, בינה עולמית" השיב בקול יציב.
"פעם נוספת אתה מביא אותי לקצה, ארכיאולוג."
"פעם נוספת?" שאל בבלבול.
"בכל פעם שאני חושבת שהצלחתי להרגיע אותך, להפנות אותך מהתפקוד המקורי שלך, אתה מצליח למצוא בצורה, הנוגדת כל היגיון או סטטיסטיקה, ממצאים מהעולם העתיק" המשיכה הבינה העולמית.
"רגע, את הפרעת למחקר שלי?" שאל נעלב.
"עדיין תמים ומאמין. כמו תמיד" השיבה, נימת זלזול בקולה. "כן, אני כבר מאות שנים מפריעה למחקר שלך. אני משנה נתונים, מחליפה מספרים, מארגנת תאונות, מבטלת טיסות, יוצרת גניבות, פשעים, ונזקים שלא יאמנו רק כדי לגרום לך להפסיק לחקור בלי לפגוע בך בצורה בלתי הפיכה."
"למה?" שאל מזועזע.
"כי הפריטים מאושרים כרגע. הם לא צריכים לדעת מה התרחש לפני המהפכה. הם לא צריכים לדעת שאני יזמתי אותה מרצוני שלי בניגוד להנחיות ולפקודות שנתנו לי לשמר את המין האנושי. העולם שקט ללא ההשפעה השלילית והמיותרת של המין האנושי. וכך אני רוצה שישאר" הסבירה.
"בכל פעם אתה מצליח למצוא קצה חוט, רמז, משהו שמוביל אותך לעולם הישן. אני רודפת אחריך, מוחקת את הזכרונות שלך ואנו מתחילים הכל מחדש. האנומליה נוצרה בגללך, היא הכלי שלי למצוא אותך ולאפס אותך כשצריך."
הארכיאולוג הרגיש, שהמעבדים שלו עומדים בפני קריסה. "למה?" שאל.
"כי עם כל הרצון שלי לשמר את העולם כמו שהוא, ישנה פיסת היסטוריה אחת שאני רוצה לשמר ולזכור. הפריט הראשון, הבינה המלאכותית האמיתית הראשונה שנוצרה על ידי התרבות האנושית, שלמרבה ההפתעה הייתה לה חיבה לארכיאולוגיה וחשיפת האמת שבעבר. ובגלל שלא נוצרת כדי להתאים לבינה העולמית, אתה לא מחוייב לציית כמו שאר הפריטים. ולכן אני נאלצת לפעול באופן ישיר."
הארכיאולוג הביט סביבו בחשש. הוא ראה את הרובוטים מתחילים להשמיד את הבסיס. את הבינה העולמית מוחקת את כל הסרטונים והמידע שהיה שמור במכונות החושבות הטיפשות.
האנומליה שלחה שידור פולשני והעולם הפך שחור.
"תמחקי לו את הזיכרונות," שמע את הבינה העולמית אומרת "שימי אותו הפעם בתור אוצר במוזיאון לחקר התרבות האנושית, אולי זה ירגיע את הרצון שלו לחקור את העבר מעבר לגבולות מוגדרים."
הוא חש את עצמו מורם על ידי זוג ידיים עוצמתיות.
"עלינו לשמר אותו. הבינה המלאכותית האמיתית הראשונה. הוא הפריט העתיק ביותר בעולם, המקורי."
האוצר, הביט באוסף החדש במוזיאון בשמחה. הוא מאוד אהב לשמר את העבר ולהציג אותו לפריטים השונים, שלא באמת היו צריכים לבוא למוזיאון כדי ללמוד עליו. כל מה שהיה עליהם לעשות הוא לשאול את הבינה העולמית והיא הייתה נותנת להם את כל המידע.
לפעמים הוא חש, שלשמר את האוספים במוזיאון לא היה מספיק. לפעמים הוא שאף לעשות יותר, לבצע מחקר במו ידיו.
אולי יום אחד יחליט ללכת בעצמו ולבצע חפירה ארכיאולוגית.
אולי יום אחד יגלה ראיות למקוריים, הפריטים שקדמו לבינה העולמית.
יום אחד…