פעם, לפני שנים רבות, בעולם מלא עתיקות וקסם, חי לו ילד בכפר קטן, לילד קראו טרוויז. טרוויז היה נער רגיל שחלם על חיים מלאי הרפתקאות. בערבים, כשבני הכפר היו מתכנסים בפונדק לנוח מתלאות היום, טרוויז היה מתיישב ליד זקן הכפר ושומע בשקיקה את סיפוריו.
ערב אחד, בזמן שהזקן חימם את רגליו ליד האח בפונדק, נאספו סביבו ילדי הכפר וביקשו לשמוע סיפור. "ספר לנו סיפור" קראו הילדים, והזקן החל לספר "היה היה פעם דב המעמקים"… "לא את זה" קרא אחד הילדים "שמענו את הסיפור על דב-הקראקן מליון פעמים. ספר לנו משהו חדש. ספר לנו על העיר הקסומה של קרסלברוק". אזניו של טרוויז נזקפו. קרסלברוק?! הוא מעולם לא שמע את השם לפני כן. הזקן הנהן והחל לספר על העיר הקסומה המלאה בעושר, הידועה גם בתור מקרבת העתיקות. אתר יוצא דופן בו נאספו ונשמרו כל האוצרות והעתיקות החשובים ביותר של הממלכה., פריטים שקסמם וכוחם היה כה חזק עד שהיו חייבים להחביאם פן יפלו לידיים לא טובות. ורק יחידיי סגולה נבחרו לשרת במקום וידעו את סודותיה של מקרבת העתיקות.
מהרגע שטרוויז שמע על קיומה של העיר הקסומה כל מחשבותיו נסובו סביבה. בלילות חלם על העיר ובימים ישב ותיכנן כיצד להגיע אליה. ילדי הכפר, שכל הזמן ראו את טרוויז חולם בהקיץ במקום לשחק איתם, היו מקניטים אותו "טרוויז החלמן" הם קראו "אם אתה כל כך רוצה להיות במקרבת העתיקות, למה שלא תלך אליה?!" "ובאמת למה לא?" תהה לעצמו טרוויז.
טרוויז ארז לעצמו מעט לחם, תפוח וסכין ויצא לדרך. הוא צעד כל היום וכשהשמש החלה לשקוע חיפש מקום לישון ומצא גשר קטן. טרוויז ירד מתחת לגשר על מנת לישן על העשב הרך ולהפתעתו גילה שהוא לא לבד.
מתחת לגשר שכב סוס כחול ומרשים. טרוויז נגש לסוס אבל הסוס לא זז, עניו נותרו עצומות. טרוויז ראה שהסוס עדיין חי, הוא לקח את התפוח שבתיקו, חתך ממנו חתיכה קטנה עם הסכין ודחף לתוך פיו של הסוס. הסוס, שחש במתיקות התפוח החל ללעוס באיטיות. טרוויז המשיך להאכיל את הסוס חתיכה אחר חתיכה עד שסיים את כל התפוח. או אז נעמד הסוס על רגליו והרכין את ראשו לאות תודה:. "לאן פניך מועדות?"
"למקרבת העתיקות" ענה טרוויז
"אם כך, כאות תודה על עזרתך אלווה אותך במסעך עד שתגיע לשם"
טרוויז הודה לסוס ושניהם נרדמו מתחת לגשר.
למחרת בבוקר יצאו השניים לדרכם. צעדו להם חצי יום עד שנהיו רעבים. הסוס הלך ללחך עשב בעוד טרוויז התיישב בצד הדרך לאכול. הוציא טרוויז את כיכר הלחם כשלפתע עברה לידו אישה זקנה עטופה שחורים מכף רגל ועד ראש. הזקנה נגשה לטרוויז ובקול צורם שאלה "סלח לי בחור צעיר, מזה שלושה ימים לא בא דבר מאכל לפי, האם תהיה מוכן לחלוק עימי את פת הלחם שברשותך?" טרוויז ריחם על הזקנה. הוא בצע את לחמו ואת החתיכה הגדולה העניק לזקנה. משסיימו לאכול אמרה הזקנה "אני יודעת כיצד להגיע למקום אותו אתה מחפש. אמור לקלפי שיקח אותך למקום בו מתחילים כל הנהרות. שם תפגוש את הג'סמין, היא תחכה לך." והלכה לה.
טרוויז נמלא אימה. כולם הכירו את שמו של קלפי, הסוס שמפתה אנשים לרכב עליו ואז הוא דוהר איתם למים ומטביע אותם. הוא הבין שהסוס הכחול אותו פגש הוא קלפי ואם יעשה כעצת הזקנה הוא עלול לטבוע. אבל טרוויז כל כך רצה להגיע עיר הקסומה של קרסלברוק ולראות את העתיקות. לבסוף החליט לבטוח בהבטחתו של קלפי. כשקלפי סיים למלא את בטנו וחזר אליו אמר לו טרוויז "קח אותי למקום בו מתחילים כל הנהרות"
ענה לו קלפי "עלה על גבי ואחוז בשערי"
עלה טרוויז על גבו של קלפי ואחז בשערו. אז פתח קלפי בדהרה עד שהגיע לנהר. משנגע במים היה נדמה שעם כל קפיצה שלו הם הופיעו בנהר אחר. וכך, כהרף עין, מצאו את עצמם במקום בו מתחילים כל הנהרות. טרוויז ירד מגבו של קלפי וקלפי הסתלק משם בדהרה.
ליבו של טרוויז התמלא שמחה, הוא סוף סוף הוא עמד מול שערי העיר. השערים היו מעוטרים בסמלים וכתובות ישנים שאת חלקם אפילו לא הכיר. טרוויז ידע, מסיפוריו של הזקן, שהשערים לא יפתחו בלי שיעבור את המבחן.
הנער נקש על השערים וחיכה. קול הדהד "מי מעז להפריע לשנתנו".
טרוויז לא נבהל וענה באומץ "שמי הוא טרוויז ואני רוצה להכנס למקרבת העתיקות"
"רבים וטובים ממך ניסו וכלם נכשלו" ענה הקול המדהד
"ובכל זאת, אעשה מה שצריך כדי להיכנס"
"אם תצליח לפתור את החידה תוכל לעבור בשער"
טרוויז הנהן בהבנה והקול דקלם את החידה
"בממלכת היום והלילה אנחנו מסתובבים
על מהלך ההסטוריה אנחנו מתצפתים
את התקדמות הזמן אנחנו מסמלים
ורק בימים מעוננים אנחנו נעלמים
מי אנחנו?"
טרוויז חשב ואז ענה "שמש וירח"
"האם זוהי תשובתך הסופית?"
טרוויז הנהן ללא היסוס והקול ענה :"היכנס"
שערי העיר נפתחו לפניו.
ברגע שחצה את השערים, העולם נראה לו שונה וקסום. טרוויז התרגש לראות את האוסף האדיר של העתיקות הנשמרות בעיר. בניינים עצומים עם עמודי אבן גבוהים, שביל משובץ פסיפס עשוי אבנים טובות, ופסלים עמדו משני צידי השביל מחופים בעיטורי זהב. זה היה מקום מדהים.
המנהיגה של מקרבת העתיקות, הג'סמין, פגשה אותו במרכז העיר. היא הייתה אישה יפהפייה ועיניה זהרו בתבונה רבת שנים. "ברוך הבא, טרוויז," אמרה הג'סמין בקולה החם והמרומם. "אני שמחה לראותך כאן. יש לי משימה מיוחדת בשבילך"
היא סיפרה לו כיצד כל מאה שנים נולד אדם עם אהבה בליבו למקרבת העתיקות. וכל מאה שנה מגיע אותו אדם ועוזר לחשוף עוד חלק מהעתיקות הנסתרות שנגנזו ונאבדו עקבותיהם מתחת לעיר. הג'סמין הסבירה שמדובר במשימה מאוד מסוכנת כי העתיקות היקרות ביותר נגנזו במקום סודי ומסוכן, ומשימתו הייתה למצוא את המפתח העתיק שיפתח דרך לתוך המקום הסודי הזה.
"המפתח נקרא 'קוביית העתיקות'," הג'סמין המשיכה. "גם הוא נוצר כל מאה שנה, ורק אתה טרוויז יכול לקחת את המפתח ולפתוח סוד חדש של המקרבת העתיקה. המפתח עשוי מאבן קריסטלית מיוחדת, ונמצאת בלב המבוך התת קרקעי של העיר. עליך למצוא את המפתח ולהביא אותו אלי."
טרוויז התרגש להתחיל את המסע שלו. הוא צעד דרך מבוך סודי של מדפים מלאים בספרים עתיקים, חפצים, תמונות ישנות וכלי חרס. האוויר היה יבש ורוח נשבה במבוך העתיק. טרוויז הרגיש מין חיבור לעתיקות האלה, הוא הרגיש מין תחושה פנימית שהובילה אותו דרך המבוך. המבוך היה מלא מכשולים וסכנות. הוא התחמק ממלכודות וכמעט נבלע ע"י מימיק. טרוויז לא ידע כמה זמן כבר היה במבוך והחל להרגיש את הקירות והספרים סוגרים עליו. הוא חיפש רמזים בספרים, אולי מפה של המבוך אך כל מה שמצא היה נוסחה קסומה לטיפול בקרחת והסברים ארוכים על תחזוקת קשקשי דרקונים וטיפוח הקרן של חדי קרן. לבסוף טרוויז הגיע לאולם מפואר. התקרה המקומרת הוחזקה על ידי שניים עשר עמודים גבוהים, מקושטת בקריסטלי אור שהציפו את האולם בתאורה רכה. על הקירות מסביב היו תמונות ישנות של אנשים בבגדים מרהיבים. המראה שלהם היה כמעט מפחיד, טרוויז הרגיש שהוא עומד מול דיקנאות של אנשים חשובים. לפתע הרגיש שהוא לא לבד, הוא חש בנוכחות של מישהו אחר בחדר.
"מי שם?" קרא טרוויז, כשלפתע האור התעמעם והקירות קיבלו גוון אפל.
אז, מאחורי אחד העמודים באולם, צצה גברת קסומה. עיניה האפורות צפו בטרוויז, והיא התקרבה אליו ביד מורמת לשלום. הייתה זו שומרת המבוך של מקרבת העתיקות.
"שמי גילדה," אמרה הגברת בקולה הרך והידידותי. "אני רואה שאתה הצעיר החדש שנבחר, ואני מאמינה שתוכל לעזור לי במשימה מסוימת."
טרוויז התפעל מנוכחותה, היא הייתה אישה מרשימה. גילדה סיפרה לו על כוחות עתיקים שהופעלו ע"י מכשף שפלש למבוך ולכד חלק משומרי מקרבת העתיקות. כעת הם תקועים בחדר המרכזי, הלב של המבוך הישן. היא סיפרה שהאולם שהם נמצאים בו הוא רק חדר שמוביל אל האולם המרכזי הנמצא בלב המבוך, והיא מכירה דרכים שיובילו אותם לשם ופתקים קסומים שיאפשרו לפתוח את הדלתות לחדר הסודי.
"אני יודעת שאתה מחפש את המפתח העתיק", המשיכה גילדה, "ואני מאמינה שהמפתח הזה יכול לעזור לנו לבטל את הקסמים שמהמכשף השאיר אחריו".
לטרוויז לא היה ספק שמפתח הקריסטל הוא גם המפתח שיעזור לו לגלות את החדר הסודי בו נמצאות העתיקות החשובות ביותר, כמו שהג'סמין הבטיחה. הוא התרגש להצטרף למשימה המסוכנת ולעזור לגילדה למצוא את הפתקים הקסומים.
לאחר שהובילה אותם בבטחה במבוך הישן נכנסו השניים לחדר המרכזי. טרוויז הרגיש את המקום שופע בכוח קסם. תמונות מתקופות עבר נראו כאילו הן היו חיות והתמזגו בתוך הקירות. פריטים שונים ומשונים נצבו על כני תצוגה, שמורים מפני השפעתו של הזמן. טרוויז זיהה חלק מהאנשים בתמונות והבחין שהסדר ההיסטורי שלהם מבולגן. כאשר טרוויז אמר זאת לגילדה היא ענתה לו "אתה צודק" והחלה להורות באצבעה על התמונות, אומרת להן להסתדר מחדש בסדר הנכון. התמונות, באמצעות קסם, שינו את מקומן לאורך הקיר, וכאשר גילדה סיימה למקם את התמונה האחרונה במקומה התגלתה דלת עתיקה עם סמל קסום מחוק חלקית עליה.
גילדה הוציאה סכין קסום והתחילה לגלף את הסמלים המדויקים על הדלת. כאשר היא השלימה את הלחש, הדלת התחילה להפתח בעצמה, מאפשרת דרך מעבר לתוך החדר הסודי.
השניים נכנסנו לחדר, וגילדה נראתה מופתעת. החדר היה מלא בתכשיטים, כלי זהב וכסף, ופסלים יקרים. במרכז החדר, על מעמד עץ מפואר, היה ממוקם מפתח הקריסטל העתיק. גילדה התקרבה אל הכיסא והושיטה ידה אל המפתח, אך היה נדמה שכוח בלתי נראה עצר אותה. היא הסתובבה אל טרוויז "זה הרגע," היא אמרה בתקוה.
טרוויז התקרב למרכז החדר. לא היה לו כל עניין באוצרות, הוא לא עבר את כל המסע הזה בשביל להתעשר. הוא הושיט את ידו למפתח. החדר החל להשתנות. הזהב והתכשיטים החלו להינמס ולהעלם אל תוך הרצפה, המפתח זהר והתמונות על הקירות החלו להסתובב במהירות מסחררת.
ברגע שטרוויז הוציא את המפתח מתוך המעמד חלל החדר התמלא בקול עוצמתי ופס אור צייר זוג דלתות על הקיר שלא היו שם קודם.
גילדה צעדה בראש ועברה בדלתות, וטרוויז צעד אחריה. הם ריחפו בחלל ומולם הסתחררו תמונות של אירועים היסטורים שונים שהתפצלו לעוד ועוד אירועים.
אחרי זמן קצר, התמונות הפסיקו להתפצל ותמונת זמן אחת התרכזה וגדלה. השניים נשאבו אל תוך התמונה ומצאו את עצמם בזמן ובמקום אחר. הם הגיעו לזמן שבו המכשף פרץ למבוך והטיל כישוף על שומרי מקרבת העתיקות. טרוויז ראה כיצד המכשף מצא את דרכו לחדר הסודי וגילה את כל האוצרות. ברגע שהחל לאסוף לעצמו אוצרות ידיו החלו להפוך לזהב. הזהב התפשט על כל גופו והפך את המכשף לפסל זהב. גילדה הורתה לטרוויז להצמיד את המפתח לליבו ולהתמקד במה שהוא מרגיש. טרוויז קירב את המפתח לליבו ועצם את עיניו. הוא חש כאב עבור האנשים שנפגעו בנסיון להגן על העתיקות והוא חש עצב על המכשף שלא הבין שיש אוצרות יותר חשובים מזהב. המפתח הצמוד לליבו החל לזהור ובתוך החדר המרכזי החלו להופיע האנשים מהתמונות, לבושים באותם בגדים מהודרים. אחד אחרי השני ביטל טרוויז את קללותיו של המכשף. לבסוף חזרו טרוויז וגילדה לחדר המרכזי וסגרו את הדלתות.
האנשים בחדר קדו לעבר טרוויז על שהציל אותם מקללת המכשף הנורא והודו לו.
אז נגשה גילדה לצד השני של החדר והניחה שני פתקים קסומים על הקיר. הפתקים גדלו עד שהפכו לדלתות. טרוויז ניגש לדלתות והשתמש במפתח כדי לפתוח אותן. הדלתות נפתחו לרווחה, מזמינות את טרוויז לגלות סודות עתיקים מהעבר. טרוויז עבר את הדלתות וחיכה לגילדה שתבוא איתו אבל היא רק הנידה בראשה ואמרה שכעת זהו המסע שלו ושלו בלבד.
כאשר טרוויז נכנס לחדר נפתחה לפניו תצוגה נפלאה. עתיקות ייחודיות היו מונחות בכל רחבי החדר. שורות של קופסאות זהות היו מאוחסנות בשורות מסודרות על הקיר. הוא התרגש ממראה האוצרות העתיקים שנפתח מולו. כל קופסה הייתה ייחודית, כאשר כל אחת מהן שומרת על כוח וקסם משל עצמה.
טרוויז החל לפתוח את הקופסאות אחת-אחת, בהתרגשות ובזהירות. כאשר פתח קופסה ראשונה, יצא משב אוויר מיוחד וקסום, וטרוויז הריח ריח נעים שכמותו לא הריח מעולם. בקופסה התגלתה גלימה ומטה קסמים.
טרוויז פתח קופסה אחרת ומצא ספר עתיק, מכוסה בעור מוזהב ומשובץ באבן חן. הספר התברר כספר קסום ששומר על התכונות של מראה העולם בעבר.
כך, קופסה אחר קופסה, ספר אחר ספר, הוא גילה קסמים עתיקים ומדהימים, קרא על אירועים היסטוריים שכלל לא ידע על קיומם.
אך כשסיים לפתוח את כל הקופסאות ולחקור את כל הספרים העתיקים, משהו יוצא דופן התרחש. המקום התחיל לרעוד, והספרים, הפריטים והקופסאות התחילו לזוז בצורה עצמאית. רוח חזקה התערבלה בחדר, ומילים עתיקות התנגנו ברקע ע"י קול בלתי נראה.
מתוך המהומה ראה טרוויז כיצד המילים שהקול אומר הופכות למציאות אל מול עיניו. הפריטים המעופפים נצבעו בצבעים מרהיבים והתחילו לספר סיפור. העתיקות המסתוריות קמו לחיים, וסיפורים ישנים ומרתקים התגלו מול עיניו, סיפורים שלא סופרו בעבר. כל סיפור גילה לטרוויז סוד נשכח.
טרוויז ידע שיש סיבה שהסודות נותרו מוחבאים, ונשבע לשמור על סודות הסיפורים העתיקים. הקול אמר לטרוויז כי הוא צריך לבחור בסיפור אחד אותו יעביר לדורות הבאים.
לבסוף יצא טרוויז מהמבוך וסיפר להג'סמין את הסיפור שבחר לגלות. הוא ידע שכעת הפך לחלק מממספרי הסיפורים הקסומים והעתיקים, חלק ממקרבת העתיקות. טרוויז הפך כעת לאחד משומרי המורשת הנצחית של העבר.