בלילה חורפי אחד, עשיתי לעצמי איזה טקס סיאנס קטן, הכנתי את הלוח עם האותיות והמספרים, לא היתה בנמצא כוס זכוכית, אז לקחתי את בקבוק הבירה האחרון שנשאר במקרר, לא לפני שרוקנתי אותו בשלוק אחד.
ולפתע הופיע אריק איינשטיין, יש לי נבואה עבורך, הוא אומר
ואני שואל אותו, באמת, עבורי ?
בקרוב אתה תיקח לך אישה ותבנה לה בית , הוא מזמר.
בית? , אישה? וחוץ מזה כבר….,אני בא להשלים את המשפט והוא חותך אותי.
שתוק רגע בן אדם, תן להשחיל איזו מילה, אתה עוד תשנה את העולם הוא מטיח בי.
ופתאום אני מפנה את ראשי לאחור ומופיע מולי, אחד עם סולם ענקי שכמעט מגיע עד השמיים, אני מתקרב אליו ושואל מי אתה?
הוא עונה, אני .. אני יעקב.
מי? יעקב אבינו? אני צוחק.
לא, אני יעקב שיפוצים בע"מ, באתי לבנות לך את הבית.
אני צריך שתחזיק לי חזק חזק את הסולם, והוא דוחף לי את הסולם לעבר החזה.
ואני רואה אותו עולה ויורד, יורד ועולה בסולם ולא מחזיק שום כלי עבודה ביד ולא בונה שום דבר.
בחייך, מה אתה עושה?, אני צועק לו.
ורק ההד חוזר אליי, מה אתה עושה בחייך… חייך… חייך….
והוא סוף סוף יורד ולוקח אבן גדולה.
מסתכל עליה ואומר, לא איטוניג לא בונה.
נשכב על הרצפה, שם אותה מתחת לראשו ונרדם.
לפחות, אני חושב לעצמי הוא יותר טוב מהעובד הקודם שהבאתי, הבן של הגר שעשה לי עבודה ערבית וכל הקיר שבנה נפל עליי.
אם הייתי רואה אותו עכשיו, הייתי חותך לו את הזיין.
ואני מבואס, חושב לעצמי, מה אעשה בינתיים עד שיעקב יתעורר וימשיך לבנות לי את הבית.
אני מסתכל מערבה ורואה שלט ענקי, "בית ההארחה של אברהם"
למה לא נתפוס איזו חתיכת כבש על האש אני חושב לעצמי וטיפות רוק נוטפות מפי.
בפתח חיכה כבר אברהם.
שאלתי אותו אברהם אבינו, מה יש לאכול היום?
הוא מגיש לי את התפריט, אבל בשם של המנות רשום רק "על המזבח" בלי לציין מה כוללת המנה.
תגיד אברהם, מה כוללות המנות "על המזבח" ?
הוא רק מחייך ואומר בוא אחריי, אלוהים כבר יראה לנו.
אני הולך אתו במשך איזה שעתיים תחת השמש הקופחת, נוטף זיעה ומדיף ריח של קיקיון מצוי.
אברהם, לאן אנחנו הולכים? אני שואל אותו בעצבנות.
הוא מתעלם, אנו עולים במעלה ההר ואני משתרך אחריו עוד שעתיים, מה אני מוכן לעשות למען חתיכת כבש.
תשכב כאן הוא מצביע על חתיכת אבן גדולה.
אברהם, איפה לעזעזל האוכל?
תכף יגיע, זה קיטרינג הוא עונה ומתחיל לקשור אותי.
קיטרינג? ומה אתה עושה ? אני מטיח בו.
והוא ממשיך בשלו, עד שאני מוצא את עצמי כפות מכף רגל עד ראש ולא מצליח לזוז מילמטר וחרב פיפיות ענקית מונפת מולי.
אני עוצם את עיני בחוזקה, פותח אותם והחרב מונפת סנטימטר ממני.
קום אומר לי אברהם, תוך כדי זה שהוא מתיר את קשירות החבלים ממני, הנה יש כבש בין השיחים, תפוס אותו ונעשה על האש.
ואני איבדתי את התיאבון, עונה לו, אין צורך אני כבר אנשנש משהו בבית.
ומתחיל לרוץ במורד ההר ורק שומע מרחוק את אברהם, תדע שתמיד אהבתי לארח אותך הכי הרבה מבין כל הלקוחות.
לאחר הליכה של שלושה ימים, אני מבחין שבצד הדרך ליד תמרור אין כניסה יושב לו בן אדם וממרר בבכי תמרורים.
אני פונה אליו ושואל לשמו.
אני קוראים אותי יונה הוא עונה.
יונה, מה אתה עושה פה?
נשלחתי על ידי אלוהים לנבא נבואת זעם לאנשי נינוה, החלטתי לברוח, שטתי באונייה ענקית אבל סערה אילצה את המלחים לזרוק אותי למים, נבלעתי על ידי דג ענק שפלט אותי לחוף אחרי כמה ימים וגם …
ואיך שהוא בא להמשיך את המשפט, קפצו עליו מבין השיחים שני גברים חסונים עם חלוקים לבנים ואמרו לו בוא יונה חוזרים הביתה.
והוא צועק להם לא רוצה הביתה.
והם עונים לו יהיה לך טוב בבית ומושכים אותו אתם.
והוא מחזיר להם, תגידו לו שלא טוב לי בבית.
והם שרים לו כמה טוב שבאת הביתה.
חשבתי לעצמי, הלוואי שלי היו ככה חברים שדואגים לקחת אותי חזרה הביתה.
לאחר יום של הליכה מעייפת, הרעב קרקר בבטני והצמא חרך את גרוני.
מרחוק ראיתי בית קטן ומוזנח.
אמרתי לעצמי אולי שם אמצא איזה מזור לרעבוני.
בכניסתי לבית, ראיתי ישובים סביב השולחן במטבח גבר, אישה וילד בזרועותיה.
והגבר מבקש ממנה לחם ומיים.
והיא צועקת לעברו, אליהו אני מוכנה לתת לך רק מים.
ואני חושב לעצמי, אם כך הם פני הדברים, מה הסיכוי שאני אקבל ממנה משהו לאכול.
והבחור הזה, אליהו מבטיח לה, אל תדאגי עוד תקבלי כמויות גדולות של קמח ושמן ותוכלי לאפות כמה לחמים שתרצי.
והיא מאמינה לו ונותנת לו את הלחם.
ואני נכנס פנימה ואומר לאליהו שכבר כמה ימים לא נכנסה פת לחם לפי ומבקש להתחלק אתו בלחם, והוא מסכים ובוצע את הלחם לשניים.
והאישה מסתכלת עלינו נוגסים בגסות בלחם ומלמלת לעצמה, הגברים הללו אף פעם לא יתבגרו.
לאחר שסיימנו, אומר לי אליהו, מה דעתך לבוא איתי?
לאן? אני שואל.
לכרמל, לפגוש כמה חבר'ה טובים באיזו מסיבה טבע.
ואני חושב לעצמי שבאמת מזמן לא נפגשתי עם חברים, יכול להיות דווקא סבבה.
לאחר יום ארוך של הליכה, נרדמתי בצד הדרך וכאשר התעורעתי אני רואה את אליהו על ראש ההר צועק אל כמה מאות של אנשים,
עכשיו זהו המבחן שבו כל צד יבנה מזבח ויערים עליו עצים ויקריב עליו פר, אך בלי להצית את האש, כי רק האל האמיתי ידליק אותם.
וכולם צועקים, רועשים ומתפללים ולפתע מוטחת אש מהשמיים ומדליקה את המזבח של אליהו וכולם צועקים אליהו הוא אחלה של נביא.
ואליהו קורא לאנשיו ללכוד את האנשים הרעים ולהביא אותם אליו והוא שוחט אותם אחד אחד כאשר כל נחל הקישון נהפך אדום מהדם, כך שאפילו לא הייתי ממליץ למישהו לנסות לצלול שם.
והוא לא מפסיק, מאות של אנשים הוא שחט שם, עד שהקאתי את הנשמה וברחתי.
לאחר יומיים של הליכה אני רואה מרחוק אישה יושבת תחת עץ תומר ושרה לעצמה שירים.
האמת הקול שלה היה צורם והיא זייפה בכל הלחנים.
התקרבתי אליה, דווקא יש לך קול יפה, ניסתי להחמיא לה, איך קוראים לך?
אוי, תודה רבה על המחמאה, קוראים לי דבורה.
דבורה זה שם מאוד יפה, אמרו לך שאת יכולה להיות זמרת בינלאומית.
מה אתה באמת חושב כך?
כן בטח, רק נשנה לך קצת את הלוק, איפור ובגדים, נחליף את השם שלך לדבי ואת עולה על הגל.
בואי איתי ותהי מפורסמת בכל העולם.
לא אני לא יכולה יש לי בעל ואני גם אמא, אני לא יכולה לעזוב ככה את המשפחה.
חבל, את מפסידה, אבל כשתפכחי, תרימי לי קול שופר ואני אשמח לעזור לך.
ואני לא מספיק ללכת איזה עשר דקות משם וקופץ עליי מישהו ומתחיל לחבק אותי ולא מרפה.
ואני כמעט נחנק, בכוחתיי הדלים ובקול צרוד, אומר לו בן אדם, שחרר אותי, שחרר אותי, אני לא נושם.
והוא מרפה ואומר לי סליחה חבר, קוראים לי חבקוק ולא יכולתי שלא לתת לך חיבוק חזק, אתה פשוט נראה בן אדם טוב.
יכול להיות שאני מספיק טוב, אך אני לא מספיק מאושר אני עונה לו, תוך כדי שאני מלטף לעצמי את הצוואר.
אחי, הוא אומר, אכן יכול להיות שעוד חזון למועד ואבן מקיר תזעק אך תאמין לי גם אם יתמהמה בוא יבוא.
טוב אם אתה אומר אני עונה לו (לא שהבנתי את מה שהוא אמר ) ואיך שאני מפנה לו את גבי אני רואה מעבר לכביש דוכן עם שלט "הג'חנון של אליפז התימני".
תן לי ג'חנון עם ביצה ורסק עגבניות אני מבקש.
למה שלא תיקח עוד ג'חנון, זה במבצע אחד פלוס אחד הוא עונה לי.
אוקיי דווקא מתאים, תביא לי עוד ג'חנון.
מצטער נגמר, הוא אומר לי.
אז תביא לי רק ג'חנון אחד אני משיב לו.
אבל אני אומר לך נגמרו הג'חנונים.
אז אתה יודע מה, תביא לי רק ביצה.
אי אפשר, הביצה נמכרת רק עם ג'חנון, תוכל לקבל רק רסק עגבניות
אבל מה אני אעשה רק עם רסק עגבניות?
תוכל לאכול עם הביצה.
אז תביא לי ביצה ורסק עגבניות.
אי אפשר היא הולכת רק עם הג'חנון ועכשיו אני רואה שיש לי רק אחד.
וואלה, אז תביא לי אותו.
אי אפשר הוא הולך רק עם הרסק עגבניות.
אז תביא לי גם את הרסק עגבניות.
אי אפשר גם הרסק עגבניות נגמר.
ועכשיו אני מבין את המשפט "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".
הנייד מצלצל, אני מסתכל במסך, זה "אחינו" , יוסף טרבולטה.
מה דעתך ללכת למועדון "כותנות הפסים" ולרקוד קצת? הוא אומר לי.
ואני לא חושב פעמיים, ואני לא חושב פעמיים (או שעכשיו כן, טוב לא משנה) יאללה, למה לא, קצת נשתחרר ואולי גם נכיר איזו מישהי.
ויוסף נמצא במרכז רחבת הריקודים וסביבו רוקדים במעגל מלא אנשים וכולם מוחאים לו כפיים.
הוא באמת רקדן מעולה, אני חושב לעצמי, למה אני לא כזה.
באותו הרגע, שנאתי וקינאתי בו, כך שממש בא לי לזרוק אותו לאיזה בור עמוק.
פתאום, אני שם לב שאיזו בחורה קורצת לי.
אני מתקרב אליה ואז אני רואה שהיא בעצם פוזלת והיא לא באמת הסתכלה עליי.
אבל היא מושיטה לי את היד, נעים מאוד, אסנת היא אומרת לי באלגנטיות של נסיכה מצרית.
ואני מתרגש, הפעם האחרונה שמישהי שוחחה איתי, היה לפני שנים רבות והיא בכלל הייתה עיוורת, כך שכבר יש שיפור.
נעים מאוד, יצחק, אני עונה.
יצחק, תדע שמאוד התלבטתי אם לשאול אותך ואני ממש נבוכה מהסיטואציה.
הלב שלי פועם בחוזקה, את לא צריכה להיות נבוכה, תרגישי בנוח.
אתה בטוח?, כי זאת בקשה מאוד גדולה.
עד חצי המלכות בשבילך אני אומר לה תוך שאני מתכופף ואז תופס את הגב מהכאבים כתוצאה מהקיר שנפל עליי.
תודה, אז אם אתה פנוי עכשיו היא אומרת בפנים חושניות, תוכל להכיר לי את החבר שלך שרוקד שם ברחבה.
ואני מבין שדייט כבר לא ייצא היום, לפחות נשתה איזה משקה להשכיח את הכאב הפיסי והנפשי אני חושב.
ברמן, אני קורא לו, תביא לי איזה משקה חזק שיוכל להשכיח את הצרות.
והוא אומר לי, בכיף אחי, ודרך אגב אתה יכול לקרוא לי סער.
סער?, אני שואל.
כן, סער…. סער המשקים.
מה תרצה לשתות?
אתה יודע מה, אולי אקח את ההמלצה של עדן בן זקן, תביא לי ג'ין , טוניק ומועבתתתתתת…. תקום תכף ומיד מהמיטה , אתה רק ישן כל היום. חתיכת בטלן!!
אני מתעורר, פותח את עיני, זאת אשתי, צורחת מעליי .
כן, אני חושב לעצמי, עוד יום ….עוד יום…..