זה מתחיל מהדברים שקל יותר להסביר אותם כחריגה מהטבע, כמו שופרות מהשמים וים אדום, ולאט לאט זה מתפתח לדברים מוזרים יותר שכבר קשה מאוד להסביר עם ההיגיון, כמו צירופי מקרים חריגים ויצורים מיתולוגיים שנחשפים בפני אנשים רבים, בזה אחר זה בהפרשי זמן קצרים. כמסמנים שהגיעה העת לאחרית הימים. כל הנבואות מתגשמות.
מה אם אלוהים ממשיך להעביר לנו מסרים במשך דורות רבים, ואנחנו ממשיכים להכחיש ולהתעלם, לתרץ לעצמנו תירוצים בעזרת הגדרות וכללי טבע שאנו המצאנו בעצמנו. מה אם כללי הטבע שהמצאנו לא נכונים, רחוקים מהאמת. מה אם כל מה שאנו מגדירים כמדע הוא רק קמצוץ מהאמת, והתגליות שגילינו עד כה הם כגרגיר אבק לעומת מה שעוד נישאר לנו לגלות.
מה אם היוהרה שלנו מעוורת אותנו מהאמת, שמערערת את כל העקרונות שאנו נתמכים בהם כבסיס לקיומנו. אנו רוצים להיות בטוחים, עד שאנו בונים סביבנו חומות גבוהות ועבות מידי, עד שאין לנו את האפשרות להביט מעבר להן. אנו כולאים את עצמנו מהאמת, כי היא יותר ממה שאנו מסוגלים לשאת בעולם הגשמי והזמני הזה. האמת היא מעבר לזמן ולמרחב. האמת היא נצחית.
פרק 1: הילד והנבואה
הוא ישב על המיטה בחדרו שבבית החולים, במחלקת האשפוז הפסיכיאטרי לילדים, והביט דרך החלון אל הנוף האורבני. הבוקר היה לו התקף נוסף. הוא פרכס ללא שליטה במשך דקות ארוכות, אך כבר זמן רב שלא מתלווים להתקפים גם החזיונות. הוא משוכנע שהסיבה לכך היא התרופות שמכריחים אותו לקחת ועובדה שהחזיונות פסקו זמן קצר לאחר שאושפז כאן.
כולם אומרים לו שהוא חולה. הרופאים קוראים לזה אפילפסיה, או בשמה העממי- מחלת הנפילה. הפסיכולוגית הסבירה לו שזה ידוע שחלק מהחולים חווים דברים משונים בזמן ההתקף. מה שראה ושמע היו לא יותר מהזיות.
אבל הוא המשיך להתעקש שבמקרה שלו זה שונה. שמדובר במסר שקיבל מאלוהים. אחרי ההתקף הראשון, הוא לא הבין מה חווה ולא ידע מה עליו לעשות. ההתקפים הבאים הביאו עמם פרכוסים אלימים יותר, גם החזיונות שראה הפכו ברורים יותר, וכך גם המסר התבהר יותר ויותר- האנושות חייבת להתעורר. אם לא נתעורר בכוחות עצמנו, כוחות אחרים יעוררו אותנו. כוחות גדולים.
הוא ניסה להדחיק זאת, כי פחד שיצחקו עליו, או יותר גרוע, שיחשבו שהוא משוגע. אך הוא הרגיש שאינו מסוגל עוד לשמור זאת בבטן. שעכשיו, כשהוא יודע את האמת שהתגלתה לו, הוא מחויב להזהיר את כולם. אסור לו להתעלם ולהדחיק זאת, אחרת ההתקפים רק יתגברו. הוא מוכרח לשתף. כשהוא סיפר על כך למשפחתו הם לא לקחו אותו ברצינות והתעלמו. כשהוא החל לספר על כך לחברים ולמורים, הוריו שלחו אותו לפסיכולוגית. אך הוא המשיך להתעקש שמדובר במסר שקיבל מאלוהים ושהוא מוכרח להזהיר את כולם מהעתיד לבוא.
הוריו היו אבדי עצות. השמועות התפזרו מהר והם התביישו להראות את פניהם ברבים. הם לא ידעו איך להכיל את השיגעון של בנם ונאלצו לשלוח אותו לאשפוז פסיכיאטרי. אחיו הגדול היה היחיד שלא התרחק ממנו בתקופה הזו, אלא דאג להזכיר לו תמיד שהוא כאן בשבילו. גם אם חשב כמו כולם שאחיו הקטן הוזה, הוא לפחות ניסה להבין אותו ולא מיהר להשתיקו בכל פעם שסיפר על החזיונות.
היתה לו היום פגישה נוספת עם הפסיכולוגית.
"האם אתה זוכר מדוע אתה כאן?" היא שאלה אותו שוב. "אתה מאובחן כחולה במחלת הנפילה. זה ידוע שחלק מהחולים במחלה הזו חווים דברים שקשה להסביר אותם. הזיכרון והחושים נפגעים, יש אובדן של המודעות וההכרה. חלק חווים הזיות ותחושות מוזרות, כמו ראיה ושמיעה של דברים שלא קיימים או חוויה חוץ גופית. עלייך להבין שאתה לא שונה מהם".
"את חושבת שאני משוגע" סינן לעברה הילד במבט חסר הבעה.
היא נענעה בראשה לשלילה. "אתה חולה. אבל המצב לא אבוד. יש דרכי טיפול, אנו יכולים להקל את הכאב שלך. אבל על מנת שנוכל לעזור לך עלייך להבין את מצבך ולרצות לקבל את העזרה",
הילד הביט בה בשתיקה לרגע. "אני לא הוזה. אלוהים התגלה אלי והראה לי מה יקרה בעתיד. רק המאמינים ישרדו",
"זה לא אמיתי. אלוהים לא התגלה אליך. מדובר בשיבוש בתפקוד המוח שלך, לא מעבר לכך".
"יש הרבה אנשים שלא יסכימו איתך. ואני לא מדבר רק על אנשים דתיים. אני יודע שיש לא מעט חוקרים ומדענים שחושבים אחרת. הם יודעים את האמת"
"שאלוהים קיים?" שאלה הפסיכולוגית ברטוריות. "אף אחד לא יכול להוכיח את קיומו של אלוהים. זו הסיבה שקוראים לזה אמונה ולא עובדה. וזו גם הסיבה שהמדע לא יכול לצדד בך".
"אדם מאמין הוא לא בהכרח אדם דתי. האם את מאמינה שיש משהו שגדול ממך, שגדול מכולנו?"
"אני מאמינה בהיגיון ובמדע",
"מה אם יקרה משהו גדול, שאנשים רבים יחוו אותו, כך שלא יהיה ניתן להפריך אותו? משהו שלא נוכל להסביר באמצעות ההיגיון? האם אז תאמיני?"
הפסיכולוגית השתתקה לרגע, חושבת כיצד לענות. "אני לא יודעת. אני מניחה שגם לעולם לא נדע עד אשר יקרה דבר כזה".
פרק 2: חלומות
הלקוחה שהגיעה אליה היום לא ביקשה ממנה שתנבא לה את העתיד. היא ביקשה שתפתור לה חלום.
למגדת העתידות זה לא היה חריג. בשבועות האחרונים הגיעו אליה כבר עשרות לקוחות עם אותה בקשה. אבל מה שהיה חריג באמת זה שכולם סיפרו לה על אותו החלום. טוב, אולי החלום לא היה זהה בדיוק אצל כולם, אבל אותם אלמנטים ואותם סמלים הופיעו, גם אם בצורות שונות במקצת.
"ספרי לי מה ראית בחלום" ביקשה מגדת העתידות מהלקוחה הצעירה. היתה לה תחושה חזקה שגם הפעם תשמע את אותו הדבר.
הבחורה נראתה נרגשת כשנזכרה בחלום. "ראיתי עץ" אמרה. היא לא היתה צריכה להוסיף מעבר לזה. אבל מגדת העתידות לא עצרה אותה.
"הייתי במקום שאני לא יכולה לתארו במילים. אני חושבת שזה היה גן עדן. אבל לא הייתי שם פיזית, זאת אומרת… הגוף שלי לא היה שם. רק הנשמה. ואני לא הייתי אני. אני לא יודעת איך להסביר, פשוט הרגשתי את הכל בבת אחת. וראיתי שם עץ גדול. השורשים שלו היו עמוקים וארוכים ללא סוף. הגזע שלו הזדקר גבוה-גבוה, והיה אור חזק שבקע ממנו, ככה שלא ראיתי בבירור את הצמרת שלו. וסביבו היו מן עמודים כאלו… כמו סולמות. הרגשתי שהנשמה שלי רוצה לעלות למעלה. הרגשתי אושר לא מוסבר שהציף אותי".
פרק 3: בת קול
קולות בקעו מהרקיע. זה לא היה דבר חדש. התופעה הזו כבר קרתה בעבר. רק שהפעם קולות השופרות נשמעו חזקים יותר מתמיד, והמוזר יותר היה שהם נשמעו בכל מקום. בכל העולם. מדענים וחוקרים לא הצליחו למצוא לכך סיבה מדעית מובהקת וסיפקו רק השערות.
הבחור במטוס, המורה בכיתה, החקלאי בשדה והילד בגינה. כולם שומעים את קולות השופרות הבוקעים מהשמיים. מעבירים צמרמורת, כמו מסמנים ומאותתים על משהו שעומד לקרות. משהו גדול ולא צפוי שעומד להתרחש. משהו היסטורי.
פרק 4: נסים
מצרים. ים סוף. "הים האדום".
בחדשות דיווחו על תופעה חריגה. הים הפך אדום. כמו במכת דם. מדענים יכלו למצוא לזה הסבר הגיוני. רק שהיקף התופעה היה גדול מאוד הפעם. זה היה חריג.
ארצות הברית. לאס וגאס. "עיר החטאים".
נפילת חשמל פתאומית. כל העיר בחושך סמיך. במשך ימים שלמים לא מצליחים להחזיר את החשמל, גם לא מוצאים את המקור לקריסתו. במהלך היום עוטים צללים כבדים את העיר, כתוצאה מהמבנים הגבוהים שמסתירים את השמש. תושבי העיר מעבירים את הלילות עם מקורות אור דלים שמצאו ברשותם. כגון פנסים, מכשירים נטענים, פנסי חירום ואש. אך כל אלו אוזלים עם הזמן ומותירים את אנשי העיר בעלטה.
אנשי העיר החלו לספר ששמעו קולות מוזרים וראו רוחות במהלך הלילה. התפשטה השמועה ששדים ורוחות מעולם לא פקדו את הערים, מכיוון שהחשמל מרחיק אותם. ולכן, ההיתקלות בהם תמיד התרחשה במקומות בטבע, בכפרים נידחים או ביישובים לא מפותחים. אך כעת, ללא חשמל בעיר הגדולה, מלאת האנשים, היצרים והחטאים – השדים והרוחות נמשכים אליה במהירות ומשתלטים על הרחובות.
פרק 5: הנפילה
היא היתה בדרכה לעבודה. הבוקר קמה מאוחר והתארגנה במהירות, יצאה מהבית כשרצועה אחת של התיק על כתף אחת, ביד אחת ספל קפה וביד השניה צרור מפתחות. היא נעלה את הדלת בסירבול ובדרך למעלית נשפך מעט מהקפה על בגדיה. היא נהגה על הכביש בעצבנות ועצרה כל רגע ברמזורים, בין שאר הרכבים שיצרו עומס ופקקים של שעות הבוקר.
הולכי רגל רבים חצו את הכבישים במעברי החצייה שבצומת הומת ההמולה של מרכז העיר. צפצופים של נהגים חסרי סבלנות כמוה, הולכי רגל ממהרים לדרכם, רובם שקועים בטלפונים או מנותקים מהסביבה באוזניות. היא ניצלה את ההמתנה לאור ירוק כדי להתאפר קצת ולהסתיר את כתמי העייפות תחת עיניה.
לפתע התרסק משום מקום משהו כבד על קדמת הרכב. כל הרכב הזדעזע וגופה הועף קדימה והוטח בהגה בעוצמה. מבוהלת, היא שלחה מבט קדימה כדי לראות מה פגע בה. הדבר הראשון שהבחינה בו היה גוש של נוצות שחורות. שניה לאחר מכן זיהתה שאלו כנפיים. המחשבה הראשונה שעלתה לה בראש היתה שציפור גדולה התנגשה ברכבה.
אנשים סקרנים התקרבו כדי להיות עדים לאירוע, חלקם שלפו טלפונים ומיהרו לתעד את המתרחש. האור כבר התחלף לירוק, הרכב שלפניה המשיך בנסיעתו. היא הפעילה את המגבים הקדמיים בניסיון להעיף את הציפור הלא מזוהה ולהמשיך בנסיעתה, אך הציפור היתה כבדה מדי. היא פתחה את דלת הרכב וכשלה החוצה. כשהתקרבה אל הדבר הלא מזוהה שנחת על רכבה כדי לזהותו היא פלטה צעקת בהלה ממה שנגלה לנגד עיניה.
זו לא היתה ציפור.
רק כנפיים גדולות ומרוסקות ללא גוף.
פרק 6: ארבע כנפות הארץ (יצורים מיתולוגיים- בהמות, לויתן, זיז, ראם, עוף החול, אדני השדה, אשמדאי, קטב מרירי- בין הערביים, שולט בין אור לצל)
החדשות בכל רחבי העולם דיווחו על תופעות טבע חריגות ועל עדויות של אנשים שראו יצורים על-טבעיים. קבוצות גדולות של אנשים היו עדים למחזות הללו עד שכבר לא ניתן היה לתרץ שמדובר בתעתוע של החושים או פרשנות שגויה של המתבונן. אנשי תקשורת והרפתקנים הולכים מיוזמתם לאותם מקומות ועדים בעצמם לאותן תופעות ויצורים מסתוריים. אחרים לא צריכים ליטול כלל יוזמה, אלא נתקלים ביצורים לא מזוהים וחווים דברים מיסטיים במהלך היום במפתיע.
זואולוגים, ארכיאולוגים, היסטוריונים ואנתרופולוגים, כולם לא יודעים לספק הסברים שיניחו את הדעת וירגיעו את הציבור. במקום זאת, כולם מודים במבוכה שהתשובות לא נמצאות במדע, אלא במיתולוגיה.
זה התחיל מהים. מלחים סיפרו ששמעו קולות עזים מהמעמקים במהלך הפלגותיהם. קולות שנשמעו כמו לוויתן אדיר ממדים, שקריאותיו הרעידו את האוקיינוסים והעצימו את הגלים, עד כדי כך שגרמו למערבולות ולשיטפונות.
אחר כך, זה הגיע מההרים. מטפסים מקצוענים בהרי ההימלאיה סיפרו שראו באופק חיה אדירה, עצומה בגודלה כגודל ההר, נראית כמו ביזון או ממוטה ענקית, שבני האדם הם כמו חרקים לידה.
גם מהמדבר נוודים סיפרו שראו יצור ענק דמוי היפופוטם, אולי פיל או שור. זה לא היה אף אחד מהם, אלא שילוב מעוות של שלושתם.
ואז מהשמיים. טייסים סיפרו על עוף ענק, שכנפיו מסתירות את השמש.
מיערות הגשם סיפרו על יצורים דמויי אדם שמחוברים בטבוריהם לאדמה.
וזה המשיך והמשיך, עד שהסיפורים כבר הפסיקו להפתיע.
פרק 7: אחרית הימים.