הטירה
הָיֹה הייתה טירת האלווין עתיקה באירופה בעיר בְּלִינְדוּתִי שבמדינת לַרְקוּתִיתָה. בטירה חי פרופסור מדען רשע מרושע שהתקשה להירדם בלילות. לילה אחד שבו שנתו נדדה, ושוב לא הצליח להירדם, הוא החליט לבנות מכונת זמן. הוא בנה מכונת זמן ענקית וכשסיים לבנות אותה רצה לבדוק אם היא פועלת. הוא לחץ על המקלדת כדי להפעיל אותה, ואז כהרף עין טירת ההאלווין שבעיר בְּלִינְדוּתִי התמלאה בדברים מוזרים: הופיעו בה מכשפות ורוחות רפאים, והופיעו בה שדים וערפדים, והופיעו מומיות, הרבה מומיות. הפרופסור המדען לא הבין איך זה קרה, אבל מה שקרה מצא חן בעיניו, ולכן החליט שהוא רוצה להיות מכשף. הוא התקשר לאבא שלו וסיפר לו את כל מה שקרה ושיתף אותו שהוא רוצה להיות מכשף. אבל אבא שלו לא הסכים שהבן שלו, פרופסור מדען, יהיה מכשף.
בינתיים הבוס של המדען נכנס לטירה, וכשהוא ראה את כל המכשפות ואת כל רוחות הרפאים ואת כל הערפדים והשדים ובעיקר את כל המומיות, הוא כעס מאוד על המדען ואמר לו: "אדוני המדען, הסכמתי שתעבוד בתור פרופסור מדען, אך לא הסכמתי שבאמצע הלילה במקום לישון תבנה מכונת זמן ותבנה מקלדת כדי להפעיל את מכונת הזמן, ותמלא לי את כל הטירה במכשפות, ברוחות רפאים, בערפדים, בשדים ובמומיות". והמשיך: "אני מאוד כועס עליך, ואני רוצה לפטר אותך!". הפרופסור המדען נבהל והשיב לו: "אבל, בוס, אתה נתת לי לעבוד במעבדה שיש פה בתוך הטירה, ואתה גם הסכמת שהמיטה שלי תהיה בתוך המעבדה, אז למה דווקא עכשיו אתה רוצה לפטר אותי?". הבוס אמר לפרופסור המדען: "תראה מה עשית לטירה?! הפכת אותה לטירה מפחידה. ועכשיו אני רוצה שתצא מהטירה ותוציא את המכונית שלך ממגרש החנייה ותיסע בה היישר לבית של אימא ואבא שלך". הפרופסור המדען השיב לו: "אבל בוס, פחות מתאים לי לנסוע עכשיו להורים שלי כי אני לא רוצה להיתקע בדרך בפקק ארוך שלא ייגמר". הבוס איים על הפרופסור המדען ואמר לו: "אם לא תצא עכשיו מהטירה, אני אצטרך להביא לכאן את המַעֲלִימָטוֹר, המכונה החדשה שבנית אתמול בבוקר". הפרופסור המדען נבהל והשיב: "בוס, אסור לך לגעת במַעֲלִימָטוֹר. אני עוד לא השתמשתי במכונה הזאת ואני לא יודע איך היא עובדת. אסור בתכלית האיסור להפעיל אותה!". הבוס אמר לפרופסור המדען בכעס: "אתה, אדוני המדען, בשום פנים ואופן לא תתחצף אל הבוס שלך!" והוסיף: "שכחתי להגיד לך עוד משהו, עכשיו כשהגעתי לפה לטירה באוטובוס ראיתי שהמכונית שלך חוסמת את המכונית שלי. אז בבקשה תוציא את המכונית שלך מהמקום שבו היא חונה".
הפרופסור המדען הסכים ואמר: "בסדר, בוס, אני אצא מהטירה ואוציא את המכונית ואסע בה לבית של אימא ואבא שלי". והבוס אמר לו עוד: "עכשיו כשאתה תצא מהטירה ותיסע במכונית שלך לאימא ואבא שלך, אני כבר אפרק בעצמי את מכונת הזמן ואת המקלדת". הפרופסור המדען יצא מהטירה והוציא ממגרש החנייה את המכונית שלו ונסע לבית של אימא ואבא שלו.
בינתיים הבוס של המדען נכנס לתוך המעבדה לְפָרֵק את מכונת הזמן והמקלדת, אבל אז קרה דבר מוזר: ברגע שהוא התחיל לפרק את המכונה, הוא הפך פתאום לרוח רפאים.
הפרופסור המדען נסע במכונית שלו לאימא ואבא שלו ובחלק האחורי של המכונית, מחוץ לתא המטען, עמדה רוח רפאים. זה היה הבוס שלו שניסה לפרק את מכונת הזמן והמקלדת ולא הצליח.
במהלך הנסיעה הפרופסור המדען התעצבן כי פתאום הוא נתקע בפקק ארוך של מכוניות בכביש. הוא יצא מהמכונית בכעס, ואז ראה את רוח הרפאים. הוא נבהל וברח. ובזמן שהפרופסור המדען ברח הוא ראה פתאום בכביש תחנת רוח, והוא נזכר שוב ברוח הרפאים שראה קודם.
הבוס של המדען שהפך להיות רוח רפאים חשב מצידו שאולי זה לא בסדר שהוא רצה לפטר את המדען ואולי הוא הגזים בתגובה שלו. והפרופסור המדען, כשהוא ראה את תחנת הרוח בכביש ונזכר ברוח הרפאים, הוא נבהל עוד יותר ורץ מהר יותר. במהלך הריצה הוא ראה שוב את רוח הרפאים ושוב נבהל ונכנס במהירות לתוך המכונית שלו. הוא ראה שהפקק בכביש נגמר והמשיך לנסוע.
הבוס שהפך לרוח רפאים עקב אחרי הפרופסור המדען בכל זמן הנסיעה מבלי שהפרופסור המדען השגיח בו.
הפרופסור המדען לא אהב את אבא שלו, ולכן כשהגיע סוף סוף אל הבית של אימא ואבא שלו, הוא החליט לחסום במכונית שלו את המכונית של אבא שלו. ההורים שלו יצאו לקראתו ואמרו לו: "מדען חמוד שלנו, מה אתה עושה פה בבית שלנו באמצע הלילה? אתה לא אמור עכשיו לישון במעבדה שיש לך בתוך הטירה?" הפרופסור המדען השיב לאימא ואבא שלו: "הבוס שלי פיטר אותי, ולכן אני צריך לישון פה בבית שלכם". אימא ואבא שלו הופתעו ושאלו: "מדוע הבוס שלך פיטר אותך?". והפרופסור המדען השיב: "כי בניתי מכונת זמן ומקלדת". והם אמרו לו: "אבל מדען חמוד שלנו, אתה זוכר שביום הראשון כשפגשנו את הבוס שלך שהסכים שתהיה מדען ותעבוד בתוך המעבדה בטירה, האם אתה זוכר שהבוס שלך אמר לנו שאם במקרה בלילה אתה לא תלך לישון ובמקום זה אתה תבנה איזושהי מכונה, אתה תצטרך לחזור מיד לבית שלך ותצטרך גם לשטוף כלים ולנקות את הרצפה?". והמשיכו ואמרו: "ועכשיו אתה פה בבית שלנו, ולצערנו מה שסיפרת לנו שעשית זה מאוד חמור ואנחנו כועסים עליך, וכעת אתה תצטרך למצוא עבודה חדשה. אבל לפני שתתחיל לחפש עבודה חדשה, אתה צריך לשטוף כלים ולנקות את הרצפה".
ואז הבוס של הפרופסור המדען שהפך להיות רוח רפאים, הוא בשקט בשקט נכנס לתוך הבית של ההורים של המדען, והוא הביא איתו יהלום, והוא ביקש מהיהלום משאלה שהוא יחזור להיות יצור אנושי, בן אדם. והוא באמת חזר להיות בן אדם, והוא ראה את הפרופסור המדען בוכה ועצוב. הוא התקרב אליו ואמר לו: "פרופסור מדען, אני מצטער שקודם בטירה צעקתי עליך ואני ממש רוצה לבקש ממך סליחה על שפיטרתי אותך. אני מתחרט על מה שעשיתי. אני רוצה שעכשיו תחזור לטירה ותחזור להיות מדען". הפרופסור המדען חייך והשיב: "בטח! אני אשמח, אבל מה אם ההורים שלי יגלו שאני רוצה לחזור להיות מדען בטירה?…הם יכעסו עליי עוד יותר ולא ייתנו לי לצאת מהבית לעולם".
אבל אז, בזמן שההורים של הפרופסור המדען חזרו למיטתם לישון ונחרו נחירות חזקות, הפרופסור המדען הלך בשקט בשקט לכיוון הדלת והצליח לצאת מהבית בלי שההורים שלו התעוררו. הוא נכנס לתוך המכונית שלו ונסע בחזרה לטירה. כשהגיע לטירה הוא אמר לבוס שלו: "איזה כיף, בוס, שהחלטת בסוף לא לפטר אותי והחלטת שאחזור לטירה לעבוד בתור פרופסור מדען. תודה רבה לך!". והבוס אמר לו: "אם אתה לא רוצה עכשיו ללכת לישון, אלא אתה רוצה להיות ער כל הלילה ולבנות איזו מכונה שאתה רוצה, אני מרשה לך, אבל בבקשה אל תגלה את זה להורים שלך". הפרופסור המדען השיב לבוס שלו: "כן, בוס, אני רוצה לחזור להיות ער בלילה ואני רוצה לחזור לבנות מכונות". הבוס המשיך ואמר לו: "אני רק מקווה שמחר בבוקר יהיה לך כוח לקום מהמיטה ושלא תישן עד הצהריים".
הפרופסור המדען התחיל לבנות מכונה חדשה, אבל אז פתאום הוא נתקף בבלבול והתחיל להתלבט. הוא לא ידע איזו מכונה לבנות. לכן החליט להביא את הברגים שלו. כשהלך להביא את הברגים הופיע לפתע בתוך המעבדה מַקֵּל. הפרופסור המדען אמר בליבו: "זה בטח סתם מקל, אני אזרוק את זה לפח". אבל אז הבוס של המדען נכנס למעבדה ואמר לפרופסור: "אתה מחזיק ביד מקל וזה מסוכן!". והמשיך ושאל: "אני מקווה שאתה בשום פנים ואופן לא הולך לזרוק את המקל הזה לפח, נכון?" הפרופסור המדען השיב: "אני דווקא כן תכננתי לזרוק את המקל הזה לפח". הבוס נבהל ואמר לו: "בשום פנים ואופן שלא תעז לעשות זאת!". הפרופסור המדען אמר: "אבל, בוס, למה אני לא יכול לזרוק את המקל הזה לפח? זה סתם מקל יָשָן". והבוס השיב: "פרופסור מדען, זה בשום פנים ואופן לא מקל ישן" והמשיך ואמר: "בכל יום בלילה מאוחר, אחרי שאתה מסיים לבנות את המכונות שלך, כשאתה ישן במיטה ועוצם את העיניים, מופיע בתוך המעבדה מקל. והמקל הזה שמופיע בכל יום מאוחר בלילה בתוך המעבדה, זה לא סתם מקל, זה מקל משאלות". הפרופסור המדען היה מופתע מאוד ואמר לבוס שלו: "בוס, אתה בטוח שזה מקל משאלות?". והבוס השיב: "כן, זה מקל משאלות, וכל דבר שאתה אומר עכשיו על אוכל או על חפצים או על מקומות או על ערים או על מדינות, בשום פנים ואופן על תגיד את זה כשאתה מחזיק ביד את המקל". והפרופסור המדען השיב לו: "אבל בוס מה זה משנה אם אני אומר דברים על מקומות ועל מדינות ועל ערים ועל חפצים ועל אוכל כשאני מחזיק ביד את המקל?". והבוס השיב: "מפני שפרופסור מדען, אם אתה אומר דברים על אוכל ועל חפצים ועל מדינות ועל ערים ועל מקומות כשאתה מחזיק ביד את המקל, אז כל מה שאתה אומר יכול להתגשם". הפרופסור המדען המשיך ואמר לבוס שלו: "נגיד, בוס, שעכשיו אני אחזיק ביד את המקל…". ואז הבוס קטע את המשפט של הפרופסור המדען ולא נתן לו להמשיך לְדַבֵּר והזהיר אותו ואמר: "שלא תעז להחזיק את המקל ביד שלך!". הוא לקח ממנו את המקל בכוח. אבל הפרופסור המדען חטף מהבוס שלו את המקל והחזיק אותו ביד. הבוס נבהל ואמר: "שלא תעז בשום פנים ואופן לבקש משאלה עכשיו ולהגיד משהו!". הפרופסור המדען אמר לבוס שלו: "נו באמת, בוס, אני לא יכול להגיד או לבקש סתם איזו משאלה שאני רוצה, כמו למשל: 'נגיד שאני עכשיו רוצה שיהיה פה בתוך המעבדה דלי ויהיה חור בדלי ויֵרד גשם חזק'".
ואז כהרף עין הופיע בתוך המעבדה דלי עם חור והתחיל לרדת גשם, וגם נשמעו ברקים ורעמים, והייתה סופה חזקה על הדלי ועל החור שבתוך הדלי ועל כל המעבדה. הבוס התחיל לבכות. הוא יילל בבכי ממש כמו ילד קטן וברח מהמעבדה.
הפרופסור המדען ביקש מהמקל עוד משאלה ואמר: "הלוואי שעכשיו תהיה פה בתוך המעבדה ובתוך הטירה רעידת אדמה". ואז בן-רגע הכול התחיל לרעוד. גם בתוך המעבדה הרצפה רעדה חזק חזק, וגם בתוך הטירה, גם שָם הרצפה רעדה ממש חזק. ואז הבוס של הפרופסור המדען בכה וצרח עוד יותר חזק וקרא בקול: "זה סוף העולם".
וזה הסוף של הסיפור.