׳׳אלכס!!׳׳ צעק קופר, ׳׳קומי!׳׳ אלכס קמה במהירות והמשיכה לרוץ עם קופר ולוקה, בלחץ ממה לאזעזל שרדפ אחריהם.
קופר תפס לה את היד ומשך אותה אליהם, פתאום לוקה נעצר בפתאומיות, הוא סימן גם לקופר ואלכס לעצור, אלכס הסתכלה קדימה וראתה שהם שניה מליפול מצוק.
היא החזיקה לקופר את היד בלחץ, ״מה אנחנו עומדים לעשות?״ שאל לוקה בשקט, ראו את החרדה על הפנים של כולם מאוד ברור.
משהו גדול מאוד נעמד מאחוריהם.
אלכס הסתובבה לאט והתנשמה בחרדה, ״קופר… לוקה…״ הם הסתובבו והחווירו.
מאחוריהם היה יצור מוזר, כנראה שד כלשהו, שלא נראה ככ שמח.
הוא היה מלא בערפל מסיבבו וראו לו את העיניים הצהובות שלו וחוץ מיזה רק ערפל.
הוא צחק צחוק היסטרי, אלכס החזיקה ללוקה וקופר את הידיים בלחץ וניסתה לא לזוז יותר מידי.
״סופ סופ מצאתי אתכם, פורצים קטנים.״ צחק השד.
״ועכשיו, אני אוכל להתעלל בכם.״
״היי, שד.״ אמרה אלכס ״אולי בכל זאת תהיה נחמד ותשחרר אותנו?״ שאלה בניסיון כושל להיות נחמדה בזמן שלוקה וקופר ניסו לשדר לה כמה אידיוטי הרעיון הזה היה ללא הצלחה,
״אווו, תראו מה יש לנו כאן! ילדה שחושבת שהיא אמיצה! יודעת מה ילדונת? יש לי דיל בשבילך, אם את תסכימי לבוא איתי, אני אשחרר את החברים שלך. עם לא, הם ימותו בזמן שאת צופה בהם מתים.״
אלכס החווירה, קופר הסתכל על לוקה ולוקה עליו. ״אלכס. אנחנו לא נותנים לך ללכת איתו. מצידינו למות, אבל את לא הולכת לבד. את לא יכולה למות לנו.״ אמר לה קופר,
״קופס! אתם לא עומדים למות!!!״ החזירה לו בדמעות קלות, ״היי״ נהם השד ״היא בוחרת, אל תתערב ילד״
אלכס נשמה עמוק כדי לעצור את הדמעות, היא נתנה לקופר נשיקה עדינה וחיבקה את לוקה, היא הלכה שני צעדים מלפנים, ״קופר ולוקה, תשבעו לי. שאני אחזור ואתם נשארים חיים. אתם מחכים לי.״ ״אני לא יכול להבטיח…״ לחש קופר, לוקה הנהן בהסכמה.
״תשבעו!!״ צעקה עליהם בדמעות, הם הנהנו בשקט, ״א-אני נשבע…״ לחש לוקה.
״גם אני…״ קופר חיבק את אלכס חזק, ״תחזרי אלינו בבקשה…״ ״מבטיחה.״
לחשה לו.
השד גילגל עיניים, ״יופי, עכשיו,״ הוא פתח פורטל ודחפ לשם את לוקה וקופר ״בביי!״ אמר השד בצחקוק.
״ולך גברתי, בהצלחה במסע הביתה!ֿ״ הוא דחפ אותה מהצוק, היא צרחה מהבהלה והתעלפה ברגע שפגעה בקרקע.
כשאלכס פתחה את העיניים שלה, הדבר הראשון שהיא ראתה זה שלולית בוץ, כשהיא הסתכלה סביבה היא ראתה יער גדול, כל העצים היו סגולים מסיבה לא ברורה והיו שם מלא בתי עץ קטנים על העצים.
היא ניסתה לקום אבל לא הצליחה, היא ניסתה למשוך את עצמה מהבוץ כמה שהיא יכלה.
"זה לא בוץ." קול נשמע מאחוריה "זה חול טובעני, עם תמשיכי להאבק את תטבעי."
היא הסתובבה וראתה ילדה בערך בגיל שלה עם שיער שחור ארוך, עיניים חומות ובגדי קרב.
"רוצה לעזור לי לצאת או להמשיך להרצות לי על זה?" שאלה אלכס בכעס קל.
"את רוצה שאני אספר לך על החול הטובעני???" שאלה הילדה בשמחה.
"מה? ל-…" התחילה אלכס לומר, אבל הילדה כבר התחילה לדבר.
"חול טובעני הוא חול רווי במים שמגיב בקלות ללחץ ומשקל." אמרה הילדה,
"התופעה מתרחשת כשמים שעולים ממאגר תת-קרקעי גורמים לגרגרי החול לצוף."
אלכס נאנחה, "ילדה, את יכולה פשוט לעזור לי?"
הילדה עצרה את ההרצאה, "אולי זה רעיון טוב." היא הסתובבה והלכה.
"היי!" צעקה אלכס "תעזרי לי!!" אך הילדה התעלמה והמשיכה ללכת משם.
אלכס נשארה שם חסרת אונים.
היא המשיכה לנסות להאבק בחול, כעבור חמש דקות הילדה חזרה עם חבל.
"אמרתי לך לא להאבק! את תטבעי!" נזפה בה הילדה.
אלכס גילגלה עיניים, "אז חזרת לעזור לי?" "כן! רק הלכתי להביא חבל כדי לעזור…"
היא זרקה את החבל ואלכס תפסה אותו, "בספירה שלי אני מוציאה אותך, מוכנה?"
"לא!"
"אחת… שתיים… ושלוש!" הילדה משכה את אלכס החוצה מהחול.
אלכס קמה מהר, "עכשיו, מי את?" שאלה את הילדה "ואיפה אנחנו לאזעזל?"
הילדה ציחקקה, "אני סאם. ואת יודעת איפה אנחנו טיפשונת."
"לא אני לא! איפה אנחנו?!"
סאם נאנחה "אנחנו ביער הפיות. את גם פיה. את אמורה לדעת את זה!"
"אני לא פיה. אני בת אדם! וגם את לא פיה, אין לך כנפיים."
סאם החווירה.
"ב-בת אדם?… מה שמך בת אדם?…"
"אלכס-… למה אני בעצם אומרת לך את זה? את ילדה הזויה שטוענת שהיא פיה."
היא השפילה מבט.
"אני לא הזויה… אני פשוט לא כמו שאר הפיות… הכנפיים שלי עדיין לא צמחו…
וזה לא הגיוני שאת בת אדם! את משקרת לי!"
אלכס נאנחה.
"איפה את גרה סאם?…" היא ניסתה להיות נחמדה.
"על אחד העצים, הבית שלי שם."
"ואיפה המשפחה שלך?" שאלה בעדינות אלכס, "לא יודעת. הם נעלמו מתישהו." היא תפסה לאלכס את היד והתחילה לרוץ כשאלכס נגררת אחריה.
אחריי כמה דקות של ריצה הן הגיעו לעץ גדול, כולו היה מקושט בנרות ולמעלה בצמרת היה בית עץ יחסית גדול.
סאם דפקה על העץ שלוש פעמים וסולם נפל מלמעלה, היא התחילה לטפס ועצרה באמצע,
"קדימה אלכס. תעלי כבר!" אלכס היססה כמה שניות ואז התחילה לטפס.
כשהן הגיעו לבית' סאם נכנסה מהר ומולם ניגלה ילד בגיל 14 בערך, עם שיער מתולתל שחור, עיני הייזל ו…
חולצה ורודה וג'ינס, הוא נראה כמו ילד נורמלי סך הכל.
הוא עמד בחדר שנראה כמו סלון גדול עם ספה, ספרייה ושולחן קפה.
'אולי הוא גם בן אדם?' חשבה לעצמה אלכס, סאם הרימה מטאטא ואלכס מיהרה לעצור אותה,
"אל תרביצי לכל דבר שזז" נזפה בה, "מישהו פרץ לי לבית!! מותר לי להרביץ לו!!" צעקה סאם,
הילד פשוט בהה בשתיהן בשקט, מסתכל סביבו ואז מתיישב על הרצפה.
אלכס נאנחה, "אני חושבת שהוא גם בן אדם…" "סלחי לי?" אמר הילד, "אני לא בן אדם מטונפ. אין לך שום אישור להשוות אותי לאחד" הוא גילגל עיניים.
אלכס התעצבנה, היא שמה לב לחרב שישבה בקצה של החדר, היא חטפה אותה והתקרבה לילד, "אני בת אדם ואני ל-…" "את מלאה בבוץ" אמר הילד "את מטונפת."
אלכס הורידה את החרב לרצפה, הילד קם ובשניות החליפ צורה לדמותה של אלכס.
אלכס בהתה בו בחרדה, מולה עמדה ילדה עם שיער חום קצר ועיניים כחולות, שכל הבגדים שלה מטונפים וקרועים.
"ככה אני נראת?!" היא שאלה את סאם בלחץ וסאם הנהנה, "את מאוד יפה לדעתי!" "תהיי בשקט" אמרה אלכס.
הילד חזר לעצמו, "אמרתי לך." הוא הוציא לה לשון.
"איך קוראים לך?" "לא אומר" הוא הסתכל על סאם לרגע כאילו רק עכשיו הוא שם לב שהיא שם.
"הנה את!" הוא חייך חיוך עצבני "יש על ראשך פרס כספ סאמסאם, ואת יודעת למה. למה הבאת את הילדה הזאתי לפה? הם ירצחו את שתיכן ואת יודעת את זה." סאם החווירה, היא התקרבה לילד, "פיטר?…" הילד הנהן, "השתנת." אמרה סאם בקרירות, "ואל תדבר על זה ליד אלכס" היא הסתכלה על אלכס שהייתה חיוורת "אני לא רוצה למות!!!" "את לא תמותי. פיטר סתם מגזים." פיטר הסתכל על סאם "אני לא רוצה שהילדה תדע, אני לא סומך עליה. בואי נדבר בחדר אחר" הוא משך את סאם משם, אלכס התיישבה על הרצפה וניסתה להאזין להם אבל שמעה רק ליחשושים, אחריי כמה דקות היא התייאשה, נשכבה על הרצפה ונרדמה.
כשסאם ופיטר סיימו לדבר הם חזרו לחדר הגדול, סאם שמה לב לאלכס והרימה אותה לספה,
היא הסתכלה על פיטר, "מגיע לה לדעת עם היא באה איתנו…" פיטר נאנק, "מה שתגידי." הוא התיישב על השולחן והסתכל על סאם "בהצלחה להעיר אותה" סאם ניערה את אלכס עד שהיא התעוררה, אלכס התיישבה מהר והסתכלה עליהם. "אני מקבלת הסבר??" שאלה בלחץ קל.
"כן… סליחה שהערתי אותך…" מילמלה סאם.
"זה בסדר, הוא פגע בך?" שאלה אלכס בלחץ קל, "למה שהוא יפגע בי?" שאלה סאם בבלבול.
"לא משנה…" אלכס בחנה את פיטר בדאגה קלה, "אמ, אלכס, לפני כמה חודשים יש סיכוי קטן שגנבתי את החרב הזאתי שנגעת בה…" מילמלה סאם והצביעה על החרב הכסופה שאלכס לקחה מקודם, "גנבת?!" נבהלה אלכס. "זה ירושה משפחתית של המשפחה שלי… מישהי… שהייתה פעם חברה שלי ושל פיטר… גנבה את החרב ונעלמה… מצאתי את החרב אחריי כמה חודשים אבל עכשיו היא מחפשת אחריי כדי להחזיר את החרב…" מילמלה סאם, פיטר נראה רגוע יותר והחזיק לסאם את היד בדאגה, "אני רוצה שנימצא אותה… אני רוצה לדבר איתה ולנסות לחזור איתה לחברות… אבל אני לא יכולה ללכת לבד, ורק אני ופיטר זה לא מספיק, רציתי לבקש שתבואי…", "אני? למה אני? אני רק בת אדם מטונפת, לא?" אמרה אלכס.
"את יכולה לסתום? סאם פותחת בפניך את ליבה ואת פשוט רעה אליה." "אתה התחלת!"
"תפסיקו לריב!!" צעקה סאם בדמעות, "אלכס, את מצטרפת אלינו או לא?" אלכס נאנחה "כן, אבל זה בשבילך, אין לי שום קשר לילד הזה." "טוב, אני מניחה… פיטר, אתה ישן בחדר שלי, אלכס, את על הספה" "סטופ רגע מה? אתם זוג או משהו?" שאלה אלכס כשלא הבינה למה הם ישנים ביחד, "לא, איכ." אמר פיטר "סאם קרובה לליבי מאוד, כידידה. יש לי פרטנרים, הם בבית שלהם." "פרטנרים? ברבים?" "לא סתומה. הם נון באינרי." "הו…" סאם גררה את פיטר לחדר, "לילה טוב!" צעקה לאלכס שבכלל לא שמה לב שכבר החשיך בחוץ, סאם נעלה את הדלת אחריהם.
אלכס שכבה בשקט על הספה ובהתה בתקרה, חושבת על מה שהיא עברה היום.
היא נאנחה ונרדמה.
בבוקר, סאם העירה אותה בעדינות, הביאה לה בגדים ודאודורנט ושלחה אותה להתארגן, כשהיא סיימה וחזרה לסלון,פיטר זרק עליה תפוח, "תאכלי" היא אכלה בשקט, אחריי חמש דקות של שקט סאם נכנסה, היא נשמה עמוק ונתנה לאלכס חרב. כשאלכס נגעה בחרב היא הפכה לטבעת, היא ענדה את הטבעת והודתה לסאם בחיוך קטן, סאם לא חייכה חזרה.
אלכס ישבה בשקט וחיכתה להוראות, פיטר התחיל לדבר, "אוקיי, יוהרה," אלכס הסתכלת עליו מבולבלת, "מי שמחפשת אחריי סאם שלנו, גרה ביער המכשפות. הוא דיי נטוש ועצוב ועוד מילים כאלו" אמר פיטר, "נצטרך למצוא אותה ולשכנע אותה לעזוב את סאם, מובן?" אלכס וסאם הינהנו. "יופי, יוצאים עוד חמש דקות. נתראה למטה" פיטר קפץ מהחלון, הפך לציפור והתעופפ משם.
"מה זה היה?" שאלה אלכס את סאם,"זה לא משנה אלכס… תתארגני…" "את צריכה חיבוק?…" סאם הינהנה בשקט, אלכס קמה וחיבקה אותה בשקט, נותנת לסאם להתפרק אליה, סאם בכתה בשקט, אלכס ליטפה אותה בדאגה, "הכל יהיה בסדר…" מילמלה, "בואי נסיים להתארגן ונצא…" סאם נגבה דמעות, היא הנהנה, "תודה אלכס…" היא הלכה לפינת החדר ולקחה תיק, היא שמה בו בקבוק מים ופירות, היא נתנה לאלכס עוד תרמיל עם שני בקבוקי מים.
"ירדנו?" שאלה סאם, אלכס הנהנה והלכה לדלת כניסה, היא ירדה מהר בסולם של הבית של סאם עד שהיא הגיעה לדשא, סאם הגיעה שתי דקות אחריי. "איפה החבר שלך?" שאלה אלכס.
"תכפ יגיע אני מניחה." אמרה סאם.
אלכס הסתכלה על סאם בשקט.
כעבור שתי דקות בודדות ציפור קטנה נחתה לסאם על הכתפ, "היי פיטר." מלמלה סאם בחיוך קטן. "תוכל.להגדיל את המידות שלך? שיהיה יותר נוח לעופ לשם" הציפור צפצפה בכעס והגדילה את עצמה לגודל של מכונית.
סאם עלתה על הציפור (פיטר) וסמנה לאלכס לעלות גם, היא עלתה בחשש וחיבקה לסאם את המותניים בלחץ.
סאם ציחקקה, ״הכל יהיה בסדר, פיטר מאוד זהיר. בדרך כלל.״
אלכס לא נראתה ככ בטוחה בזה.
היא נשמה עמוק, ראשה הסתחרר.
בראשה הופיעה תמונה של בחור צעיר, בסביבות גיל 15.
הוא היה גבוה, היה לו שיער סגול והוא נראה מפוחד ועצוב.
-מי זה?…- היא חשבה לעצמה בשקט.
היא ניערה את הראש והחליטה לשכוח מהנער לבנתיים, פיטר, התחיל לעופ ואלכס נאחזה בסאם בלחץ, רועדת.
״זאת לא טיסה ארוכה במיוחד,״ אמרה סאם ״נגיע עוד שעה וחצי בערך, הכל יהיה בסדר.״
״לאן אנחנו טסים בכלל?…״ שאלה אלכס בשקט.
״ליער המכשפות, כמו שפיטר אמר. משם נצטרך ללכת ברגל…״
אלכס הנהנה, היא שמה ראש על הגב של סאם ונרדמה.
-בחלום-
״אלכס, את בסדר?״ היא הסתכלה סביבה וראתה את הילד עם השיער הסגול, ״את נראת קצת חולה… לקרוא לגרני?… שתסתכל עלייך?..״ היא הנהנה בלי רצון, -מי זה?… ומי זאת גרני?…- היא חשבה לעצמה, -ולמה לאזעזל אני לא מצליחה לתפקד??- הנער יצא מהחדר בזמן שאלכס נשארה לשבת שם.
כעבור שתי דקות נכנסו עוד שני אנשים והנער עם השיער הסגול, נער גבוה עם שיער כחול ותיק של זאבים וילדה נמוכה עם שיער מתולתל שטני.
הילדה התכופפה לאלכס ובדקה לה חום, ״היא נראת בסדר. היא צריכה לישון בעיקר.״ הילד עם השיער הכחול שתק בזמן שהנער השני הנהן, ״תודה גרני.״ -זאת גרני? למה היא ככ צעירה וקטנה?-
אלכס התחילה להרגיש ניעורים,
-אחריי החלום-
כשאלכס התעוררה היא ראתה את סאם מנערת אותה, היא שכבה על דשא ירוק וכל היער היה חשוך.
״הגענו אלכס. אנחנו נעצור פה ללילה, פיטר הלך לעשות סיבוב לבדוק שאין איומים…״
אלכס הנהנה והתיישבה, סאם התיישבה לידה.
״אז אלכס… תספרי לי על עצמך.״
אלכס פתחה את הפה ואז סגרה אותו, עיניה התמלאו בדמעות.
״א-אני לא זוכרת כלום חוץ מהשם שלי…״ לחשה בפחד וכאב.
סאם הנהנה בשקט.
״אז אני אתחיל… אני סאם. אני בת 14. אני אוהבת לחם עם פירות יער. החבר הכי טוב שלי זה פיטר ואני אמ..״ ״את מה?…״ ״לסבית..״ לחשה בפחד שאלכס תשנא אותה.
אלכס הנהנה, ״מגניב. נראה לי.״ אלכס נשכבה, ״אני חוזרת לישון… תעירי אותי עוד שעה כזה ונעשה החלפות בשמירה עד שפיטר יחזור.״ סאם הנהנה, ואלכס נפלה לשינה נטולת חלומות.
כעבור כמה שעות עלתה השמש, זה העיר את אלכס.
היא קמה והתמתחה. היא הסתכלה סביבה וראתה את סאם מדברת עם פיטר כמה מטרים ממנה, פיטר שם לב שהיא התעוררה ונאנח בעצבנות.
״הפרינססה ערה. אפשר לזוז.״ אלכס נאנחה וקמה.
סאם רצה אליה, החזיקה לה את היד והתחילה ללכת, ״איך ישנת?״ ״סבבה.״ מילמלה אלכס.
הם המשיכו ללכת בשתיקה כמה שעות כשפיטר מוביל עם מפה ביד, אחרי בערך עוד שעה של הליכה פיטר נראה עצבני מהכל, הוא הסתובב להסתכל על סאם, הלך אחורנית, עד שנתקע במשהו והסתובב.
כל הצבע ירד לו מהפנים כשהוא ראה במה הוא התנגש.
״סאם…״ הוא לחש אלכס הסתכלה קדימה לראות מה ככ הלחיץ את פיטר.
היא ראתה משהו צהוב וגדול, עם שיניים חדות ועיניים אדומות זוהרות.
״דרקון קשקשים צהוב…״ לחשה סאם.
הדרקון הסתכל עליהם בעצבנות, ״אולי עם לא נעשה תנועות חדות הוא לא יתקופ?…״ שאלה אלכס, ואז הדרקון תקפ.
״הטבעת!״ צעקה סאם על אלכס, אך היא צעקה את זה מאוחר מדי.
הדרקון שרט לאלכס את הפנים והשאיר שריטה גדולה וצורבת.
אלכס מעדה אחורה ונפלה, מדממת.
פיטר הפך לדוב גריזלי ותקפ את הדרקון בזמן שסאם לקחה לאלכס את הטבעת, שהפכה במידי לחרב ותקפה את הדרקון יחד עם פיטר, אלכס ראתה את הקרב במטושטש ואז התעלפה מחוסר דם.
-חלום-
״את רואה את השקיעה?״ הילד עם השיער הסגול שאל אותה. היא הנהנה.
״היא מהממת יפה שלי… כמעט כמוך״ אלכס אמרה את המילים בלי לשלוט במילים שלה, כאילו היא בחזיון שהיה בעבר וכל המילים היו כתובות על נייר.
״לוקה אמר לי שהוא ואנדי מתכננים לצאת בקרוב לעיר לקנות דברים, תרצי להצטרפ?״הנער שאל.
-מי אלו לוקה ואנדי?- חשבה לעצמה אלכס בכאב, כאילו השמות היו חרוטים בליבה.
הנער נישק לה את הלחי, ״תבחרי ותודיעי לי״ הוא קם ונכנס לבית.
כשהיא התעוררה סאם עמדה מעליה וטיפטפה לה משקה כלשהו לפה.
הכאב הצורב שהיה לה בפנים נעלם.
היא נעה בפניה והרגישה צלקת גדולה שיורדת מהמצח עד פה בצד ימין של פניה.
״מה זה היה?…״ ״תרופה. אבל הצלקת תישאר…״
אלכס הנהנה, השם לוקה והשם אנדי עדיין נשארו לה בראש.
היא קמה, היא ראתה את הגופה של הדרקון.
היא ראתה את פיטר משחק עם הגופה במקל.
״יופי, היא ערה. בואו נמשיך ללכת.״
סאם החזיקה לה את היד והם המשיכו ללכת,
אלכס נגעה בפניה בכאב קל. -הילד עם השיער הסגול ישנא את הצלקת?…- חשבה לעצמה בחשש ואז ניערה את הראש, -למה שיהיה לי אכפת ממנו בכלל?- היא ניערה את הראש.
היא שמעה את סאם ופיטר מתלחששים על משהו וכל כמה שניות סאם הסתכלה עליה בחשש, אלכס גילגלה עיניים והמשיכה ללכת בשתיקה.
אחריי רבע שעה בערך הם עצרו, ״אלכס, את זוכרת משהו מלפני שמצאתי אותך?…״ שאלה סאם בשקט.
אלכס הנידה בראשה, לא חושפת שום דבר על הנער עם השיער הסגול או על השמות לוקה, אנדי וגרני.
״אני עדיין חושב שזה רעיון טוב לזרוק עליה אבן, אולי זה יעזור.״ אמר פיטר.
״פיטר, תעזוב אותה.״ נזפה בו סאם. אלכס מילמלה משהו לא ברור.
״טוב בנות,״ אצר פיטר ״הגענו לחלק היותר מסוכן ביער. כאן הסיכוי שנמצא את יוהרה גדול. תיזהרו בבקשה, ובלי להתעלפ.״ הוא הסתכל על אלכס שרק נראתה כעוסה יותר.
סאם נאנקה, ״אלכס, יש פה מישהי שאולי תעזור לך להיזכר בדברים ולחזור הביתה. עם תעזרי לנו אנחנו נעזור לך.״
-כאילו אני יודעת איפה זה הבית- חשבה לעצמה אלכס אבל רק הנהנה בשקט.
הם התחילו ללכת, כעבור עוד רבע שעה של הליכה מהירה סאם עצרה בפתאומיות והצביעה על נערה עם שיער לבן ועיניים ירוקות, פיטר נאנח והלך אליה.
הנערה, החווירה בשניות ואמרה משהו לפיטר בכעס.
פיטר נתן לה מכה ביד הנערה פשוט נתנה לו מבט כועס והלכה.
סאם הסתכלה על פיטר והוא הנהן, ״תשארי פה.״ מילמלה סאם ורצה אחריי הנערה.
הנערה וסאם התחילו לדבר בשקט, היא נראתה זועפת אבל סאם נראתה כאילו היא מנסה להרגיע את הנערה.
אחריי בערך רבע שעה שבהן הנערה וסאם התווכחו ודיברו בהתלחששויות סאם הנהנה לכיוון פיטר.
פיטר הסתכל על אלכס וגילגל עיניים, ״אלכס, זאת יוהרה. היא זאתי שגנבה לסאם את החרב מלכתחילה. היא תוכל לעזור לך לחזור הביתה אבל היא רוצה את החרב חזרה.״
״מה? אבל הירושה המשפחתית של סאם…״ אלכס לחשה באי הבנה.
סאם התקרבה בחיוך כואב, ״אני רוצה שתחזרי לבית שלך. זה יותר חשוב מהירושה. המשפחה שלך-״ ברגע שסאם אמרה את המילה משפחה, לאלכס היה זמזום צורב באוזניים והיא נפלה אחורה לישיבה, תמונה של הנער עם השיער הסגול הופיע בראשה, ״קופר…״ היא מלמה את שמו. זה היה הוא. הבן זוג שלה. דמעות מילאו את עיניה, ״סאם, את בטוחה שאת רוצה לתת לה את החרב בגלל איזו ילדה רנדומלית?…״ שאל פיטר. סאם הנהנה, ״לי יש בית ומשפחה… אתה המשפחה שלי… לה אין פה אפ אחד. ולכל אחד מגיע שיהיה לו מישהו.״
פיטר הינהן בשקט, אלכס קמה וחיבקה את סאם חזק, ״תודה…״ היא לחשה בדמעות. ״תודה על הכל…״ סאם ליטפה לה את הראש, ״מוכנה לחזור?…״ אלכס הנהנה סאם סימנה לנערה לבוא, היא נתנה לה את הטבעת והנערה הסתכלה על אלכס, ״לאן את רוצה להגיע?״ ״אני יכולה לתת לך שם של מישהו ותקחי אותי אליו?…״ שאלה אלכס בשקט והנערה הנהנה ״אני רוצה להגיע לקופר…״ לחשה אלכס. הנערה עמדה כמה מטרים לפני כולם, היא הושיטה ידיים קדימה וניצוצות התחילו להופיע, היא פתחה פורטל, אלכס חיבקה את סאם חיבוק חזק, ״תודה..״ מילמלה, היא הנהנה לכיוון פיטר שרק הסתכל עליה חזרה, ״קדימה!״ צעקה הנערה ״אני לא אוכל להחזיק את הפורטל עוד הרבה זמן!!״ אלכס רצה לפורטל ונכנסה דרכו היא המשיכה לרוץ עד שהיא יצאה מצידו השני של הפורטל ונפלה קדימה למול דלת עץ גדולה, היא קמה מהר וראתה שהיא מול אחוזה, -יכול להיות שהוא באמת כאן?…- שאלה את עצמה, היא דפקה על הדלת בלחץ, ״רגע!״ נשמע קול מוכר להפליא שאלכס לא זיהתה.
את הדלת פתח הילד עם השיער הכחול מהחלומות שלה, הוא הסתכל עליה לשניה ואז החוויר,
״א-אלכס?…״ ״לוקה!!״ היא אמרה בדמעות של שמחה ואנחה ורצה אליו, היא חיבקה אותו כשהוא עדיין בהלם, הוא יצא מההלם וחיבק אותה חזק, היא בכתה לו בידיים והוא פשוט שתק, ״מה זה הרעש הזה?״ שאל קול מאחוריהם, אלכס התנתקה מהחיבוק וראתה את אנדי, חברתו הטובה ביותר של קופר ואת הבנזוג שלה מתיאו עומדים שם, ״אנדי! מתיאו!״ אלכס אמרה בחיוך ורצה לחבק אותם, ״אלכס??״ אמר מתיאו, אלכס חיבקה את שניהם חזק כאשר היא ראתה את גרני, יורדת במדרגות, ״אתם עושים הרבה רעש-״ היא ראתה את אלכס וחייכה, ״חזרת. סופ סופ.״ אלכס הנהנה בדמעות, ״דאגת לכולם?״ היא שאלה בחיוך, ״כמובן, תעלי למעלה. חדש שני מימין… הוא לא נראה ככ טוב לאחרונה. הוא יותר חרדתי. עצוב.״ אלכס הנהנה, היא רצה במדרגות למעלה, היא הגיעה לחדר ודפקה בעדינות.
״תשארו את האוכל בחוץ…״ קול רך נשמע מבפנים.
אלכס נכנסה לחדר ונשענה על המשקופ, ״אתה עדיין יותר יפה מכל שקיעה בעולם…״ היא לחשה.
הוא הסתכל עליה וחייך חיוך קטן, ״קיימת את ההבטחה…״ הוא לחש, ״תמיד…״ היא ניגשה אליו וחיבקה אותו חזק, מרטיבה לו את החולצה עם דמעות, ״התגעגעתי…״ היא לחשה.
״גם אני אלייך.״
-הסופ-