ישבתי עם החברים שלי הנרי, תומס ותומס השני על חוף הים, הסתכלנו לעבר האזור שבו אמורה להיות צרפת ושוחחנו.
הנרי סיפר לנו על המכתב שהוא קיבל מאבא שלו, שנמצא עכשיו במלחמה. אבא שלו היה קפטן ספינה שיצאה להילחם נגד הצבאות של נפוליאון. במכתב אבא שלו סיפר שצבאות נפוליאון מתקרבים לאנגליה, ושלאחרונה היה קרב.
על הספינה של אבא שלו היה קוסם. זה גרם שכל הקרב יהיה מסביבם, כי כל הספינות ניסו לפגוע בהם. הוא המשיך לספר על הקרב של אבא שלו. הוא סיפר שהספינה של אבא שלו הובילה את המתקפה. הקוסם ירה כדורי מתכת וגרם לעמודי מתכת ענקיים לצאת מהמים ולחורר את ספינות האויב. המלחים האנגליים חשבו שהם כבר ניצחו, אבל אז הופיע קוסם צרפתי שיצא מהמים, הרים את ידיו וגרם לגלי צונאמי לפגוע בצי האנגלי. בתגובה מהירה, קוסם המתכת הרים את ידיו וגרם למתכת לצאת ולפגוע בדיוק בקוסם המים הצרפתי, וזו הפעולה שנתנה להם לבסוף את הניצחון.
תומס אמר "טוב נראה לי שעוד מעט אני צריך לחזור הביתה, כי אני חייב להתכונן. אתם קולטים שמחר יבדקו אם אנחנו קוסמים?! מבאס טיפה שנגמרת החופשה, אבל עדיין הולכים לבדוק אותנו מחר בבית הספר אם אנחנו הולכים להיות קוסמים. אני אבוא עם הבגדים הכי יפים שלי." כולם הנהנו ואמרו "כן גם אנחנו רוצים להיות קוסמים", חוץ ממני.ואז הם אמרו "טוב יאללה ניפגש מחר בבית הספר" וכל אחד הלך לביתו.
בדרך הביתה חשבתי על מה שיקרה אם אני אהיה קוסם. אני כבר מזמן החלטתי שאני לא רוצה להיות קוסם, זה נראה לי מסוכן מדי, וגם יהרוס לי את כל החיים. יש לי תוכניות ויש לי חלומות. בוא נגיד ככה, אם הייתי יכול לשלוט במשאלות או משהו כזה הייתי מביע את המשאלה שאני לא אהיה קוסם.
התקרבתי לבית שלי, וראיתי את אמא שלי. היא ראתה אותי ואמרה "ג'ון איפה היית? מחר יש בית ספר. אתה צריך להתכונן ולארגן את התיק". חיבקתי אותה ואמרתי "בסדר, אני הולך לארגן את התיק. את יכולה בבקשה להודיע לי כשארוחת הערב מוכנה?" היא אמרה "בסדר", ואז עליתי למעלה. פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדרי. דבר ראשון ארגנתי את התיק. בבית ספר שלנו יש שיעור מתמטיקה אנגלית פיזיקה וסייף.
הדבר הכי מוזר הוא שהיה לנו ספר לסייף, כי גם נלחמנו, אבל גם מדי פעם המורה לימד אותנו מהספר.
אם אתם תוהים, בכל בתי הספר כמעט יש שיעורי סייף, וגם את שאר המקצועות שהם חובה (סייף, אנגלית, מתמטיקה ופיזיקה). יש לנו מקצועות נוספים, פשוט הם לא ממש חשובים. מקצועות שנוספו בגלל שאני הולך לבית ספר פרטי. אני בן יחיד, אז ההורים שלי יכולים לשלם כסף על החינוך שלי. הם לא עשירים אבל מרוויחים יחסית בסדר, אז אפשר לשלם על החינוך של ילד אחד.
אם אתם תוהים למה סייף הוא שיעור חובה. זה לא שרוב האנשים הולכים לצבא, חלק מהם אבל לא כולם, הולכים. אז הסיבה היא שאם מתגלה בסופו של דבר שאתה קוסם, ממש חשוב שאתה תדע להילחם בחרב, כי קוסמים כמעט תמיד מבלים את השנים הראשונות שלהם כשהם יחסית צעירים, בלחימה בחרב.
אם תהיתם, אני בן 12. השנה אני מתחיל את החטיבה, ורוב הסיכויים שזו תהיה חטיבה רגילה, ואני ממש אבל ממש מקווה שלא ישלחו אותי לחטיבת הקוסמים.
אמא שלי קראה לי אז ירדתי לאכול. אבא שלי עדיין היה בעבודה. הוא מנהל את אחת המחלקות במפעל ליצור ספינות מלחמה, וזה היום שהוא נשאר עד מאוחר ואני אוכל רק עם אמא שלי. היא שאלה אותי אם התיק שלי מוכן, ובנוגע להכל. לבסוף סיימנו לאכול עליתי למעלה, התקלחתי, צחצחתי שיניים. ואז ירדתי על הברכיים, והתפללתי שאני לא אהיה קוסם.
הלכתי לישון.
הדלת נפתחה והתעוררתי. זה היה אבא שלי הוא אמר לי "באתי לברך אותך לפני שאני יוצא לעבודה, אתה מתחיל את החטיבה, יום גדול! וגם רציתי להגיד לך שכדאי שתתכונן, כי עוד חצי שעה מתחילים הלימודים." הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת מאחוריו. התלבשתי מהר, שמתי את התיק עליי, ורצתי לבית הספר.
נכנסתי דרך השער ועליתי לכיתה שלי.
כשנכנסתי, ראיתי שכל החברים שלי כבר יושבים, אז הלכתי והתיישבתי לידם. התעדכנו אחד עם השני, דיברנו, צחקנו קצת, ואז המורה נכנסה וכולם השתתקו. היא אמרה "טוב אני מניחה שאתם כבר יודעים שהיום הזה מתחיל בבדיקת הקוסמות. אני הולכת להקריא שמות, וכל אחד מכם בתורו יצא מהכיתה, וילך לדלת שבסוף המסדרון." היא הקריאה את השמות. לא הקשבתי עד ששמעתי את השם של תומס. תומס קם. הוא לבש את החליפה, שכנראה, אבא שלו נתן לו. ואז אחרי כמה דקות וכמה שמות, המורה קראה את השם של הנרי. הוא נראה מרוגש ואולי גם טיפה מודאג. אני מניח שהוא מתרגש בגלל הקרב שהוא סיפר לנו עליו, ומודאג בגלל שבמשפחה שלו רוצים שהוא יהיה קוסם.
כעבור כמה זמן היא אמרה את השם ג'ון סמית. קמתי, הלכתי במסדרון, ונכנסתי לחדר.
החדר היה צבוע בצבעי ירוק, אדום וכחול, לא הבנתי למה. הרי רוב הכיתות הם בצבע לבן. איש שעמד שם אמר לי להתיישב. התיישבתי. ואז הוא הביט בי ואמר "מה נהיה מה נהיה?! על פי מה שאני רואה אתה בוודאות לא" (חשבתי לעצמי תודה לאל אני לא קוסם.), הוא המשיך ואמר "קוסם רגיל!"
(חשבתי לעצמי לא זה לא יכול להיות אני לא יכול להיות קוסם). ואז הוא אמר "אתה קוסם בוודאות, וזה אומר שאתה בא למחנה. אני אלווה אותך הביתה אחרי שאני אסיים עם כל השאר." הוא הצביע על ספסל מוסתר ואמר "שב שם."
אמרתי "רגע רגע אני לא יכול להיות קוסם, תן את זה לאחד מהחברים שלי, לא יודע, תומס או מישהו אחר."
הוא אמר לי "זה לא משהו שאפשר לשנות. עכשיו לך תשב שם, ואני לא רוצה לחזור על זה עוד פעם!" אמרתי בסדר, הלכתי והתיישבתי. אחרי כמה דקות הוא נכנס, ואמר לי "אף אחד מבית הספר שלך חוץ ממך לא קוסם. בוא!".
הוא לקח אותי ונכנסנו למרכבה. למרכבה היו רתומים שני סוסים. כעבור שניה קלטתי שאלו לא סוסים, אלא פגסוסים שזה סוסים עם כנפיים. היה אחד שחור ואחד לבן, הם היו עוצרי נשימה.
עפנו במרכבה לבית שלי, שם ראיתי את אמא ואבא שלי. אבא שלי, כנראה חזר מוקדם מהעבודה, כדי לראות אם אני קוסם. כשהם ראו את המרכבה מתעופפת לעבר הבית שלהם, שמתי לב שהבעות פניהם כאובות. הבנתי אותם, כי זה אומר שאנחנו לא ניפגש במשך החודשים הקרובים אולי אפילו יותר.
נחתנו, והאיש אמר "שמי הנרי מיסטריאק, ברכותיי, הילד שלכם קוסם. אני אלווה את הבן שלכם למחנה. אני אתן לכם כמה דקות לדבר איתו, ואז שילך להתארגן. ברגע שהוא ירד למטה אנחנו הולכים למחנה."
אמא ואבא שלי חיבקו אותי. הם אמרו לי שהם ינסו לפגוש אותי כמה שיותר פעמים, וביקשו שאני אשלח מכתב כל שבוע, והם יענו בחזרה.
אמרתי "בסדר". עליתי למעלה, ארגנת תיק ולקחתי תמונה של ההורים שלי והכנסתי אותה לתיק. לקחתי את כל האביזרים שחשבתי שאולי יוכלו לעזור לי, כולל ספר על קוסמים שחבר שלי נתן לי במתנה, כשעדיין התעניינתי בקוסמים וחלמתי להיות אחד מהם. ירדתי, נפרדתי מהורי, ונכנסתי למרכבה.
הטיסה עברה עלינו בשתיקה. הסתכלתי דרך החלון וראיתי את ההרים ובעיקר את הים, כי טסנו לעבר אי. חשבתי לעצמי שסביר שבאי נמצא הבסיס של הקוסמים ומחנה האימונים שלהם.
עדיין התקשיתי לחשוב על עצמי בתור קוסם.
כעבור כמה זמן, נחתנו. הסתכלתי סביבי, וראיתי מלא בקתות, ונהר קטן לידם. מהצד השני של הנהר היו כמה בניינים. זה נראה כאילו הבקתות מיועדות לתלמידים, והבניינים לקוסמים מומחים. חשבתי על זה בגלל שהיו הרבה יותר בקתות מאשר בניינים.
היה שם גם מה שנראה כמו מגרש אימונים עם כל מיני דברים, שכנראה, היו אמורים לחזק את הקסם של התלמידים או לעזור באימונים לקרבות.
הנרי לקח אותי לבניין גדול שנראה כמו המפקדה הראשית. הוא פתח את הדלת ואמר "תיכנס". אחרי כמה דקות של הליכה במסדרונות, הוא נקש על דלת כסופה. פתאום נשמע קול מהצד האחר של הדלת "הנרי תיכנס תיכנס." הוא נכנס, ואני נכנסתי אחריו. כל החדר היה בצבע כסוף עם נגיעות של כל מיני צבעים אחרים. מאחורי השולחן שהיה באמצע החדר, ישב בן אדם עם זקן כסוף, יחסית מבוגר. כשהוא ראה אותי הוא חייך ואמר, "אז הצלחת למצוא קוסם, נקווה שהוא יהיה חזק מספיק כדי לנצח את הקוסמים של נפוליאון." הוא המשיך ושאל את הנרי "מה הקסם שלו?" הנרי אמר "האמת שאני לא יודע, צבע לא מוכר, אף פעם לא ראיתי אותו, והוא גם לא מופיע בספר שלי." "בסדר" אמר הקוסם, ואז הוא אמר "אוי איזה גס רוח הייתי." הוא פנה אליי ואמר "שמי הוא רונן, מה שמך?" אמרתי "קוראים לי ג'ון" ואז שאלתי "למה אתה מתכוון בקסם?" הוא חייך ואמר "טוב תבין, לכל קוסם יש כוח אחד שהוא שולט בו. יש כאלה ששולטים באש, יש כאלה ששולטים במים, וכן הלאה.יש קוסמים שמסוגלים לראות את האנרגיה הקסומה (כמו הנרי), קוראים להם גלאים. הגלאים מסתובבים בכל אנגליה, מחפשים קוסמים שיוכלו לעזור במאבק המלחמתי ויוכלו לעצור את הקוסמים של נפוליאון. הרי תבין שהמטרה שלנו היא למצוא קוסמים חזקים עם כוחות ממש חזקים, כי זה יתן לנו אפשרות להיות שווים לצבא של נפוליאון.
נפוליאון מומחה במציאת קוסמים, ובצרפת יש משום מה יותר קוסמים. בנוסף לזה שיש לו טכניקות יותר טובות לזהות קוסמים, גם יש לו יותר קוסמים שהוא יכול למצוא, במיוחד בזכות זה שיש לו גם שטחים יותר גדולים ואוכלוסייה יותר גדולה בשטחים שהוא כבש.
אנחנו לא מכירים את הקסם שלך, הוא יכול להיות קסם חזק מאוד או קסם סתמי שיכול לגרום לענפים להיראות כמו פרחים. אם הקסם שלך לא יעזור למאבק המלחמתי, אתה תלמד כאן, אבל פשוט לא תלך למלחמה. אתה תשלח לאזורים אחרים שבהם קסמים יכולים לעזור לצרכים לא מלחמתיים."
חשבתי על מה שרונן אמר, שאם הכוח שלי לא יהיה חזק, הם ישלחו אותי יותר מוקדם הביתה. קיוויתי שהכוח שלי יהיה חלש מאוד.
רונן הביט אל הנרי ואמר "תעשה לו סיור בכל המתחם, ואז תיקח אותו למומחה שלנו, אולי הוא יוכל למצוא את הכוח שלו". הנרי הנהן ואמר לי "יאללה בוא". הלכנו במסדרונות ויצאנו מהמיפקדה. הנרי אמר לי "טוב אני יודע שכבר ראית את הבקתות ואת הביניינים, זה לא ממש חשוב עד שתהיה מתמחה. עכשיו אני אקח אותך למגרש האימונים".
הלכנו למגרש האימונים, ובו הוא הסביר לי "יש במיגרש קיר טיפוס שצריך להשתמש בקסמים כדי לטפס עליו.
יש כאן כל מיני ביתנים ומקומות שאפשר להתאמן בהם בלחימה קסומה, קרבות אחד על אחד ברובה, או לעיתים רחקות גם בסיף. חרבות זה חשוב רק אם אתה נלחם קרב אחד על אחד בקוסמים, ואז אתה חייב להשתמש בחרב כי רובה פשוט לא יעזור לך".
הוא הוביל אותנו לאזור הקרבות, והסביר "אוקיי, כרגע, שתי פלוגות מתאמנות. אחת מהן היא הפלוגה של לילי, שהיא קוסמת האש שלנו, היא בת 12. ומולה תהיה הפלוגה של אחיה הגדול, אופק, קוסם מים בן 14. כל אחד מהם נלחם עם הפלוגה שלו. פלוגה כוללת עשרה לוחמים עם רובה, שני רופאים שאמורים לטפל בניפגעים, וקוסם או קוסמת.
אחרי שנגלה מה הכישרון שלך, תוכל לבחור את הפלוגה שלך מבין האנשים שיציעו לך כדי שיתאימו לכוח שלך".
הקרב החל. כל אחת מהפלוגות עמדה בצד אחר של המיגרש. בהתחלה הם התפזרו. נראה שהם כבר מיומנים, כל אחד מהלוחמים מכל פלוגה ידע איפה נקודות החוזקה ואיפה נקודות החולשה של לוחמי פלוגתו.
אז התחילו היריות.
בהתחלה נבהלתי כי זו הפעם הראשונה שאני שומע יריות. הנרי אמר לי להירגע והסביר לי שמתאמנים עם כדורי פיינבול. בשלב זה התחילו הקסמים. דבר ראשון, לילי קוסמת האש התחילה לירות כדורי אש לעבר לוחמי הפלוגה השניה, אבל כל פעם שהיא ירתה כדור אש, אופק שלח גל מים שעצר את הכדורים. לאחר זמן אופק השתעמם והחל לשלוח גלי מים עוצמתיים ששטפו את הלוחמים של לילי. לילי יצרה מגן אש מפני הגלים. לילי ואופק הרימו את ידיהם קדימה, אופק שלח את המים ולילי שלחה אש, שמתי לב, שברגע שהם ניפגשו הלוחמים משתי הפלוגות הפסיקו להשתמש ברובים שלהם. הנרי הסבר לי שככה הם מתכוננים לקרב אמיתי, כי כששני קוסמים נכנסים לדו קרב, נוצר ביניהם קשר קסום שלא יגמר עד שאחד מהם ינצח. אסור לאף אחד לפגוע באחד מהם, כי זה יכול לגרום לנזק מוחי לקוסם שלא ניפגע ולהרוג את הקוסם שפגעת בו. הנזק לא תמיד קורה אבל באימונים לא מסתכנים.
כעבור כמה דקות לילי הורידה את ידיה והאש דעכה, וזה הסימן לכך שאופק ניצח.
הנרי הסביר לי " דו קרב קוסמים יכול להיגמר בשלוש דרכים:
- בהתערבות חיצונית,
- כשנגמרת האנרגיה לאחד הצדדים
- כשאחד הקוסמים משתמש בקסם שלו בצורה יצירתית ומפתיע את השני"
משם הנרי לקח אותי למומחה לסוגי כוחות. כעבור כמה דקות של הליכה הגענו לביתן שהיו בו שני אנשים: אחד מהם היה בן 20 והשני נראה כאילו בן 50.
הנרי אמר להם "הבאתי אותו אליכם, כי אני לא מצליח לזהות את הקסם שלו"
"אתה בטוח שהכוח שלו התעורר?" שאל בן ה-50.
"כן" ענה הנרי "אני רואה צבע אבל אני לא יודע לאיזה קסם שייך"
"אוקיי" אמר האיש בן ה50 "ג'ורג'י תבדוק את זה".
האיש שנקרא ג'ורג'י הסתכל בי, ואז העיניים שלו זהרו. אחרי כמה שניות הוא עצם אותם, ואז פתח אותם חזרה ואמר "על פי מה שאני רואה, הצבעים שלו הם זהב ולבן, אני לא יודע לאיזה קסם הם שייכים. אולי אתה יכול לזהות אותם טל"
טל אמר "אני לא מכיר אותם, אבל אני בטוח שראיתי אותם איפשהו".
הוא הוציא ספר והתחיל לחפש בו. עבר על האותיות, זה נראה קצת כמו מילון, עם האצבע שלו ומילמל לעצמו "א' לא ב' לא", לבסוף הוא הגיע ל ז', "הנה זה!". הוא עבר על האותיות של ז' וחיפש ז"ל (זהב לבן).
הוא אמר "אני לא מוצא שום זהב לבן בפירושים. זה לא הגיוני".
לפתע נראה שרעיון קפץ לו לראש, הוא הלך וחיפש בין הספרים עד שהוא מצא ספר מסוים. כשהחזיק אותו, ראיתי בחטף את שם הספר "אגדות הקסם של סין". טל דיפדף בספר במהירות, עצר ואמר "לא לא יכול להיות".
הוא פנה להנרי ואמר "תקרא לרונן מהר, ובינתיים תגיד לילד לחכות בחוץ".
כעבור כמה דקות רונן הגיע ,ואני יצאתי החוצה. החלטתי שעדיף לא להתווכח. וגם חשבתי שמזל ששמרתי לי את כוס המזל שלי מהבית. יצאתי והם סגרו את הדלת. הצמדתי את הכוס לדלת ואת האוזן שלי לכוס, אבל לא שמעתי כלום. הבנתי שכנראה יצרו את הדלת הזאת חסינה לציטוטים.
קוויתי שהכוח שלי באגדות סין הוא חלש ולכן הם ישחררו אותי.
כעבור כמה דקות הם קראו לי להיכנס, ואמרו לי "טוב אחרי דיון על הכוח שלך, החלטנו שאתה תישאר כאן ללימודים ואימונים, כי אנחנו צריכים את הקסם שלך בקרב". שאלתי "מה הכוח שלי" רונן ענה "הכוח שלך הוא משאלות. הנרי יקח אותך להתמקם בבקתה שלך כי כבר מאוחר. מחר נתחיל את האימונים שלך".
רציתי לשאול עוד, אבל ראיתי שהנרי כבר הלך וסימן לי לבוא בעקבותיו. הגענו לביקתה שלי, התארגנתי, שמתי את הדברים, והחלטתי שמחר אני אשאל את כל השאלות. הבטתי בתמונה שלי ושל הורי ונרדמתי.
התעוררתי מדפיקה על הדלת. קפצתי מיד, התארגנתי במהירות ופתחתי אותה, בפתח עמד הנרי ולידו מישהי שלא הכרתי. הנרי אמר "זו המורה החדשה שלך, אתה תקשיב לה. היא תלווה אותך בבחירות של האנשים שיעבדו איתך, בינתיים לך לשיעור הראשון שלך. בעוד כמה ימים נבחר לך את הקבוצה ותתחיל להתאמן עם שאר הקוסמים".
הלכתי איתה למתחם האימונים ושאלתי אותה איך קוראים לה. היא ענתה לי "קוראים לי מעיין, שמעתי שהכוח שלך הוא משאלות, אני יודעת על העניין הכי הרבה וזאת הסיבה שנבחרתי ללמד אותך".
הגענו למתחם והיא הסתובבה אליי ואמרה "מה אתה יודע על קסם?" עניתי שנלחמים עם הקסם, שזה עוזר למלחמה ושמסוכן ברמות להיות קוסם. היא צחקה ואמרה "זה נכון אבל לא לזה התכוונתי. קסם הוא לא בהכרח כלי מלחמה, הוא יכול לשמש להרבה דברים. אני מדברת על המנגנון של הקסם, אז תנסה עוד פעם".
דבר ראשון החלטתי שאני אוהב אותה בתור מורה. יחסית כמובן למורים האחרים שהיו לי וגם יחסית לזה שהיא מלמדת אותי קסם. אז אמרתי "לא יודע ואני מניח שזה משהו שנמצא בגוף שלנו ושאנחנו יכולים לתעל אותו החוצה".
היא אמרה "זה חצי נכון, קסם גם נמצא בדם בגוף שלנו, ואנחנו יכולים לתעל אותו החוצה, אבל הקוסמים הטובים ביותר יודעים להשתמש בקסם שנמצא מחוץ להם. אתה קוסם משאלות, אז אצלך זה הכי חשוב. משאלות יוצאות מיתוכך דרך הפה או דרך מחשבה ממש חזקה, אבל הן משפיעות על הסביבה (החוץ).
לקוסמי משאלות יש שלושה חוקים מרכזיים:
- הראשון בהם הוא לעולם אל תבקש משאלה שהיא מעבר לאנרגיה שלך. רוב הקוסמים בעולם מקבלים הגבלת אנרגיה. יש להם הגבלה של כמות הדברים שהם יכולים לעשות עם קסם או כמות העוצמה. הם צריכים בדרך כלל לישון או לא להשתמש בקסם הרבה זמן כדי לחדש את האנרגיה, וגם רוב הקסמים מבזבזים אנרגיה. אז לעולם אל תבקש משאלה שהיא מעבר לכוח שלך, זה חוק מספר אחד.
- חוק מספר שתיים הוא אתה חייב להיות ממוקד במשאלות שלך. אם אתה תבקש שתופיע חיה גדולה, אתה יכול לזמן אריה שיעזור לך כמו שרצית, אבל אתה גם יכול לזמן אריה שיתקוף אותך, או בכלל לוויתן שלא יעשה כלום וימות בגלל שהוא לא במים. אז חוק מספר שתיים תהיה ממוקד במשאלות שלך.
- החוק השלישי וזה שקובע אם בעצם המשאלה הזאת בכלל תעבוד, הוא הצורך להבדיל בין קללות למשאלות. אסור לך לבקש משאלה או להשתמש בכוח כדי לגרום לדבר רע לקרות. אם אתה תבקש משאלה, כמו הלוואי שהם ימותו פשוט לא יקרה כלום. אם אתה רוצה להביע משאלה אתה חייב לעשות אותה לא דבר רע שיקרה למישהו אחר אלא במקום, דבר טוב שיקרה לעצמך.
"אז שלושת החוקים הם", מעיין סיכמה, "ראשון – אל תבקש משאלה שהיא מעבר לכוחות שלך, שני – צריך לדייק במשאלות, שלישי – משאלות צריך לעשות אותם בתור דבר טוב לעצמך לא בתור דבר רע לאחרים".
"עכשיו", היא המשיכה, "אני רוצה שתסתכל בעצמך, ותנסה לראות את הקסם שבתוכך. תנסה לראות כמה קסם יש במאגר הפנימי שלך, ואני רוצה שתתאר אותו. זה חשוב מאוד לכלל הראשון".
הבטתי לתוכי כמו שהיא ביקשה. ניסיתי לראות את הקסם שלי.
אחרי כמה דקות אמרתי "נו באמת אני לא מצליח, זאת בדיחה".
היא אמרה לי "תנסה להתרכז במשאלות שביקשת בחיים שלך. אף פעם לא ראית שהמשאלות שלך בדרך כלל מוגשמות טיפה יותר מהר ממשאלות של אנשים אחרים?
תנסה להתמקד בתחושה שהייתה לך כשהבעת את אחת מהמשאלות האלה".
נזכרתי בכל הפעמים שאני והחברים שלי רצינו משהו, אבל אני קיבלתי לפניהם. כמו בפעם אחת שאני רציתי משחק, והבעתי משאלה שזה יקרה, ואיכשהו אבא שלי באמת קנה לי את זה קודם לפני כולם. או בפעם אחרת שחילקו מלגות לבית ספר, ואני הבעתי משאלה שזה יקרה, שאני אקבל את המלגה, והצלחתי לקבל ראשון מלגה מכל התלמידים. ואז שמתי לב, שבכל הפעמים האלו שהבעתי משאלה והיא התגשמה, הרגשתי פרץ אנרגיה ותחושה שהעולם ניסה להגשים את המשאלה בשבילי. הבטתי לתוכי וניסיתי למצוא את האנרגיה והתחושה.
ואז ראיתי בתוכי משהו מדהים, מעיין ענקי של אנרגיה שנמצא בכל גופי. לא האמנתי שאף פעם לא ראיתי אותו ולא מצאתי, כנראה כי זו הפעם הראשונה שידעתי מה לחפש.
תיארתי למעיין את המעיין שבתוכי. היא אמרה "כל הכבוד! עכשיו תנסה להביע משאלה".
הבעתי משאלה שהעציץ שנמצא לידי יהפוך להיות עץ ענקי כדי שיהיה לי צל, וזה מה שקרה.
בחודשים הבאים התכתבתי עם ההורים שלי, ובעיקר התאמנתי על הקסם שלי.
בחרתי את הצוות שלי: הלוחמים שהיו מתאימים לקסם שלי, ועוד שני רופאים שהיו ממש מנוסים ומיומנים.
התאמנתי ופיתחתי את הקסם שלי.
הגעתי למבחן האחרון. לפני שאני באמת יכול לצאת למשימות, אני והקבוצה שלי עמדנו מול שלוש קבוצות אחרות של קוסמים, הקבוצות של קוסמת האש לילי, קוסם המים אופק, וקוסם הקרח עמית.
לכולם שם היו יתרון של לפחות שנה עלינו, אז מיומנות לא היה לנו, אבל קיוויתי שעם אסטרטגיה טובה אולי אני אוכל לנצח.
הקבוצה שלי זזה לאחור, ונתנו לקבוצות האחרות להילחם ביניהם. בתכלס התחבאנו.
כעבור כמה דקות יצאנו למתקפה. התחלנו לירות כדורי פיינטבול. אני הבעתי משאלה שיווצר בשבילנו מגן, בלתי נראה, שכל כדור שנתקל בו חוזר למי ששלח אותו. במקביל, נכנסתי לקרב נגד אופק קוסם המים.
לילי קוסמת האש ועמית קוסם הקרח כבר איבדו הרבה מהלוחמים שלהם. ועכשיו היו בדו קרב קוסמים.
גם אני נכנסתי לקרב קוסמים נגד קוסם המים. עמדנו אחד מול השני. כבר ידעתי מה צריך לעשות בקרב קוסמים שחררתי חלק מהאנרגיה שלי ונתתי לה לפגוע בו, ואז והבעתי משאלה שהוא יחליק. ברגע שהוא החליק, הבעתי מישאלה שהוא יפסיד. כשלא קרה כלום, נזכרתי בחוק השלישי. שיניתי את המשאלה שאני אנצח, הרגשתי בשטף אנרגיה יוצא מגופי עד שהייתי על סף מוות ואז השטף נעצר. כשהבטתי מסביבי קלטתי שלא דייקתי במשאלה כי גרמתי לשלושת האחרים להפסיד. סוג של גרמתי לי לנצח את הקרב הכולל שזה היה ממש מסוכן כי אם הייתי עושה את זה טיפה יותר חזק או טיפה יותר מוקדם הייתי מת עכשיו.
רונן שבא לראות והמאסטרית שלי מעיין הנהנו ואמרו "עכשיו אתה והקבוצה שלך חלק מצוות הקוסמים. אתה תמשיך להתאמן עם הקוסמים אחרים, וכשיגיעו משימות נוכל לשלוח אותך. לא בהתחלה, אבל ככל שיעבור יותר זמן אז תשלח ליותר משימות."
פתאום הופיעו ארבעה קוסמים, כשאחד מהם פצוע. המנהיג שלהם אמר "אנחנו צריכים החלפה בבסיס המערבי. נפוליאון מתקיף שם, ניסינו לעכב אותו אבל ג'ורג'ינה נפגעה."
רונן אמר "אין בעיה. לילי, אופק ועמית, אתם תצאו עם ג'ון לבסיס המערבי, רק תזכרו שזו הפעולה הראשונה שלו ותעזרו לו להסתגל".
כולם מהרו להתארגן ולקחת את הדברים שלהם. גם אני לקחתי את שלי. רצנו ועלינו על המרכבה של הפגסוסים, והתעופפנו לעבר הבסיס המערבי. בדרך דיברתי עם לילי ועמית שהפכו לחברי. מאחורינו עפו 12 מרכבות עם הצוותים שלנו, שלוש לכל צוות.
הגענו לבסיס וראינו את הצבא של נפוליאון. היו שם 30 ספינות ענק ועוד 60 ספינות קטנות יותר. מולם היה הצבא האנגלי שלו היו 10 ספינות ענק ו-20 ספינות קטנות. לנפוליאון היה יתרון של פי שלושה בספינות. קיוויתי שקסם יספיק כדי להביס צבא כזה גדול. ואז שמתי לב שאני חש מכיוון הצי הצרפתי בכמות רבה מאוד של אנרגיה קסומה, שמסמלת על מלא קוסמים שנמצאים בצבא האויב, וקלטתי שרוב הסיכויים שאנחנו לא נצליח לשרוד את הקרב, צבא כזה גדול ינצח אותנו במאה אחוז , כי אנחנו רק ארבעה קוסמים.
הספינה הראשית של נפוליאון התקדמה, ומאחוריה כל הצי. דבר ראשון הבעתי משאלה במהירות שכול מה שיגרום לנו להפסיד לא יקרה. מיד הרגשתי שתי שאיבות אנרגיה. הראשונה הייתה בשל כדור אש ענקי שהתעופף לעברנו, והשניה היה בשל מקור שלא זהיתי.
בשלב זה יצאנו למתקפה: הצי שלנו תקף ולילי חיפתה עליו עם כדורי אש. עמית הקפיא ספינות, ואופק גרם לגלים לפגוע בצי הצרפתי. במקביל, הצי שלנו ספג מכות קסומות רבות שגרמו לנזקים רצינים אך לא לתבוסה מלאה. קלטתי שהמשאלה שלי לא עזרה כי היינו בדרך להפסיד. ראיתי שהספינה הראשית שלהם מצליחה להפעיל עלינו קסמים מאוד חזקים. אז הבעתי משאלה נוספת שהלוויתנים שבים ישחקו עם הספינה הראשית. עשרה לוויתנים קפצו מעל המים, והתחילו לשחק עם הספינה הראשית מסירות. אחרי כמה דקות אותם לוויתנים שחו לעבר הספינות שלנו כדי לתקוף אותן, אבל הם לא הצליחו לעשות כלום (בגלל המשאלה הראשונה).
זה נראה לי מוזר שמישהו הצליח לעצור את הלוויתנים ולשלוח אותם עלינו. חשבתי שאולי קוסם חיות או קוסם טבע עשה את זה. ואז הבעתי משאלה שתגרום לצי האויב להיות מושמד כדי להקל עלי. מיד, התנגשתי עם קסם חזק מאוד, אני די בטוח שסוג הקסם הזה נדיר וחזק כמו שלי, כי קסם משאלות נחשב בין הקסמים החזקים ביותר בעולם. הייתי בטוח שהקסם שלו דומה לקסם שלי אולי אפילו אותו קסם. אבל במחשבה נוספת זה הרגיש כמו ההפך מהכוח שלי כמו כוח קללות. ואז אחרי כמה דקות הרגשתי שהצד השני מרפה מהקסם שלו והאנרגיה שלי נשאבה ממני. הספקתי לראות שכל ספינות האויב, חוץ משתיים בודדות שהצליחו לברוח, נהרסו, ואז התעלפתי.
פתאום שמעתי קול מתוך החשיכה שהייתי שרוי בה, את הקול של אופק, "תתעורר מהר".
נבהלתי, והבטתי סביבי. ראיתי שאני בחדר שחור עם אופק לילי ועמית. היינו ארבעתינו כבולים למוטות ברזל שהיו מחוברים לקיר הבטון השחור, כל אחד היה כבול ב-4 אזיקים, אחד לכל רגל ואחד לכל יד.
אופק אמר "חטפו אותנו".
מלמלתי לעצמי "אני רוצה שנהיה חופשיים", אבל לא קרה כלום.
אופק אמר "תחסוך לעצמך את המאמץ, אלו אזיקי מניסטרון, הם מבטלים כל קסם. אם שמים אותם על כל יד ועל כל רגל של קוסם, זה מבטל את כל הקסם של בן האדם".
פתאום הדלת נפתחה, לילי צעקה "שחררו אותנו", אבל לא נשמעה תשובה.
ואז, משום מקום, סכין נשלחה ישר לעבר הרגליים שלי והדלת נסגרה כאילו כלום לא קרה. הרמתי את הסכין ועמית התפעל, "זו הסכין היחידה שמסוגלת לחתוך אזיקי מניסטרון, הבעיה היא שברגע שאתה חותך אזיק אחד, אזיק זה מתפוגג יחד עם הסכין, כלומר ניתן להשתמש בסכין פעם אחת בלבד" .
פתאום עלתה בי מחשבה, הרמתי את הסכין והנחתתי אותה על האזיק של יד ימין, הסכין והאזיק התפוגגו.
עמית צעק ביאוש "מה עשית?"
אבל לילי חייכה ואמרה "זה די חכם, אם כל אזיק חוסם חלק מהכוח שלך, ויד ימין שוחררה מהאזיק, המשמעות היא שאתה יכול להשתמש ברבע מכוח המשאלות שלך".
הבעתי משאלה שתופיע עוד סכין "חותכת מיניסטרון" והשתמשתי בה כדי לחתוך את האזיק שהיה על היד השניה שלי. כשתי הידיים שלי היו חופשיות, אמרתי "הלוואי שיופיעו עוד שתי סכינים, והשתמשתי בהן במהירות כדי לחתוך את האזיקים שעל הרגליים שלי. ואז הבעתי משאלה שכל האחרים ישתחררו, וזה קרה.
הם קמו, אופק אמר "מה אתה עושה?!, אתה צריך לעשות מעכשיו רק משאלות קטנות, אסור שהקסם שלך יעורר את תשומת ליבם של הקוסמים של נפוליאון. אנחנו ארבעה קוסמים ואני מניח שבאזור יש כ- 100.
"אוקיי" אמרתי "מעכשיו רק משאלות קטנות".
הבעתי משאלה שהצירים של הדלת יהיו פחות חזקים, ואז עמית נתן בעיטה והדלת נפלה.
כולנו הבטנו בו בהשתאות, והוא אמר "מה, לומדים קצת קונג פו כשאתה בן של קוסם"
עברנו בדלת, וראינו כעשרים אנשי נחש, ייצורים שחציים התחתון היה גוף נחשי, וחציים העליון היה אנושי. ברגע שהם ראו אותנו הם ליחששו כמו נחשים והסתערו עלינו.
הנחש הראשון הסתער עלינו עם כידון, באתי להביע משאלה אבל אופק הזכיר לי "בלי משאלות גדולות, אם השומרים יגיעו, אנשי הנחש ייראו לך כמו הבעיה הכי קטנה בעולם".
לילי חייכה ואמרה "אין לי בעיה, אוכל לעזור, יש לי עוד כמה טריקים בשרוול"
פתאום כל הנחשים, שהחזיקו כידוני אש, נדחפו לאחור. האש מהכידונים שלהם זזה אחורה ושרפה חצי מהם. היו כמה מהם חכמים שזרקו לעברנו את הכידונים, אבל אלו נשרפו מיד והתאדו.
נותרו לפנינו עדיין עשרה נחשי אדם. הם ירקו עלינו ארס, אופק היה מוכן לזה. הוא שלח את ידו קדימה, והארס זז אחורה, והמיס חמישה מהם. בזמן הזה בדיוק עמית הרים את שתי ידיו, מצביע לעבר החמישה הנותרים. אלו קפאו מיד ונפלו מתים.
הבטתי באופק ואמרתי לו "אתה לא אמור להיות קוסם מים בלבד?"
הוא ענה "קוסמי מים יכולים להתאמן בשליטה גם בנוזלים אחרים כמו רעל, ארס או חומצה. קוסם מים מיומן יכול ללמוד לשלוט בכל סוגי הנוזלים הקיימים".
המשכנו להתקדם במסדרון. ראיתי שכל התאים, שהיו בהם נחשי האדם היו ריקים. הבנתי שהמשאלה שלי לא הובעה נכון וזה גרם לכך ששחררתי את כל האסירים, כולל אותם, ולא רק אותנו. זה הזכיר לי שאני צריך לדייק במשאלות שלי.
התקדמנו והגענו כמעט לדלת היציאה. לפנינו עמדו 20 שומרים חמושים ברובים מלווים בקוסם נמוך, עם שריון על כל גופו וקסדה על פניו. תקפנו כולנו ללא שדיברנו בינינו. לילי התחילה ראשונה, היא עצמה את עיניה וחמישה מהרובים נשרפו, עמית הקפיא את שאר השומרים, אופק הרים את ידו וגרם לגל מים לפגוע בשומרים ולדחוף אותם מהדרך שלנו.
אני הייתי מוכן להילחם נגד הקוסם, אבל הוא רק חייך ואמר "אני מקלל אותכם שתחזרו לתאים שלכם"
התחלתי להרגיש בקסם הזורם ממנו ומיד אמרתי בתגובה "הלוואי שלא נחזור לתאים שלנו".
הקסמים שלנו התנגשו, וראיתי שהקסדה שהייתה על פניו נופלת למטה. ואז הבנתי למה הקוסם הזה נראה כל כך מוכר. זה היה נפוליאון, האויב מספר אחד של אנגליה. וידעתי שאין לי סיכוי נגדו.
נפוליאון נחשב לקוסם החזק ביותר בכול אירופה, אולי רק בסין יש קוסמים יותר חזקים ממנו.
נזכרתי איך פעלתי בשחרור מהחטיפה, איך הייתי צריך להשתמש במשאלות קטנות כל פעם, כדי לא למשוך תשומת לב, ועלה בי רעיון. דבר ראשון ביקשתי משאלה שתגרום לאדמה לרעוד קלות מתחת לנפוליאון. כשזה קרה, ודעתו הוסחה לרגע, ביקשתי משאלה נוספת שנפוליאון יידחף מעט אחורה.
הרעידה של האדמה והדחיפה אחורה גרמו לו ליפול בחוזקה על הקיר ולהתעלף מהמכה. מיד הופיע מסביבו מגן אנרגיה חזק שהגן עליו מתקיפות שלנו.
אופק אמר שאנחנו חייבים לברוח משם, כדי שנוכל לספר לרונן שגילינו סוף סוף מה הקסם של נפוליאון. הוא קוסם קללות, ואז נוכל ללמוד ולתכנן איך להביס אותו.
ראינו ספינה נטושה ליד היציאה, עלינו עליה, ושטנו לעבר אנגליה.
הייתי עם החברים שלי, ונראה לי שבפעם הראשונה מאז שהייתי קוסם, הייתי מאושר.
הבנתי גם שלא כל דבר אפשר להביס עם משאלות, אבל ידעתי שמשאלות נותנות תקווה, ועם תקווה אולי אני אוכל להביס את נפוליאון. משאלות ותקווה זה הדבר היחיד שנישאר לי. הבטתי סביבי ואמרתי "טוב גם חברים נישארו לי."
ידעתי שיום יבוא ואנחנו נפיל את נפוליאון, ואנגליה תהיה שקטה שוב .