אני הוא מגשים המשאלות האולטימטיבי. איני ג'יני או פיה טובה, אצלי אין מחיר מופרז, אין הגבלות, אין בושה ואין לקוח שיוצא לא מרוצה.
תפקידי הוא לעזור לכם, בני האנוש האומללים. אתם הלקוחות שלי, אתם חשובים לי יותר מכל, לכל אחד ואחת מכם שמור מקום מיוחד בליבי, וכשאתם קוראים לי אני מיד מגיע.
ללקוחות שלי אין שום ייחוד, הם לא נסיכים ונסיכות, הם לא מנסים להציל את העולם או להשמידו, הם בסך הכל בני אדם.
ואם אתם מתלבטים אם עליכם להזמין אותי לשירותכם, תנו לי להציג בפניכם כמה מלקוחתי המרוצים.
לקוח שאהבתי במיוחד הוא ג'ון.
ג'ון הוא בחור צעיר, לא מבוגר יותר מעשרים וחמש. הוא הייטקיסט מתחיל בחברה מצליחה בארצות הברית, שאליה התקבל לא מזמן.
לצערו של ג'ון, הוא לא היחיד שהתקבל אל מקום עבודתו. מעט אחריו התקבל גם חברו הטוב ביותר – מארק. לא רק לאותה העבודה, אלא בדיוק לאותה המשרה.
אין אדם שלא אוהב את מארק. הוא חכם, כריזמטי, טוב לב וחברותי. המלאך הזה מתנדב כל ימי שלישי וחמישי במעון של ילדים בעלי מוגבלויות ומנקה חופים בשבתות – בן אדם שאי אפשר שלא לאהוב.
ג'ון מאוד אהב את מארק, לפחות כך ניסה לשכנע את עצמו. האמת הייתה, שהוא לא סבל את הבן אדם.
אומנם מארק חבר מדהים על הנייר וג'ון תמיד נהנה לבלות איתו, הוא אופטימי ונדיב, עם יכולות הקשבה, ניחום ועידוד, אבל לג'ון נמאס לחיות בצלליו של מארק המושלם. אותו מארק אשר השיג את הציונים הכי גבוהים והבחורות הכי שוות עוד מחטיבת הביניים ועד האוניברסיטה. מארק שכולם אוהבים, המוזמן לבילויים ומסיבות בזמן שג'ון שומע רק סיפורים.
על אף שברגע שמארק הצטרף אל מקום העבודה הוא כבר נהיה לחביב המשרד, ג'ון עדיין אהב אותו. הוא רק קיווה שהיה יכול להתחיל במקום חדש לבדו, לקבל דף חדש והזדמנות להוכיח את עצמו בפעם הראשונה בחייו ללא מארק לצידו. באחד החודשים הראשונים של מארק וג'ון בעבודתם, ההזדמנות הזו הופיעה על מגש מכסף.
מנהלת החברה הודיעה, שאחד מהם יוכל לקבל קידום ולהתקדם בצורה משמעותית בחברה.
ג'ון ידע שזה חייב להיות הוא, אף על פי שהיה ברור לכולם כי מארק יהיה זה שיבחר. ג'ון היה חייב להוכיח את עצמו ולהראות לעולם שהוא ניצח, שהוא מסוגל לנצח. הוא רצה להצליח פעם אחת בחיים שלו ולהביס את מארק.
גם אם ידע, כי היכולות שלו לא משתוות אל הכישורים של חברו, לג'ון היה משהו שלמארק לעולם לא יהיה – תאוה. מארק לעולם לא הרגיש תשוקה אמיתית, הכל תמיד הגיע אליו בקלות, הוא מעולם לא נלחם בשביל ההצלחות שלו והוא מעולם לא ידע כישלון.
ג'ון היה אדם חכם, אומנם סיכוייו לזכות בקידום היו קלושים, אך הם עדיין היו קיימים. ג'ון לא ראה את התמונה הכוללת, את האנשים שאהבו אותו ואת כישוריו הרבים. הוא נהיה עיוור מקנאה, הוא היה אבוד.
הוא חיפש אותי, החליט כי אני הדרך היחידה להגיע אל מטרתו. אולי באמת הייתי, לעולם לא נדע.
אני הרגשתי את מצוקתו, שמעתי את קריאותיו, רציתי לעזור לו ולהעניק לו את בקשתו. אני תמיד משתוקק לעזור.
כאשר הוא מצא אותי, הוא היה נחוש להביע את משאלתו, הוא לא ניסה להתמסכן ולהסביר לי את מצבו. הוא רצה להצליח, רצה לנצח, הוא אהב את חברו אך לבסוף החליט לבחור בעצמו. הוא לא ניסה להסתיר זאת מאף אחד מאיתנו, ואני הערכתי אותו על כך. מעולם לא אהבתי את המתייפיפים.
למארק הגיע הטוב מכל, ג'ון הודה בכך. עם כמה שהוא תיעב את נוכחותו של מארק בחייו והשתוקק לא לראות אותו יותר לעולם, הוא ידע שלחברו מגיע את החיים הטובים ביותר. לכן ארגנתי, שמארק יקבל הצעת עבודה טובה יותר, גבוהה יותר ומתגמלת הרבה יותר. לג'ון לא היה אכפת, הקידום שהוא עתיד לקבל נהיה משני, הוא רק רצה את מארק מחוץ לחייו, וכך היה.
עוד לקוח שעולה לי לראש הוא דרק.
דרק הוא בחור טרגי בן עשרים ושמונה. הוא גבר חסון שעובד בתור מתכנת וגר עם בת זוגו בבית קטן, שהם שוכרים בקושי רב ביחד.
בת זוגו של דרק, קלייר, היא אישה מקסימה. וטרינרית שאפתנית, חברותית, יפה ואדיבה, אך גם אימפולסיבית ורגישה יתר על המידה.
הם לא מעט שנים ביחד. הכירו כששניהם היו בכיתה י"ב ומאז לא ניתן היה להפריד ביניהם. היה נדמה כי ביום שנהיו ביחד, עולמם הפך לשלם. הצורך שלהם בשאר העולם נהיה משני, אהבתם הספיקה למלא את כל חייהם.
ביום רגיל אחד, בזמן ארוחת ערב רומנטית שדרק, הרומנטיקן הזה, הכין לאהובתו קלייר, הקשר שלהם התפרק.
הארוחה הייתה אמורה לזרום כרגיל. היא כללה מגוון סלטים, לזניה ויותר מדי יין – ארוחה רומנטית סטנדרטית, כפי שהזוג אוהבים.
אך לצערו של דרק, היא סטתה מהמסלול שתכנן.
תראו, דרק הכיר את קלייר, הוא הבין אותה כמו שאף אדם אחר לא הבין וידע מה היא אוהבת. בכל זאת, הם כבר שנתיים גרים ביחד ועוד כמה שנים יוצאים זה עם זו, ולכן, דרק החליט שהגיע הזמן לקחת את מערכת היחסים לשלב הבא. הוא תכנן את ההצעה לפרטי פרטים, לאחר ארוחת הערב, דרק יכרע ברך ויציע סוף סוף נישואים, הצעה פשוטה וצנועה כמו שקלייר אוהבת. קלייר כמובן תענה בחיוב והזוג המאושר ימשיכו בערב הרומנטי באכילת עוגת הגבינה שקלייר אוהבת יותר מכל, קינוח שדרק מכין רק למקרים מיוחדים.
כפי שהתחלתי לספר, הערב לא הלך כמתוכנן. עוד לפני שהערב התחיל, התפתח ויכוח שטותי בין בני הזוג, מכיוון שקלייר התעכבה בעבודה ולא הודיעה לדרק על כך. מאוחר יותר, כששאלתי את דרק איך הריב המשיך וכיצד הוא הגיב, הוא הודה שהוא כלל לא זוכר.
אבל, הוויכוח לא התפוגג. הוא הסלים ונהיה לריב סוער, הזוגיות שלהם התפרקה, כל מה שהם בנו ביחד נשבר לאלפי רסיסים. ריב פתטי אחד שהרס הכל.
לבסוף, הוויכוח הסתיים. קלייר הכריזה ברגע של זעם שהיא עוזבת את ביתם וחוזרת לגור אצל הוריה. היא נפרדה ממנו, חסמה אותו בכל רשת חברתית שדרכה דרק המסכן אולי יצליח ליצור איתה קשר, נטשה אותו ונעלמה.
דרק האומלל נשאר לבדו, בבית הקטן, הסדוק והמלוכלך שהיה אמור להיות שייך לשניהם. הוא לא ידע איך להמשיך את חייו בלעדיה, היא הייתה שלו, הוא אהב אותה יותר מכל, ועכשיו היא נעלמה.
דרק היה שבור, הוא לא הבין איך הוא אמור לחיות עכשיו בלעדיה. הוא היה מוכן ללכת לגיהנום ובחזרה כדי להחזיר אותה לצידו, לעשות הכל בשביל שהיא תחזור אליו.
דרק מצא אותי, היצור האומלל הזה התחנן בפני שאעזור לו. הוא בכה וצרח, דורש שאחזיר את האהבה שלו אליו. הוא דיבר ודיבר, לא נתן לי להשחיל מילה במונולוג לא נגמר. אם הבנתי נכון את ההתייפחות שלו, הוא צריך אותה והיא צריכה אותו. הוא הראה לי את טבעת הנישואים שהוא התכוון להעניק לה והסביר לי שמה שיש ביניהם זוהי אהבת אמת והוא רק מבקש שאני אזכיר לה זאת. הוא חזר ואמר שהוא לא יכול לעשות זאת לבדו, היא לעולם לא תקשיב לו. קרובי משפחתה מעולם לא אהבו אותו. לדבריו, היא קיבלה לאורך כל שנות הזוגיות שלהם בקשות בלתי פוסקות שתעזוב אותו, הוא היה בטוח כי הבקשות הרבות האלו חלחלו עמוק לראשה והיו הגורם העיקרי להחלטה הפתאומית לעזוב אותו.
אני זוכר שליטפתי את ראשו, הרגעתי אותו והכרחתי אותו להקשיב לדבריי. כאשר הוא לבסוף נרגע, הסברתי לו שאעשה יותר מרק להזכיר לבת זוגו את אהבתם. אני אשגיח על האהבה שלהם עד לסוף ימי חייהם, אכבול אותם לאהבתם הנצחית ואשמור עליה מפני כל איום שעלול יהיה לסכן אותה. חיוך רחב הופיע על פניו, דמעות העצב התחלפו בשמחה, הוא הודה לי ואני הסברתי לו שהמשאלה השכיחה ביותר של בני האדם והלקוחות שלי בפרט היא אהבה, וכמו שהגשמתי את אלפי המשאלות שהגיעו לפניו, כך אעשה גם בשבילו.
מיד לאחר השיחה שלנו הענקתי לו את אהבתו בחזרה. קלייר חזרה אליו על ארבע, התנצלה על התגובה המוגזמת לריב הטיפשי וביקשה שיקבל אותה בחזרה.
דרק כמובן לא העז להתמהמה וישר הסכים. הוא ניצל את ההזדמנות, לא חיכה רגע וכרע ברך. קלייר לא יכלה שלא להיענות להצעה והזוג התחתן זמן קצר לאחר מכן.
לקוחה נוספת שנגעה לליבי הייתה סאלי.
כשסאלי הייתה קטנה היא חלמה לרקוד.היא הייתה טובה בזה, בעיקר בבלט. היא זכתה בעשרות פרסים ורקדה לאורך כל שנות הילדות והנערות שלה. אך לצערה של סאלי, קריירת הריקוד שלה הופסקה.
לאחר שסאלי סיימה את בית הספר היא הבינה שהיא לא מספיק טובה כדי להתפרנס בכבוד מבלט. וחלומה התנפץ סופית, כשנכנסה להריון בטעות, הולידה את בתה זואי ובכך נהיתה לאם יחידנית הנאבקת בין שתי עבודות בשביל לכלכל את שתיהן.
כאשר זואי גדלה ונהייתה בת חמש, המצב הכלכלי שלהן השתפר והתייצב. ולכן, סאלי החליטה לרשום את בתה הקטנה לחוג בלט, ספק בשביל הילדה ספק בשביל עצמה.
לשמחתה של סאלי, זואי הייתה מדהימה. היה אפשר לראות זאת כבר ביום שבו זואי הופיעה בפעם הראשונה במופע של הקטנטנים מול ההורים. ניתן היה לראות שמכולן זואי הייתה הכי יפה, אלגנטית ומוכשרת, הרבה יותר טובה מכל הבנות הצולעות האחרות בחוג.
כשזואי נהייתה בת שש עשרה, היא התחילה להתמרד. היא פרשה מהסטודיו שבו פרחה במשך אחת עשרה שנים, התחילה להתחצף, להבריז מבית הספר, והכי נורא – לא הפסיקה לאכול.
הילדה העבירה את רוב הזמן הפנוי שלה בצפייה ממושכת בטלוויזיה ואכילת אוכל רחוב מטונף. היא סירבה להקשיב לבקשות והדרישות הבלתי פוסקות של אמא שלה, אשר התחננה בפניה לנטוש את מסכת הילדה המרדנית, להפסיק לזלול ולחזור לרקוד לפני שיהיה מאוחר מדי.
סאלי התקשתה לראות את הבת שלה ככה. כל פעם שהיא הביטה בפנים היפות והכישרון המבוזבז יושבים בסלון, היא לא יכלה שלא להרגיש גועל ואבל על מי שהייתה בעבר, על מי שיכלה להיות כרגע, בזמן שהיא יודעת שכל מה שהיה ביכולתה לעשות הוא לקוות שהשלב הזה יחלוף בקרוב.
לאחר כשנה, סאלי איבדה תקווה. הבת היפה והמוצלחת שלה נעלמה, כל מה שנשאר ממנה היה שברירי זיכרון.
בביתה התגוררה עכשיו נערה חצופה, קטנונית, עצלנית ושמנה. ליבה של סאלי נשבר כל פעם שהביטה במה שנשאר מהבת שלה, היא האמינה שבסופו של דבר השלב הזה יעבור וכאשר הוא יעבור, גם אם זואי תרצה לחזור לרקוד, היא לא תוכל. אף סטודיו או חוג שמכבד את עצמו לא יקבל לשורותיו מישהי שנראית כך.
המחשבות צרבו בראשה של סאלי, הכאיבו לה. היא אמא שלה, היא הייתה חייבת לעזור לה. היא ידעה שפסיכולוגים ודיאטנים הם בזבוז זמן, השעון מתקתק וזואי לא תישאר צעירה לעד. סאלי הייתה חייבת פתרון מיידי ואפקטיבי.
ולכן, היא מצאה אותי.
היא גימגמה כשהיא דיברה אליי, מספרת לי כמה היא שונאת את עצמה, כמה היא שונאת את החיים האומללים שלה וכמה היא אוהבת את הבת המגעילה שלה. היא סיפרה לי על געגועיה לביתה הקטנה, היפיפה והכשרונית. על איך הרגישה שהיא חייה דרכה את החיים אשר קיימים כרגע רק בזכרונות העתיקים ביותר שלה.
קולה התייצב כשהיא ביקשה את משאלתה. היא ידעה מה טוב בשביל הבת שלה, כמו שרק אמא יכולה לדעת. היא אמרה לי שהיא אוהבת את הבת שלה ועושה רק מה שיהיה טוב בשביל שתיהן. היא רצתה שהבת שלה תקבל את היופי והרזון שלה בחזרה, והיא רצתה שהבת שלה תחזור לרקוד ותהיה צמאה לממש את הפוטנציאל שלה. היא לא גימגה כשהיא ביקשה את המשאלות והיא לא הייתה מוכנה לקבל לא כתשובה.
אני לא סירבתי, כמו שמעולם לא סירבתי לאף משאלה של לקוח, וכמו שלעולם לא אסרב. לאחר שהגשמתי את המשאלה דרכנו נפרדו וסאלי חזרה לביתה, שם חיכתה לה זואי, היא הודיעה כי היא מתכוונת לחזור לרקוד, והיא מוכנה לעשות כל מה שתצטרך בשביל לחזור לגדולתה.
כל אחד מאלפי הלקוחות שלי אני זוכר עד לפרט האחרון, ולפעמים אני נתקף בנוסטלגיה אל לקוחותיי הישנים, נוסטלגיה אשר התעוררה בי במסע הזכרונות וגרמה לי לרצות לבקר אותם ולראות לשלומם.
את משאלתו של ג'ון הגשמתי לפני כשנה, עכשיו כשביקרתי את ג'ון בעבודתו ראיתי שהוא אכן קיבל את הקידום שחפץ בו, כמו שידעתי שיקרה. הסתכלתי עליו עומד מול המראה במסדרון ומסדר את עניבתו האדומה כשכמה מעמיתיו לעבודה עוברים על ידו ומתלחששים ביניהם עם אותו מבט מרחם המתגבש על פני כל מי שרואה את ג'ון כבר שנה. מאז שבאחד מן הימים הראשונים של מארק בעבודתו החדשה, אחד העובדים הוותיקים פתח בירי במשרד במטרה לנקום במעסיק אשר פיטר אותו ומסר את תפקידו אל העובד החדש. מארק, ברגע של חוסר מזל גורלי, נקלע לקו האש ונרצח במקום.
אני דאגתי כי מארק יצא מחייו של ג'ון לעד, אבל אי אפשר להעלים אדם מן הזיכרון, במיוחד אדם כמו מארק.
כיום, כל המשרד מכיר את ג'ון, אין אחד במשרד ואפילו בשכונה שלא יודע מי הוא – חברו הטוב ביותר של מארק המסכן.
לאחר מכן הלכתי להתבונן בחיהם של הזוג המאושר שלפני עשר שנים הפכו למשפחה מאושרת, עם הולדת בנם. כשאני מתבונן במשפחה, אני צופה בדרק יושב בסלון ורואה טלוויזיה, מעביר מבטים חטופים לאשתו וילדו בקצה השני של הסלון על יד המטבח, מחייך אליהם ועל יד המטבח, קלייר, ביד רועדת, מטפלת בפצעים של בנה, מדריכה אותו שוב מה עליו לספר למורים ולתלמידים בבית הספר כשהם ישאלו אותו לשלומו. קלייר הבינה את בנה, היא הזדהתה עם כאבו, אך האהבה שלה אל בעלה הייתה חזקה מהכל. היא ניגבה את דמעותיה מפניה החבולות והחזירה אליו חיוך.
הייתי מוכרח לבקר גם את פרי יצירתי. בגינה הפסטורלית שמעתי את ההילולים על הניצחונות הרבים של זואי, על הילדה הכישרונית והנהדרת, בת ה-19, במשקל שלושים וחמישה קילו בלבד, שהתמוטטה על הבמה, בזמן שהופיעה את אחד הסולואים החשובים שלה.
כשאני סוקר את סאלי, אני מסוגל לראות את הגאווה עם ניצוץ החרטה בעינייה הדומעות. היא העניקה לבת הקטנה שלה זר פרחים מפואר, כמו שראוי לילדת הפלא, ועזבה את בית הקברות להתאבל בביתה הריק.
אלו היו רק שלושה לקוחות מרוצים מתוך רבים אחרים שאם אתחיל לספר את סיפורם נשאר כאן שבועות רבים.
ואם גם אתם רוצים את עזרתי, תפנו אליי, תזמנו אותי, אני מבטיח שאבוא.
ועד שתהיו מספיק נואשים, או אם פשוט תחליטו לבחור בדרך הקלה. אני אשב על הכסא שלי במעמקי השאול, אעבור על החוזים הישנים, אחתים חדשים ואחכה לכם.