הי אני תום ואני רוצה לספר לכם על המסע שלי במקום קסום שנקרא כוכב המשאלות.
טוב אז הכל התחיל כאשר יצאתי לחצר בית הספר באמצע השיעור מפני שצחקו עליי כי אני אוהב פנטזיה. כאשר הבחנתי באור שזהר בתוך האדמה מיד התחלתי לחפור ומצאתי שרביט עשוי זהב עם כוכב זוהר בקצה ועל הכוכב היה חרוט המספר 3. כאשר חזרתי הביתה מבית הספר אנשים שאני מכיר ברחוב שאלו מדוע התיק מפיק אור, עניתי להם שהייתי צריך פנס חזק ואני לא מצליח לכבות אותו, ואז כאשר הגעתי הביתה דאגתי שאמי לא תראה את התיק שלי זוהר. כאשר הגעתי לחדרי לקחתי את הפלאפון שלי על מנת לצלם תמונה לתוכנת בינה מלאכותית שיצרתי בעצמי. כאשר הוצאתי את השרביט מהתיק שמתי לב שהוא זוהר יותר ממקודם, אך החלטתי להתעלם מזה ולהמשיך הלאה. צילמתי תמונה ושאלתי את התוכנה מה משמעות המספר שלוש ולאחר כמה דקות התוכנה ענתה לי שהיא לא בטוחה אך ייתכן שמדובר במגבלה מספרית. כאשר הגיע הערב נשכבתי במיטה של עם השרביט ביד ולחשתי לעצמי הלוואי שהייתי יכול לראות מאיפה השרביט הזה הגיע. כאשר הגיע הבוקר התעוררתי וגיליתי שאני כבר לא בבית ובעצם, כבר לא על פני כדור הארץ אלא בחלל החיצון. בהתחלה נלחצתי אבל אז כשהצלחתי לנשום הבנתי שיש חמצן בחלל. התפלאתי ביותר אבל מה שהכי עניין אותי זה האם השרביט עדיין כאן איתי. כשהסתכלתי על המיטה ראיתי שהיא הפכה לענן. למרות שנלחצתי חיפשתי את השרביט ואכן מצאתי אותו אבל במקום הספרה 3 הייתה חרוטה על הכוכב הספרה 2. לפתע הענן עליו ישבתי החל לנוע במהירות גבוהה אל עבר כוכב ירוק בצורת משושה. כאשר התקרבתי אל הכוכב הבחנתי בכיתוב זוהר מרחף שלמרות שהיה כתוב בשפה שלא ראיתי מעולם, הצלחתי להבין מה משמעותו. היה כתוב שם: "ברוכים הבאים לכוכב המשאלות". כשנחתתי בכוכב הבחנתי שהשמיים בצבע סגול והשמש הייתה בצורת משולש בצבע כחול עם נקודות ורודות. החלטתי להתעלם מהדבר המוזר הזה ולהתחיל להסתובב בכוכב. כעבור זמן מה הגעתי לעיר שלהפתעתי נראתה נורמלית . כאשר הלכתי ברחובות העיר אנשים נעצו מבטים נדהמים בשרביט שהיה בידי. היה נדמה לי שהם אפילו חושקים בו ולא הצלחתי להבין מדוע. אפילו היה נדמה לי לרגע שראיתי ילד קטן אוחז בשרביט דומה לשלי עם הספרה 1 נכנס לאחד הבתים ברחוב. מרוב תדהמה לא שמתי לב ונתקלתי במה שנראה כאישה בעלת ארבע זרועות והשרביט נפל מידי. האישה ישר מיהרה לנסות לקחת את השרביט מהרצפה, אך הצלחתי להקדים אותה ולהרים אותו בעצמי. התכוונתי להמשיך ללכת אך לא יכולתי שלא להתעלם מהמבט העצבני שאותה אישה מוזרה נעצה בי. ככל שהתקדמתי הרגשתי יותר ויותר שלאף אחד מהאנשים ברחוב לא הייתה בעיה לחסל אותי ולקחת את השרביט שלי במיידית. אבל מצד שני הרגשתי שהם גם מפחדים מהשרביט הזה. לפני ששמתי לב הגיע הערב, אז החלטתי לנסות לדפוק באחת הדלתות ולמצוא מקום לינה ללילה. למרבה המזל האדם אשר גר בבית עוד היה ער למרות שבחוץ כבר היה חושך מוחלט. אותו אדם היה מוזר מאוד. היה נדמה כי הוא זז הרבה יותר מהר ממני או מכל אדם רגיל אחר. נכנסתי לבית ולא יכולתי להתעלם מזה שכל הבית מלא בוילונות עבים וחשכה שררה בבית. ביקשתי מהאדם כוס מים אך הוא ענה לי שאין לו מים ואז הלך אל המחסן שלו והביא לי מזרון לישון עליו. נשכבתי על המזרון והאדם הלך לחדרו. כאשר היה נדמה לי שהוא ישן פתחתי את המקרר וראיתי שהוא מלא כולו בבקבוקים מלאים בדם. התחלתי לחשוד באותו אדם, יכול להיות שהוא ערפד? הלכתי לחדרו של האדם וגיליתי שהוא לא שוכב על מיטה אלא תלוי באוויר מהתקרה. באותו רגע כל קצה עצב בגופי צרח לברוח מהבית אך הערפד פשוט הפך לעטלף, עף אל הדלת חזר לצורתו האנושית וחסם את דרכי. מיד נזכרתי שהיום הרגיש קצר יותר מהרגיל. קיוויתי בכל לבי שהיממה עצמה קצרה יותר וכך גם הלילה. עם כל התקוות האלו בתוכי רצתי אל החלון הקרוב ביותר וברגע שהערפד הגיע אלי משכתי את הוילון ולמזלי הרב הבוקר כבר הגיע. הערפד נמלט במהירות אל חדרו. כשהגעתי לחדר בעצמי גיליתי שאין שם שום מקור אור, לא חלון, לא פנס ולא מנורה. פתאום עלה בראשי רעיון. רצתי אל המזרון והוצאתי את השרביט שהחבאתי מתחתיו. כאשר הערפד הגיע אלי קירבתי את השרביט הזוהר אליו ובתוך כמה שניות הוא התפורר לעפר שהתפזר על ידי הרוח. כשיצאתי מהבית של הערפד המת נדהמתי לגלות שפתאום העיר הגיעה לאמצע מדבר. שאלתי את אחד הסוחרים שפגשתי איך העיר הגיעה למדבר מבלי שהרגשתי. הסוחר שאל אותי: "מה אתה חדש בעיר? אתה לא יודע שכל חודש העיר הזאת משתגרת אל אחד מתוך שנים עשר מקומות על גבי הכוכב?" . "ומה בדיוק המקומות הללו?" שאלתי. "המקומות הם: הכניסה לכוכב המשאלות, המדבר, הים, השמיים, היער, המערה, העמק, הפרדס, הטירה, ההרים, אזור הלילה הנצחי ואזור היום הנצחי", ענה הסוחר. "איך זה קורה בדיוק?", שאלתי את הסוחר והוא ענה:"כל זה קרה בגלל מישהו עם שרביט משאלות כמו שלך". "הוא רצה לראות את כל העולם בשנה, אבל לצערי הרב הוא נהרג על ידי מפלצת בחודש השני של המשאלה שלו. לדעתי הוא פשוט היה עצלן מדי בכדי ללכת את כל הדרך מסביב לכוכב." "אני יודע שהמשפט הוא הסקרנות הרגה את החתול, אבל במקרה הזה העצלנות הרגה את החתול". "רק רגע אחד, אמרת שזה שרביט משאלות?" שאלתי בתדהמה. "כן", ענה הסוחר, "אבל זה לא משהו שאני אמור לדבר עליו. יש בעיר הזאת אנשים שהיו הורגים את האנשים הכי קרובים אליהם בשביל השרביט הזה. אני ממליץ לך להשיג כסף אם אין לך. תאמין לי אתה תצטרך כסף עם כל הפשיטות והאיומים בעיר הזאת. אולי תתחיל לעבוד?" הסוחר הציע לי והלך. החלטתי להקשיב בקולו ולחפש עבודה. אז ראיתי בלוח מודעות שיש מפלצת עקרב מדברי ענק עם פרס כספי בשווי 500,000 כ"צש [כסף צידי ראשים] על ראשו אך לפי מה שהיה רשום בכרזה, הוא חמוש בעוקץ ארסי ענק שיכול לשתק ולפורר אותך בשלוש שניות. בעודי מתבונן בכרזה, עבר מאחורי מישהו ואמר: "אל תעז להתקרב אפילו למפלצת הזאת. שמעתי שפעם היא שיתקה ופוררה הר שלם בנעיצת עוקץ אחת קטנה". האיש אמר זאת והלך לדרכו. תוך כדי שאני המשכתי במשימה שלי למצוא עבודה כדי להרוויח כסף לקנית אוכל מים ואולי אפילו שריון וכלי נשק כדי שאוכל להגן על עצמי מפני איומים. לאחר כמה דקות מצאתי עסק לשטיפת רכבי חלל שמחפש עובדים. ניגשתי אל הבחור בעמדה ושאלתי אותו "מה זה רכבי חלל?". "רכבי חלל זה רחפות ומכוניות מרחפות", ענה לי הבחור. החלטתי לקחת החלטה ולהתחיל לעבוד בשטיפת רכבי החלל. שלושה שבועות לאחר מכן כבר הצלחתי להרוויח מספיק כסף לקנית שריון כלי נשק, צידה לדרך [מים ואוכל] ואפילו פגשתי בחור נחמד שהביא לי גמל עם ארבעה דבשות במחיר של מאה כ"צש. אחרי כל ההתארגנות נותרתי עם 1,000 כ"צש. כאשר יצאתי מהעיר הבנתי שיש לי רק שבוע אחד בלבד עד שהעיר תשתגר שוב פעם ואני אשאר במדבר. החלטתי לקחת את הסיכון הזה. עליתי על הגמל שלי ויצאתי לדרכי. להפתעתי הרבה לא פגשתי שום מפלצת ביום הראשון אך כאשר הגיעו צהריי היום השני הבחנתי בדמות הדומה לאדם באופק. וכשהתקרבתי הבנתי שלמעשה הייתה זאת ילדה. המשכתי להתקרב אל הילדה וברגע שהיא הבחינה בי היא ישר שלפה קשת, חימשה אותה בחץ וכיוונה את החץ אלי. הרמתי מיד ידיים ואמרתי לה "אני לא צריך ממך כלום אלא אם כן את יודעת איפה נמצא מקדש העקרב המדברי?" "גם אתה מחפש את מקדש העקרב המדברי" היא שאלה אותי בחזרה והורידה את הקשת. "כן ואני חושב שלשנינו יהיה יותר טוב אם נחפש אותו ביחד" עניתי. "בסדר אבל בתנאי אחד, אנחנו לא נעזוב את המקדש עד שנשיג לפחות שלושה בקבוקונים של ארס העקרב המדברי!" ענתה הילדה ואני פשוט הסכמתי, מפני שבאמת הרגשתי שאני צריך קצת עזרה וחברה. "אה ועוד דבר איך קוראים לך" שאלה הילדה "קוראים לי תום ואיך קוראים לך?", "קוראים לי תמר נעים להכיר אותך תום". "גם אותך תמר", השבתי לה. סימנתי לתמר לעלות על הגמל בעל ארבעת הדבשות וכאשר התכוננתי להמשיך ברכיבה על הגמל תמר הוציאה מכיסה מפת קלף שמובילה אל המקדש והביאה לי אותה. "קח, אתה תזדקק לזה. תראה אנחנו כאן" היא הצביעה על אזור מסוים במפה ואמרה: "וזה מקדש העקרב המדברי" והצביעה על תמונה של פסל עקרב עשוי אבן. בזכות המידע הזה יכולתי להוביל את הגמל בדרך הנכונה. לקראת ערב עשינו עצירה, אכלנו ושתינו, מצאנו איזור לינה טוב ונשכבנו לישון. למחרת בבוקר המשכנו לרכב על הגמל. כמה דקות אחרי שהתעוררנו וכמובן שגם שתינו קצת מים וגם שטפנו פנים בדרך. כעבור זמן מה התחלנו להשתעמם, הדרך הייתה הרבה יותר ארוכה משחשבנו. אך כאשר עבר גם היום השלישי התחלתי להילחץ שלא אספיק לחזור לעיר לפני שתשתגר למקום הבא על פני הכוכב המוזר הזה ואני אשאר תקוע במדבר לכל שארית חיי. עד כמה שהמחשבה הזאת הטרידה אותי גם הייתה מחשבה שדי שמחה אותי. כששאלתי את תמר כיצד היא הגיע לכוכב המשאלות היא סיפרה לי שהיא הגיעה באותה הדרך שאני סיפרתי לה שהגעתי לכאן, רק שהשרביט שלה נגנב על ידי סוחר מפוקפק והוא דרש שלושה בקבוקונים של ארס העקרב המדברי בתמורה להחזרתו. מאז היא מחפשת את העקרב. כאשר הגיע בוקר היום הרביעי המשכנו בדרכנו. ובצהריי אותו היום הגענו אל מקדש העקרב המדברי. כאשר נכנסנו פנימה יצא מתוך הצללים העקרב המדברי הענק, מיד הוצאתי את חרבי והתכוננתי לזנק על העקרב במהלומת חרב קטלנית אך הוא הכה ראשון וכמעט חיסל אותי. פתאום הוא התקדם אל עבר תמר מפני שהבחין שהיא אינה מצוידת בשריון. תמר התחילה לרוץ ואני מיהרתי להגיע אליה לפני העקרב אבל כשהגעתי אליה העקרב כבר היה מוכן לחסל את שנינו ופתאום מבלי לשים לב הוצאתי את השרביט ומלמלתי לעצמי "הלוואי שהעקרב הזה ימות". הבזק אור גדול הופיע במערה והעקרב שכב מת על הרצפה. מיהרתי לחתוך את העוקץ של העקרב ותמר מילאה שלושה בקבוקונים בארס שלו. היא חרטה על מפת הקלף מספר טלפון הביאה לי את המפה ואמרה לי "זה מספר הטלפון שלי תתקשר אלי כשתצא מכוכב המשאלות". "אני אשמח", עניתי לתמר ונפרדנו לדרכנו. למזלי הרב הספקתי לחזור לעיר כמה שעות לפני שהיא השתגרה. רצתי מהר אל הבית של הילד עם השרביט. נכנסתי פנימה ושאלתי את הילד "ילד אתה רוצה שהעיר תחזור למקומה האמיתי ותישאר שם לנצח?", "כן" ענה לי הילד בשמחה. "טוב אז תביא לי את השרביט שלך ואעשה זאת". הילד מבלי לחשוב פעמיים הביא לי את השרביט שלו. אמרתי בקול רם "הלוואי שהעיר תחזור למקומה האמיתי ולא תעזוב אותו לעולם", לאחר שהמשאלה הוגשמה השרביט הפסיק לזהור ונעלם. מיד אחרי זה תלשתי את כרזת העקרב, הראתי לעיריה את העין של העקרב והם הביאו לי את הפרס. רגע לפני שהתכוננתי לצאת מעולם המשאלות באמצעות המשאלה האחרונה שלי וידאתי שחוץ מהפרס, המפה והשרביט שלי לא לקחתי איתי כלום. אמרתי "הלוואי שאחזור לעולם האמיתי ושכולם ידעו על המקום הזה ויוכלו להיכנס ולצאת מפה בלי שום משאלות". המשאלה הוגשמה והשרביט הפסיק לזהור נעלם. כאשר הגעתי לחדרי נדהמתי לגלות שהזמן לא חלף בכלל. הנחתי את הפרס הכספי בארון וחייגתי למספר שהיה רשום על הקלף. תמר ענתה. קבענו להיפגש אצלי בבית. כשהגיעה תמר הכרתי אותה למשפחתי ובסוף היום נפרדתי מתמר לשלום. למחרת הייתי נרגש לפני ביה"ס יותר ממה שהייתי בימים הקודמים. הייתה לי חתיכת הרפתקאה לספר לכל החברים והוכחה לכך שפנטזיה באמת קיימת….