ג'ק סוף סוף הצליח להגיע אל המערה במדבר, שנים של חיפוש ואכזבה הובילו אותו צעד אחרי צעד עד שהצליח להשיג את יעדו. המערה היתה מלאה באוצרות רבים, אך רק אחד מהם היה היעד האמיתי.
הוא ניגב את ידו המיוזעת בבגדיו שהחלו להתפורר בקצוות, והרים מנורת שמן עשויה מזהב, היא היתה מעוררת אימה מרוב יופי, עיטורי כסף ויהלומים הסתלסלו לארכה.
אחרי זמן התבוננות ממושך, הוא החל לשפשף קלות את צידה של המנורה בתנועה מעגלית.
****
"ברצינות?"
"מה עשיתי?"
"יש לך את זה ביותר נדוש? אחי, אנחנו בישראל כאן, איפה לעזאזל הצלחת למצוא בחור בשם ג'ק. הדבר האמין היחיד בסיפור הוא המדבר ואוצרות מוזרים שמסתתרים במערות שבתוכו"
"אבל…"
"בלי אבל, אתה תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אתה לא יכול להמשיך ככה. תשנה כיוון דחוף דחוף"
"טוב נו, אם אתה כלכך בטוח"
****
אחרי בערך שעה וחצי של פרזנטציה מעייפת, אבנר ניגש אל פינת הקפה שהיתה קומה מתחתיו במשרדי החברה, הוא היה חייב כוס קפה נורמלית כדי להתעורר. למורת רוחו העייפה והמרוטה על מכונת הקפה היה מודבק שלט קטן בסלוטייפ "המכונה תקולה, עמכם הסליחה".
לעזאזל. אבנר מלמל לעצמו, הוא כבר התחיל ממש לפנטז על המשקה החמים, והחל לפשפש בארונות השונים בחדר, אולי משם תבוא הישועה. למזלו הרב הוא הצליח למצוא קומקום מלא אבנית ומאובק למדי אחרי שנים ללא שימוש, כבל שנראה כאילו חתול לעס אותו השתלשל מתחתית הפלסטיק השחורה. אבנר, שידוע היה בתור פותר בעיות מומחה ובעל יכולת תושיה יוצאת מגדר הרגיל, מילא את הקומקום מים וחיבר לחשמל, בתקווה שלא יגרום לקריסה כוללת של מערכת החשמל.
בזמן שסידר לעצמו כפית קפה ואחד סוכר בכוס חד פעמית, עשן סגול החל לבקוע ולעלות מתוך הקומקום. אבנר הבחין בזה מהר מאוד וניתק את הקומקום מיד מתוך החשמל, כדי שלא להפעיל את מערכת כיבוי האש. אבל זה לא עזר, הקומקום המשיך והמשיך ורעמים קטנים מילאו את החדר בתוספת אפקטים מיוחדים נוספים, בנוסף לכל זה התמלא החדר בריח של…. מנטה?
העשן החל להסתחרר ולהתגבש לדמות שחצייה העליון היה אדם כחול, לבוש בצורה שלא מתאימה לקוד הלבוש בחברה. וחציה התחתון היה ענן עשן מתערבל שהתחבר אל תוך הקומקום הישן.
"שלום לך בן אנוש!" נשמע קול רועם, "אני! הג'יני החזק בעולם, אקיים לך שלוש משאלות"
****
"לא הבנת מה אני אומר לך, אה?"
"בטח שהבנתי, זה הרבה פחות נדוש עכשיו"
"בזה אין ספק שאתה צודק, אם כי עובדים עייפים בחברת הייטק ישראלית ומכונת קפה מתקלקלת זה אכן נדוש. אבל לא לזה התכוונתי"
"תסביר"
"עכשיו הג'יני שלך נדוש, כחול? אולי פשוט תכתוב 'תדמיינו את הג'יני של דיסני' וככה תחסוך את כל התיאור המיותר"
"אז אתה רוצה דמות ג'יני מיוחדת?"
"בדיוק מה שאני רוצה… אבל לא בדיוק"
****
עשן לבנבן יצא מתוך הקומקום בשקט מופתי, והסתדר בדמות אדם צנום שנשא תיק מסמכים, אבנר שהיה שקוע בקריאת לוח המודעות, כלל לא שם לב לפלא שהתרחש מאחוריו.
"אהמ אהמ", הדמות השתעלה כדי להסב את תשומת ליבו של אבנר.
"מי אתה?", אבנר היה מופתע לראות אדם חדש במקום העבודה, הפעם האחרונה שהצליחו לגייס עובד נוסף היה בשנה שעברה, וגם זה בגלל משרה שהתפנתה, אחרי שאחד העובדים החליק בטיול סקי ונאלץ להשקיע את זמנו בטיפולים.
"אתה זימנת אותי, אתה יודע", האיש היה נראה משועמם, ואז הוסיף, בנימת קול של קריאה מתוך טקסט מוכתב מראש, "אני הג'יני שביקשת, ויש לך שלוש משאלות", הקול המונוטוני והרובוטי שלו, הצליח לגרום לעסק להישמע משמים מאוד מאוד.
אבנר המופתע ניסה להבין איפה מוחבאת המצלמה, חבריו לעבודה מעולם לא עשו מתיחות על אנשים, אבל תמיד יש פעם ראשונה. "אתה בטוח? אולי יש לך טעות?"
"כן כן, אני בטוח", האיש הצנום שלף זוג משקפיים דקות שהיו מונחות בתוך כיס החולצה, וקרא מתוך מסמך מקומט שנראה כאילו הופיע בתוך ידיו יש מאין. "הממ… בוא נראה… שם, אבנר וייס… מקום, פינת הקפה… הו, הנה" האיש קירב את המסמך עוד יותר אל עיניו המתאמצות, "פריט הזימון, קומקום חשמלי ישן". הוא הביט סביב, עד שמצא את הקומקום המדובר, והצביע עליו.
האיש, שהבחין במבט המבולבל והמפקפק של אבנר, החווה בידיו ולפתע חתול ג'ינג'י הופיע באמצע החדר, "עכשיו אתה מאמין לי?", לרגע אבנר עדיין לא היה בטוח, עד שהחתול התחיל להכין לעצמו קפה, פולט מילים שנשמעות כמו יללות עייפות והתלונן על מצב הכבישים בשעות הבוקר.
"אוקיי אוקיי" אבנר השתכנע, או לכל הפחות השתכנע מספיק כדי לזרום עם המתיחה המתוחכמת, "אז מה בעצם קורה עכשיו?".
"מה שקורה עכשיו, זה שאנחנו מתחילים את התהליך", האיש הצנום הרים את תיק המסמכים והניח אותו על השולחן הרעוע שעמד בפינת החדר. "בתור התחלה אציג את עצמי, אני מוטי שלובסקי, מספר אישי 84751, גר ברעננה והיום אני הנציג של רשות המשאלות ועבודות על טבעיות".
"באמת יש דבר כזה?" אבנר היה בהלם שהוא לא מכיר משרד ממשלתי שלם, "למה בכלל צריך משרד לזה?".
מוטי היה נראה פחות שותף בהתלהבות, "כן כן, באמת יש דבר כזה. הקימו את המשרד אחרי התקלה בשנת 1979 שהיה איזה טורקי אחד שרצה את כל הזהב בעולם, אז כדי להגשים לו, אחד הג'ינים שלנו פשוט שדד את כל הבנקים. היה שם בלגן משפטי שלם, תביעות עניינים, אתה לא רוצה לדעת. בכל אופן, מאז אנחנו עובדים בצורה מסודרת יותר"
החתול פלט יללה מתוסכלת לעבר מכונת הקפה כשהבין שהיא מקולקלת, מוטי בתגובה נופף באצבע ומכונת הקפה השמיעה רעשים של מכונה עובדת. "למזלנו משאלות של בעלי חיים לא הוגדרו היטב בחוק", הוא קרץ לאבנר.
"בכל אופן, אז איפה היינו?", מוטי שלף ערימת מסמכים קטנה "כן, בתור התחלה לפני שמתחילים עם בקשת משאלות, אתה צריך למלא את מסמך 7א אישור קבלת מידע כללי בנוגע לעולם המשאלות. אין בקשות שמדברות על משאלות אחרות או כל דרך אחרת להגדיל את כמות המשאלות, בקשות רקורסיביות יפסלו בצורה מיידית והמבקש שיעבור על החוקים עלול למצוא את את עצמו מחפש פינה בחדר עגול. מובן?"
"מובן"
"מסמך שני, היות ואנחנו מדברים על משאלות של בני אנוש, תצטרך למלא מסמך 17ח המאשר את היותך אדם, והיה אם אין בנמצא אישור מגורם מוסמך, אפשר לבצע את הבדיקה במקום עם הבודק האוטמטי" מוטי החווה בידו אל מכשיר שנראה כאילו יצא מתוך סרט אימה, רק שהוא היה מצופה בנחשי גומי צבעוניים.
"אין דרך פשוטה יותר לקבל משאלות?" מבטו של אבנר היה מיואש, "בסך הכל רק רציתי קפה, ואני כמעט מאחר לפגישה הבאה".
מוטי חייך, "אם ככה, יש לזה טופס מקוצר, 22ק, הוא מיועד אך ורק למי שרוצה קפה"
"ברצינות?"
"כן כן, אחרי הכל הבקשה הזו היא למעלה מתשעים אחוז מהבקשות, אדם שכל משאלתו היא קפה הוא בוודאי אדם שראוי לרחם עליו מספיק, וגם למקרה של נזקים שונים ההוצאות לא גבוהות במיוחד, ככה שהמשרד שלנו מכסה את זה"
"איך יכול להיות שקפה מכסה את רוב המשאלות?", הוא שאל, אם כי הצליח לשער מה תהיה התשובה.
"זה שיעור היסטורי, אבל בקצרה, הרבה בירוקרטיה. בעבר הג'ינים הסתובבו הרבה יותר בחופשיות אחת המשאלות הנפוצות היתה 'מישהי יפה שתאהב אותך', אבל אחרי כמה מהפכות היסטוריות בזכויות האדם נאסרו בקשות מעין אלו שלא כוללות הסכמה מהצד השני, כך שהן הפכו להיות בקשות חסרות משמעות. כדי לבנות ארמון היה צריך לבדוק קודם מי הבעלים של הקרקע, ורק אחרי קבלת אישור ממשרד המקרקעין אפשר היה להתחיל בעבודה. שלא נדבר על המקרה בו חברה אחת תבעה אותנו לפני חמש שנים בגלל הארכת שנים לאחד הלקוחות שלהם מעבר למכסת הפנסייה שבחשבונות שלהם".
אבנר הציץ בשעון שלו והבין שהפגישה תתחיל בדקות הקרובות, הבוס שלו יהרוג אותו אם יאחר. "טוב טוב, אני אשמח למסמך המקוצר".
מוטי מחה בכפיו, כמעט בעליזות, והגיש לאבנר טופס צהבהב עם לוגו קטן של קפה בפינת הדף. "עכשיו אתה צריך רק לציין את סוג הקפה, טמפרטורה בקלווין וכמה סוכר או סוכרזית אם אתה משתמש בכאלה. וכמובן לא לשכוח פרטי כרטיס אשראי".
אבנר כבר התחיל למלא את הטופס כשקלט את המשפט האחרון, "מה אשראי? מה פתאום?"
"אתה יודע, משרד ממשלתי כזה דורש הרבה כסף ותקציבים, תתפלא לשמוע כמה עולה רק האפקט של העשן. ואל תשכח שבסוף גם לי יש משפחה לפרנס. אבל אל תדאג, בגלל המסלול המקוצר התשלום שלך קטן יותר"
"תשלום קטן זה נחמד מאוד" אמר אבנר בהנהון, "כמה זה יוצא?"
"רק 847 שקלים, אפשר להשתמש בביטקוין אם אתה מעדיף"
אם היה קפה בפה של אבנר הוא בוודאי היה נחנק ממנו באותו הרגע, "מה?! זה נשמע מוגזם לחלוטין"
"זה כולל מע"מ" הסביר מוטי, "ובכל אופן כמו שאמרתי קודם המחיר זול בהרבה ממשאלה רגילה שעולה 12,400 שקלים לפני אגרות שונות".
אבנר התחיל לשקול את העניין ברצינות, "והוא שווה את המחיר?"
"בוודאי, מדובר כאן על קפה קסום", מוטי הנהן, "הוא קפה מושלם בדיוק לפי הדרישות שלך, זמן הכנה מיידי, שומר על החום שלו למשך שעתיים מרגע ההכנה ואתה מקבל את ספל הקפה בחינם אחרי גמר השתייה"
החתול שכבר התחיל לפתוח עיתון ולקרוא בפינת החדר בעודו לוגם מכוס הקפה, הוסיף ביללה על כך שהקפה הזה גם ללא שום תופעות לוואי ועומד בכל התקנים הבינלאומיים.
אבנר לא היה בטוח שהוא הבין את כל מה שהחתול אמר, "הוא אמר משהו על מתחרים?"
מוטי גירד בראשו במבוכה, "כן, יש כמה מתחרים בנושא הזה, יש את 'עלי-שדים' אמנם הם זולים מאוד, אבל לא עומדים בשום תקן, רק בשבוע שעבר היו להם שלושה מקרים של בערה ספונטנית. וגם יש את 'באר-אקספרס', אבל הם בעיקר עובדים עם קסמים מיובאים מסין, ותמיד יש להם ביקורת על טעם מתכתי".
*******
"אני חושב שהגזמת יותר מדי"
"מה זאת אומרת הגזמתי?"
"מה פתאום יש חברות שונות? מה ההיגיון במערכת?"
"זה בסיסי, ברגע שיש חברה רק טבעי שיהיו חברות שמספקות את אותם השירותים גם במגזר הפרטי"
"אז עכשיו במקום מערכת קסומה בירוקרטית זה הופך להיות שיעור בכלכלת שוק חופשי?"
"זה רע?"
*******
אבנר הרגיש כאילו המוח שלו עומד להתפוצץ, הוא כבר מאחר לפגישה וכמות המידע החדש שנחתה עליו – ג'ינים, טפסים קסומים, וחתול שמלמל משהו על מחירי הדלק – היתה גדולה יותר ממה שהיה מסוגל לקבל בבת אחת.
"יודע מה? אני הולך. אני מאחר לפגישה ולא נראה כאילו אני עומד לקבל את מה שאני רוצה בזמן הקרוב"
מוטי היה נראה מאוכזב, "אין בעיה, אבל בשביל זה תצטרך למלא טופס 88ש על עזיבת זירה של ג'יני באמצע אירוע בקשה, אחרת זה יסבך לי מאוד את כל הדוחות, ואתה לא רוצה שיפגע לי בקידום".
לאבנר כבר לא ממש אכפת מה'איש' המייגע הזה, הוא עלה במדרגות בזריזות, עובר בשולחן העבודה שלו כדי לקחת משם את המחשב הנייד בדרך למשרד עם דלתות הזכוכית שניצב בקצה הרחוק של הקומה השלישית.
כשיצא מהפגישה, אבנר שמח מאוד שהצליח לשרוד אותה בשלום בלי להביך את עצמו מדי, וכמעט הצליח לשכוח את אירועי היום שקדמו. כשהגיע לשולחן בו הוא עבד, הוא ראה חתול ג'ינג'י מתגרד בכיסא המשרדי שלו, "מממ…. הפעם זה בחינם" הוא ילל באדישות, "אבל פעם הבאה תצטרך למלא את הטופס או שתקבל חשבונית למייל".
על השולחן היה מונח ספל קפה עדין, וריח של קפה נדף ממנו, על ידו, מוסתר למחצה מתחת לדוחות תשלומים שהונחו בערמה על השולחן, הציץ טופס צהבהב שנשא את הכותרת "טופס 121ע, סקר שביעות רצון", ובפינה היה לוגו קטן של קומקום מעשן.