האולם הגדול המה ורעש. בין עמודי השיש הגדולים קרקר קהל הנאספים בהתרגשות, ובתווך עמד המלך מול המכונה. המכונה! איזה חפץ משונה, איזה יצור מוזר, חשבו רבים מאצילי החצר שהתקבצו יחדיו לחזות בפלא. ראו את המדען הראשי, חשבו אחרים, כמה שהוא גאה בעצמו, תכף יתעופף באוויר מרוב חשיבות. ואילו הדוכסית מלטיטה חשבה רק כמה נאה המלך, וכמה הולם אותו המקטורן הכחול עם עיטורי הכסף הרקומים והחפתים הרחבים.
המלך איסמד השלישי עמד מול המכונה במקטורנו המפואר, כפות ידיו המלכותיות מונחות על מותניו המלכותיים, בחן את המכונה מכאן ומכאן, ולבסוף הרים את ידו כדי להסות את הקהל. אף הוא חשב שהמכונה מוזרה מאד, וטרם החליט אם היא הדבר המכוער ביותר שראה מימיו או הנהדר ביותר. לצידו של המלך עמד כותב קורותיו הנאמן, תמיד עם עט ונייר ולשון ארוכה, מוכן ומזומן לתעד את גדולתו של המלך, ומעט מאחוריהם עמדו בשורה מדעני החצר בגלימותיהם הלבנות, מביטים בדריכות במכונה שעזרו לבנות, ומחכים במתח למוצא פיו של המדען הראשי. הוא עמד ליד המכונה וחייך לעבר המלך בגאווה לא מוסתרת, ומעל ראשו החלה להבהב בדיוק נורה ירוקה.
מי האמין לפני שנתיים שהמלך הצעיר שירש זה עתה את כס המלוכה, הנסיך ההולל ששמו התרוצץ לפניו בכל שש הממלכות, שהיה מסמר הערב בכל נשף ואורח הכבוד בכל טורניר, הוא שיביא לסיומה את המלחמה הגדולה, חשבו לעצמם רבים מהנוכחים. אך הביטו בו עכשיו, עומד שם בגאון מול, אה, הדבר המלבני הזה. וכמה מחמיאים אברקיו הצמודים של המלך, חשבה הדוכסית מלטיטה והסמיקה.
״אז אני יכול פשוט…״ פתח המלך בהיסוס.
״כן, כן. המכונה מוכנה, הוד מעלתך,״ הבטיח המדען הראשי בביטחון.
המלך איסמד גרד בראשו. ״ובכן,״ הזדקף מעט, כחכך בגרונו וזרק מבט לעבר קהל האצילים המתלחש שצפה בו בסקרנות. ״כשהייתי פעם בכסילוניה,״ המשיך, ״אכלתי שם עוגת שוקולד מאד מצוינת. מין טורט כזה, עם מוס שוקולד בפנים ושכבה של ריבת משמש. ובכן, אני רוצה עוגה בדיוק כזאת. זאת אומרת, שתופיע כאן. עכשיו.״
המלך בקושי סיים את דבריו כשלפתע הופיעה מולו באוויר עוגת שוקולד עגולה, מילטה מהקהל קריאת השתוממות, ומיד מיהרה להתרסק על הרצפה, מתיזה רסיסי מוס וריבה לכל עבר. המלך זינק לאחור בהפתעה כדי לא ללכלך את נעלי העור היוקרתיות שלו והרים את ראשו בזעם לעבר המדען הראשי.
״בורגנפליץ, מה לעזאזל!״ קרא. ״אני לא התכוונתי שהעוגה תופיע ככה באוויר,״ הצביע לעבר הגוש החום חסר הצורה שנח עכשיו על רצפת האולם ואיבד לגמרי מקסמו.
הרשמד בורגנפליץ, דוקטור לפילוסופיה טבעית, נשיא אגודת המדענים של הממלכה הראשונה, אביר מסדר הסטיגוס העתיק, וזוכה פרס פגיון הזהב לשלום, מיהר להתנצל. ״אני מתנצל, הוד מעלתו. הטעות כולה שלי. הייתי צריך להסביר. המכונה אינה יודעת למה אתה מתכוון, רק מה אתה אומר.״
״פפפ,״ פלט המלך בחוסר שביעות רצון וניער כמה פירורי שוקולד בלתי נראים מדש מקטורנו המפואר.
״שננסה שוב?״ שאל המדען הראשי.
״כן, כן. בסדר,״ אמר המלך ומחא כפיים כדי לזמן אליו את אחד המשרתים שינקה את הרצפה לפני שימשיכו.
״אם יורשה לי להציע, אולי יבקש הוד מעלתו מהמכונה לנקות את הריצפה,״ הציע המדען הראשי.
״מה? היא יודעת גם לנקות?!״ קרא המלך בהשתהות, ומיד חייך במבוכה והוסיף, ״כן, כן. כמובן.״
המדען הראשי הנהן בראשו וחייך את החיוך המיוחד הזה השמור למורים הנתקלים בתלמיד קשה הבנה במיוחד. ״שנמשיך?״ שאל.
״כן, כמובן.״ המלך מתח מעט את צווארו. ״בבקשה,״ החווה בידו לעבר המכונה. הוא עשה חצי סיבוב לעבר קהל האצילים וחייך לעברם. ״המשך, המשך, כולנו מחכים,״ צחק, בעיקר לעצמו, וגם קרץ לעברה של עלמה צעירה בשמלת משי בצבע ארגמן עמוק, שהסמיקה מיד והאדימה כמעט כמו שמלתה.
המדען הראשי פנה לעבר המכונה, הסיט כמה מתגים, לחץ על כמה לחצנים, ולאחר רגע החל האור הירוק להבהב שוב.
״המכונה מוכנה,״ הכריז.
המלך איסמד ניפח את חזהו, זקף את ראשו, עטה על פניו המלכותיים ארשת חמורת סבר, פתח את פיו המלכותי ואמר, ״אהה…״ וגם ״מממ…״ ואז הוסיף ״פפפ…״
״העוגה,״ הזכיר לו המדען הראשי והצביע על העוגה לשעבר.
״נכון,״ הסכים המלך. ״אז אני רוצה, אה, זאת אומרת, אני מבקש, אה, שהעוגה הזאת פה שמלכלכת לי את הרצפה תעלם.״
והעוגה נעלמה. נעלם מוס השוקולד, נעלמו רסיסי ריבת המשמש, ואריחי הרצפה חזרו להבריק לעיניהם המשתאות של כל הנוכחים. המלך איסמד פלט צחקוק קצר, מלווה בניתור קטן של בהלה וספיקה פתאומית של כפות הידיים. מאחוריו הנהנו זה אל זה בהסכמה המדענים, וקהל האצילים פרץ במחיאות כפיים.
המדען הראשי גלגל עיניים. ״כפי שהוד מעלתו רואה,״ הרים את קולו כדי להתגבר על הרעש באולם, ״המכונה עובדת מצוין כשמביעים משאלה מדויקת.״
״אז היא מוכנה?״ שאל המלך, עשה כמה צעדים ובחן את הרצפה בהיסוס.
״כמובן,״ השיב המדען הראשי בנחרצות.
״כי השגריר ההבלוני מגיע בעוד שלושה ימים.״
״המכונה מוכנה, אני מבטיח, ושלושה ימים הם יותר ממספיק זמן. אבל אולי כדי לתרגל עוד קצת את השימוש במכונה.״
המלך שלח את כף רגלו והעבירה על פני האריחים במקום שעד לפני זמן קצר שכבה בו גווייתה המרוסקת של עוגת שוקולד כסילונית. ״כן, כן. לתרגל,״ מלמל. ״בוודאי.״
״רק כדי להיות בטוחים.״
המלך הרים את ראשו. ״זהירות מעל הכול, מה?״
״בדיוק.״
״מובן. זהירות. זה מה שאני תמיד אומר.״
״באמת הוא תמיד אומר כך,״ אישר כותב הקורות המלכותי.
המלך קרב אל המכונה, שילב את אצבעות ידיו מאחורי גבו וסרק את המתגים והחוגות השונים בסקרנות. ״אני מוכרח להגיד לך, בורגנפליץ, זה לא מה שדמיינתי כשסיפרת לי על הנשק הזה. נשק יום הדין, אמרת. הנשק שיביא לנו את הניצחון המיוחל במלחמה הגדולה, הבטחת. אני חשבתי שאולי פיתחת את הרעיון שלי, אתה זוכר? חד-קרן משוריין? אבל זה, זאת אומרת, הקופסה הזאת, אני עדיין לא בטוח…״
״חד-הקרן היה רעיון מצוין, הוד מעלתו. אנחנו עדיין עובדים על זה. אבל בינתיים אני משוכנע שהמכונה תהיה מאד שימושית.״
״מה זה המתג הזה פה?״ הצביע המלך לעבר מתג גדול בעל שני מצבים.
״זה בורר סוג השינוי,״ אמר המדען הראשי. ״אבל זה לא חשוב. מה שחשוב –״
״אני אחליט מה חשוב ומה לא חשוב,״ פסק המלך. ״בפעם האחרונה שבדקתי עדיין היה לי כתר על הראש,״ אמר וכדי להיות בטוח שלח יד אל ראשו ובדק שוב.
״כמובן,״ אמר המדען הראשי והרכין את ראשו.
״מה שחשוב זה שהמכונה תעבוד כמו שצריך בעוד שלושה ימים,״ הרים המלך את קולו.
״אני מבטיח להוד מעלתו ש–״
״אנחנו לא רוצים עוד הפתעות כמו עם העוגה פה.״
״מובן שלא, אני יכול להבטיח –״
״שפרקלפט!״ קרא המלך ופנה לעבר קהל האצילים שעמד במרחק בטוח בין העמודים הגדולים.
איש כבד גוף במכנף ירוק פסע לפנים בראש מורכן. ״עוד מלכותו,״ גמגם וחכך בעצבנות את כפות ידיו זו בזו. עיניו היו קטנות וחומות, לחייו היו נפוחות ואדומות, היו לו לפחות שלושה סנטרים, והלסוטה הירוקה שלו חיבקה את כרסו הגדולה בהידוק שאתגר את הכפתורים המוזהבים לא מעט.
״שפרקלפט, אני מרחם על החייט שלך, בחיי. המסכן צריך לעבוד קשה אצלך. אולי כדאי שנעשה משהו בנידון, מה אתה אומר?״
״הוד מלכותו?״ הרוזן שפרקלפט נראה מבולבל.
המלך איסמד פנה שוב לעברה של המכונה. ״הרוזן שפרקלפט שוקל יותר מדי. מכונה, עשי שישקול פחות,״ חייך, מרוצה מאד מעצמו.
המדען הראשי פתח את פיו אך לפני שהספיק להשמיע קול כבה האור הירוק, ומעבר לכתפו של המלך נשמעה לפתע קריאת בהלה מהקהל. המלך איסמד הניח את ידיו על מותניו והסתובב לראות על מה כל המהומה. מולו עמד הרוזן שפרקלפט, מבט מבוהל על פניו, ושנייה לאחר מכן איבד את שיווי משקלו וקרס על רצפת האולם. כרסו הגדולה נותרה ללא שינוי, גם לחייו היו אדומות ונפוחות כמו תמיד, עדיין היו לו שלושה סנטרים, אך רק רגל אחת.
המלך איסמד השלישי פלט צעקה ומיד פנה אל המדען הראשי בזעם. ״בורגנפליץ! המכונה הדפוקה שלך חתכה לו את הרגל!״
הרוזן שפרקלפט התפתל על הרצפה, מישש את גרביון המשי הריק בשתי ידיו, והחל לצרוח.
״אני מתנצל שוב, הוד מעלתו,״ מיהר המדען הראשי להתנצל שוב. ״אבל כמו שאמרתי לך, אתה צריך להיות מדויק. המכונה הזאת דורשת זהירות רבה.״
האולם הגדול שוב המה. דבר כזה לא נראה בממלכה לפחות מאז… אולי… למעשה… מעולם. הדוכסית מלטיטה התעלפה, וכמה מהברונים המעשיים יותר מיהרו לספור את רגליהם. כל השאר הביטו בבעתה ברוזן המסכן והודו לאלים ששמם אינו שפרקלפט. המדענים שלפו פנקסים והחלו לכתוב במרץ.
״תחזיר לו את הרגל מיד,״ צווח המלך לעבר המדען הראשי.
״אני מצטער, הוד מעלתו, אבל המכונה תוכננה להגיב רק לקולך,״ השיב המדען הראשי. ״אם רק תבקש בזהירות…״
״מה זאת אומרת בזהירות?״ זעק המלך.
״ובכן, אם תנסח את המשאלה שלך בצורה קצת מדויקת יותר,״ ניסה המדען הראשי להסביר.
״בצורה מדויקת יותר?״
״חד-משמעית. כדי למנוע הפתעות לא צפויות,״ המשיך המדען הראשי.
המלך איסמד השלישי נאנח. ״טוב, בסדר, בסדר. שפרקלפט, תפסיק לצרוח אתה עושה לי חור בראש. שקט באולם! אני צריך לחשוב.״
האור הירוק חזר להבהב, והמדען הראשי קרב אל המלך. ״אולי יבקש הוד מעלתו להחזיר את הרוזן למצב שהיה בו לפני שהביע את משאלתו האחרונה,״ לחש על אוזנו.
״כן, כן. רעיון מאד מצוין,״ לחש המלך בחזרה ואז פתח בקול רם ואמר ״מכונה, אני מבקש שתחזירי את הרוזן שפרקלפט, זה ששוכב כאן על הרצפה, למצב שהיה בו לפני שהבעתי את המשאלה האחרונה שלי. כלומר, כשהיו לו שתי רגליים. מקודם. אני מתכוון –״
״תודה! תודה! הוד מלכותו!״ קרא מאחורי גבו הרוזן שפרקלפט בהתרגשות. ״אני שלם שוב! תודה! תודה!״
המלך איסמד פנה לעברו וסרק אותו בעיניו. רגלו מילאה שוב את אברקיו, והופעתה עוררה מיד קריאות התפעלות והסכמה מהקהל. הדוכסית מלטיטה התעלפה שוב, והמדענים מיהרו להוסיף עוד הערה חשובה בפנקסיהם. המלך התקרב ובחן את הרוזן העגלגל, שהתיישב עכשיו עם דמעות בעיניו ושפשף את רגלו בהנאה.
״מממ, שתי רגליים, שתי ידיים, שמן כמו תמיד. איך אתה מרגיש שפרקלפט?״
״נהדר, הוד מלכותו. נפלא!״ קרא הרוזן שפרקלפט בהתרגשות. ״למעשה, מעולם לא הרגשתי טוב כל כך. למדתי את הלקח, אני מבטיח לך, הוד רוממותו. אני אוריד במשקל. אני גמרתי עם כל העוגות. אני –״
״כן, כן. טוב מאד,״ פלט המלך איסמד בחוסר עניין וסבב על עקביו. ״בורגנפליץ!״ קרא שוב לעברו של המדען הראשי.
המדען הראשי חייך חיוך מאולץ וקד קידה קטנה לעבר מלכו.
״העבר את המכונה לאולם הכס כמו שדיברנו,״ הורה המלך. ״נמשיך מחר. אני ארצה לשמוע הסברים על המכונה הזאת. אבל עכשיו יש לי פגישה חשובה. רבותיי,״ פנה אל קהל האצילים. ״אני מודה לכם שבאתם. כפי שראיתם המכונה עובדת מאד מצוין. בעוד כמה ימים נגיע אל הניצחון המוחלט, והמלחמה הגדולה תסתיים.״
קהל האצילים ענה מיד במחיאות כפיים ובקריאות הסכמה, והמלך איסמד שם פעמיו אל עבר דלתות האולם הגדולות, מלווה בכותב קורותיו הנאמן.
״את כל העניין הזה עם הרגל של שפרקלפט אני לא חושב שיש צורך להזכיר,״ לחש המלך לכותב קורותיו ונופף בידו לקהל.
״איזה רגל?״ לחש כותב הקורות בחזרה.
״בדיוק,״ החזיר המלך, קרץ לעברה של הדוכסית מלטיטה, שמיהרה להתעלף בפעם השלישית, ויצא מהאולם בצעדים נמרצים ובחזה נפוח.
*
כשהיה המלך איסמד רק הנסיך איסמד הוא לא התעניין כל כך במלחמה הגדולה. אותו עניינו פסגות הסטיגוס המושלגות, נופי הפרא של כף החרב, ציד ביערות הגשם של בוריה ועלמות צעירות, במיוחד אלו ששתו בצמא את סיפורי הרפתקאותיו. אויביו של אביו סברו שהנסיך ריק ופוחז ומשום כך נהגו להרים לכבודו כוסות משקה בכל פעם שדנו בעתיד המלחמה הגדולה. ״לחיי איסמד דוכס אוויליה הצעיר!״ היו קוראים בקול. ״שיירש כבר את הכתר לעזאזל ויקל על חיינו!״ אביו של הנסיך איסמד, המלך איסמד השני, סבר שבנו רק זורע את זרעו המלכותי, כמו שאומרים, אך כשיונח על ראשו הכתר המלכותי יוריד אותו כובד משקלו אל הקרקע. הוא לא היה מודאג מאורך חייו ההולל של בנו, אך רק כדי להיות בטוח, שלח אותו לשרת שנה אחת בחיל הפרשים המלכותי כדי שיילמד מעט משמעת. הנסיך איסמד חשב שהם כולם כסילים. תכלית החיים היא ליהנות ככל האפשר, זו הייתה דעתו, ורק מפני שנולד נסיך, אין זה אומר שלא מגיע לו לממש את חייו כמו כל אחד אחר. להיפך, זו חובתו המלכותית. אחרי הכול, הודות למעמדו הרם הוא יכול ליהנות מהחיים יותר מרוב האנשים, ויהיה זה בזבוז נוראי ועלבון צורם לכל החלכאים אם לא יעשה כן. מכל ניסיונותיו של אביו למצוא לו שידוך הולם חמק בכישרון מופלא, וכל ההסברים של אביו על החשיבות של כריתת בריתות נכנסנו באוזנו האחת ומיד יצאו מאוזנו האחרת. בקיצור, הנסיך איסמד היה רווק מושבע, ולא הייתה לו כל כוונה לוותר על אורח חייו הנהדר, גם עם כתר על הראש.
כשנפטר אביו חזר בדיוק הנסיך איסמד מנופש ארוך באיים האדומים. הוא היה אדום כמו סלק מהשמש ורגלו השמאלית שאותה שרט בקרב תת-מימי עם אלמוג גירדה לו נורא. אף על פי כן, טכס ההכתרה נערך שלושה ימים לאחר מכן, והנסיך איסמד, יורש העצר של הממלכה הראשונה ודוכס חצי האי דרור, הפך למלך איסמד השלישי. הוא לבש את מדי חיל הפרשים המלכותי, וענד את דרגותיו ואת אותות גבורותיו והבעה חמורת סבר, כפי שמקובל בדרך כלל באירועים מסוג זה. כותב קורותיו הנאמן ייעץ לו שמלך גדול מתחיל את מלכותו בהבטחה גדולה, אז הוא הבטיח שבימיו תסתיים המלחמה הגדולה. בליבו פנימה לא היה בטוח כלל שהדבר אפשרי, אחרי הכול, גם הוא, כמו אביו, נולד בזמן המלחמה הגדולה וחי את כל חייו בצל המלחמה הגדולה (למעשה, באותה העת לא היה בממלכה איש שזכר את החיים לפני המלחמה הגדולה), ובכלל, המלחמה הגדולה לא הייתה נוראית כל כך כפי שסיפרו לו תמיד, אלא אם כן היית חייל פשוט או איכר החי קרוב לגבול הממלכה, הוא עצמו נהנה מאד בשנה ההיא שבילה בגדוד הפרשים המלכותי, ומצא שמלחמה היא בידור נהדר לקצין פרשים צעיר וצמא להרפתקאות. למרות זאת, המחשבה שאם יביא לסיומה את המלחמה הגדולה ייזכר לעד בשם איסמד עושה השלום קסמה לו מאד, והוא גם סבר שיהיה זה פרק נאה בכרך השני של קורותיו, אחרי שהפליג וטיפס והסתער וכבש בכרך הראשון, וכך, יום אחד, בתחילתה של הפסקת האש התקופתית, זימן לארמונו את מיטב יועציו ומומחיו ואלופיו ושריו, והכריז בפניהם בקול גדול – וברור, למען כותב קורותיו – כי הוא מטיל עליהם משימה חשובה, למצוא פתרון למלחמה הגדולה, פתרון סופי, מוחלט וחד-משמעתי. הוו לי נשק, ציווה המלך הצעיר, נשק להכריע בו את אויביי באופן נחרץ, נשק לסיים בעזרתו את המלחמה הגדולה, נשק אחרון, נשק של שלום.
עכשיו עמד המלך איסמד מול אותו הנשק ולא היה בטוח כלל שקיבל את מה שביקש. ״היא די גדולה, המכונה הזאת,״ אמר בקול מהורהר תוך כדי שהוא מקיף את המכונה בצעדים איטיים כמו גנרל הבוחן את חייליו. ״כס המלכות בקושי מסתיר אותה,״ המשיך ושילב את כפות ידיו מאחורי גבו, בעוד עיניו סורקות את הדפנות המתכתיים של המכונה, את המתגים והנורות, את הצינורות המשונים שיצרו מין רשת סבוכה על פני גב המכונה. לאחר שהשלים את הסיבוב נעצר שוב ליד המדען הראשי מול לוח הבקרה הגדול שבחזית המכונה. ״מה יש בפנים?״ שאל.
״או, הדברים הרגילים,״ השיב המדען הראשי עם חיוך דק על שפתיו. ״קפיצים, מנופים, גלגלי שיניים, צינורות, משאבות. שום דבר מיוחד כשלעצמו. מה שחשוב זה האופן שבו הדברים מסודרים.״
המלך איסמד לא נראה מרוצה כל כך מההסבר הזה אך החליט כנראה שזה לא באמת מעניין אותו. ״אז לוחצים כאן לחיצה ארוכה…״ הצביע לעבר כפתור אדום גדול.
״עד שהנורה האדומה נדלקת.״
״ואז מרימים את המתג הזה.״
״ואת זה שלידו.״
״ואז לוחצים כאן על הכפתור הירוק?״
״בדיוק.״
״האור הירוק למעלה נדלק –״
״מהבהב. כן. וזה אומר שהמכונה מוכנה. מהרגע שהאור הירוק מתחיל להבהב אתה צריך להיות מאד זהיר בדבריך.״
״והמתג הגדול הזה פה, מה אמרת שזה?״
״זה בורר סוג השינוי,״ השיב המדען הראשי. ״אבל אתה לא צריך לדאוג לזה, הוד מעלתך. זה לא חשוב כרגע.״
״בורגנפליץ, אני נראה לך כמו מלך כסילוניה? אולי אתה חושב שאני מלך דבילוניה הצפונית? האידיוטים האלו לא יבינו איך שרוכי הנעליים שלהם עובדים גם אם תסביר להם במשך שבוע. אבל אני אדם משכיל. אני למדתי אצל שטותבאך. אני ראיתי עולם. אני טיפסתי אל פסגת הסטיגוס עם פרנצלך אנדרשנק. אל תבלבל אותי עם מישהו אחר, בורגנפליץ. עכשיו הסבר.״
״כמובן, אני לא התכוונתי להשוות בין הוד מעלתו לבין… בוודאי,״ התנצל המדען הראשי וקד קידה קטנה בראשו. ״הוד מעלתו סקרן, כמו כל אדם חכם,״ הוסיף בהתחנפות.
״ובכן?״
המדען הראשי כחכך בגרונו. ״ובכן, כשאתה מביע משאלה המכונה מחוללת בעצם שינוי בעולם. השינוי הזה יכול להיות משני סוגים. שינוי ספונטני או שינוי אורגני. זה מה שהמתג קובע. שינוי ספונטני קוטע את השרשרת האינסופית של סיבה ומסובב. הוא פשוט קורה, לכאורה ללא סיבה, במנותק לחלוטין מכל הדברים שקרו קודם. כשביקשת אתמול עוגת שוקולד היא פשוט הופיעה יש מאין. אף אחד לא הכין אותה. אף אחד לא קנה את המצרכים בשוק, אף אחד לא מכר את המצרכים, אף אחד לא גידל את החיטה וטחן אותה לקמח. לא הייתה שום סיבה לקיומה של העוגה, ובכל זאת, היא פשוט הופיעה בעולם, באופן ספונטני.
״אני מבין,״ אמר המלך איסמד והנהן בראשו. ״עוגה בלי סיבה. יש מאין. ומה עם הסוג האחר?״
״הסוג האחר הוא השינוי האורגני. שינוי אורגני אינו קוטע את השרשרת של סיבה ומסובב אלא מתקן את השרשרת בדיעבד. המכונה כופה שינוי על העולם, והעולם מתאים את עצמו למצב החדש כאילו הגיע אליו באופן טבעי. כלומר, ההיסטוריה של העולם משתנה לאחור כך שתוביל אל ההווה החדש שנכפה על העולם.״
המלך קרב אל המכונה עם מבט מהורהר בעיניו והעביר את כף ידו על פני לוח הבקרה. מתוך קרבי המכונה עלה זמזום חרישי, והוא חש ברטט קל תחת אצבעותיו. ״אז לו היה המתג מכוון למצב אורגני כשביקשתי את עוגת השוקולד…״
״אז סביר להניח שהעוגה לא הייתה מופיעה ככה סתם באוויר. אולי היה נכנס פתאום בדלת אחד המשרתים עם מגש גדול ועליו העוגה, כי הטבח הכין אותה לכבודך. ואולי הטבח הכין אותה לכבודך כי המלכה ביקשה ממנו להכין את עוגת השוקולד האהובה עליך. ואולי המלכה ביקשה ממנו להכין אותה כי רצתה לשמח אותך לכבוד החג המתקרב. סיבה ומסובב.״
המלך הפנה את ראשו לעבר המדען הראשי. ״אבל אני לא נשוי,״ קרא. ״אין שום מלכה.״
״בדיוק!״ קרא בחזרה המדען הראשי וצחקק לעצמו בשביעות רצון. ״וזו הסיבה שהשינוי האורגני מסוכן.״
״כן, אני מבין את זה עכשיו. מזל שביקשתי את העוגה כשהמתג היה במצב האחר, הספונטני, מה? אחרת עוד הייתי מוצא את עצמי מחותן!״
״חס וחלילה,״ פלט המדען הראשי.
״אתה יכול לתאר לעצמך, שטרנגלבלוך?״ הסתובב המלך אל כותב קורותיו ופרץ בצחוק.
הביוגרף המלכותי חייך כשותף לסוד ומיהר להוסיף כמה שורות במחברתו.
״מה אתה כותב שם?״ שאל המלך בסקרנות.
״רק את האמת, הוד מעלתו,״ השיב כותב קורותיו. ״רק את האמת.״
״טוב, כל זה מעניין מאד,״ חזר המלך להביט במדען הראשי. ״אבל הגיע הזמן שניגש לעניין. אז מה התוכנית? נבקש מהמכונה לנצח במלחמה? זה נשמע פשוט מדי. אבל בעצם למה לא? אתה לא מסכים.״
״הוד מעלתו חד הבחנה כמו תמיד,״ השיב המדען הראשי. ״ניצחון הוא מושג כל כך… מופשט. מי יודע מה זה בכלל? אם תבקש מהמכונה לנצח את האויב אין לדעת מה תקבל.״
״אני חושב שזה די פשוט,״ אמר המלך. ״אם הרגת את האויב שלך או אם הוא נכנע אז ניצחת.״
״אה! אבל מה מהשניים תקבל מהמכונה?״
״אני לא יודע,״ קרא המלך. ״אתה בנית אותה. תגיד לי אתה.״
״זה נושא מורכב, הוד מעלתו, והדעות בו עדיין חלוקות. לעניות דעתי המכונה נוטה לבחור באפשרות הסבירה ביותר. אבל בכל מקרה הבקשה צריכה להיות מדויקת ככל האפשר. צריך להימנע מדו-משמעות. זכור את הרגל של הרוזן שפרקלפט.״
״ואת העוגה!״ הוסיף המלך בהסכמה וצחק.
״זה באמת היה מאד משעשע,״ העיר כותב הקורות.
המלך הסתובב לעברו ותקע בו מבט נוזף. ״האיש כמעט איבד רגל, שטרנגלבלוך.״
״התכוונתי לעוגה, הוד מעלתו,״ ניסה כותב הקורות להסביר בקול מתנצל.
״אף על פי שזה באמת היה מצחיק, איך שהוא נפל ככה,״ נזכר המלך וחייך לעצמו לפני שחזר להביט במכונה. ״בכל אופן, האויב חייב להיכנע. על זה אני לא מוכן להתפשר,״ הכריז בהחלטיות.
״אבל האם זה באמת נחוץ?״ שאל המדען הראשי.
״ניצחון מוחלט!״ קרא המלך.
״זה יעשה רושם כביר,״ הסכים כותב הקורות ומיהר לכתוב שוב במחברת. ״איסמד המכניע!״
״אולי בהזדמנות גם נכבוש את השפלה המזרחית,״ הציע המלך. ״החופים שם כל כך יפים. איך הם קוראים לאזור הזה שם עם כל השוניות?״
״ראש הדוב,״ השיב כותב הקורות.
״כן, זהו זה. ראש הדוב. תמיד רציתי לבקר שם. זו תהיה תוספת נאה לממלכה, אתה לא חושב בורגנפליץ?״
״איסמד הכובש!״ אמר כותב הקורות.
המדען הראשי ניסה לחייך. ״אני חושב שהוד מעלתו צריך להתמקד במטרה העיקרית.״
״כן, כמובן. המטרה העיקרית,״ אמר המלך והשתתק.
במשך מספר שניות שתקו כל הנוכחים.
״שלום!״ הזכיר להם המדען הראשי. ״סיום המלחמה הגדולה.״
״כן, בורגנפליץ. אני יודע מה המטרה העיקרית,״ מיהר המלך להגיד ברוגז.
״אני מציע שתבקש מהשגריר ההבלוני למסור לך הסכם שלום כתוב בכתב ידו של מלך הבלוניה שבו הוא מסכים לסיים את המלחמה הגדולה בתנאים שהצבת לו.״
״אבל איך יהיה לו מכתב כזה?״ שאל המלך.
״כי אתה תגיד את זה בצורה של הבעת משאלה, והמכונה שתסתתר מאחורי כס המלכות שלך תגשים אותה.״
״אני מבין,״ אמר המלך בקול מעט מהוסס. ״ואתה לא צופה הפתעות לא נעימות?״
״במקרה הזה נצטרך כמובן להעביר את בורר השינוי למצב אורגני,״ אמר המדען הראשי.
״חשבתי שאמרת שזה מסוכן,״ התפלא המלך
״בדרך כלל. זה נכון. אבל גם השינוי הספונטני כרוך בסכנות מסוימות. אתה מבין, שינוי ספונטני הוא שינוי סינכרוני. הוא כמו שבר בציר הזמן. ובקנה מידה כזה הוא עלול להשאיר הרבה אנשים מבולבלים. המציאות תשתנה סביבם פתאום ללא כל סיבה. אנשים מסוימים עלולים לחשוב שהם השתגעו, או שהם סובלים מהזיות. אנשים אחרים עלולים לחשוב שהתרחש נס. במצב כזה קשה לצפות מראש מה יעשו. הם עלולים אפילו להתחיל דת חדשה.״
״רק זה חסר לנו,״ אמר המלך. ״טוב, אז מעבירים את המתג למצב האחר.״
״השינוי האורגני לעומת זאת הוא דיאכרוני, אתה מבין.״
״דיאכרוני, כן. ברור,״ הסכים המלך וזרק מבט לעבר כותב קורותיו, שמיהר להנהן בהסכמה.
״ולכן אף אחד חוץ ממך לא ידע שהתרחש איזה שינוי בעולם. העולם יישאר עקבי. מנקודת המבט של כולם מלבדך הכול קרה באופן טבעי. סיבה ומסובב. סיבה ומסובב.״
״סיבה ומסובב. זה נשמע מאד מצוין. ובכן, כך נעשה. רשמת הכול, שטרנגלבלוך? יופי.״
״זכור, הוד מעלתו, הסכם שלום כתוב בכתב ידו של מלך הבלוניה שבו הוא מסכים לסיים את המלחמה הגדולה בתנאים שהצבת לו.״
״כן, כן. אני זוכר. בכתב ידו… התנאים שהצבתי… רגע, אבל עדיין לא הצבתי שום תנאים.״
״אבל המכונה תשנה את העולם בדיעבד לעולם שבו כן הצבת תנאים, ומכיוון שאתה הצבת את התנאים, התנאים האלו יהיו מוכרחים להיות כאלו שמועילים לך, הוד מעלתו.״
״טוב מאד,״ סיכם המלך. ״מחוכם. בורגנפליץ, דע לך שאני מתכוון להעניק לך את אות גיבור הממלכה הראשונה כשכל זה ייגמר. מה דעתך על זה?״
״הוד מעלתו מחמיא לי מאד,״ השיב המדען הראשי והרכין את ראשו בכניעות. ״אני רק ממלא את תפקידי, לשרת את הממלכה.״
״רק שלושה אנשים בהיסטוריה זכו בכבוד הזה עד היום, אתה יודע. אילמד הראשון, פרנצלך אנדרשנק הגדול, ואני.״
״אני לא ראוי לחברה כזו,״ אמר המדען הראשי, ראשו עדיין מורכן.
״ובכן, אנחנו נראה מחר,״ אמר המלך איסמד ושם פעמיו לעבר דלתות האולם הגדולות. ״בוא, שטרנגלבלוך. אני צריך לענות לכמה מכתבים בשנינות המפורסמת שלי.״
*
הדלתות הגדולות נפתחו לרווחה, והשגריר ההבלוני פסע אל תוך האולם עם סנטר מורם וחזה נפוח ועשה את דרכו לעבר כס המלוכה. הוא לבש את הבגדים המסורתיים של המסדר הדיפלומטי של הבלוניה, גלימה שחורה ארוכה עם צווארון רחב מעוטר בנוצות הסגולות לבנות של הטווס ההבלוני שהזדקרו כמו מניפה ענקית משני צדי ראשו ומתחת חולצת פשתן עם חפתי מלמלה שהציצו משרוולי הגלימה הרחבים. סביב צווארו ענד עדיליון זהב כבד עם סמל הכוכב ההבלוני ויהלום סגול במרכזו, ולכפות רגליו נעל מגפי עור שחורים עם עקבים שהוסיפו לו שנים עשר סנטימטרים, כיאה וכמותר למעמדו על פי החוק ההבלוני. שמו היה פנטטון פליאקטון ברטון, שם שעורר בדרך כלל יראת כבוד בקרב מי שהכיר את בתי האצולה ההבלונית.
כשהתקרב השגריר אל הבמה נעמד המלך איסמד על רגליו ועטה על פניו חיוך גדול. הוא הכיר היטב את בתי האצולה של הממלכה השכנה, האויבת המרה ביותר שלו, אך בחר להעמיד פנים שהנוצות הסגולות לבנות, גובה העקבים, ואפילו השם המכובד אינם אומרים לו דבר, ושלח לעברו של השגריר את המבט המזלזל ביותר שהצליח להעלות על פניו המלכותיות.
״פנטטון!״ קרא המלך ופרש את זרועותיו לעבר השגריר כאילו הוא מקדם בברכה ידיד ותיק שלא ראה זמן רב.
״הוד מעלתו,״ השיב השגריר ההבלוני בחירוק שיניים קל. הוא ידע היטב שהמלך מתעלם מגינוני הטקס המקובלים רק כדי לעצבן אותו, וניסה להבליג על כך בניסיון לעצבן את המלך בחזרה. אך המלך איסמד השלישי נראה היום במצב רוח טוב במיוחד. קצת טוב מדי, חשב השגריר.
״פנטי!״ המשיך המלך, ״אני שמח מאד שבאת. איך העניינים בבית? אני רואה שלבשת את המדים הרשמיים שלך. באמת לא היית צריך. זו רק שיחה קצרה בין ידידים, זה הכול. זה פרופסור בורגנפליץ, המדען הראשי שלי, וזה שטרנגלבלוך, הביוגרף שלי, אבל אני חושב שפגשת אותו בפעם הקודמת שביקרת אותנו. איך הייתה הנסיעה? לא מעייפת מדי, אני מקווה. תגיד, כשאתה מסובב את הראש, הנוצות האלו לא נכנסות לך לאף? בוא, בוא.״
מרוב מחילה על כבודו האדים השגריר ההבלוני כמו עגבנייה, אך כשירד המלך איסמד מהבמה התפשט על פניו הסמוקים של השגריר חיוך שבע רצון. בעקביו הגבוהים התנשא פנטטון פליאקטון ברטון מעל המלך איסמד השלישי כמעט בראש.
גם המלך שם לב לעובדה הלא נעימה הזו ומיהר להחוות בידו לעבר הכורסאות המפוארות שעמדו לצד הבמה מתחת לחלון מסכית גדול. ״בוא נשב.״
״הוד מעלתו,״ פתח השגריר ההבלוני לאחר שהתיישבו השניים, ״אני מבקש למחות באופן רשמי על התקרית הבוקר בגבול הדרומי. הכוחות שלך הפרו את הפסקת האש, ואם זה יימשך אנחנו נאלץ –״
״פנטי! ידידי!״ קטע אותו המלך איסמד. ״אני בטוח שזו הייתה אי הבנה. אל תעשה מזה עניין גדול. אני מבטיח שנסדר תכף את הכול,״ הוא קרץ לעברו של כותב קורותיו שעמד לידם ושרבט כהרגלו במחברת הגדולה שלו.
״בכל זאת,״ ניסה שוב השגריר. ״יש לי הוראות –״
״כן, כן. תמיד יש לך הוראות. אתה שגריר מהימן מאד. אני מוכרח להגיד, הנוצות האלו הרבה יותר ארוכות ממה שזכרתי. איך אתם מסתובבים ככה, אני באמת לא מבין.״
השגריר ההבלוני לא הגיב לעלבון, שהיה לדעתו מכוון לגמרי, ורק ניסה לעטות על פניו את החיוך הדיפלומטי שלמד בבית הספר הגבוה לדיפלומטיה ע״ש נונבק שמדריל שמנטון. הוא עצם את עיניו, לקח נשימה עמוקה, והזכיר לעצמו ששליחותו באווילוניה תסתיים בעוד עשרים ושלושה חודשים וחמישה ימים.
״בכל אופן…״ המשיך המלך איסמד ושלח מבט לעברו של המדען הראשי שנותר לעמוד ליד כס המלוכה.
המדען הראשי הנהן קלות בראשו.
״בכול אופן,״ חזר המלך ופנה אל כותב קורותיו. ״אתה יודע מה הייתי רוצה, שטרנגלבלוך? לשם שינוי, הייתי רוצה שהשגריר ברטון יגיש לי הסכם שלום כתוב בכתב ידו של מלכו.״
״כן, זה יהיה משהו,״ החזיר כותב הקורות.
המלך חזר להביט בשגריר ההבלוני. דבר לא השתנה בהבעת פניו, אותו מבט חסר כבוד, אותו חיוך מאולץ.
״אם כך, אני שמח מאד למסור להוד מעלתו את המכתב הזה,״ אמר השגריר ושלף מכיס חבוי בגלימתו גליל נייר חתום בשעווה והגיש אותו למלך.
המלך עשה פרצוף מופתע, וקרץ לעבר הביוגרף המלכותי. ״תראה מה זה, איזו הפתעה, בוא נראה מה יש למלך אזרד המהולל להגיד.״ הוא לקח את המכתב המגולגל מידי השגריר. ״אמור לי, פנטטון, מה גרם למלך העקשן שלך לשנות פתאום את דעתו? אני סקרן.״
פנטטון פליאקטון ברטון לא הבין מה משעשע כל כך את המלך איסמד, אך לא היה לו ממש אכפת. בקרוב עמד לסיים את תפקידו והוא חיכה בקוצר רוח ליום שבוא לא יצטרך לראות עוד את פניו הזחוחים של המלך הצעיר. ״אני לא יודע, הוד מעלתו,״ השיב בפנים חתומות. ״אני רק שגריר צנוע, והמלך אינו נוהג להסביר את עצמו לשגריריו.״
״כן, כמובן,״ הסכים המלך איסמד ובחן את הנוצות שעל כתפי השגריר. לפתע היה נדמה לו שהן שונות ממה שהיו לפני רגע. משהו בצבעים. הפסים הסגולים נראו אולי צרים וצפופים יותר, אך הוא לא היה בטוח.
״אם הייתי צריך לנחש,״ המשיך השגריר, ״הייתי אומר שמאז המגפה המלך שינה את דעתו על המלחמה.״
״המגפה?״ התפלא המלך איסמד.
״תקופה נוראית…״ פני השגריר קדרו. ״כשמשהו כזה קורה, אף אחד לא נשאר אותו הדבר. אני בטוח שגם הוד מעלתו –״
״בורגנפליץ!״ קרא המלך והסתובב לעבר המדען הראשי שלו.
אך בורגנפליץ לא נראה בשום מקום. במקומו עמד למרגלות כס המלוכה איש גבוה ורזה, מעט גמלוני, עם עיניים גדולות ובולטות ואף מחודד, לבוש בגלימה לבנה ארוכה עם שרוולים רחבים, ונעץ את מבטו במלך.
״מי אתה?״ צעק המלך בזעם.
האיש נראה מופתע. ״הוד מעלתו? אני טורגנשנץ,״ אמר בקול צפצפני.
״איפה המדען הראשי שלי?״ דרש המלך, נעמד על רגליו והחל לחפש מסביב בעיניו.
״אני המדען הראשי שלך,״ אמר האיש הגבוה, מבולבל.
״על מה אתה מדבר?״ חזר המלך להביט בו. ״איפה פרופסור בורגנפליץ?״
״הוא איננו, הוד מעלתו. הוא… הוא מת במגפה. אני החלפתי אותו לפני יותר משנה.״
״ההספד שנשאת בהלוויה ייזכר לדורות,״ העיר כותב הקורות. ״עוד ילמדו אותו בבתי ספר לרטוריקה. מי שכתב אותו היה פשוט גאון, אם יורשה לי לומר,״ צחקק לעצמו.
פניו של המלך איסמד החווירו. הוא התקרב אל הבמה הגדולה, שלח מבט מבולבל באיש הגבוה והגמלוני, וטיפס בכבדות אל כס המלוכה. במשך דקה ארוכה בהה בכפות רגליו ולא אמר דבר. אחר כך נענע בראשו וחייך חיוך עקום. ״לא נורא,״ מלמל לעצמו. ״עוד אפשר לתקן.״ הוא הרים את ראשו. ״מה עם המכונה?״ פנה אל המדען הראשי החדש שלו.
״המכונה? איזו מכונה?״ שאל המדען הראשי.
״מה זאת אומרת איזו מכונה?״ התפרץ המלך שוב. ״המכונה שבנה בורגנפליץ.״
״אני מצטער, הוד מעלתו. אם בורגנפליץ בנה איזו מכונה הוא לא סיפר לי על כך.״
המלך איסמד אחז בראשו. ״לא, זה לא יכול להיות,״ צעק. ״זה לא יכול להיות.״
השגריר ההבלוני שצפה במתרחש באדישות נעמד לבסוף על רגליו. ״ברשותו,״ קרא לעבר המלך, ״אחזור ללשכתי. אני בטוח שהוד מעלתו עסוק בהכנות לקראת הערב, ואני לא רוצה לגזול עוד מזמנו.״
״מה יש הערב?״ התפלא המלך איסמד.
״הסעודה המלכותית לכבוד הסכם השלום,״ הזכיר כותב הקורות למלך. ״כתבתי לך נאום נפלא במיוחד. היסטורי!״
השגריר ההבלוני קד קידה, שלח יד לישר את אחת הנוצות שדגדגה באפו, ומיהר לעזוב את האולם.
המלך איסמד שקע בכיסאו ונאנח. ״לפחות יש שלום,״ אמר ונזכר לפתע בנייר המגולגל שאחז עדיין בידו. הוא שבר את החותם, פרש את גיליון הנייר והחל לקרוא.
״המלך אזרד הראשון בן אזגל בן אזרון בחסדי השמש והכוכבים שליט ממלכת הבלוניה המהוללת… מקבל את כל התנאים… הגיע הזמן לסיים את המלחמה הארוכה בין הממלכות… רבים מדי איבדו את חייהם במגפה הגדולה… לשים את חילוקי הדעות בצד… וכו׳ וכו׳… בתי האהובה… מקווה לשמוע בקרוב בשורות טובות… אילו בשורות? למה לעזאזל הוא שואל על בתו?״
כותב הקורות כחכך בגרונו. ״ובכן, זה פשוט מקובל, הוד מעלתו. אני מתכוון, עכשיו ש–״ אך לפני שהספיק לסיים את המשפט נפתחו פתאום דלתות העץ הגדולות, ואל אולם הכס נכנסה בסערה אישה צעירה, לבושה בשמלת משי ארוכה בצבע סגול עמוק, שיערה השחור אסוף לראשה תחת נזר כסף עדין מעוטר בפנינים קטנות, ופסעה פנימה בצעדים נמרצים, כשהיא אוחזת את שולי שמלתה הארוכה בידיה.
״איסמי, יקירי!״ קראה האישה הצעירה, ״אתה תאחר לסעודה הגדולה שלך, בחיי. תראה אותך, עוד לא התלבשת. מה אעשה איתך? אני נשבעת, כל היום אני צריכה להתרוצץ אחריך.״
המלך איסמד השלישי בהה בה בתימהון.
״החייט המלכותי מחכה לך עם חליפת הבגדים החדשה שהזמנתי בשבילך.״ היא סימנה בידה לשני משרתים שעמדו כמו פסלים ליד דלתות האולם. ״הכינו את האמבטיה המלכותית. בזריזות! בוא, יקירי. אתה יודע כמה שהסעודה הזאת חשובה לי. אחרי הכול אנחנו גם נפרדים מהשגריר האהוב שלנו.״
״השגריר האהוב שלנו?״ חזר אחריה המלך בבעתה.
״איסמי, אל תהיה כזה. הבטחת שתתנהג יפה הערב. בלי פנטטון והמאמצים הבלתי נדלים שעשה במשא ומתן עם אבי לא היינו מתחתנים אף פעם ועכשיו לא היינו חוגגים את השלום הנפלא בין שתי הממלכות שלנו. בוא. בחרתי לך מתנה נהדרת בשביל פנטטון. אתה תגיש לו אותה בארוחה.״
המלך איסמד השלישי נעמד על רגליו בהיסוס וירד מהבמה. הוא שלח מבט אל המדען הראשי שלו, שמיהר לקוד קידה עמוקה, הוא שלח מבט אל כותב הקורות שלו, שמיהר לפתוח את מחברתו בציפייה. הוא שלח מבט אל המלכה שמיהרה לשלב את זרועה החסודה בזרועו ולהוביל אותו אל הדלתות הגדולות.
״כן, הסעודה הגדולה. כמובן. צריך להתכונן,״ מלמל בעודם חוצים את האולם.
מאחוריהם קרא כותב הקורות המלכותי: ״איסמד עושה השלום!״ ואיסמד עושה השלום שלח מבט חטוף אל מחשופה הנדיב של המלכה אזגליטה ונאנח. אולי זה לא נורא כל כך, חשב לעצמו, השלום הזה, והפליג בדמיונו אל הפסגות המושלגות של הסטיגוס.