הזוכים בפרס עינת 2010 הוכרזו היום 28 בספטמבר 2010 בטקס הנעילה של אייקון "מבעד למראה".
דבר השופטים:
בתחרות השנה היה מספר שיא של סיפורים, והיא הניבה גם מספר לא קטן של סיפורים טובים ומעלה. ברמת הביקורת, הייתה תחושה שרבים מדי מבין הכותבים הניחו לנושא להנחות אותם אל הצפוי והמתבקש, במקום לפרוץ איתו מעט רחוק יותר. כך ראינו מספר גדול מאוד של סיפורי פנטזיה, ואילו מד"ב היה במשורה; ורבו התמות החוזרות, כגון היקום החלופי המופיע במראה, המראה כשער מעבר וכדומה. לעתים קרובות ניכר גם פער בין איכות הרעיון לאיכות הכתיבה, והיה שימוש מרובה ונטול הצדקה לרוב בתפאורות ובשמות גיבורים אמריקאיים, שהוביל לעתים קרובות לכתיבה שטוחה יותר. עם זאת, רמת התחרות הייתה משביעה רצון, ויש לקוות כי זהו סימן לשנים הבאות.
הזוכים בפרס עינת 2010 במסלול הרגיל הם:
מקום שלישי: "הבית הזה" (מס' 22) מאת דידו (ש. דידובסקי)
מנימוקי השופטים: את קסם הילדות האבוד אי אפשר לשחזר בבגרות, אבל זה לא מפחית מערכו. הסיפור כתוב היטב וכאמור, מלא קסם, ותובנה מרירה-מתוקה, אך יש בו מינון גבוה של אינטרוספקציה שבא, חלק מהזמן, על חשבון הסיפור עצמו.
מקום שני: "פשוט כי רואים" (מס' 9) מאת יצהר ורדי
מנימוקי השופטים: האמת שילדים רואים אינה זהה בהכרח לאמת המדעית והשכלתנית שלנו, המבוגרים, אך לעתים היא נכונה יותר. סיפור זה, על סגנונו מלא החיים, הפרוע והקולח, מיטיב להציג את היופי ואת החופש באופן שבו המציאות משתקפת בעיניו של ילד. מגרעתו היחידה היא שעד סופו הרעיון אינו מגיע לידי מיצוי של ממש, ונעדרת תחושת סגירה.
מקום ראשון: "דלתות באוויר הפתוח" (מס' 51) מאת רועי אליזוב
מנימוקי השופטים: אם מדי פעם רואים במראה את מה שיכול היה להיות, במקום המציאות העייפה והשחוקה, אותה מציאות עייפה ושחוקה עשויה לזכות בפרספקטיבה חדשה, והאהבה הבלויה עשויה להיזכר בניצוץ שהצית אותה. סיפור מקומי מאוד, איטי וחסר פירוטכניקה סיפורית מיותרת, וניכר בו שכותבו יודע לעשות שימוש בכלים הנתונים בידיו.
הסתיימה ספירת הקולות להצבעת חביב הקהל . במירב הקולות זכה:
"ידיים אפורות" מאת תום מאיר אוחיון
מבין המצביעים הוגרלו שלושה שיקבלו ספרים מתנת "יואב מרכז הספר הזול":
דרורה יודוביץ'
טלי שיינפלד
ליטל וינבאום
תודה לכל המצביעים, ותודה גדולה לכל הכותבים שהשתתפו בתחרות.