ביי ביי רודי

"אני מצטער". אמר רודי המבוגר. "אני לא יכול להגיד לך".

"או, למה שלא תשתוק כבר." ענה לו רודי הצעיר בכעס. "פתאום אתה מופיע ככה, אתה, וכל מה שאתה אומר לי כבר שעה זה רק כמה שאתה מצטער ושאתה לא יכול להגיד לי מה…".

"תשמע. אני מבין כמה זה יכול להיות מתסכל, אבל אתה חייב להבין, לך, לך מכל אחד אחר, דווקא לך אני לא יכול להגיד".

הם היו גבוהים, רודי, בעלי עיניים כחולות צלולות שניהם אבל סביב עיני רודי המבוגר נראו קמטים ברורים והזקן שהקיף את פיו היה לבן ברובו, הוא היה קרוב לוודאי בן 50. רודי הצעיר, היה בעל פנים חלקות ועיניו חורשות המזימות שיקפו את מה שעבר במוחו הקדחתני – הוא ניסה ללא הרף להבין איך להחלץ מהמצב המוזר והמאיים הזה.

רודי היה רגיל להיות בשליטה, לא מסוג האנשים שייקבל הוראות ממישהו. מאף אחד. ובכל זאת, זה היה הוא. הוא עצמו! רק מבוגר בעשרים שנים בערך. רודי מהעתיד.

את עניין הזהות הם פתרו מייד בהתחלה.

רודי, רודי הצעיר, גר לבד באותה תקופה ודפיקה בדלת ברבע לחצות הוציאה אותו מהמיטה. דפיקה לא פוסקת בדלת. "אני בא" הוא צעק בזעם מאיים. "מי שם?" הוא שאל כשהוא מתקרב לדלת. הוא הביט מבעד לעינית וראה שם אדם מבוגר, עם זקן קטן, לבוש כולו בלבן, אשר דפק ללא הפסק בדלת שלו. הוא צעק אליו מבעד לדלת "אני לא יודע מי אתה ומה אתה רוצה אבל אם אתה לא מסלק את עצמך תוך שלוש שניות מהמרפסת שלי אני מתקשר למשטרה ולא מחכה להם כדי לבוא ולפוצץ לך את המוח".

"רודי, זה אתה?" ענה לו האיש מעבר לדלת. "רודי! אתה חייב להקשיב לי!".

"מי זה?" שאל רודי.

"רודי תקשיב טוב, אני חייב…"

"לא, תקשיב לי אתה טוב. לא אכפת לי מה אתה רוצה, אני סופר עד שלוש ובא לפרק לך את הצורה עם מחבט הבייסבול שאני מחזיק פה". הוא לא החזיק שום מחבט.

"אבל רודי!" צעק לו האיש מבעד לדלת.

"אחת" צעק רודי.

"אתה חייב להקשיב!".

"שתיים!", צעק רודי בקול.

"שלוש!!" מצדו השני של החדר השתררה דממה.

רודי הציץ בעינית וראה רק מרפסת ריקה. הוא התרחק מהדלת, גופו הולם מהתרגשות כששמע את האיש בקול שקט ומרוחק מתחיל לדבר.

"כשהיית בן 9 איבדת את המפתח של הבית וגנבת לפיליפ את המפתח שלו. הוא ידע שזה אתה אבל אמא לא האמינה לו והוא לא יצא עם כל המשפחה לחופש בגלל זה. התביישת בזה כל השנים אבל אף פעם לא היה לך האומץ לספר לאמא".

רודי, מצדו הפנימי של הבית החוויר והתיישב על הרצפה.

"בגיל 22" המשיך הקול מצדו החיצוני של הדלת. "בעזרת אקס החבר שלך שדאגת להדיח אחר כך, זייפת את תוצאות הבחירות כדי להפוך ליושב ראש הוועד באוניברסיטה". רודי, הצעיר, התרומם מהרצפה והתחיל מתנודד לעבר הדלת. "ואם לא טעיתי ועוד יומיים תהיה בן שלושים" הקול מבחוץ היסס " אם לא טעיתי, לפני חצי שנה בדיוק הגיעו אלייך סיסמאות הגישה של מנכ"ל החברה שבה אתה עובד עכשיו Time Travel Technologies  ואתה…"

הדלת נפתחה בפתאומיות והאיש שישב על הרצפה, גבו שעון אל הדלת מעד ונפל פנימה אל תוך הדירה.

"מי אתה?!" צרח מעליו רודי בתדהמה. "מי אתה?! ואיך יכולת לדעת את כל זה?". הוא תפס את האיש המבוגר בצווארונו וגרר אותו לתוך הדירה. הוא הקים אותו על רגליו וניער אותו כשפניו של האדם מושפלים כלפי מטה. "מי אתה? המשטרה? הבולשת? אתה מאנשי הביטחון של החברה? מי אתה!?"

האיש הרים באיטיות את פניו, הביט בעיניו הכחולות של רודי בעיניו הכחולות שלו ואמר לו בפשטות "אני אתה".

"מה אתה מבלבל את המוח" המשיך לצעוק רודי הצעיר לתוך פניו של האיש המבוגר תוך שהוא מטלטל אותו "מי אתה ואיך אתה…" ואז הכתה בו ההבנה. הוא קפא במקומו, עישוניו התרחבו וכוחו עזב אותו באחת.

האיש המבוגר חייך כשידיו של רודי השתחררו בבת אחת והוא קרס לכורסא שמאחוריו. "אתה, אני?" הוא שאלה בתדהמה. "אתה, אני?אבל איך זה ייתכן?" ואז התיישר בכורסתו "זה אומר שהצלחנו? זה אומר שאני הצלחתי?" ואז קם בהתלהבות מחודשת והתכונן להסתער שוב על צווארונו של עצמו העתידי אך הוא היה מוכן לקראתו הדף אותו בידיו הצביע על הכסא וציווה עליו "שב".

"הו לא, אני לא עומד לשבת. אלוהים, אני לא מאמין, אני מהעתיד!".

"שב! הניח עליו רודי הבוגר את שתי ידיו והכניע אותו אל הכורסה. הוא התיישב מולו וסקר את הדירה. "בחיי, כמה שהתגעגעתי לחור הזה", אמר רודי הבוגר תוך שהוא מביט סביב. " הרבה זמנים טובים עברו עלי כאן", ועיניו ברקו. "כשהכל היה עוד פשוט כל כך. איך הצלחתי לסבך את הכל?" הוא שאל את עצמו, מיואש בכעס כבוי.

"זה פשוט לא ייאמן!" צהל רודי הצעיר. "אתה חייב לספר לי הכל! איך נראה העתיד? מה הולך לקרות בעשר השנים הבאות? האם אני עשיר? מצליח? הצלחתי בסוף להשתלט על החברה? אתה יכול להדריך אותי! אתה כבר עשית הכל." המשיך רודי, נישא על גלי ההתלהבות. "אתה תוכל להזהיר אותי מבוגדים לאורך הדרך ולמנוע ממני טעויות שאתה עשית" הוא הריח את ההזדמנות, את ההצלחה והכסף.

רודי הביט בעצמו הצעיר, כמו מנסה לעמוד אותו בעיניו. ואז באחת התקשח ואמר "בוא, אנחנו חייבים ללכת".

"מה זאת אומרת ללכת?" שאל רודי הצעיר. "יש כל כך הרבה דברים שאתה צריך לספר לי, אני אפילו…".

"לא," אמר רודי. "אין לי זמן להסביר הכל אבל אנחנו חייבים לצאת עכשיו. בוא, אני אסביר לך בדרך".

"אבל..!" אמר רודי.

"עכשיו!" צעק רודי.

ורודי הצעיר נעתר, השתתק ואחרי רגע אמר "אוקיי, אחרייך לאן אנחנו הולכים?".

"עדיין יש לך את המכונית ההיא," הוא חיכך את ידו בפניו כמנסה להזכר "כסופה, ארוכה…".

ורודי הצעיר הצטרף אליו ושניהם אמרו בדיוק באותו הזמן "עם הנעת טורבו כפולה ומערכת סאונד הכי טובה בכדור הארץ". הם הביטו אחד בעיניי השני וחייכו. "אם עדיין יש לי אותה? רק קיבלתי אותה לפני חודש וחצי!" והם יצאו לדרך.

 

הם התיישבו ביחד במכונית, רודי הצעיר במושב הנהג והבוגר לצידו. "ובכן, לאן אנחנו נוסעים?"

"החוצה מהעיר." ענה רודי. "אתה מכיר את המדבר הלבן שבקצה הצפוני של העיר?" .

"בטח," אמר רודי, "אבל מה יש לנו לחפש שם?".

"יופי, תתחיל לנהוג, אני גם ככה לא הייתי מצליח להביא אותנו לשם" וכך הם יצאו לדרכם. "מי היה מאמין שהעיר השתנתה כל כך בעשרים שנה. אתה לא תאמין כמה קשה היה לי להגיע אלייך הבייתה. וזה הבית שלי! גרתי שם יותר משבע שנים ודפקתי על עוד שלוש דלתות לפחות לפני שהגעתי למקום הנכון".

"אתה מתכוון הבית שלי" אמר לו רודי הצעיר בטון מוזר.

"כן, כן, כמובן, הדירה שלך, זה פשוט שהעיר השתנתה כל כך. בכל אופן, ממש בתחילת המדבר הלבן, אתה מכיר שם את תחנת הכח האטומית?".

"אני מכיר את אזור התעשיה שם, אבל," הוסיף רודי בגבות מקווצות, "אני די בטוח שאין שם שום דבר אטומי".

"כן, כמובן, אני כל הזמן שוכח – כל כך קשה להתרגל לאזור הזמן הזה שלכם. זה חייב להיות זה, קח אותנו לשם. כמה זמן אתה חשוב שייקח לנו להגיע לשם?".

"בשעה הזו של הלילה? זה די קרוב, אני מנחש שלא יותר מחצי שעה". אמר והמשיך לנהוג.

"עכשיו כשאנחנו כבר בדרך", אמר רודי הצעיר. "תוכל לספר לי למה אתה פה, למה אנחנו נוסעים ומה הסיבה לכל החשאיות?".

"אני מצטער", ענה רודי הבוגר "אבל אני לא יכול לספר לך, יש הרבה דברים שאני חייב לדעת קודם".

רודי הצעיר לא נראה מרוצה. "תקשיב, אתה יודע כמה שאם יש דבר אחד שאני לא יכול לסבול זה סודות, אתה חייב לספר לי מה קורה כאן".

"אל תדאג, אני אספר לך הכל, אבל אני חייב לברר כמה דברים קודם". רודי הצעיר באמת לא היה מרוצה. "אני צריך שתספר לי בדיוק, איך השגת את הסיסמאות של מנכ"ל החברה ומה עשית איתם מאז שהן הגיעו אליך".

"למה שתצטרך לשמוע את כל הסיפור המטונף הזה?" שאל רודי הצעיר. "היית שם, בדיוק כמוני, אתה יודע טוב בדיוק כמוני מה קרה שם ואיך השגתי את הסיסמאות".

"תקשיב, בן אדם, עברו מאז עשרים שנה! אני לא זוכר כמעט כלום חוץ מהסיפור הכללי ואני צריך לדעת, חייב לדעת, בדיוק מה קרה שם. אני צריך שתספר לי בפרטי פרטים כל שלב במהלך, מה ידעת מראש, מה קרה במקרה ומה הצלחת להבין מזה עד עכשיו".

ורודי הצעיר סיפר. החל מהפעם הראשונה בה חלף במקרה במסדרון ליד חדר המנכ"ל וראה את המסמכים, איך שיחה מקרית ששמע עם סגן המנכ"ל הובילה אותו להבין את ההזדמנות, איך הוא שיכפל את מפתחות הכניסה למשרד כשלקח את הרכב של המנכ"ל ואיך נשאר ערב אחד אחרי כולם במשרד ונכנס לחדרים הסגורים כדי להעתיק את המסמכים. הוא סיפר על המזכירה שהתחילה לחשוד ועל סגן המנכ"ל המתחרה שהוא מתכוון לסלק בקרוב עם המידע החדש שגילה ורודי הבוגר עצר אותו מדי כמה משפטים בשאלות. שאלות שהיו תמיד מאוד ספציפיות כמו "אתה בטוח שגילית את זה ממנה ולא ידעת את זה מאיפשהו אחר קודם?" או "רגע, איפה ממוקם החדר הזה בבניין?" והרבה שאלות על רודי עצמו כמו "ומה הרגשת כשהוא אמר לך את זה?" או "למה החלטת לעשות את זה דווקא אז?".

"אבל למה? למה אתה פה? למה אתה צריך לדעת את כל הפרטים המוזרים האלה? למה זה משנה?" שאל אותו רודי הצעיר כשסיים את סיפורו.

"אני מצטער" אמר רודי הבוגר בלקוניות אך בטון החלטי "אני לא יכול לאמר לך. אבל הנה," אמר רודי כשהדרך הסלולה התחלפה בכביש עפר חשוך. "אני חושב שכבר כמעט הגענו. אתה רואה את הרחבה המוארת בקצה השביל? תחנה את הרכב באיזור החשוך שלידו" .

"או, למה שלא תשתוק כבר." ענה לו רודי הצעיר בכעס תוך שהוא חונה את המכונית. "פתאום אתה מופיע ככה, אתה, וכל מה שאתה אומר לי כבר שעה זה רק כמה שאתה מצטער ושאתה לא יכול להגיד לי מה…".

"תשמע. אני מבין כמה זה יכול להיות מתסכל, אבל אתה חייב להבין, לך, לך מכל אחד אחר, דווקא לך אני לא יכול להגיד".

"אתה יודע מה?" שאל רודי הצעיר בזמן ששניהם יצאו מהרכב והתחילו להתקדם בחשיכה לעבר הרחבה המוארת. "אז אל תספר לי הכל, ספר לי לפחות למה אתה לא יכול לספר לי".

רודי הבוגר חייך חיוך קטן בחושך "כן, אני מניח שאת זה אני יכול לעשות. אני לא יכול לספר לך רודי כי אני לא סומך עליך" הוא אמר בקול שקט. "אתה מבין, אתה לא בן אדם טוב כל כך רודי. ואולי הצלחת להעמיד פנים כל השנים בפני האנשים הקרובים אליך, אולי עליהם הצלחת לעבוד אבל אותי? אם יש בן אדם אחד שאותו לא תוכל לסדר זה אותך עצמך, כלומר אותי". הוא כבר חייך חיוך מלא.

"אז זו הסיבה שאתה חוגר עלייך אקדח?" שאל רודי הצעיר בקור מקפיא.

רודי הסתובב אליו, רגל אחת דורכת בחשיכה ורגל אחת כבר באור. "לאיזה אקדח אתה מתכוון?" שאל אותו רודי בלגלוג.

רודי הצעיר הביט בו לרגע מבלי לזוז ואז זינק עליו "האקדח הזה!" צעק תוך כדי שהוא מושיט את ידיו לחגורה של רודי הבוגר.

רודי נפל לאחור כשרודי הצעיר לצידו ושלח מרפק שפגע בצלעות של רודי הצעיר. נשימתו נעתקה אך ברגע ששלח רודי את ידיו לחגורה זינק עליו רודי שוב תוך שהוא מכה בידו והולם בפניו. רודי הבוגר שכב המום והצעיר ניצל זאת כדי לחבוט בו פעם נוספת, מכה שהוציאה את כל האוויר מריאותיו ובשעה שהיה משתנק הושיט רודי הצעיר את ידיו לחגורה של הבוגר, שלף משם את האקדח והתרחק בצעדים איטיים אל הרחבה המוארת.

"עכשיו!", צעק רודי הצעיר. "עכשיו נגלה מה קורה פה! אתה הולך לספר לי בדיוק למה חזרת ומה רצית שאני אעשה בשבילך או שאני אפצפץ ממך את המוח לכל הרוחות".

רודי הבוגר, עודנו שוכב על הקרקע החל צוחק בקול משתעל. "אתה חושב שאתה יכול להרוג אותי!? ילד טיפש! תמיד היית כל כך עקשן וטיפש. למה אתה חושב את עצמך? מה אתה יודע בכלל על העולם? אני הספקתי לראות דברים שאתה לא יכול אפילו לדמיין! אתה חושב שתהרוג אותי? אתה לא יכול להרוג אותי!".

"למה אתה מתכוון?" חקר רודי בחשד. "מה זאת אומרת שאני לא יכול להרוג אותך, אני אירה לך ישר בין שתי העיניים ואעיף את הנשמה שלך לאלף עזאזלים".

"זה מה שאתה חושב, הא? תקשיב לי ילד, אתה לא יודע כלום על מסע בזמן, על עיקרון הרצף הקוהרנטי של דאגלס שמעת?".

"תהיה בשקט עכשיו ותפסיק לבלבל את המוח!".

"על מה אני מדבר? את עיקרון הרצף רק ימציאו בעוד תשע שנים! תקשיב ילד, אנחנו אותו אדם, אותם אטומים ואתה לא יכול, כל חוקי הפיזיקה של הצטברות המרחב לא מתירים לך להרוג אותי".

"תסתום כבר!" צעק רודי הצעיר במתח. ואז בשקט שהשתרר פרץ רודי הצעיר בצחוק. צחוק חזק, מרושע ומתגלגל.

עודנו מתנשף על הרצפה אחז ברודי הבוגר קיפאון. "מה זה? למה אתה צוחק? מה קרה?".

"לא השתנית רודי! בעשרים שנה, יכול להיות שלמדת הרבה דברים אבל יש בן אדם אחד שלא תוכל לעבוד עליו! על עצמך, זאת אומרת עליי. אני מכיר אותך, ואני מכיר את הפרצוף הזה, את הנימה הקצת יותר מדי בטוחה בעצמה. אתה מבלף רודי, אתה מבלף! הייתי צריך לדעת, כל השנים רק רימית ושיקרת כדי לצבור שליטה בכל מקום ופתאום אתה מומחה הפיזיקה למשוואת רצף! הייתי צריך לדעת באותו הרגע".

"למה אתה מתכוון ילד?".

"אני מתכוון שכל מה שאמרת זו שטות גמורה, כלומר אתה יודע שאני יכול להרוג אותך ומפחד מזה פחד מוות ולכן אתה עומד להגיד לי בדיוק מה קורה כאן".

רודי, במקומו על הרצפה החוויר. "אתה חושב שאני מבלף? ילד טיפש, אתה לא יכול להרוג אותי!" חזר רודי כמו לא מוצא עוד מילים.

"לא, אני חושב שאני דווקא יכול ואם לא תגיד לי בדיוק מה קורה פה זה בדיוק מה שאני עומד לעשות. אני סופר עד שלוש." אמר רודי והפנה את האקדח כלפי גופו של רודי. "אחת! אתה יודע איזה צלף טוב אני".

גופו של רודי התקשח על הרצפה.

"שתיים!".

גופו של רודי על הרצפה נדרך. מאחורי רודי הצעיר נשמע משב רוח קל אך רודי לא התיק את עיניו ממטרתו.

"שלוש" היסס רודי העומד כשהוא הביט בחיוך המתפשט על פניו של רודי. "מה זה? למה אתה מחייך?"

"אתה כל כך גמור" אמר לו רודי מהרצפה.

"מה?" שאל רודי בבלבול ואז באחת נזרק אל הקרקע כשדמות שלישית זינקה עליו מאחור. מופתע מההלם, נפל רודי על הרצפה כשהאקדח נזרק מידיו. הוא הסתובב לאחור וראה מולו דמות בחולצה מוכתמת מדם. היה זה גבר גבוה ומתנשף, גבר צעיר בשנות השלושים לחייו, היה זה… זה היה הוא.

הדמות הפנתה אליו אקדח זהה לזה שבדיוק נשמט מידיו וצעקה "שאף אחד לא יזוז! אתה!" צעקה הדמות כשהיא מכוונת את האקדח לפניו של רודי הצעיר שהיה מוטל עכשיו גם הוא על הרצפה. "לך תעמוד ליד הזקן!".

בעיניים פעורות, מבולבל כמו לא מצליח לתפוס את המציאות סביבו, התרומם רודי בסהרוריות ופסע באיטיות אל עבר רודי הזקן שספיק כבר להעמד על רגליו והתכופף לאקדח שזרק רודי רק שניות לפני כן והרים אותו.

"אל תזוז!" צעק אליו רודי בעל החולצה המוכתמת.

"אין בעיה" אמר בחיוך איטי רודי המבוגר, "אין בעיה, קח את זה בקלות" אמר תוך שהוא מכניס את האקדח חזרה לחגורתו ומרים את ידיו כנכנע.

"יריתי בך עכשיו בן-אדם. יריתי והרגתי אותך עכשיו". אמר רודי תוך שהוא מנופף באקדח ביד אחת ואוחז במצחו. "כל המוח שלך התפצפץ לי לפני חמש דקות על החולצה, אני לא מאמין, אני לא מאמין".

"אז הוא כן בילף!" אמר רודי הצעיר כשהוא צועד צעד אחד ומפנה אצבע מאשימה אל רודי המבוגר.

"כן ברור שהוא בילף" צעק רודי מתוך סערת רגשות תוך שהוא מנופף באקדח לכל עבר. ואז התקרב והצמיד את האקדח לפניו של הזקן "כולו מלא רק בשקרים! אל תאמין לאף מילה שלו!".

ורודי הצעיר פער את עיניו ואמר "שקרן תחמן ומלוכלך" והרים את ידיו אל עבר המבוגר אך רודי הנסער כיוון אליו את אקדחו וצעק "לא לזוז! שאף אחד לא יזוז אפילו מילימטר!".

"אני לא מבין מה קורה פה" אמר רודי הצעיר בפרצוף נדהם עדיין. "מי אתה?"

"מי אתה? מי אתה?" חזר אחריו רודי בחולצה המדממת מחקה אותו בקול לועג. "אל תהיה כזה טיפש רודי! אתה יודע מי אני! אני אתה!".

"כן, אבל איך הגעת הנה?".

"אתה יודע איך הגעתי הנה. הגעתי לכאן מעוד חמש דקות. כיוונתי אקדח לראש של המנובל הזה" המשיך בסערה "ואמרתי לו. אמרתי לו שאני סופר עד שלוש ואם הוא לא מתחיל לדבר אני מפצפץ אותו".

"ואז?"

"ספרתי עד שלוש והנבל הזה נשאר שותק ואז צרחתי עליו. צרחתי עליו דבר עכשיו או ש… ואז הוא זינק עליי, משום מקום. לא הייתה לי שנייה לחשוב ומתוך אינסטיקנט כיוונתי ויריתי".

"ואז?"

"ואז ואז" המשיך וחיקה אותו רודי. "התפצפץ לו המוח על כל החולצה שלי" הוא צעק תוך שהוא מצביע על כתמי הדם הרבים שעל חולצתו.

רודי הצעיר היה מוכה הלם אך הוא התאושש ושאל "כן. אבל אז, איך הגעת הנה?".

"אני אומר לך איך הוא הגיע הנה" שבר את שתיקתו רודי הבוגר.

"סתום את הפה" צעק רודי. "שאף אחד לא יזוז! אני אומר לך איך הגעתי הנה. אחרי שירתי בנחש הערמומי הזה בדקתי בכיסים שלו ולא מצאתי שם כלום חוץ מהמכשיר" הוא נופף במלבן קטן ונוצץ "והנייר הזה". הוא שלף פיסת נייר מקופלת מכסאו, פתח אותה והתחיל להקריא.

"רודי היקר, אם אתה קורא את המכתב הזה כנראה התרחש משהו נורא. אבל אל חשש, בידיך הכח להפוך את הקערה על פיה. רודי, הקשב היטב, חזרתי בזמן אלייך כדי לעשות אותך האיש העשיר ביותר בעולם, עוד הערב אוכל למסור לידיך מיליון דולרים במזומן ולספר לך על התוכנית שתהפוך אותך בתוך עשר שנים לאיש העשיר ביותר שידעה ההיסטוריה. עשה את המעשה הנכון רודי, בוא והצל אותי. במכשיר שבכיס השני שלי…"

"ואז הוא ממשיך ומסביר" הוסיף רודי בקוצר רוח "איך להפעיל את מכשיר החזרה בזמן. כיוונתי אותו לחזרה של חמש דקות והנה, אני כאן".

"טוב מאוד רודי" אמר רודי הבוגר. "טוב מאוד, עשית את המעשה הנכון וזה עומד להשתלם לך בגדול".

"מספיק עם בלבולי השכל זקן, דבר עכשיו. ספר לי עכשיו מה התוכנית או שאני גומר עם העניין עכשיו. יריתי בך לפני עשר דקות ואני לא אחשוב פעמיים לפני שאני יורה בך שוב".

"בסדר גמור" אמר לו רודי הבוגר. "בוא נעשה את זה. אבל לפני שנתחיל יש רק עניין אחד שצריך לדאוג לו".

"כן? מה זה?" שאל רודי בעל החולצה המדממת והוא עקב אחרי מבטו של רודי הבוגר שמבטו הוביל לרודי הצעיר שעמד לידו.

"מה איתו?" שאל רודי בעל החולצה המדממת.

"מה איתו? אני לא יודע, תגיד לי אתה מה איתו? מה אתה מתכנן לעשות איתו? לחלק איתו את הכסף שלך? איך אתה, האיש העשיר ביותר בעולם, מתכוון להסביר אותו לעולם. תחשוב על זה טוב רודי, תחשוב על זה ותחשוב מה הוא היה עושה אם היה במקומך, אתה מכיר אותו יותר טוב ממני."

רודי שניצב ליד המבוגר פתח את פיו וגמגם "לא רודי, לא. אל תקשיב לו, הוא כולו מלא שקרים, הוא רק רוצה לבלבל אותך, אל תקשיב לו!" הוא אמר תוך שהוא מרים את ידיו בתחינה.

"אל תזוז" אמר באיטיות רודי תוך שהוא מכוון אליו את אקדחו ומקפיא אותו על מקומו. הוא חכך בדעתו.

"זו החלטה שלך", אמר רודי הבוגר.

"לעזאזל עם זה" אמר רודי, כיוון את האקדח וירה בפניו של רודי הצעיר שהתמוטט ונפל.

"יפה מאוד" אמר רודי הבוגר. "עכשיו תקשיב היטב כי זה הסיכוי היחיד שלך עכשיו".

רודי בעל החולצה המדממת נפנה אליו באקדח שלוף ואמר לו "לא זקן, תקשיב לי אתה, נמאסו עליי הבלבולים שלך".

"תקשיב לי טוב" אמר הבוגר. "מתחת לאגודל שלך, על האקדח יש סיפרה אחת אתה יודע איזו סיפרה זו?"

"אל מה אתה מדבר זקן?"

"תקשיב טוב, הספרה שכתובה שם היא הספרה 0. באקדח שלך יש מקום רק לשני כדורים – לפני עשר דקות ירית בי ועכשיו בו זאת אומרת שאין לך יותר תחמושת במחסנית, עכשיו תוריד את האקדח אחרת זה הסוף שלך".

רודי הביט מתחת לאגודל שלו וראה את הסיפרה 0. הוא הרהר לרגע ואז חייך. "שוב מבלף.. לא אדון, לא תעבוד עליי עם אותו תרגיל פעמיים באותו הערב".

"אני לא מבלף הפעם. בעוד 15 שנים תוציא הממשלה הפדראלית חוק על כמות התחמושת המקסימאלית ש… מילא, זה לא מעניין אף אחד. אני לא מבלף הפעם" אמר רודי הבוגר בהחלטיות "ואני אומר לך שאם תוריד את האקדח עכשיו אני נותן לך סיכוי ואם לא זה הסוף שלך".

"לעזאזל גם איתך" אמר רודי הרים את האקדח המושט ולחץ על ההדק.

דבר לא קרה.

מתוך הדממה לחש רודי הבוגר "אתה מבין, הפעם לא בילפתי". הוא שלף באיטיות את האדקח מחגורתו תוך שהוא לא מסיט מרודי את מבטו.

"ביי ביי רודי" הוא אמר כשהוא מכוון את האקדח.

"לא!" שאג רודי כשהוא מתנפל על רודי הבוגר.

רודי ירה והחטיא תוך שרודי לופת אותו בחזהו ודוחף אותו לאחור. הם נפלו יחד ורודי כיוון שוב וירה. הם נחבטו בקרקע תוך שרודי נאנק.

הוא שכב שם לרגע ללא תזוזה ואז התנער מהגופה הדוממת. הוא התרומם על רגליו ומחה את מצחו בידיו, הוא חכך את זקנו המלבין ונשם לרווחה.

הוא חילץ את רגליו וניגש למרכז הרחבה. הוא שלח יד מגששת לכיס חולצתו, שלף משם משדר קטן ולחץ עליו. משב רוח קל נשמע כשחלון זמן נפער למולו וממנו יצא רודי, מבוגר אף יותר. רודי הזה היה מבוגר בגילו רק בחמש שנים מרודי המבוגר אך שערו כבר הלבין לגמרי. ולמרות זאת, למרות הקמטים שרבו על פניו עדיין דלק בעיניו ניצוץ.

"עשית את זה?" שאל רודי, "כמו שהסכמנו?".

"כן, לרגע היה נראה שזה עומד להסתבך כהוגן אבל זה הסתדר לגמרי בסוף".

"טוב מאוד" אמר לו רוד בסיפוק. "מה היה הגורם שהכריע את המצב?".

"תמיד הייתה לו" ענה רודי באיטיות "תמיד הייתה לי, לנו, הבעייה של תכנון לתווך ארוך, חוסר רצון או חוסר יכולת להתעמק בבעייה. האימפולסיוויות ותאוות הבצע גם הן שיחקו תפקיד לא מבוטל, אני אהיה בטוח שלי זה לא יקרה בעתיד".

"יפה מאוד, וזה הכל או שאתה חושב שהיה איזה גורם נוסף?".

רודי הרהר תוך כדי שהוא מסיר מעצמו את מכשיר ההקלטה ומוסר אותו לעצמו המבוגר. "הרצון לדעת, אני חושב. אם יש דבר אחד שלא יכולתי לסבול מאז ומתמיד הוא סודות. כן, אפשר להגיד שהסקרנות, גם במקרה הזה, הרגה את החתול".

רודי הבוגר חייך אליו.

"אם כך", אמר רודי הצעיר מבין השניים בציפייה, "עכשיו תוכל סוף סוף לספר לי למה עשיתי את כל זה? מה הייתה כל מטרת השליחות הזו ומה יוצא לי…?".

רודי לא הצליח לסיים את המשפט. הצבע נשטף מפניו והוא התנודד על מקומו. "אתה לא עומד לספר לי שום דבר, נכון?"

"אני מצטער רודי, לך, לך מכל אחד אחר, דווקא לך אני לא יכול להגיד".

רודי חיזק את אחיזתו באקדח שלו ואז נרפה בייאוש כשהבין איזו סיפרה נמצאת מתחת לאגודלו.

"אז מה עכשיו?"

"עכשיו ביי ביי רודי".