"מחר יגיע היום הגדול שלך."
"אני יודע, מחר אהיה בן 19."
"ואתה יודע איזו חשיבות יש לגיל הזה אצלנו…"
"כן, כן."
אלו היו דרקוני העמק קונדר ובנו דרק. כידוע יש 4 סוגי דרקונים וכולם גרים בקליפורניה, "המדינה המוזהבת", אבל בינתיים נחזור לקונדר ובנו.
"מחר אני צריך להקשר לבן אדם ולצאת איתו למסע תגלית," חזר דרק
"נכון, וזה מאד חשוב, כי בלי זה לא תוכל להיות לא בין דרקוני העמק, לא בין דרקוני ההר וגם לא בין דרקוני הגעש. תצטרך לנדוד ולהפוך לדרקון אוקיינוס."
"אבל חשבתי שדרקוני האוקיינוס נעלמו?"
"תצטרך למצוא אותם ולחיות איתם."
"זה לא הוגן! למה הגזע הכי חכם בעולם הזה, הדרקונים, חייב להתחבר עם הגזע הנחות ביותר, בני האדם?"
"כדי להשלים את השכלתך וכדי שתוכל לעוף, תהיה חייב להתחבר עם בן אדם. וכדאי לך לזכור שהוא נוצר לפנינו. בינתיים תחשוב על מסע התגלית שלך."
"טוב. מהו בכלל מסע התגלית שלי?"
"אתה צריך לגרום למהפכה במחשבת כל דרקוני העמק. בעצם להוסיף על חוכמת הדרקונים כך שילדינו יגדלו להיות חכמים יותר מאיתנו, ילדיהם יגדלו להיות חכמים יותר מהם וכן הלאה."
"כל דרקון עושה זאת?"
"כל אחד."
"מה אתה עשית?"
"איני יכול לספר לך. מחר עם התעוררותך תקבל כוחות חזקים שיאפשרו לך לעוף ולשחות כמו טיל. אך שים לב– אם תוך 24 שעות לא תמצא שותף, כוחותיך החדשים יעלמו. תוכל רק לשחות ותורחק מעמק המוות לנצח. גם הדרקונים היושבים בהר ויטני – דרקוני ההר, וגם הדרקונים היושבים בהר מאמות' – דרקוני האש, לא יסכימו לקבל אותך. תזכור! אתה חייב לעשות מהפך!".
***
"שלמה, שלמה, שלמה, קום!"… שתי המילים האחרונות נאמרו בצעקה. שלמה התעורר. היה לו חלום מופלא שדרקון בא לקחת אותו. הרי ברור כשמש שדרקונים קיימים. זה ודאי כמו שהמפלצת מלוך נס קיימת, וזו עובדה. כך גם הדרקונים. אבל עכשיו הוא יצטרך לחזור ללימודים. הוא הילד הכי טיפש בכיתה, והוא עוד נשאר כיתה.
"שלמה, אם עוד פעם אחת תרדם באמצע שיעור היסטוריה, אני אעיף אותך מבית הספר. ושמעתי שלא יהיה לך לאן ללכת. הא? אתה לא גר בבית היתומים?"
שאר התלמידים צחקו והמורה שאלה:"מי יכול להגיד לי כיצד כבש קיסר את מצרים?"
…צלצול לשיעור ספורט, והמורה נכנס: היום נטפס על החבל… יאללה למגרש…"
הגיע תור שלמה. הוא אף פעם לא הצטיין בכלום. שלמה עלה על החבל וניסה לטפס, אבל התנדנד כמו תפוח אדמה אדום ממאמץ בתחתית החבל. לבסוף לא החזיק מעמד והוא נפל. למרות שהיתה הנפילה קצרה מאוד, כשנחבט במזרון הוא הרגיש שהוא נופל מטה, מטה…
***
שלמה התעורר. הדבר האחרון שהוא זכר היה שנפל מחבל הטיפוס, לכן כשהתעורר ומצא את עצמו בתוך מערה קרירה עם שמיכת צמר עליו, הוא הופתע עד מאוד. הוא הזיז את ראשו לימין וראה דרקון בגודל מיטה ישן בעמידה כשעיניו סגורות למחצה. שלמה נגע בו ומיד הרגיש כאילו כל הקור נשאב מגופו ואת גופו ממלאת רק חמימות. הוא הרגיש לפתע באיברים שמעולם לא הרגיש, אפילו את ציפורניו… ולפני שיכול היה להגיד "וואו", הוא נשאב לדרקון… הוא היה הדרקון.
לפני שהצליח להבין מה קורה, הוא חזר לגופו הרגיל בתחושה הרגילה. אך בכל זאת היתה זו הרגשה כה טובה להיות הדרקון.
"ברכותי, מעכשיו נהיה מקושרים לכל החיים," שמע קול מאחוריו.
היה זה הדרקון שעד לפני רגע היה מימינו.
"קוראים לי דרק ולך קוראים שלמה." זאת לא היתה שאלה אלא הכרזה.
"איך אתה יודע?"
"כשהתחברת איתי – כך קוראים להרגשה המוזרה שחשנו כשאתה היית בגופי ואני בשלך – התוודעתי אל כל מחשבותייך ורגשותייך. אני יודע עליך הכל."
"למה אתה יודע עלי הכל ואני לא יודע עליך כלום? זה לא הוגן!" אמר שלמה.
"אתה גם יודע עלי הכל. רק תחפש קצת במוחך ותראה שפתאום יש לך תיקייה חדשה במוח ששמה דרק. כשתיכנס אליה תדע עלי הכל, כאילו היית אני".
שלמה חיפש במוחו ופתאום הגיעה אליו שוב התחושה המוזרה. אבל הפעם בלי להיות דרק הוא הלך אחר ההרגשה ופתאום הבין מול מי הוא ניצב, מול מישהו שעכשיו הוא יודע עליו הכל, אבל לא יותר ממנו עצמו.
זו היתה תחושה מופלאה לדעת הכל על מישהו בלי שהוא יסתיר ממך כלום. ואז שלמה דיבר אל הדרקון כשווה בין שווים.
"מה יהיה מסע התגלית שלך?" שאל למרות שידע את התשובה.
"נראה לי שהמסע יהיה למצוא את דרקוני האוקיינוס ולהראות לשאר הדרקונים שדרקונים שלא מחוברים הם לא כאלו נוראיים"
"ואתה יודע לאן הם נעלמו?"
"אני לא יודע, אבל אני מכיר מישהו שכן יודע…"
***
"תזכיר לי לאן אנחנו עפים," שאג שלמה מעל שאון הרוח שחלף על פניו במהירות.
"לקליפורניה, לארץ דרקוני הגעש, עמוק מתחת הר מאמות.'"
"אבל מאמות' הוא הר געש…"
"לאן אתה חותר?"
"אני בן אדם, לא דרקון כמוך. אני אשרף עד היסוד."
"נחשוב על משהו," אמר דרק ועשה פנייה חדה באוויר.
כל הדרך עברה בשתיקה עד שהגיעו וראו כבר את הר ויטני. אמר דרק: "חשבתי הרבה וגיליתי שבן אדם יכול להתמזג עם הדרקון אליו הוא מחובר."
"איך אתה יכול לגלות דברים בתוך המוח שלך?" שאל שלמה
"זוהי חכמת הדרקונים. הם יכולים לדעת כמעט כל דבר אם הם רק רוצים." הוא חייך חיוך מסתורי ופתאום שלמה כמו התאדה באוויר, אך למעשה גופו נכנס לגוף הדרקון והם היו שתי נפשות באותו גוף. כשהגיעו אל מתחת לאש ולמגמה במעמקי האדמה נפרדו שני הגופים. באותו זמן שאל שלמה: "למי פה בעצם אנחנו הולכים?"
"לחכם מכולם. הוא בן אדם שירש את חוכמת הדרקונים, חוכמת הגמדים וחוכמת בני המג שזניהם נכחדו. הוא חי כבר 70,000 שנה ואומרים שהוא יחיה לנצח. הדרקון אליו התחבר כבר מת, והוא התחבר עם עוד שלושה וכולם מתו. לבסוף התיישב בהר מאמות'. איש או דרקון לא יכול להורגו והוא יחיה עד ליומם האחרון של כל בני האדם וגם אז רק מרצונו, כי הוא יודע לרמות את המוות. קוראים לו הזקן משום שאף אחד לא יודע מהו שמו האמיתי.
"וואו!" – קרא שלמה – "איך זה שלא הבנתי את זה כשהתחברתי אליך?"
"התחברות לא מעניקה מידע פרטי על אנשים אחרים," אמר דרק בקצרה. הם הלכו שעה קלה ולבסוף הגיעו למין היכל ענק עשוי יהלום מבריק ושקוף, בתוכו ישב אדם מרופט מלא קמטים ועם זקן ארוך כל כך שהגיע עד אליהם כמו שטיח וגם זה אחרי גזירה. לזקן היו עיניים שחורות נבונות ונדמה היה שהוא מסתכל ברגע זה אל נבכי העתיד.
"דרק ושלמה, ציפיתי לכם. ולמרות שאני יודע כבר מה תהיה השאלה, אני זקוק לכם שתבטאו אותה."
דרק הסתכל עליו בנחישות ולחש: "היכן נמצאים דרקוני האוקיינוס?"
***
"אוי ואבוי, אוי ואבוי, זוהי שאלה קשה השאלה שאתה שואל, ואני כבר יכול להגיד לך שאיני יודע את התשובה עליה."
"מה??" זעקו דרק ושלמה כאחד.
"אבל אני יכול להגיד לך כיצד להשיג בוודאות את התשובה," אמר הזקן והמשיך:
"במרכז משולש ברמודה טבועה ספינה נושאת מטוסים. רב החובל שלה מצא יום לפני ההפלגה אבן יפיפייה בצבע טורקיז משובצת אבן חן אדומה. האבן הזאת היא המפתח לדלת של החכם מכולם, דרגה אחת מתחת לאלוקים – המלאך. הוא יוכל לענות לשאלתכם. המלאך גר בקצה העולם באנטרקטיקה. אחרי שתמצאו את האבן לכו לשם. האבן תוביל אתכם וכשתפתחו את דלת ביתו האבן תיעלם. אל תיבהלו ופשוט היכנסו לשם. בהצלחה."
***
"למה כל כך חייבים לעשות מהפכה במסע התגלית?" שאל שלמה בעוד הם טסים מעל קליפורניה.
"קודם כל, אילולא אתה עושה מהפך, מגלים אותך משבטך. תצטרך לנדוד רק בים. ובכלל זה הופך את בני עמנו לחכמים יותר כשאנו מוסיפים לנו מהפכות כל שדרקון עולה לבגרות."
"ומדוע הדרקונים חיים רק בקליפורניה?"
"כשנוצרנו נולדנו בסיביר, אך שם לא היו כמויות זהב וכידוע דרקון שומר על זהב. אז עברנו לקליפורניה. פעם היו שם כמויות עצומות של זהב."
"אבל אתם לא צריכים לגנוב אותו מגמדים?"
"מי הביא לך את השטות הזאת לראש? הגמדים הם בני בריתנו. להם יש מהזהב שלהם ולנו יש מהזהב שלנו. מי שכן גונב מהגמדים זהב אלו האורקים," השיב דרק, וכל אחד שב לעסוק בענייניו: דרק סורק את השטח ושלמה נרדם.
"הגענו," הכריז שלמה לבסוף.
"אבל הכל מתחתינו זה רק ים."
"אתה לא יודע מהו משולש ברמודה?!" התפלא דרק.
"לא…"
"משולש ברמודה הוא מקום מגורם של מפלצות הים המנגשים. אף בן או אדם או חיה לא יכול לראות אותם. רק דרקונים, גמדים, אורקים ובני המג שכבר נכחדו יכולים לראותם. המנגשים משתמשים אך ורק במגנטים: ביתם עשוי ממגנטים ואפילו אוכלם הוא מגנטים. בגלל זה כל מיני ספינות ששטות מעל משולש ברמודה או מטוסים שעפים מעליו קורסים ונופלים למעמקי הים. המדענים שלכם חושבים שזה בגלל שדה מגנטי אבל זה לא."
"טוב, כיצד נשלב שוב את גופנו?"
"גם לשחות אתה לא יודע?" שאל דרק
"לא."
"אז בסדר," אמר דרק. אור סגלגל יצא ממנו ושלמה התאדה שוב באוויר. בדיוק באותו הזמן צלל דרק למרכז משולש ברמודה.
שלמה חשב:"איפה בדיוק נמצאת הספינה?" ושמע בתוך ראשו קול מהדהד: "תסתכל על כל הספינות ותחפש ספינה זוהרת ומוארת."
"איך אנחנו יכולים לדבר במחשבה?" חשב שוב.
"כשאתה נמצא בגופי אתה יכול לדבר איתי במחשבתי," אמר דרק בקצרה. "עכשיו בוא נמצא את האבן."
זמן רב חיפשו את הספינה. לבסוף ראו ספינה קטנה שניכר עליה שטבעה בצורה בלתי טבעית. שלא כמו שאר הספינות, ספינה זו היתה מושלמת כך שאם היו שמים אותה חזרה מעל המים ומתקנים את המפרשים שנראו כאילו נשכו אותם, היא היתה צפה כמו חדשה.
"מה לדעתך הספינה הזו עושה פה?" שאל שלמה בתוך ראשו של דרק.
"נראה לי שהאבן הטביעה אותה כדי שרב החובל לא ימכור אותה וגם שהיצור שירצה למצוא אותה יצטרך להתקשות ולהוכיח שהוא יכול לעמוד בפני המלאך," השיב דרק וניגש (עם שלמה בגופו) לספינה. חלק מסויים זהר בספינה. הם התקרבו וראו קופסא שברור שמונח בה משהו יקר ערך. דרק פתח את הקופסא בזהירות ובהתרגשות וכמה התאכזבו שניהם לראות שבתוך הקופסא היה מונח מגנט פשוט וזול…
***
"המנגשים!" קרא דרק בכעס, למרות ששלמה היה יכול לשמעו בראשו. "הייתי צריך לדעת! הרי הם לא ראו מעולם חפץ שאינו מגנט! הם יוצרים מגנט ויהפכו את האבן למגנט!… עכשיו אני אוגלה משבטי הדרקונים כי המהפך שלי לא יצליח בגלל המנגשים!"
"אל תתיאש, מן הסתם אם המנגשים יכולים להפוך דברים למגנט, הם יכולים גם להחזיר אותם," ענה לו שלמה. דרק שחה בכבדות לעבר עיר המנגשים ושלמה משום ששכן בגופו של דרק יכל לראות את כפרם.
"למה לקחתם את האבן מהספינה?" שאג דרק על כפר המנגשים.
"אנחנו מצטערים," צייץ מנגש אחד אמיץ מהכפר. "אנחנו מכינים מגנטים מהשלל שיש בתוך הספינות והאבן הזאת היא בעלת כל כך הרבה אנרגיה שנוכל להכין ממנה שלושי כתרי מגנט למלכינו," סיים ורץ בפחד חזרה לביתו.
"זאת אומרת שהם עדיין לא הכינו את המגנטים! בוא נזדרז…" שידר שלמה ודרק החל שוחה במהירות לבית המלאכה לייצור מגנטים. חוטי החשמל בבית המלאכה היו עשויים מאצה עטופה במגנט דקיק ומסביבם היו מפוזרים כל מיני זהב, תכשיטים וכדומה שהמנגשים אספו מהספינות שטבעו בים.
"תביאו לי בבקשה את האבן, אני זקוק לה מאוד," ביקש דרק.
לחשושים רבים עברו סביב פס הייצור: "איזו אבן?" "על מה הוא מדבר?" לבסוף הגיעו להחלטה: "האבן נמצאת אצל התכשיטן. הוא משתמש בה כדי להכין כתרים למלכינו," אמר השליח שלהם וכל אחד חזר לעסוק בענייניו. דרק טס לתכשיטן ושאל: "אתה יכול להביא לי את האבן שאתה עובד עליה?" (הוא הבין שאם יצעק עליו, התכשיטן יברח עם האבן).
התכשיטן השיב: "אם תביא לי דבר שווה ערך."
"אביא לך את הציפורן שלי, היא קורנת חוכמת דרקונים," אמר דרק והוריד חלק מציפורנו, בידיעה שהיא עוד תצמח מחדש.
כשהביא לו התכשיטן את האבן, בדק אותה דרק וטס חזרה אל מעל פני הים, בעוד שלמה מופיע בשטח.
***
הם טסו לקצה העולם הדרומי, ממש בקצה. כך אמר הזקן. אפילו במהירות הכי גבוהה של דרק הם הגיעו רק כעבור שלוש שעות (דרק היה יותר מהיר ממטוס). חצי שעה לפני ההגעה לבש שלמה בגדים חמים מאוד שקנו מהמקפיאים של המנגשים, וכעבור חצי שעה נחתו ליד בקתה קטנה מעץ שלה שער ענק עשוי אבן. דרק ושלמה נכנסו לשער ומיד הופיעה מולם במקום בקתה מעץ, ארמון ענק ולו מנעול מוזר. שלמה הכניס את האבן למנעול.המנעול בלע את האבן ונעלם. באותו הזמן נפתחה הדלת וכשנכנסו ראו איש זקן אף יותר מהזקן שנראה כאילו נולד מבריאת העולם. פניו חרושי קמטים, אך גופו נראה צעיר ומלא מרץ. למרות שפניו היו מלאות קמטים, לא היה בהם אפילו רמז לזקן והילה כיסתה את ראשו. בזמן שהתפעלו השניים ממראהו של המלאך, הוא החל לדבר:
"שלמה ודרק, אני יודע כל דבר שתאמרו מעכשיו ואין צורך שתשאלו אותי שאלות. דרקוני האוקיינוס שאתם מחפשים נמצאים ביקום מקביל. היחיד שיכול לפתוח שערים של יקומים מקבילים הוא הגמד ונלין שגר בהר ויטני ביחד עם הדרקונים. בהצלחה…" ונעלם באפלה.
"זהו?" שאל דרק, "בשביל שני המשפטים האלו עשינו את כל הדברים האלו? נסענו לזקן, נכנסנו למשולש ברמודה וטסנו עד אנטרקטיקה? בשביל שני המשפטים האלו?"
"טוב, אין לנו הרבה זמן, בוא ניסע להר ויטני… אבל רגע, הוא לא נתן לנו מידע לאיזה עולם מקביל נצטרך ללכת," קרא שלמה בבהלה.
בטח הגמד ונלין יודע באיזה עולם מקביל גרים דרקוני האוקיינוס", ענה דרק, עדיין מבואס. והם טסו להר ויטני בשתיקה. כעבור זמן רב יותר מההגעה לאנטרקטיקה הגיעו להר ויטני לתוך מערה סודית בהר.
***
הגמד ולנין היה חולה אנוש ודרק ושלמה באו בדיוק בזמן הלא נכון. "ונלין," קרא דרק, "האם אתה יכול למרות מצבך לפתוח שער ליקום מקביל בו שוכנים דרקוני האוקיינוס?"
"אני מצטער, דרק. אני חולה בגלל סיבה אחת ויחידה: חוסר קשר. בעבר הגמדים היו מתקשרים עם בני המג וכל מי שלא התקשר חלה אנושות ומת. אני אהיה אחד מהם. אתם מבינים, נשארה רק בת מג אחת באותו עולם שאליו תרצו להכנס ואם אפתח לכם שער ישארו לכם רק 24 שעות לשכנע את דרקוני האוקיינוס ואת בת המג (אם תרצו) לעבור לעולמנו עד שהשער ייסגר ואני אמות."
רק אמר זאת, ופתח שער בעזרת ידיו דרכו ראו נוף של אוקיינוס שקט ורגוע. בלי לשאול אחד את השני קפצו השניים פנימה וראו דרקון ענק בצבע ירוק קופץ מן המים…
שלמה התאדה באוויר בעוד דרק קפץ למים ורדף אחרי הדרקון הירוק. לבסוף נכנסו למערה תת ימית שם התרכזו מלא דרקונים צפופים. לבסוף קרא דרק: "שלום! אני הוא דרק ואני דרקון עמק."
קריאות בוז נשמעו באזור.
"באתי להציע לכם לחזור לעולמנו."
"איך?"
"יש לנו שער פתוח לעולמנו שפתח הגמד ולנין. אתם נעלמתם כאשר בני המג עוד היו רבים אבל מאז שעזבתם נכחדו בני המג ורק בת המג שבעולם פה נשארה מכל העולמות. ובעולמנו נשאר הגמד היחיד שיכול לפתוח פתחי עולמות. אם לא נביא את בת המג לעולם שלו, האפשרות הזאת תאבד לעולם."
הדרקונים התלהבו ואחד הדרקונים הוביל את דרק לחדר קטן, נקי ממים, ובו שכבה בת המג, גם היא חולה אנושות.
***
איך קוראים לך? שאל דרק
"ונסה," השיבה בת המג ונסה.
"באנו אני וחברי השוכן כעת בגופי להוציא אותך מכאן ולהביא אותך לגמד ששמו ונלין". ונסה כמעט נחנקה מהתרגשות: "באמת, זה נפלא!" השיבה, "אך בעוד שעתיים אמות…" המשיכה.
"בואי מהר. אם תתחברי לגמד, לא תמותי." מיד באו שני דרקונים וסחבו את מיטת ונסה על גבם וונסה, שידעה גם לנשום במים, לא התנגדה.
כל דרקוני האוקיינוס התאספו מאחורי דרק ודרק החל לנוע. כשעה וחצי נסעו הדרקונים עד לשער. וכשנכנס דרק לשער, החלו שאר הדרקונים להכנס גם ובדרך פלא נפלו לאוקיינוס ולא לחדרו של ונלין. משנכנסה ונסה נסגר השער.
מיטתה של ונסה נסעה עד למיטתו של ונלין וברגע שנעצמו עיני שניהם, הם נגעו אחד בשני. רעם מחריש אוזניים נשמע בחדר ושני היצורים התעוררו לחיים כאילו ישנו שנת צהריים.
***
דרק ושלמה נפרדו לשניים וטסו לעמק המוות שם הריעו להם כל הדרקונים. וקונדר אביו של דרק אמר להם: "מהפכה זו תזכר לעולם בתור מהפכת הדרקונים".