חוקי המשחק מאת צפריר גרוסמן

לא היה דבר שדוד המלך שנא יותר מאשר להפסיק דין משפט באמצע, במיוחד כאשר רובוט ענקי עשוי מתכת פולימרית עובר ברחובות ירושלים. דוד נאנח בקול רם ושלף את הקלצ'ניקוב מאחורי כס הזהב ויצא אל המרפסת המשקיפה אל העיר העתיקה. הוא היה מסוגל לראות מרחוק את הרובוט שגרם לאחד משישים גיבוריו לבוא בריצה אל ארמון הבדולח. דוד מיקד את עיניו והיה מסוגל לראות כי מדובר בדגם שירואוקה, מהסוג שבהם שלטון השוגונים אהב להשתמש. אבל זאת לא הייתה מכונת קרב. נכון, מכונה זאת הייתה מסוגלת לגרום לנזק סביר, אך לעומת הגנות חומות ירושלים, תותחי הלייזר על צריחיה וההליקופטרים הדוממים המכוונים אליו את כלי המשחית, השירואוקה היה הופך לעיסת פולימרים מבעבעת בתוך שניות מספר. הרובוט הענק הדומה לסמוראי בגובה עשרים מטרים, התקדם בזהירות בין רחובות העיר ונעצר לפני שער יפו, ממול למרפסת של דוד המלך.

"עצרו", קרא דוד המלך ולוחמיו ומיטב שלישיו מסרו את ההודעה זה לזה ובמכשירי הקשר. הרובוט עדיין לא זז ולא הגיב לקריאות שומרי החומה. דוד הרהר. אין ספק שזהו מהלך כלשהו, אבל במה מדובר. שינזו לעולם לא יעז לתקוף אותו ישירות, או את ירושלים, זה היה מנוגד לחוק השני, אבל לשלוח רובוט פשוט שכזה… מה הוא מסוגל להשיג בכך? יותר מסוקרן מאשר מוטרד, דוד המלך קרא בעצמו ביפנית "שלום לך".
הרובוט הענק קד קידה, מחווה מלאת חן יחסית לגוף אדיר וגדל ממדים זה. קולו הרעים. "אני נושא מסר מאדוני רב המעלה, אדון השוגונים שינזו, ומבקש לזמן אותך לפגישה של חמשת השחקנים". הרובוט הניף דבר שנראה כמו מגילה האחוזה בכף ידו, אף למעשה הייתה רצועת מתכת ענקית. דוד חייך. הם אפילו עיצבו את המתכת שתיראה כמו קלף מרחוק. "כל הפרטים נמצאים במגילה זו. אנא הגע בזמן, כדי שתשמור על כבודך".
דוד נאנח. השינזו והכבוד הנוראי שלו. אבל לפתע, אחד מהדברים שהשירואוקה אמר הטריד אותו. "חמשת השחקנים? אתה בוודאי התכוונת לששת השחקנים".
הרובוט לא אמר דבר. הוא אמר והביט בו בעיניו האטומות. הוא התכופף והניח את המגילה הענקית על הקרקע. הוא למעשה נעץ אותה באדמה. גודלה הגיע עד לגובה השער עצמו. "יש להגיע בזמן", קרא הרובוט. מתוך גבו נפערו מבערים והרובוט טס אל השמים הכחולים, עד אשר נהפך לנקודה רחוקה.
דוד מצמץ לרגע והמגילה נעלמה מהשער והופיעה בכף ידו, הפעם עשויה מעור אמיתי. הוא פרש ופתח אותה. בפעם הראשונה מזה כמה אלפי שנים, אנחה נפלטה מפיו.
* * *
למרות בקשותיו של השירואוקה, דוד לא הגיע בדיוק בזמן, אך כפי שראה, הוא גם לא היה האחרון שהגיע. ממד הכיס שנבחר לפגישה הנייטרלית של השחקנים היה ממוקם באזור ספר של המציאות, באחת הגלקסיות שהתפוררה מזה מיליוני שנים וכעת המסה המועטה שנותרה בה אפשרה לתמרון קוונטים כה זעום, כך שלא היה סיכוי שאחד מהשחקנים ינסה לשבור את החוקים.
דוד המלך התגשם בתוך חלל אפור וחסר גשמיות. הוא הרגיש כבר את שינזו נמצא במקום, וכאשר הביט לעברו, ראה כי הוא יושב עטוי שריון קרב מלא על כס דרקון הברקת, לוטש את עיניו לעברו בזעם יוקד, כועס על האיחור. דוד פיהק ויצר לעצמו את כס הזהב ונתן לנשרים המכאניים לתפוס את גלימתו ולשאת אותו במעלה המדרגות אל הכס עצמו.
מעבר לדוד עצמו, הוא הרגיש את נוכחותה של אור האושר העילאי, וכאשר הוא פנה אליה, היא התגלתה לפניו במלוא הדרה. היא ריחפה באוויר, אישה מבוגרת למראה, כהת עור ובעלת שיער לבן, מתולתל ומוקפד. עיניה השחורות נצצו בתבונה מסוכנת, אך הוא גם היה מסוגל להבחין בשלווה שהפיצה לכל עבר. מבין ששת השחקנים, דוד לא הבין מדוע האור כלל השתתפה בו. כבר מההתחלה נראה שהיא עסוקה בנושאים אחרים והדמות שהיא לקחה לעצמה, מהאסטראטה מתקופת ההארה החמישית, תקופה זניחה למדי לקראת סוף המאה ה-32, נראתה כה שונה משאר הדמויות הלוחמים שבחרו לעצמם שאר השחקנים.
וכאילו המחשבה על לוחמים זימנה אותו ממש, TR-354 הופיע בחלל האפור. מכל השחקנים האחרים, TR היה תעלומה. גופו נראה אנושי, אך רק במבט ראשון. גופו היה דק מדי ונראה כאילו היה עשוי מכספית נוזלית. פניו היה חלקים וריקים מתווים ונראה כי הצורה הזאת נוצרה רק על מנת לשטות בנוכחים בחדר, על מנת שיחשבו כי TR קרוב אליהם במובן כלשהו, במחשבה או במעשה. דוד זכר מספר מהלכים ומתקפות של TR כנגדו, ועורו הצטמרר הוא איבד שתי גלקסיות ואת ההביטאט החי שהקיף אותן. דוד מעולם לא סלח לו על האובדן של בניהו. נראה גם כי שינזו והאור הביטו לעבר TR במבטים מצומצמים, דואגים שמא הוא יחליט לשבור את החוקים. אך דוד לא דאג, החוק השני קבע במדויק כי אסור לתקוף באופן ישיר. TR לא יעז להפר את החוקים.
השחקנים הביטו זה בזה, רק עוד שחקן אחד חסר, אבל מי זה יהיה. עוד שני שחקנים היו ביניהם, האחד נאראדה והשני אנכסגוראס, שניהם יריבים מרים. ארבעת השחקנים בחנו זה את זה בחשדנות. שינזו אמנם קיבל את המשימה של העברת ההודעה, כפי שהתחייב עם קביעת החוקים, אך הוא עצמו גם לא ידע במי מדובר.
אחד מהשחקנים מת ופרש מהמשחק.
זאת הייתה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. כן, בוודאי, דמויות משניות נהרגו מדי פעם, ומדי פעם דמויות ראשיות קיפדו את חייהן, אבל שאחד השחקנים ייצא מהמשחק? זה היה כמעט בלתי נתפס. על אף שהחוק הראשון קבע כי מטרת המשחק היא להישאר האחרון, מאז תחילתו, לא היה שחקן שיצא מהמשחק. הלוואי והיה זה TR-354, חשב דוד, אז לפחות הייתי נושם קצת לרווחה. אבל במי מדובר? ואז התשובה התבררה, כאשר אור גדול נדלק בחדר ונאראדה התגשם.
חמשת השחקנים הביטו זה בזה, מבינים כי אנכסגוראס, הנחש של אתונה, הוא הראשון שיצא מהמשחק. לאחר הופעתו של נאראדה, אור נוסף הופיע ביניהם ופניו של אנכסגוראס הופיעו מול כולם. האיש הזקן בעל הפנים הלבנות והנעימות דיבר בקולו העמוק. "כפי שמתבקש על פי החוקים, אני משאיר הודעה שתועבר לשאר השחקנים במידה ואצא מהמשחק. כמובן שאיני יכול לספר מי מבין הנוכחים בחדר הוא זה שגרם למותי, אבל אוכל לספר כי המשחק עבורי הסתיים. אני מודה לכם על ההשתתפות". הוא פנה לעבר נאראדה. "תודה לך על השיחות המהנות ועל הפילוסופיה. המהות החיצונית שלך עזרה לי להבין מספר פרדוקסים שלא הייתי מסוגל להבין אחרת. על אף שהמתקפה שלך נגדי חיסלה שלוש קבוצות מתלמדים, אין בי כעס עליך. היה שלום". נאראדה הבהב ואנכסגוראס פנה אל שינזו. "עמיתי לדיונים שינזו. דרך הבושידו שלך לימדה אותי הרבה על כבוד ואהבת הזולת. הלחימה האכזרית שלך לימדה אותי לא לסמוך על איש. היה שלום". שינזו קד בראשו ומלמל תפילת שינטו כאשר אנכסגוראס נפנה אל דוד. "חוקיך היו למופת ושלטת בכוח הרצון והזרוע. נעמת לי מאוד. אתה מתמודד שראוי לפחד ממנו. היה שלום". דוד מצמץ. זה הכול? הוא חשב לעצמו. אנכסגוראס המשיך בסיבוב ופנה אל אור האושר העילאי. "חברתי היקרה. מי היה מאמין שכך זה יקרה? המשיכי בחיפושייך אחר המשמעות. היי שלום". הוא נפנה בסופו של דבר אל TR-354. אנכסגוראס הזעיף פניו. "ולך אין לי שום דבר טוב להגיד". אנכסגוראס נעלם.
חמשת השחקנים נפנו זה אל זה. בתחילה הם היו דוממים, אבל אז פרצה מהומה וצעקות הוחלפו ביניהם. "כיצד זה יתכן?" "האם זה אפשרי?" "מה זה אומר לגבי המשחק?" ושאלות רבות נשאלו שוב ושוב מבלי שניתן להן מענה. בסופו של דבר, שני האריות בכס הזהב של דוד שאגו ודממה נפלה בחדר. הנוכחים הביטו בו ובפניו הקודרות. "שקט, רבותיי", אמר דוד. "עלינו לשמור על הסדר ועל החוקים. חוק זה חוק. אין זה יאות שנתפרץ זה לדבריו של זה". הוא הניד בראשו. "אכן, זה עניין מזעזע ביותר, אבל עלינו להבין כי המשחק ממשיך. צריך לזכור, החוק הראשון קובע – "
"אני יודע היטב מה קובע החוק הראשון", הבהב נאראדה. גוש האור הבוהק ריחף כמה מטרים מעל פני הקרקע. הקול לא בקע מתוך האור אלא בתוך ראשיהם של כל הנוכחים. השחקנים האחרים התנועעו בחוסר נוחות כשנאראדה היה בסביבה. הם עדיין חשבו שהוא רימה כאשר הוא בחר בדמות של יישות חיצונית. אחרי הכול, הישויות הללו עדיין היו קיימות במקומות אחרים ביקום, סגורים מאחורי חומות המציאות שלהן. כמה לחששו שנאראדה היה למעשה אחת מהישויות הללו שהגיעו לחקור את שרידי האנושות. מי יודע אילו כוחות הוא מסתיר? "ואתה צודק, המשחק ממשיך. לפי ההקלטה נראה כי המוות של אנכסגוראס התבצע לפי החוקים".
אור האושר העילאי הנהנה אף היא. "כן, אני מסכימה, המשחק ממשיך". נראה לרגע כאילו שינזו רוצה להגיד דבר מה, אבל נמלך בדעתו. לא היה ניתן להבין דבר מהבעתו האטומה של TR-354. הוא לא אמר דבר.
* * *
ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וילך אל משכנה של אור האושר העילאי. מכל השחקנים האחרים, אור האושר הייתה הדבר הקרוב ביותר שדוד היה יכול לכנות כחברה. אולי חברה הייתה מילה מוגזמת יתר על המידה. עמיתה בעל הסכם אי תקיפה היה תואר מדויק יותר. המשחק השתנה, והוא ידע שעליו להשתנות יחד אתו או שיש סיכוי שהוא יצטרף בקרוב מאוד אל אנכסגוראס. אור האושר העילאי קיבלה אותו בסבר פנים יפות בארמון הלוטוס הפראי, שהיה מוצב הפעם על טבעות קאליסטו 7. דוד היה מסוגל להבין מדוע הארמון הוצב שם. הנוף של הכוכב הבינארי המרוחק והצללים שהטיל על הטבעות השרו עליו רוגע. אור האושר הביטה לעברו וחייכה.
"אני רוצה להפעיל את החוק הרביעי", אמר דוד ללא כל הקדמה. חיוכה של האור דעך קלות, אבל ארשת פניה נותרה עדיין רגועה. דוד הסתובב אליה. "אמרתי שאני רוצה – "
"שמעתי אותך כבר בפעם הראשונה", אמרה האור. "אני מכירה היטב את החוקים. אם אינני טועה, אני, אנכסגוראס ואתה ניסחנו אותם. אתה מדבר על שיתוף פעולה".
"כן", אמר דוד בנחרצות. "אני יודע שבדרך כלל לא נוצרות בריתות, אבל אנחנו נמצאים במצב שונה. נעשה מהלך ששינה את המשחק כולו. אנכסגוראס מת. מה זה אומר לגבינו?"
"אנכסגוראס היה חבר טוב, ומעולם לא ראיתי בו יריב", אמרה האור. "עסקנו יותר בפתירת בעיות פילוסופיות, אבל תמיד המשחק היה שם. מעולם לא יכולנו להתרכז לחלוטין במציאת האמת, כשחרב מונחת על צווארך, וכל רגע צבא של המובלעת יכול לנחות ולחולל שמות במקדש שלך".
דוד הנהן. "אז גם את חושבת כמוני. גם את מאמינה ש-TR-354 עשה את זה?"
"מי יודע מה הוא בכלל יכול לעשות? האנושות התחרטה אלפי שנים על כך שניסתה ליצור שילוב בין אינטליגנציה מלאכותית ובני אנוש. קיים סיכוי שיש לו יד בדבר. מי אתה חושב שעומד מאחורי זה. ודאי יש לך תיאוריה על חשודים נוספים".
"אני גם חושד בנאראדה. תמיד הייתה לי הרגשה שיכול להיות שהוא באמת ישות חיצונית ולא שחקן. אבל אני יותר מאמין שמדובר ב-TR-354. מכונת ההרג המושלמת. אני חושב שלא כל השחקנים באמת הבינו את מהות המשחק. שלושה מאתנו בחרו דמויות מההיסטוריה האנושית המזהירה, ושלושה בחרו את הדמויות הקטלניות ביותר שבהן האנושות אי פעם נתקלה".
"טוב, אתה בוודאי זוכר כי החוק הראשון קובע כי 'מטרת המשחק היא להישאר האחרון'".
"בוודאי", אמר דוד. "חוק הוא חוק. אבל המטרה הייתה לחתור לקראת האמת, לחקור את היקום ולמצוא את הפתרונות לשאלות האחרונות, אבל נראה שכל מה שעניין אותם הוא רק להישאר האחרונים. אני מאמין שאחד מהם הרג את אנכסגוראס. ולכן אני מציע ברית".
אור האושר חייכה. "אתה יודע מה ההמשך של החוק הרביעי לגבי בריתות".
"אני יודע. 'במידה ויחול עונש על אחד היריבים, העונש יחול גם על בן הברית'".
אור האושר העילאי פתחה את פיה על מנת להמשיך בדבריה, אבל אז רעש מוכר נשמע מאחוריהם. האור ודוד הסתובבו והדבר שהופיע מולם גרם לדוד לפעור את עיניו בפליאה. זה היה שירואוקה.
* * *
הפעם דוד היה זה שהגיע ראשון יחד עם אור האושר העילאי אל ממד הכיס האפור. דממה קיבלה אותם. מי זה הפעם? שאל דוד את עצמו. הוא הביט לעבר אור האושר. האם היא יודעת? אור האושר הנידה בראשה, גם היא שקועה במחשבותיה. רטט עבר בחלל האפור ומתוכו יצא TR-354, מביט סביבו, ונראה כאילו פניו התכווצו כאשר הבחין בשני הנוכחים בחדר. לכל הרוחות, חשב דוד. קיוויתי שזה יהיה הוא. אבל זה אומר שהשחקן שיצא הוא…
שינזו הופיע מתוך הצללים, עטוי הפעם בשריון לוחות שחור שדימה לו מראה נוראי. הוא הסתכל מספר שניות מסביבו, ואז שלף את חרבו מתוך הנדן והסתער ישירות לעבר דוד.
"עצור!" קרא TR-354.
שינזו נעצר במקום. כל השחקנים נפנו לראותו. TR-354 כמעט ולא היה מדבר כלל. מילה בודדה זאת, שנשמעה כאילו ההברות נגרסו דרך מסנן דיגיטלי עתיק, עצרה את שינזו במקום כאילו נתקל בשדה אנרגיה. אור האושר פנתה אף היא לעבר השוגון. "הוא צודק. אתה עומד לעבור על החוק השני. פגיעה ישירות של אחד השחקנים ביריב אחר תגרום מיד להוצאתו מהמשחק".
שינזו היסס למספר רגעים ואז הכניס את החרב לנדן הקשור על גבו. הוא הצביע לעבר דוד. "הוא הרג את נאראדה. אני בטוח בזה. אפילו אנכסגוראס חשד בו".
דוד הביט סביב. "אני? על מה אתה מדבר? רגע אחד, נאראדה?" הוא הביט סביב. אכן, כל ארבעת השחקנים הנותרים עמדו בחדר, רק נאראדה, אותה יישות מוזרה ולא מובנית, שלא היה ברור עוד מהרגע הראשון אם מדובר בשחקן או שמא בסוכן של הישויות מעבר לגבול. מי באמת הכיר את נאראדה? אבל כעת, הוא מת? נעלם? יצא מהמשחק? איך אפשר להגדיר את חוסר הקיום שלו?
אור האושר התקדמה באטיות לעבר שינזו והניחה יד מרגיעה על כתפו. "אני חושבת שהגיע הזמן לשמוע את ההודעה לפני שנקפוץ למסקנות".
שינזו הביט סביב בתוך מסכת הדרקון שלו והנהן, נסוג לאחור. אור האושר חזרה למקומה ובין רגע, דמותו הזוהרת של נאראדה הופיעה במרכז.
כל אחד מהשחקנים התחייב למסור הודעה לפני פרישתו מהמשחק, ונאראדה לא היה יוצא דופן. הוא פנה ראשון לעבר דוד. נאראדה שינה את צבעו לירוק בהיר ואז לכחול. דוד הביט לעבר אור האושר העילאי, אבל נראה שגם היא מבולבלת. דוד לא קיבל כל הודעה. נאראדה הסתובב לעבר TR-354 ואז צבעו הפך לירוק כהה שהפך לאדום ואז לצהוב עכור. TR-354 נהם דבר מה, מעין זמזום מתכתי חסר הרמוניה, שעקצץ את קצוות החושים ופעל על טווחי תדרים שלא היו ידועים אפילו להם. הוא מבין אותו? חשב דוד. למה לכל הרוחות הוא מתכוון.
נאראדה פנה גם אל אור האושר העילאי ואל שינזו והחליף מספר צבעים לפני שדמותו נעלמה. אור האושר העילאי מחתה דמעה מעינה. "הוא היה יחיד במינו, יריב ראוי ביותר". היא פנתה לעבר שינזו. "ועכשיו לאחר שראינו את ההודעה, האם תוכל להגיד לנו מדוע אתה מאשים את דוד בפרישתו של נאראדה. זכור כי על פי החוק השישי, האשמה רשמית לא מבוססת תגרור אחריה עונשים".
שינזו התקדם ונעמד הישר מול דוד. "על זה בדיוק אני מדבר. המשחק התנהל באופן מכובד מזה אלפי שנים. נכון, היו בינינו מלחמות, אני סבלתי קשות מנאראדה, וגם ממך, אור האושר העילאי. אבל כולנו הבנו כיצד המשחק הזה מתנהל. שישה שחקנים, שישה חוקים. לא יותר לא פחות. כעת, בטווח שהוא כמו פעימת לב אחת, שני שחקנים עזבו את המשחק. שאלתי את עצמי מי היה מסוגל לעשות את זה והיו לי רק שני מועמדים: נאראדה ודוד".
TR-354 פנה להביט בו. דוד לא ידע אם הוא נראה נעלב או לא. "אל תחשוב שלא חשדתי גם בך, TR, אבל אתה מכונת הרג, אתה יודע רק להשמיד. התכנון הזה… הוא הרבה מעבר לתכנות המקורי שלך. הרסיסים האנושיים הטבועים בתוך ה-DNA המתכתי שלך לא מסוגלים להבין תכנונים מורכבים שכאלו, אינם מסוגלים להבין את ההוויה האנושית האמיתית. אינך מבין רוע. זאת הסיבה שכולכם שכנתם בתוך המובלעת ומעולם לא הרחבתם אותה, אפילו כשהגעתם כמעט לידי הכחדה. אבל הוא", הוא הצביע לעבר דוד. "הוא חי על פי חוקים ומתודות, תוכניות בתוך תוכניות, יושב על כס המלכות ומהרהר לעצמו. הוא יודע היטב כיצד כל חוק פועל, כיצד אפשר לעקוף אותו. ולכן אני מציע שנבצע שינוי. תמיד היינו שישה, ועל כן היו שישה חוקים. כעת, אנחנו ארבעה. אני חושב שהמשחק השתנה וכעת החוקים הקיימים לא מסוגלים להקיף את המשחק כולו".
דוד צחקק. "אתה מציע שנוסיף עוד מספר חוקים?"
"לא", אמר שינזו. "אני מציע שנוריד מספר חוקים".
דוד כמעט נחנק. הוא הביט סביב בתדהמה. "מה? אתה יודע על מה אתה מדבר? החוקים הם כל מה שמונע מאתנו להשתלח אחד בשני. החוקים הם הסיבה שלא השמדנו את הגלקסיות כפי שכמעט וקרה לפני אותן אלפי שנים. הכוח שיש לכל אחד מאתנו מסוגל לבנות ולהשמיד עולמות, והדבר שמונע את זה מאתנו הם חוקי המשחק".
"כן".
TR-354 פנה לעבר דוד והשמיע קול שנשמע כמו חריקת מתכת על מתכת. דוד חשב שהוא רק ממציא זאת, אבל הוא האמין ששמע את TR צוחק.
"אנחנו נמצאים במצב של שוויון", אמר דוד. "שניים בעד ושניים נגד. במצב כזה, אי אפשר להוריד או להוסיף חוקים…" דוד השתתק, כאשר ראה את אור האושר העילאי נדה בראשה.
"יש טעם בדבריו", אמרה אור האושר ונעמדה ליד שינזו. "אינני אומרת שעלינו להיפטר מכל החוקים לגמרי, אבל זה נכון, שישה חוקים עבור שישה שחקנים, אני רואה את הסימטריה בכך. ועקב כך ששניים מהשחקנים אינם עוד כאן, הגיע הזמן לעבור לארבעה חוקים בלבד. יש בכך הרמוניה המרצה את הנפש".
דוד הרגיש כיצד עולמו מתרסק מסביבו. חייו, מהותו, ייעודו, היה קיים על מנת לחוקק חוקים, על מנת לשפוט, על מנת למצוא את הסדר בשלטון מופתי המורכב על… הוא הבין כי הפסיד במערכה הזאת. האם אור האושר מתכננת לבגוד בי? הרי אנחנו בני ברית כעת. האם יש חוק מסוים שהיא מתכוונת לבטל? בוודאי…
"אני מבין", אמר דוד. "חוק זה חוק. ועלי לקבל את דעת הרוב. אני מבין כי המשחק אינו אותו המשחק, וכי אנחנו מתקרבים לקראת סיום. מתברר כי אפילו משחק של אלפי שנים יסתיים תוך דקות ספורות. אבל מכיוון שרק שנינו מהמחוקקים המקוריים של המשחק. אני מאמין שכל אחד מאתנו צריך לבחור את החוק שיבוטל". הוא קד לעברה. לא מסיר את עיניו ממנה. "אני מאפשר לך לבחור את החוק הראשון שיבוטל".
אור האושר הנהנה בתודה. היא בחנה את השחקנים. "שני שחקנים עזבו את המשחק. אחד מצד המחוקקים ואחד מצד הלוחמים. ארבעה שחקנים הם כמות מועטה בשביל להתחיל ולכרות בריתות ולהטות את הכף. במידה ונעשה זאת, כוח אחד ישמיד את הכוח האחר ללא כל היסוס. לשם כך, אני מחליטה לבטל את החוק הרביעי, הקובע כי ניתן לכרות בריתות עם שחקנים אחרים".
דוד עמד ללא ניע. היא בגדה בי. הייתי צריך לדעת את זה. האם היא רק חיכתה לנקודה שבה היא תוכל לוותר על הברית בינינו? האם זה אומר שהיא כבר קבעה לכרות ברית סודית עם אחד השחקנים האחרים ולא להכריז עליה? מי מבין הנוכחים בחדר הוא בן הברית שלה?
דוד הרים את ידיו ופנה לעבר השחקנים, הוא התקדם לעבר אור האושר העילאי, בוחן אותה מקרוב. "אתם ביקשתם לבטל את החוקים, על אף שלא תמכתי בכך. ובכן, החוק הרביעי אינו קיים עוד ואינו מאפשר בריתות. דעו זאת וזכרו זאת. כל אדם שיכרות מעתה ברית, יוענש במלוא חומרת הדין. במידה רבה, הייתי רוצה כאן ועכשיו לבטל את החוק הראשון. האם כה בקלות נוכל לוותר על אחד החוקים? האם נוכל כך לבטל את דרך החיים שלנו?" אני חייב למשוך זמן. מי זה יכול להיות? מי זה מהם? מי מהם הגיב כאשר היא ביטלה את החוק הרביעי. הוא התקרב עוד יותר אל האור. "אך לא אעשה זאת. הגעתי לידי החלטה איזה חוק אני מבטל". הוא הגיע לכדי פסיעה מקורבנו המיועד.
"אני מבטל את החוק השני. מעתה תקיפה ישירה הינה אפשרית ולא תגרור אחריה עונש". דוד הרים את ידו ונגע בכתפו של שינזו. "אני מצטער".
שינזו התפורר למרכיביו הראשוניים והתפזר על הרצפה.
* * *
דוד ישב על כס המלכות בעולם שאיבד את צורתו וגשמיותו. ארמון הבדולח וירושלים כבר לא היו קיימים, TR-354 דאג להשמיד אותם לפני אלף וחמש מאות שנה. כס המלכות היה מונח כעת בתוך אסטרואיד מונע שהקיף שמש מרוחקת ואדומה במערכת שהייתה שייכת בעבר לשינזו. מזה כמה אלפי שנים, מאז הרגע בו דוד הוציא את שינזו מהמשחק, TR-354 תקף בכל היכולות שהיו לו. מלבד פירוק המציאות מהגלקסיה הוא השמיד כל דבר שאי פעם היה שייך. ביטול שני החוקים הללו גרר את אותו הכאוס שממנו חשש דוד. חזרנו לנקודה הראשונית, חשב לעצמו דוד. אותה מלחמת חורמה שהשמידה כמעט את כל היקום, אבל גררה אותנו בעל כורחנו לקביעת החוקים. כעת, באופן לא מוסבר, לא הופיעה הברית של הישויות והאחרים על מנת לכפות עליהם שלום. למעשה, לא נראה שמישהו כלל הטריד אותם. היכן הם נמצאים? מדוע הם לא כופים עלינו שוב סדר? האם אין להם יותר תקווה?
דוד השיב מלחמה שערה. הוא ריסק את המובלעת פעם אחת ולתמיד והשמיד את כל צאצאיו וליבות האינטליגנציה המלאכותית וככל הנראה דן את הגזע כולו לאבדון. אבל מה נותר מהאנושות עצמה? שאל דוד. כמה יצורים בעלי כוחות שלא מסוגלים לשמור על החוקים ולקיים את עצמם? האם הידרדרנו עד כדי כך, שכל הכוח והעוצמה הניתנים לנו מופנים אך ורק להרס? כעת כל מה שנותר לו היה להשמיד את TR-354 או לחכות שהוא ישמיד אותו. הוא כבר לא ידע כמה גלקסיות נהרסו, כמה מציאויות נקרעו מהפריזמה הקוואנטית ואבדו לעד.
אור בוהק הופיע במרכז החדר ואור העושר העילאי הופיעה מתוכו. דוד נעמד ממקומו ומיד עטה על עצמו שריון, והקיף עצמו בנוגדים קוואנטיים אשר ימנעו מכל דבר הקיים ביקום זה מלפגוע בו. כל ניסיון לבצע מניפולציה על הקיום מסביבו, יגרום ליצור שיופיע מולו להישלח אל מציאות מקבילה או יתרה מכך, אל המקום שבין המציאויות. כמובן שדבר כזה לא יפגע באופן חמור באותו שחקן, אבל לפחות הוא יחשוב פעמיים לפני שינסה לתקוף. "מה את עושה כאן?" שאל דוד, נוהם במקצת. "נעלמת לפני ארבעת אלפים שנה וכעת את מתכוונת לחזור למשחק?"
אור האושר התקדמה לעבר דוד, אבל כשהגיע לטווח המגן, היא נעצרה. "אני לא הפסקתי להשתתף במשחק, דוד. הבאתי לך מתנה". היא השליכה חפץ על הרצפה. זה היה ראשו של TR-354.
דוד התקדם לעבר ראשו חסר ההבעה של TR-354 והרגיש לפתע כיצד כל דאגותיו מסתיימות. זהו. הקרבות הארוכים, המרדפים, ההרס חסר הפשרות הסתיים. מעתה הוא יכול להתמקד בבנייה, הוא יכול להמשיך…
להמשיך במה? המציאות הייתה כה פרומה שכמעט ואף מחשבה לא הייתה מסוגלת לדבוק בה. אטומים נטו להתפרק ולאבד רציפות בכל פעם שהוא ניסה ליצור דבר מה. הם כילו כמעט ואת כל החומר ביקום וכעת נותרו בה רק שמשות כבויות, פלנטות מרוסקות. אפילו סימני החיים שפעם הבליחו מדי פעם בקצוות המציאות כבר ניתקו כל קשר אליה. דוד נפל על ברכיו.
"בדיוק", אמרה אור האושר העילאי. "המשחק עומד להסתיים. הגיע הזמן להכריז על המנצח".
דוד הרים ראשו. "באת גם להרוג אותי? אני מבטיח לך שלא יהיה לך קל – "
אור האושר הרימה ידיה וצחקקה קלות. "חס וחלילה. באתי לכאן על מנת להתוודות ולקבל את העונש המגיע לי על פי החוקים".
דוד קם על רגליו. "על מה את מדברת?"
אור האושר העילאי חייכה והיה זה החיוך היפה ביותר שדוד ראה מעודו. "בוודאי ואתה זוכר את המאורעות שהובילו לאותו היום הגורלי. לימים שבהם אנכסגוראס, נאראדה ושינזו יצאו מהמשחק".
דוד הנהן. הרבה זמן עבר מאז שהוא חשב על השחקנים הישנים.
"ובכן, אני הרגתי את אנכסגוראס. יותר נכון, הוא הרג את עצמו, אבל אני היא זו שהרגה אותו". היא נאנחה. "כן. אתה נמצא בדיוק במקום בו אני הייתי לפני ארבעת אלפי שנה. באותה הנקודה שבה אני הבנתי שאין טעם לכל המשחק הזה. למחיר שהוא גובה ממני. אבל כבר הסכמתי לחוקים. לא היה ניתן להתנגד לחוק הראשון".
דוד נפל אחורנית, אבל אחד האריות של כס המלכות היה שם כדי לתפוס אותו, הכס הורד במדרגות ודוד התיישב עליו באפיסת כוחות. "את הרגת את אנכסגוראס?"
"אני רק הראיתי לו את האמת. הוא תמיד היה בחור נבון. אסטרטג מבריק ובעל אכזריות יוצאת דופן, כן, אבל גם פילוסוף נהדר. לאחר שהגענו להבנה כי למשחק אין טעם, ביקשתי ממנו שימציא לי אסטרטגיה שבה יהיה ניתן לשים סוף למשחק. שתהייה דרך להפסיק את הכול, למרות החוקים. אני חייבת להודות, שעד הסוף, הוא היה מבריק".
"הוא הרג את עצמו?"
"כן, אבל לא לפני שהוא גם טיפל בנאראדה. אחרי הכול, הוא שנא אותו שנאת נפש. באותה הקלטה שהוא העביר לנו, הוא שלח פצצת קוואנטים מושהה בגודל של חלקיק אטום. אחרי הכול, לא הייתי רוצה שהוא יחסל את כולנו, נכון? לפי הבנתי, הפיצוץ היה מרהיב עד כדי שמספר ישויות מהמעבר הרגישו אותו. זה היה הימור, כן, אבל הוא עבד היטב. היה קל גם לתמרן את שינזו. הכבוד המגוחך שלו היה דורש ממנו לקבוע פגיעה בחוקים. השאלה הייתה כמובן, האם אתה תתנהג כפי שמצופה?"
אור האושר נסוגה לאחור והתיישבה על כיסא שייצרה ממעט החומר שעוד נוצר בפינה הרוסה זאת של היקום. "ולמרבה שמחתי, אנכסגוראס הבין היטב כיצד המוח שלך חושב, המחוקק הנצחי, שמאמין בכוחות החוק והסדר. הוא ידע שתחשוב כי אני בוגדת בך בעקבות ביטול החוק הרביעי. הוא גם האמין שתחשוב כי שינזו הוא בן הברית שלי. מסכן שכמותו. לא היה כל ספק שיבוטל החוק השני וכי תבחר בפעולה חדה ומיידית. במידה ולא היית מבטל את החוקים האלו, או מטפל בשינזו בצורה כה מעוררת כבוד, היו לנו עוד הרבה דרכים לפתרון. למעשה, היינו בטוחים שתחסל את TR-354 לפני כמה אלפי שנים. לא האמנו שנצטרך לחכות כל-כך הרבה זמן עד שאני אצטרך לעשות מעשה. בכל מקרה, זה הווידוי שלי. אנכסגוראס פעל ישירות ולכן נענש על כך ומת. אני, שהייתי בת הברית שלו באותה תקופה, חייבת לשלם את אותו המחיר. נכון, החוק הרביעי בוטל, אבל אין זה פוטר אותי מאחריות. כעת הגיע התור שלי. דוד המלך, היושב על כיסא מרומים, אני מבקש ממך להפעיל את החוקים שעוד נותרו במשחק ולסיים אותו".
דוד ישב והביט בחברתו הוותיקה. עיניו של דוד היו מסוגלות לראות הרבה יותר, הרבה מעבר לבשר, למתכת, ולחומר מסביבו. הוא ראה לתוך הנשמה, וראה את היקום מתפרק סביבו, נושם את נשימות חייו האחרונות. אור האושר העילאי ראתה שזה מה שעומד לקרות, ידעה שיש רק דרך אחת שבה המשחק יכול להסתיים. דוד הריץ בראשו את כל המהלכים שהיה ניתן לבצע במשחק מהרגע בו אנכסגוראס פרש. הוא העביר בראשו את כל האפשרויות, את כל הדברים שהיה ניתן לעשות, והבין דבר שלא ראה בפעם הראשונה, שברגע שאחד השחקנים ייצא מהמשחק, למשחק אין כל משמעות. כל זאת הוא ראה בחלקיק השנייה שבה ישב מול אור האושר, אשר המשיכה להנהן ולחייך, מבין כי דוד רואה בדיוק את כל הדברים שהוא ראה לפני אותן שנים ארוכות, כאשר החליט לצאת במסע שיוביל אותם לכאן. אבל אולי יש עוד סיכוי לבנות.
"יש תקווה?" שאל דוד בקול חנוק.
"יש עוד יקומים מלבד זה", אמרה אור האושר העילאי. "יקומים נהדרים ונוראים יותר מכפי שניתן לדמיין. אבל עבורי היקום הזה הגיע לקיצו. אין בי את הרצון להגיע אל המעבר או לחפש את אשר נמצא בגבולות הקיום. עייפתי מכל המשחק הזה. הגיע הזמן למהלך האחרון".
דוד קם ממקומו וצעד לעבר אור האושר. "תמיד היית החברה הטובה ביותר שלי, תמיד היית השחקנית שאליה יכולתי לפנות. אבל חוק הוא חוק, ואכן פעלת בניגוד לחוקי המשחק ועלי להוציא אותך מהמשחק".
"אני מבינה", אמרה אור האושר כאשר מהותה התפרקה לרסיסים ונעלמה.
בכל תקופת שלטונו, דוד המלך מעולם לא ידע שלווה או שלום. מעולם לא ידע שקט או בטחון. וכעת, בקצה גבולו של יקום מת, על סוף כליה מוחלטת, במציאות שהתקפלה והשמידה את עצמה עד לבלי דעת, סוף כל סוף, הוא היה השחקן האחרון, הוא היה זה שניצח במשחק. חיוך קטן עלה על פניו. הניצחון היה מתוק.