תקופת הסנקט באה עלינו במפתיע.
לפתע, במפתיע, פתאום– כלאלוקלישאותעמוסותומרופטותהמשמשותבעלילותמשמימותוטרחניות.
ואצלנו, דיברוהרבהעלהסנקט. דיברווהזהירו. בעיתונים, ברדיו, בממשלה. בכיכרותהעירהטיפונביאיםוהזהירועלאורהשמששייכבהלצמיתות, אםלאנעשהכךוכך, ואםלאנתפלללכךוכך.
הקשבנו– לאהייתהברירה. אפרכסותהאוזנייםמולאובסנקט, אבלהתייחסנואליהכאלמשיח: יוםאחדהואיגיע, עלבטוח. אבללאעכשיו, ומהלנוולו.
לפנישבאהלאהיוסימנים. יכולתלחשוב: שמשגדולהכזאת, אורהידעךלאטלאט, וייתןלנוזמןלהתרגל.
השמשכבתהביוםשני, האחדעשרלדצמבר1917. אלירושלים, העירשכההרבהלחלוםולכתובעליה, נכנסאלנבי, רכובעלסוסוהרטוב, וירושליםנגלתהלושחורהומפויחת. לא"האורהשמימי" ולא"ירושליםשלמעלה". רקפיחבכלמקום, שנזרקעלהאבניםהקשות.
אלנביהיהמאוכזב. כךסיפרליאמרסון, המומחהשלילענייניממשלתהודרוממותו. אלנבישציפהלפגוש– איננייודעתמה– ירדמהסוסועברבשעריפו, באותההנקודהשאךעשריםשנהקודםלכןהוכשרהלקיסרגרמניאחד, שהכפיףאתחומותיהלגינוניוהגרמניים.
אמרסוןהיהאהובי. ואנילאהייתיאהובתו. לואהבההייתהמשאבטבעי, ניתןהיהלחסוךכלכךהרבה: האהבההנכזבתשליושעהייתהעוברתלאמרסוןוהואהיהמכווןאלי.
אמרסון: פיזיקאיבריטי, חוקרצמחיםוחרקים, לאנלהב. במקוםלראותבכלאבן –והרבהאבניםישבירושלים– כמקוםמושבושלישו, חתרלדעתמהמתחתיה: כד, צלמיתחרסקטנה, נרמצויר, בהםהשתמשוקדמונינו. אמרסוןלאראהביאתהעברייההאקזוטית, הוא, הבריטיהמדוד. יושע, שגדלאיתיוראהאותיבכלהשלביםהחיונייםליצירתאישה, דווקאראהבייפהפייהקדמוניתשעיניהמזרותאש.
הפכנולשלישייהמוזרה. יושעהיהמצויבקשריםעםאנשיניל"י, והואהיההראשוןלהיפגשעםאמרסוןשהצליחלגנובאתהגבוללפנישכיבושהבריטיהיהלעובדה, מחופשלאישההודית, דווקא.
למהלהודית? שאלתימשועשעת. "כילנו, הבריטיםאמרליבאנגליתמהולהבעברית, "איןדמיון. כלמישרוצהלעבוראתהגבולשםכפייה. ככה", לימדאותי," תדעימיגזעןומיפרימיטיבי." והעבירידעלראשוהגלויהחףמכלכובעשלאינדיאנהג'ונס.
הוריינואשוממני. בתחילתהמאההעשרים, בחורהבגיליכברמזמןהייתהאמורהלהתחתן. לייושעישבעלהזנב, ובזכותוקיבלתיארכה, אךהתגלגלתיבבטחהלכיווןעשריםוחמש. ידעתישהזמןהולךומתמסמס.
לאמרסוןגםהיהמושגבגיאולוגיה. הואשחהביןהקנוןוהטורוןוהקנומן, מדיפעםדיברעלהסנקטונעלםבמעבדההמחתרתיתשלומתחתלהרציון.
כשהשמייםכבוהיינוישוביםשלושתנועלהחומות, מנדנדיםרגליים. הילהחיוורתעטפהאתהשמשומידלאחרמכןכבתה. לאהייתהאפילהולאעלטה. העצמיםשבמרחבשמולנוכוסובשמיכהאפורהומנוקדתקלותבכתמיםחיוורים.
"here זהבא". אמראמרסון, ויושענשעןלעברי, כאילולאבמתכוון.
אמרסוןקפץעלרגליוואמר: "מההייתםלוקחיםלאיבודד?"
"סידור." אמריושע
"מארקטווין". אמרתי.
"סטופידגייס" אמרסוןנופףבקוצררוח. "מהתאכלוומהתשתו?"
"פירותוירקות." ענהיושע
"ואיךתבשלואותם?"
"עלמדורה"עניתיומיידהבנתי.
"אזאתםבאים?" אמרסוןשאלוכברנעמדעלהחומה. איפשהו, זקיףבריטיהיהאמורלכווןאליואתהנשק, אךלאהיהלואכפת. לאמרסוןהייתהמטרה. וכשלאמרסוןהייתהמטרה– אישלאנקרהבדרכה.
"אניכברמזמןידעתי." גילהלנו. "ועכשיוישרקדרךאחתלעשותאתזה."
"לעשותאתמה?" שאליושעואניהרגשתיתחושתקוצררוח.
" הכולמוכן. בגדים, לבוש, גמלים." לאמרסוןלאהיהכוחלפרט.
אזקבענובהרציוןמאוחריותר.
כשנכנסתיהביתה, אמיהחטיפהליסטירה. "אישהבתשלושיםבחושךהזה, מסתובבתלבדה."
"אניעםיושע."
"באמת, מהאיתו? מהעםהחתונה? מהעםהנדוניה? לירהלאנראהממנו."
"הואאוסףבשבילי."
"אזבינתייםתתרחקיממנוומהמשוגעהאנגליהזה".
"אנירקלומדתאנגלית. לאהייתרוצהשתהיהלךליידישתיקחאותךמהמקוםהקטןוהמכוערהזה? למקוםשבויששירותיםבתוךחדרפרטי, שבולכלאישישחדרושהמיםזורמיםבברזים?"
אימאלאענתה. להחטיףהיאיודעת, לאלענות.
"אתלאיוצאתהיום." הצליחהלומרלי.
"בטחשלא.אניעייפה." לאהתכוונתילהחמיץפגישהעםאמרסוןבשוםמחיר. אולייוםאחדיזנחאתהקנומןוהטורוןשלו, אתהמולקולותואתהחיבורביניהןויראהאותי, כמושיושערואה.
כשננשפהאחרונתהעששיותחמקתי. כרגיל: גלגוליםביןהמזרניםהרביםבבית, ונתירהחשאיתמןהחלון. מזגהאווירהיהרע. לצבעהעכורשמילאאתירושליםהיהגםטעםוגםריח: דלוחומלוח. הידקתיאתשפתיי. לידשערציוןעמדהנזירהפרנציסקאניהמשוגעוניסהלתפוסבחבלשלוחתול\ בתפיסתלסו. נרעדתחמקתיוירדתיבמדרגותההרהטבעיות. לידשיחיאזובגדוליםניצבההאבן. הזזתיאותההצידהוקפצתיאלהבור. למטהכברהיהאמרסון, לבדו. ליטפתיבעינייאתהתספורתהקצוצהשלו, אתהגידיםהנוקשיםבידו. הואעמדוהביטבזכוכיתעבהומחוספסת.
"זהמהשאנחנוצריכים." הואאמרלי. "לידהריהקווקזהיאנמצאת. זהיסנווראותהכהוגן, ויחזיראותהלפעול. זההמוצאהאחרון."
אמרתי: "קווקז?."
"כן, שםישאתהזוויתהכיטובה."
"אנחנוהולכיםלקווקז?" שאלתי
"עפים." תיקןאותיאמרסון.
"לבד?" שאלתיבתקווה. אישהטיפשהשכולהלב.
"הנה, יושעיבואגם." הואאמרפתאום:" בחורטוביושע." וקדחבעיניי.
אמאשליהייתהמתהבמקום, אבלאניאמרתי: " בחורטובלבחורהטובה."
אמרסוןגנחואזבתזמוןשכולוטעותהצטרףאלינויושע. פיאותיומגולגלות, אתהתרבוששלוהחליףבכובעאנגליששוליומעוטריםבזהב.
אתתיקחיאתזה. אמרסוןכיתףליערימהקשורה. ועשהכןליושע.
"זזים."
מעולםלאעזבתיאתירושלים. גםלאלנמלשליפוששם,אומרים, ישהדגיםהטוביםבעולם. אחותישנישאהלבחורמשעמםכמותההצפינהלצפת, אבלהדרךוהשודדיםעשואתשלהםואנחנונשארנובבית.
מהבורעלינווחזרנואלהשער. שלושהגמליםהיושםרתומיםועמוסים. זייפתיקלילותוניתרתימעלהגמל. למרותהכאבהחדבמפשעהלאפלטתיהגה. יושערכבלצדיואמרסוןהוביל. יצאנומירושלים. השמייםהוסיפולהיותכבויים. שמשלאזרחהואףאישלאנראהבמרחב. רכבנויומייםובאלערישהחלפנולכדורפורח. היהזהכדורקטןואינטימיוהמחשבהשאהיהסמוכהלאמרסוןשימחהאותי.
יושעואמרסון– מכלצד– אחזוביוהעלואותיאלבטןהכדור, ומידהצטרפואלי. התחלנולנסוע. יושעלאהתיקמבטוממניואילואמרסוןהיהעסוקבחישוביו. הואאחזבזכוכיתהעבהוכיווןאותהאלפניהשמיים. הייתיתלויהביןארץושמיים. בעצם, הייתיבשמיים, ולרגעלאהתגעגעתילביתשביןהחומות, עמוסהילדים, זבנזלתוריריםוהפרשותשלגוף.
עודלפנישאמראמרסון, כברידעתישהגענואלהקווקז. הייתהתחושהשגיאהבאוויר, שלהריםמחודדיםבעליאףשלזקנה. הענניםהיומעטיותרחיוורים, ולאחרכמהשעותהציצההשמש, כתםאדוםולוהט. אמרסוןהיהמרוצה. "בדיוקבזוויתהמתאימה."
ואמרלי: "ועכשיוהסברים." הואדיברהרבהעלכיוונים. הרבהעלשליחותשלנוכבניאדםועלתרומתנולעולם. דיברודיברודיברכמושמעולםלאדיבר, ולבסוףהבנתי: צריךשנתקרבלשמש, ועםהזכוכיתנסנווראותה,הכיקרובשרקאפשר, לכיווןממנובאנו. זוהיהדרךהיחידהשלנולהאירמחדשאתהארץ. אתהלבנט. אמרסוןהנחיתאתהכדורעלשפיץשלהרויצאלרגעמןהבלון.
יושעהביטביבעינייםלחותולחשלי: "אולינחזור. אנילאשמעתישמישהויצאחימןהשמש."
"שמעתמהאמרסוןאמר. השמשלאבשיאכוחה."
"אנילאמאמיןלו." הואהחזיקאתידיפתאום. ידוהייתהלחהמזיעה.
"אתהצריךלסמוךעליו." אמרתי"הואיודעמהשהואעושה."
"ומהאםהואכמוהפרנציסקניהמשוגעאואחדהנביאיםהאלו?" יושעסובבאתידועלמצחו.
"עכשיואתהנזכרלבדוקאתמוצאו? כשאנחנועלאיזהשפיץבקווקזמטרמהשמש?" התרגזתי
"בואו." צעקאמרסון. ישכאןמישהו. יושעלפתאתידי. איןגבוללמהשמרחקיכוללעולללצניעות.
הואהביטביבעינייםלחות,ננערתימידווקפצתיהחוצה. ואכןמישהוישבעלסלעלאהרחקמאיתנו. הואהיהמוצקונמוך, שפםשחורוקצוץעיטראתפניומוכיהחטטיםכמוהמצורעיםבשעריפו.
האישקפץלעומתנוופלטמיליםבשפהלאידועה.
"קווקזית, אנימשער." אמראמרסון. היהלומצברוחלבדיחות.
הואפנהאליובאנגלית. המחוטטהגיבמיד. הואציטטשירכלשהושלאהכרתיוהיהקשהלילהבין, ואמרסוןצחק. אחרכךשאללשמו.
אנייוסף. אמרלנו. יוסףסטאלין.
יושעואניהתיישבנולידו.
"מאיפההגעתם?" שאל.
סיפרנולו.
"אה, פלשתינה. ישלנוהרבהתומכיםשם, ומהאתםעושיםפה?"
אמרסוןניסהלהזהיראותנו, אךהיהמאוחרמדי, יושעסיפרעלהתוכנית.
"לנובאמתישאתהשמשהכיטובה. התפארסטאלין. אבליוםאחדתקוםשמשטובהוחזקהממנהשתשלוטעלכלהעמים."
"הואטרחן." לחשלייושעואחרשאל: "תצטרףאלינו?יוסף? אנחנורוציםלסנווראתהשמש. איןלנובלבנטדישמש."
"אשמחלהתלוותאליכם." אמריוסף. "תקראוליסוסקה."
התחלנולהעפילבהריהקווקז. היורגעיםשבהםנשימתיכמעטכלתה, ויושעאחזביוניגבאתמצחי. יושעולאאמרסון, לדאבוןליבי. אמרסוןוסוסקהמצאונושאישיחהמשותפים. סוסקהפרשלנואתמשנתו. וביןנשימהכבדהלמשנהקלטתימנשביקים, בולשביקיםומהפיכה.
" המהפכהלכולם. לכלעניולכלאיכר." זמררסוסקה. יושעלחשלי: "אולינחזור?"
אךאניתקעתיעקבבאדמהוהוספתילעלות. אמרסוןלאהחליףאיתנומבט, הלךלושקועבשיחהעםידידוהחדש.
כשהגענולנקודההגבוההביותר, כשלתיעלהקרקע. אמרסוןהוציאאתהמפהובחןאתהאיזורבשביעותרצון.
"זהפה." הואאמר. סוסקהניתרלידווהתחיללהתרברב. "לאנותניםלבחורהלהתקרבלשמש. אניאעשהאתזהבשבילכם."
"זהמסוכן" התרהאמרסון.
"בשביליכלוםלאמסוכן. אניהשמששלכולם. שמשלאמפחדמשמש."
"לאכדאי. אםתטעהבזוויתקטנה, יישרףלךהראש".
"איאפשרלשרוףראשלגרוזיני." סוסקהחשףשיניזהב.
"רקרגע." אמראמרסוןוסוףסוףהביטביוביושע.
"תראו, אמרלנובחשאי"בואונשתמשבו."
"ומהעםהשליחותלעולם?" אמריושע.
" בואוניפטרמהנודניקהשחצןהזה." אמראמרסון.
,אנימסכימה." אמרתיפתאום. רציתילחזורהביתה, אלהחומות.
אזאמרסוןפנהלסוסקהונתןלואתהזכוכיתופלטהוראות.
עמדנושםוראינואתשמשהעמיםמסנווראתהשמש, ניצתבלהבהכתומהוגדולהומתגלגלמההר. אפילולזעוקהואלאהיהיכול.
"ישליתחושהשהעולםהואמקוםיותרטובעכשיו." אמריושע. התיישבנושובשלושתנובכדור, ואמרסוןחיכךביאתברכיו.
העולםנראהיותרטוב. ויושעללאספקצדק.