פרק א'
הרחוב היה באותה השעה שקט מיושביו ומהולכיו. שקט השמור לרגעים הקטנים שבין סערת הלילה למרוץ החיים של הבוקר. הוא צעד ברחוב התל אביבי הקטן שקוע בבדידות ומתענג על הזמן הריק. חריקה של רכב קטעה את חוט מחשבותיו. מהרכב שרק את צבעו הצליח לקלוט, הושלכה אל המדרכה נערה.
הוא עמד שניות ספורות נטוע במקום. הביט סביב לראות אם המראה נצפה לעיני אי מי מהדיירים הבודדים שהתגוררו ברחוב. התקרב אל הנערה ניסה לאמוד את גילה ואת מצבה הרפואי. לידה היה מושלך מכשיר טלפון הוא הרים אותו וחייג אל כוחות ההצלה. הוא עצמו מיהר לעזוב את המקום לפינה צדדית ממנה יכול לצפות על המתרחש. בעודו פוסע אל הפינה, בחן בקפידה את האזור לראות האם מצלמות האבטחה תיעדו את הנוכחות שלו בזירה.
השקט של סיום הלילה שב לזמן קצר אל הרחוב, בטרם בא הלילה אל קיצו הסופי בקולות הסירנה שהשמיע האמבולנס. הדיירים הבודדים שהתגוררו ברחוב ירדו מהבתים לבושים בפיג'מה מבקשים להבין מי החליט להפריע את שנת הלילה שלהם שלא מכבר החלה. כוחות ההצלה שאלו אותם האם זהותה של הנערה ידועה להם, הם השיבו בשלילה. הוא עצמו נותר לעמוד נטוע בנקודת המסתור, עוד זמן רב לאחר שאחרון כוחות ההצלה עזב את הזירה. אף פעם לא אהב את המפגש עם אנשי החוק וגם הפעם חשש ממנו. הוא הבין מהסקרנים שהבחורה הובלה לבית החולים איכילוב. הוא צעד אל הרחוב הסמוך ועלה על האוטובוס שהוביל אותו לבית החולים איכילוב.
עם הגיעו לבית החולים, נזכר שאין בידו ולו הפרטים הבסיסים ביותר, שיסייעו לו לאתר את הנערה. הוא החליט להסתמך על כישורי החיזור והסיפור שלו, כדי לשכנע את אחת הפקידות שתיאות לחלוק אתו את המידע אודות מיקומה של הנערה. הוא התבונן בפניהם של הפקידות ובחר לעצמו את זאת שהייתה נראית קשובה יותר מכולם. 'סלחי לי, הבוקר ברחוב שלנו פינו נערה שהושלכה מרכב לבית החולים. בזירה נותר חפץ של הנערה ואני רוצה להחזיר לה אותה'. הוא חשש שהפקידה תבקש שישאיר את החפץ בקבלה. אולם היא ניאותה להרים טלפונים לברר היכן מאושפזת הנערה. תוך כדי השיחות היא שאלה אותו לשמו והוא השיב בלי למצמץ רון פלוק. 'שקר קטן נוסף לסיפור הראשון' הוא חשב בעודו מהלך לעבר החדר עליו הצביעה הפקידה.
עצלותם של אנשי החוק, הפיגה את החשש שלו, שמא מי מהם כבר נמצא בחדרה של הנערה ומנסה לאתר עדים או הסבר להשלכתה של הנערה מהרכב הנמלט. בחדר שכבה דומם הנערה מחוסרת הכרה מחוברת למכשירים שונים. הוא הביט בה ברחמים מנסה לבנות במוחו את ההסבר לאירוע המוזר שהתרחש ברחוב שלו הבוקר והחל כנראה בנקודה אחרת בזמן אחר.
אולי היא נאנסה? אולי הסתכסכה עם החבר שלה? אולי בכלל היא ערבייה ויש פה אירוע של כבוד המשפחה? אולי היא נפגעה בתאונת דרכים והנהג הפוגע אסף אותה ואז השליך אותה באמצע הדרך? אולי פרצה מריבה בתוך הרכב בינה לבין חברה שהייתה יחד אתה ברכב? השאלות רצו במוחו בעוד אל החדר נכנסה האחות ששאלה אותו האם הוא קרוב משפחה של הנערה או יודע את זהותה. במקום לנסות להסביר בהגיון את שהותו בחדר הוא שמע את עצמו מוציא מפיו את המשפט המוזר הבא: 'ראיתי שיש פה מישהי בודדה אז נכנסתי לחדר כדי לראות אם היא זקוקה לעזרה?' האחות הביטה בו בתימהון ודרשה ממנו לעזוב לאלתר את החדר ולא להפריע את פרטיותה של הנערה.
הוא המתין מחוץ לחדר עד לצאתה של האחות. הוא שב אל החדר וחיפש את מכשיר הטלפון שהיה ברשותה של הנערה. בתוך שקית שהייתה על השידה היה מונח הטלפון. הוא הביט לכל הצדדים בוחן שאיש לא הבחין במעשיו, הכניס את הטלפון לתוך הכיס שלו ויצא בהליכה בטוחה אך מהירה מהחדר ומבית החולים. הוא התיישב על ספסל ברחוב והחל לבחון את הטלפון. הטלפון היה נעול באמצעות קוד. הוא העלה במוחו מספר רעיונות אפשריים למספר שבאמצעותו ניתן לפתוח את הטלפון. לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא הצליח למצוא את המספר ולפתוח את הטלפון. הוא נמנע מלחטט בהודעות שיש בטלפון מתוך רצון לשמור על פרטיותה של הנערה. הוא תר אחרי רשימת השיחות האחרונה שהנערה התקשרה. השיחה שקדמה לשיחה שלו לכוחות ההצלה, התבצעה בשעה 12:30. השיחה חויגה לאדם שנשמר תחת השם 'אהוב לא יקר ולא זול'. כינוי מוזר למישהו שאוהבים הוא חשב בליבו בעודו רושם את המספר בטלפון שלו. הוא הכניס את הטלפון של הנערה אל הכיס ושב אל החדר שהיה שוב ריק. הניח את הטלפון בתוך השקית ויצא מבית החולים. בצאתו הזין את מספר הטלפון לאפליקציית זיהוי מספרים השם שהופיע כבעלים של המספר היה גילה גולדשטיין. הוא הרהר זמן מה בשאלה מה הסיבה שמאן דהו שמר את שמו של גבר כשם של אישה. אולי המספר שימש בעבר גב' בשם זה? הוא החליט לגלגל את השם והחיפוש הוביל אותו לערך בויקיפידה הנושא את השם גילה גולדשטיין ובו נכתב: גילה גולדשטיין נולדה באיטליה כאברהם גולדשטיין, ונחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל.
פרק ב'
בנסיעה חזור הביתה באוטובוס, החל לחשב את הצעד הבא. תהה האם החבר של הנערה הוא/היא מקהילת הטרנס או שמא מדובר בשם כיסוי שניתן לו על ידי מאן דהו. לאחר דין ודברים עם עצמו המסקנה שהתגבשה הייתה שמדובר באמצעי הסתרה של אישה או נערה אחרת שהייתה בקשר עם החבר. מה שאומר שהחבר היה בוגד? הוא שמע את עצמו אומר בקול. רגע אולי בכלל יש לו קשר לפגיעה. האם ייתכן שהוא היה הנהג ברכב הנמלט? 'יקר מאוד היה החבר שלך' הוא דיבר אל הנערה. יקר כל כך, עד שבגלל מעשיו הגעת כמעט אל קצה החיים.
אם השם הוא כיסוי עלי לדעת מה השם האמתי שלו. טוב זה קל, כנראה שמו הוא אברהם גולדשטיין. מה שהיה מוזר לו מעט, היא העובדה שהשם היה בעל צליל חרדי ולא תאם את הופעתה של הנערה שהייתה חילונית למהדרין. הוא חייג ממספר בלתי מזוהה לטלפון שמספרו הופיע אצל הנערה. אחרי צליל אחד או שתיים נשמע קול של גבר מהעבר השני. 'הגעתי לאברהם גולדשטיין'? 'כן' מה אתה רוצה שאל? 'תראה מצאתי מכשיר טלפון ברחוב ובטלפון היה רשום המספר הזה תחת השם 'אברהם גולדשטיין ותחת השם גילה גולדשטיין. יש לך מושג של מי יכול להיות הטלפון הזה'? שתיקה של מספר שניות שבמהלכה חשש שגולדשטיין לא ישתף פעולה. 'כן.. בעצם לא.. אולי… אתה יודע מה יכול להיות שהטלפון שייך לעובדת בחברה שעבדתי בה בעבר, קוראים לה דינה לוין. אתה רוצה שאני אשאל אותה? שאל גולדשטיין. 'אתה לא יכול להתקשר אליה כי הטלפון שלה אצלי ונגמר לה הבטרייה. תן לי את הפרטים של החברה ואני כבר אדע איך להגיע אליה' הוא השיב. 'טוב כל הכבוד לך, שאתה משקיע להחזיר את הטלפון' סיים גולדשטיין את השיחה. מחשש שמא גולדשטיין יגלה את התרמית, הוא מיהר להתקשר לחברה וביקש את מספר הטלפון של דינה לוין. בחברה העניקו לו את המספר של דינה לוין. הוא נכנס לרשת חברתית לחפש את תמונתה של לוין וגילה שמדובר באישה חרדית למהדרין תושבת עיר במרכז הארץ.
הוא חייג את המספרים של דינה במטרה לבקש ממנה את מספר הטלפון של בעלה. 'דרך הבעל, אולי אוכל למצוא פתרון לחידה ואולי גם לשאלה מי היא הנערה ומי השליך אותה ככה לפנות בוקר ברחוב'. למרות שלא ידע את שמו הפרטי של הבעל, הוא השתמש בטריק שסיפר לו חבר חרדי. 'חרדים' אמר החבר 'לא משתמשים בשם פרטי. הם מרבים לעשות שימוש בשם כולל של משפחת, או לחילופין בתואר הרב. 'שלום הגעתי למשפחת לוין? אפשר את המספר של הרב לוין' הוא שאל ברגע ששמע קול נשי עונה לשיחה. 'למדתי בעבר עם בעלך' הוא אמר באינטונציה הכי חרדית שהצליח לגייס. 'אני צריך את מספר הטלפון שלו. את יכולה לתת לי אותו' הוא שאל והמתין לשאלות חקרניות שאולי יבואו. אבל דינה לא שאלה לא לשמו ולא למעשיו. היא נתנה לו את מספר הטלפון של בעלה בלי שאלות.
אחרי שהיה בידיו את מספר הטלפון של הבעל, הוא החליט להמתין קצת עם הצעד הבא, שכן התבלט מה לשתף את הבעל. הוא החליט לשוב ולבקר את הנערה בבית החולים. אולי בזמן שנעדר אותרו קרובי משפחתה. כאשר הגיע לבית החולים, הפקידה הנחמדה שסיפקה לו את המידע הראשוני, עדכנה אותו שהנערה הועברה למחלקה סמוכה לטיפול נמרץ. עוד סיפרה כי אותרו קרובי משפחה של הנערה והם שוהים עכשיו לצידה. הוא השתאה עוד זמן מה ליד הפקידה והתבונן על הדף שבו הסתכלה ובו הופיעה שמה של הנערה דליה קרומבסקי. הוא צעד אל חדרה של הנערה בצעדים בטוחים, כמי שמכיר אותה משכבר הימים.
לצדה של דליה ישבו עם עיניים נפוחות מדמעות, אמא ואחותה. העיניים הנפוחות היו תוצאה של השיחה שקיימו עם הרופאים לפני כניסתו אל החדר, שיחה שפרטיה סופרו לו על ידיהם ומהם הבין שהרופאים קרובים להרים ידיים. הם סבורים שפחתו כמעט הסיכויים שהיא תעורר מהתרדמת, אמרה האם בבכי. הרוחות בחדר נרגעו מעט והוא ניצל זאת כדי לשאול את אמא של דליה, האם ידעה על הקשרים של ביתה עם בחור בשם אברהם גולדשטיין. האם נאנחה בכבדות. לא אהבתי את הבחור הזה. 'הדוס' הזה. טוב הוא לא דוס אבל הוא דוס לשעבר שהיגר לפני מספר שנים לעיר הגדולה ולדבריה לא הצליח להשתלב בחברה. 'אתה מכיר אותו' היא תהתה. 'לא ממש' ואת דליה אתה מכיר? 'האמת שקצת פגשתי אותה בעבר עם גולדשטיין ובאמת הוא נראה לי טיפוס לא סימפטי' איך קוראים לך? שמי הוא ירון קליין ואני מתנדב במד"א במקרה באותו יום הוזעקתי לזירה וראיתי את דליה אחרי שהושלכה מתוך רכב. 'מה? דליה הושלכה מרכב' שאלה האם. 'המשטרה לא אמרה לנו דבר כזה בכלל'. 'טוב שבשוטרים עצל' הפטיר בתשובה. המשיכו לשוחח עד שהוא נזכר שעליו למהר להתקשר לבעלה של דינה לוין. הוא נפרד מהאם והאחות הדאוגה באמירה שישוב עוד לבקר.
פרק ג'
נחוש לפתור את התעלומה, הוא התקשר לבעלה של דינה וקבע אתו פגישה. הוא ביקש ממנו לשמור את דבר הפגישה בסוד ולא לחשוף את דבר קיומה אפילו בפני אשתו. הוא סירב לומר את שמו בטלפון למרות הבקשות החוזרות ונשנות של בעלה של דינה לוין שבמהלך השיחה התברר ששמו אהרון, שיעשה זאת. לפגישה הגיע אהרון בעלה של דינה חיוור ומתוח. מראה פניו העיד בו כי מצבו הבריאותי אינו כשורה למרות שסימנים שונים העידו כי הוא בעשור הרביעי לחייו, מראהו היה נראה מבוגר בהרבה. הוא תהה באשר למצבו הרפואי של אהרון והיכולת שלו לעמוד בגילויים שהוא עתיד להיחשף אליהם במהלך השיחה. אהרון היה נראה כמי שרק המתין לשאלה והציף אותו במידע לפרטי פרטים של מצבו הרפואי. אהרון סיפר שהוא סובל ממום בליבו שאותר לפני שנה ומצבו הולך ומחמיר והוא הוכנס לרשימת המתנה של מושתלי לב. אהרון ביכה את המצב בארץ, שבו יש מיעוט של תרומת אברים. הוא לא הסתיר שיש קשר בין עמדתם של הרבנים שהוא נמנה על חוג מאמיניהם. לא הכחיש כי לו הוא עצמו או בן משפחתו היה מגיע לקץ החיים במוות מוחי, הוא היה מסרב לתרום אברים. מה שכאמור לא הפחית מהתסכול שלו לנוכח המחסור באברים בישראל.
בעת שאהרון תיאר את משפחתו בת השישה ילדים ואת אשתו שעליה הכביר במילים טובות ושיבח את המשימה שנטלה על עצמה בתור מפרנסת יחידה, הוא חשב לעצמו לו היה יודע מי זו באמת אשתו. בראשו התחילו להתרוצץ מחשבות טורדניות על הלב של הנערה שאולי יכול להיות המוצא הרפואי של אהרון. בליבו גמלה החלטה, שלא לשתף לעת עתה את אהרון במידע אודות הקשר של אשתו עם אברהם גולדשטיין. לשאלתו הצפויה של אהרון לפשר המפגש, הוא השיב כי בחברה שבו עובדת אשתו מתנהלת בדיקה הקשורה בתפקודה בחברה. הוא ביקש מאהרון לשמור על סודיות והבטיח שידאג לשלומה של אשתו. הוא ביקש לדעת היכן הייתה דינה באותו הלילה, אהרון סיפר כי אמרה לו שעליה לשהות בחברה כל הלילה להשלמת פרויקט חשוב לעתידה של החברה. הוא שתק למספר שניות תוף שהוא מגולל את הנייר של הסוכר בידיו. תראה אני רוצה להגיד לך משהו שלא קשור לסיפור שסיפרתי לך. 'יש סיכוי שאני אוכל לקדם את השתלת הלב שלך' אבל זה כפוף לשיתוף הפעולה שלך אתי. אהרון הניד בראשו בהסכמה. הם התחבקו בסיום הפגישה והוא התחייב לעדכן את אהרון על כל התקדמות בחקירה ובפרט בכל מה שקשור לבשורה האפשרית של מציאת תרומת לב עבורו.
הוא שב לבית החולים לבקר את דליה. הוא מצא בחדר את האם לבדה. האחות של דליה התקשתה להישאר במצב הנוכחי בבית החולים. עיניה הדומעות של האם, לא הסתירו ממנה את המציאות הכואבת. הוא פגש אישה שיש בה תעצומות נפש שאפשרו לנהל שיחה, גם אם רוויית דמעות בשאלת תרומת האברים. האם שאבה עידוד מהאפשרות שליבה של ביתה ימשיך לפעום, אולם נדמה היה לו כי בליבה יש הסתייגות מההחלטה הסופית. הוא ביקש ממנה שתאשר להתחיל בתהליך של בדיקה עד שתקבל את ההחלטה הסופית. הוא יצר קשר עם אהרון שבאמצעות רופאיו ביצע את בדיקת ההתאמה שהעלתה כי בין לבין דליה יש התאמה. אהרון המאושר סיפר בהתרגשות לאשתו, כי נמצא לו לב מתאים. אשתו ביקשה לדעת מי התורם או התורמת. אהרון השיב כי הוא לא יודע מה שם משפחתה רק נאמר לי כי מדובר בנערה צעירה בשם דליה שהתמוטטה לפני מספר ימים ברחוב. אהרון הבחין בחיוורון שעלה על פניה של דינה. לשאלתו האם היא חשה בטוב, השיבה כי נרגשת וחרדה לקראת הניתוח המסובך שלא חף מסיכונים.
פרק ד.
בעוד אהרון יושב בביתו וסופר בחשש את השעות והימים לקראת ניתוח הלב, הזדמן למחלקה שבה אושפזה דליה, עסקן חרדי. הוא הבחין באם היושבת ליד מיטתה של ביתה המורדמת ומונשמת. האם סיפרה לו שהרופאים נואשו מביתה וכי היא הביעה את הסכמתה לתרום את אבריה. העסקן שהיה נראה כמו רב, נחרד מהרעיון. הוא החל לשכנע את האם בשלל טיעונים נגד הצעד של תרומת האברים. הוא לא חסך בביקורת על הרופאים המבצעים את ההליך והזכיר את הצורך בשלמות אברי האדם לשם תקומה בתחיית המתים. הוא הציע לאם לבוא או לשלוח מי מטעמה אל רב גדול בבני ברק, כדי שהוא יסביר לה מדוע עליה להימנע מלתרום את אבריה של ביתה. אמה של דליה, הייתה כלואה במחשבות. מחד לא האמינה מעולם ברבנים. מהעבר השני, התקשתה רגשית להשלים עם ההחלטה לסיים את חייה של ביתה. התיאורים של העסקן אודות מעשיהם של הרופאים המעורבים בהליך, הביאו אותה להרהור שני ולחרטה על ההחלטה שקיבלה. הבלבול התעצם, שנזכרה שהנתרם הינו אב חרדי השומע לאותו רב, שבשמו ביקש ממנה העסקן החרדי להימנע מהתרומה. העסקן הותיר מספר טלפון וביקש ממנה להיות אתו בקשר.
שעה קלה לאחר שהעסקן עזב את החדר. הוא שב אליו. מראה פניה של האם הבהיר לו, שדבר מה התחולל בהיעדרו. האם שיתפה אותו במה שאירע בחדר והשפעת השיחה עם העסקן החרדי. היא ביקשה ממנו להותיר לה לבדה להחליט בשאלה הגורלית. היא הבטיחה לו להשיב לו תשובה בשעות הקרובות.
הוא לא ידע מה עליו לעשות. האם מוטלת עליו החובה לעדכן את אהרון בשינוי בעמדת האם? הוא הבין את המשמעות שעלולה להיות לבשורה כזאת על בריאותו של אהרון. הוא החליט להפסיק את מסע השקרים ולחשוף בפני אהרון את האמת ויהיה המחיר אשר יהיה.
הוא התקשר לאהרון וקבע אתו פגישה. לפני הפגישה הוא ביקש לוודא באופן סופי את עמדתה של האם ולשם כך שב ועלה לחדרה של דליה. בכניסתו לחדר הוא הופתע לשמוע את האם אומרת 'הנה ירון' הוא סיפר לי שהבת שלי הושלכה מרכב ואתם במשטרה לא יודעים מזה שום דבר? 'טוב הוא הרהר, יש לי פה עסק עם המשטרה. עלי להיות זהיר. הבלש שהיה לבוש בבגדים אזרחיים, שאל אותו בצורה ישירה. 'מה אתה יודע על הסיפור. והאם באמת קוראים לך ירון'. אם אתה מתחיל בצורה בוטה לא תקבל ממני עזרה, הוא השיב. אני מוכן לעזור לך בחקירה, רק שעכשיו אני ממהר לפגישה עם אדם שהאמין שיש לו תורמת לב, אך למרבה הצער הוא עתיד להתאכזב. האם החלה לבכות ואמרה: 'תגיד לו שאני מאוד רציתי לתרום , אבל הרב החרדי הצליח לשכנע אותי לחזור בי'. הבלש עמד נבוך מול האם הבוכה ולא הצליח לתפוס את התמונה . הבלש נאלץ להסכים להמתין לסיום הפגישה בינו לבין אהרון.
בפגישה שקיים עם אהרון, הוא שוב נמנע מלספר על דינה ורק עדכן כי האם החליטה לחזור בה מהחלטתה לתרום את הלב. אהרון היה שבור, מה שלא מנע ממנו לנסות ולדלות מידע על הפרשה עם דינה, פרשה שהרגיש שרב הנסתר בה על הנגלה. הוא סירב בתוקף לשתף את אהרון במידע, לאור ההתפתחות שחלה לאחר המפגש עם הבלש.
פרק ו'
הוא היסס מספר פעמים לפני שחייג את מספר הטלפון של הבלש. בשיחה שקיימו ברחוב לבקשת הבלש, הוא חלק אתו את כל המידע והחשדות שהצליח לאסוף עד לאותה הנקודה. הבלש דחק לדעת את שמו ובפעם הראשונה הוא נשבר: שמי ינון קירשטיין. 'מרגע זה ואילך אנחנו עובדים בשיתוף פעולה' אמר הבלש. 'החוליה החלשה פה היא דינה' אמר ינון. היא תמהר להודות אם אכן היא הייתה שותפה למעשה. 'אני מרחם על אהרון' אמר ינון. הבלש התעלם מהדברים והמשיך לדבוק במשימה. הוא מלמל משהו על הצורך לבער מהחברה את הרעים, יהיה המחיר אשר יהיה.
הבלש ביקש לזמן את דינה לחקירה בכסות של פגישה. ינון התקשר מהטלפון של הבלש והציג את עצמו כמנהל חברה בתחום שבו עוסקת דינה וביקש להציע לה הצעה עסקית. דינה ניאותה להיפגש במשרדי החברה. הבלש התיישב בכיסא המנהלים וינון התיישב בצד החדר. דינה נכנסה התיישבה וציפתה לשמוע את פרטי ההצעה. במקום זאת שאל אותה הבלש לשלומו של בעלה. היא תהתה מהיכן הוא יודע זאת. הוא השיב אני יודע הרבה מעבר למה שאת מסוגלת לשער. 'לאן אתה חותר?' היא שאלה. הוא השיב מוטב שלא נלך סחור סחור. 'את השלכת נערה מרכב בגלל אהבה שהייתה לך עם הגבר שבו הייתה מאוהבת אותה הבחורה'. פניה ההמומות של דינה, הזמינו את הבלש להמשיך ולשלח את חרצובות לשונו. 'את לא מתביישת? אמא לשישה ילדים מנהלת רומן עם גבר מפוקפק ואח"כ משליכה אל מותה נערה שלא חטאה'. דינה החלה לבכות. הבלש אמר בטון קר: 'דמעות לא יעזרו כאן'. יש לך רק מוצא אחד ויחיד. לשתף אתנו פעולה. תספרי לו את כל פרטי הסיפור מה היה חלקו של אברהם גולדשטיין באירוע ואז נוכל לארגן לך עונש מופחת ואולי אפילו להסתיר את פרטי האישום כך שתיחסך ממך הבושה.
פרק ז'
דינה ישבה ושתקה מספר דקות והחלה לספר. היא סיפרה על הרומן הסוער שלה עם אברהם גולדשטיין. על הרגע שבו גילתה את דליה החברה שלו. על מערכת היחסים השבורה שלה עם אהרון. היא ראתה בעצמה קורבן והרחיקה לכת שהאשימה את אהרון במום שהתגלה בליבו. ינון שכל הזמן ישב בשקט בצד החדר, לא היה מסוגל לעמוד מנגד מול הגָזְלַייטִינג שחש שאהרון עבר. הוא ביקש את אישורו של הבלש ושאל את דינה. 'למה שמרת את אברהם גולדשטיין אוהבך בשם גילה גולדשטיין'. דינה סירבה להשיב.
היא גוללה את אירועי הלילה ההוא, שהחלו בשתייה מפורזת בפאב בתל אביב. היא סיפרה על המריבה של דליה ואברהם שהתעמתו ברכב בזמן שהיא נהגה בו. בקול שבור היא האשימה את אברהם בהכאתה של דליה והשלכתה מחוץ לרכב.
'אני הייתי רק הנהגת. תרחמו עלי' היא פנתה לבלש וינון. 'נסחפתי אחרי אברהם גולדשטיין. הרסתי את כל מה שהיה לי'. הבלש היה עסוק ברשימת ראשי פרקים מתוך דבריה של דינה, שהוקלטו ותועדו במכשירי ההקלטה שהוטמנו בחדר מבעוד מעוד. 'רחמים זה דבר מעולה, השאלה איפה הם היו שאת חגגת במועדונים עם אברהם גולדשטיין בעוד בעלך שוכב מיוסר בבית ומטפל לבד בעצמו ובילדים' השיב הבלש. פניה של דינה התמלאו בזעם. היא נעמדה ועמדה לתקוף את הבלש עם קופסת העץ שעמדה על השולחן. ינון התרומם ממקומו תפס אותה והרגיע אותה. היא התיישבה בכיסא בכבדות ושאלה. 'אני הולכת לכלא לכל החיים?' ההורים שלי והילדים שלי ינתקו אתי את הקשר. נותרתי לבד בעולם. אין לי בשביל מה לחיות.
הבלש המתין עד שחש שהיא מעכלת את הסיטואציה אליה קלעה את עצמה. הבנה טובה יותר של המציאות, תאפשר לגייס אותה להפיל את אברהם גולדשטיין. 'אני אמרתי לך שאנחנו נסדר לך עסקת טיעון מקלה, בתנאי שתשתפי אתנו פעולה. אני צריך שאת תפלילי את אברהם גולדשטיין!' למה אתה מתכון היא שאלה. הבלש השיב. תחייגי עכשיו אליו ותשוחחי אתו על אירועי הלילה ההוא ותנווטי את השיחה כך שהוא יודה בחלקו במעשה. זיכרונות מתוקים מחוויות סוערות עם אברהם גולדשטיין צפו בראשה. תמונות של רגעים כמוסים שחלקו ביחד. כל אלו התנפצו בעת ששבה ונזכרה בפרץ האלימות שיצא מהאיש שכה אהבה, במריבה בספסל האחורי ברכב. התמונה החזקה של דליה הצורחת ואברהם ממשיך להכות אותה, לא עזבו אותה מאז אותה הלילה.
הבלש רשם לה הוראות לשיחה. טריקים ופיתיונות שיכולים לסייע להפיל את גולדשטיין בפח. דינה חייגה אל גולדשטיין שהתברר כטרף קל. היא לא נזקקה למניפולציות, כדי לגרום לו לשפוך באופן מלא את אירועי הלילה ולהפליל את עצמו באופן שהפתיע אפילו את הבלש המנוסה. השיחה הסתיימה. דינה הביטה את הבלש. שלא הראה סימני התפעלות. אל החדר נכנסו שתי שוטרות שביקשו מדינה להתלוות אליהם. הבלש הפטיר משפט על כוונתו לעמוד בהסכם. דינה לא הייתה בטוחה בכך.
ינון חש צורך דחוף לחשוף את חבילת השקרים שבתוכה חי אהרון. הוא קבע להיפגש אתו בבית קפה בלב הפארק. הוא התיישב לידו חיבק אותו והחל להסיר את המסווה מעל מי שאהרון החשיב לאהובת ליבו. לאם המסורה של ילדיו ולרעייתו הנאמנה. ינון לא הסתיר מאהרון דבר. פניו של אהרון חוורו. נדמה היה כאדם שהתהום נפערה מתחת לרגליו. צליל של טלפון קטע את רצף השיחה. ינון לא ענה אך המטלפן היה עקשן. לאחר מספר רב של צלצולים הוא הביט אל הטלפון ועל הצג הופיע שמה של אמה של דליה. השיחה נלחצה על מצב של רמקול. הוא שמע את האם אומרת: 'החלטתי לתרום את ליבה של דליה לאהרון. אני לא אישה שמאמינה בתורה אני מאמינה בטוב והטוב הוא להעניק חיים לאדם שכל כך זקוק להם'. 'ראיתי שהיו מקרים שאנשים לא תרמו אברים והתחרטו על כך', אמרה האם שקולה מרוסק. 'עליו לבוא מהר לבית החולים. הרופאים אומרים שהשעות הקרובות קריטיות
ינון לא הספיק לסגור את הטלפון הוא הביט לעברו של אהרון מנסה לראות שמא הבשורה המשמחת תביא לו הקלה. הצבע אזל מפניו של אהרון. הוא החזיק עם היד את ליבו ואמר בלחישה: : 'אין לי צורך בלב לחיים שאינם חיים'. כעבור מספר דקות, פילחו סירנות האמבולנס את הפארק בדרכם אל בית הקפה. בשעות הערב השוטרות בבית המעצר באבו כביר, ביקשו מדינה להתלוות אליהם לזהות את גופתו של אהרון במכון לרפואה משפטית.