אזהרה: סיפור זה מכיל תוכן מיני.
הורי דרשו, שארחץ אצבעות רגלי פן תצמחנה לי פטריות. זה לא היה נעים לי וכן דגדג לי, היה לא נוח. אולם כילדה צייתנית הקפדתי על דרישתם זו, בידיעה שכשאגדל, אעשה, או לא אעשה, מה שעולה בראשי, לא אצטרך לתת דין וחשבון לאיש! חלפו השנים ונישאתי לאיש טוב ואדיב, בעל ערכי מוסר גבוהים, שאינו עוסק בענייני ניקיון וסדר- תכונה שתאמה לאופיי.
לרב התקלחתי בשעות הערב, מייד לאחר השכבת ילדינו. מיהרתי בפעולותיי אלה כדי להספיק במהרה לקרא ספר, או לעסוק בתחביביי השונים, כמו איסוף בולים.. בבקר אביבי נאה לאחר הבאת ילדינו לגנים- נתקלתי בה בין אצבעותי. זו הייתה פטריה דשנה חומה עסיסית- דומה בצורתה לאורנית, הצצה ביערות לאחר הגשם. היא לא הפריעה לי בהליכתי, להיפך היא הייתה ככרית לרגליי המעוקמות, כמעט כיניתי אותה:"רפידה אורתופדית". בתחילה לא התרגשתי מהתופעה החדשה, אם כי ציינתי לעצמי, שהוריי אכן הזהירו אותי מכך. גם לא חשבתי, שארוץ לאישי לספר לו עליה, כי בתוככי עצמי קיוויתי, שתחלוף לה, כשם שהופיעה. אולם לאחר שבוע מצאתי עצמי עם פטרייה בין כל אצבע סך הכל שמונה במניין. שאלתי עצמי:"מה אעשה איתן?" ואף עניתי לעצמי:"ביזנס!"ראשית סיפרתי לבעלי, אף הראיתי לו את המוצג בגאווה מהולה בספקנות.. הוא לא התרגש מזוטות שכאלה. החלטתי ביני לביני לערוך ניסוי נועז. ליטול אותן אחת אחת באמצעות מספריים עדינים, לקטמן מבין אצבעותיי ולשלבן בבישוליי החפוזים. כמובן, לא סיפרתי זאת לאיש. אישי התפעל מהמאכל, בו הן היו מרוסקות ללא הכר, אף ביקש, שאכין לו עוד מהמאכל החדש ההוא. ובעת אכילתו מהמעדן החדש אמר בהתפעלות:"ריקי, זה ממש טעים, ממתי השתפרת ככה בבישולים?" בלילותינו ולא רק במטבח בין הצלחות שפר מצב רוחו ואופני ביצועיו המיניים. הוא היה נינוח, רגוע ופורקנו נמשך זמן ארוך מהרגיל. בנקודה זו לא נותרתי אדישה! משמע, שלפניי מונח מוצר מסחרי יקר ערך ועליי למנפו למשהו ממשי בשוק. ראשי נמלא דאגות חדשות, שלא חוויתי מעודי, יחד עם זאת, הרעיון איתגר אותי ורתם אותי לחשיבה אחרת.
פניתי לחברתי הקרובה, שתסייע בידי. דליה נולדה עם ראש מסחרי. בביתה למדה אצל הוריה תהליכי שיווק של מוצרי קוסמטיקה רבים, ששוגרו לארצות אירופה, ביניהם חומר, המחזק שיער ומונע התקרחות. שמו היה "רעמתיון". הייתה להם הצלחה רבתי, אם כי בתחילת דרכם אכל ו"קש" ונאלצו למען הרעיון לשים כל כספם על קרן הצבי. כעת הם נחו על זרי הדפנה, וקטפו להנאתם מפירות עמלם והמצאותיהם. בתחילת התהליך נדרשתי לחשוב על אריזה אטרקטיבית צבעונית. חככתי בדעתי, איזה צבע לבחור, ואיזה ציור יתלווה לחלק הנראה שלה. שנתי נדדה בלילות. דמיינתי שדה פטריות עולה עד גרוני וחונק אותי לאט לאט. ראיתי חולדות מכרסמות את הפטריות אחת אחת. לא אחת התעוררתי מזיעה ועוררתי את בעלי הישן בשלוות מלאכים, פרט ללילות הלוהטים, שבהם ניעורו חשקיו הסוערים, כשביטא במובהק את השפעת הפטרייה, שאכל, בלא ידיעתו.לעתים כשגהר עליי בגסות משתלהבת,הכתה בי מחשבה, שאכן אישי הוא כמו זאב מאגדת כפה אדומה. מחד הייתה לי מעין נקמה מתוקה על עברו האימפוטנטי,בו סבל מאי זקפה, מאידך ריחמתי עליו וראיתי אותו עגמומי בשל מצבו הגברי המפוקפק בימים ההם.עתה היה קם בבקרים זקוף קומה,לובש חולצות תכולות ההולמות את פניו, כמו אומר על עצמו "אני גבר שבגברים". התקשיתי לספר לו על המיזם, שאני פועלת מאחורי גבו ועל חשבונו- כך הייתי שוברת את בטחונו העצמי, אך מצפוני נקפני, כי השקר הלך ותפח בינינו ויצר חומה לא עבירה, והיה העניין מכוער בעיניי.
דלייתי אף המליצה לי להפוך את העסק למשתלם והמליצה בפניי בביטחון שופע:"קני חלקת שדה באזור השדות הנמכרים לכל מאן דבעי בעלות מופחתת כחלק מהפרחת השממה באזורים מוגדרים- כך תזכי לגדל כמויות מסחריות לשיווק!" חככתי בדעתי, אך הנחתי, שהצדק עמה. בתוך שבוע בסיועה האדיב רכשתי חלקת שדה מעובדת ומבוראת ממוכרי קרקעות מהסוג האמור. במקביל מילאתי במרתף צנצנות נבטי פטריות, שצימחתי- כך הרביתי וגידלתי אותן לממדים הראויים לשתילה. שכרתי אדם בעל קומביין, שחפר תלמים תלמים את האדמה. בבקר למחרת חבושות שתינו בכובעים רחבי שוליים, שישמרו על עור פנינו מפני הקרינה העזה של השמש, הנחנו את הנבטים מהצנצנות, שגודלו בביתי, שורות שורות בתלמי החלקה. בעל הקומביין אף הביא אתו פועלים, שקטפו עבורנו את היבול ושינעו אותו לביתנו ולשווקים בארץ, שדלייה יצרה אתם את הקשר המתאים. לצידנו גידלה משפחה נוספת שתילי עגבניות רכים, וכבר ניתן היה לראות את פרחיהם הצהבהבים שלפני בוא הפרי. חדוות העמל והיצירה האופפות את כל המשפחות מילאו אותנו סיפוק אדיר. נהנינו מזיו השמש ומהאור הבהיר, ריח הפטריות החמצמץ היכה באפנו. חשנו התמזגות עם הטבע. אף האריזה הלכה וסיפקה את דרישות המשווק לפי מידת היצירתיות שלנו, לשביעות רצוני. מתמונת פטרייה צומחת ביער עברנו לצייר נערה בשם פטריה, העומדת על מצע פטרייתי ולידה זאב הפוער פיו לאכלה.
בנקודת זמן זו,כשהפרויקט קרם עור וגידים בדמות, שדה חרוש ונטוע, אריזות בעל לוגו משלנו וציור תואם, נאלצתי לנהוג כלפי בעלי ב"גילוי נאות" כלומר,לדבר עמו בשקיפות.
באחד הערבים, כשחזר ערני ומרמז כוונות ארוטיות כלפיי, שטחתי בפניו בפשטות את כל הביזנס, שניהלנו יחד עם חברתי:"תראה, ג'קי, ייתכן והיה טעים לך מאד המעדן שלי החדש, העשוי מפטריות חדשות, שהתקנתי בארוחות שלנו לאחרונה, ובכן, דע לך, שהמאכל עשוי מפטריות רגליי, אלה שהראיתי לך לפני חצי שנה, וממש לא התפעלת מהן…" ג'קי היה המום מהגילוי, פרצופו האדים, הוא התפתל וחש להקיא בשירותים. אכן בדיוק באותו יום הגשתי לו מהפטריות, יבול אחרון טרי מרגליי, ולא מהנבטים. לא ציפיתי לתגובת גועל כזה. בשובו לסלון עוד התנשף וקצת רעד, תוך שהוא פולט:"יופי, נהייתי לך שפן ניסויים? מה לא די לך במה שיש לנו? מה חסר לך בחיים?אני מפריע לך? ואם זה היה מרעיל אותי? חשבת על האפשרות הזו?" מלל זה נענה בהתאם למצב רוחי המרומם בשל הצלחתי המסחרית: "יכול להיות, שאתה חופשי להסתלק מהבית הזה! אינך יודע לשמוח בשמחתי, קנאי!" מיד לאחר דבריי אלה התחרטתי. ראיתי בדמיוני, כיצד הכרנו, כיצד בלינו בצעירותנו, כיצד ליווני בכל רגע קשה בחיי ותמך בי. מה בעצם רציתי להשיג ממנו? הבנה, חיבה, פרגון..שיתוף! אכן זה המושג, שנאחזתי בו והצעתי מחווה של רצון טוב מפייס: "מדוע לא תצטרף לעסק אתי ותזרוק את מקום העבודה המבייש שלך, שמנצלים אותך ולא משלמים משכורת בהתאם למאמציך, ונוכל לצעוד יחדיו לעבר ההצלחה היצירתית המסחרית, ונהיה גאים זה בזו ואפרד מדליה לשלום. אני מבטיחה לך, שלא אתן לך לאכול מהמעדן הזה לעולם, אפילו שיתחשק לך לקיים מסיבת חשק!" ג'קי נרעש מהשיחה, התעשת והשיב ברוח קרבית:"תשמעי, קיבלת כזה פה, ממש זו לא האישה שהכרתי,מי את בעצם? אני צריך לחשוב על כך, לישון על זה לילה". דיוננו נסב כך עד השעות הקטנות של הלילה. הרגשתי תחושת החמצה עולה וגוברת. כל הלילה הרהרתי האם, זו הדרך הנכונה, בה הייתי צריכה לבחור מהתחלה -ללכת על הפרויקט עם הבעל ולא עם החברה. היכן השוויון בין המינים, האם אין לאישה אוטונומיה כיום? מה כל הדיבורים על כך, רק בתיאוריה?
עם שחר קמתי אפרפרה עם שקיות כהות סביב עיניי. יום חדש של עבודה בשדה. הנבטים, שצמחו, היו זקוקים לשתילה מיידית- לא היה פנאי להתפנק בדיונים חוצבי להבות. ג'קי קם כמוני עם פנים מכורכמות, עיניים אטומות. חששתי ממוצא פיו באותו בקר. בארוחת הבקר, על כוס הקפה פתח: "אני מבין את הדחף שלך ליצור, אך אני רוצה חיים שקטים, נראה לי, שזה יכניס אומנם פלפל לחיינו, אך זה סחוג! זה מעבר לפלפל. הזדקפתי בכיסאי לקבל את מכת המחץ בשומעי ממנו: "יחד עם זאת נתגלית בעיניי כאשת חיל בעלת יוזמה ותעוזה, לכן אני מוכן לניסיון בן חודש, נראה, מה יקרה, ואז נחליט, אם עליי להתפטר ממקום עבודתי". תשובתו הייתה אחראית, ולא נמהרת. היא מצאה חן בעיניי. רק דבר אחד לא ידעתי. כיצד תגיב חברתי, שהיא הייתה המנוע, שדחף אותי בתחילה לכל הרעיון והביצוע,ישנה הסכנה שהיא תרצה לטרפד לנו את העסק כזוג מחוסר פרגון! נפגשתי אתה באותו בקר כבכל יום בחודשים האחרונים לשתול את הנבטים הממתינים לכך. האוויר בשדה היה צלול, דרורים צייצו מסביבנו, והאווירה הפסטורלית השרתה עלינו מוזה להרים קולנו בשיר. חלקת העגבניות הסמוכה לשלנו כבר הניבה עגבניות רבות וצבעי האדום, ירוק היוו רקע עשיר לנוכחותנו.
לקראת צהרי היום, כשהתיישבנו בביסטרו בר שכונתי, שאימצנו, פניתי אליה בדברים ללא שהייה נוספת כנדרש ברוח ההחלטה שלי עם ג'קי מאמש: "דליה, את יודעת, שאני מעריכה את כל מה שעשית למעני, ואני חבה לך זאת כל חיי, אבל אני מחויבת לפעול מעתה עם ג'קי למען שמירת הנישואין, לכן עלינו להיפרד ממחר וכל אחת תמשיך בדרכה לשלום". דליה הניחה בפראות את כלי האוכל על השולחן בטריקה ופלטה:"אין מצב, חביבתי, זה אני את והעסק, ולא- אין עסק!" והוסיפה: "אני אבטל לכם את הספקים, את המשאיות, תשכחי מהכול אני אחסל אותך!" חשבתי, אם זו התגובה, יפה שעה אחת קודם להסתלק מהשותפות עמה. איזו חברות זו, שתלויה בדבר? האם כל ההשקעה הייתה רק לצורך הרווחים? עניתי מאוכזבת: "מה קרה דליה, תרגעי,הכסף מסנוור את כולנו, אבל אותך יותר? הרי אינך רעבה ללחם, תוכלי לפתוח עסק משלך בכל תחום, את יודעת זאת!" דליה השפילה מבטה ארצה- דבר שחרג מהתנהגותה האופיינית, לא ידעתי "שדרכתי לה על יבלות": "כן" ענתה :" חסר לנו לחם,לא ידעת זאת, ולא שיתפתי אותך מלכתחילה, לאחרונה המשכורת של בעלי הצטמצמה וממש בנינו על הרווחים מהעסק הזה של שתינו, ניתן להודות, שאנו בפשיטת רגל מצד בעלי.".התיאור החדש, שתואר לפניי, שינה את תמונת המצב. האם עליי להפקיר אותם לחרפת רעב ולהציל את חיי נישואינו ויהי מה? האם ניהנה לחיות בזוגיות טובה ונדע, שחברינו נמקים בגללנו?רוח פתאומית חמה נשבה על פנינו וחשנו מסנוורות מהאבק והשמש המהולים יחד לנגד עינינו. המערבולת הזו בחוץ הקשתה עליי להסדיר את מחשבותיי המתרוצצות במוחי. פלטתי מוכנית: "זה משנה הכול, אבדוק, מהו הרעיון, שעולה בי עתה לשיפור מצבכם. למעשה, רציתי להרוויח זמן, להתרחק ממתן תשובה, לנסות ליצור קשר עם פנימיה חקלאית, עמה היה לי קשר בעבר הרחוק עם אחד, יחזקאל, ממייסדי המקום. זה היה חבר נעוריי חקלאי בנשמתו, וכעת היה לנו מן המשותף הרבה יותר מפעם! יכולתי לדמיין עד כמה ישמח לקראתי בשמעו אותי בטלפון. למחרת כמו שהבטחתי לדליה, יצרתי אתו קשר. קבענו להיפגש ולדון בסוגיה, שסיפרתי עליה בקצרה. נסעתי שעתיים לביתו. סנאים חצו את הכביש, היה מפליא לראותם כאן בארץ באזור זה. כשקרבתי לכתובת, יצא לפניי יחזקאל, צעיר ונאה, כמו שזכרתי אותו-לא ידעתי כי גם אני נהייתי צעירה במראי, שכן הפטריות השפיעו גם על המראה החיצוני, ואכלתי בשפע מהן לאחרונה, ללא בעיה או רתיעה. נפלנו איש לזרועות האחר תוך התלהבות נעורים מרנינה. שכחתי, למה באתי. מיטתו של יחזקאל הייתה חמימה ומחבקת. ביצועינו בה זכו לציון מעולה. הקפה הגיע לאחר מכן מהביל, ריחני ואושש אותנו: "כן, למה הגעת בעצם?" שאל אותי בסקרנות מאולצת. "עזוב שטויות, לא משהו חשוב" עניתי בביטול. התעשתי. התחזקה בי הידיעה, שחסר לי ביתי ואישי לביטחוני וזה מה שהיה חשוב מכל. בשובי חלפתי דרך החלקה. חיכתה לי הפתעה מרה. השדה נאכל על ידי חולדות, כמו בחלומי.. הרהרתי, כי בכל זאת הרווחתי משהו. הייתי צעירה ויפה וכן אישי. היינו הזוג המופלא ביישוב. דליה ירדה מהארץ ואף זה היה לטובה. כעבור חצי שנה יזמנו מיזם אחר מתחום הקוסמטיקה ברוח התקופה "להישמר צעיר לנצח". הן הפטריות בין אצבעותיי המשיכו לצמוח…