~;(קונטיסטיף; צאלים; עבר; מתמשך),
דין התחיל ללכת. אחרי כמה צעדים עצר והסתובב. האנשים שעשו יותר מידי אל-אס-די שכבו בצל. הם לא הצליחו לתקשר אפילו עם עצמם, למרות שחשבו אחרת. חלק מהאנשים עוד רקדו, אבל המוזיקה נשמעה רחוקה. החברה של הקקטוסים נראו כמו נקודות קטנות על הדיונות מסביב, אבל כולם הסתכלו עליו. גם כשלא היית מסתכל עליו היית רואה אותו. זה המקום שלו, המקום זה הוא, אתה לא יכול לא לראות אותו. הם הסתכלו על הגב שלו וחשבו, או לפחות חשבו שהם חושבים.
דין לא נשאר בשום מקום יותר מכמה חודשים. בעצמו הוא לא הבין איך נשאר כאן כמעט 28 שנה. חפיף, קורה. עכשיו הסתובב. העיניים של כולם. אישונים. בכל זוג עיניים אלוהים. כל-כך יפה כאן.
העיניין הוא שהוא יודע כמה הם הולכים להיות חסרים לו, אבל הוא כמעט לא יחשוב על זה. הם עוד לא יודעים כמה הוא יהיה חסר להם והם יחשבו על זה יותר ממה שהם מדמיינים.
משהו זז פתאום. בצד העין. לא הספקת לראות מה זה, אולי חיה קטנה. כולם הרגישו ורק מי שהצליח להבחין יבכה עוד מעט. בטוח שדין יבכה. אם לא עוד מעט אז אחר כך. ככה זה איתנו, היופי עושה לנו לבכות.
הוא מחייך. לאחד ולכולם.
"תשמרו על זה, הא"
הסתכלתי על ג'יין. ידעתי שגם היא רוצה שנשמור על זה. שנינו ידענו שלא נצליח. פתאום מונטילו חיבק אותי מאחורה בחיבוק החזק שלו, זה שכמעט שובר לך את הגב. איך לעזאזל הגעתי בחיים שלי למצב שהמונטילו הזה אוהב אותי כאילו שאני אח שלו. הוא אומר שהוא מנגן רק בשבילי, אני יודע שזה לא נכון, אבל אני תמיד מנשק לו את התלתלים הבלונדיניים שלו כשהוא צריך את זה. הוא כמו ילד קטן.
סובבתי את העיניים. דין כבר לא היה שם. כולם הבחינו בזה כאילו ביחד. שיט. זהו. מה אתם יודעים, חיים.
אני רואה שמונטילו עצוב, הוא מתחיל עם המוזיקה שלו. מפתיע, אבל היא נשמעת אותו דבר. אני יודע שעוד מעט ג'יין תתחיל להסתובב ליד הילדים היפים האלה ותשאל אותם אם הם רוצים לעשות אתה עוד משהו. הם כבר גמורים אבל תמיד יש שם איזה דין קטן שיוכל למכור לה לכמה שעות של טיול צבעוני את האשלייה שהיא צריכה.
אני יושב כאן. אף פעם לא הייתי כאן. לא אתמול לא עכשיו ולא מחר. אבל עוד אשב כאן הרבה.
תמיד יש משהו חדש, וקריסטוף אמר שאולי הוא יצליח להביא את הכדור הזה מבוליביה שצובע לך את העיניים בכחול.
ככה זה איתנו, היופי עושה לנו לבכות.
~;(קונטיסטיף; יום-הולדת 31 לאורי; הווה עד עתיד; מתמשך),
– "8:07 למגע עם סטרטוספירה עליונה, חבר'ה, איך אתם מחזיקים?"
– "מחזיקים בידיוק בסדר, קרייזי בוב. בידיוק בסדר."
אתם נראים יפים כאן מלמעלה.
אפילו השמיים לא יודעים איזה גשם ירד היום על אריזונה.
– "זה דבר אחד שאפשר להיות בטוחים בו, מורטי."
ומה אתך, נסיכה?"
– "אני בסדר, בילי בוב."
רוכבת על הנחש, כמו שאתם אומרים.
כל רגע עם הכוכב הזה לידי הוא משהו. לא היה לי טריפ כזה בחיים."
– "אני יודע בידיוק למה את מתכוונת, גורדג'ס.
עשיתי איתו את ACC109 ואת ASMV3
חתיכת נסיעה זאת היתה
טוב, פונצ'וס, הייתי שמח להמשיך ולדבר אתכם עוד יומיים, אבל עוד 20 שניות המהירות
שלכם מוציאה אותנו מקליטה. תבחרו לצנוח לאן שתבחרו אבל אתם יכולים להיות בטוחים
שאני מת לפגוש אתכם עוד פעם בחיים המטורפים האלה.
תשמרו על עצמכם".
– "ביי בילי-בוב"
– אל תשכח לשמור על עץ המנגו מהדביבונים הכתומים אינדיאני מטורף שכמו…"
רעש סטטי
– "בטח יצאנו מקליטה, מקסימיליאן. קצת יותר מ- 7 דקות שיש לנו רק לעצמנו. סופסוף אף אחד לא שומע."
מקסימיליאן מורטי היה מ'מסיטי השביטים' הראשונים, למרות שהם תמיד קראו לעצמם 'רוכבי הנחשים'
אף אחד לא רצה אותו שם, מטורף מדי. טבעות, קעקועים, קרחת, לא סותם את הפה. הוא פשוט היה טוב מדי. הופיע איזה בוקר, עם השמש, למרכז הניסוי בניו-מקסיקו, כאילו הרגע יצא מרייב מטורף. מאובק כולו, מגפיים ישנות, חולצת חוטבי-עצים משומשת ואוזניות וירצ'ואל הכי טובות שכסף יכול לקנות.
הוא הפעיל את המכשירים שלהם יותר טוב מכולם יחד.
אם משהו יכול להוריד גשם לכוכב הנבגד הזה זה הוא.
בחר כבר לעשות 5 משימות. יותר מכל 'מסיט' אחר.
הוא הטוב ביותר, הם ידעו את זה.
– "אז מה, מקסימילאין, החלטת לאן תגלוש?"
– "לא ילדונת. אני נותן לזרמים לקחת את הנפש הטועה הזאת לאן שהם בוחרים. את חשבת על משהו?"
– "אני חוזרת לסנטה-פה. למרכז הדרומי. הם אמרו שישקלו לתת לי עוד משימה. אולי אני אגיע ל- 3 אחרי הכל".
– "את תגיעי לכל מה שתרצי להגיע, קטיה. חוץ מזה שאת אחת הנשים המזרח אירופאיות היפות שראיתי בחיים שלי את מפצחת את הסלעים האלה כמו הטובים ביותר שבהם".
– "תודה, מקסימיליאן. ממך אנ'לא יודעת איזו מחמאה גדולה יותר.
אבל מה זאת אומרת אתה נותן לזרמים לקחת אותך?"
– איך ש'מורדוך', המחשב הקטן שלנו כאן, מצפצף את אות הסטרטוספירה הראשון אני פורש את הכנפיים בחליפה המסרסת הזאת שלנו, עוצם את העיניים, ועף עד שאני מגיע ל- 65,000. אז אני מסתכל מסביב, מחפש ת'חתיכת אדמה הקרובה או האטרקטיבית ביותר ומכוון אליה. כמו לשחק בוגאס רק שפה מדובר על דברים קצת יותר גדולים מכמה אלפי דולרים רפובליקנים. לא ככה, חומד?"
– "אתה רק פותח עיניים ב- 65,000. זה פחד מוות. אני מכוונת מהתחלה ופותחת מצנח ראשון ב- 60,000."
– "אני אוהב לעוף עם עיניים עצומות. בייבי. לא מתכנן. לתת לכבידה ולאויר לשחק איתי. אף פעם המוח האנושי לא יגדל להתמודד עם חוויות כאלה. אני מפציץ אותו בדברים שהוא לא יכול להבין או לעכל. מבחינה מסוימת זה הכי קרוב שאני יכול להגיע לאמת או לדרך או לאלוהים או לאיך שלא תרצי לקרוא לדבר המטורף הזה."
– "ואם לא תהיה שם יבשה, מה אז?"
– "תמיד יש שם יבשה. אחרי ההסטה השניה שלי חישבתי את זה כמו שצריך. בילי-בוב היה צריך להזמין גוררת קרחונים סינית שתאסוף אותי באמצע הפסיפי. פתחתי עיניים ב- 50,000 וראיתי רק ים. חבל על הזמן. הסינים האלה משוגעים לגמרי, עשיתי איתם חיים כמו שלא ידעתי שאפשר."
העולם התחיל להתייחס למצב באמת ברצינות כש'הבצורת של המזרח' נכנסה לשנה הרביעית. ניו-ג'רזי עד ג'ורג'יה ראו בקושי 100 מ"מ של גשם בשנתיים האחרונות והחבר'ה של וושינגטון הבינו שתנורים להורדת גשם וגרירת קרחונים הם פאקינג פלאסטרים של ג'ונסון אנד ג'ונסון לבחור שקיבל כדור בלב.
שטפונות קטלניים בדר' הודו וצפון עירק, חצי מאוכלוסית אפריקה גוועת מרעב וצמאון, כלכלת ספרד מתרסקת לרמה של ניגריה ותוקפנותה של סין סביב מלחמות המים לא שינו את העולם יותר מדי. ועדות כאלה וועדות כאלה, החלטות מועצת החירום, הרוב דיבורים.
תפגע באמת בקצה שערה של ילד שמנת בפרברי גבעת-הקפיטול ומשהו יתחיל לזוז. מה הם לא ניסו, האפסים האלה, עשרות מילארדים על מחקרים חסרי-ערך. כל הפאקינג אייבי-ליג מנסים להוריד קצת מים מהשמיים.
התחזית האפוקליפטית של 'מועצת תת-התרבויות' בסן-פרנסיסקו התגשמה. הם חירבנו את המצב עוד יותר. שיחקו עם זרמי-הסטרטוספירה וזרמי-האוקינוסים בצורה כזאת שאוכלוסית העולם התחילה להצטמצם בפעם הראשונה ממי יודע מתי.
היה להם מזל שפרנסיס אף פעם לא הלך לרכוש השכלה ממוסדת.
הוא הגה את הרעיון של הסטת שביטים עתירי מים לכיוון האטמוספירה, פיצוץ שלהם לחתיכות מספיק קטנות תוך כדי תנועה ופיזור מבוקר שלהם לתוך כדור הארץ. כמות ה- H2O ושאר מינרלים יציף את המערכת האקולוגית הקורסת, ואולי עוד לא מאוחר מדי.
כל מה שנדרש הוא צוות קטן שיסיט את השביט, יבתר אותו תוך כדי תנועה בצורה מבוקרת ויעזוב אותו רגע לפני שהוא חודר והופך למטר של חומר מותך המתפוגג באויר וגשם זלעפות של שבוע.
לקח לשלטונות 4 שנים ו- 1.2 מיליארד מתים לנסות גם את התוכנית הזאת, ואחרי כמעט 3 שנות ניסויים בניו-מקסיקו המריאו מקסימיליאן מורטי ודינו קאטאנה על רקטת מימן לשביט XTA1, שהתקרב לאזור צדק. חליפות מבודדות עם ציוד גלישה וצניחה, 2 מזוודות עם 30 ראשי נפץ חודרניים ותיק עם 20 'מסיטי מסלול נוזליים'. כמה כבלים אלסטיים להתרחקות בזמן הפיצוץ, 'מורדוך' של סמסונג ואפל לפי הזמנה, ואלפי טונות של ספקנות מכל מי שהיה סביבם.
כל החבר'ה מסן-פרנסיסקו באו למסיבות הגשם ברחובות המטונפים של ניו-יורק.
" אולי הצלחנו לעשות משהו" אמר נשיא הרפובליקה מתחת למטריה, ומי שהיה לו כסף לתקשורת וירטואלית חגג עם מי שהיה במקרה לידו.
– "אתה בטוח שאתה לא רוצה לבוא איתי לסנטה-פה, מקסימיליאן.
גם האינדיאני המטורף שלך מת לפגוש אותך".
– "את יודעת שבכיף הייתי מבלה אתך קצת מחוץ לחליפות האלה, במבל-בי.
תאמיני לי, אני כמעט יודע במדויק את הצבע והמרקם של הפטמות שלך, בכל רגע שבילי-בוב
סתם את הפה שלו פינטזתי איך תרגישי בין הידיים שלי."
– "אז מה?"
– "אני אף-פעם לא חוזר לאותו מקום ממנו יצאתי. זה לא טוב לגלגולים שלי".
– "אבל מקסימיליאן, יכול לקרות לך משהו עם כל הקפיצות המטורפות האלה שלך ואז לא יהיו יותר גלגולים בכלל."
– "אח, קטיה. את מקשיבה יותר מדי לכל הבודהיסטים המטורפים האלה שמציפים לך ת'וירצ'ו. אני לא קונה את זה ככה, עברתי כבר כל כך הרבה גלגולים בחיים האלה וחוץ מזה לא היה כלום ולא יהיה כלום. 7 שנים ילדות, 14 שנים סמים, 3 שנים מהפכה ותרגילים ומאז הטיסות האלה, ותאמיני לי, בכל יום אני נולד מחדש. אינסוף מיתות ולידות. הם סתם מפחדים, הבודהיסטוות, ופחד קוטל הכל."
– "ידעתי שלא תבוא, מורטי. ידעתי.
הייתי מתה לנשק אותך בלי המסכה הזאתי. אתה יודע שהייתי מתה."
60 – 59 – 58
– "אז אולי נפגש מתישהו, אהה, מורטי."
– "אם זה תלוי בי אז נפגש קטיה, נפגש כמו שצריך. יהיה לי מספיק זמן לזיין לך את השכל על כל השטויות האלה שלי ואולי נעשה עוד כמה דברים."
– "תשמור על עצמך, מקסימיליאן. בחייך, תשמור על עצמך"
20 – 19 – 18
– "שלא תהיה 'מורט' מדי מהר מדי."
– "אני קופץ ימינה ואת קופצת שמאלה עוד 11 – 10 – 9 כל המשפחה שלי כאלה, בייבי. אל תדאגי. סבא של סבא שלי שעלה מאיטליה כבר היה מוריארטי, ואני שיניתי למורטי. אבל אין מה לדאוג, קטיה, את יכולה לי לקרוא לי מקס"
מרחוק, מתנגן לו שיר ישן של בילי הולידיי :
Heaven knows my baby's making
big big fireworks in the sky of Louisiana
Happy birthday
Sacred brother