הפגישה המצופה עם בועז מואבי, המנכ"ל לשעבר של חברה ישראלית ידועה בתחום הייעוץ ומנהיג "מחאת הזנוחים" באוגוסטה הייתה מתוחה במיוחד. כבר בשלבי ההכנה התעוררו בעיות. מואבי סירב לנטוש את היישוב, לטענתו מחשש שמשמר הסיליקון ומשטרת בית כוכב הסמוכה ינצלו את ההזדמנות ויגזלו את הבית שלו. העניין הסתבך אף יותר לאחר שה"יפתח" (מס' סידורי 2185), שהיה אחראי על האזור, סירב להנפיק לנו אישורים בתואנה של סיכון לחיי אדם. הנסיונות של עורך הדין שלנו להוכיח לו שאין כל סתירה בין הקוד שלו לבין השליחות שלנו לא צלחו. רק התחייבות מפורטת בשלושה עותקים שכל סיכון שאנו לוקחים הוא על אחריותנו בלבד ואינו מצדיק תביעה נגד המשטרה או דרישה לפיצויים כלשהם הרגיעה אותו. לבסוף, אחרי חודשיים של סחבת בירוקרטית שבמהלכה משפחה נוספת התייאשה והסכימה לפנות את הווילה שלה בתמורה לתשלום בשווי רבע מיליון ש"ח, יכולנו לפגוש את מר מואבי בביתו.

לאחר נסיעה מהירה ונוחה של כחצי שעה ברכבת המהירה אל התחנה הסמוכה ולאחריה הליכה קצרה ברגל, פוטוגני ואני הגענו אל ביתו של בועז. האווירה בדרכנו אל האחוזה הייתה לא נעימה ומקוטבת. אוגוסטה, יישוב שהיה בעבר מהיוקרתיים והנחשקים ביותר בארץ, הייתה כיום עיר של חורבות ועוני בלתי נתפס, סמל למהפכת המיכון הגדולה שהתרחשה בישראל. בדרכנו על הרחובות המוזנחים שהובילו לבית משפחת מואבי יכולנו לראות מדי פעם עיניים מציצות בעוינות מעבר לגדרות שיחים לא מתחוזקות, ולפחות בקבוק ריק אחד בליווי קללה נגד "רובוטים מסריחים" הושלך עלינו מאחד הבתים. השוטר האנושי שליווה אותנו אל הווילה סירב להגיב על אף מחאותינו, והזכיר לנו את החוזה עליו חתמנו עם יפתח 2185. אווירת הנכאים והעוינות ליוותה אותנו גם בהגיענו אל ביתו של מר מואבי. הצלצול שלנו בפעמון חשמלי עתיק חשף שהוא לא עובד, והניסיון של פוטוגני לפתוח את השער החלוד הניב מכת חשמל, ככל הנראה ממלכוד נגד רובוטים שחובר לשם. בעוד אנו התדיינו בשלב הבא שמענו קול צרוד ומריר שהורה לנו להסתלק משם. לאחר סדרה של דיונים שהלכו הלוך ושוב שכנענו את מואבי שאנחנו הצוות שהגיע לראיין אותו, ומנהיג המחאה הקשיש, שפניו הבלתי-מגולחות כבר היו לתמונה אייקונית ברחבי הארץ, הסכים להכניס אותי. כאשר פוטוגני נע לכיוון השער ביחד עם השוטר בועז הרים את ידו הכחושה בתנועה מגונה: "אני לא מוכן שראש הפח והשוטר ייכנסו, אני מוכן לדבר רק עם חזי באומן". ויכוח קצר נוסף נקטע בהכרזה שלו שזוהי החלטתו הסופית, ובלית ברירה נכנסתי לבדי לבית מואבי, נטול מצלמה ואוחז מכשיר הקלטה. 

(הבהרה: בשל סירובו של מואבי להכניס את הצלם הריאיון הבא נעדר תמונות ומבוסס על הקלטה בלבד, עמכם הסליחה)

באומן: מר מואבי, תודה לך על שאתה מארח אותי בביתך הקט. (מואבי: *צוחק*, לא לפי המשטרה) ראשית כל, אשמח לשאול אותך לדעתך בנושא משפחת צוקרמן שהחליטה לוותר על ביתה בתמורה לפיצויים. האם אתה מקבל את רצונם על אף הפגיעה במחאה?

מואבי: ראשית כל, אין שום צורך לקרוא לי "מר מואבי", על אף שאני מעריך את הנוסטלגיה התבטאות כזאת יוצרת אשליה של כבוד לאנשים מסוגי, שלא קיימת יותר במדינה שלנו (באומן: אז לקרוא לך בועז?) כן, קרא לי בועז. שנית כל, אני כמובן מאוכזב מהכניעה של משפחת צוקרמן, שמחלישה את המאבק שלנו ומעודדת את חדד [ראש עיריית בית כוכב] וממשלת היעדר האינטליגציה האנושית שלנו במאבקם באזרחים ישראליים בני טובים, שרק רוצים מקום לחיות בו. עם זאת, אין לי תלונות כלפיהם, הצוקרמנים, כמו כל שאר ה"זנוחים" כאן באוגוסטה, חווים לחץ קיצוני מדי יום ויומו ומצור מצד הממשלה ושכנינו הזחוחים ממזרח, שסיפחו את אוגוסטה בתהליך בלתי חוקי בעליל ומאז מנסים לזרוק מכאן את כולנו בתואנות שאנחנו שכונת פשע בלתי מתפקדת ו"שריד מהעבר שלא יכול להתקיים בישראל של ההווה". אחרי כל כך הרבה שנים של קמפיין הסתה תקשורתי והטלת כל קושי אפשרי בדרכנו, כולל מניעת שירותי עירייה בסיסיים, היה צפוי שחלק מאיתנו יישברו.

באומן: בוא נחזור שנייה להצהרה שלך לגבי ראש העיר חדד והצהרתו לגבי היעדר ההתאמה של אוגוסטה להווה. האם אתה בטוח שאין אמת כלשהי בדבריו? אחרי הכל אנחנו חיים במדינה צפופה מאוד, ובנייה בזבזנית בשטח של חווילות וצמודי קרקע אינה ראוייה יותר. מילא אם הייתם יישוב חקלאי או קיבוץ, אבל לא ניתן לצפות מהמדינה שפשוט תיתן ליישוב עירוני לשבת על כל כך הרבה שטח, בייחוד אחרי שהמהפכת ה-AI הפכה את רובכם למובטלים. הסיבה שאוגוסטה "סופחה", כדבריך, הייתה בגלל שהמועצה המקומית נפלה לחוב עמוק והפסיקה לתפקד כמעט לחלוטין, בעיקר בשל מחירי התשתיות הגבוהים שצורת החיים שלכם יצרה, ורק בית כוכב הסכימה לחלץ אתכם…

מואבי: *קוטע את באומן ומדבר בכעס ניכר* אל תטיף לי פה מוסר על איך שאנחנו חיים פה באוגוסטה (באומן: *ממלמל משהו על שיוויון וקרקעות*) אל תוסיף גם פה את השטויות של ה"צדק הטריטוריאלי" שחדד וממשלת ההסתה שלנו מפיצים בכל מקום אפשרי. אוגוסטה הוקמה בצורה חוקית על חלקות קרקע שהממשלה מכרה, ויש לנו זכות מלאה כאזרחים חופשיים לחיות בכל צורת מגורים שנחפוץ. יותר מכך, הטענה לפיה אוגוסטה היא ערימה של חורבות עתיקות שלא מתאימות יותר לעידן המודרני היא מגוחכת לא פחות. בעיר הזאת חיו כמה מגדולי המנהלים, המנכ"לים והפוליטיקאים של ישראל, שתרמו למדינה הזאת יותר מכל קבוצה אחרת. בלעדינו לא הייתם מייצאים כלום חוץ מפירות הדר, והמדינה לא הייתה נודעת בכל רחבי העולם בהון האנושי שלה. אם אוגוסטה היא שריד מהעידן הקודם, הרי שיש לתת לה את הכבוד הראוי ולא לאפשר להיסטוריה המפוארת שלה להימחק, לאנשים שתרמו את חייהם והונם למען המדינה להיזרק מבתיהם ולבית כוכב לבלוע את מה שיוותר מהאזור. יש לי פניות מעשרות אדריכלים שקוראים לשמר את הבנייה הייחודית של האזור, ולא לתת לחדד להחליף את הבתים היפים שלנו בשיכוני בטון חשוף מכוערים בשם ה"שיוויון". כל אחד ואחד כאן קנה בעמל ידיו את הבית שלו ואת הקרקע שעליו הוא עומד, ואף חוזה מלוכלך בין עיריית בית כוכב לחברות נדל"ן שכולל הפעלת סנקציות על השכונה עד שנסכים למכור אותם לא יעצור אותנו.  

(הבהרה: תוכן שיווקי)

___________________________________________________

הזדמנות אחרונה לקנות!

אוגוסטה: השקעה נבונה בשכונה מתחדשת

כנסו עכשיו לאתר "www.livingurbanically.co.il" או התקשרו למספר 386100* ותהנו מחווית המגורים המשתלמת והמתקדמת בבית כוכב.

• מימון מופחת- קנו 60% קבלו 40% במתנה!
• אכלוס מובטח תוך שלוש שנים מפינוי השטח!
• חלוקה חכמה ומתקדמת של הדירות ע"י אלגוריתם AI מהטובים בארץ!
• דירות 4-5 חדרים בהחל מ-1.8 מיליון ש"ח!

אז למה אתם מחכים?! הצטרפו עכשיו ותתחילו לחיות את החלום המרווח שלכם באזור יוקרה מהוותיקים במדינה!

___________________________________________________

(סוף פרסומת)

באומן: אתה מדבר פה הרבה על התרומה של אוגוסטה ושלכם לכלכלה, אבל כפי שציינתי קודם לכן אוגוסטה כבר מזמן לא במצב הזה, אחוזי האבטלה שלכם הם מהגבוהים בארץ ולפני השילוב שלכם בבית כוכב הייתם כבר יותר משני עשורים באשכול הכלכלי הנמוך ביותר. כל הדיבורים שלך על מנכ"לים דווקא מחזקים את הנקודה של ראש העיר חדד: בכלכלה התחרותית של ימינו אתם לא נחוצים יותר. מאז שחברת RUR החליטה להחליף את המנכ"ל שלה באחד הרובוטים שלהם התברר שניהול רובוטי הרבה יותר יעיל ומשתלם כלכלית מניהול אנושי, הרובוטים בשלב הזה תורמים הרבה יותר ממכם לכלכלה.

מואבי: *נאנח* אל תאמין לכל השטויות שמספרים לכם לגבי הרובוטים. כל "מחשבי העל הניהוליים" שנורא מתגאים בהם בחיים לא היו מסוגלים להתחרות במנכ"ל אנושי בתנאים שוק הוגנים. למנכ"ל אנושי יש וויז'ן, יצירתיות והבנה בסיסית של בני אדם שאין לרובוטים. הסיבה היחידה שהם דחקו אותנו הייתה שאותן חברות לא רצו לשלם למנהלים שלהן שכר ראוי והעדיפו מחשב טיפש שאומנם לא מסוגל לקחת סיכונים או להתרחב בצורה שאפתנית, אבל לא מצריך שום שכר כמעט כדי לתפעל. יותר מכך, אותם מחשבים החליטו לחסל אותנו דרך מניפולציות כלכליות של שוק העובדים. הם ניצלו את הכסף שהחברה חסכה על ניהול והחליטו להציע בו משכורות מנופחות לעובדי קבלן, ובכך הצליחו לגזול מאיתנו את מרבית העובדים שלנו. אחרי שמחשב הניהול של "מאקרוהארד בע"מ" הציע לכל עובדי הניקיון בחברה שלי 42 ש"ח לשעה והעסקה ישירה, כולל ימי חופש, הוא הצליח לרסק גם אותנו וגם את חברת הקבלן שדאגה להם. חלק גדול מהעובדים פרשו ומשקיעים ולקוחות רבים נרתעו מלהשקיע ומלקנות את עזרתנו בגלל הריח *צוחק צחוק מר*. עד אז הצלחתי להתגבר בקלות על ההחלטות הפיננסיות המגושמות של המנכ"ל המלאכותי שלהם ולהישאר החברה המובילה בתחום עם מינימום של העסקה ישירה, ועם כך הסכימו גם כל האנליסטים הכלכליים של התקופה. גרוע מכך, הם וחבריהם מחו"ל בחרו לעשות ממני דוגמא במיוחד בגלל שסירבתי להצעות הקנייה שלהם והתעקשתי לשמור בגאווה על החברה נטולת-רובוטים וישראלית. הסיבה היחידה שהובסנו הייתה שבמקום להתנהל דרך תחרות הוגנת הרובוטים החליטו לגנוב מאיתנו את העובדים שלנו דרך עידוד של עצלנות, חוזים לא גמישים וניפוח מחירים. לדוגמא, עד היום אני מבכה את העובדה שמחירי משלוחי המזון עלו אחרי שהרובוטים שיחדו את כל העובדים של "קחשלוק", הקריסו את החברה והבריחו את שאר חברות המשלוחים המתקדמות מהארץ. 

באומן: דווקא המקרה הזה שאתה מציין הוא אירוני במיוחד, מאחר וגם את אותם אנשים ניהלו רובוטים.

מואבי: נכון, הרובוטים בהנהלה הבכירה חיסלו את הרובוטים בהנהלה הזוטרה. עם זאת, חשוב לציין שהמחשבים אז היו תוכנות פשוטות יחסית שבאמת תרמו לתחרות בצורה הוגנת כמוצר שהיה כפוף לפיקוח אנושי, לא ה-AI המודרני שאיבד כל רסן ופוגע בכולנו.

באומן: טוב, לדעתי כדאי שנחזור לנושא העיקרי שלנו: מחאת הזנוחים. ממה שהבנתי עיריית בית כוכב הצליחה לקבל אישור להחלטת שר הפנים, לפיה הסנקציות שהופעלו נגדכם הן חוקיות ואין סיבה שהעיר תדאג לשכונה בזבזנית בשטח ולא מתפקדת כשאפשר לייעל אותה. מה המשמעות של הצעד הזה למחאה?

מואבי: תראה, ההפסד במניעת האישור הזה הוא ללא ספק רגע קשה במאבק שלנו והוכחה ניצחת לכך שמספיק כסף וכוח יכולים להכשיר כל שרץ, אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר. זה הבית שלנו, ואנחנו לא מתפשרים על הבית! מדובר בבתים שהיו שייכים לנו מאז ומתמיד, ואנחנו לא הולכים לסגת או להכיר בשום ניסיון של מחשב חסר רחמים או חמלה לפנות אותנו כדי להחליף את האזור בבנייה צפופה. גם אם עיריית בית כוכב לא מוכנה לייצג אותנו או לדאוג לצרכינו, וגם אם הממשלה נשלטת בידי לובי של רובוטים, אין לנו שום סיבה להתקפל ולוותר. כל עוד תישאר פה משפחה אחת בוילה אחת הפרויקט לא יצא לפועל, כי היא "תוריד את ערך הנכסים". כרגע אנחנו מנסים לשתף פעולה עם תנועות נוספות נגד "תוכנית הייעול הקרקעי" בשכונות מצוקה אחרות, וחשוב לזכור שאנחנו מוכנים לסבול הרבה יותר מחדד, ושבעוד שנתיים הוא יהיה חייב להיבחר שוב לתפקידו. כרגע נראה שיש ביקורת עזה על הגירעון בקופה של בית כוכב כתוצאה מהרכישה שלו, והשם הרע שהסנקציות שלו מוציאות לעיר גרמו לתגובת נגד של תושבים בכל רחבי העיר, וביחד עם הניסיון שלו לעודד מיכון בתחום הכשרות אני מאמין שסיכוייו להיבחר שוב הם אפסיים. עד אז, ואפילו אם הנורא מכל יקרה והצורר הזה ייבחר מחדש, אני נשאר פה, אחרי שאשתי רות מתה והילדים עזבו לחיות בארה"ב* הבית הזה הוא כל מה שנשאר לי ולמורשת של משפחת מואבי בארץ, ואני לא מתכוון לוותר עליו. 

*[הערת הכתב:אחת המדינות היחידות שניסחו חוקים ל"הגנה על משאבי אנוש אסטרטגיים" שמונעים העסקת רובוטים כמנהלים.]

באומן: *מביט בדף* אלו כל השאלות שהיו לי, תודה רבה אדוני, סליחה, בועז. 

מואבי: תודה רבה גם לך מר באומן, *מחייך* אל תשכח לא להוציא את דברי יותר מדי מהקשרם ואל תשכח את העובדה הבסיסית שכולנו בני אדם, ושלכולנו מגיע מקום לחיות בו, גם אם אנחנו "לא מועילים יותר".

באומן: בהחלט.

נפרדתי מבועז והתאחדתי עם פוטוגני והשוטר, שהופתע שמואבי לא ניסה לשדוד אותי או למכור לי מניות של חברתו כ"מזכרת מהעבר". שבנו בהליכה דרך רחובות השכונה, ופוטוגני נאלץ לחמוק מבקבוק זכוכית נוסף שהשליך עליו דייר זועם. בחליפת יוקרה מוכתמת שעוררה רחמים, היה קשה שלא לראות בו פארודיה של אביר מימי קדם. אדם עטוי שיריון (או במקרה הזה טוקסידו) שמתבצר בתוך שיירי הטירה שלו מתוך עקשנות ותוקף את המחר, כלוא בתוך מצור חסר תוחלת מעשה ידיו, ומסרב להכיר בכך שהעולם השתנה סביבו. מי יודע, אולי יום אחד אוגוסטה, כמו מקבילתה העתיקה מהתקופה הרומית, תהפוך לאתר של רשות העתיקות. יהיו שם הריסות, שלטים ושחקן שיתחפש לאותו משליך בקבוק מריר כשהיה צעיר. הוא יספר למשפחות מבית כוכב (ובמיוחד לילדים) על התקופה שהמנכ"לים שלטו בגאון וחיו בוילה שממנה נותרו רק חורבות.