פרק 1
היה היו 2 אחים שנקראו ג'ק וורניוס. הם חיו בתקופה שבה עוד היה מפלצות, קוסמים, אבירים ונסיכות ונסיכים. אז בכל מקרה, הם חיו בכפר ושמו דובלי. הכפר היה קטן, וגרו בו רק 10 משפחות. חוץ מזה, היה זה כפר רגיל, אם גם מתעלמים מהעובדה שהכפר היה מוקף ביער אפל. עכשיו, בואו נחזור לג'ק וורניוס. ג'ק היה אחד משומרי הכפר. שומרי הכפר שמרו כמובן על הכפר, מחשש ש "דברים" יצוצו מהיער ויעשו בעיות. ג'ק היה גבוה מאוד, בערך 2 מטרים! הוא גם היה חסון, כיאה לשומר כפר, וזה מפתיע שלא היה ראש המשמר. היו לו עיניים כחולות בוהקות, כאילו בוחן אותך, האם אתה ידיד או אויב. היה לו שיער שחור שירש מאמו, והוא היה לוחם בחרב מצטיין. אחיו הבכור, ורניוס, היה קצת שונה ממנו. הוא היה גבוה קצת יותר מג'ק, אבל רזה הרבה יותר. אה, והוא גם היה קוסם. ליתר דיוק קוסם מתחיל, הוא לא הצליח לעשות קסמים ממש גדולים, כמו למשל טורנדו חשמל, או לשכפל את עצמו ליותר משלושה אנשים. אבל פעם היה בכפר קוסם, והוא נתן לכפר את כל הספרים שהיו לו על קסם מכיוון שלא היה זקוק להם, והם נמצאים עד היום בספרייה, וכתוצאה מכך, כל יום הוא השאיל כמה, וכשגמר אותם, עבר לספרים הבאים. בכל מקרה, גם לו היו עיניים כחולות, אבל לעיניים שלו היה ניצוץ של: "אני יודע קסם. אשמח ללמוד עוד" ובאמת ככה זה היה. היה לו שיער חום, כמו של אבא שלו, אבל עם קצוות של לבן בגלל השימוש הרב שעשה בקסמים. סליחה שחפרתי לכם על ורניוס וזה שהוא קוסם, אבל רק רציתי להדגיש את זה. דרך אגב, ורניוס היה בן 17 וג'ק 16. אז בואו נמשיך בסיפור לאותו יום רביעי מקולל.
פרק 2
ורניוס התעורר, אכל את ארוחת הבוקר עם אביו, אמו ואחיו ויצא לפינה הקבועה שלו, ליד היער, והתחיל לקרוא בספרו, עד שפתאום הועף ממקומו לקול פיצוץ אדיר. "מה זה הדבר הזה?" הוא שאל את עצמו בקול רם. פתאום ג'ק הופיע לפניו. "מה קורה כאן?" ורניוס צעק כדי שקולו ישמע חרף הפיצוצים העזים. "אני אסביר הכול" ג'ק הבטיח, והביא לורניוס תרמיל. "תחזיק את זה ובוא נעוף מכאן" אמר ג'ק והם רצו ליער. אחרי שהגיעו די עמוק ביער, ג'ק וורניוס עצרו, וג'ק התחיל להסביר. "קוסם אחד התחיל לירות כדורי אש עצומים על כולם, וכל השומרים ברחו. אני הבנתי שאני צריך אותך כדי לעצור אותו, אז רצתי הביתה, הכנתי תרמיל מסע ורצתי אליך. דרך אגב, הוא ריחף ולבש גלימה וברדס אדומים, ומילמל משפטים משונים כמו 'עכשיו רק לחכות לו' ו-'אני צריך לחזור למגדל אמצע היער'. לפי זה אני יודע איפה הוא. אז אתה יכול לפרט לי דברים עליו?" סיכם ג'ק. ורניוס ענה. "הוא מכשף, ואנחנו צריכים להגיע אליו ולחסל אותו מהר, כי הוא זה הפטרון שלו כנראה. פטרון של מכשף זה בעצם שטן תהום שנתן למכשף את הכוחות שלו" סיכם ורניוס, "אבל אמצע היער זה רחוק מאוד. המכשף כבר יזמן את השטן. ושטן אנחנו לא יכולים להביס. אולי את המכשף לבד, אבל עם שטן אנחנו נמות." הוסיף בנימה קודרת. "אבל אתה בטח יכול לעשות קסם כלשהו שיביא אותנו לשם!!! או.. או… אולי תשגר אותנו לשם, או שהעצים יזרקו אותנו לשם!!!" מחא ג'ק." חייבת להיות דרך כלשהי. המשיך. "אחרת… אחרת המכשף ישתלט על הכפר כנראה. אין מצב שיש לו כוונות טובות!!!" הוא המשיך ליילל. "האמת… יכול להיות שיש משהו. אבל נצטרך טיפת דם אחת משנינו." אמר ורניוס. זה השתיק את ג'ק. "אם זה יעזור, אני מוכן לעזור." אמר ג'ק. "יופי, אז תפצע את שנינו קלות באגודל, ונטפטף טיפה על העץ ההוא." אמר ורניוס והצביע על העץ שג'ק נשען עליו במהלך השיחה. כשהדם נספג בגזע, ורניוס מילמל מילות לחש, והעלים הסתובבו סביבו וסביב העץ, ולאחר דקה הכול פסק וורניוס צנח על ברכיו. "טוב, מה זה היה בדיוק?" ג'ק שאל. "זה היה לחש דרואידים, קוסמי הטבע, לתחבורה. בקרוב מאוד אנחנו אמורים לראות חיית בר מתקרבת או מש-אההההה!!!!!!!!!" שניהם צעקו כששורשיו של העץ תפסו אותם בקרסוליים, הרימו אותם באוויר, וזרקו אותם עד למגדל של המכשף." מה זה היה?!?!?!!??" שאל ג'ק, סמוק מעלבון. "כנראה הלחש קצת השתבש בגלל השריון שלבשת. דרואידים שונאים ברזל. וגם כי אלו היו רק שתי טיפות. בדרך כלל דרואידים מבקשים כמות גדולה של דם." הסביר ורניוס. "לפחות הגענו" הוסיף. "עכשיו בוא נחסל את המכשף הזה." אמר ג'ק והם צעדו לעבר הדלת.
פרק 3
המגדל היה ענק, וגבוה מאוד, בערך 80 מטר, כולו היה עשוי מאבן אפורה ושחוקה, ומלא טחב. נראה שענני סערה מתאספים בקצה המגדל הישר. על הדלת היו חקוקות המילים :"כדי להיכנס, צריך איזה נס, שכן החידה קשה מאוד, אז הנה היא עם כל הכבוד: 'שלושים סוסים לבנים על גבעה אדומה, תחילה הם רומסים, אחר כך לועסים, לבסוף עוצרים והם מה'?" בגבעה השתמשו ומרחו אותה על הדלת שעשויה מבזלת." "חידה מוזרה הא?" אמר ג'ק לורניוס. "אבל עדיין חידה שצריך לפתור. ונראה לי שהבנתי." "מעולה!!! אם התשובה היא דם עוד פעם, אני מקווה שיש כאן חיות שיסכימו לתרום במקומי." צחק ג'ק. "התשובה היא לשון." אמר ורניוס והמשיך:" סוסים לבנים אלה השיניים שלנו, אז כמובן שה" גבעה האדומה" היא הלשון. פשוט צריך ללקק את הדלת." הסביר ורניוס את החידה, מתפלא בעצמו מכמה שזה קל. ג'ק כבר ניגש ללקק את הדלת, ובעוד כמה דקות הם יגיעו למכשף ויעצרו אותו!!! ורניוס חשב. רגע. זה לא קל מדי? "לא!!!! עצור!!!" הוא צעק על ג'ק אבל כבר היה מאוחר מדי. ג'ק ליקק את הדלת וורנויס התכונן לפיצוץ שישים קץ לחייהם…מוזר. הם עדיין חיים. לא שורניוס התלונן. אבל עדיין… זה היה קל מדי. בכל מקרה, הדלת נפתחה והם נכנסו פנימה ועלו במדרגות. המדרגות היו מוזנחות, וכל צעד היה מעלה ענן אבק כזה גבוה, שעקף אפילו את ג'ק. בסופו של דבר, הם הגיעו לחדר עצום בגודל שגרם לורניוס וג'ק לחשוב שכנראה הוטל כישוף על המגדל שגרם לחדר להגיע לגודל כזה. בכל אופן, החדר היה מלא בכלובים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, אבל בכולם יצורים כגון פניקסים [עופות- חול] וחדי קרן. אף אחד לא היה בכלוב שהספיק לו, וכולם נראו מורעבים וחלשים. היו שם גם אקווריומים עם קלפים בתוכם. [חצי סוס חצי דג] ג'ק ניסה לשבור את המנעולים עם החרב שלו אבל לא נחל הצלחה מרובה. ורניוס, לעומתו ניסה להשתמש בקסמים כדי לשחרר את החיות המסכנות אבל לא נחל הצלחה מרובה משל אחיו. "צריך להרוג את המכשף כדי שהמנעולים יפתחו." פסק ורניוס. בעצב, הם עלו לקומה הבאה, עלו קצת במדרגות ופתאום ראו טרול. שלושתיהם עצרו בתדהמה, ואף אחד מהם אינו עשה שום תנועה עד שורניוס לחש לאט ובטון דיבור רגוע "בלי תנועות פתאומיות" לפני שזרק ערפל על כולם וג'ק ניצל את ההזדמנות וערף את ראשו של הטרול. לרגע אף אחד לא דיבר, ואז ג'ק אמר: "טוב, זה לא היה צפוי." הם עלו עוד כמה מדרגות ואז המשך הדרך הפך לדלת. ורניוס פתח אותה וראה מולו את המכשף. הוא סימן באצבעו "ששש" ונכנס. רק כשנכנס הבין ג'ק למה צריך להיות בשקט. המכשף כרע על ברכיו, הניח את ידו על ברכיו, עצם את העיניים ונראה שהיה שקוע במין טראנס. מאחוריו היה פסל של מה שנראה מקרוב כמו ראש של שור על גוף של קוף עם זנב חנית. הפסל היה צבוע במשיחות של סגול. החדר היה בגודל ורוחב בינוניים יחסית. לא קטן אבל גם לא גדול. במרכז החדר היה מצויר מגן דוד. ג'ק התקרב אל המכשף, לא מאמין שהוא הולך לרצוח כשלהב חסם את המכה שלו. ללהב היה מחובר זנב אבן, או לפחות מה שהיה פעם אבן. עכשיו היה הפסל חי מתמיד, והיה לו עור סגול מבריק, ועיניים צהובות. אה, כן. והוא גם רצה להרוג את ג'ק. הלהב-זנב שלו הכה לעבר ג'ק, אבל הוא חסם את המכה. אבל זה לא היה הדבר הכי מפחיד. הדבר הכי מפחיד היה זה שהעיניים של המכשף נפקחו. והוא אמר: "שלום. אנחנו שוב נפגשים. ואתם הולכים למות."
פרק 4
אוי, ברור כי המכשף היה חייב להתעורר, ורניוס חשב. "ג'ק, אתה תטפל בגולם ואני… אני יטפל במכשף." צעק ורניוס. "אה, אתה תטפל בי? אני דווקא חושב ההפך." אמר המכשף לורניוס, וירה בו קרן אנרגיה שחורה. ורניוס התכופף והקרן חיררה חור מעלה עשן בוילונות שהיו כמו בתאטרון. ורניוס ירה כדור חשמל לעברו של המכשף, אבל המכשף פשוט הסיט את ידו והכדור עף על הקיר והתנפץ עליו. "אתה מבין ורניוס," אמר המכשף בעוד הוא מכין צורה כלשהי מהאנרגיה האפלה שלו. "לחשים," הוא המשיך, "מושפעים מהרגשות. והרגש שלי מלא שנאה אליך!!! וגם לג'ק. אתה תוהה איך אני יודע את השמות שלכם. טוב, זה היה פשוט. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לקרוא את מחשבותיכם. ובבקשה!!! אנא מכם!!! אני לא רוצה להשתלט על הכפר שלכם או להרוס אותו. בכלל לא".
"אז מה אתה רוצה לעשות?" שאל ורניוס, שכבר היה מבולבל לגמרי. "אני רוצה להשתלט על העולם כולו!!!" המכשף ענה לו, והטיל בו את הקלשון שהכין. ורניוס הרים אוטומטית את ידו להגן על עצמו ופתאום חרב מאנרגיה כחולה התגשמה לו ביד, ועצרה את מכת הקלשון. "רואה? מה אמרתי. קסמים מושפעים מהרגשות" צעק המכשף והסתער עליו עם קלשון חדש. ורניוס לקח לידיו את החרב הכחולה שנשמטה מידו והתכונן להילחם בו לא בקסמים, אבל גם לא בדיוק בברזל. ג'ק לא הסתדר טוב יותר מורניוס. קודם כל, היצור היה לוחם בחרב [או בזנב, תלוי את מי שואלים] די טוב. אבל הבעיה האמיתית הייתה בעור שלו. כי גם כשהוא פגע בו עם החרב לא משנה איפה, זה בקושי השפיע עליו. למרות שהמצב התחיל להידרדר מאוד כשהיצור פגע בו. לרגע אחד הוא הרגיש כאילו הוא כמעט מת, כאילו הלב שלו נהיה איטי יותר, כאילו הריאות שלו מתחילות להתעייף, אבל הוא התעשת מהר. יותר הוא לא נתן לייצור לפגוע בו. זה קרה רק כי הציץ לעבר ורניוס והוא ראה שגם אצלו המצב לא טוב. רגע אחד. ורניוס אמר לו פעם שיש קסמים ממש חזקים, כמו למשל זימון יצור כלשהו ולהחזיק אותו בכדור הארץ, אז הלחש נקרא לחש ריכוז. בלחש ריכוז המטיל צריך להישאר כמעט ללא פגע, כי כל פציעה, אפילו הקלה שבקלים, תגרום למטיל לאבד ריכוז והקסם יתפוגג. אז הוא רק צריך לפצוע את המכשף. הוא דחף את הגולם ורץ למכשף. הוא ראה את ורניוס והמכשף נלחמים בחרב וקלשון שנראה שעשויים מקסם. אחיו בכלל לא ראה אותו, הוא היה עסוק בלעצור את המתקפה של המכשף. רק עוד 5 מטר והוא מגיע אליו. אוי לא!! היצור במרחק נעיצה ממנו!! ועכשיו כל הצרות שלהם הולכות להסתיים, אוי לא, גם הזנב שלו כבר מגיע אליו, והוא שרט את המכשף רק קצת כי המכשף הסתובב וחסם את ההמשך. אבל הנזק נעשה. היצור קפא בתנוחה של הכמעט-הרג-את-ג'ק ואז הוא התפורר לחתיכות. ורניוס ניצל את המצב ונקש באצבעות שלו ושרשראות ברזל כבלו את המכשף. ורניוס אמר לג'ק: "אתה יודע מה נשאר לך לעשות." וג'ק הניף את החרב שלו והתכונן לערוף למכשף את הראש כמו שעשה לטרול אבל אז הוא עצר. "מה? למה אני עוצר? אני לא רוצה לעצור!!" ג'ק צעק לשווא. ורניוס אמר משהו, אבל ג'ק לא שמע אותו. הוא שמע רק את הקולות בראשו שאומרים לו: "תהרוג את ורניוס ותשחרר אותי" בקולו של המכשף. הוא רצה להתנגד, אבל הוא לא הצליח. פתאום הוא לא ראה כלום.
פרק 5 ואחרון
ורניוס ראה את ג'ק מאבד שליטה על עצמו והבין מה קורה. המכשף בטח מרח שיקוי לשליטה במחשבות וג'ק ליקק את הדלת והחומר הגיע לו למוח וזאת בטח הייתה תוכנית גיבוי של המכשף. עכשיו המכשף חזר לתנוחת הכריעה שלו ומילמל לחשי זימון. ג'ק התקרב אליו בתנוחה מאיימת עם החרב. אין סיכוי שהוא יפגע בג'ק, ולא נראה לורניוס שהוא יצליח לבטל את הכישוף של המכשף. אבל רגע… המכשף אמר בעצמו שקסמים מושפעים מהרגשות. אולי לחש הנגד שלו כן יצליח לבטל את הכישוף. הוא פרק את הנשק של ג'ק בכישוף ריחוף חלש, וכבר אמר את מילות הקסם כשג'ק הסתער עליו באגרופים חשופים, תפס אותו בגרון, הצמיד אותו לקיר בגרון והתכונן לתת לו את מהלומת המוות כשורניוס לחש מהר ובעצב: "ברקיס דספודוס" וברק הכה בג'ק. הוא עף לאחור ונצמד לרצפה. ורניוס אמר את לחש הנגד ופתאום הניצוץ הרצחני ירד מהעיניים של ג'ק. פתאום המכשף פקח את העיניים שלו ואמר: "אוי, חבל ששטן הולך להגיח מהבמה". אמר. "לא אם זה באחריותנו!!" צעקו האחים, וורניוס המשיך: "אנחנו הולכים לחסל אותך ואז לסגור את השער שיצרת". "אה כן? אתה הולך לחס-"המשך המשפט נקטע על ידי יד אנרגיה כחולה שזרקה אותו לשער ואז מחצה את השער עד שהאנרגיה האדומה שיצרה את השער נעלמה. האחים ניצחו אותו. זהו. עכשיו כל חייהם לפניהם. ותהיו בטוחים שהולכים להיות להם עוד מלא הרפתקאות. רוצים לשמוע? טוב, זה כבר סיפור לפעם אחרת.