פרק 1: התגלית: נועה
"נראה לי שאני רואה ארובה" צעק איתן, "אני באה" עניתי ופילסתי את דרכי אליו דרך הסלעים הגדולים. כשראיתי את מה שהוא דיבר אליו התחלתי לצחוק "זו לא ארובה איתן זה לא חלול" אמרתי לו "בוא נחפור מסביב כדי לראות מה זה באמת". התרכזתי חזק ופיניתי את האדמה מהאזור בעזרת היכולת שלי, לכל אחד בעולם שלנו יש יכולת של שליטה במשהו מסוים. אני שולטת באדמה וזה עוזר לי בעבודתי כארכיאולוגית. מה שמצאנו שם לא היה גג של בית זה היה גג של מגדל מים. "וואו אף פעם לא ראיתי כזה במציאות" התלהב איתן. ואתה חשבת שזו ארובה גיחכתי לעברו, איתן אוהב לקפוץ ולמסקנות הוא תמיד מנסה לנחש מה המבנה לפי הגג שלו ורוב הזמן הדברים שהוא ממציא יותר מענייניים מהדברים שאנחנו רואים במציאות. אני לעומתו יותר מחוברת למציאות כמו שאר אנשי הקרקע. "מה המקום הזה?" שאלתי "תבדוק בראיית הרנטגן שלך" איתן התרכז, העיניים שלו בהקו באור והאירו כמו זרקורים את כל האזור, עדיין קצת מפחיד אותי לראות אותו עושה את זה למרות שאנחנו עובדים ביחד כבר שנתיים. איתן הוא מה שנקרה משולב כלומר אמא שלו היתה מעצבת אדמה כמוני ואבא שלו היה מחפש אור. הוא החליט לא לבחור בין היסודות אלא ללמוד את שניהם ובטעות הבין איך לראות את קווי המתאר של דברים דרך אדמה. זו היכולת שבזכותה התקבל להיות ארכיאולוג. "זה מושב", אמר איתן העיניים שלו חזרו להיות רגילות "זה מוזר, כל מקומות הישוב באזור הזה של העולם הפכו להיות ערים אבל לא המקום הזה. יש פה רק מבנים של קומה אחת או שתיים. ועוד משהו מוזר במקום הזה, הוא בצורת שני מעגלים, אחד קטן ואחד גדול שמקיף אותו". " טוב אני רוצה להסתכל מקרוב" אמרתי ואז צעקתי "יעל!" הבחורה שחורת השער התקרבה אלי. היא הושיטה את ידיה לכיוון המגדל ומהר מאוד הוא התחיל לרעוד כשבסוף התפוצץ חלק במגדל והמון מים זרמו משם בפרץ גדול. מיהרתי להרים את האדמה שאנחנו עומדים עליה כדי שלא נטבע. יעל היא מזיזת המים היחידה שעובדת בארכיאולוגיה וזה בגלל שזו יכולת שלא עוזרת הרבה בתחום וצריך לעבור מבחני יכולת בשביל להתקבל. היא הצליחה לעבור כי היא יכולה לגרום למים להיות חזקים מאוד ולפנות אדמה. היא כמעט לא מדברת איתנו אז אני לא יודעת על העבר שלה כלום. כשאני חושבת על זה לא שמעתי אותה מדברת בכלל. אחרי כמה דקות הורדתי אותנו בחזרה והתחלנו להסתכל מסביב. "לא חשבתי שנמצא כאן מושב שלם ומיוחד כל כך" אמר איתן. "כן" הסכמתי "זו היתה אמורה להיות רק עוד חקירה במקום סתמי".
פרק 2: החקירה: איתן
חזרתי הביתה מהעבודה מאוחר "אני בבית" צעקתי. הלכתי אל החדר שלי וראיתי את אני חתולת האור שלי, קיבלתי את אנני מאמא שלי כשהצלחתי להפעיל את היכולת שלי בפעם הראשונה בגיל 17. אני נשארה גורה במראה בגלל היכולת של יצורי אור לחזור לאיזה גיל שהם רוצים אבל אנני עברה איתי יותר מכל אחד אחר. הייתי ממש עייף מהחקירה הקשה היום אז נשכבתי ישר על המיטה שלי ואנני עלתה אלי, היא יללה ונרדמה. לפעמים אני רוצה להיות חתול. החיים שלהם נראים ממש קלים: אפשר לישון כל היום ולחשוב מה שבה לי ואף אחד לא יגיד לי שאני סתם ממציא שטויות כי הם לא יבינו את מה שאני אומר. נרדמתי עם המחשבה הזו. למחרת בבוקר התעוררתי מקול הטלפון שלי, בדקתי אותו וראיתי שקיבלתי הודעה חדשה מנועה. נועה היא הבוסית שלי ואני לא אוהב אותה היא כל הזמן אומרת לי להתרכז במציאות והיא חושבת שבגלל שאבא שלי מעצב אדמה אני כמוה אבל זה לא נכון אנחנו מאוד שונים. היא כתבה לי שהיום לא יוצאים לחפירה כי זה היום החופשי שלה ושאני צריך לחקור על המקום הזה במאורישב שלי (מאורישב זה כמו מחשב של בני האדם רק שפועל רק על אור) ושאם אני אגלה משהו חשוב שאכתוב לה. למרות שהיא כתבה הודעת טקסט יכולתי להבין שהיא לא מאמינה שאצליח למצוא משהו ואני הולך להוכיח שהיא טועה. פתחתי את המאורישב שלי וחיפשתי "ישוב עגול". מצאתי רק תוצאה אחת: נהלל מושב בעמק יזרעאל שהתפרסם בגלל 3 דברים 1. הצורה שלו. 2. הוא היה המושב הראשון ו3. הוא לא התקדם ונשאר מושב למרות שכל נקודות הישוב האחרות באזור שלו הפכו לערים. זה התאים למקום שמצאנו וזו היתה תגלית מעניינת אבל לא מספיק כדי להוכיח לנועה שאני יכול להסתדר בלעדיה, ולכן החלטתי שאני חוזר היום לשם וממשיך לחקור.
פרק 3: הבית: איתן
החנתי את המכונית שלי וחיפשתי דרך לרדת למטה, כבר חשבתי לצור מדרגות באדמה אבל אז ראיתי שמישהו כבר עשה את זה, המדרגות האלה לא היו כאן אתמול. אני בטוח. זה אומר שמישהו הגיע לכאן לפני. ירדתי במדרגות ובתחתיתן ראיתי עקבות בבוץ. החלטתי לעקוב אחריהן. אם מישהו נכנס לאתר ארכיאולוגי בלי רשות אני חייב לתפוס אותו לפני שיגלה משהו חשוב לפניי. העקבות הובילו אותי לבית במעגל השני. דלת הבית היתה פתוחה אבל בתוך הבית לא היו עקבות של בוץ. הנחתי שמי שזה לא היה, לא נכנס לבית אבל לא חשבתי יותר מדי לפני שנכנסתי פנימה בעצמי. הכל בבית היה מסודר כמו ביום האחרון של האנשים שחיו כאן אבל מלא באבק, לא שמתי לב שהכול היה קצת רטוב עד שהחלקתי על שלולית ודפקתי את הראש בשולחן. שמעתי מישהו מדבר בקול שנשמע לי מוכר אבל לא חשבתי על זה הדבר היחיד שחשבתי אליו היה זה שאני לא רוצה להיתפס. הרי אסור לי להיות כאן מחוץ לשעות העבודה. לא לבשתי את הבגדים של העבודה ויכולים לשלוח אותי לכלא על כניסה בלי רשות לאתר ארכיאולוגי, אז נכנסתי מהר מתחת לשולחן ואז ראיתי את נועה ויעל לבושות בבגדים רגילים. אלה השותפות שלי, נשמתי לרוחה וגם הן לא אמורות להיות כאן עכשיו. יצאתי ממתחת לשולחן ושאלתי "מה את עושות כאן?" "מה אתה עושה כאן?!" אמרה נועה בכעס "אתה לא אמור להיות כאן עכשיו"
"גם אתן לא" אמרתי "אז נראה שכולם חייבים לכולם הסברים"
"טוב" אמרה נועה. "רציתי לגלות עוד דברים אבל לא יכולתי לעשות את זה לבד אז הבאתי איתי את יעל".
"גם אני כאן כדי לחקור עוד" אמרתי רק חצי מהאמת.
"טוב אז אני מניחה שעכשיו נחקור ביחד את הבית הזה" היא אמרה.
"אבל למה בחרתן לחקור דווקא את הבית הזה?" שאלתי
"סתם הוא היה הראשון שהגענו אליו מהמעגל החיצוני" היא ענתה.
חיפשנו בבית בלי לדעת באמת מה אנחנו מחפשים.
"גיליתי שלמושב הזה קורים נהלל" אמרתי, כדי להראות לה שמצאתי משהו. פתאום ראינו את יעל מנופפת במחברת סגולה שכתוב עליה בעברית עתיקה "יומן סוף העולם של שיר".
"אני יודע שאסור לקרוא ביומנים של אחרים אבל שיר הזו בטוח מתה כבר" אמרתי ופתחתי את היומן.
פרק 4: היומן: שיר
28.6.2030
היום היה יום ההולדת 13 שלי וקיבלתי הרבה מתנות אבל רק על שתיים אני רוצה לספר לך יומן, אחת היא הגוף הזה שלך שזו הפעם הראשונה שאני כותבת בו והשניה היא הספר שקיבלתי. אני לא יודעת מי נתן לי אותו כי הוא פשוט הופיע בערמת המתנות בלי פתק או ברכה. רציתי להתחיל לקרוא אותו אבל בגלל שהשם שלו הוא "סוף העולם" אמא החרימה לי אותו. למרות שאני כבר בת שלוש עשרה היא עדיין מנסה להחליט מה אני אקרא ובמה אני אצפה.
2.7.2030
הצלחתי לגנוב את הספר מאמא היום אבל עוד לא היה לי זמן לקרוא אותו
7.7.2030
קראתי היום את הפרק הראשון של הספר אבל הוא לא היה מעניין במיוחד, הוא הסביר על זה שכל כמה מיליוני שנים ליבת כדור הארץ מתפוצצת. זה לא היה מפחיד זה היה פשוט קצת משעמם
13.7.2030
קראתי את הפרק השני של הספר וגם הוא לא היה מאוד מעניין. הוא הסביר איך כשליבת כדור הארץ תתפוצץ היא תשלך גל של קרינה שיהרוג את כל היצורים החיים וישאיר בעולם אנרגיה דמוית קסם שתשפיע על היצורים שיתפתחו בכדור הארץ אחרי בני האדם.
19.7.2030
החלטתי שאחרי כל פרק של הספר שאני אקרא אני אספר לך מה הבנתי ממנו והפעם זה הפרק השלישי שבו הספר הסביר מה יהיה הקסם של התרבות שתהיה אחרינו. הספר מתאר שכל אחד מהם יוכל לשלוט בצורה מסוימת באלמנט כלשהו ושיהיו גם כאלה שתהיה להם יכולות לשילוב של שני אלמנטים. היה גם כתוב שהחתולים יהפכו להיות יצורים שנראים כמו חתולים אבל הזנב שלהם יהיה מהאלמנט שלהם ויהיו להם יכולות קסומות. כל זה נראה לי ממש לא אמיתי אבל כיף לקרוא את זה.
26.7.2030
על הפרק הרביעי של הספר המוזר אני לא יכולה לספר לך כי היתה כתובה עליו אזהרה אז החלטתי לא לקרוא אותו היום ובמקום זה לקרוא את התקציר ולחפש מידע על מחבר הספר אבל לא יכולתי לעשות אף אחד מהדברים האלה כי לא היה כתוב על הספר מי כתב אותו וגם לא היה לו תקציר אבל כן היתה כתובה על הכריכה האחורית ביקורת אחת והיא היתה "ספר שגורם לך לאבד אחיזה במציאות" אולי הספר הזה כן מפחיד אחרי הכל אני לא יודעת אם אני רוצה לקרוא את הפרק הרביעי והאחרון. זה כל מה שרציתי לספר לך יומן לילה טוב.
30.7.2030
הסקרנות שלי גברה עלי יומן יקר ואתמול לפני השינה קראתי את הפרק האחרון של הספר וזו היתה הטעות הגדולה ביותר שלי בעשור האחרון ואולי בכל החיים. אתה בטח תוהה מה הפחיד אותי כל כך אז ככה, בספר היה כתוב שהאסון הזה שתואר בפרקים האחרונים הולך לקרות ב 31.7.2030 ושב 31/7/5834 יקרה משהו דומה אבל זה לא משנה לי כי התאריך הקרוב הוא מחר וגם כתוב את השעה שהיא 01:00 וזה אומר שהיום היום האחרון שלי לחיות אז אני נפרדת ממך ואני הולכת לחיות את היום הזה בתור היום האחרון הכי טוב שהיה אי פעם.
פרק 5:לפני הסוף: יעל
"ה-31.7.5834 זה התאריך של מחר ואם מה שהיא כתבה נכון אז זה היום האחרון בחיים שלנו" נחרדה נועה אחרי שאיתן סיים להקריא את הדף האחרון ביומן. "כדאי לנו לעשות מה שהיא עשתה ולחיות את היום בתור היום הכי טוב אי פעם" אמר איתן. יצאנו מהמקום ונסענו במכונית של נועה חזרה לעיר. האווירה במכונית היתה כבדה.
"מה אתם הולכים לעשות?" שאלה נועה.
"להתפטר מהעבודה לבקר חברים ומשפחה ולהיות עם החתולה שלי" ענה איתן
"זה היום האחרון בחיים שלנו" אמרה נועה "זה חייב להיות ממש מרגש ומיוחד"
"אז מה את הולכת לעשות?" שאל איתן.
"אני הולכת לבזבז את כל הכסף שלי על כל הדברים שתמיד רציתי לעשות" ענתה נועה
"ואני הולכת לקנות את ציוד הצלילה הכי טוב בעולם ולחקור את מעמקי הים" אמרתי. שניהם הפנו את מבטיהם אלי ובהו בי כאילו הייתי דג שהולך על האדמה ומלמד איך להשתמש בזיכרון צילומי. "כן אני יודעת לדבר" אמרתי "פשוט אף פעם לא עשיתי את זה לידכם ואל תשאלו למה יש לי את הסיבות שלי".
נועה הורידה אותי ליד הים ונסעה משם. אני לא יודעת מה היה עם האחרים אבל אני הצלחתי לעשות את שני הדברים שהכי רציתי, הצלילה ולדבר ליד השותפים שלי.
פרק 6:סוף העולם:
יעל לא ידעה את זה אבל גם האחרים עשו את מה שאמרו שיעשו. אבל הם לא נהנו מזה כי כל הזמן הם חשבו על סוף העולם וסוף העולם באמת הגיע. הם התעוררו כל אחד בביתו שלו מאזעקת רעידת אדמה בדיוק בשעה 12:58 הם יצאו מהבתים שלהם והרגישו שהאדמה רועדת מתחת לרגליהם, לאחר דקה נשמע קול של פיצוץ גדול מאוד בכל כדור הארץ. פתאום איתן נזכר שאנני עדיין בבית. הוא רץ פנימה וכשמצא אותה גילה שנשארו עוד 10 שנית עד שכולם ימותו. הוא חיבק חזק את החתולה שלו וחשב לעצמו כמה טוב לה שהיא לא צריכה לדאוג, 5 שניות נשארו. נועה ניסתה להתרכז בצד המצחיק של העניין אבל גם אם היתה טובה בזה לא היתה מצליחה. 3 שניות נשארו. יעל חשבה על הדברים היפים שראתה עמוק בים והיא היחידה שחייכה בשלוש השניות האחרונות שלה. 0 שניות נשארו. ליבת כדור הארץ שלחה את גל האנרגיה הקסומה ו…
אחרית דבר: החתולה:
אנני התעוררה וראתה שאיתן נעלם. היא חיפשה אותו בכל הבית אבל לא מצאה. היא יצאה והסתובבה בשכונה ולא היה אף בן אדם, כנראה החששות של איתן היו מוצדקים אבל הוא לא צדק בהכל. כי היו לה דאגות. בן השאר היא דאגה שהוא יהיה בסדר והיתה לה סיבה טובה לדאוג כי היא ראתה במחשבות שלו שסוף העולם יגיע אבל היא לא חשבה שתשרוד. כן, אנני ידעה לקרוא מחשבות אבל לא סיפרה את זה לאיתן. למען האמת היו הרבה דברים שהיא ידעה לעשות ולא ספרה לו. אחרי שבוע אני הבינה שהיא היצור החי היחיד בעולם והבינה שהיא צריכה ליצור יצורים חדשים והיא יצרה אותם מאור. הם לא היו כמו בני האדם, הם היו יצורים חתוליים ופרימיטיביים אבל הם עוד יתפתחו להיות חכמים יותר.