מאמאיה שאפה אויר מלוא ריאותיה והשתדלה להמשיך לדבר ברוגע אל הנשים שישבו סביבה,
היא הגיעה לכפר המרוחק הזה בגינאה מערב אפריקה בעקבות מידע שהובא בפניה בתחילת אותו שבוע על מוהלת נשים אכזרית במיוחד שמנהלת טקסי מילה המשחיתים את אברי המין הנשיים של ילדות קטנות.
מזה שנים היא נלחמה בדעות קדומות הגיעה למשפחות שהיו על סף ההחלטה אם למול את הבת ואצל מי לעשות זאת. היא תמיד הגיעה בזמן כדי לשנות ולהניא אותן מההחלטה שתשנה את חיי בתם לנצח, שתיקח ממנה את האפשרות להנאה גופנית מענגת שתהפוך את כל מחזור המיניות שלה לסיפור חשוך ומכאיב.
נאנחה לעצמה, זוכרת במעורפל את הנבואה של ראס – ראש השבט הקדום שלה שעד שנת 2030 לא יתקיים יותר שום טקס מילת נשים בגינאה.
היא פנתה אליהם שוב והסבירה:
"נשים יקרות אתן יודעות שהפעולה הזו כבר הוצאה מחוץ לחוק, אסור לבצע את זה יותר, יש ארצות באפריקה שלא תמצאו בהן שם מוהלת. אבל יש מספר נשים שעדיין מבצעות את המעשה הנורא, יש שלוש צורות שמבוצעות כאן:
-יש מוהלות ששורטות קלות את איבר המין ושולחות את הילדה הביתה להתרפא.
יש כאלה שכורתות את הדגדגן ומניחות למקום להגליד איכשהו ללא היגיינה בסיסית .
ויש את הנוראות מכל שבנוסף לחיתוך השפתיים הפנימיות גם תופרות את השפתיים החיצוניות …"
לתדהמתה הנשים מסביבה כלל לא הזדעזעו
אחת הנשים אמרה:
"אני מעוניינת שהיא "תעשה" את הבת שלי, כך יהיה לה סיכוי טוב להינשא לבעל שיבטח בה ויאמין לה על נאמנותה למשפחה ולו, שלא יחשוש לעזוב את הבית ולצאת למסעות מסחריים או יצטרך לשכור אנשים לרגל אחרי אשתו בזמן העדרו"
השנייה אמרה אחריה: "זו התרבות שלנו, אין מה לשנות כאן, ככה אנחנו גדלנו והנה תראי אותנו לא חסר לנו כלום, עובדה שאפשר לעבור את החיים גם בלי אורגזמה,
הבת שלי לא יותר טובה ממני ואין סיבה שהיא תהייה כמו הנשים המודרניות"
מאמאיה נזכרה בימי ילדותה כאשר לילה אחד הבינה שאם לא תברח מביתה ומשפחתה היא תיאלץ לעמוד למחרת בתור בבקתה בקצה הכפר עם אמה ודודותיה . היא ידעה שזה הולך לקרות כי זכרה שאחותה הגדולה הובלה לחיתוך יום לאחר ביקור הדודות. הדודות נדרשו להחזיק את שתי רגליה של הנערה בעוד המוהלת עושה את מעשיה . לאחר אותו יום שכבה אחותה ודממה ימים ולילות על המזרון. אמא אמרה שהיא חולה וזה יעבור מהר.
כך או כך מאמאיה ברחה מהבית אל מסעותיה עזבה הכל מאחור וכך שמרה על גופה לאורך השנים.
מאמאיה הבינה שהקבוצה הזו לא תיעתר בקלות לבצע שינוי תרבותי
היא קמה, הודתה למארחות שלה ויצאה מהחדר ומהכפר הקטן אל המלון בו שכנה והצטרפה לצוות המתופפים שלה
בלילה התכנסו בשדה הסמוך למלון סביב מדורה קטנה כשהם יושבים על זנב התוף מנגנים ומדסקסים בו זמנית על המתרחש,
מאמאיה צמצמה את אישוניה אל מול האש ויצרה אלומות אחדות פרוסות כמניפה כאשר ביניהן נפתח מסך ועליו מתגלמים קשרים עם הקדמונים,
היא ראתה את ראס- ראש השבט הקדום,
מאז ילדותה היה לה כמורה ומנטור. הוא לימד אותה את התיפוף הסודי שמסוגל לרפא אנשים ולשנות את הרע בליבם לטוב. פתח בפניה בלבד את סוד הריפוי דרך הכביש המתומן. התווה את הדרך בה הלכה.
קולו של ראס בקע מתוך תנועות האור,
- "אל תדאגי מאמאיה. הנבואה שלי עומדת להתקיים, יש מישהו שיקסים את המוהלת כל הדרך עד לריפוי, את בוודאי יכולה לנחש למי אני מתכוון"
- "אתה מתכוון לקיטו המתופף מגן גנים?
- "בדיוק!
- "קראי לו עכשיו , שלחי לו הודעה שיגיע".
קיטו, בן הזוג המיתולוגי של מאמאיה, היה שותפה לדרך בטקסי הריפוי. בעברו הנהיג את להקת פטלה. הם נפגשו בחצר הקוסם , שם ניגן קיטו בשירות הקוסם שנהג לגרש שדים שהתנחלו בתוך בני אדם. שניהם היו בקבוצת המתופפים של הקוסם.
יום אחד, במהלך גירוש שד מסוכן, קפץ גיץ לעינו של קיטו והיא החלה להישרף. למרות הכאב, הוא המשיך לנגן עד לסוף הטקס והשלים את הוצאת השד הנורא. מאמאיה, שהייתה עדה למעשה, הלכה אחריו, ניקתה את עינו הפגועה ואז לקחה את התוף שלה וניגנה את הניגון המרפא שלמדה. בסוף הניגון, קיטו חזר לראות בעינו והודה לה על כך.
הם בילו כמה שנים טובות יחד, אך המאבק שמאמאיה התעקשה לקיים נגד מילת הנשים יצרה מתח ביניהם. היא נאבקה נגד הבערות שמשאירה ילדות מצולקות ונשים ממורמרות. קיטו, מצדו, עדיין טען שזו מסורת של דורות רבים, וחשש מחרם חברתי. הוא דאג שמא מישהו ינחש שמאמאיה לא נימולה, ואולי ירדפו אותה. בנוסף, הוא תהה כיצד יתפרנסו המוהלות אם המנהג ייפסק.
קיטו העדיף להתרחק מהאירועים של מאמאיה ועבד עם להקת מחול אפריקאי מפורסמת ובינלאומית. הוא היה הסולן הראשי ומנהיג המתופפים, מחמיר עם עצמו ועם אחרים. כל שגיאה, קלה כחמורה, הביאה לעוד ועוד תרגול. יצירותיו הוצגו ברחבי היבשת ואף בעולם המערבי. כמו כן נשא אישה ונולדה להם בת.
כעת, קיטו הגיע אל המלון תוך פחות מיומיים. לראשו כובע והוא לבוש בקפידה, מעוטר בצבעי אדום, צהוב, ירוק וצדפי קורי.
"כמה אני שמחה שאתה כאן, קיטו," אמרה מאמאיה. "הפעם אתה מוכן לעזור לי?"
קיטו נזכר כיצד מאמאיה ברחה מהבית ומנעה מהמשפחה לבצע בה את החיתוך הנורא. היא נדדה, למדה והתנסתה בריפוי עם התוף. ערכה מסעות הצלת נשמות על הכביש המתומן. היא אספה אנשים שהבערות הציפה את מוחם, שלפה את המודעות שלהם מהסחי של מעמקי המינוס אל מרחבי הפלוס מלאי הפריון.
"הפעם אני כאן בשבילך, אהובה שלי," ענה קיטו. "הלילה אני רוצה שנערוך קריאת אש ותסבירי לכולנו את השיטה שלך לגבי הכביש המתומן. הפעם אני נעתר לעזור. זו זכות גדולה בשבילי, מאחר שיש לי ילדה קטנה בבית ואני מבין לראשונה את הכאב שהיא עלולה לסבול. בואי נפסיק את סבל הנשים."
מאמאיה הייתה מאושרת כשדמיינה אותו לצידה והם מנגנים יחד מקצב לשחרור הילדות לפני החיתוך.
בעודה שמחה על החיבור מחדש, חשבה על השנים שקיטו התרחק ממנה מהבחינה האמנותית והעדיף לשקוע בחצרות המתופפים והרקדנים ברחבי מערב היבשת ואילו היא פיתחה את שיטותיה בריפוי האנושי.
היא שקדה על מקצבים סודיים שהוא לא התחבר אליהם ודווקא שם העמיקה והלחינה תוצאות בעלות השפעה פיזית על השומעים.
המעגל שלה דרש ריכוז מוחלט בקריאות האש, תיפוף מרוכז ומסודר של כל אבני הדרך המובילות אל הריפוי המיוחל. אימון מפרך של כל חיתוכי הראציונל שהיוו את סימני הדרך אל הנשגב. והיכולת לשאת בתפילה בקול כשהיא יוצאת מהקצב ונכנסת אליו בחופשיות.
עד הרגע בו נפתח לה במסך האש הכביש המתומן והיא יכולה לצלול אל תוך מעמקי המינוס לרחף מעל ביצות שואבות ובולענים פעורי לוע. ושם בין הסלעים מתחבאות הנשמות הטועות. אלה שאין להם דבר וחצי דבר עם המינוס, הם נשאבו בעל כורחם. נזרקו מהחברה בגלל התנהגות מרירה ובעייתית ולא ראו מנוס אלא להמשיך לשחק את תפקיד השד הרע בפומבי.
אותם היא משתה והניחה למרגלות האש המרפאת ואנשי הטוב המטפלים בניצולים מהתופת.
בחצות אותו לילה הלבנה הייתה במילואה בשדה הרחב ורק כמה עצי באובב שמרו על המרחב מרחוק.
שלושה ענפים יצרו מדורה קטנה ועליזה ומסביבה צוות המתופפים של מאמאיה וקיטו,
היא פרשה בפניהם את המשנה החשובה וידעה שראס – ראש השבט הקדום נמצא נוכח מקשיב ויודע לבבות:
היא דיברה בשקט .
"כדי לברוא מציאות אנו חייבים להגיע למצב של זרימה אידאלית. התגלגלות חופשית,
וכדי להתגלגל בהצלחה צריך לדעת לחבר ראש וזנב ,
זכרו שהעליונים חייבים את התחתונים עבור הביצוע הפיסי שקובע את המציאות הפיסית
בדיוק כמו שהתחתונים זקוקים לכיוון הרוחני לעזרה ולשמירה של העליונים באותות ובמופתים מטפיסיים,
בין הלהבות של המדורה הקטנה ראו כולם כביש מהיר הבנוי בצורת הסיפרה שמונה ועליו נוסעים אנשים. המשולשים החדים כבר הפכו עגולים. תנועתם הרמונית ושוטפת.
"זה הכביש המתומן"
אמרה מאמאיה בהתרגשות והמשיכה-
"ואלה הם אנשי רוח שהקדימו את זמנם. והבינו בתפילותיהם שהאפשרות לראות את מפת המודעות בעולם כשהיא פרושה מולך בצורת קואורדינטות- נפתחה.
זכרו שנקודת האיזון – נקודת האפס- היא בעצם הנקודה של ה-שמונה, מימינה עולם שלם של פלוס ומשמאלה עולם שלם של מינוס.
דבר והיפוכו .אור וחושך, טוב ורע, יש ואיין"
קיטו אמר בהערכה-
"את פתחת את השדות והפכת אותם לנראים. יש לך כאן ארבעה ממדים חדשים לחקור. כי מתחת לכל פלוס יש עוד מרחב של מינוס ומתחת למינוס יש מרחב של פלוס. חלקיקי מודעות שהיו צפונים ונעולים כעת הם ברורים וגלויים. הנסתר הפל לגלוי בזכותך".
מאמאיה הפנימה את הערכתו בהתרגשות והמשיכה-
"אתם מצטרפים למסע אנושי חשוב, בכל סיבוב כזה שעל הכביש המתומן אנו נחדור לתוך מרחבי המינוס אך נעשה זאת כאשר יש עלינו כל ההגנות האפשריות. אנחנו רוכבים על התופים הקדושים שלנו ומנגנים את המקצבים ביחד בריכוז ובדיוק, אלה כל כלי הנשק וההגנות ומלאי של אור מתוך הטוב. כך נגלוש לאזורים מסוכנים ונציל אנשים בכך שנסחף אותם איתנו כאשר נחזור למרחבי הפלוס ונשאיר אותם כאן לטיפול אלוהי. כך עושים כל אנשי הרוח על הכביש המתומן"
כולם הנהנו ובהו באש, בגיצים שהתפרצו לתוך אויר הלילה המיסטי בשדה הרחב .
קיטו הנהן בהסכמה. "יחד," אמר, "נוכל ליצור מקצב שישנה את ליבה של המוהלת. נביא אותה להבנה של הנזק שהיא גורמת."
וכך, מאמאיה וקיטו החלו לתכנן את הצעד הבא שלהם – טקס מוזיקלי שמטרתו לשנות את ליבה של המוהלת ולהציל את הילדות הצעירות מגורל אכזר.
בלב היער המקודש של שבט הבאגה , תחת כיפת השמיים המנוקדת בכוכבים, מאמאיה וקיטו הובילו את ההכנות לטקס. סביבם התמקם מעגל גדול של נגנים ורקדנים – שלושה מתופפים נוספים של מאמאיה, ועוד כעשרה רקדנים שתפקידם היה לתמוך בתהליך הריפוי.
המוהלת הובאה למקום על ידי שתי חברותיה, שהיו מודאגות מהשינויים שחלו בה לאחרונה. הן לא ידעו למה הן מגיעות, אך האמינו שזו הזדמנות לעזור לחברתן.
כשהקבוצה הגיעה, מאמאיה וקיטו כבר ישבו במרכז המעגל, מוקפים בתופים מכל הגדלים. האש במרכז ריצדה, מטילה צללים מרקדים על פני המשתתפים.
"ברוכים הבאים," אמרה מאמאיה ברכות. "הלילה הזה עשוי לשנות את חיינו."
בלי להמתין לתגובה, מאמאיה וקיטו החלו לתופף ושאר המתופפים הצטרפו אליהם. תחילה היה זה מקצב איטי, כמעט בלתי מורגש. אט אט, הקצב התגבר והפך מורכב יותר. הרקדנים החלו לנוע בעיניים עצומות , תנועותיהם מתגברות עם התיפוף.
במהלך הקצב המתגלגל, מאמאיה ניסתה לאחוז במכנה המשותף. זיעתה קלחה כמים, אצבעותיה איימו להישבר מהכוח העצום שהשתדלה להוציא מעצמה. הסולו שלה חצה קווים אדומים, גרם לה לרעדים בכל הגוף.
בביצוע הקודים המקודשים, מאמאיה חוותה גבהים. היא התעופפה בהם, מחפשת את שדה התעופה שלה, מנסה לנחות בחיק הקצב המנוגן. קיטו ישב לצדה, מסמן לה את הדרך חזרה לקבוצה כל פעם שנהתה אחרי ההתגלויות באש. מבט אחד על ידיו של קיטו הספיק לה להתייצב, בעוד מבט מקצה עינו הזהיר אותה לבל תנחת. כך המשיכו לעומק הלילה.
המוהלת וחברותיה, שבתחילה עמדו בצד בחשדנות, החלו להתנועע באי-נוחות. עיניהן נעו מצד לצד, כאילו מנסות לברוח ממשהו בלתי נראה.
מאמאיה ראתה את הכביש המתומן בוער באדום לוהט. הם היו חלק ממנו, זורמים בכלי הרכב הקוסמיים שלהם – התופים. התוף המקודש של מאמאיה סימן את הקודים המאפשרים.
לאחר גלישה מהירה על נקודת האפס, המשיכו למרחבי המינוס, מפיצים אור עצום בדיונות המדבריות, חור ענק נפער בחולות. ענני אבק שחור זרמו אליו ונטמנו עמוק בחול הקר.
אלה היו השדים שתבעו לעצמם בני אנוש והפכו אותם לאנשי לילה. הם היו לאבק בעל כורחם, זורמים החוצה מגופות הקורבנות. נאספו יחד כמו להקות ציפורים שחורות נודדות.
מאמאיה ראתה את ראס חוגג בריקוד מטורף בין הגיצים, מנצח על תנועות ענני אבק השדים במעופם האחרון. הוא רקד על שפת תהום, שלתוכה זרמו שיירי כל הרוע נגד האדם הפשוט, מנטרל את כוחם לנצח.
ככל שהתיפוף התעצם, כך גברה תגובת הרוקדים. אף המוהלת נסחפה והחלה לרקוד. תנועותיה היו פראיות, לא מבוקרות, כאילו משהו בתוכה משתחרר. חברותיה ניסו לתפוס אותה, אך הרקדנים הקיפו אותה, מגינים עליה בגופם.
מאמאיה וקיטו המשיכו להוביל את התיפוף, עיניהם עצומות, מרוכזים לחלוטין במשימתם. הם ידעו שהם נלחמים לא רק במוהלת, אלא בדורות של מסורת מזיקה.
האווירה הפכה לטרנס מוחלט. הרקדנים נעו בקצב מסחרר, המתופפים היכו בכלים שלהם כאילו חייהם תלויים בכך. במרכז כל זה, המוהלת רקדה כאחוזת דיבוק.
באותו רגע במרחב המינוס המקביל שלפה מאמאיה את נשמתה של המוהלת והעיפה ממנה את השדים שאחזו בה. הם נשאבו אל החור השחור שבחולות בעקבות היתר. ראס הצדיע לה משפת התהום. מביט למעלה בסיפוק וביטחון.
המוהלת נפלה על ברכיה, פלטה צרחה מקפיאת דם שהמשיכה לשיעול מלא ליחה, יצא מפיה עשן שחור שהתפוגג באוויר הלילה. היא השתעלה וגנחה, דמעות זולגות על פניה.
מאמאיה וקיטו האטו את קצב התיפוף, והרקדנים התקרבו למוהלת, מקיפים אותה במעגל תומך. המוהלת שכבה על הארץ, גופה רועד.
מאמאיה ניגשה אל האישה ועזרה לה לקום. "איך את מרגישה?" שאלה ברכות.
האישה הביטה בה בעיניים חדשות, מלאות הבנה וחרטה ואמרה- "אני… אני רואה עכשיו," לחשה. "כל הכאב שגרמתי… איך יכולתי?"
מאמאיה חיבקה אותה, והרקדנים הצטרפו, יוצרים מעגל של תמיכה סביבן. "זו לא היית את," אמרה מאמאיה. "זו הייתה רוח רעה של מסורת עתיקה. עכשיו את חופשיה ממנה."
קיטו כולו מואר, עדיין ישב ושר שירי הודיה לבורא שאיפשר את התהליך. הוא ברך בשירו את כל מי שסייע . כולל אבות ואמהות קדמונים. הדגיש את החלק החשוב של מאמאיה ושמח לשמוע שיש דרך של מאבק בבערות ומנהגים פסולים.
מאושר שבתו לא תיאלץ לעבור ייסורים במקום תענוגות חיים. הוא נפרד ממאמאיה ונסע לדרכו לא לפני שסיכם איתה לקרוא לו בכל הזדמנות.
בימים שלאחר מכן, המוהלת לשעבר וחברותיה הצטרפו למאבק של מאמאיה. יחד, הם החלו לנדוד בין כפרי מערב אפריקה, מלמדים על הנזק של מילת נשים ומציעים דרכים חדשות לשמור על המסורת מבלי לפגוע בגוף ובנפש.
וכך, תוף אחר תוף, כפר אחר כפר, החל השינוי להתפשט, מביא תקווה חדשה לדורות הבאים של נשות אפריקה. הנבואה עמדה להתגשם.