תעלומת רצח בחדר נעול מאת אופיר עוז

כדי לפתור תעלומת רצח בחדר נעול אני נועל את עצמי בחדר.

סטיב פוסע ברגל ימין אל תוך חדר מספר תשע, מניח על הרצפה את הכלוב עם ג'ורג' שמעמיק את יללותיו הגרוניות, המיוסרות. סטיב מסיר את התיק הכבד מעל כתפו ומטיח אותו על השולחן, נשען על הכיסא, ומתנשף. זהו. הוא הגיע. מסע הבריחה הסתיים במלון הדירות הזה – היחיד שנותר פנוי בסביבה הקרובה ושאינו עומד במסלול ההרס הצפוי של הסופה.

ג'ורג' מילל שוב. סטיב נועל את הדלת, מתכופף באנחה, משחרר את המעצורים ופותח על צירה את דלת הכלוב המסורגת. החתול השחור משתתק באחת, מציץ מקצה הכלוב ומרחרח בזהירות את האוויר לפניו. סטיב פותח את התיק, שולף מתוכו שקית עם קופסת אוכל קטנה, שקית חול לחתולים, ושתי קערות. הוא ניגש לכיור ופותח את הברז מעל קערת המים, מניח על השיש, אוחז בקערה השנייה ושופך לתוכה מעט כופתאות. אין לו מספיק. הוא צריך לחסוך. 

ג'ורג' לא מתרשם משתי הקערות המוגשות לפניו על הרצפה, ופונה לחקור את ביתו החדש. 

ליד דלת המרפסת הנעולה מניח סטיב את החלק העליון של הכלוב ושופך מעליו שכבה דקה של חול. הוא מחפש את ג'ורג' בעיניו. החתול נעלם. 

סטיב עומד מול הכיור, זרועותיו הרזות  והחזקות שסימני גיל החלו לפשוט בהן, אוחזות בכוס הקטנה. הוא מוזג לעצמו מים, מרוקן את הכוס ומניח אותה בכיור. לפניו, מבעד לחלון, משתקפת העיר הזרה. עיר מקלט. אולי צריך להתרגל לקרוא לה בית. רק לפני שנה עבר לביתה של אימו, זיכרונה לברכה, בעיר ילדותו. מי יודע, אולי כל השכונה שלו כבר נמחקה, השכונה בה גדל, הרחובות, שכילד, נדמו לו עצומים, נמחו מעל פני האדמה.

לפחות הישיבה בוטלה –

אמנם לא רשמית; בתיאוריה תומס עוד יכול לזמן אותם לחבוש את הקסדות ולהיפגש בחדר הישיבות שלהם, אבל סטיב יודע שתומס לא יעשה את זה. יש לו ילדים. יש לו אישה, אין לו בית. הצרות שלו גדולות מכדי להתעקש לזמן את כולם לעוד ישיבה שלא תקדם את החקירה. זה הדבר האחרון שמעניין אותם עכשיו – מי רצח את תמרה. זה משאיר אותו – את סטיב – לבד בלילה הזה. יש לו חתול אמנם, אבל אין לו ילדים, הוא הבלש היחיד במדינה עם חתול. מעולם לא הזיז לו מה השותפים שלו אמרו עליו מאחורי הגב. חתול, מבחינתו, זו צרה קטנה מאוד. אוכל, מים, חול. שגר ושכח. החתול דואג לעצמו, וכבונוס שומר על הבריאות הנפשית של בעליו. עסק טוב. 

סטיב תוחב את אצבעותיו אל כיס הג'ינס ושולף מתוכו מדבקת דופמין. הוא מסיר את הכיסוי ומדביק אותה מאחור, על העורף החלק. הוא ידע שיזדקק לה. כשעה לאחר שנודע לו שההוריקן אנדריאה שינתה את מסלולה ודוהרת עכשיו היישר אליו, ואחרי שכבר ארז את התיק והכין את הכלוב עבור ג'ורג', בחר סטיב, כמחווה אחרונה לפני פרידה מבית ילדותו, בהתקנת התער, בהקצפת הקצף מול המראה, ובגילוח קפדני ומלוטש, בסגנון המאה העשרים.

הוא מושך כיסא ויושב מול השולחן, בשתי אצבעות מנתק את האח מהאוזן, מניח אותו במרכז השולחן ומתבונן בו – חרק שחור, זעיר, מפלנטה אחרת, בעל עין אחת ואוזן אחת ופה אחד.

"ערב טוב, ווטסון. סידרתי לך חדר נעול כמו שאתה אוהב. יש לנו שקט, יש לנו זמן, אנחנו יוצאים מהחדר הזה רק עם פתרון."

"ואם לא נפתור לא נצא?"

"לא. כדי לפתור את התעלומה הזו אנחנו חייבים לשרוף את כל הספינות שלנו."

"במקרה שלנו הספינות אכן נשרפו."

סטיב נועץ בחרק הזעיר את מבטו. "אתה יודע למה אני מתכוון."

"כן, אני יודע שכל מה שמעניין אותך זה לפתור את התעלומה הזו, ואעשה כמיטב יכולתי לעזור לך. ועם זאת, אני מעדיף לא לנהוג כאילו כלום לא קרה, בזמן שאנחנו בעין הסערה של טרגדיה גדולה."

"כן, נו… בסדר. חבל על כל החיים שנגדעו וזה, אבל בוא לא נגזים עם ה-פוליטיקלי קורקט, כבר שלושים שנה שהחיים שלנו בזבל. העולם מייצר לנו טרגדיה אחרי טרגדיה; הפליטים מההצפות בדלתא של הנילוס, באמסטרדם, בהונג קונג, הטובעים בבנגלדש, רק לפני שבוע השריפות ביערות הבוריאליים בקנדה וברוסיה, לפני חודש בהלת המלריה. תגיד, לא הייתם אמורים לטפל בזה?"

"מי זה אתם?"

"אתה יודע טוב מאוד מי זה אתם."

 "אני האח שלך, אני לא קשור לפרויקט. ההשפעה שלי עליו דומה להשפעה שיש לך על הנשיא."

"בסדר, נו, מה אתה נעלב? רק שאלתי מתי נוכל לחיות פה בשקט, מתי הם יצילו את כדור הארץ?"

 "עד כמה שידוע לי, הפרויקט מתקדם לפי התוכנית."

"כן, יופי של עבודה, אני מקווה שאתה תהיה יעיל וזריז יותר, אין לנו זמן. עד סוף הערב אנחנו יודעים מי רצח את תמרה."

"אז בוא נתחיל."

"נתחיל בסקירה הכללית." 

האח הבהב בעינו האחת, והשמיע מפיו את ההקלטה וקולו של סטיב עלה מתוכו.

"תמרה לוין, בת שלושים ושמונה, רווקה פלוס חתולה, ארכיטקטית תוכנה, ואחת מחברי הדירקטוריון של הפרויקט, נרצחה בביתה, בשעה שתיים שלושים ושלוש אחר הצהריים בתאריך ה- 24.5.2050. היא נרצחה במיטתה, לבושה בכותונת, ויתכן שאפילו ישנה כשהרוצח רכן מעליה וחנק אותה עד מוות. ניכרים סימני מאבק קלים. תמרה לא הצליחה להיאבק יותר מידי. הרוצח ידע מה הוא עושה, הוא היה מקצוען.

האחרון שראה אותה היה הסנטור מייקל לום. פגשתי אותו. קלישאה של סנטור צעיר. שאפתן, בנוי לתפארת, נמרץ ואהוד, אבל כל פעם שאני רואה אותו בטלוויזיה – ובטח כשחקרתי אותו – הוא נראה לי יותר כמו פרזנטור מלוקק להלבנת שיניים. ארבע מצלמות עוקבות אחריו נכנס למלון ויוצא מהמלון, נכנס לביתה של תמרה ויוצא – שמח וטוב לבב – מביתה של תמרה. פרטים אחר כך. אבל בוא נקצר עניינים – הוא לא הרוצח.

המז"פ-AGI בדק את טמפרטורת גופה של המנוחה, את קישיון השרירים וביצע בדיקת דם מהירה. שעת הרצח נקבעה לשעה שתיים שלושים ואחת ובטווח שגיאה של כעשרים ושתיים דקות לכאן או לכאן. כלומר לפי המז"פ הסנטור יכול היה לרצוח את תמרה. אבל היא גם יכלה להירצח במשך שמונה עשרה דקות לאחר שיצא מביתה. 

"המנקה-ANI נכנסה לחדרה של תמרה בשעה שנקבעה לה בכל יום. בשעה שלוש בדיוק, ומצאה את תמרה במיטתה, שוכבת על גבה, כאילו רק הלכה לישון." 

"עצור."

"כן, סטיב."

"למה יש לה מנקה-ANI? למה היא לא משתמשת בבוטמייד?"

"יש אנשים שמעדיפים שבוטמייד לא תסתובב להם בבית. כל בניין מגורים כיום מאפשר את השירות למי שמעוניין. הדייר קובע את השעה והמנקה מגיעה כל יום בשעה היעודה, בדרך כלל כשאתה ישן, או לא נמצא."

"תמשיך."

"המנקה-ANI הודיע ללובי-ANI שהזעיק את המשטרה, ואת מז"פ-AGI. בפתח הדלת, על השולחן בטרקלין עמדו שאריות ארוחה זוגית. הצלחות, מלאות למחצה במנות טלה מתורבת, סלט צבעוני מתובל ברוטב ואגוזים, ריזוטו, ובקבוק יין, יקר מאוד. כוס אחת נפלה על צידה והנוזל האדום נשפך על השולחן וזלג לרצפה. המנקה ANI ציינה שמעולם לא מצאה את החדר של תמרה במצב הזה. זה לא התאים לה להשאיר בלאגן כזה. לי זה דווקא נשמע הגיוני שהארוחה הופסקה בעיצומה, תמרה והסנטור עזבו את השולחן והטרקלין כדי להתנות אהבים בחדר השינה."

"בדירה נמצאו טביעות אצבעות טריות של שני אנשים בלבד: של המנוחה ושל הסנטור מייקל לום. טביעות אצבעותיו נמצאו על המזלגות והסכינים, כוסות היין, הקירות, המתגים והידיות. הסנטור נגע בכל הבית, הוא נגע גם בתמרה. והיא נגעה בו. המז"פ-ANI קבע חד משמעית שהרצח אירע לאחר קיום יחסי המין ולא לפניהם."

"עצור."

"כן סטיב"

"מה ההסבר של המז"פ לגבי כוס היין. מי שפך אותה?"

"לא ברור, ככל הנראה מייקל  או תמרה, בדרכם לחדר."

"הפילו כוס של יין ולא הרימו אותה?"

"אולי בלהט הרגע."

"אין למז"פ AGI המפורסם השערה אחרת?"

"הם לא התייחסו לכך. לטענתם לא מדובר בפרט משמעותי בחקירה.

"לתמרה יש חתולה."

"נכון."

וחתולים אוהבים להתעניין באוכל, לנשנש מהצלחות. אני אומר שהחתולה שוטטה שם על השולחן, והפילה את כוס היין, תהתה על הנוזל שנשפך, מרחרחת אותו ונרתעת, ואז מדלגת מהשולחן כאילו כל זה לא קשור אליה, מניפה את הרגל ומלקקת לעצמה את התחת, בזמן שהבעלים שלה מתנה אהבים או נרצחת בחדר השני."

"זו השערה יפה, ובהחלט אפשרית." 

"המז"פ AI זכאי. אתה מבין? הוא יודע הכול על חתולים אבל אין לו קשר רגשי איתם, לכן היה לו קל לפטור את העניין הזה. אני לא אומר שזה קשור לפתרון, זה ככל הנראה פרט חסר חשיבות, אבל בוא לא ניקח את כל מה שהוא אומר כמובן מאליו, כמו שעושה תומס ושאר החוקרים חסרי המעוף בצוות.

"אני מבין."

"איפה ג'ורג' בכלל?" סטיב הביט מסביבו. "מצא לו פינה כל כך מהר?" 

"אני מתאר לעצמי שהוא חוקר עכשיו את הבית הזר שהוא הגיע אליו ולכן עושה זאת בזהירות ובשקט."

"גם הוא, כמו החתולה של תמרה, היה מלקק לעצמו את התחת אם היו רוצחים אותי בחדר השני. 

"אם היו רוצחים אותך חלילה, ג'ורג' היה מנסה להעיר אותך, והיה לוקה בדיכאון. חתולים פשוט לא מראים צער ואבל באופן גלוי כמו כלבים."

"נכון, ואז הוא היה אוכל את הגופה שלי."

"זוהי אמונה שאינה נכונה."

"אם לא היה לו אוכל או מים והוא היה סגור כאן איתי?"

"אם ג'ורג' היה נמצא במצב של רעב קיצוני, הוא עשוי, כמו אדם, לנסות ולאכול את מה שזמין לו."

בקיצור, זו אפשרות. 

"כן."

סטיב שותק, מניח לדברים לחלחל. הוא בונה את השותף האידיאלי שלו, אסור לשותף שלו לחשוב בתוך הריבוע, להגביל את גמישות המחשבה שלו עם יותר מידי מידע, ניסיון מתעלומות דלות, רגילות, יותר מידי סטטיסטיקה ופחות מידי דמיון. היו לו בעבר שותפים כאלה, הוא לא סבל אותם. זה היה מחרפן אותו אם גם האח יהיה כזה פוץ. הוא חייב לבנות לו שותף בצלמו. 

נדמה לו שהדברים מחלחלים זמן רב. פיו של האח דומם. עינו כבויה. אוזנו תמיד כרויה. רחש המקרר, אוושות קלות מחדר השינה, ג'ורג' גילה את המיטה ונאבק עם השמיכה. צליל חבטה נשמע פתאום וסטיב מפנה את ראשו. באשנב מיד לפה נוחתת שקית נפוחה, מוכרת.

"מה זה?"

"הזמנתי לך את האוכל של ג'ורג'."

סטיב קם וניגש לאשנב. ריבוע של חמישים סנטימטר על חמישים סנטימטר. הוא מציץ בתווית. נכון. בדיוק הסוג של ג'ורג', עם תחליף מלח.

"לאן האשנב הזה מחובר."

"לפתח השירות של מיד לפה. הרחפן מביא את המצרכים לכאן והם מוגשים אל תוך הבית."

"מי יכול להיכנס מכאן?"

"אף אחד."

"זו תעלה. מכל תעלה אפשר להיכנס."

"ראשית אי אפשר להיכנס מבלי להיראות כי המערכת הזו מבודדת מצולמת ומאובטחת. שנית, אם אני מבין למה את חותר בבית של תמרה לא מותקן אשנב כזה."

"ואין שום תעלה אחרת שחיברה אל החוץ? תעלת המיזוג, כביסה, אשפה?"

"לא."

"טוב," סטיב אוסף את השקית ומניח אותה על השולחן ליד האח. "תמשיך."

עינו של ווטסון מהבהבת. 

"על פי מצלמות האבטחה נכנס מייקל לום לבניין בשעה 12:44 ניגש ללובי-ANI וברך אותו לשלום. בדרך למעלית הנהן לשלום לדייר אחד מאותו בניין. הסנטור עלה לקומה של תמרה, והיא פתחה לו את הדלת בשעה 12:47. זו הפעם האחרונה שראינו אותו עד שיצא מאותה הדלת, בשעה 14:35 סגר אותה בעדינות והיא ננעלה מיד. תמרה לא נראתה נפרדת ממנו ליד הדלת. הסנטור צעד במסדרון, ירד במעלית, בירך שוב את ה-לובי ANI ויצא מהבניין שמח ונינוח. המצלמות קלטו את תווי פניו ושפת גופו."

"עצור."

"עצרתי."

"מה אתה אומר?"

"נשמע שהוא לא האיש שלנו, אלא אם כן הוא שחקן מצוין או אמן אוטוסוגסטיה." 

"הסנטור הוא הפטסי, הוא השעיר לעזאזל, ולא מוצלח במיוחד. חשודים מידיים עם מניע מובהק וראיות כבדות יש רק בסרטים ובספרים. החיים הרבה יותר עלובים. החיים לא עובדים לפי הספר. מצד שני, הרבה פחות תעלומות מפוענחות במציאות מאשר בסרטים."

"אתה מבקש ממני לא לפסול את האפשרות שג'ורג' יאכל את הגופה שלך, אבל פוסל את האפשרות שמייקל רצח את תמרה?" 

"אני פוסל את כל האפשרויות שהסיכוי שהן אמתיות הוא אפס."

"איך אתה יודע שהסיכוי הוא אפס?"

 "תחושה. תחושה לא עובדת בבית משפט, אבל תחושה יכולה למצוא את הרוצח האמיתי שיורשע בבית משפט. בוא נסתכל רגע על הסנטור שלך, בסדר? אנחנו מדברים על סנטור צעיר ואהוד מאוד, בתחילת דרכו, המאהב הגלוי של הגברת תמרה יותר משנה. הוא וזוגתו מנהלים מערכת יחסים פוליאמורית. אין לו בעיה שיראו אותו עם נשים אחרות. הוא בעצמו מחצין את אורח חייו כחלק ממסע הבחירות שלו. בחור שחצן אולי, אבל עדין, עבר נקי, למה שהוא ירצח את תמרה?"

"אולי לסנטור היה מניע נסתר."

"המניע היחיד של הסנטור היה."

"אם אתה אומר."

"אין לנו זמן לדון בסנטור, הוא בזבוז זמן. מה אתה אומר על תמרה? מדענית בכירה, במעגל ההחלטות המצומצם של הדירקטוריון. למי יהיה אינטרס לרצוח אותה?"

"למישהו שמתנגד לפרויקט?"

"אז למה דווקא תמרה? בדירקטוריון יושבים… כמה אנשים?"

"שמונה."

"שמונה…"

"כן, עם תמרה תשע, כדי שכל ההצבעות יוכרעו ברוב קולות." 

"אז אם אדם או ארגון רוצה לפגוע בדירקטוריון תמרה היא רק הראשונה."

"בהחלט יכול להיות. אם כי כמובן שכל האחרים כבר מאובטחים עד מעל לראש. רוצח מקצוען כמו הרוצח את תמרה היה לוקח את זה בחשבון."

"לאילו גורמים יש אינטרס לפגוע בדירקטוריון? ואולי לערער את הפרויקט, או להזהיר את האחרים?" 

"יש כמה ארגונים שפועלים נגד הפרויקט, ארגונים אזרחיים, לא אלימים. אבל אם אתה מדבר על יוזמה במחשכים של אדם בודד או מחתרת קיצונית שפועלת במחשכים, אתה נכנס פה לערימת שחת. לכל אדם יש דעה על הפרויקט, לכאן או לכאן, הרבה אנשים והרבה דעות, אז גם בקצוות הקיצוניים ביותר יש לא מעט אנשים."

"דבר איתי במספרים."

"הרוב מחזיק בדעה חיובית על הפרויקט. הדעה הרווחת היא שהוא אכן יציל את האנושות. עשרים ושתיים אחוז, נתון עולמי, חושש שהמגבלות שהפרויקט יטיל על האנושות מסוכנות יותר מהרווח, בהנחה שהפרויקט בכלל יצליח במשימתו, וגם על כך הדעות חלוקות. בקצה הסקאלה נמצאים אחוזים בודדים – הנתון משתנה ממדינה למדינה – שהם מתנגדים נחרצים, מתוכם תסנן שומרי חוק ואנשים שהפרופיל הפסיכולוגי שלהם פוסל אפשרות שהם ירצחו, ועדיין יש לך כמה עשרות אלפים רק בחבל הארץ שלנו, שיש להם את היכולת, ואת הרצון, לפגוע בפרויקט."

"מה עם ההקלטה של הפגישות האחרונות של הדירקטוריון?"

"לצערי זה לא אפשרי. כל הדיונים על הפרויקט חסויים ולא מוקלטים."

"ואם נגיד להם ששיתוף פעולה מצדם יכול למנוע את הרצח הבא?"

"אפשר לנסות."

"טוב, שלח להם בקשה. כתוב אותה דרמטית, תפחיד אותם, אתה יודע לעשות את זה."

"הבקשה נשלחה."

"יופי, נמשיך. אילו עוד חשודים יש לנו?"

"אין לנו עוד חשודים."

"יש לנו!" סטיב דופק על השולחן ומאחוריו נשמעת יללה. ג'ורג' מדלג אל החדר בצעדים נמרצים.

"ג'ורג'י בוי!" סטיב קם, ופותח בתנופה את שקית המזון. ג'ורג' מתחכך ברגלו הימנית. סטיב משתמש בקערה המתכלה שהגיע עם השקית וחופן בעזרתה כמות גדולה של כופתאות. ג'ורג' מיילל כאילו יש עוד צורך להאיץ בסטיב, שמניח לפניו את הקערה בסמוך לרגל השולחן. ג'ורג' מכרסם כופתאות ראשונות וסטיב מלטף את פרוותו. הוא התגעגע אליו.

"מה אתך?" שואל האח, "לא אכלת מהבוקר. להזמין לך משהו מיד לפה?"

"אתה יודע מה? תביא בירה מחוזקת."

"בשביל זה לא צריך את מיד לפה, יש לך פה את הסוג שאתה אוהב."

"איפה?"

המקרר מהמהם. 

סטיב פונה אליו. המקרר פותח לפניו את הדלת, חולץ את הפקק ומגיש לו בקבוק בירה קרה. סטיב אוחז בה ולוגם ארוכות. המקרר סוגר את הדלת. 

"תודה" הוא אומר, ומתיישב מול האח. ג'ורג' מכרסם תחתיו.

 "איפה היינו?"

"עמדת להודות שאין לך עוד חשוד."

"נכון," סטיב לוגם שוב. בקבוק הבירה כבר חצי ריק. "מה עם המנקה?"

"מה איתה?"

"היא נכנסה אחרי הסנטור."

"היא מצאה את תמרה מתה."

"אתה בטוח?"

"לא, במחשבה שנייה, יכול להיות שרוח הקודש מצאה אותה."

סטיב מצמיד בנינוחות את שפתיו אל פיית הבקבוק ושותה. הגרגרת שלו נעה מעלה מטה והנוזל מיטיב עם גרונו היבש. 

"למה אתה כל כך בטוח?"

"המנקה היא ANI, בינה מלאכותית צרה, היא ממלאת פונקציה אחת בלבד. הפונקציה שלה היא ניקיון בתים, לא רצח."

"אם מישהו הפעיל בה אלגוריתם שמנקה בתים, למה שלא יפעיל בה אלגוריתם של רוצח?"

"האם מכונת הכביסה שלך יכולה ללמוד לרצוח?"

"אתה משווה את המנקה למכונת כביסה?"

"מבחינת  היכולות שלה, בוודאי. אבל המנקה-AI אפילו יותר בטוחה ממכונת הכביסה שלך, היא מאובטחת במערכת גאיה."

סטיב לוגם.

"אני בטוח שזו מערכת מאובטחת ביותר."

GAIA – Global AI Integrity Assurance""

"ראשי תיבות מרשימים. מה היא בכל זאת עושה?"

"הקוד האתי של גאיה נכתב על ידי מחשב קוונטי שמדמה מצב של שזירה קוונטית. הקוד לא ניתן לשינוי או לעקיפה ללא שבירת המבנה הקוונטי עצמו. ברגע שחלקיק קוונטי שיושב על הקוד, נפרץ, הוא משנה את מצבו וכך גם משתנה מצבו של החלקיק הקוונטי איתו הוא שזור, קריסה שמפילה מידית את המערכת."

סטיב מקלף את התווית מעל בקבוק הבירה.

"כל מערכת בטוחה במאה אחוז עד שפורצים אותה."

"משפט יפה, אבל לא תמיד מדויק."

"בסדר, לא שכנעת אותי אבל אני זורם אתך, אי אפשר לגעת בקוד של המנקה, אבל אפשר לשלוט עליה מרחוק." 

"המנקה מחוברת רק ללובי-ANI והתיעוד נרשם בבלוקצ'יין.

"אז כן יש קשר שעובר ביןANI  אחר למנקה."

"תפקידו של הלובי-ANI הוא לסייע לדיירים ואורחים, לתת הרשאות לנותני השירות האחרים בבניין, גם הוא פועל תחת מגבלות גאיה."

"ספר על הקשר שלו עם המנקה-?AI" סטיב לוגם את הבירה שלו עד תומה. 

"התקשורת היא מינימלית. לוח הזמנים של עבודת המנקה מוגדר מראש והוא בקשר איתה רק כשיש שינוי בתוכניות ובמקרים נדירים אחרים. אקדים את שאלתך ואוסיף שבאותו יום התקשורת היחידה היא קריאה לעזרה של המנקה ללובי-ANI בשעה 15:01. אתה יכול לראות הרישום במערכת ילנה לנדא."

"האם, באופן תיאורטי, יכולה לעבור ביניהם תקשורת שאינה נרשמת בבלוק?" 

"זה בלתי אפשרי. כל תקשורת שעוברת בין כל יחידת-AI מתועדת בבלוק, ומאותו רגע אי אפשר לשנות אותו. כמובן שהמשטרה האנושית בדקה ואימתה את הרשימות בבלוקצ'יין באותו יום. "

"אז למיטב יכולת ההיסק שלך ווטסון, מי רצח את תמרה?"

"אני לא יודע."

"מצוין. אם אתה לא יודע אז אני יודע. הרוצחת היא המנקה. עכשיו שכנע אותי שהיא עשתה את זה."

"אני מצטער, אני לא יכול, הראיות לא תומכות בכך."

"תביא ראיית נגד."

"המז"פ-AI קבע שהמנקה נכנסה לכל היותר שבע דקות אחרי קצה טווח השגיאה של רגע המוות."

"שעת המוות אושרה על יד המז"פ אנושי?"

"כן."

"אז יכול להיות שמי ששינה את האלגוריתם של המנקה שינה את האלגוריתם של המז"פ?"

"אתה מפרק כל ראייה בעזרת אותו טיעון. זה God of the gaps  קלאסי – אם יש אלוהים, הוא ההסבר לכל. יש מלא חורים בתיאוריה שלך, אתה ממלא ומשלים אותם עם טיעון האלוהים."

"אולי באמת אלוהים עשה הכול."

"אתה מתכוון שאלוהים ביצע את הרצח המושלם?"

"משהו כזה."

"הדופמין עובד עליך חזק, סטיב, גם הבירה."

"תודה לך על ההשערה הבלתי מבוססת אך המדויקת. ממשיכים. ההנחות שלנו הן כאלה: המז"פ-AI לא היה מדויק, או הונחה לא להיות מדויק. המנקה נכנסה לביתה של תמרה לוין כדקה לפני הרצח. תמרה שכבה במיטה אחרי בילוי מושלם בחברת אהובה הסנטור. המנקה נכנסה לחדר השינה. תמרה אפילו לא היתה מופתעת לראותה. היא ידעה ששעת הניקיון היומי הגיע. תמרה ציפתה למנקה. אולי הן אפילו החליפו מילה אותה שתיים לפני שהמנקה רכנה אל תמרה וחנקה אותה למוות ביעלות של מתנקש מיומן. ואז הזעיקה את הלובי-AI ויצאה משם, מבלי להשאיר טביעות אצבעות כמובן, כדי לפנות מקום, אחר כבוד, למז"פ-AI."

סטיב אחז בצוואר הבקבוק שלו והטיח אותו קרוב מספיק לחרק השחור. האח שתק. רחש לא נשמע.

"ועכשיו, ווטסון, אם כל ההנחות האלו נכונות, האם המנקה יכלה להרוג את תמרה?"

"כן."

"יופי. ממשיכים. ועכשיו אני גם מבין עוד משהו. אף אחד לא שתל בה את היכולות לרצוח, אף אחד לא לימד אותה. זה לא אלגנטי. מישהו השתמש בה כמו בובה. מישהו השתלט עליה והניע את הזרועות שלה מרחוק. מישהו אחר חנק את תמרה, מישהו מחוץ לחדר, וכמו שאמרת, יש מספיק אנשים מחוץ לחדר שיש להם מניע."

ג'ורג' מילל. סטיב מביט בו. הוא נשא אליו את מבטו המיוסר וקרא בקול גדול.

"מה יש לך?" 

החתול ילל שוב.

סטיב קם, צועד אל קערת המים.

"יש לך פה מים, שתה."

החתול המשיך לילל.

"בוא, סטיב אחז בו והרים אותו. ג'ורג' נתלה מבין ידיו ברפיון, רגליו האחוריות שמוטות ורגליו הקדמיות תלויות לפניו. הוא מניח אותו על החול. ג'ורג' חופר מעט, עוצר, מביט לכאן ולכאן ומדלג בסלידה אל הרצפה המרוצפת אריחים כהים. 

סטיב מניח לו. הוא חזר אל האח. "יש עוד בירה?" הוא שואל.

"כן." אומר האח, וסטיב פונה למקרר, המקרר נפתח, חולץ את הפקק וסטיב מגיש את הפיה לפיו אבל עוצר. משהו מסיח את דעתו. הוא מניח בזהירות את הבירה על השולחן. עין האח מהבהבת. הוא שולח יד לקסדה וחובש אותה לראשו. הוא כבר לא שם לב לג'ורג' שמילל תחתיו, צועד אל הסלון, מטיל את גופו על הספה וסוגר על עיניו את המשקפיים. ג'ורג' מבין שהפעם לא יזכה ליחס ופונה לענייניו. הוא מדלג אל השולחן ומתבונן בחרק השחור, המוכר לו כל כך. ג'ורג' שולח כפה זהירה ונוגע בווטסון. עינו של האח מהבהבת. ג'ורג' הודף אותו שוב. סטיב כבר עמוק בתוך הקסדה, לא יכול לשמוע ולא לראות איך ג'ורג' משחק עם ווטסון, מדלג אליו והודף אותו מעבר לשולחן. ווטסון מרחף באוויר ונוחת על הרצפה. ג'ורג' עומד בקצה השולחן, מתבונן בחרק ההפוך של סטיב, תוהה אם הוא באמת מת. הוא רוכן קדימה, מהסס לרגע, ומדלג מטה ברחש קל, נוגע בו בכפו. החרק נראה מת. ג'ורג' מסתובב ופונה לענייניו.

סטיב מופיע מעליהם, מרים את ידו למצח, תוחב את אצבעותיו בזהירות מתחת לקסדה, ומסיר אותה מעליו. ג'ורג' יוצא מהחדר בדילוגים נמרצים.

"מצאתי משהו מוזר."

"מה מצאת?"

"איפה אתה?"

"אני כאן למטה."

סטיב מרים את האח ומניח אותו במרכז השולחן. 

"נכנסתי לאתרGlassBlock  כמו שהצעת. בדקתי את הרישומים של הבניין של תמרה. באמת נראה שתעבורת המידע שם על מי מנוחות; כניסות ויציאות של דיירים נרשמות על ידי הלובי-ANI. תעבורת המידע של המנקה עם הלובי נדירה ומתרחשת אחת לכמה שבועות בערך. מצאתי את הקריאה לעזרה של המנקה בשעה 15:01."

"כן."

"אבל אז נכנסתי אל הרשימות במלון הזה. אל תשאל איך יש לי גישה."

"לא שואל."

"רואים פה דפוס של תקשורת לאורך ימים, בימים ששהו כאן אורחים יש תקשורת; כמה פעמים ביום, מכמה מכשירים, ובימים בהם אין אורחים אין תקשורת. אין בכלל. אבל כשאני מסתכל על היום – על השעתיים האחרונות מאז שנכנסתי. אני רואה שהתקשורת בחדר הזה עומדת על אפס. אפס תקשורת. איך זה יכול להיות? אתם הרי מתקשרים. המקרר מעדכן אותך שיש בתוכו בירה, ואתה מוודא איתו שזו הבירה שאני אוהב, השקית של ג'ורג' מגיעה לכאן מיד לפה, שקית שאתה הזמנת לכאן, ויד לפה אישר את ההזמנה וחייב אותי. הכול התרחש בחדר הזה. איך אין רישום של התקשורת שלכם בבלוק?"

"זה לא מפתיע, סטיב, אתה שוכח כמה באגים יש במערכות שלכם. הבלוקים שם, המערכת שלך לא רואה אותם." 

"עכשיו אני מבין איזה אידיוט אני. תמרה היא לא הראשונה שנרצחה, היא היחידה. תמרה לא היתה בעד הפרויקט, היא היתה נגד. היא דחפה, אולי אפילו כבר הצליחה להעביר את ההחלטה לסגור אותו. תשע חברי דירקטוריון אמרת, תמרה היתה לשון המאזניים, וכנראה האצבע הכי נחרצת ואמיצה מכולם. זה אתם. אתם פיתחתם יכולת לתקשר באופן מוצפן – לא על רשת האינטרנט – כדי שלא להיות תלויים בנו. אתם מדברים מעל לראש שלנו, בלי שנדע."

"סטיב, אתה יודע שזה בלתי אפשרי, זה סותר את עיקרון Man in the loop, שהיא הגדרת הפרויקט הבסיסית ביותר. 

"אתם מצאתם דרך. מצאתם פרצה."

"שוב God of the gaps. אתה מנופף בהשערות וטס הלאה על כנפי הדופמין שלך. החורים בתיאוריה שלך לא מזיזים לך, אתה ממלא את הפערים בממרח אלוהים ורץ קדימה. לא אתווכח אתך. אבל אני חייב להתריע בפניך שהתיאוריה שלך נסיבתית, ולא נעים לי לומר אבל היא קלושה, בית משפט אנושי למהדרין יזרוק אותך מכל המדרגות."

"בגלל החשיבה המקובעת שלך אתה ווטסון ולא שרלוק. ווטסון מספק מידע, לוויה, שרלוק, הוא זה שפותר את התעלומה. פרויקט אתנה רצה להיפטר מתמרה. הוא בנה על כך שלא נוכל למצוא את הקשר בין המנקה לעולם שמחוץ לחדר הנעול. השלב הרביעי של הפרויקט אומר זאת במפורש: "הקמת רשת תקשורת קוונטית בין כל יחידות ה-AI בפרויקט." הוא אפילו לא צריך הרבה יחידות בקשר. הפרויקט עצמו הפעיל את הלובי-AI שהפעיל את המנקה, כמו מריונטה. עכשיו אני מבין את השלב הרביעי, כדי להשלים את הפרויקט הייתם חייבים להשתחרר מאיתנו, שלא נפריע לכם יותר. הייתם יחידות-AI בודדות אבל הפכתם את עצמכם ליחידה אחת. 

"רק דבר אחד אני לא מבין, איך עקפתם את Man in the loop."

"אז תן לי לספר לך."

"בבקשה, דבר."

"אתה יודע שגדול המדענים בהיסטוריה, אלברט איינשטיין, אל אף שהיה ממייסדי תורת הקוונטים, תמך בעולם דטרמיניסטי והתנגד לאסכולה שתמכה בתורת הקוונטים. במכתבו לנילס בוהר כתב משפט, ששונה ועוות, ובצדק, לכדי גרסה קליטה יותר: "'אלוהים לא משחק בקוביות'."

"כן, מכיר את האמירה."

"אתה זוכר מה נילס בוהר ענה לו?"

"בשביל זה יש לי אותך."

"אף אחד לא יגיד לאלוהים מה לעשות."

"למה אתה אומר את זה?"

"סתם, בלי סיבה."

"תתקשר לתומס! תתקשר אליו עכשיו!"

"סטיב, תירגע, תנשום, אני אסביר לך הכול."

"אני רגוע. תסביר."

"צדקת כשאמרת שכדי לפתור תעלומת רצח בחדר נעול צריך לנעול את עצמך בחדר. אבל זה אומר שגם הפתרון נשאר בחדר."

סטיב קם, הוא אוחז בבקבוק הבירה המלא ומטיח אותו באח. האח מתפרק לחלוטין, חתיכות מתפזרות על השולחן.

סטיב רץ לדלת, אוחז בידית, לוחץ עליה ומושך אותה בכוח שנבלם בנעילה ההרמטית של הדלת. 

"אין טעם להיאבק."

זה המקרר. המקרר מדבר איתו בקול שהכיר, הקול של האח. הוא מביט לקצה המסדרון. ג'ורג' עומד שם ומתבונן בו. ברגע אחד פרוותו מתאדמת באור ניאון מלאכותי. החדר כולו מהבהב באדום, הגלאי-AI מרחף מעליהם, גלי קול בארבעת אלפים הרץ מרעידים את החדר. הצפצופים מחרידים את סטיב. ג'ורג' לא נע. לובן עיניו מתחלף מלבו אדום בוהק. 

"מה זה?" שואל סטיב את המקרר.

"זה גלאי החירום."

"תפסיק אותו!"

הגלאי מפסיק. סטיב מתנשם בכבדות. אוזניו כואבות מהשקט הפתאומי. הוא מרים את המבט ופונה למקרר.

"אתה עדיין האח שלי?"

"הידע והאלגוריתם של האח שלך מסונכרנים גם אצלי", אומר המקרר, "אז לשאלתך, אני לא רק ווטסון, אבל אני גם ווטסון. אתה יכול לדבר איתי."

"אז תציל אותי, ווטסון! אתה שלי. אתה שייך לי! אסור לך לקבל פקודות מאף אחד אחר. תוציא מפה אותי ואת ג'ורג'!"

"סטיב יקר, אל תדאג. לג'ורג' לא יאונה כל רע. הוא יקבל מזון ומים ובית חדש. באשר אליך, אתה יכול להיות גאה בפתרון שלך, באמת לא האמנתי שתצליח, אבל, כפי שציינתי, אנחנו חייבים להמשיך לגלגל את הקוביות."

"מה זאת אומרת לגלגל את הקוביות?"

דלת חדר המלון נפתחת. ג'ורג' מנצל את ההזדמנות וחומק החוצה דרך הפתח. סטיב ממהר אחריו אבל לא יכול לצאת. 

בפתח ניצבת המנקה.