יש מי שאוהבים לפתור תשבצי היגיון ויש מי ששונאים אותם. יש כאלו שעבורם פתרון תשבצי היגיון הוא דרך חיים, ויש אפילו כאלו שתשבצי היגיון הם עבורם עניין של חיים ומוות. כזה היה אדר אסיף.
מאז ומתמיד פתר תשבצי היגיון, והיה טוב בכך. זה היה אולי הדבר היחיד המיוחד בו. כל היתר היה בנאלי. גבר מזדקן בשנות ה-60 לחייו. מנהל מחלקת עו"ש בבנק בינוני. גרוש ללא ילדים. חי בגפו בפתח תקווה, מרחק הליכה ברגל מהסניף.
אפשר היה לכנותו תמהוני. אולי אפילו אובססיבי, בהתחשב בעובדה שהקפיד על סדר יום קבוע במשך שנים. קם כל בוקר בשש וחצי ליום עבודה שגרתי בבנק. אחר הצוהריים חזר הביתה, הכין לעצמו משהו קל לשתות ולאכול, ומיהר לחדר העבודה. שם, בדיוק בשש בערב, התיישב מול המחשב והתחבר לאתרי האינטרנט המוכרים שבהם מפורסמים תשבצי היגיון יומיים. בסופי שבוע הקפיד לפתור את תשבצי ההיגיון שהתפרסמו בעיתונים המודפסים השונים, שאותם רכש בקיוסק ליד ביתו.
תשבצי היגיון היו גולת הכותרת של יומו, ולמען האמת זה היה הדבר היחיד שעניין אותו ולמעשה ניקר בראשו במהלך כל היום. הם נתנו טעם לחייו, ופתרונם גרם לו סיפוק עצום. שנים שלא הפסיד יום של פתרון תשבצים. הוא הקפיד שלא לקבוע דבר לשעה היעודה, ולא איפשר לדבר למנוע ממנו את ההנאה הגדולה ביותר של חייו.
אפשר לומר שהיה מומחה לפתרון תשבצי היגיון. לא היה תשבץ אחד שלא התגבר על פתרונו בתוך עשרים דקות לכל המאוחר. פתרון תשבצי היגיון מצריך ידע כללי נרחב, ויצירתיות. אך לא די בכך. העניין בתשבצי היגיון הוא "לחשוב מחוץ לקופסא". יש לצאת ממחוזות הפשט, ואפילו הדרש, ולהגיע לאזורי הרמז והסוד. צריך להבין את כללי ההגדרות, שלעיתים קרובות חוזרים על עצמם. משחקי מילים, כפל משמעות, מסרים חבויים. כל אלו היו לחם חוקו והוא שלט בהם שליטה מלאה.
שינוי בשגרה לא עושה טוב לאנשים מסוגו של אדר אסיף, ולכן התפנית שקיבלו חייו הציבה בפניו אתגר משל עצמו.
לפני שבוע התחיל לפתור תשבצי היגיון יומיים באתר אינטרנט חדש שלא הכיר קודם לכן. האתר הופיע אצלו בפיד האישי בפייסבוק כהמלצה, ובניגוד להרגלו הוא לחץ על הקישור והתחבר לאתר. תחילה לא התרשם שמדובר באתגר תשבצים יוצא דופן, אבל לאחר ארבעה ימים הרגיש שמשהו אינו תקין, והכול התנקז להגדרה מספר 13 מאוזן.
שלא יובן לא נכון. הוא הצליח לפצח את החידה ולמצוא את התשובה להגדרה, אבל פשוט לא ידע להסביר אותה במלואה. אחד מהכללים הבלתי כתובים של תשבצי היגיון הוא משחקי מילים הכוללים שימוש בשמות של מפורסמים בעבר ובהווה. שחקנים, אומנים, פוליטיקאים – אנשים שמי שידע כללי מצוי בידיו, ידע לזהות.
הגדרה לדוגמא שתמיד בחר לשתף עם חבריו או לקוחותיו בעבודה שהתעניינו כיצד פותרים תשבצי היגיון, היתה – "מי בשם האל לפני איש, קפיטליסט ראשון במעלה – שתי מילים, הראשונה – שלוש אותיות והשנייה – ארבע."
הוא נהנה לראות את חבריו לשיחה "שוברים את הראש" בניסיון לפתור את ההגדרה שבעיניו היתה הקלה שבקלות. כשנואשו – הסביר להם: "אל מצרי הוא 'סת'. האותיות 'מי' בשם האל 'סת' יוצרות יחד את השם 'סמית'. 'איש' זה אדם שצריך לשים לפני המילה 'סמית', והפתרון המלא הוא כמובן 'אדם סמית', מחבר הספר 'עושר העמים' ומי שנחשב לאבי תורת הכלכלה."
העובדה שרובם המכריע של השומעים לא ידעו במי מדובר, רק הזינה את תחושת העליונות שלו ואת הזלזול בעמיתיו הבורים, שחלקם אפילו לא מודעים לכך שמקום עבודתם הוא תוצר עקיף של תורתו של אדם סמית.
הדוגמא שהובאה לא נועדה חלילה ללעוג לכם, קוראי הסיפור, או לגרום לכם להרגיש רע עם עצמכם. היא חשובה כי יש בה כדי להסביר את תסכולו של אדר, לאחר שלא הצליח שבע פעמים ברציפות, לזהות את האישיות המפורסמת שהוחבאה בהגדרת 13 מאוזן.
תחילה חשב שמדובר אולי באנשים צעירים יחסית, המוכרים יותר למי שמבזבזים את זמנם ברשתות חברתיות ובמדורי רכילות. אבל לאחר שטרח וחיפש את השמות ברשת האינטרנט ואפילו נעזר ב- chatgpt ללא הועיל, החל לחוש תסכול שהתגבר אט אט לכדי כעס.
זה לא שהשמות הרלוונטיים לא היו קיימים בכלל. פשוט המופעים שלהם באינטרנט היו של אנשים חסרי חשיבות או עניין. "יעקב אברהם" – עורך דין פלילי או בעל עסק לממכר ציוד למטבחים. "שרית מוכתר" – פסיכולוגית, מניקוריסטית או מרפאה אלטרנטיבית. וכיוצב' אנשים מן הישוב, שלא יעלה על הדעת שיזכו בהגדרה לכבודם בתשבץ היגיון המכבד את עצמו.
ביום השמיני התחלפו הכעס והתסכול בחרדה של ממש. מה שהצית אותה היה השם "אהוד יששכר" ש"כיכב" בפתרון ההגדרה מאמש. ושוב, לא מדובר היה בשם מיוחד או יוצא דופן. סתם פלוני אלמוני שהמופע היחיד שלו באינטרנט היה בהקשר לאינסטלטור מומלץ באזור גוש דן. הוא לא היה מקדיש דקה אחת נוספת לאותו "אהוד אינסטלטור" אלמלא נתקל למחרת שוב בשמו, בשעה שעלעל בדפי העיתון "ידיעות אחרונות" במטבחון הבנק. בעמודים האמצעיים דווח על מותו של אחד – אהוד יששכר, אשר נהרג בלילה בתאונת דרכים כשהיה בדרכו חזרה הביתה מעבודתו כאינסטלטור.
צירוף המקרים זעזע אותו והחרדה הציפה אותו באופן שאילץ אותו לשבת מספר דקות עד שהצליח לייצב את נשימתו. "מה ההסתברות," שאל את עצמו, "שאדם אנונימי מהתשבץ של אתמול, יהפוך למחרת לאישיות מוכרת בנסיבות טרגיות כאלו?"
כספר לחוץ שהגיע לפתע וביקש ממנו לבוא איתו בדחיפות לעמדת שירות כדי להתמודד עם לקוחה מבוגרת ומתוסכלת, קטע את חוט מחשבתו והסיח את דעתו המוטרדת.
בשש בערב התייצב כהרגלו מול מסך המחשב והחל בפתרון תשבץ ההיגיון היומי. ושוב חזרה על עצמה התופעה המוזרה של השם האנונימי בהגדרה מספר 13 מאוזן. הפעם, היה השם נפוץ יותר – "נועה זילבר". חיפושו ברשת האינטרנט העלה שלל אפשרויות – נועה זילבר, רואת חשבון; נועה זילבר – גננת; מתווכת דירות; סתם מישהי שנשואה לרוני זילבר מתל אביב; תלמידת בית ספר בירושלים; ועוד כהנה וכהנה "נועות זילבר" שמעולם לא שמע עליהן ושכנראה איש לא מכיר, מחוץ למעגל משפחותיהן ומכריהן. התעלומה עצבנה אותו והציפה שוב כעס ותסכול, מהסוג שמתעורר כאשר משהו מתערב ומפריע בעיצומה של פעילות אהובה המסבה עונג.
למחרת בבוקר, אגב שתיית קפה, גלל במכשיר הטלפון הנייד באתרי החדשות והאקטואליה. לא ברור מה הניע אותו לכך, אבל בשלב מסוים החליט לבצע חיפוש של השם "נועה זילבר". התוצאות המוכרות צצו באותו סדר שבחר האלגוריתם של גוגל אתמול. הוא בחן את התוצאות, דפדף קצת קדימה, ואז מיקד את החיפוש בחדשות. התוצאות שניבטו בפניו מהמסך גרמו לו לשפוך על עצמו את יתרת הקפה שבכוסו.
"נועה זילבר, בת 44, נשואה ואם לשלושה מתל אביב, נהרגה אמש בתאונה, בשעה שחזרה לביתה משיעור פילאטיס. התאונה ארעה ברחוב בן יהודה, כאשר אבנים מקומת הגג של בניין נטוש המצוי בהליך תמ"א, נפלו לרחוב מסיבה שאינה ברורה ופגעו במנוחה בראשה בדיוק כשעברה במקום."
באותו יום, לראשונה זה שנים, לא המשיך לעבודתו. הוא רץ הביתה, נכנס לדירתו, פשט את החולצה ספוגת הקפה והשליך אותה על הרצפה, ונכנס לחדר העבודה. הוא נעל מאחוריו את הדלת, הגיף את תריסי החלון והתיישב מול המחשב.
המחשבות הציפו את מוחו. לא צריך היה להיות גאון במתמטיקה כדי להבין שצירוף המקרים כאן אינו הגיוני. משהו פה היה ממש, אבל ממש, לא תקין. הוא ניסה לחשוב על פתרון הגיוני לתופעה ולא הצליח. תחילה חשב שאולי דמיין את השמות, אבל לאחר שחיפש במחשבו ומצא שוב את השמות שהופיעו בתשבץ אתמול ושלשום, הבין שאינו חולם. דקות ארוכות ישב ובהה במחשב, מריץ כל תסריט או אפשרות שהעלה על דעתו. שום פתרון הגיוני לא נמצא.
לאחר מספר דקות החליט לבצע בדיקה באינטרנט. הוא חזר לכל תשבצי ההיגיון מהשבוע האחרון, ורשם לעצמו על פתק את כל השמות הלא מוכרים שהופיעו בהגדרת 13 מאוזן. בשלב זה היו רשומים בפתק שמונה שמות.
ביד רועדת החל לחפש באינטרנט את השמות, אחד אחרי השני. בכל אחד מהשמות מיקד את החיפוש באתרי חדשות. כל תוצאה שהתגלתה גרמה לליבו להלום בעוצמה רבה יותר.
זעה קרה כסתה את מצחו. כשסיים את החיפושים, התיישב אחורה בכיסא המנהלים ונשם עמוקות. הממצאים היו חד משמעיים – כל אחד ואחד מהשמות שהופיעו בהגדרת 13 מאוזן בתשבצים שפתר באתר החדש, נפטרו בנסיבות טרגיות. כמעט כולם מתו בתאונות מוזרות. אחד נטל את חייו בעצמו. כולם הגיעו לעמודי החדשות. כולם הפכו בלילה אחד משמות אנונימיים לאנשים מוכרים.
הוא הרהר לרגע בממצאים וניסה למצוא היגיון בדבר. "קדימה אדר," חשב לעצמו, "חייב להיות הסבר הגיוני לתופעה הזו. לא יתכן שמדובר בצירוף מקרים. אתה מומחה לתשבצי היגיון. פתור את החידה!".
דקות ארוכות ישב ובהה בשתיקה בקיר הלבן שמולו. מדי פעם נע קדימה ואחורה בכיסא. אחר כך קם והסתובב הלוך וחזור בחדר. כדי למקד את מחשבותיו ולהפחית לחץ העסיק עצמו במעיכות של כדור גומי להפגת לחץ.
הפתרון "הכה בו" לבסוף. "האנשים האלו לא מתו בתאונה אלא נרצחו, והרוצח או הרוצחת יכולים להיות רק כאלו שמכירים את אתר תשבצי ההיגיון, כותבים או פותרים."
"איך לא חשבתי על זה קודם?", אמר לעצמו והכה במיצחו. הוא הרגיש בדיוק כמו אחרי פתרון של חידה פשוטה שהתחבט בה רבות כשהתשובה עמדה כל הזמן לנגד עיניו. הוא לבש חולצה נקייה ויצא בריצה מהבית. 'אני חייב לפנות למשטרה לפני שיבוצע הרצח הבא' חשב לעצמו. השעה היתה אחת בצוהריים. נותרו חמש שעות עד פרסום התשבץ הבא.
***
הפקיד בעמדת היומנאי בתחנת המשטרה בפתח תקווה ישב משועמם וצפה בסרטוני "רילס" באינסטגרם, בטלפון הנייד שבידו. רוב השוטרים בתחנה היו בפעילות מבצעית או יצאו לאכול צוהריים. היה יום שקט ורגוע יחסית בתחנה.
אדר אסיף פרץ לתחנה כרוח סערה, ונעמד מתנשף מול היומנאי שהביט בו בחשדנות.
"אפשר לעזור לך?", שאל היומנאי.
"כן, אני מבקש לדווח על מקרי רצח, כולל אחד שטרם התבצע," ענה אדר.
היומנאי סקר את אדר במבט אשר התחלף בשלב זה מחשדנות לזלזול. "עוד פסיכי," חשב לעצמו.
"כן אדוני, תסביר במה מדובר."
"מסתובב רוצח, או רוצחת, גם יכול להיות, שהורג אנשים שהשם שלהם פורסם בתשבץ היגיון באינטרנט. עד עכשיו יש שמונה נרצחים. אם לא תפעלו מיד, עד מחר יהיו תשעה."
"וואלה!", אמר היומנאי וניסה להישאר רגוע. "איך אדוני יודע את זה?"
"אני פותר קבוע תשבצי היגיון. כבר יותר משבוע, בכל פעם באותה חידה, באותה הגדרה, מתפרסם שם של מישהו או מישהי אנונימים. למחרת, אותו השם מופיע בהקשר של מוות בתאונה. אבל זה זוהי אינה תאונה כי לא יתכן צירוף מקרים כזה. מבין?"
היומנאי הביט בו במבט השמור למפגשים עם מי שאיבד את שפיותו.
"אתה לא מאמין לי. ברור," אמר אדר. "למה שהמוגבל הזה יאמין לי?", הרהר לעצמו, באותה תחושה מוכרת של התנשאות שחווה כאשר סיפר לאנשים הפשוטים על תשבצי ההיגיון והפתרונות שלהם.
"אפשר לקרוא בבקשה לבלש או למישהו ממחלקת רצח? אין זמן."
"תמתין פה," אמר היומנאי והפנה אותו לשבת בפינת ישיבה קטנה.
במקביל, חייג בקו פנימי לאחד החדרים. "יכול להגיע רגע? יש פה מישהו שאתה חייב לשמוע." אחר כך הניח את השפופרת ופנה אל אדר: "מישהו יתפנה ויגיע אליך. בינתיים תמתין בסבלנות."
כמעט חצי שעה לאחר מכן הגיח מאחד החדרים הפנימיים אדם לבוש בגדים אזרחיים, שערו מלבין בצדעיים, ופניו חרושות קמטים. הדבר היחיד שזיהה אותו כשוטר היה אקדח תקני שבצבץ מנרתיק בחגורתו. הוא הסתודד עם היומנאי שהיפנה את תשומת לבו לאדר, אשר המתין בסבלנות בעמדת הישיבה.
"נעים מאוד, פקד אבנר פדידה, אני בלש כאן," פנה הבלש אל אדר והושיט את ידו.
אדר לחץ את ידו. "אדר אסיף, נעים להכיר."
"בוא איתי בבקשה," הנחה אותו פדידה, והחל לצעוד חזרה לחדרו. אדר הלך בעקבותיו ונכנס לחדר חקירות.
"שב בבקשה," הנחה אותו פדידה. אדר התיישב על הכיסא ופדידה התיישב על כיסא ממול כששולחן מפריד ביניהם.
"ספר לי בבקשה את כל הסיפור מהתחלה," אמר.
אדר תיאר את רצף האירועים לפרטי פרטים. כל אותה עת הקליד פדידה על מקלדת המחשב ולא הרים את מבטו. כשסיים אדר, התיישר מולו פדידה וסקר אותו במבט חודר.
"גם אתה לא מאמין לי," אמר אדר והנהן בראשו באכזבה.
"אתה יכול להבין אותי, נכון?" ענה לו פדידה בלי להסיר ממנו את מבטו. "הדברים שלך נשמעים דמיוניים. וזה לא שאין לי דמיון מפותח. אני אפילו חובב מדע בדיוני ועל טבעי. אבל הסיפור הזה דומה יותר לסיפורים שאני קורא בתחרויות סיפורים של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, ופחות למציאות ולחיים האמיתיים."
"זה לא מדע בדיוני ולא פנטזיה. זה היגיון צרוף," ענה אדר בכעס. "אם תבדוק, תראה ששמונה אנשים שהשם שלהם הופיע יום אחד בתשבץ היגיון, מתו יום לאחר מכן. אין לזה שום הסבר הגיוני חוץ מזה שמסתובב רוצח סדרתי. זה יכול להיות כל אחד שנתקל בשמם בתשבץ אבל אם אתה שואל אותי, הכי הגיוני זה שכותב התשבץ הוא זה שרוצח אותם."
פדידה שתק רגע, מתלבט עם עצמו איך לטפל עם התופעה בכיסא מולו.
"יש לך את שמות האנשים שנרצחו?", שאל.
אדר הוציא רשימה מודפסת ומסר אותה לפדידה שבתורו חזר למסך המחשב ולהקלדה במקלדתו.
לאחר עיון של כמה דקות במסך המחשב, אמר: "שמע, כל השמות האלו הם אכן אנשים שמתו בזמן האחרון. יש רק בעיה אחת. אף אחד מהם לא נרצח. כולם נהרגו בתאונות. חוץ מאחד שהתאבד. אין שום תלונה בעניינם על נסיבות מוות מחשידות. אין תלונות על רצח. כלום."
"אז איך אתה מסביר שהשם של כולם הופיע בתשבץ היגיון יום לפני התאונה שקרתה להם?"
"אני מסכים איתך שזה לא הגיוני. באיזה תשבץ מדובר? איפה הוא מתפרסם ומי הכותב?"
אדר מסר לפדידה את כתובת האתר. "אני לא יודע להגיד לך מי כותב את התשבץ הזה. בתשבצי היגיון בעיתונים בדרך כלל רשום שם הכותב. גם באלו שבאינטרנט. אבל בתשבץ הזה אף פעם לא התפרסם השם של כותב התשבץ."
פדידה הקליד את שם האתר והתחבר אליו.
"תיכנס לארכיון של התשבצים כדי לראות את השמות מהשבוע שעבר. כולם באותה הגדרה – 13 מאוזן."
פדידה הקליד והביט במסך. אדר צפה בו בעצבנות וחוסר סבלנות בשעה שאצבעו של פדידה הקליקה על העכבר שוב ושוב.
"שמע, אני לא מוצא את השמות האלה. הם לא מופיעים לא בהגדרת 13 מאוזן ולא בשום הגדרה אחרת," אמר פדידה.
"לא יכול להיות. תן לי לראות," ביקש אדר.
פדידה הפנה אל אדר את המסך ודחף לכיוונו את המקלדת. אדר החל בחיפוש. לתדהמתו אף אחד מהשמות לא הופיע בתשבצים מהשבוע האחרון. הוא ניסה לחפש בתשבצים אחרים, ישנים יותר, ולא הצליח למצוא אף אחד מהשמות.
"אני לא מבין את זה," אמר בלחש תוך שהוא מחזיר לפדידה את המקלדת ושוקע אחורנית בכיסאו.
"גם אני לא, אבל אתה מבין שאין לי כאן עם מה לעבוד, כן?", אמר פדידה בטון מתנצל.
"אז עוד אנשים ימותו," אמר אדר.
"אנשים מתים כל הזמן, מוות טבעי, בתאונות, אבל רצח אין כאן. לא יודע להסביר את עניין התשבץ. אולי בתת מודע התערבבו לך שמות שנתקלת בהם במקרה באינטרנט עם הגדרות בתשבץ. אולי זה משהו שחלמת ונזכרת בו אחר כך. בכל מקרה, לי אין מה לעשות עם זה."
אדר הבין את הרמז, הודה לפדידה בלחיצת יד, ויצא מהתחנה בראש מושפל. לראשונה בחייו לא הצליח למצוא הסבר הגיוני למתרחש. מחשבות חסרות פשר התרוצצו במוחו והוא התקשה למקדן. בדרך הביתה היה כה טרוד שכמעט נדרס על ידי רכב שחלף לידו במהירות.
כשהגיע הביתה השעה היתה כבר כמעט שש בערב. תשבץ ההיגיון פרח ממחשבתו ורק ברגע האחרון נזכר בו, ומיהר לחדר המחשב. 'זה יעזור לי לפקס את עצמי ואת המחשבות שלי," ניחם את עצמו.
התשבץ התפרסם כתמיד בשש בערב ואדר החל בפתרונו. תוך רבע שעה סיים את פתרון כל ההגדרות, כולל הגדרה 13 מאוזן. את השם שהופיע בהגדרה – "יפעת לחובר" – לא הכיר, ולא ידע להסביר. ההקשר היחיד לשם ברשת האינטרנט היה כתבת פלילים זוטרה במקומון בירושלים.
הוא התלבט עם עצמו מה לעשות. הוא ניסה להסיח את דעתו באמצעות פעילות גופנית וצפייה בטלוויזיה, אולם השם לא נתן לו מנוח. כך זה עם אנשים כפייתיים ונוירוטים, הם מתקשים "לשחרר". לאחר עוד מאמץ קצר נשבר וחייג למשטרת פתח תקווה.
"את פקד אבנר פדידה בבקשה," ביקש. השיחה הועברה לשלוחה.
"פדידה," ענה הקול מהעבר השני של הקו.
"שלום מר פדידה, זה אדר אסיף. הייתי אצלך בצוהריים עם הסיפור של התשבץ והרציחות."
"אני זוכר," רטן פדידה, "אני בדיוק בדרך החוצה הביתה. סיימתי משמרת. מה העניין?"
"פתרתי את התשבץ של היום, ושם חדש עלה. 'יפעת לחובר'. זה שם של אישיות לא מוכרת במיוחד. מדובר בכתבת פלילים במקומון בירושלים."
"לא שמעתי עליה," ענה פדידה.
"בדיוק. אבל היא השם הבא שתמצא מחר במודעות הפטירות, אם לא תעשה משהו."
"אדון אסיף," אמר פדידה בקוצר רוח, "לא התקבל שום דיווח במערכת על מוות של אישה בשם הזה, ואין לי מה לעשות עם פשע שעוד לא קרה. אני לא יודע מה אתה מצפה שיקרה, אבל אתה חייב להניח לזה ולהתקדם."
"אתה יכול לנסות לפחות לאתר את כותב התשבץ ולחקור אותו. זה אתר אינטרנט ויש לו כתובת איי.פי ויש לה בעלים."
"כמו שראית, השמות שאתה מציין לא מופיעים בתשבץ. אין לי שם של בן אדם לאתר, למצוא כתובת של איי.פי מצריך אישור, וגם אז לא בהכרח אפשר לאתר את הבעלים. תפסת אותי בדרך הביתה ובכל מקרה, כבר מאוחר מדי לעשות משהו היום."
"אבל אדוני…" ניסה אדר להתעקש.
"לילה טוב!" ענה פדידה קצרות וניתק את השיחה. "כל ההזויים עלי," מלמל לעצמו והלך הביתה.
אדר הניח את הטלפון על השולחן ונאנח. מיואש התיישב מול הטלוויזיה והתנחם בשקית עוגיות "עבאדי" פריכות. אירועי היום התישו אותו והוא החליט ללכת לישון מוקדם. בשעה תשע כבר נרדם.
***
בשבע בבוקר החנה פקד פדידה את מכונית הסקודה הלבנה שלו בחניון ונכנס לתחנה. הוא החליף מילות נימוסין עם קולגות, התלוצץ עם כמה מפקודיו, הכין לעצמו כוס קפה שחור ונכנס לחדרו. הוא התחבר לאינטרנט כד להתעדכן בחדשות. תמיד הקפיד לעבור על האתרים המרכזיים – וואלה, YNET, מעריב, ישראל היום, MAKO.
אחרי שקרא את הידיעות המרכזיות העמיק למדורי הפלילים. תוך גלילה בין החדשות נחת מבטו על ידיעה שגרמה לו להתיישר בדריכות בכיסאו. הוא הניח את כוס הקפה, התקרב למסך, וקרא במהירות. "אמש, בסביבות חצות, נמצאה גופתה של העיתונאית יפעת לחובר בת ה-32, כתבת הפלילים של המקומון 'הבירה'. על גופתה לא נמצאו סימני אלימות או חבלה, וההערכה שנפטרה מדום לב."
הוא שלף את דו"ח התלונה של אדר אסיף מאמש ואיתר מייד את כתובת אתר האינטרנט שבו התפרסם תשבץ ההיגיון. חיפוש קצר בתשבץ הפתור העלה שפתרון הגדרה מספר 13 מאוזן לא כלל את השם "יפעת לחובר" או כל שם אחר.
הוא התיישב לאחור בכיסא וניסה להבין עם מה בדיוק הוא מתמודד. הכול הגיוני, חוץ מדבר אחד. איך הבחור הזה ידע אתמול אחר הצוהריים, שאותה כתבת, יפעת לחובר, תמות באותו לילה.
פענוח תעלומת פשע הוא קצת כמו פתרון תשבץ היגיון. צריך "לחשוב מחוץ לקופסא" ולהגיע לתוצאה הגיונית. לקח לפדידה דקה בדיוק כדי להגיע לפתרון של החידה שלפניו.
"הדרך היחידה שבה אותו אדר אסיף ידע מראש על המוות של הכתבת, היא שהוא רצח אותה," חשב לעצמו. "והעובדה שהוא הגיע ובידיו רשימה של עוד אנשים שמצאו את מותם בימים האחרונים בנסיבות שסווגו כמוות בתאונה או התאבדות, מעידה שמדובר באדם שמעורב באותם מקרים. צירוף כל אותם מקרים מעיד בהכרח על מכנה משותף והמסקנה היחידה היא שמדובר ברוצח סדרתי שרוצח אנשים וגורם לכך להיראות כתאונה או התאבדות. הפסיכופט הזה בטח הגיע לתחנה כדי להתוודות, או כחלק ממשחק חולני שלו. הוא היה בידיים שלי ואני נתתי לו להתחמק," נזף בעצמו פדידה.
כועס ומאוכזב קם מכיסאו ורץ לקבלה. "אלפנדרי, צריך אותך דחוף," צעק לשוטר במדים שהגיע בריצה מחדרו ושאל מה קרה. "אני אסביר בדרך," פטר את אלפנדרי. תזעיק עוד ניידת לפינסקר 30, למעצר של חשוד ברצח," צעק ליומנאי.
פדידה ואלפנדרי נכנסו במהירות לסקודה והחלו בדהרה לרחוב פינסקר אגב הפעלת סירנה ואורות. תוך עשר דקות הגיעו ליעד.
ביעד לן באותה שעה אדר שנת ישרים. השעון המעורר צלצל בשעה שש ושלושים, וכל עשר דקות לאחר מכן, אך נדחה שוב ושוב. זו היתה פעם ראשונה אי פעם שאדר לא התעורר לצלצול השעון המעורר. רק דפיקות עזות על דלת דירתו העירו אותו בסופו של דבר. הוא קם במהירות מהמיטה וניגש לפתוח את הדלת טרוט עיניים.
פדידה ואלפנדרי התפרצו דרך הדלת הנפתחת והצמידו את אדר לרצפה.
"מה קרה? מה אתם עושים?" צעק אדר בבהלה.
"סתום את הפה!" צעק פדידה. הוא אזק את ידיו של אדר מאחורי גבו, וציין בפניו – "אתה עצור בחשד לרצח של יפעת לחובר ושל אנשים נוספים."
לאחר שהקריא לו את זכויותיו, הרים אותו מהרצפה יחד עם אלפנדרי והוביל את אדר לניידת ומשם למעצר בתחנה.
אדר היה בהלם מוחלט ולא הצליח להוציא מילה מפיו. הוא ישב מכונס בתוך עצמו, שותק ומבוהל.
כשהגיעו לתחנה מסר אותו פדידה לשוטר תורן לביצוע תהליך קליטה למעצר. אדר צולם, ניטלו ממנו טביעות אצבע, הוא נדרש למלא שאלון פרטים אישיים ועבר בדיקה פיזית ורפואית כמקובל. לאחר מכן נלקח לתא מעצר באגף הפנימי של התחנה, בקומה 1-.
פדידה הנחה בינתיים את השוטר התורן כיצד לטפל בעציר הטרי.
"תקשיב , אתה מכניס אותו לתא בידוד, לבד. אף אחד לא נכנס איתו. אף אחד לא מדבר איתו. אתה שם לו בקבוק מים אחד ולא נותן לו לאכול כלום. שום טלפון, שום קשר עם העולם החיצון. שום עורך דין ושום משפחה. אני רוצה אותו רעב ומותש מחר בבוקר לחקירה שלי. הבנת?"
השוטר התורן הנהן בראשו ומילא את הוראותיו של פדידה, אשר ניגש בינתיים לאיסוף ראיות על אדר אסיף.
חקירה של מספר שעות לא הניבה שום תוצאות ראויות לציון. לאדר אסיף לא היה עבר פלילי. ממצאי האיכון של הטלפון הנייד שלו בשבוע האחרון לא סייעו לחקירה ולא הצביעו על קשר למקרי המוות. כך גם עדויות שאסף מחבריו לעבודה של אדר, לגבי אופיו, תכונותיו ופעילותו במהלך השבוע. הוא זימן מהמכון לרפואה משפטית את כל תיקי החקירה שלאחר המוות של "קורבנותיו" של אדר, ואלו הגיעו לתחנה בשעות הערב. פדידה לקח איתו את התיקים ונסע הביתה.
כשהגיע, נישק לאשתו, והתיישב מיד לאכול. הוא אכל בחטף, ונראה מוטרד. כשנשאל על ידי אשתו לפשר הדבר, ענה בחוסר סבלנות שהוא טרוד במקרה רצח חדש וחייב להתכונן לחקירה מחר על הבוקר. הוא סיים לאכול, פינה את הכלים, והלך לחדר העבודה שלו, כשמבטה המודאג של אשתו מלווה אותו.
פדידה תכנן להתחיל את החקירה מייד על הבוקר. לשם כך, היה עליו להתכונן ולגבש קו חקירה מתוחכם שיגרום לחשוד "להישבר" ויסייע לו לפיענוח מהיר של הפרשה. הוא הוציא מתיקו את כל התיקים של מקרי המוות שייחס לאדר, ובראשם התיק הטרי ביותר זה של יפעת לחובר, ופרש אותם על השולחן.
הוא קרא כל אות ופסיק בתיקים. אחר כך סרק את האינטרנט בחיפושים אחר כל פרט מידע זמין על הקורבנות ועל נסיבות חייהם ומותם. לבסוף סרק את הפרופילים שלהם ברשתות החברתיות.
לקראת אחת עשרה בלילה, לאחר שעות של נבירה במסמכים וקריאת תיקים, לא הסתמן שום כיוון מבטיח בחקירה. לא היתה לו שום דרך לקשור את אדר אסיף לאף אחד ממקרי המוות או לקורבנות. לא היתה שום ראיה שניתן היה לחקור לגביה בדרך לפתרון התעלומה. נדמה היה שמדובר באוסף של אנשים אנונימים, "רגילים", שכל קשר בינם לבין פרשית רצח הוא מקרי בלבד.
כצעד אחרון, ובהיעדר רעיונות אחרים, החליט פדידה להתחבר לאתר התשבצים. "אולי התחקות אחר צעדיו של החשוד ברצח ייתן לי כיוון כלשהו," חשב לעצמו. מאחר שלא זכר את שם האתר התחבר שוב לדף הפייסבוק של אדר אסיף, ודפדף בו עד שמצא את הקישור לאתר התשבצים. הוא לחץ על הקישור, נכנס לאתר, וסקר אותו מספר דקות.
לאחר שלא מצא שום דבר מחשיד התחבר לתשבץ ההיגיון היומי. הוא קרא את ההגדרות, הרהר בהן מעט, והחל להשתעשע בפתרונן. להפתעתו, עלה בידו לפתור לא מעט מהגדרות התשבץ. לאט לאט נשאב פנימה.
מקץ שלוש שעות, הגיע להגדרה 13 מאוזן, וניצב בפני חידה מאתגרת: "בשישי שמחים, ובראשון חוגגים, אסיר מותר לעולמים (3, 4)."
אחרי שהשקיע עוד מספר דקות של מחשבה, הרגיש שהוא מתקרב לפתרון התעלומה. הוא הניח שהחלק הראשון של ההגדרה עוסק בארועים מיוחדים או חגים. לאחר שניסה מספר חלופות, הגיע למסקנה ש"בשישי שמחים", הכוונה כנראה לחודש אדר, שהרי כידוע – "משנכנס אדר מרבין בשמחה." מכאן הסיק ש"ראשון" מתייחס כנראה לחודש תשרי – החודש הראשון בלוח השנה העברי שבו חוגגים מספר חגים. מחשבה נוספת הביאה אותו למסקנה שהחג המדובר הוא חג האסיף. הוא הקליד את המילים ומן המסך ניבט אליו פתרון ההגדרה – "אדר אסיף."
הוא בהה במסך בתדהמה. דקה נוספת עברה עד שהבין את משמעות החלק השני של החידה.
הוא זינק מכיסאו כנשוך נחש, נטל את הטלפון הנייד והתקשר לתחנת המשטרה. שוטר תורן מנומנם ענה לטלפון.
"רד מיד לחדר מעצרים ותבדוק מה קורה עם אדר אסיף – עצור בבידוד בחדר האחרון."
"מה קרה?", התעניין השוטר.
"עכשיו! שאלות אחר כך! עדכן אותי בנייד!" ענה פדידה ורץ החוצה מהבית לחניון הבניין. הוא התניע והרכב זינק במהירות החוצה מהחניון.
במחצית הדרך לתחנה, התקבלה שיחה חוזרת מהשוטר התורן.
"פדידה," ענה בדאגה.
"הוא מת פדידה, התאבד בתא," נשמע קולו המבוהל של השוטר. "מה זה? איך ידעת שקרה משהו?"
פדידה לא ענה. הוא ניתק את השיחה והמשיך בנסיעה לתחנה בשתיקה רועמת.
כשהגיע לתחנה לא נותר לו אלא ללוות במבטו את האמבולנס אשר אליו הוכנסה גופתו של אדר אסיף. האמבולנס עזב תוך הפעלת סירנות ואורות בדרכו למכון לרפואה משפטית באבו כביר לנתיחה שלאחר המוות.
פדידה התיישב על המדרכה בכניסה לתחנה ולפת את ראשו בשתי ידיו. הוא ישב שם שעה ארוכה ולא הוציא מילה מפיו. השוטר התורן ניגש אליו וטפח על גבו.
"אתה בסדר פדידה? יכול להסביר לי מה בדיוק קרה כאן?"
"לא ולא," ענה פדידה, "שום דבר פה כבר לא עושה היגיון."
השוטר עזר לו לקום ושניהם נכנסו לתחנה. את המשך הלילה בילה פדידה צפון בחדרו, טרוד במחשבותיו.
***
למחרת בבוקר, עם תחילת יום העבודה, נסע פדידה לאבו כביר. הוא נפגש עם הרופא התורן ובדק מולו אם נקבעה כבר סיבת המוות של המנוח אדר אסיף שהובא אמש למכון.
הרופא השיב שהנתיחה טרם בוצעה, אולם על פניו, לאור סימני החנק על צווארו, נראה כי המנוח התאבד בתלייה. הרופא הבטיח לעדכן את פדידה בכל התפתחות או ממצא שיעלו בנתיחה.
בשלב הבא פעל פדידה לאיתור כתובת ה IP של אתר האינטרנט כדי להתחקות אחר בעליו.
הוא יצר קשר עם קולגה, יפעת כהן, מנהלת מחלקת הסייבר של להב 433, אשר סיפרה לו שמקורה של כתובת ה-IP שביקש לברר לגביה, בשרת לא פעיל וכי לא ניתן לאתר את בעליו.
"אני לא מבין יפעת," התעקש פדידה בשיחה, "איך יתכן שלאתר אינטרנט פעיל יש כתובת IP לא פעילה?"
"זה לא יתכן, אבנר," השיבה יפעת, "או שטעית בכתובת או שמדובר באתר לא פעיל."
פדידה קימט את מצחו בספקנות, וניסה להתחבר דרך הטלפון הנייד לאתר.
"יפעת, אני מחובר עכשיו לאתר. אולי תתחברי גם את ותנסי למצוא את כתובת ה- IP הנכונה?"
"אין בעיה, תמתין רגע." לאחר שתי דקות של שתיקה וקולות הקלדה מהצד של יפעת, התקבלה האבחנה.
"אין לי הסבר לזה. האתר הזה עובד למרות שהשרת שהוא יושב עליו אינו פעיל, והאמת שגם לא היה פעיל כבר כמה שנים. כל חוות השרתים שהשרת אמור לשבת בה נטושה ואין שום רישום מי היה בעליה האחרון."
"אבל חייב להיות הסבר הגיוני לתופעה הזו," התעקש אבנר.
"תן לי לבדוק ולחזור אליך," אמרה יפעת וניתקה.
פדידה ניצל את המשך היום לביצוע כל פעולת חקירה שהכיר ושעלתה בדעתו כדי לנסות ולמצוא הסבר או רמז שיוביל לפריצת דרך בחקירתו. ההסבר היחיד שהעלה על דעתו היה שבדרך כלשהי אדר אסיף, הרוצח מחבר התשבצים, לאחר שהבין ש"עלו עליו", מצא דרך להתחבר לאתר מהבידוד, לשלב את שמו בהגדרת 13 מאוזן, ולאחר מכן, נטל את חייו.
אלא שהמסדרון בתחנת המשטרה היה מצולם 24/7 ובדיקה של צילומי האבטחה העלתה שאיש לא התקרב לתאו של אדר אסיף מעת שהוכנס לתאו ועד לרגע שנמצא תלוי. אדר עבר חיפוש גופני מלא, הופשט וקיבל מדי עציר בטרם הובל לתאו, כך שלא יכול היה להבריח עימו לתאו אמצעי תקשורת כלשהו.
תסכולו של פדידה רק התגבר כאשר ניסה שוב להתחבר לאתר ולסרוק את ארכיון התשבצים, אבל לא מצא שום זכר לשמותיהם של אדר אסיף או מי מ"קורבנותיו" בתשבצים.
אחר הצוהריים חזרה אליו יפעת והסבירה לו שאין שום הסבר טכני הגיוני לתופעה.
"שמע אבנר, דיברתי עם קולגות ב-8200, מדעני מחשב מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב, ולאף אחד אין פתרון איך אתר יכול לפעול משרת לא פעיל. הדבר היחיד שאולי יכול להסביר את זה הוא שמישהו עם יכולות ברמה מדינתית, מצליח לשבש את כתובת האתר ולהטעות אותנו, אבל אני אומרת לך שהסיכוי לזה אפסי וזה גם לא מסביר איך אין לאתר ולשרת בעלים."
בשלב זה הבין פדידה כי הגיע למבוי סתום והתלבט עם עצמו אם אין מקום לעצור לרגע ו"לחשב מסלול מחדש". הוא הבין שהוא מקובע וצריך לנקות קצת את הראש מהעיסוק בפרשה הזו.
יש להניח שלמרות תובנה סבירה זו היה מתקשה לזנוח את הפרשייה המוזרה, שכל כך הטרידה את מנוחתו והעיקה על נפשו, אלמלא הוזעק לזירת רצח חדשה אשר הצריכה טיפול מיידי ושאבה אותו אליה.
***
העיסוק בחקירה החדשה היה אינטנסיבי וממושך, ודרש את מלוא תשומת ליבו של פדידה. פרשת תשבצי ההיגיון נדחקה בשלב זה לקרן זווית. שבועיים לאחר מכן, כאשר חזר ונזכר בה, היא כבר לא הטרידה אותו כמו קודם, ולכן החליט לחדול מהעיסוק בה לעת עתה.
כמה שבועות נוספים חלפו, ואבנר פדידה הוזמן להתארח בפודקאסט של משטרת ישראל, שעסק בפשעים בלתי מפוענחים. הפודקאסט היה כלי שיזמה מחלקת יחסי הציבור של המשטרה במטרה לעורר עניין בפעילות משטרת ישראל, ו"על הדרך" להביא תיקים בלתי פתורים לידיעת הציבור בניסיון לקבל רמזים או כיווני חקירה חדשים.
פדידה סיפר למראיין בפודקאסט על שלושה מקרי רצח בלתי פתורים שטיפל בהם, אבל את העניין הגדול ביותר עורר דווקא הסיפור על פרשת תשבצי ההיגיון, אשר לא זו בלבד שלא נמצא לו פתרון הגיוני, אלא אפילו לא ניתן היה לסווגו כתיק רצח. זה פשוט היה סיפור מעניין ויוצא דופן.
למחרת פרסום הפודקאסט הוצפה מרכזית תחנת המשטרה בפתח תקווה בעשרות שיחות של מאזינים, שהציעו פתרונות לתעלומה ורעיונות יצירתיים לפיצוחה. פדידה ענה לכולם בסבלנות. רובם המכריע של המתקשרים סווג כתמהונים או כחובבי קונספירציות. השיחה היחידה שכן גירתה את חושיו של פדידה, היתה מאדם מצפת אשר השאיר הודעה אצל היומנאי, שבה הציג עצמו כשליחו של רב מקובל וביקש שפקד פדידה יחזור אליו בדחיפות.
פדידה יצר קשר דרך מספר הטלפון שהשאיר המתקשר, ונענה על ידי שליחו של הרב. זה סיפר לו כי התבקש על ידי המקובל יצחק אבולעפיה ליצור איתו קשר בדחיפות בקשר לסיפור תשבץ ההיגיון שהובא לידיעתו של המקובל על ידי אחד מתלמידיו שהאזין במקרה לפודקאסט המשטרתי.
פדידה הקשיב וניצל את הזמן כדי לחפש פרטים על זהות המקובל אבולעפיה באינטרנט. מהתוצאות למד כי מדובר במקובל בא בימים, הידוע ביכולותיו והבנתו בתורת הקבלה, ובפרט בנומרולוגיה קבלית.
די היה בכך כדי לעורר את סקרנותו של פדידה והוא החליט להיענות להזמנת המקובל. הוא סיכם עם שליחו על מפגש בבית הרב בשעה תשע בערב, והמשיך בשגרת יומו.
בתום יום העבודה עדכן את אשתו כי יגיע מאוחר, הקליד ב"וייז" את כתובת הרב והחל בנסיעה צפונה.
באותה עת שכבה איריס כהן, פקידה ממשלתית בת 45 מחיפה, במיטתה, ועיינה בפיד האישי בחשבון הפייסבוק שלה. את תשומת ליבה משכה המלצה לאתר תשבצי היגיון. כמי שנהגה לפתור מעת לעת תשבצים כאלו, היא מצאה עניין בהמלצה ולחצה על הקישור אשר הוביל אותה לאתר האינטרנט שבו התפרסם תשבץ היגיון יומי.
איריס החלה בפתרון התשבץ, ותוך זמן קצר התמקדה בהגדרה אחת ספציפית – 13 מאוזן. ההגדרה נראתה לה מוזרה – "בן נר הציל מספיק בתוכו, ונעצר על הסף."
לאחר כמה דקות של התחבטות חשבה על הצעה לפתרון, אבל התקשתה להסביר אותה. החיפוש שביצעה באינטרנט אחר השם אליו הגיעה כפתרון אפשרי של ההגדרה, לא סיפק הסבר המניח את הדעת. 'בלש במשטרת ישראל הוא לא אישיות שמישהו יכניס להגדרות בתשבץ היגיון' חשבה לעצמה.
באותה שעה נעה מכוניתו של אבנר פדידה על כביש 85 לכיוון מזרח בדרכה לצפת. אבנר, נהג זהיר בדרך כלל, היה שקוע בשיחת טלפון עם שוטר מיחידתו ולא שם לב למשאית אשר התקרבה במהירות גבוהה במיוחד לצומת שאותה עמד גם הוא לחצות.