פרולוג שהוא גם קואן:
"אם אקדח יורה בבקתה בלב יער עבות באמצע חלום ארוטי מביך
האם קול הירי נשמר בזיכרונו של החולם, הנחלם או בזה של הנסיך?"
דוקטור אמיר פרי זוכה פרס וולף בנושא "חקר קידוד ושליפת זיכרונות לטווח ארוך" ישב בדירת המרתף הצנועה שלו ברחוב בן מיימון 7 בלב שכונת רחביה בירושלים מביט משועשע באנה מסינג עוזרת המחקר הצעירה והיפה שהסכימה לצלול יחד עמו אל המחוזות המופלאים של זיכרונותיו.
אנה נהגה לקרוא לו בשמו הפרטי אמיר ולא בתואר ד"ר פרי המתחייב ממעמדו האקדמי ומתפקידה כעוזרת המחקר שלו. אנשים בסביבתם הקרובה סברו שהשניים מנהלים רומן כנראה בשל הזמן הרב שבילו ביחד. אנה העריצה את יכולתו האנליטית שליטתו במחקר הביולוגי של המוח והידע העצום שהפגין בתחומים רבים ומגוונים. היא הייתה אולי היחידה שידעה שהמשאלה הכמוסה של הנוירולוג חוקר המוח והזיכרון היתה לשחזר את כל הזיכרונות הפרטיים שלו: מראות, ריחות, צלילים, תחושות וידע. את כל המידע הזה נהג לשמור בקבצי מחשב במחשבו הפרטי וליתר בטחון גיבה את המידע בדיסק און קי. אנה שמשה בתפקיד של קהל מאזין אוהד וגם בתפקיד קלדנית וירטואוזית ברוכת אצבעות המסוגלת להקליד למעלה משמונים מילים בדקה.
אמיר פרי היה גבר נאה וגבוה, שערו החל מקבל גוונים של אפור עיניו היו חומות ירוקות וחיוך כמעט תמידי ספק ציני ספק מהתל הבליט את הגומות שבלחייו. אמיר היה אוצר בלום של ידע בתחומים שונים ומגוונים שלט בחמש שפות. שתים מהן: ספרדית ופורטוגזית רכש בטיול שאחרי השירות הצבאי בדרום אמריקה. בנוסף היה מומחה בבוטניקה הכיר מאות צמחי מרפא והיה מומחה לשאלות טריוויה מתחומי ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, המוזיקה הקלסית, האופרה והתיאטרון וכמובן שדה ההתמחות המדעי שלו מבנה המוח ומנגנוני הפעולה של הזיכרון האנושי. התמחות נוספת שלו נבעה מהעובדה שאמיר פרי היה עכבר סינמטקים והכיר היטב סרטים קלסיים וגם סרטי בורקס, קומדיות, סרטי אימה וכל מה שקשור לעולם הקולנוע.
"את יודעת, אנה", פתח אמיר: "אתמול כששוחחנו על קולנוע הצלחנו להקליד שלושים ותשעה עמודים אך ורק על סרטים של פליני אבל זיכרונות זה לא רק פליני…" "כן" ענתה אנה, "ופליני זה לא רק "זיכרונות" – גם "סאטיריקון " ו"רומא"- "וגם" ענה לה אמיר, "לה דולצה ויטה", "לה סטרדה", "עיר הנשים" ו" שמונה וחצי". "את זוכרת שצפינו יחד ב"ג'ולייטה של הרוחות" סרט באמת מדהים". "הוא היה פשוט גאון פדריקו שלנו".
אנה השיבה בהתרגשות: "הוא גאון? אתה גאון או כמו שאומרים בעברית של שבת אתה בור סוד שאינו מאבד אף טיפה". "את יודעת על מי נאמר הפתגם הזה במקור"? שאל אמיר. "אין לי שמץ", השיבה אנה כשהיא משתמשת ברובד לשוני שונה במקצת . "ספר לי בבקשה". "זה נאמר על רבי אלעזר בן הורקנוס תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה נשיא הסנהדרין בשנת שבעים לספירה ותזכירי לי לספר לך בהמשך את המדרש על 'תנורו של עכנאי'".
אנה הביטה בו מוקסמת מכמות הידע ששלף מראשו וכמעט ושכחה להמשיך במלאכת ההקלדה. אמיר הסיר את משקפי הקריאה שלו הביט בה ברוך כאילו עקב כל הזמן אחרי חוט מחשבתה ואז אמר לה: "היום אני רוצה לעסוק ברכילות היסטורית מסוף המאה התשע עשרה ואולי נצליח עד סוף השבוע לחצות את קו חמישים וחמישה אלף הדפים. זוכרת את המשימה שלנו"? "זוכרת" ענתה אנה בחיוך "וגם אם לא, הכאבים באצבעות המקלידות יעזרו לי לזכור".
"אספר לך סיפור נפלא על מריה וסטרה אהובתו הצעירה והיפה של רודולף יורש העצר האוסטרו הונגרי". אמיר עצר לרגע את שטף דיבורו והמשיך כשהוא מחייך חיוך מסתורי. "רודולף שלנו היה הבן האהוב של הקיסר פרנץ יוזף והקיסרית היפה אליזבט הידועה יותר בכינוי סיסי. אשר לפרנץ יוזף הוא היה הקיסר המשמעותי האחרון לפני מלחמת העולם והתפוררות הקיסרות בזמנו של קארל הראשון שהיה לדאבון הלב הקיסר האחרון של אוסטריה" הוא עצר בשנית ואז המשיך בקול דרמטי כאילו הוא מספר לה פיסת רכילות עסיסית אודות חבר משותף. "נחזור עכשיו לרודולף השובב חובב הנשים שנישא לנסיכה הבלגית סטפאני בשידוך מאד לא מוצלח. דרך אגב לנסיך שלנו הייתה גם פינה חמה בלב ליהודים שחיו בארץ ישראל ובשנת 1881 ערך ביקור נסיכותי בירושלים , פקד את הכותל המערבי ואת בית הכנסת הספרדי ה"חורבה" והספיק לתרום כסף לשיקום הרובע היהודי"
"הנסיך הסוער שלנו חזר לוינה היפה היישר לזרועותיה הקפואות של הנסיכה סטפאני בתו של ליאופולד מלך בלגיה שאותה נשא לאישה בקיץ 1881. מסתבר שהרגלי תשמיש המיטה הבלגיים חסרי המעוף שלה גרמו לרודולף מפח נפש של ממש. אחרי פחות משנה וחצי של חיי נישואין משמימים הנסיך התרחק מחדר המיטות של סטפאני והסתגל מחדש לקצב הוולסים של וינה. רודולף שהתנשא לגובה מרשים של מאה שמונים ושמונה סנטימטרים עזב את ארמונו המפואר, רכש לעצמו ביתן צייד, הרבה לשוטט ברחובות ובכיכרות והחל מתפרסם ברומנים הרבים שלו עם נשות וינה העליזות. עד לאביב של אלף שמונה מאות שמונים ושמונה הצליח רודולף להכניס למיטה הנסיכותית שבביתן הצייד הרומנטי שלו בפאתי העיירה הקטנה מאיירלינג לפחות שש נשים יפות תואר.
"מאיפה אתה יודע את כל האינפורמציה הזו?" שאלה אנה. "השאלה המעניינת היא לא מאיפה אני יודע אלא כיצד אני זוכר?" אמיר הביט בה בחיוך רך ונעים. "שאלות נוספות חשובות שאולי אליהן כיוונת הם: האם אני זוכר מי סיפר לי את כל הסיפורים האלה ? מדוע אני זוכר דווקא אותם? כיצד ובעיקר מאיפה אני שולף את האינפורמציה הזאת?" אמיר החל להתלהב קם ממקומו ועבר ל'מוד' של הרצאה: "זוכרת את הסיבה שהתחלנו בעבודת שיחזור הזיכרונות"? "כן", אמרה אנה "אתה רוצה להוכיח שהמוח שלנו מכיל כמות כמעט אינסופית של זיכרונות משום שבכל רגע נתון נוספים זיכרונות חדשים, חלומות שאנחנו חולמים, חוויות חדשות ועם כל חוויה שאנו חווים נוצרים עוד כמה זיכרונות…"
"כן", נאנח אמיר "רק שאני כמעט בטוח שהזיכרונות שלנו לא מצטברים במוח ולא נשלפים משם" "ואיפה בכל זאת שמורים הזיכרונות לדעתך?" תהתה אנה. "הם מצויים במרחב הקוונטי– זיכרון הוא כנראה תהליך קוונטי במהותו" "אבל בקורס המבוא שלך שנה שלישית בתואר הבוגר: "מוח וזיכרון" לימדת אותנו שהזיכרון הוא למעשה בניה של סינפסות חדשות בין הנוירונים (קשרים חדשים בין תאי עצב) ובניית קשרים אילו היא במפורש תהליך ביוכימי, לא אירוע קוונטי ולא חתול של שרדינגר…" נראה היה שאנה מנסה לעקוץ ולאתגר את אמיר.
ארשת פניו של ד"ר פרי השתנתה בבת אחת החיוך הסרקסטי נעלם והוא נראה נבוך ואפילו מוטרד. הוא ביקש מאנה לעצור את ההקלטה ברשמקול ולהפסיק לרגע להקליד במחשב. "מה שאספר לך עכשיו הוא חוויה אישית שעברתי ואני מבקש ממך לא לספר לאיש וגם לא לכתוב להקליד או להקליט בכל מדיה תקשורתית לפחות בזמן הקרוב ועד שאחקור לעומק את הנושא". אמיר הנמיך את קולו ונראה כשוקל כל מילה. "ביום רביעי לפני שלושה שבועות, קצת לפני חצות, שקעתי במדיטציה עמוקה. לפתע ראיתי ממש מעלי שתי דמויות של חוצנים בעלי עיין אחת במרכז המצח לבושים מעין חליפת חלל בצבע תכלת. הם נעו בקלילות מרחפים בחלל החדר. הבכיר בהם שנתן תחושה של מבוגר יותר ניהל איתי תקשורת באמצעות טלפטיה. היה ברור לי שאני במצב תודעה של למידה עמוקה וברור היה לי שאינני ישן וגם לא חולם" אמיר עצר לרגע נרגש והמשיך בקול שקט ואינטימי: "במשך חצי שעה קיבלתי מסרים שנראו לי כמו ידע מדעי פורץ דרך על מהות הזיכרון תפקידו של המוח ושל בלוטת האצטרובל בשליפת זיכרונות ופרטי מידע מהמרחב הקוונטי שנמצא מסביב להילה המקיפה את גופנו". אמיר החל לפסוע בחדר נרגש ממשיך בתיאור החוויה יוצאת הדופן שחווה: "את מבינה כמה הידע הזה פורץ דרך? אם הזיכרון הוא סוג של אירוע קוונטי הרי שניתן לקודד מיליוני זיכרונות ופרטי ידע ללא כל קושי ותהליך שליפת המידע בהיותו פיזיקלי ופשוט יחסית יצרוך גם כמות אנרגיה פחותה מתהליך כימי של יצירת סינפסות… בנוסף הזכיר היצור התבוני התכלכל את הספרייה האקאשית בה נצברים זיכרונות הקשורים לקרמה וגלגול נשמות ואם הבנתי אותו נכון הספרייה הזאת היא מעין מקבילה של אחסון אינפורמציה בענן שלנו…" ד"ר פרי התיישב בכורסא, לגם מבקבוק המים והביט באנה במבט שכולו ציפייה. "אנה, אף מילה לאף אחד ובוודאי לא במחלקה באוניברסיטה. אם פרופסור גלילי, הדיקן, ישמע שהיה לי שיח ושיג עם חוצנים שמבינים בתורת הקוונטים הוא יזרוק אותי מכל המדרגות למרות הוותק שלי ופרס וולף המכובד". אנה חשה מבוכה וכיון שהעדיפה לשנות נושא פנתה לאמיר והזכירה לו שלא סיים את הסיפור הקודם.
"עכשיו סיבכת אותי לגמרי, אבל אותי מעניין מה קרה למריה וסטרה היפה והצעירה?" אמרה אנה בקול רך והביטה בו בעיני השקד הסקרניות שלה. אמיר שמח לחזור לסיפור, ואמר: "רודולף שלנו שהוא גבר נאה מאוד היה כבר בן 31 כשהכיר את מריה וסטרה, נערה יפיפייה בת 17, בתו הבכורה של פקיד אוסטרי לא מאד בכיר. תוך זמן קצר התלקחה בין בני הזוג אש התשוקה ומריה שראשה הסתחרר מקרבתו של יורש העצר האוסטרו הונגרי הפכה למאהבת של רודולף ששיכן אותה כמו את כל השש שקדמו לה בביתן הצייד שלו במאיירלינג. הרומן שהתלהט בקיץ של אלף שמונה מאות שמונים ושמונה הגיע אל סופו הטראגי בליל סערה גשום וסוער בינואר 1889. הנסיך רודולף ופילגשו הצעירה מריה וסטרה נמצאו כששני כדורי אקדח מפלחים את הגולגולת שלהם. בית המלוכה פרסם בהודעה רשמית שצמד האוהבים התאבדו יחדיו."
"איזה סיבה הייתה להם להתאבד" תהתה אנה. "הרי לא חסר להם מאום הנסיך היה נאה ועשיר מאוד ומריה הייתה יפה צעירה ובעלת סיכויים טובים להפוך לנסיכה בעתיד הנראה לעין" "כן" ענה אמיר "גם המלט נסיך דנמרק שאל את עצמו האם להיות או לא להיות?" "את יודעת", אמיר קם והביט בה בפנים רציניות "היו תיאוריות קונספירציה רבות בקשר לנסיך רודולף. היסטוריון אחד טען שנרצח בידי בעלה המקורנן של אחת מששת המאהבות שהצליח להכניס למיטתו באביב שקדם לרומן שלו עם מריה אבל אני חושב שהנסיך נתקף בהתקף קנאה בלתי נשלט, הוא חשש שאהובתו הצעירה והיפה אינה נאמנה לו והיא חושקת בגבר אחר. זו כנראה הסיבה שרודולף רצח את מריה וסטרה ואחר כך ירה בעצמו". "ואני דווקא בעד תיאורית הבעל הקנאי" אמרה אנה בחיוך רב משמעות. "לא" פסק אמיר "אין סיכוי, הנסיך היה מוקף במשמר נסיכותי מזויין ובעדת כלבי הצייד שלו ולכן לא היה כל סיכוי שמישהו יצליח לחסל אותו"
הוא חזר לכורסא ובארשת רצינית פנה לאנה תוך שהוא מנמיך את קולו ללחישה: "גם אני כמו המלט בשעתו הוגה לפעמים בשאלת השאלות: להיות או לחדול?"
אמיר עצר לרגע לגם מבקבוק המים המינרליים שלו והמשיך בדבריו: "חיי חולפים ביעף, הזיכרונות הרבים מכבידים עלי ומה טעם ניתן למצוא בעודף האינפורמציה שהאדם רוכש, בכל מיליוני רסיסי הזיכרונות שכולנו צוברים במשך קרוב למאה שנים של בדידות למטה במרתף? התחושה המעיקה זו של ריקנות וחוסר תוחלת יכולים לפעמים לגרום לכל אדם לרצות בלחיצה אחת משחררת על הדק של אקדח".
אנה הצטמררה ואמרה: "תפסיק לדבר שטויות! נדמה לי שהגיע הזמן ללכת לישון" היא נשקה לו בקלילות על זיפי לחיו הימנית ופרשה לדירת שני החדרים הצנועה שלה בקומה השנייה באותו הבניין שלוש קומות מעל דירת המרתף של דוקטור פרי.
בלילה חלמה אנה שנסיך הכתר האוסטרו הונגרי מבקר במיטתה ובאמצע חלום הסקס הסוער, בדיוק כשמריה וסטרה נכנסה לחדרה כשהיא כולה שוצפת מכעס ואקדח טעון בידה הימנית, נשמע קול נפץ של ירייה בודדת ואנה שהתעוררה לא ידעה אם כדור אקדח שנורה בחלומה נועד לה או אולי כוונה הירייה לנסיך הכתר הבוגדני…
מסע הלוויה אל חלקת הקבר בהר המנוחות היה שקט ועצוב.
כשחזרה משם פתחה אנה את דירת המרתף של דוקטור אמיר פרי ואספה את כל ארבעים ושמונה אלף חמש מאות ארבעים הדפים שהספיקה להקליד בלילות מתמשכים ללא שינה אותם בילתה במחיצתו של החבר הכי קרוב שהיה לה באיש אליו רחשה אהבת אמת.
ותוך שהיא מסדרת את הדפים בסדר כרונולוגי חשבה על הזיכרונות המשותפים לה ולו, תוהה בינה לבינה, האם יתכן שבמרחב הקוונטי בו שרויה כעת נשמתו של החוקר שאותו אהבה, ידיד הנפש שלה, קיימים מספיק זיכרונות מרתקים למיליוני דפים נוספים הממתינים לשווא להקלדה.
אפילוג
כשקמה אנה למחרת מחלום נוסף אודות מרחב קוונטי מואר השזור בשלל זיכרונות מרחפים שליוו את האיש שהעריצה ואהבה בדרכו לגן העדן, שאלה את עצמה בחיוך מריר: הייתכן שגם שם, הרחק למעלה ברקיע השביעי, ימצא דוקטור אמיר פרי מלאך, שרף או אולי אפילו שליח שיסכים להחליף אותה לנצח במלאכת ההקלדה…