תקוע בפקק.
ככה מצא את עצמו יוסי, כל יום. הפודקאסטים נגמרו, הפלייליסט כבר חרש את עצמו, אין עוד מה לעשות. הפלאפון שלו צלצל והעיר אותו מנמנום.
"כן אמא, משהו דחוף?"
"דחוף? יוסי, אתה בא לאכול אצלי אחרי העבודה, אני אכין לך קציצות".
"בטח, אמא" בשביל הקציצות הוא מוכן לסבול חצי שעה נוספת בפקקים.
יוסי נאנח. סביבו הכול היה תקוע: ברכב שלפניו קרחת מבריקה, בעליה גרד בה משעמום. מימינו, ג’יפ ענק ובו אשה זעירה התאפרה, ומשמאלו, סבא קשיש נענע את ראשו בהתלהבות לצלילי בטהובן.
"לכל הרוחות," מלמל יוסי. "מה זה הטמטום התחבורתי הזה?" שאל את עצמו.
הייתה לו משאלת לב קטנה. הגיע הזמן שמישהו ינהל את זה טוב יותר. הלוואי שהייתי יכול לנהל את הפקקים בעצמי.
פוף.
משהו התפוצץ אצלו באוטו, והפעם זאת לא הייתה השעועית של אמא שלו.
רמזור מעופף נכנס דרך החלון והתיישב לידו במושב.
"אז אתה רוצה לשלוט בפקקים, אה יוסי?"
"זהו, אני השתגעתי לגמרי" דיבר יוסי לעצמו בקול.
"הירגע, הכל בסדר יוסי, באתי להגשים את המשאלה שלך". אמר הרמזור והמשיך.
"מקדימה נמצא הרכב של מלך הדרך הקודם"
"מלך הדרך?"
"תגיד לי, אתה באמת רוצה לשלוט בפקקים?"
"יותר מכל דבר אחר!"
"אם אתה רוצה לרשת אותו אז שים גז!" אמר הרמזור ולחץ ליוסי את הרגל לדוושת הגז, יוסי האיץ בפקק לתוך המכונית שמולו.
לרגע ראה במראה המרכזית חיוך רחב של הקרחת המפורסמת ואז בום.
הכול נעשה שחור.
טוק טוק טוק! דפיקות על החלון.
יוסי התעורר בבהלה. פרצופו המבוהל השתקף במשקפי שמש כהות, אליהן היה מחובר אף עגלגל וממנו בקע שפם עבות ומטופח מדי. כל החלקים התחברו יחד לכדי פרצוף עם כובע שעליו האות מ׳.
יוסי מצמץ, מריו?
לא. לצערו, זה לא סופר מריו, אלא שוטר זחוח שמצא לעצמו טרף חדש. באופן די משעשע הוא אכן היה דומה לשרברב המפורסם, אבל במקום מבטא איטלקי עליז הייתה לו ח׳ גרונית וצרבת מבורקסים.
"חחחחמור מאוד, אדוני. נרדמת בכביש!" הוא צרח את זה, וכמה גרגרי שומשום תועים ניתזו מפיו ונחתו על חולצתו של יוסי.
"סע איתי לשוליים בבקשה".
"שיט", מלמל יוסי.
הוא גלש לשוליים, בעוד הפקק המשיך להזדחל כמו תולעת עייפה.
השוטר שלף פנקס, חייך חיוך של שועל בלול או מאמן כושר ביבנה:
"על הפרעה לתנועה, תוך כדי סיכון, זה 500 שקלים וארבע נקודות", שמח השוטר.
יוסי התכווץ. אוף, אין לי כסף לזה.
"מה יש לך לומר להגנתךךךך?" שאל השוטר.
יוסי נאנח וצחק צחוק יבש:
"מה דעתך שפשוט תוותר לי?"
"חחחה חחחחה, את זה לא שמעתי בכלל" השיב השוטר, אבל אז משהו קרה. שפמו הזדקר קדימה כאנטנה, עיניו התגלגלו לאחור והוא הזדקף.
בקול עמוק, שלא היה לגמרי שלו, הכריז:
"כן, אדוני. אוותר לך על הדו"ח. אפנה לך את הדרך מיד… יחי מלך הדרך החדש!"
יוסי קפא.
"מה??" הוא בהה בשוטר, "אתה… אמרת… שאני מלך הדרך"
"אני אמרתי?!" גיחך השוטר "מה פתאום".
"עכשיו קדימה, צא לדרך לפני שאני קונס אותך על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו"
מה לכל הרוחות חשב יוסי וחזר אל הדרך.
"מה אתה כזה מופתע?" שאל קול נשי במושב לידו.
יוסי כמעט קפץ מהמושב.
לידו ישבה דמות נשית, כולה אור ירקרק, שערה מתבדר כאילו מאוורר נסתר דוחף אותו.
היא חייכה חיוך רגוע מדי לנסיבות.
"מי את לעזאזל?" תמה יוסי.
"אני ברקת," היא הניחה יד על ליבה. "גבירת התנועה הירוקה. באתי לעזור לך לנהל את הפקקים."
"לעזור לי? פקקים?"
"אתה מטומטם או משהו? מה יש לך"
" מה קורה פה? עישנתי משהו מוזר?"
ברקת נאנחה וגלגלה עיניים.
"כל פעם," מלמלה לעצמה, "אתה לא מבין יוסי? נבחרת! אתה מלך הדרך. יש לך כוח על הפקקים".
"תעשי לי טובה, אל תבלבלי לי את המוח ולכי תציקי לאיזה נרקומן או משהו"
"די, יוסי. תסתכל. הנתיב הימני תקוע. רוצה לראות קסם? תרים את היד ותגיד בקול: נתיב ימין פתוח!"
יוסי צקצק.
"נתיב ימין פתוח, נו באמת מה אני, משה רבנו של הכביש?"
"תראה בעצמך" חייכה ברקת.
הנתיב המנומנם פתאום ניעור לחיים כאילו כל הזקנות הרפו מהברקס באותו רגע וכל הנהגים היו מתואמים כמו בריקוד.
נהג אחד צעק מאושר: "שומו שמיים, זה זז!"
שני הוציא את הראש מהחלון, עשה וי ענק וצפצף כמו חצוצרן בצעדת ניצחון.
הסבא עם הבטהובן החליף לטראנס רוסי כבד.
יוסי בלע רוק.
"זה עובד? זה באמת עובד?"
"ברור שזה עובד". חייכה ברקת.
יוסי התבונן בגאווה בנתיב המשוחרר, עד שהמציאות הישראלית התבררה לו. המכוניות בנתיבים האחרים נדחפו בהמוניהם לנתיב הפתוח, הצפירות והלחץ הלכו והתגברו.
"אה זה שטויות, זה יסתדר אם תפתח את כל הנתיב. קדימה תנסה, תאמר כל הנתיבים זורמים"
"כל הנתיבים זורמים," אמר יוסי חצי בצחוק.
נראה שכל הרמזורים בדרכו קפצו לירוק בו־זמנית. הכביש נפתח כמו ים סוף על סטרואידים
המכוניות שעטו, האוטובוסים האיצו כאילו ההסתדרות חילקה להם בונוס על מהירות.
משאית עמוסת מלפפונים טסה על 120, והירקות עפו ממנה כמו קונפטי בחתונה, תוך דקה, השדרה כולה הייתה מכוסה בריח חמוצים.
היה זה היום שבו נהגי הטוסטוסים שאלו את עצמם: מה הטעם?
אחד הוריד קסדה, החנה בצד והתחיל ללכת ברגל – כי אפילו הפיאט פונטו עקפה אותו.
ובכיכרות? הן לא היו כיכרות יותר, אלא קרוסלות מטורפות. המכוניות נכנסו בהן בו־זמנית, הסתובבו כל כך מהר עד שנראו כמו מתקני לונה פארק שמישהו שכח לכבות.
"עבודה טובה" אמרה ברקת בחיוך ונעלמה.
הכל ניגן בשביל יוסי, הוא היה מלך הדרך. הוא זרם עד לעבודה בעשר דקות.
אנשים היו בהלם במשרד.
"יוסי? הגעת בזמן?"
נורית מהנהלת חשבונות הוסיפה:
"אני יצאתי שעתיים לפניו והוא איכשהו הגיע איתי."
יוסי משך בכתפיו בחיוך ממזרי.
"מה אני אגיד לכם.. פשוט זורם לי היום"
הקולגה ממול סינן מבלי להרים את הראש מהמסך:
"זורם הא? באמת שמעתי שעכשיו איילון זורם. כמו שיטפון."
זה רק שימח את יוסי. סוף־סוף מישהו מעריך את עבודתו, אפילו אם הם לא יודעים.
הוא התיישב, מזג לעצמו קפה, ולגם בנחת.
במטבחון, הרדיו צרח:
"פאניקה בכבישים! דיווחים על רמזורים שהתפוצצו מרוב ירוק, אוטובוסים שנוסעים בלי עצירה, ונהגים שנתקעו בתוך כיכרות מסתובבות. המשטרה קוראת לציבור להישאר בבית עד להודעה חדשה!"
יוסי לא שמע מילה.
הוא נשען אחורה בכיסא, סגר עיניים ואמר לעצמו:
"תענוג. עשיתי את זה."
***
המחוגים בקושי זזו, יוסי רק חיכה שיום העבודה יסתיים, בראש שלו כבר ריחפו הקציצות של אמא.
הוא היה הראשון להחתים את הכרטיס ורץ לרכב. הוא בדק את המושבים, לא היה לא רמזור מעופף ולא גברת ירוקה. "נו טוב" הוא התניע ויצא לדרך.
הוא נעמד ברמזור הראשון, הביט לימין ולשמאל, ננסה, חשב והרים את ידו.
"הכל זורם" אמר, ומייד הרמזור התחלף לירוק.
הוא הגיע לאמא שלו בזמן שיא, פחות מ-12 דקות, גאה בעצמו, דפק בדלת.
אמא פתחו לו את הדלת בסינר, ידיה מלאות בקמח.
"יוסי, מה אתה עושה פה כל כך מוקדם?"
"מה זאת אומרת? באתי לאכול קציצות"
"אבל עוד לא התחלתי לטגן. הקדמת בשעה שלמה"
יוסי נשאר לעמוד בדלת, מבולבל.
"מה זאת אומרת עוד לא? נסעתי כמו טיל, עברתי הכל ב-12 דקות"
"יפה מאוד," אמרה אמא, "אז יש לך זמן לקצוץ לי את הפטרוזיליה."
שיט, חשב יוסי, הוא היה רגיל להתפנק, לא לקצוץ ירקות.
"אני מלך הדרך!" נפלט לו בקול.
"מלך שמלך," היא דחפה לידו סכין וקרש חיתוך. "תתחיל לחתוך."
יוסי הביט בסכין, הביט באמא והרים את ידו באוויר.
"אולי תוותרי לי?" אמר. אימו הזדקפה ונעצרה לרגע.
"כן בטח, אני אוותר לך" אמרה. "לא! יא מעופף, קדימה, תתחיל לעבוד"
והוא מצא את עצמו עומד במטבח, דומע מהבצל, בזמן שאמא שרה לעצמה את החדש של פאר טסי.
ברקע, החדשות ברדיו הוסיפו:
"הפאניקה בכבישים חזרה! מאות נהגים מסתחררים בכיכרות, אוטובוסים נוסעים בלי עצירה, ורחוב דיזנגוף נחסם על ידי קורקינטים משתוללים. המשטרה חסרת אונים"
בסופו של דבר האוכל היה טעים ביותר.
יוסי יצא מהבניין של אמא שבע ומרוצה, התיישב ברכב והניע.
בשעה זו אין יותר פקקים, הדרך תהיה חלקה. חשב.
הוא נסע בנחת עד שהתקרב לצומת והכל האדים.
האור האדום היה חזק מדי, צורב.
מוזר, חשב, אדום לי מדי. היה לו פתרון פשוט, הוא הרים את ידיו ואמר:
"הכל ירוק" הרמזור התחלף מיד.
יוסי מלא הנחת התכונן ללחוץ על הגז כשהרמזור חזר להיות אדום בוהק יותר, כאילו לועג לו. האור שטף את הצומת, צובע את העולם כולו בגוון דם.
עשרות אופנועי משטרה פרצו אל מרכז הצומות הנטוש בייללות סירנה.
השוטרים הסתדרו בשני טורים וקול הסירנות השתנה, הן התמזגו, והפכו למארש צבאי מאיים.
מה זה? מסדר יום העצמאות הסובייטי? תהה יוסי. זה לכבודי? חייך לרגע קצר במיוחד.
החיוך נמחק כשהופיעה הדמות בגלימה האדומה, מתהלכת לאיטה במרכז המסדר.
אוי זה לא נראה טוב. חשב יוסי.
הדלת לא נפתחה, לא נשמע קול.
האוויר הכביד, ריח חרוך של ברקסים מילא את האוטו.
הדמות פשוט הייתה שם, לצידו, ממלאת את המושב.
פניה היו מכוסים במסכה חלקה, מתכתית, חסרת הבעה.
לא היה בה אף, לא פה, רק שני שקעים עמוקים שהפיצו אור אדום עז, חד, כמו פנסי ערפל בלילה חורפי.
המבט הזה ננעץ בו כמו ברגים חדים בצמיג.
"מלך הדרך" אמר בקול עמוק, מאשים ומתנשף.
"אני הברון האדום"
שיעול מתכתי התפרץ מבין המילים, חרחור של מנוע ישן.
"לפתוח חלון?" שאל יוסי בנימוס מלגלג.
תנועת יד אחת הורידה עליו שתיקה כבדה.
"ראיתי את עבודתך," חרחר הברון, " לא התרשמתי". המילים נפלו כמו פסקי דין.
"אתה זורע כאוס. אנשים כמעט נהרגו.
"משאית חמוצים איבדה שליטה, נאלצתי לעכב אותה בעצמי."
"אופנוענים התפרצו לצמתים, בלמתי אותם ברגע האחרון".
"וסבא מטורף על טראנסים… גם אותו עצרתי, לפני שהתנגש".
יוסי זע באי נוחות.
"אופס" מלמל.
הברון רכן קדימה.
"אני שונא לעשות דברים". עיניו בוערות. "אני לא אמור להתערב".
"אני מתנצל.. לא ידעתי ש.." ניסה יוסי להסביר.
"שתוק" הברון חתך אותו.
"יש דברים שלא אמורים לזוז כל כך מהר".
האדום בעיניו התעצם, קרן צורבת שטפה את פנים האוטו.
"אתה תישא על כך את הדין" הוא התקרב לפניו של יוסי.
יוסי נצמד אל הדלת, הוא ניסה לפתוח אותה בבהלה אבל היא הייתה נעולה, החגורה התהדקה סביבו ומנעה ממנו לזוז. יוסי הזדעק:
"רגע, רגע!" אמר ברעד "תעצור שנייה".
ברק חלף בעיניו של הברון.
"עכשיו אתה מתחיל לדבר לעניין".
החגורה התרופפה מעט מצווארו.
"קדימה, תנסה" לחש. "תרים את היד ותאמר: הצומת עוצרת".
"ה.. הצומת עוצרת" גמגם יוסי בהכנעה.
הצומת קפאה.
נער על קורקינט ממונע נתקע במקומו, גופו מוטה קדימה, הגלגלים מסתובבים לשווא.
עטלף פירות נשאר תלוי באוויר, כנפיו פרושות לרווחה.
מכונית נעצרה על מעבר חצייה, בתוכה, נהג מנומנם תקוע בפה פעור, מפהק לנצח.
כלב קפוא באמצע נביחה, שיניו חשופות ולשונו מתוחה החוצה, דומם לחלוטין.
הברון צחק, צחוק עמוק שנשמע כמו מנוע ישן מתניע בקור.
"זהו זה. ככה זה צריך להיות. הבנת סוף סוף."
יוסי ניסה לזוז במושב. החגורה חבקה את כולו, עטפה את ידיו והתהדקה אל פיו שנסתם. הוא ניסה לצעוק, אבל יצא רק חרחור חנוק.
"אני מצפה ממך לגדולות" לחש הברון. עיניו האדומות הבהבו, האור מילא את חלל הרכב.
"עצור את הכול. את העולם כולו."
העיניים האדומות כבו, קולו נשאר מתנגן בחלל והוא נעלם.
יוסי נחנק. הוא ניסה להתפתל, לבעוט, נשימתו כבדה.
אור ירוק מלטף שטף את המושב.
החגורה התרופפה, הפה נפתח, והוא בלע אוויר כאילו יצא ממעמקי הים.
לצידו ישבה ברקת, רגועה וזורמת כתמיד.
"אתה יודע", אמרה בקריצה, "אי אפשר שהכל יהיה תקוע". היא לחצה על שחרור החגורה של יוסי.
הוא שפשף את חזהו, עדיין מתנשם.
"יכולת להזהיר אותי".
"לא רציתי שהפחד יעצור אותך" השיבה בקול רך. "אני אוהבת שהכול ממשיך לזרום" היא הצביעה אל הצומת.
"תראה, הם תקועים, זה אתה שעצרת אותם", הזכירה. "אתה יודע מה לעשות"
יוסי הסתכל לצדדים. הוא חיפש שוטרים, רמזורים, אולי תמרור עצור מאיים. ובעיקר – את הברון.
"נו קדימה" אמרה ברקת בעידוד.
יוסי בלע רוק, קולו רעד.
"הצומת חוזרת לנוע" הכריז בהיסוס.
האוויר רעד קלות, כאילו מישהו הוריד את המחט על תקליט ישן.
הנער על הקורקינט המשיך בנסיעה כאילו כלום לא קרה, בתוספת לשלשת עטלפי פירות לבנה שנחה על כתפו.
העטלף המבוהל חבט בפאניקה בכנפיו ונמלט לשמיים.
הנהג המפוהק סגר את פיו בבהלה, ובלע יתוש.
הכלב סיים את הנביחה בקול חנוק, וקינח בנפיחה מתוסכלת.
העולם התעורר שוב לחיים.
"הרבה יותר טוב" שמחה ברקת.
"אני לא יכולה לחכות למחר" אמרה ונעלמה.
יוסי קפא באוטו, שיט, מחר יום חדש, מה הוא הולך לעשות?.
צפירה חדה פילחה את האוויר.
זקן עצבני שלף את ראשו מחלון רכב ישן, פניו אדומות מרוגז.
"נו, כבייר! החיים קצרים" צרח, מוזיקת טראנס מילאה את האוויר. "אתה לא יכול פשוט לעצור ככה באמצע הצומת"
***
אחרי לילה של נדודי שינה יוסי הגיע לאיילון. הפקקים הזדחלו כרגיל, הטלפון צלצל.
אמא שלו התקשרה. הוא הוציא את הטלפון מהמתקן.
"כן אמא"
"היום יש מפרום. תבוא נכין ביחד"
"בטח, תודה אמא".
רעש סירנות פילח את האוויר.
"תעצור בצד!" היה זה האינסטלטור המשופם שחילטר בתור שוטר.
"זה היה רק לדקה" התלונן יוסי.
"תעצור בצד" אמר השוטר ברגישות של מכונת נקניקיות.
"דיברת בפלאפון באמצע נסיעה זה קנס של 1000 שקלים ו8 נקודות תעבורה", הוא שלף פנקס.
"מה יש לך לומר להגנתך?"
יוסי חייך חיוך ממזרי.
"שאתה מוותר לי על הקנס"
"חההה, אני מוותר לך על הקנס זה אחד המצחח…" השוטר נתקע באמצע המשפט, שפמו הזדקר.
"בוודאי, אדוני מלך הדרך. שתהיה לך דרך צלחה. עוד משהו אדוני?"
יוסי לא התאפק.
"אולי גם תעמוד על רגל אחת ותצעק שאתה אימבציל"
השוטר קפץ על רגל אחת וצרח בקולי קולות:
"אני אימבציל! אני אימבציל!"
כמה נהגים מסביב צפרו. "נכון מאוד!" צעק אחד, ומישהו אפילו שלף נייד וצילם.
יוסי התפוצץ מצחוק עד שכמעט נחנק ואז זה הכה בו. צינה עברה באוטו, כאילו מישהו נושף בעורפו.
המחשבה המדאיגה מילאה את ראשו:
מה אם הברון רואה את זה עכשיו?.
הוא שב אל הדרך. הגודש התעצם, הדקות טפטפו לאט על ההגה.
מה עושים עכשיו?
יוסי הביט במראה.. וקפא.
בספסל האחורי, משתקפים דרך המראה, ישבו שניהם:
ברקת, הגבירה הירוקה, חייכה חיוך שובבי.
לצידה, הברון האדום, קפוא במסכתו, עיניו בוערות כגחלים.
הם ישבו מאחוריו, שותקים ומצפים.
"נו" אמרה ברקת בנחת, "תן לנתיבים לזרום".
"שטויות", נהם הברון, נשימתו מתכתית "תעצור את הכל!"
יוסי אחז בהגה בחוזקה, זיעה ניגרה ממצחו.
"אתה לא רוצה להגיע מהר יותר לעבודה?" שאלה ברקת.
עיני הברון רשפו, אדומות מתמיד.
"נו באמת," אמרה ברקת והניפה יד בביטול, "אל תעשה פרצופים. כל היום רק ‘עצור עצור’. ככה לא מתקדמים."
הברון לא ענה, רק זעם. החגורה הלכה והתהדקה על יוסי.
מספיק!" התפרץ יוסי, אחז בהגה בכוח. "די להגיד לי מה לעשות! איזה מין מלך אני אם אני רק בובה שלכם?!"
נשימתו רעדה.
"אי אפשר לעצור הכול, כי שום דבר לא יזוז.
ואי אפשר לפתוח הכול, כי הכול ישתגע.
לפעמים צריך לדעת… פשוט לתת לדרך להיות. לא לרוץ, לא להיתקע. לזרום במידה."
ברקת חייכה. הברון הנהן בקור רוח. שניהם התפוגגו.
"רואה?" אמר הרמזור המעופף, שקפץ פתאום למושב הנהג. "לא כזה פשוט כמו שזה נראה."
"אני פורש," מלמל יוסי. "מספיק לי, אני פשוט הולך להנות מהדרך."
"כן… כולם אומרים את זה," קרץ הרמזור ונעלם.
רכב נתקע בו מאחור. יוסי התעורר מזיע, באמצע פקק רגיל.
האשה בג'יפ מרחה לק בציפורניים, הזקן נענע ראשו לבטהובן, הכול חזר להיות איטי ומוכר.
אופנוע משטרה נעצר לידו. שוטר עם שפם עבות הציץ פנימה.
יוסי הוריד חלון וחייך. "אדוני השוטר רק רציתי לומר, אתם עושים עבודה נפלאה. תודה לכם."
השוטר השיב לו בקול מת נטול חיוך.
"תעצור בצד." הוא הרים את הקשר: "מוקד? שלחו ניידת. יש פה איזה שיכור."