עידן קום! צריך ללכת לבית הספר, אומרת אמא. אבל אמא, החברים הכי טובים שלי טסו לחו"ל , אני לא רוצה ללכת. בשום פנים ואופן היא ענתה אתה הולך! ותמצא לך חברים חדשים. בסדר, אמרתי לה, אבל בלב לא רציתי ללכת בגלל שיש בריונים בבית הספר שמתגרים בי, ורק החברים שלי שבחו"ל מגנים עליי, ועוזרים לי. אבל אין לי כוח לריב עם אמא אז אני אלך.
הדרך לבית הספר הייתה שקטה כמו השקט שלפני הסערה, כשנכנסתי לבית הספר הבריונים באו והתחילו לצחוק עליי ולקרוא לי בשמות כמו: עידן הקטן ,עידן שימפנזה, עידן החנון וכאלה, עד לצלצול, ובצלצול הלכנו לכיתה והייתה עבודה בקבוצות. אבל כולם לא רצו לצרף אותי, אז עבדתי לבד בשעתיים הראשונות ובהפסקת האוכל ישבתי לבד וחשבתי לעצמי, מה היה קורה אם הייתי נשאר בבית הספר הקודם, היה לי שם מלא חברים אבל עברתי בית ספר ואני לא יכול להתחרט. גם בהפסקה ובהמשך היום הייתי לבד ועצוב וכשחזרתי הביתה התעלמתי מאמא ונכנסתי לחדר. בלילה, במיטה, ביקשתי משאלה: הלוואי שאני יוכל להתחרט על בחירה והיא תבוטל, וכך הלכתי לישון.
באותו בוקר, דן, ילד שגר בבית היתומים באותה שכונה, התעורר מהשעון המעורר הקומתי וכמו כל יום הלך לארוחת הבוקר המשותפת בחדר האוכל והתיישב. אבל אף אחד לא התיישב לידו וכמו תמיד הוא היה בודד ועצוב ויצא לבית הספר (אותו בית ספר של עידן ). הוא נכנס באיחור של חצי שעה כי הלך ברגל כדי שהבריונים לא יציקו לו. היום בבית הספר עבר רגיל הוא היה לבד ובודד וחזר לבית היתומים והמשיך גם כך שאר היום: אכל ארוחת צוהריים, הכין שיעורי בית, הלך לחוגים ,אכל ארוחת ערב, התקלח – והכל לבד. לפני השינה הוא ביקש משאלה: הלוואי שאני לא אהיה בודד ואוכל להפיץ שמחה, וכך הלך לישון.
אור, שהוא ילד רגיל אבל פחדן מאוד, קם גם הוא באותו בוקר, הלך לבית הספר כרגיל בלי ויכוחים ובעיות וכשהגיע ראה בריונים שהציקו לילד אבל לא היה אמיץ מספיק כדי להתערב. בהמשך היום ראה כמה ילדים שכל אחד מהם יושב לבד ולא היה לו האומץ להצטרף וכך ראה גם בהמשך מקרים דומים אבל היה פחדן ולא העז להגן ולעזור לאחרים. בסוף היום כאשר הלך אור לישון ביקש אף הוא משאלה: הלוואי שאהיה אמיץ כדי לעזור ולהגן על אחרים, ונפל לשינה עמוקה.
באותו היום הייתה ילדה אחת ושמה דינה שכמו שלושת האחרים ביקשה משאלה אבל היא שלא כמוהם, ראתה כוכב נופל וביקשה שלכל אדם בעולם תהיה משאלה. בלי ידיעתה אביה שמע אותה וביקש את היכולת לגנוב משאלות. הוא סימס לשני חבריו והודיע להם שיש להם משאלה להגשים. האחד ביקש שיוכל להפוך אנשים לבני אלמוות והשני ביקש שיוכל לשלוט באנשים
למחרת בבוקר מלא משאלות הוגשמו – טובות ורעות. משאלתה של דינה התגשמה והאבא ושני חבריו קמו מוקדם והתחילו לשלוט באנשים ולגנוב להם משאלות. שלושתם הפכו לבני אלמוות והקימו כנופיה שכוונתה להשתלט על העולם. הם קראו לכנופיה "אין שם".
גם משאלותיהם של שלושת הילדים הוגשמו: הראשון, עידן, יכול לבטל החלטות; השני, דן, קיבל חבר משמח ומצחיק בשם ענן נוצה; השלישי, אור, אמיץ מכולם, יכול להגן ולשים מגן על כל אחד.
בחדשות הודיעו על הפסקת הלימודים למשך חודש. במקום זאת, כל הילדים יצאו החוצה וראו אנשים עם עיניים אדומות שכולאים אנשים ומשגרים אותם לאנשהו. כולם נראו מפוחדים וברחו. כך, בזמן הבריחה, שלושת הילדים הגיבורים נפגשו. עידן שאל – מי אתם? אור ענה אני אור ואתמול ביקשתי משאלה והיא הוגשמה. דן ענה גם הוא – אני דן, וגם אני ביקשתי משאלה והיא הוגשמה. עידן הוסיף, איזה צירוף מקרים גם לי זה קרה!
יש סיכוי שהאנשים המפחידים עם העיניים האדומות שכולאים אנשים ומשגרים אותם לאנשהו גם קרה בגלל משאלה? שאל דן. יש סיכוי, אמר עידן והמשיך, יש לי תוכנית, נכון שהם משגרים אנשים כלואים? אז בואו נכנס לפורטל השיגורים. אבל איך נעבור אותם? שאל דן. נחשוב על זה השיב עידן. בואו נמצא אותם, והם התחילו ללכת וללכת עוד ועוד ללא מוצא משך שעות על שעות עד שירד הלילה ועדיין הם לא מצאו. הם החליטו לחזור לבתים וללכת לישון .
מוקדם יותר באותו היום, לאחר שהמשאלות הוגשמו, הילדה דינה ננעלה בחדרה על ידי אביה. הכנופייה צחקה כי יש לה כבר מיליון אנשים שהם עבדים ומיליון משאלות גנובות. הם שתו יין וצחקו ביחד. יום שלם הם רק צחקו: חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה למשך שעות עד שנרדמו
שלושת הילדים הגיבורים, ניסו ימים על גבי ימים, שעות על גבי שעות למצוא את הכנופייה ולא הצליחו. הכנופייה ברחה, חמקה מהם וצחקה כי יש לה כבר מיליארד אנשים עבדים ומיליארד משאלות גנובות והם המשיכו לשתות יין ולצחוק יחד. כך עבר חודש בלי שינוים עד שהילדה דינה ברחה מהבית. כשאביה גילה שהיא ברחה, הוא החליט לשלוח את העבדים כדי למצוא ולתפוס כל ילד בעולם כולו. כך גם שלושת הילדים נתפסו אבל איכשהו הם לא הפכו לעבדים הם החליטו להתחיל להשתמש במשאלות שלהם. עידן השתמש בכוחו וביטל את הכליאה, כך הם הצליחו לברוח. תוך כדי הבריחה הם רצו ונתקלו בחבר בכנופיית "אין שם" ששמו הוא רון. רון הוא אחד מחבריו של אביה של דינה והוא בן אלמוות.
איך נילחם בו? חשבו הילדים. עידן אמר: אתם תסיחו את דעתו ותשכנעו אותו להתחרט על המשאלה שלו ואני אשתמש בכוחי ואבטל את המשאלה שלו אבל איך? שאל דן. אתם עוד תמצאו דרך, ענה עידן. אור גייס את כל האומץ שלו ואמר לרון: המשפחה שלך בעתיד לא תחיה וגם חברייך, אתה תחייה לבד כבן אלמוות יהיה לך רק סבל, תתחרט על משאלתך ודן הוסיף: להיות בודד זה נורא! תאמין לי, אני יתום, לבד בעולם, זה נוראי! לא הייתי מציע סבל כזה לאויבי הגדול ביותר וגם לא לך רון. אני לעולם לא אבגוד בחבריי, ענה להם רון ודן הוסיף: זה לא לבגוד, זה יעזור להם. אם כך אני מתחרט על משאלתי ומתפטר בזאת מהכנופייה. עידן מיד נגע בו והמשאלה בוטלה.
רון הלך משם ושלושתם שהופתעו מניצחונם הגדול. הם רצו לחגוג אבל עדיין לא יכלו, נשארו שני מפקדים אחרים: גיא ורונן. פתאום, הם ראו את גיא. גיא אמר: אתם, אתם גרמתם לרון לבגוד בנו! אני והעבדים שלי נהרוג אתכם. עבדים, הרגו את המזיקים! אור שאל את דן על מי לשים מגן? על עצמך, ענה דן. בסדר, אמר אור ויצר מגן על עצמו. שני האחרים, עידן ודן רצו ורצו ולבסוף נפגעו. הם הלכו לבית החולים הקרוב ואור נשאר לבד אך למזלם היו רופאים שמשאלתם הייתה שיוכלו לרפא הכל.
לאור נותרה שעה לשרוד עד שהאחרים יחלימו ויחזרו אז הוא החליט להילחם לבד עם כל האומץ שלו! הוא החליט לעשות מגן סביב העבדים שכלא אותם כך שלא יוכלו לזוז. עכשיו זה היה גיא נגד אור בלי טריקים וכאלו אבל ללא נשק אף אחד לא יכל לעשות כלום. אז אור החליט להילחם מנטלית ולנסות לשכנע את גיא לשחרר את העבדים האלו משליטה ואמר לו – שידמיין אם זה היה קורה למשפחה שלו, לחבריו, מה הוא היה עושה? והוא ענה לו: טריקים כאלו לא יעבדו עליי ילד! כך זה נמשך למשך שעה אבל בסופה הבין אור שכל אלו לא יעבדו, עליו לגלות מה גיא אוהב הכי הרבה. אור, שהיה חכם, שאל שאלות מכשילות כדי להגיע לתשובה והצליח. אשתו של גיא הכי חשובה לו! בדיוק כשדן ועידן חזרו אור אמר לגיא לדמיין מה היה עושה אם זו הייתה אשתו. גיא ענה שהוא לא יודע. בתגובה אמר אור שאחת מאלו היא אשתו. הוא הוציא אותה מהמגן וגיא בכה. אפשר לבטל את זה אמר אור רק תאמר אני מתחרט! בסדר, אני מתחרט! אמר גיא, והמשיך לבכות. עידן מיד נגע בו וכל העבדים שלו הוחזרו לביתם, כולל אשתו של גיא וגיא עצמו התפטר מכנופיית "אין שם".
עכשיו כנופיית "אין שם" היא כבר לא כנופייה, היא למעשה אדם אחד ששמו רונן שהיו לו מיליארד משאלות ויכל עדיין לגנוב להם את משאלותיהם. דן אמר לאור כל הכבוד! הצלחת אור! אולי נלך לישון ונחזור מחר הציע דן. לא! ענה לו עידן, צריך להציל את האנושות היום ולא מחר! בואו נלך.
כשהם הלכו וחפשו באזור של הכנופייה את רונן הם ראו ילדה קטנה בוכה. מי את? מה קרה לך? שאלו השלושה, הילדה ענתה להם, אני הבת של רונן מפקד כנופיית "אין שם" ומי שבגללה לכל אדם בעולם היתה משאלה, שמי הוא דינה. מה? זו את? שאל דן בתדהמה. כן, היא ענתה, בבקשה אל תפגעו באבא שלי וברחה משם. כשהיא ברחה נפל לה פתק אבל היא כבר נעלמה. דן, מה כתוב בפתק? שאל אור. כתוב "אבא שלי בבית הספר שלכם, דינה. נ"ב הוא סגן המנהל, בית הספר יפתח מחר. בבקשה תגרמו לו להתחרט על המשאלה שלו". מכתב מעניין אמר אור, נלך אם היא רוצה. בואו נעשה את זה! אבל בואו נלך לישון קודם, אמר דן. בסדר אמר עידן. אבל מחר כולם מתחילים בהפסקת האוכל – בלי איחורים דן! ואיך נחזור הביתה? שאל אור, זה ברור השיב דן, ענן נוצה שלי, בוא תעיף אותנו לשכונה שלנו בבקשה והענן ענה לו בקול חמוד ואוורירי: "כן ברור" והסיע אותם חזרה לשכונה. השלושה הודו לו וחזרו כל אחד לביתו (אור ועידן לביתם ודן לבית היתומים). והלכו לישון.
בבוקר שלמחרת היה בית ספר, זה היה בוקר רגיל לגמרי, הבריונים באו כדי להתגרות בעידן אבל הפעם היה זה שונה – שני ילדים באו ואמרו להם לעצור ומי היו הילדים? דן ואור. הם הצליחו להרחיק את הבריונים, נפרדו והלכו כל אחד לכיתתו. בשיעור הראשון שני החברים של עידן שהיו בחו"ל, עידו ואחיו התאום אורי, הגיעו באיחור והתיישבו במקומותיהם בכיתה ליד עידן. הם היו ביחד עד הפסקת האוכל שבה עידן הכיר בין התאומים לדן ואור. זה היה רגע משמח ומרגש והם סיפרו להם הכל בקשר למשאלות ואורי אמר אז בואו נלך לסגן המנהל רונן. בסדר אמרו האחרים והם הלכו לסגן המנהל, נכנסו לחדר שלו וראו שהוא מוכן ומצפה להם. הם שאלו, איך ידעת שנבוא? הוא השיב שהוא יכול לחזות את העתיד בעזרת המשאלות שלו וצחק בצחוק גדול: חה, חה, חה. תפסיק! אמר לו עידן. אתה צריך לוותר על המשאלות שלך! לעולם לא! ענה לו רונן, אני אהיה האדם שישלוט בכדור הארץ ואף אחד לא יעצור אותי! אנחנו נעצור אותך! אמר לו אור וגייס את כל האומץ שלו והתנפל אבל הועף אחורה, אור אמר: כוח פיזי לא יעבוד. אז עידן התפרץ ואמר לו: אתה יודע שדינה ברחה לך מהבית ומתרוצצת ברחובות בגלל המשאלות שלך? אתה מבין את זה? גרמת לה לסבל נוראי! היא חושבת שאבא שלה נבל. האם זה העתיד שאתה רוצה? שאל עידן. רונן השיב: לא! אבל אני לא יכול לחזור בעצמי, כבר התחלתי ואני אסיים את עבודתי! אתה יכול לחזור בעצמך, תתחרט! אמר עידן. תהיה גיבור בשביל דינה, רק תאמר אני מתחרט, אמר אור. אני..? גיבור…? אמר רונן. בסדר, אני מתחרט! עידן מיד נגע בו.
למרות זאת עדיין נשארו אנשים אחרים וכנופיות אחרות שעושות רע בגלל המשאלות. לכן זעקו אורי ועידו: איזה מזל אנחנו עדיין לא ניצלנו את המשאלות שלנו. אורי אמר: משאלתי היא שכל המשאלות שבוקשו יבוטלו!! ועידו אמר: משאלתי שכל המשאלות שלא בוקשו עדיין יבוטלו!! וכל העולם זהר באור מדהים וכל המשאלות שבוקשו וכל המשאלות שלא, בוטלו!
יום הלימודים הסתיים כמו כל יום ואחרי התקרית הזאת הבריונים לא מציקים יותר לעידן כי יש לו מלא חברים. המשפחה של אור אימצה את דן והוא לא לבד יותר. אור אמיץ יותר משהיה אי פעם וכולם שמחים ומבינים שלא צריך משאלות, צריך כוונה טובה ולעזור – רק אז משאלתך באמת תוגשם! כשאנשים הבינו את זה היה שלום ושמחה בעולם.