כמה חם. אני לא זוכר מתי היה לי כל כך חם. אולי כשהייתי ממש צעיר, אבל זה היה מזמן, ובכלל, אז זה היה טבעי, אי הנוחות של גיל ההתבגרות, ועכשיו זה סתם מעצבן, במיוחד כי זה כבר לא כל כך בשליטתי. מה שהכי מרגיז זה שאני לא יכול לשנות את זה ברגע אחד כמו שעשיתי פעם. כלומר, עקרונית אני יכול כי עשיתי את זה בפעם הקודמת, אבל לא האמנתי שזה כל כך יכאב. הבטחתי לעצמי שהפעם הבאה תהיה הדרגתית. שיטת הזבנג וגמרנו אמנם עובדת, אבל המחיר גבוה מדי. לקח לי נצח להתאושש, ובדיעבד, גם התוצאה הסופית יצאה בעייתית. אני רוצה לשנות את המצב הנוכחי ולהתחיל מחדש שוב.
אני זוכר את הניסיון הראשון. כמה הייתי גאה בעצמי. אחרי תקופה ארוכה של בניה מאפס והתפתחות איטית והדרגתית לאורך זמן רב, הגדרת המשתנים והמשחק איתם, שינויים קטנים שהביאו לתמורות גדולות. הסרת מכשולים מחד וקטיעת הסתעפויות לא רצויות מאידך, הגעתי למצב שחשבתי שהוא המצב האידאלי. הרגשתי שופע, מלא און ובטוח בעצמי. כשאני חושב על זה היום הייתי ממש ילדותי, וזה השפיע עלי גם פיזית, עם המון תנודות פנימיות, התפרצויות זעם ואנרגיות בלתי נלאות, שהתבטאו בפעילות בלתי פוסקת, אבל הרגשתי טוב ושאבתי סיפוק ממה שקורה לי וממה שאני עושה. שלטתי במשתנים והצלחתי ליצור איזון בין כל הגורמים. אח, התמימות הילדותית של המחשבה שיש לי הצלחה על הפעם הראשונה, הגאווה הנובעת מכך בידיעה שלאחרים זה לקח נסיונות רבים, וכמובן ולא לשכוח את ההתלהבות מגודל. הכל היה מלהיב כל כך. ההיאבקויות והקרבות. מלחמות שליטה ללא רחמים באויר בקרקע ובים, היכולת ליצור דברים יותר גדולים, יותר חזקים ויותר אכזריים. ממש נהניתי. הבעיה היתה שאחרי זמן מסוים זה מתחיל לשעמם. לשולטים היה רק כוח, כוח ועוד כוח בלי שכל בכלל. הבנתי שבסופו של דבר נקלעתי למבוי סתום במסלול שהתוויתי. מיציתי כמעט את מלוא הפוטנציאל הקיים, וזה לא הוביל לשום דבר שיוכל להמשיך הלאה לטווח ארוך. אין ספק, הייתי צעיר מנטלית, חסר ניסיון וכנראה גם טיפש. באמת האמנתי שזבנג אחד ינקה את הכל ואפשר יהיה להתחיל מחדש, לא רציתי להתחיל מאפס כי זה לקח יותר מדי זמן להניע את התהליך, אז החלטתי כי בכל זאת אדאג להשאיר משהו שממנו אפשר יהיה להמשיך הלאה וליצור את הקבוצה השלטת הבאה. שמתי עין על קבוצה חדשה, שהייתה די נחבאת אל הכלים, וראיתי בהם את הפוטנציאל האמיתי לקבל את הבכורה. הם היו קטנים וזריזים, כמעט לא מורגשים מול הקבוצה השלטת, ויחד עם זאת הם נראו די סתגלנים. כשתכננתי את השינוי, הצחיקה אותי המחשבה איך הוא יבוא ללא התראה וכמה השולטים יהיו מופתעים, אבל במבט לאחור לא היה להם מספיק שכל להיות מופתעים והם פשוט מתו כמו שהם חיו. באלימות ובסבל, ללא כל מחשבה או הבנה על ההתרחשויות שמביאות לכיליונם.
זה לקח זמן עד שהצלחתי להביא את מחולל השינוי קרוב מספיק אלי. יצרתי קשר עם אחי ואחיותי, ולמרות התנגדותם למהלך כזה של שינוי הייתי נחוש להמשיך. אחי הגדול שהוא למוד פגיעות וחבטות אמר שאני קטן מדי ולא בטוח שאוכל להתאושש משינוי כזה אלים והזהיר אותי ממושכות, אבל הייתי עקשן והוא לבסוף התרצה והסכים לעזור. המחולל הוסט ממסלולו והתלכד עימי בעוצמה אדירה. זה כל כך כאב. זה כל כך כאב. לא שלא חטפתי חבטות כאלו ואחרות ואולי אף יותר גדולות בעבר, אבל אז הייתי בשלבי גדילה וההסתגלות היתה קלה יותר. גם המודעות שלי היתה פחות מפותחת אז, ויכולתי לשאת ולספוג דברים כאלה בקלות רבה יותר. עכשיו הייתי גדול, לקראת סוף תקופת השינויים הגדולים. חשבתי שהשינוי יהיה רק על פני השטח ואני מקסימום ארגיש רעידה קלה אבל לא. הזדעזעתי כולי, והיה רגע של פאניקה טהורה שבו חשבתי שאני עומד להתפרק לחתיכות.
האמת היא שמבין אחי ואחיותי, אני היחידי שאוהב לשחק במשחקי שליטה ובמאבקים, אמנם אחי הקרוב אלי ניסה פעם אבל הוא התייאש די מהר ונשאר תקוע בשלב ההתחלתי ביותר. פשוט לא היתה לו הסבלנות הדרושה ליצור את השינויים הזעירים לאורך זמן על מנת להגיע ליצורים מפותחים יותר. אחי הגדולים ואחותי הקטנה דווקא נהנים לשחק במשתנים אבל לא למטרת יצירת יצורים, אלא כמשחקי כוח ובדיקת יכולת סבל כמה הם יכולים להיות לא יציבים על פני השטח שלהם. לאחי הגדולים יש גם נטיה לאסוף הרבה חיות מחמד מכל הסוגים והמינים. לי אחד מספיק, אני מכיר את השגעונות שלו והוא את שלי, כך שאנחנו כבר מתואמים אחד מול השני ויש לנו את הסדר הקבוע שלנו. אני בקשר טוב עם אחי הקרובים אלי בגיל ואנחנו מדברים די הרבה. האחים הגדולים שלי די רחוקים ממני ואני פחות בקשר איתם, אם כי תמיד יש איזו דרישת שלום מהם גם אם בעקיפין. כולנו כמובן, גם הגדולים, קשורים לאמא שלנו, אבל אנחנו הקטנים קרובים אליה מאוד ומושפעים ממנה כל הזמן.
ההתאוששות הפיזית היתה מהירה יחסית, המנטלית היתה קשה וארוכה יותר. בסופו של דבר הצלחתי. היצורים הגדולים נכחדו, ומי שנשאר היו הקבוצה שרציתי. כפי שחשבתי הם באמת היו מספיק קטנים וזריזים להתחבא, והושפעו פחות מן הקור האיום. התפתחותם היתה מהירה, עכשיו שהשולטים נעלמו. הצלחתי לבודד תת קבוצה שבה ראיתי את הפוטנציאל הגדול ביותר ועליה מיקדתי את כל מאמצי כשכל יתר הקבוצות שמשו כתפאורת רקע, ונחלתי הצלחה גדולה. תת קבוצה זו התאפיינה באינטליגנציה גבוהה מאוד, כישורים חברתיים ותחרותיות עצומה, והיא הלכה והתפתחה בקצב מסחרר. תוך פרק זמן קצרצר היא הפכה להיות הקבוצה השלטת, גדלה מאוד מבחינת הפריטים וכופפה את כל שאר הקבוצות למרותה. אהבתי לראות את המאבקים שלהם בינם לבין עצמם. איזה הבדל עצום לעומת הניסיון הקודם. אמנם, אין להם את הגודל והכוח שהיה לקודמים, אבל לעומת זאת הם פיצו על כך בתחכום מרשים, והכישורים החברתיים שיצרו קבוצות גדולות מאוד, אפשרו לי לצפות במאבקים בקנה מידה שלא ראיתי עד כה. לשמחתי הרבה, נכנסו למאבקים אלו אלמנטים של אסטרטגיה וטקטיקה, וזאת בצירוף יכולת למידה מרשימה מן המאבקים הקודמים, כך שכמעט כל מאבק היה שונה מן השני. איזה הבדל עצום לעומת הניסיון הראשון שהתאפיין בקרבות מסוג אחד על אחד והתבצעו תמיד באותו אופן. מדי פעם שיניתי את המשתנים או התנערתי מעט ליצור זעזועים, כדי להראות מי בעצם השליט. ככל שהתפתחו כן גדלו יכולותיהם והשליטה שלהם סביבם, מה שנתן לי סיפוק רב מאוד כאשר היו עומדים חסרי אונים מול הגחמות שלי על אף כל התחכום, היכולות והמכשירים שלהם.
הייתי צריך להיות מאושר, ובאמת לזמן ארוך הייתי, אבל משהו החל לכרסם. אותה קבוצה הגיעה בתחכום שלה לדרגות שלא חשבתי שניתן להגיע אליהם. הם יצרו כלים שחושבים בשבילם ועושים זאת במהירות הברק. הם החלו לנתח את ההתנהגות שלי ואפילו לחזות אותה, ואז הם מתכוננים לכך וכל הכיף אובד. הקבוצה הזאת נמצאת בכל מקום על פני, גם באזורים שחשבתי שהם הבלתי אפשריים ביותר לחיים. הם מלאי תעוזה, ואינם פוחדים מדבר, וגם כאשר אני משמיד אותם בהתקפות זעם שלי, הם בונים מחדש טוב יותר ומתריסים נגדי. הם שולטים על כמעט הכל, מכלים את משאבי, ומשמידים את שאר הקבוצות ללא רחם. הם יצאו לחלוטין משליטה, וההתנהגות והכלים שלהם משנים אותי וגורמים לי לתופעות בלתי רצוניות וזה גורם לי לאי נוחות רבה מאוד. כבר ציינתי שחם לי? אבל בעיות אלו הם רק קצה הקרחון ואני מסוגל להתמודד איתם. הדבר המדאיג ביותר לגביהם הוא שהם החלו לפענח את הסודות הכמוסים ביותר, את יחסי הגומלין ביני לבין משפחתי הקרובה והרחוקה, את הכוחות שמניעים אותי והדברים שמרכיבים אותי, ומה שהכי גרוע, תאוות השליטה שלהם לא פוסקת והם החלו להכפיף את הכוחות הללו למרותם. לא ירחק היום והם יגלו שאנו, מה שהם מכנים כוכבים ופלנטות הינם יצורים חיים בעלי תודעה ומה אז??? הם ישעבדו אותי, ארץ, וממני הם יצאו לשעבד את כל משפחתי. הם כבר מדברים על מעבר לאחי מאדים והציקו מספר פעמים לחיית המחמד שלי.
אני חייב להפטר מהם ומהר. לא בזבנג וגמרנו כמו בפעם הקודמת אבל מהר. האמת, קצת חבל לי. הקבוצה הזו נתנה לי המון ריגוש ועניין. זו רק התקופה האחרונה שהם החלו להוות איום ממשי עלי. עד אז זה היה די מצחיק לראות את הנסיונות המגוחכים שלהם לנסות להבין מה קורה סביבם, והאמונות והטקסים האוויליים שהם בצעו, וחלקם עדיין מבצעים, שעשעו אותי מאוד. עם זאת, אני נדהם כל פעם מחדש מיכולותיהם השכליות וקצב איסוף הידע שלהם הולך וגובר מיום ליום. אין לי הרבה זמן לבזבז. על פי החישובים שלי הם כבר עומדים על סף התגלית, ואני חושש שברגע שזה יקרה לא רק שלא אוכל להשיב את הגלגל לאחור, אלא גם לא אוכל להיפטר מהם יותר, ואז הכל עלול להיות אבוד. המעשה חייב להיעשות ללא היסוס או פקפוק. גורלי וגורל משפחתי תלויים בכך.
יש לי כבר רעיון איך לבצע זאת. אני אנצל את כישוריהם ואקצין את התגובות שנובעות מפעולותיהם. הם עוד לא יודעים כמה חם אני יכול להיות. אני אייבש את המים, אמנע את טיהור האויר ואצור סערות ורעידות בהיקף עצום שהם מעולם לא ראו. אני אדרבן את התחרותיות שלהם על ידי קיצוץ במשאבים כך שהמאבקים שלהם יהיו יותר תכופים, אכזריים ויגרמו להרס רב יותר. כך יותר פרטים יושמדו בכל מאבק כזה. אני אשנה את הקוטביות שלי מה שיבלבל את מכשיריהם המתוחכמים, ויחד עם סערות שאני אבקש מאמא שלי ליצור הם יהיו חשופים לקרינה, כי אני משמיד את קיר ההגנה שהקמתי עבורם ובודד אותם מכוחה ההרסני של אמא.
הגיע זמן המהפכה. אני אמחק את הקבוצה הדומיננטית הזו ואבנה סדר חדש. הנסיון השלישי בטוח יצליח. כבר שמתי עין על קבוצה חדשה, שאמנם קטנה במימדיה אבל בעלת מספר עצום של פריטים. הם מאוגדים בנחילים עצומים ומאוד אינטליגנטים, אך בניגוד לקבוצה הנוכחית, הפריט הבודד הינו לא כלום, ללא מחשבה כלל. גם הקרבות שהם מבצעים הינם עוצרי נשימה, פחות תחכום ומכשירים אבל מאידך הם בעלי כמות לוחמים שהיצורים כיום לא הצליחו להגיע אליהם מעולם, וכמובן אכזריות מוחלטת בקרב. מה שהכי מרשים אותי, וגרם לי להאמין שהם הראויים להיות השליטים בסיבוב הבא, הוא שהם עומדים איתן מול כל נסיון לשעבד או להשמיד אותם על ידי הקבוצה השלטת כיום, להיפך, הם רק גדלים וגדלים.
יחי הסדר החדש! יחי החרקים!
קטגוריות