״זו בדיוק הבעייה של האנשים השקופים״
״הם חלק בלתי נפרד מהנוף. כשעוברים לידם לא שמים לב שהם קיימים״
ישבנו כולנו על מרפסת האבן. מאוורר תקרה בחש אוויר של קיץ וברחשים קטנים לתערובת חמה.
״הנה למשל, זו שעומדת שם״
כולנו קמנו בבת אחת מהכיסאות, הפננו את המבט לאותו כיוון. מעבר למרפסת נשפך וואדי מיוער עד הים. וכלום.
שום תנועה בוואדי. אפילו האוויר עמד מעל העצים.
״אני לא רואה. מישהו רואה?״ אמרתי וחזרתי לשבת. כולם נשארו עוד רגע להביט בין העצים. ריקי התרוצצה לנו בין הרגליים וקישקשה בזנב. אם היה משהו היא בטח הייתה נובחת.
נינה יצאה מהסלון עם מגש ועליו כד לימונדה וקערת קרח וכולם חזרו לשבת מתחת למאוורר. חוץ מאלכס.
״אתם לא רואים אותה? רק אני? נינוצ׳קה, בואי רגע, תגידי לי שאני לא חולם״.
נינה הניחה את הכד והגניבה קוביית קרח לתוך החולצה של אלכס. הוא קפץ בהפתעה, חיבק את נינה וצחק בקול. אבל גם נינה לא ראתה כלום.
אחר כך במשך כמה דקות הייתה שתיקה. מזגנו את השתייה הקרה לכוסות; השענו את הראש לאחור והקשבנו לטירטור של המאוורר.
אף אחד לא באמת ידע מה לומר וגם היה חם מדי כדי לחשוב מחשבות אסטרטגיות עמוקות למרות שזה בדיוק היה התפקיד שלנו. בשביל זה הרי התיישבנו כאן על המרפסת. וזו הסיבה שגם הבאנו איתנו את ריקי.
אבל ריקי חזרה לרבוץ ליד חלון הזכוכית הגדול שהפריד בין המרפסת לסלון.
צוות אינטגרציה של בית הדין הבין-גלקטי. תפקידו ליישב סכסוכים בין גלקסיות אבל הצוות שלנו התמחה במקרים קשים יותר, כמו למשל חיכוכים בין מימדים שונים. לשם כך הייתה נחוצה לנו מרפסת. שנוכל לעבור דרך שער הפורטל הירוק למימד 17. מה שנקרא בשפת המקומיים ״עולם החלומות״.
מסתבר שלאחרונה יותר ויותר בני אנוש לא מתעוררים מהחלומות שלהם. או יותר נכון, יותר ויותר בני אנוש הופכים לצל שקוף כשדמותם מהחלום מסרבת להרפות ועוברת בין המימדים לכדור הארץ.
עוד לא היה ברור אז, בראשית הקיץ, מה גרם לכך? למה כדור הארץ התמלא כולו ב״אנשים השקופים״? אבל אף בן אנוש לא רצה לפגוש את בבואת החלומות שלו פתאום ברחוב ב- 12:00 בצהרים. זה יכול להיות מביך, זה יכול להיות מחריד, מטריד או מתסכל. הכל חוץ מנורמאלי.
ריקי נבחה. נביחה ראשונה נשמעה כמו המהום של התלבטות אבל אז שלוש נביחות; הסימן המוסכם. ואחר כך יבבה ארוכה. משהו השתבש. אלכס היה הראשון שקפץ מהמרפסת לוואדי ואחריו כולנו. הפעלנו פנס אולטרה-סגול כדי לחפש – ושם היא שכבה פצועה ומיובשת: מיש הקטנה.
אנדרו עטף אותה בשמיכת מילוט מקוררת והרים אותה על הידיים. היה צריך לקחת אותה למקום שבו קרני השמש לא עוברות דרכה ופוצעות בה את האברים הפנימיים. זו הסיבה שנדיר כל-כך לראות אנשים שקופים מסתובבים בחוץ באמצע היום אבל לאחרונה זה קורה יותר ויותר.
״מה אתה עושההההה!!??״
קסי צעקה בקול כל כך גבוה שקערת הקרח רעדה על השולחן, התנגשה בקנקן הלימונדה והפכה אותו על הצד; כל המיץ נשפך על המפה וזלג לשלולית דביקה על הרצפה במרפסת.
זזנו לאחור. קסי תלשה את שמיכת המילוט מעל מיש הקטנה וזרקה אותה הצידה; חטפה את מיש הקטנה מהידיים של אנדרו וקפצה חזרה לתוך המרפסת.
״מהר, חייבים להציל אותה״
קסי בכתה וכולנו ידענו שהיא גם צודקת: האנשים השקופים כמו מיש, רגישים לפלסטיק. שמיכת המילוט הייתה עשוייה מאלומיניום ופלסטיק. גם בני האדם רגישים לפלסטיק ובכל זאת ממלאים את כל הפלנטה בחומר הרעיל הזה. הכל עשוי מפלסטיק בכדור הארץ. צריך להציל את בני האדם מעצמם. צריך להציל את מיש הקטנה, היא הבת של קסי. זאת אומרת בערך הבת שלה. מיש היא בבואת החלום השקופה שנשארה אחרי שהבת של קסי מתה.
לא יכולנו להרשות לעצמנו לאבד גם את מיש.
אבל היא הלכה ודעכה. המגע עם הפלסטיק החמיר את מצבה שהיה חמור מלכתחילה. היה צריך להגיב מהר אבל בכדור הארץ אין את היסודות המתאימים להרכיב את חומר-הניגוד לכוויות מהפלסטיק.
קסי השכיבה את מיש על רצפת המרפסת בתוך שלולית הלימונדה. זה היה הכרחי. הלימונדה שנשפכה הכילה את חומר הניגוד שאנחנו היינו חייבים לשתות מדי כמה שעות כדי לשרוד. כך שעל הרצפה נקוותה שלולית מנת-הצהרים של כולנו. קסי גילגלה את מיש הלוך וחזור בתוך הנוזל עד שמיש פתחה עיניים:
״לא נשאר הרבה זמן לפני ש..״
מיש דיברה כמעט בלחש. מאוורר התקרה ערבל את האוויר סביבנו וכך גם את הקולות. רק קסי שישבה לידה על הרצפה הצליחה לשמוע.
״אנחנו נצטרך עזרה עם זה. הצוות לא יספיק״. קבעה קסי ונשכה זעם וזעזוע בתוך השפתיים הקפוצות שלה. ״כמעט איבדנו גם אותך״ קסי ליטפה את ראשה של מיש.
״פורטל 17, המעבר לארץ החלומות – זוהם. נפצעתי כשעברתי דרכו. זה רק עניין של זמן עד שהכל יקרוס״
חומר הניגוד התחיל להשפיע עליה ומיש התיישבה בתוך שלולית הלימונדה.
כשהבת של קסי נהרגה מיש הצטרפה לצוות כמעט מייד ונהייתה אשת השטח שלנו. העובדה שהיא מהאנשים השקופים עזרה לה במעבר בין מימדים ובמעקב אחר המציאות בכל הגלקסיות – חוץ מבכדור הארץ. כאן הפלנטה הייתה רעילה מדי עבורה.
אבל הבעייה הייתה חמורה יותר ממה שידענו כשנשלחנו למשימה: הפלסטיק של בני האדם החל לדלוף אל מימד החלומות. פורטל-17, שער המעבר היה שקוע בחלקו התחתון בפסולת פלסטיק ובחלקו העליון בערפל שהכיל חלקיקי מיקרופלסטיק וגזים רעילים.
הבעייה בקריסה של מימדים מקבילים היא לא הכחדה של בני האדם או מימד החלומות שלהם אלא איום על היקום כולו. הקריסה תהפוך לחור שחור ותשאב לתוכה עולמות נוספים. כל סדר הבריאה ישתנה.
ישארו מימדים מקבילים ללא עולמות – ולהפך. זה כמו השתקפויות במראה ללא עצמים או עצמים ללא השתקפות או הכי גרוע – ערבוב של הסדר הקיים. אף אחד לא יודע איך יסתדרו כל המימדים המקבילים מחדש ואילו תוצאות הרסניות נוספות יחוללו השתקפויות שגויות. ומי ישרוד אם בכלל את כל הכאוס.
האנשים השקופים עברו בין המימדים כדי להזהיר אבל בני האדם לא שמו לב. הבעייה של האנשים השקופים שהם נטמעים בנוף. בני האדם שעסוקים בעצמם גם ככה, לא שמים לב לשום דבר חריג.
ריקי נעמדה מעל מיש ונבחה. וזה היה הדבר הכי חכם שהיא יכלה לעשות. קווצות שיער מהפרווה נשרו על מיש ולפתע מתאר הגוף השקוף שלה נראה בבירור.
קסי קלטה את זה ראשונה: ״אוקיי חברים, ככה זה הולך להיות: אנחנו נאסוף נוצות ופרוות בעלי חיים ונופיע לאנשים בחלומות בהקיץ. נבוא מולם בדמויות של חיות. אנשים אוהבים מטאפורות. אנשים אוהבים האנשה. ניתן להם מה שהם מבינים כדי לגרום להם להתעורר ולהציל את כדור הארץ מהצרה-הצרורה הזו של הפלסטיק״
מיש קירבה את הברכיים אל החזה ונשענה לאחור על הידיים בחצי שכיבה והביטה לנקודה רחוקה בוואדי
״ואיך נצליח לשכנע את בני-האנוש שהם על סף הכחדה? שכולנו, כל היצורים בגלקסיית שביל החלב, על סף הכחדה בגלל המגלומניות הזאת של בני האדם – לנצל את משאבי הטבע כאילו הכל שייך להם, כאילו הם מעל המארג האקולוגי וחוקי הפיזיקה ביקום?!״
״זו הסיבה שאנחנו כאן״ אמר אנדרו. ״המועצה העליונה שולחת אותנו תמיד רק למקומות שהם אתגר. אך הפעם, אני באמת חושש. מדובר במין אחד של יצורים שישנים בעמידה ועיוורים לגורלם ומשפיעים על היקום כולו. זה לא הולך להיות פשוט״
״אולי אנחנו נמצא להם את פתרון לפלסטיק״ אמרתי כאילו בדרך אגב, רק כדי להקטין את המשמעות של הדברים ״למצוא פתרון״ זה תמיד חתיכת כאב ראש וכרוך בהמון אחריות במיוחד כשאין שום פתרון נראה באופק.
״אפשר להזרים מאוריון לכדור הארץ אבק סלעים ליצירת חומר ניגוד ולהמיס הכל״ אמרה מיש
״אבל אם תוסיפי חומר זר לכדור הארץ – המאסה של כדור הארץ תשתנה. הוא יצא משיווי משקל, יאבד את הסיבוב שלו ואת מיקומו בחלל״ אמר אנדרו
״אולי זה מה שצריך לקרות״ סיננה מיש. ״רק ככה נוכל לגרום לבני האנוש להתעורר מהאדישות ולהבין שכל מערכת העולמות תלוייה בגמילה שלהם מפלסטיק״
נינה, הכימאית בצוות, ביקשה ממיש לעבור מהרצפה לנדנדה. היא הביאה סמרטוט יבש לספוג את מה שנשאר מהלימונדה כדי לזקק חומר ניגוד נקי ממה שנשפך. צריך לחסוך. ״כשיגמר החומר יגמר לנו הזמן. זה כמו שעון חול – רק בלימונדה״ נינה הרגישה צורך להסביר ותוך כדי סחטה את הסמרטוט לתוך קערה ממתכת.
אלכס קם והביט שוב בוואדי, ריקי נבחה
״ובכן חברים, אם כך, נראה לי שכדאי שנתחיל״.
חודשיים אחרי, השקופים כבר לא היו סתם עוד חלק בלתי נראה מהנוף. בעצתה של קסי הם עטו נוצות ופרווה והתחפשו לחיות. האנשים השקופים צעדו במרכזי הערים. בכל הערים. הם היו בכל מקום. השקופים לא החזיקו שלטי הפגנות או עשו רעש אבל המוני שקופים עברו דרך פורטל-17. מאסה גדולה של שקופים. גדולה מדי.
כדור הארץ האט את הסיבוב, ההתחממות הגלובלית התגברה. היה חם מדי בכל מקום וחם בכל רגע נתון. אנשים יצאו מדעתם. אי אפשר היה לצעוד ברחובות בשום שעה של היום, בכל מקום הסתובבו בעלי חיים שהם לא באמת בעלי חיים אלא תחפושות. זה היה מפחיד, בעיקר לילדים קטנים. אנשים הרגישו שהם חיים בתוך חלום איימה מתמיד.
יותר ויותר בני אנוש איבדו את הסבלנות וקראו לסלק את החיות מהרחובות. קבוצה אחרת של בני האדם דווקא הצטרפה למחאה המוזרה והתחילה להסתובב בתחפושות של בעלי חיים פרוותיים. לתנועת ההתעוררות הם קראו: ״horizon renatum״ – האופק שנולד מחדש.
אבל כולנו ידענו שאין פתרון. בשלב הזה עדיין לא היה.
בכל יום בצהרים התכנסנו במרפסת ליד הוואדי. בחצי מהזמן ניסינו למצוא פתרון ובחצי השני עברנו אל "מימד 17" של החלומות וחזרנו עם שקופים נוספים. הסתיו כבר אחז בעצים אבל היה חם באופן קיצוני.
נינה בדיוק הגישה את מנת הלימונדה כשריקי נבחה בהתרגשות עם כל שמונת הזרועות שלה באוויר. על שביל הכניסה צעדו מנהיגי תנועת ההתעוררות. מהוואדי עלו המוני שקופים. הנוף כולו התעוות מאחוריהם – כמו להביט דרך קיר עבה של מים.
המרפסת מעולם לא הייתה מלאה כל כך ושקטה כל כך. קסי נעמדה מתחת למאוורר יחד עם מיש כשמנהיגת תנועת ההתעוררות צעדה לכיוונן. התדהמה הכתה בכולנו כמו גל הדף. קסי זיהתה מיד. הבת שלה בחיים. היא שרדה את האסון.
מאותו רגע הכל קרה מהר מאד.
עוד ועוד בני אדם הצטרפו ודרשו מהממשלות פתרון מיידי לפלסטיק; לזיהום הסביבה מהפלסטיק; להשלכות הזיהום על שינויי האקלים. הלחץ הגובר על הממשלות גרם למנהיגים לצאת אל הכיכרות ולנאום נאומי תמיכה ולדרוש בקולי-קולות "תוכניות לשינוי המצב" אבל רק כמס שפתיים ורצון להיבחר שוב.
תנועת ההתעוררות הלכה והתרחבה. האזרחים שהצטרפו לתנועת ההתעוררות "אופק חדש" דרשו מהמנהיגים להפסיק לדבר ולהתחיל לבצע פעולות משמעותיות לשמירה על הסביבה, לא רק מילים.
תנועת ההתעוררות הלכה והתעצמה. היא נהייתה התנועה הגדולה ביותר והנרחבת ביותר שקמה אי פעם בעולם עם כח פוליטי אקטיבי בכל המדינות.
כח אדיר עם יכולת להשפיע על כל אזרח בכל מדינה. בתנועת ההתעוררות היו חברים בני אדם לצד אנשים שקופים ויצורים מעולמות מקבילים נוספים שנפגעו מזליגת פלסטיק.
אבל לכל התעוררות יש מחיר. כח ההשפעה הבין-גלקטי של תנועת ההתעוררות התחיל להרתיע בעוצמתו.
כך שבמקביל להתעצמות תנועת ההתעוררות ״אופק חדש״ הלכה וגדלה גם תנועת התנגדות. יותר ויותר בני אדם הצטרפו לתנועת ״גירוש החיות-שאינן-חיות מכדור הארץ״. יותר ויותר ממשלות הרגישו כי עבור הפעולות הגלובליות הם איבדו מכוחם ומעצמאותם.
כדור הארץ עמד לפני מלחמה בין גלקטית. קרבות רחוב התחוללו בכל מקום. קרבות בין ממשלות התחוללו בכל פורום או כנס או מפגש פסגה; קרבות על השליטה בפורטלים, המעברים בין העולמות, התחוללו בין מתנגדי המאבק לתומכיו: המתנגדים ביקשו לחסום את המעברים הבין גלקטים על מנת להרגיע את התסיסה אך תומכי המאבק ביקשו לפרוץ את המעברים ולהזרים לכדור הארץ עוד ועוד יצורים מעולמות שביל החלב שנפגעו מזיהום הפלסטיק של בני האדם.
התכנסנו על המרפסת. לא ברור אם לכך התכוונה מועצת העולמות ששלחה אותנו לכדור הארץ. המטרה הייתה לעורר את בני האדם אולי מעט גם את העולמות הסמוכים בשביל החלב, "התעוררות בריאה" מהסוג המוביל לפתרון, בטח לא למלחמה בין גלקטית. התחושה שנשבה לנו בעצמות הייתה שהיקום עומד לאבד שליטה בגללנו ועדיין לא מצאנו פתרון ראוי לפלסטיק.
למיש היה רעיון ״להכחיד את בני האדם״ לקסי היה רעיון ״לייצא את הפלסטיק לכוכב אחר לא מיושב, אם יש כזה״ לבת של קסי היה רעיון שאי אפשר היה להתעלם ממנו ״תשלחו אותי״ היא אמרה.
קסי סירבה בתוקף. בבכי. בזעם. היא לא יכלה להרשות לעצמה לאבד שוב את ביתה.
אבל ביתה של קסי הייתה נחושה בדעתה: ״תשלחו אותי למימד העבר. אני אמנע את המצאת הפלסטיק הסינטטי״ היא אמרה.
״וגם אותי״ אמרה מיש, בבואת החלומות התאומה.
כולנו ידענו כמה עוצמה ונחישות יש באדם שהולך יחד עם חלומותיו השקופים – כדי להגשים אותם.