היה חם. ממש.
לא מה שהייתם מצפים, נכון? משום מה הרגיש הרבה יותר מתאים לסיטואציה אם היה קר. מין קור כזה שמעביר צמרמורת בעמוד השדרה ומרמז לך שמשהו רע הולך להתרחש. אולי ברק יכה. אולי אהובתך תעזוב אותך. או שהחלק הזה של הבניין העתיק שאתה נמצא בו יחליט פתאום לקרוס, בדיוק כשנכנסת אליו בפעם הראשונה, על אף שהוא שרד יפה מאוד במשך כמה אלפי שנים.
או אולי זאת סתם התחלה של שגרון.
אבל היה חם.
ולח.
הזכרתי את הלחות?
טוב, זה לא איזה חידוש גדול. תמיד חם במצרים. ואם אתה נמצא במבנה פרעוני עתיק, בכוך שמזכיר את הקטקומבות בפריז, באגף שכנראה נבנה על ידי איזה חרטום קדמון שלא שמע מעודו על מזגן, ברור שיהיה חם בטירוף.
אבל היה חשוך.
וזה הרבה יותר התאים לסיטואציה.
רק חסר היה שאינדיאנה ג'ונס ירוץ פנימה עם פלוגת שוטרים שדולקת מאחוריו, כמה שודדים ושניים שלושה נאצים כדי לזכות בשובר הקופות של השנה.
אם מישהו היה טורח לביים את זה, כמובן. בשביל זה הוא היה צריך להכיר קודם את פטריק. ואין שום סיבה שהמישהו שמביים סרט יכיר את פטריק. קשה להאמין שהמישהו היה שומע על פטריק אם הוא לא היה היסטוריון בעצמו. למעשה, גם אם הוא היה היסטוריון הוא כנראה לא היה מכיר אותו.
אלא אם כן…
טוב, זה לאחר כך.
𓁄
בואו נתחיל מהתחלה.
אלכימאות זה מקצוע קשה. מוסכם? מוסכם.
אבל שווה את זה. ככה האמינו הרבה מאוד אנשים. להפוך מתכות לזהב וחול לפנינים? תביאו לי מזה עוד, בבקשה!
תאוות הבצע תמיד הניעה את העולם.
או ש…
טוב, זה היה המחקר של פטריק. כהיסטוריון (ועם שם כמו 'פטריק', הוא ממש חייב היה להיות כזה) הוא האמין ששורשי האלכימאות עסקו במשהו הרבה יותר עמוק.
הרבה יותר.
והוא –
יצירת החיים.
וזה בדיוק מה שהוא התכוון לעשות.
זה די הגיוני, בסך הכול. שורשיה של האלכימאות הם במצרים העתיקה. למעשה, מדע חניטת הגופות הוא זה שהתחיל הכל. אנחנו אולי לא יודעים כיום איך בדיוק המצרים הקדמונים הצליחו לשמור על גופו של האדם חנוט שמור כל כך אחרי מותו, אבל הם בהחלט האמינו שכל עוד הגוף קיים, גם הנשמה משתמרת איפשהו, ולפיכך-
טוב, אתם רוצים לקרוא את כל הדוקטורט?
אין צורך.
אבל גם אתם לא הייתם מאמינים, בדיוק כמו כל שאר הקהילה המדעית שלעגה וזלזלה. בסדר, ברור שהמצרים ניסו! כולם בערך בעת העתיקה ניסו לקחת חומרי גלם ולהפוך אותם למשהו טוב יותר! אבל מפה ועד לטעון שהם הצליחו? ועוד שהמומיה הזו עדיין מסתובבת לה אי-שם?
נו, באמת.
אבל היו כאלה שהאמינו. אולי תקראו לחלקם הזויים, ואולי 'אגודת הנוצרים למען ההיסטוריה והחוצנים' באמת נשמע כמו ארגון מפוקפק קצת, אבל הם הביאו לפטריק כסף למסע, וזה מה שחשוב. לא אומרים לא לכסף.
זה גם מה שקלואי, ראש האגודה, אמרה לפטריק כשהיא הביאה לו את הצ'ק. טוב, היא גם אמרה לו להיזהר מהחייזרים שמסתובבים בפירמידות, אז אולי לא חייבים לקחת את כל מה שהיא אומרת ברצינות, אבל היא בהחלט הביאה לו את הכסף. וגם סוודר קשמיר משום מה. אולי היא חושבת שאני נוסע להודו, פטריק אמר לעצמו. אבל אז היא עברה לדבר על מדריך טיולים נהדר שהיא מכירה במצרים בשם ג'מיל, והוא נרגע.
היה עוד עניינים לטפל בהם. נניח למצוא משפחה לצ'ארלי בזמן שפטריק ייעדר, ולהזכיר להם לא להביא לו חטיפים כי הוא גם ככה השמין מאוד מאז הביקור האחרון אצל הוטרינר. או לארוז מזוודות ולשלוח את הציוד המדעי למצרים במשלוח מיוחד. או להבין למה טביעת האצבע כבר לא עובדת בכניסה למחלקת ארכיאולוגיה באוניברסיטה והאם זה קשור לחיוכים שהוא ראה מאחורי גבו כשהוא הסתובב במהירות.
הדברים הרגילים.
אה, וחברים למסע.
בואו נראה…
אז יש את מקס, שברור מאליו שהוא מגיע. עוזר מחקר והכול, אם כי בינו לבין עצמו פטריק כינה אותו בהלצה 'נושא הכלים שלי'. מקס לא היה חכם במיוחד, אבל הוא היה סטודנט מלא מוטיבציה והוא ממש רצה לעזור. הוא הוקסם ממצרים העתיקה, ולא היתה לו שום בעיה עם אלכימאות, אז כשהוא הציע את שירותיו בחינם, לפטריק לא היתה שום סיבה לסרב. למעשה, בחצי שנה שעברה מאז שהוא הצטרף המחקר דווקא התקדם לא רע.
ויש את ג'יין. פטריק לא חיבב אותה במיוחד – למעשה, אף אחד באוניברסיטה לא חיבב אותה במיוחד – אבל רייצ'ל, הדיקן באוניברסיטה, התעקשה לצרף אותה למשלחת. היא טענה שפשוט טוב שיהיה עוד זוג עיניים מוסמכות שבוחנות את הממצאים, אבל השמועה טענה שהיא פשוט לא סמכה על פטריק מספיק שלא יעוות את הממצאים, כך שהיא היתה חייבת לשמור על שמה הטוב של האוניברסיטה.
זה לא גרם לפטריק לחבב אותה יותר.
ג'מיל יצטרף אליהם במצרים. מקס כבר הכין מראש שקית עם 150 לירות מצריות כבקשיש למקרה הצורך, למרות שג'יין טענה שזה סטריאוטיפי ולא מכבד, אבל מקס אמר שלאור העובדה שזה רק חמישה דולרים, זה שווה את זה. פטריק פשוט רצה להתקדם כבר.
הם לא הפסיקו להתווכח על זה כל הדרך לשדה התעופה, ופטריק פשוט הודה לכוח העליון או למי-שזה-לא-יהיה שסידר את המושבים שלהם במטוס רחוקים אחד מהשני, כי הוא פשוט לא יכל לדמיין את עצמו סובל את זה עכשיו במשך עשר שעות וארבעים דקות – שלא לדבר על שלוש השעות הנוספות מקהיר ללוקסור!
אך למזלו הוא ישב רחוק מהם, והיתה לו טיסה שלמה לערוך את הפתיח למחקר שלו. הוא פתח את המחשב והתחיל לכתוב…
יום ראשון, ה08.08, בדרך לקהיר
בעוד שרבים נוטים לחשוב כי מטרתה של האלכימאות היא להביא עושר וממון לעוסקים בה, האלכימאים בימי הביניים תפסו את עצמם דווקא כמדענים.
חלק נכבד מהידע הנרחב שצברה האלכימיה על תופעות כימיות שונות נשמר בתאוריות הכימיות שהחליפו אותה,גם אם ההסבר השתנה. מטרתם היתה,להבין את סודות השליטה בחומר, כל חומר שהוא.
הבנה זו הסתמכה על דברי אריסטו בדבר ארבעת היסודות שמהם מורכב העולם – אוויר, אדמה, מים, אש… ועל כך שהם יכולים להתחלף.
פטריק חשב לרגע על הסדרה 'אווטאר', חייך לעצמו והמשיך לכתוב.
בסביבות המאה ה-3 חיה במצרים אשה שכונתה 'מרים העבריה' אשר עסקה באלכימאות. למרים מיוחסת גילוי חומצת המלח, המצאת תהליכי זיקוק חדשניים ואולי החשוב מכל – יצירת 'אמבט מרים'.
'אמבט מרים' הינו כלי בעל דפנות כפולות, כך שתוכן הכלי הפנימי מתחמם רק לאחר רתיחת המים בסיר החיצוני. בכלי זה משתמשים עד היום במעבדות לכימיה.
מקובל לחשוב כי מרים בנתה את הכלי על מנת ליצור חימום איטי של כספית לצורך הפיכתה לזהב, אולם, האם כך? מקורות חדשניים טוענים אחרת.
תגליות שפורסמו מוקדם יותר השנה, טוענים כי בלוקסור התגלתה…
פטריק הנהן לעצמו בשביעות רצון – פתיח משכנע בהחלט. אין צורך להזכיר את העובדה שה'מקורות החדשניים' היו הוא עצמו, כמובן, אבל עד לסוף המסע, זה כבר לא יהיה משנה.
הוא המשיך לעבוד למשך שעתיים שלוש, ואז קיפל את המחשב, נשען אחורה, וכעבור שלושים שניות כבר היה שקוע בתרדמה עמוקה.
𓀂
נמל התעופה של לוקסור הוא, במפתיע, מקום מטופח מאוד. האדריכל עשה עבודה טובה ממש בנטיעת עצי דקל, בנייה מודרנית ובאופן כללי בשילוב בין ישן לחדש.
מה שלא יכל להסתיר את העליבות שהייתם נתקלים בה מייד מחוץ לשדה (אם בחרתם מסיבה לא ברורה לטוס ללוקסור).
ג'מיל חיכה להם בחוץ, בחור גבוה ושזוף עם שפם שלא היה מבייש את סאדם חוסיין וחיוך שלא כיסה על כמה שיניים חסרות.
'שלום אנשים', הוא אמר באנגלית רצוצה. 'אני לקחת אותכם למקדש המלכים? לנקרופוליס? אתם לרצות אולי לראות את הנילוס?'
'נשמח לראות מה יש לעיר להציע', אמר מקס וקרץ. 'על מה היית ממליץ?'
פטריק כבר ראה את פניה של ג'יין מתכרכמות לקראת נזיפה ומיהר לעצור את המריבה המתגלגלת.
'רעיון מעולה', אמר. 'אבל אני ממליץ שתסיע אותנו קודם למלון שלנו שנמצא ב.. רגע… רחוב רד ליד, למלון ג'ולי וילה, נשים שם את הדברים שלנו ואז נצא לסיבוב.
'בג'זיראת? באמת?' העפעף השמאלי של ג'מיל קפץ בעצבנות. 'מעניין.'
'מה כל כך מעניין?'
'ג'זיראת היא האי היחיד על הנילוס שיש בו מלונות, וגם בו מעט מאוד. הוא להיות מאוד רחוק ממקדש לוקסור ומעמק המלכים, אז רוב התיירים בדרך כלל מתארחים קרוב. מי הבוחר של מלון זה?'
פטריק הפנה פרצוף שואל לעבר ג'יין.
'אני לא בטוחה… אני חושבת שמישהו במחלקת הרכש של האוניברסיטה קיבלה המלצה על המלון הזה. אפשר לבדוק אם זה מעניין אותך.'
'עזבי,' אמר פטריק. 'גם ככה מקס על קוצים כבר. כמה זמן עד למלון?'
'רבע שעה,' אמר ג'מיל. 'כמה שנהיה יוצאים מהר, נגיע מוקדם יותר.'
ג'זיראת אכן התברר כאי קטן באמצע הנילוס, עם כביש יחיד שמחבר אותו ללוקסור. המקום עצמו היה מטופח ויפה, בסגנון שניכר היה שכוון לעיניים מערביות. המלון היה גדול ומרווח, והצ'ק אין עבר ללא תקלות. הם קיבלו ארבעה חדרים באגף הימני, מה שבעצם היווה את כל האגף, וזה התאים לפטריק מאוד.
ג'מיל נראה המום מכל הפאר הזה, ניכר היה שהוא לא הסתובב יותר מדי במלונות בחיי היום יום שלו. עם זאת, הוא התעשת מהר ודחק בהם לסיים את ההתמקמות ולצאת לראות את העיר.
לפי בקשתו של פטריק הם יצאו לדרך למיקום מסויים מאד.
או כמו שג'מיל הגדיר את זה:
'תחנה ראשונה – עמק המלכים!'
𓀧
עשר שניות.
זה הזמן שלקח לפטריק לעכל את מה שהוא ראה עכשיו.
לא שלכם היה לוקח פחות.
הוא ניסה להבין מה קרה.
החדר היה הפוך כולו. השמיכות קרועות, הארונות פרוצים, הכיסא הפוך והמנורה שבורה.
פריצה רגילה?
אולי.
אבל סריקה זריזה העלתה שהכסף שהיה מוחבא ברשלנות מתחת לכרית עדיין שם.
אז מה קרה פה?
כשההכרה ניחתה עליו, כל הצבע אזל מפניו של פטריק.
המחשב נעלם.
אבל איך זה יכול להיות? הכספת שלמה לחלוטין, ורק לארבעתם היה את הכרטיס שפותח אותה. ובכל זאת, הנה אנחנו פה, כשהדלת פתוחה לרווחה והמחשב לא שם.
הזיעה הקרה החלה לזלוג במורד גבו.
הוא מיהר לכנס את הצוות. הוא טילפן לג'מיל ולג'יין וביקש מהם לרדת לחדר האוכל. הוא ניסה לטלפן למקס, אבל הוא לא ענה, אז הוא ביקש מג'יין לעבור בחדר שלו בדרך.
בינתיים פטריק פסע הלוך ושוב בעצבנות.
הוא ניסה לשחזר את השעות האחרונות:
הם הגיעו למלון, התמקמו בחדרים, וירדו לאכול צהריים בחדר האוכל.
ג'יין התלוננה על כאב בטן ולא הצטרפה, ומקס וג'מיל קשקשו בלי סוף על האתרים ההיסטוריים באזור.
אחר כך הלכו ארבעתם לעמק המלכים של לוקסור, שם סידרו להם סיור מיוחד באזור בעל הגישה המוגבלת – לא, רגע. מקס עלה לחדר קודם. משהו על איזה סורק שהוא רצה להביא שקשור לציורים במקדשים שאפשר לראות רק באור אינפרא אדום.
וג'מיל? טוב, לא היתה לפטריק סיבה מיוחדת לחשוד בו, אבל הוא פשוט לא סמך עליו במיוחד. מצד שני, מה כבר נהג ההסעות הזה מבין במחקרים ארכיאולוגיים?
אבל אחר כך הם יצאו לסיור, והרגע חזרו…
הוא ירד לחדר האוכל. ג'מיל כבר חיכה שם, עם חיוך אווילי על פניו: 'אדון להיות קורא לי? אני בא!'
ג'יין הגיעה מייד אחריו.
'מקס לא ענה לי, והדלת נעולה. מה קורה איתו?'
ג'מיל חייך שוב.
'אני להיות יודע לפתוח מנעולים מבחוץ כבר הרבה הרבה שנים. אתם להיות רוצים עזרה שלי?'
כל נורות האזהרה נדלקו במוחו של פטריק, אבל הוא החליט שאין לו ברירה.
'טוב, בסדר. בוא נזוז.'
ג'מיל שיחק במנעול במשך דקה וחצי, ואז הזדקף בגאווה. 'וואלה.'
ג'יין פתחה את הדלת, וצעקה התמלטה מפיה.
החדר היה נראה כמו זירת קרב. דם ניתז לכל עבר וצבע את הקירות בגוון ארגמני בוהק.
על המיטה שכב מקס, מכוסה בדם, מת לחלוטין, וידו הימנית לופתת בחוזקה את המחשב של פטריק.
על הקיר היה סימן ענק של שמש, ומתחתיו התנוססו הירוגליפים כתובים בדם, כאלה שפטריק קרא בקלות:
נ ק מ ת א מ ו ן
𓁄
המשטרה המצרית פעלה ביעילות יוצאת דופן.
האזור כולו היה מגודר בסרטים של אין כניסה, והמקום רחש פעילות – שוטרים, מז"פ, אבטחת המלון וסתם סקרנים שהתאספו.
שלושתם נלקחו לחדרי החקירות, כמובן.
החוקר המצרי, בן שלושים לכל היותר, נכנס לחדר כרוח סערה.
'אתה רוצה לספר לי מי אתה ולמה יש לי בדיוק אזרח זר מת בתחום החקירה שלי?'
התשובות שלו לא סיפקו את החוקר.
'אבל למה שמישהו ינסה לגנוב את המחשב שלך? ולרצוח מישהו תוך כדי?'
פטריק ניסה להסביר לו שוב.
'המחשב שלי הכיל את הדוקטורט שלי, עבודת המחקר שאני עובד עליה כבר שנים. כנראה שהפורץ רצה להגיע אליה.'
'אבל למה שמישהו ירצה לגנוב את הדוקטורט שלך?'
'אולי הוא רוצה לחבל במחקר שלי. או ש…'
בפעם השנייה היום, פטריק היה חיוור לחלוטין.
'או ש?' לחץ החוקר.
'או שהוא יודע מה מכיל המחקר, והוא רוצה להשתמש בו לרעה.'
'מה המחקר שלך מכיל?'
'את סודות הפרעונים…'
חוקר נוסף נכנס לחדר, בפנים מוטרדות.
'מי שעשה את זה חייב להיות מתוחכם מאוד. החדר היה נעול מבפנים והחלונות סגורים… איך מישהו הצליח לרצוח את מקס, לצאת ולנעול מבפנים?'
'איפה המחשב?' שאל פטריק בדחיפות. 'אנחנו חייבים לשמור שלא יגיע לידיים הלא נכונות!'
'אה, זה?' אמר החוקר השני בקלילות. 'זה כבר לא רלוונטי. הוא היה מנופץ לחלוטין ולא היה אפשר לשחזר שום דבר ממנו.'
פטריק עוד ניסה לעכל את המידע החדש, אבל החוקר המשיך ללחוץ.
'לא הבנתי. מה בדיוק יש לך במחשב שיכול להיות כל כך בעל ערך?'
פטריק ניסה להסביר.
'תראו… אני עושה דוקטורט על הקשר בין אלכימאות למצרים העתיקה. מה שהמחקר שלי בעצם מנסה להוכיח, הוא שהחרטומים במצרים היו משתמשים בכשפים על מנת לשנות אלמנטים בטבע, מה שאחר כך, עם אובדן הקסמים העתיקים, הפך לאלכימאות שהתפתחה למדע. יש הרבה אנשים שלא אוהבים את מה שאני עושה- המדענים מוקיעים אותי על כך שאני חושד שבאמת היו כישופים פעם… קבוצות מצריות לא אוהבות את זה שאני מערער להם את יסודות התרבות… אבל יותר מכל – יש אנשים שרוצים לשים יד על הנוסחאות שמצאתי. אתם מבינים – גיליתי פפירוס עתיק עם ניסוח שנראה תמים, אך לדעתי מסתיר בתוכו את אחת מהכשפים החזקים ביותר של המצרים בעת העתיקה. אני מניח שיהיו אנשים שירצו לשים על כך יד…'
הפרצופים של החוקרים לא הותירו מקום לספק בכך שמדובר במשוגע.
ובכל זאת, אדם נרצח. מה עושים עם זה עכשיו?
'אז מי אתה חושב שיכול היה לבצע מעשה שכזה?'
פטריק הסביר להם למה הוא חושד בכל אחד מהם, והחוקרים הורו לעשות בדיקות רקע על כל אחד מחברי הצוות. כמובן שהיה קצת מסובך לבדוק את הרקע של חברי הצוות הזרים, אך התוצאות על ג'מיל לא איחרו להגיע – הוא היה קשור לכת קיצונית המאמינה בעליונות מצרית, בכך שאת הפירמידות בנו חייזרים ושמומיות מתהלכות בינינו, מה שהחשיד אותו מיידית.
התוצאות על ג'יין היו מבלבלות יותר. מתברר שהיא ביקרה במצריים לא פחות מארבע פעמים בחצי שנה האחרונה, ובכל פעם לקחה את אותו סיור בלוקסור בין הפירמידות, מסיבה לא ברורה.
את פטריק העסיקה שאלה אחת- איך הוא מגיע למקדש חתשפסות במהירות האפשרית?
𓁄
מתברר שזה לא היה כל כך פשוט. המשטרה המצרית הטילה סגר על כל ג'זיראת, וסגרה את כל האתרים הארכיאולוגיים בלוקסור, במטרה למצוא את הרוצח. הם נתנו אמנם לחברי הצוות להסתובב באי, אך לא לצאת ממנו.
זה לא כל כך עזר. ג'מיל נעלם כאילו בלעתו האדמה.
פטריק עימת את ג'יין לגבי הנסיעות שלה למצרים, אך היא טענה שכאחראית על הדסק המזרח תיכוני באוניברסיטה, זה רק הגיונית שהיא תיסע הרבה למצרים, מה שהיה די הגיוני, והשאיר את ג'מיל כחשוד המיידי.
לפטריק לא נותרה ברירה אלא לשתף את ג'יין בתוכניתו.
'ג'יין, תקשיבי. אני יודע שאת לא מחבבת אותי במיוחד, אבל אני ממש חייב את עזרתך. גורל המחקר שלי ובמוניטין שלי על כף המאזניים. תוכלי לעזור לי?'
ג'יין לא נראתה מרוצה במיוחד, אך אותתה בראשה לאות שהיא מקשיבה.
'תקשיבי. אני נמצא פה במצרים למטרה מאוד מסויימת. במקדש חתשפסות, המקדש שנבנה בכדי להלל את האל אמון, יש תחריט של הולדת פרעה. רוב החוקרים מאמינים שזה סתם ציור, אבל אני מאמין שהוא מסתיר מעבר סודי, שיועד רק לחרטומים ושמסתיר בתוכו כנראה את כל מגילות הסתרים שלהם.'
'על מה בדיוק אתה מתבסס כשאתה אומר את זה?' ג'יין שאלה.
'זה מאוד פשוט. מקדש חתשפסות נבנה כהעתק למקדש אמנחותפ. אבל יש בו כמה שינויים קלים ולא מוסברים – עמודים שזזו ממקומם,חדרים קטנים מדי ועוד. אם תסתכלי על התרשים של המבנה, תראי שיכולה להיות לזה רק סיבה אחת – מעבר תת קרקעי צר שמוביל לחדרון קטן… תוסיפי לכך את העובדה שלוקסור עתירה במשאבי אלכימאות, שהיא נחשבת בירת החניטה המצרית, שאמון הוא אל השמש והבריאה מחדש… הכול מרמז שזהו המקום!'
ג'יין איבדה קצת מהספקנות שלה.
'אבל מי ולמה יכול היה לרצוח את מקס?' היא תמהה.
'אני מאמין שג'מיל… אחד מהגורמים שנתנו לי כסף למסע היה 'האגודה למען מצרים וחייזרים' או משהו כזה. זו עמותה שמתנגדת לכל השפעה של המערב על התרבות המצרית,ככה שבאמת הפתיע אותי שהם נתנו לי כסף למסע. עכשיו הכול ברור – הם גנבו לי את העבודה כדי להבין איך נכנסים לחדר הסודי, ואני מוכן להתערב על כל מה שיש לי שג'מיל כבר עכשיו בדרכו לשם, כדי לגנוב את המגילות!'
אחרי זה, ג'יין לא נזקקה להרבה שכנוע. היא פנתה לאנשי הקשר המצריים שלה – תודה לאל שיש לה כאלה – וארגנה סירה שתחכה להם במעגן. הם הפליגו במעלה הנילוס מייד אחרי השקיעה.
𓀪
הם הגיעו למקדש בערך בחצות. המקום נראה נטוש ושומם, חוץ מסוכת שומר קטנה שהיתה בשער. הם לא התקשו לחתוך פרצה בגדר ולהיכנס פנימה.
פטריק הוביל אותם בביטחון דרך האכסדרה הראשית ונכנס למבואה. הוא פנה ימינה בנחישות ולאחר מספר צעדים עצר.
'את רואה את זה?' שאל והצביע על ציור ענק שצוייר על הקיר שלצידם. 'זהו הציור על הולדת פרעה… מקור כל האגדות. פה התחילה ההיסטוריה.'
ג'יין הרגישה מבולבלת. 'למה אתה מתכוון?'
פטריק לא ענה. הוא אחז את פנס היד הקטן הוציא פיסת נייר מכיסו. הוא התחיל להקריא:
'הו אליל עצום ורב כוח! אמון רב התהילה, בורא השמים ומחדש השמש. משרתך האהוב חזר. אלקאצ'ור מנח'ת אל ערבי…'
הוא התחיל למלמל מילים בערבית בקצב הולך וגובר. בו זמנית, הוא פתח את תיקו, הוציא משם מספר בקבוקנים ונוזלים מוזרים והתחיל לשפוך אותם לתוך חורים ספציפיים בקיר. הוא דחף ומשך חלקים מהפסיפס ימינה ולמעלה.
האזור כולו הואר לפתע באור מסנוור. קול מוכר צעק: 'הנה הם! שם!'
ג'מיל וקלואי נגלו לעיניהם, ובעקבותם החוקר המצרי ועוד כתריסר שוטרים. 'תפסו אותם!'
השוטרים מיהרו לעצור את פטריק, אך זה היה מאוחר מדי – הקיר נפתח ופטריק נעלם בתוכו. כל הפלוגה רצה אחריו, ג'מיל וקלואי מיהרו אחריהם וג'יין נכנסה אחרונה, מבולבלת..
אחרי המעבר הקצר, נגלה לעיניה חדר תת קרקעי לא גדול. בקצהו היה פטריק, עומד מאחורי מומיה, ושוטרים אוזקים אותו. ג'מיל וקלואי (מאיפה היא צצה בכלל?) סקרו את החדר בשביעות רצון.
ג'יין פנתה לג'מיל בבעתה. 'מה קורה פה? את-אתה רצחת את מקס!'
ג'מיל נענע בראשו לשלילה.
'זה היה פטריק. כבר תקופה ארוכה שאנחנו עוקבים אחריו… המומיה שאת רואה היא ככל הנראה שרידיה האחרונים של מרים העבריה. פטריק מאמין שהיא היתה אלכימאית אמיתית, שהצליחה לעורר את המתים לתחיה, ואם רק יצליח למצוא אותה, הוא יגלה את סוד החיים בעצמו. הוא ידע שיהיה לו קשה להיכנס למקדש בחשאי, אז הוא תכנן רצח על מנת למשוך את כל הכוחות המשטרתיים לאזור המלון, ולשתק את האזור, וכך להצליח לעבור למקדש בקלות ובלי שתיירים יהיו בסביבה. הוא רצה לגנוב את שרידיה ולפגוע במקדש העתיק. פעלנו בשיתוף פעולה עם המשטרה, ונתנו לו להיכנס למקדש על מנת שיעזור לנו לפענח את הפתח לחדר הסודי – מה שייאמר לזכותו, הוא הצליח לפענח בכוחות עצמו – ועכשיו אנחנו עוצרים אותו, לפני שיגרום עוד נזק.'
ג'יין המבולבלת יצאה החוצה. השוטרים יצאו אחריה, כשהם מובילים את פטריק. שוטר מצרי הציע לה בנימוש אך בעיקשות להצטרף אליהם. היא עלתה על הג'יפ שהחל לנסוע, אך כשהסתובבה אחורה, היא ראתה את ג'מיל וקלואי שנשארו לבד, מוציאים דברים מן החדר הסודי…
היא הסתובבה כדי לצעוק, אך פגשה את פניו של החוקר המצרי סנטימטרים ספורים מול פניה.
משותקת, היא שמעה אותה לוחש:
'תהיי בשקט, אהה? הרבה כסף מונח פה על הכף…'
𓁎
מה שרק מוכיח את תחילת הסיפור – אלכימאות היא מקצוע לא קל.
אבל השמועות אומרות שג'יין כבר מתכננת את המסע הבא שלה ללוקסור. תרצו להצטרף?