ארבעה עשר קנים כוונו לראשו של שאול, שגירד בישבן ושטף כלים.
שני מיליארד רובל. אישור אישי מהקרמלין, על נייר שנשרף מיד אחרי החתימה. ארבעה עשר לוחמים, מהטובים שיש ברוסיה, מתגנבים בגגות בת ים ולא נושמים.
שאול שפשף חתיכת טחינה עקשנית.
סרגיי הודיע על דממת אלחוט ויציאה למבצע בעוד עשר שניות. הצלף דרך את הצ'וקאבין העצום שלו. לא יישאר הרבה משאול אחרי שילחץ על ההדק.
זהו זה, חשב סרגיי. אני קונה את הדירה בטברסקאיה.
"דוואי," לחש.
הצלף סחט את ההדק.
הקול שפרץ מהמטבח נשמע בכל הרחוב. שאול שאף אוויר, כרע קדימה, וירק לכיור גוש ירוק וסמיך. הוא נדבק למסננת.
ככה זה כששאול אוכל בורקס גבינה עם במיה.
עבודה טובה, חשב סרגיי. נגמר.
"ולאד, אישור."
ולאד לא ענה, כי ולאד לא היה שם.
החצובה עמדה. הרובה עמד. הכיסא היה מוזז אחורה, כאילו מישהו קם באמצע.
שאול הפעיל את טוחן האשפה. איגי האיגואנה הירוקה שלו פזלה אליו מעל הברז.
סרגיי לא ידע שכל יחידת העילית שלו נמצאת באותו רגע בסנדונובסקיה באני, בית המרחץ בנגלינאיה 14, מוסקבה, בבגדי ים ועם ברווזי גומי.
רובה הצלפים שנותר לבד על החצובה, השקיף על חייו של שאול.
"מטומטמים," מלמל סרגיי. הוא זינק אל הרובה, נצמד לכוונת ולחץ.
"מוווו," ענה לו הרובה.
רובה לא מדבר. הוא גם לא עושה מוווו, נדמה לי. סרגיי הסתכל על מה שהחזיק בידיים.
ג'ירפה לא עושה מוווו.
"למה אתה מחזיק ג'ירפה?" שאל קול.
סרגיי הסתובב במהירות. ג'רי נשען על הקיר והדליק סיגריה. לידו ישבה אישה עם פנקס.
"זו לא ג'ירפה. זה רובה צלפים צ'וקאבין."
"אה, כמובן," אמרה האישה, ורשמה הערה.
"מיה," אמר ג'רי, "אל תרשמי הכל."
מיה רשמה הכל.
"סי-איי-איי?" ניחש סרגיי.
"יכול להיות," גיחך ג'רי. "עכשיו הבנתם שזה לא עובד?"
"הצוות שלי."
"סיכוי סביר שהם בסדר. נהנים מהחיים. זה קורה לפעמים."
"יש לכם ניסיון עם זה?"
"ארבע פעמים."
ג'רי עצר. "אל תכתבי ארבע."
מיה כתבה ארבע.
"והצרפתים הכי מסכנים. יש להם בחור אחד, פייר, שלא מצליח לעשות כלום."
הג'ירפה התחילה ללעוס לו את הכותפת. סרגיי הזיז אותה.
"מה אתם רוצים ממני?"
"שום דבר." ג'רי זרק את הסיגריה. "רק שתראה איך מחר איקס אצלנו."
הסלון היה מלא בכביסה. שאול קיפל אותה מול ערוץ הכנסת. בוקסרים עם לוגו של בנק דיסקונט, שלושה זוגות, כולם אותו דגם.
איגי הציצה מבין הגרביים. היא ישבה שם מהבוקר.
שני חברי כנסת התקוטטו במליאה.
מישהו צלצל בדלת.
שאול פתח את הדלת עם הבוקסרים ביד.
מיה נשענה על המשקוף, שאפה סיגריה ונשפה לאט לכיוונו.
"בוקר טוב," היא אמרה בקול מחוספס.
שאול השתעל. נשנק ואז השתעל עוד קצת.
"סליחה. יש לי ברונכיטיס."
מיה כיבתה את הסיגריה בקיר.
"איזה תחתונים יפות," אמרה מיה.
"יש לי עוד שניים כאלה," הסביר שאול.
"יפה, יפה," מלמלה מיה.
על הגג ממול הוריד ג'רי את המשקפת.
"היא כיבתה את הסיגריה."
"נו," אמר סרגיי.
"היא לא מכבה. אף פעם."
"חובבנות. דוב גריזלי עם שפתון היה עושה עבודה טובה יותר."
"מיה היא הכי טובה שיש לנו."
"מיה?"
"זוכר את הטורקי השעיר?"
סרגיי הוריד את המשקפת. "זאת הייתה היא?"
סרגיי הרים את המשקפת בחזרה.
"אפשר להיכנס?" שאלה מיה, לאט.
שאול שפשף את העורף. "את מההוצאה לפועל?"
"אני נראית לך מההוצאה לפועל?"
"תשמעי, לא יודע. היום מעקלים באים בהרבה צורות. אם באת לקחת את הטלוויזיה, תדעי שהשלט לא עובד. חייבים להעביר ערוצים עם קיסם."
מיה הסתכלה עליו.
"אני מהבניין ממול. נגמר לי החלב."
"באת לפה, חצית כביש ועלית ארבע קומות כי אין לך חלב?"
"כן."
מיה רכנה אליו קדימה. "אולי תציע לי קפה?"
"אצלי?"
"אצלך."
שאול חשב על זה. "אין לי קפה."
"אה."
"יש שוקו."
מיה חייכה. "שוקו זה מעולה."
שאול זז הצידה.
"יש גם בישקוטים מהסופר."
ג'רי חייך לתוך המשקפת. "היא בפנים."
"נו טאק. אז שתירה לו בראש וגמרנו עם זה כבר."
"סרגיי. מה קורה כשמנסים לירות בשאול?"
"איקס משתגע ועושה פלא."
"בדיוק."
סרגיי הוריד את המשקפת.
"אני לא מבין. הדבר הזה יכול להשמיד יבשות, לשים קץ לאנושות. למה הוא אצל אחד כזה?"
"אני לא יודע."
"ולמה אתה מספר לי את כל זה?"
"משעמם לי."
שאול הניח כוס פלסטיק פרחונית עם קשית, הוא מזג שוקו קר למיה.
"תודה רבה."
מיה סקרה את החדר. שולחן זכוכית עמוס דואר, עציץ פלסטיק מאובק מוקף גרביים, איגואנה שפזלה לכיוונה ולא הפסיקה, וכביסה. הרבה כביסה.
שום זכר לאיקס בסלון.
אולי זה בחדר השינה?
מיה לגמה.
ואז לגמה עוד פעם.
"מה זה?"
"שוקו," הסביר שאול.
"זה מדהים," אמרה.
"זה אבקה."
"מה את עושה?" שאל ג'רי בקשר.
מיה לגמה שוב.
"אולי נשב איפה שיותר נוח?" היה לה שפם חום.
"פה נוח."
"דווקא חשבתי… בחדר השינה שלך."
"אי אפשר, יש שם דלי. יש נזילה מהתקרה כבר חודש, ואני שם דלי כי אחרת זה נכנס לפרקט, והפרקט הזה כבר מתקלף מהצד של הארון. אמרתי לוועד. הם אמרו שיש בעיה בקופה."
מיה הניחה את הכוס.
"אני יכולה לראות?"
"אין מה לראות. זה סתם מים נופלים לתוך דלי. זה לא נטפליקס."
"מאיפה זה בא?"
"יש שם צינור בקיר."
"אני אשמח לראות את הצינור."
"הוא בקיר."
"על מה הם מדברים?" שאל סרגיי.
"על צינור."
"זה טוב. זה מתקדם."
"אני לא בטוח."
"הם הולכים לחדר שינה."
ג'רי שתק.
"מה?" שאל סרגיי.
"כלום."
בחדר השינה עמד דלי אדום באמצע המיטה.
"תראי," אמר שאול. "זה מתחיל פה למעלה, אחר כך זה יורד ככה לאורך הקיר, ובחורף זה מגיע עד השקע. נגעתי בזה פעם והיד נשארה רטובה."
מיה הביטה בדלי.
ואז במיטה.
ואז שוב בדלי.
היא נאנחה ושפשפה את עיניה.
"אתה יודע שממש קשה לפתות אותך?"
"כן. גם רונית אמרה את זה."
"מי זו רונית?"
"אשתי. היא לקחה את הדלת של המקלחת."
"למה שתיקח את הדלת של המקלחת?"
"נראה לי שהיא אוהבת פרטיות."
מיה הרכינה ראש. היה שקט הרבה זמן.
"יש עוד שוקו?"
"יש."
הם חזרו לסלון. שאול מזג לה עוד שוקו והתיישב מולה עם הכביסה.
"אני לא מפריעה?"
"אין לי מה לעשות היום."
מיה לקחה גרב מהערמה וקיפלה אותו. היא לא חשבה על זה.
איגי טיפסה על הכביסה והתיישבה. מיה הביטה בה והתלבטה אם יש טעם ללטף אותה. היא לא ליטפה.
"איגי שלה," אמר שאול. "רונית לא באה לקחת אותה. אני מתקשר, היא אומרת בשבוע הבא."
"מזמן?"
"שנתיים."
מיה קיפלה עוד גרב.
"היא אמרה שאני לא נוכח. אמרתי לה שאני פה כל ערב. היא אמרה שזה בדיוק העניין."
"ומה אמרת?"
"אמרתי בסדר."
מיה הפסיקה לקפל.
"למה בסדר?"
"כי היא צודקת."
שאול לקח את הגרב מהיד שלה והתאים לו זוג.
"היא מקפלת לו גרביים," אמר סרגיי.
"אני רואה."
"הלוואי ולי היו מקפלים את הגרביים."
ג'רי לא ענה.
"איך זה מקדם את המשימה שלכם?"
"אף אחד לא היה בבית שלו. אף פעם."
"אז מה תעשו עכשיו?" שאל סרגיי.
ג'רי הרים את הקשר. "מיה, בואי נתקפל. תכיני דוח."
"טוב, אני אחזור גם. יש לי ג'ירפה להאכיל."
סרגיי השקיף על הדלי בחדר השינה.
"אתה יודע שברוסיה הייתי שרברב מוצלח. עד שגייסו אותי."
ג'רי קיפל את הציוד.
למחרת, הדלת של שאול נדפקה בעוצמה.
שאול פתח. בפתח עמד סרגיי בחולצת משבצות, עם חגורת כלים ופומפה.
"באתי לצינור שלך."
"אני לא הזמנתי אף אחד."
"אבל קראו לי לפה."
שאול הביט לכיוון המטבח. סרגיי הבחין במיה, יושבת שם ושותה שוקו.
"את," אמר סרגיי.
"אתם מכירים?"
סרגיי לא ענה.
"אני קראתי לו," אמרה מיה. "חשבתי שתשמח שיסדרו לך את הנזילה."
"יפה מצידך."
שאול זז הצידה. סרגיי נכנס.
"אבל מה תעשה עם פומפה? הנזילה בתקרה."
"אני שואב את המים. מלמעלה."
"השכן מלמעלה נפטר לפני שנתיים."
"אני שואב חזק," אמר סרגיי.
סרגיי עמד על המיטה, ליד הדלי, ובחן את התקרה.
"מה אתה עושה?" אמר קול.
סרגיי הסתובב. החדר היה ריק.
"איפה אתה?"
"בכיס שלך."
סרגיי שלף כפתור מכיס החולצה.
"אתה לא מתבייש להאזין לי ככה?"
"לא."
"בסדר."
"סרגיי, אתה שם בשביל איקס."
"זה לא הצינור שלו. זה מהוועד."
"סרגיי."
"אבל צריך להחליף את כל המקטע הזה!."
שקט.
"תבדוק שמאלה," אמר ג'רי. "היה לנו סוכן בקומה מעל. הוא סידר שם כל מה שאפשר."
סרגיי עבד שעה. במטבח מיה ושאול הכינו מרק. שאול ניגש לחדר השינה והביא לו שתי כוסות חד־פעמיות.
"בבקשה. מרק."
"בשבילי? תודה לך."
סרגיי ירד מהמיטה מרוצה. הצינור היה סתום כמו שצריך.
"סרגיי," קרא ג'רי.
"מה."
"אתה שם בשביל איקס."
"בסדר, בסדר, אני אחפש משהו. אבל ראית איזה תיקון?"
סרגיי הלך לסלון. על שולחן הזכוכית היה דואר, מפתחות, שלט, ועוד משהו.
הוא הושיט יד לקחת מעטפה.
בלופ.
הוא היה על הגג.
ג'רי הוריד את המשקפת.
"מאיפה הגעת?"
"משאול. משהו שיגר אותי לפה."
ג'רי הסתכל על הבניין ממול, ואז על סרגיי.
"את היחידה שלך זה שלח למוסקבה."
"אני יודע. הם סיפרו לי שהם נהנו נורא."
"ואותך זה שלח לפה, איתי."
"כן."
"כמה זה, שני מטר?"
"ארבעה."
"נכתוב שמונה."
"למה?"
"כי ארבעה זה נשמע מטופש."
סרגיי התיישב. הוא עדיין החזיק שתי כוסות חד־פעמיות.
"אתה רוצה מרק?"
עברו חודשיים.
כל אחד הגיע בשביל משהו אחר. הקירות נצבעו. העציצים הושקו. הגיע מדיח חדש, במימון הצרפתים.
ג'רי הפסיק להביא תירוץ.
הג'ירפה גרה במרפסת. סרגיי בנה לה גגון מלוחות.
"למה אתה מגדל את הג'ירפה?"
"אני מחכה שהיא תחזור להיות רובה."
"ואם לא?"
"אז קוראים לה נטשה."
מיה כתבה בדוח שאין התקדמות. ג'רי חתם.
באחד הערבים ישב על הספה פייר. אף אחד לא ידע מי הזמין אותו. שאול הביא לו צלחת.
אף אחד כבר לא דיבר על איקס.
השעון של ג'רי רטט.
השן הטוחנת של סרגיי התחילה לשדר מורס.
העגיל של מיה התחמם.
ג'רי הניח את הספוג. סרגיי הוריד את כפפות הגומי הוורודות.
"פקודת אומגה," אמר ג'רי. "שבועיים. ואז הם מורידים בונקר באסטר על הרחוב."
"פקודת זניט," אמר סרגיי. "אישור מהקרמלין. גז עצבים על כל גוש דן."
"לי שלחו זימון לשיחת אזהרה לפני פיטורים," אמר פייר.
"לאף אחד לא אכפת ממך," סינן סרגיי.
"חצוף."
פייר קם מהספה ושלף.
סרגיי שלף עליו. ג'רי שלף על סרגיי. מיה שלפה על שניהם.
מהמטבח נשמע המג'ימיקס טוחן חצילים.
"מיה," אמר ג'רי. "למה את מכוונת עליי?"
"אני לא רוצה שתפגעו בשאול."
"גם אני לא רוצה לפגוע בשאול."
"באמת?"
"באמת."
"גם אני לא," אמר פייר. "אבל אני עדיין מכוון."
סרגיי לא הוריד את הנשק. הידיים שלו רעדו.
"אני לא רוצה שזה ייגמר."
היה שקט.
"אתה מדבר על מטרה מבצעית," אמר ג'רי.
"אני מדבר על נטשה."
ג'רי הסתכל עליו.
"אתה יודע כמה רציתי כלב?"
"זו ג'ירפה."
"היא אכלה עציץ פיקוס הבוקר."
שקט.
"ואני מחכה ליום שלישי." הוסיף.
"יום שלישי של בורשט," אמרה מיה.
"עם ג'רי," אמר סרגיי.
"אני לא אוכל בורשט," אמר ג'רי.
"אתה אוכל."
"אני טועם."
"אתה אוכל שתי צלחות."
מיה עדיין כיוונה על שניהם.
"אם ניקח את איקס, המשימה נגמרת," אמרה.
אף אחד לא ענה.
"ואם המשימה נגמרת, אין סיבה לבוא לפה."
"אני יודע," אמר ג'רי.
"אתה תחזור לווירג'יניה."
ג'רי לא ענה.
"ואתה תחזור למוסקבה."
"כן," אמר סרגיי.
"ואני אחזור לדירה שלי," אמרה מיה. "ואכתוב דוח."
"עוד אחד?"
"שמונה חודשים."
ג'רי הביט בה.
"אני חתמתי על כולם."
"אני יודעת."
"לא קראתי אף אחד מהם."
"קראת מספיק כדי לא לשלוח תגבורת."
ג'רי לא ענה.
"הם היו מפורטים מאוד לגבי כמויות האקונומיקה," הוא אמר אחרי רגע.
"אני שונא את כולכם," אמר פייר. "רק שיהיה ברור."
מיה הסתכלה עליו.
"וגם אתה בא כל שלישי."
"האוכל פה מצוין."
אף אחד לא ענה לו. כי זה היה נכון.
במטבח נפלה הקערה עם החצילים והתנפצה בחוזקה.
שנים של אימון גרמו לארבעתם ללחוץ בו־זמנית על ההדק.
פלופ.
ג'רי הסתכל על היד שלו. הוא החזיק זר חרציות קשור בסרט ורוד.
סרגיי החזיק סלמון. הסלמון פירפר והחליק לרצפה.
האקדח של מיה הפך לתפוח אדמה מוקרם.
פייר החזיק בקבוק מרלו.
"נו באמת, בגלל שאני צרפתי אני מקבל יין?"
"אתה אוהב מרלו?"
"מאוד. זה בציר משובח."
שאול יצא מהמטבח עם מגש.
הוא ראה זר, תפוח אדמה מוקרם, בקבוק יין וסלמון על הרצפה.
"וואו," אמר שאול. "לא הייתם צריכים."
הוא לקח את הזר מג'רי.
"אין לי אגרטל."
הוא שם את הפרחים בקומקום.
"סרגיי, הרגע עשיתי ספונג'ה."
סרגיי הרים את הדג בהתנצלות.
"יש לי בדיוק לימון," אמר שאול, ולקח אותו מהידיים שלו.
"זה היה אקדח שירות," אמר סרגיי. "שמונה עשרה שנה."
"ואו, זה ממש טרי," אמר שאול מהמטבח. "מאיפה קניתם?"
הם אכלו את הדג.
פייר פתח את היין ומזג לכולם. סרגיי לקח מנה שנייה. איגי ישבה על הפרחים, מעל הקומקום.
אף אחד לא דיבר על איקס.
למחרת בבוקר נשלחו הדוחות. בכולם נכתב שחפץ איקס הושמד במבצע מסווג.
מיה הוסיפה בסוף הדוח: "נגמר החלב."
ביום שלישי היה בורשט.
ג'רי אכל שתי צלחות. סרגיי ירד להביא לנטשה חסה. פייר פתח בקבוק יין.
הדלת נפתחה.
רונית עמדה בפתח.
היא הסתכלה על כולם.
"מי כל האנשים האלה?"
"בואי, תאכלי איתנו," אמר שאול.
רונית התיישבה.
פייר מזג לה יין.
ורק נטשה אמרה מוווו.