קטגוריות
פרס עינת 2010

הַמְרָאָה

טרודי עבדה ברחוב סלמה כל לילה. השנה הייתה 1947. רוב הקליינטים של טרודי היו חיילים בריטים. ארץ ישראל הייתה בבלגן. הבריטים התכוננו להתקפל, ועימותים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסיה היהודית פרצו בכל מקום. רוב הזונות באזור השוליים שבין תל-אביב ליפו אהבו את הקליינטים הבריטים יותר מאשר את היהודים ואת הערבים, כי הבריטים היו יותר מנומסים (אפילו אם הם היו שיכורים, והם באמת אהבו להשתכר). אבל אף אחת לא ממש דאגה מההתקפלות הבריטית, כי לקוחות תמיד יהיו.

טרודי הייתה בת 35. היא הגרה לפלשתינה מעיירה קטנה ליד העיר ברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה כשהיא הייתה בת 25. לטרודי הייתה ילדה קטנה בשם ציפורה. האבא של ציפורה היה כנראה חייל בריטי. טרודי וציפורה גרו בדירת-חדר מעל בית-מלאכה באזור הדרומי של רחוב הרצל. כשטרודי נכנסה לדירת החדר בפעם הראשונה, היא הופתעה לראות שאחד מתוך ארבעת הקירות בדירה היה מכוסה כולו במראה ענקית (כמו בסטודיו לבלט). בעל הבית, קשיש יהודי בשם שוארץ, סיפר לה שהוא קנה את המבנה בשנות העשרים, וכבר אז המראה הייתה שם.
טרודי לא רצתה להמשיך בעבודה הזו לכל החיים. בתקופה שטרודי הייתה בהריון היא התחילה לעבוד במספרה גדולה ברחוב הירקון, והסתדרה עם זה מצוין. המספרה שבה טרודי עבדה נסגרה במפתיע, כשבעל המקום נאסר על-ידי האינטליג'נס הבריטי בחשד לפעילות טרוריסטית. כשהמספרה נסגרה, ציפורה כבר הייתה כמעט בת שלוש. טרודי לא הצליחה למצוא עבודה אחרת. בשלב זה היא החליטה לחזור לעסוק בזנות באופן זמני, מתוך תקווה לחסוך עם הזמן מספיק כסף בשביל לפתוח מספרה ומכון מניקור משלה במרכז העיר, ביחד עם ידידה בשם אורסולה.
הפעם הראשונה שטרודי הרגישה שמשהו בבריטים השתנה, הייתה באותו ערב בנובמבר שבו היא חזרה לעסוק שוב בזנות אחרי הפסקה של יותר משלוש שנים. אורסולה הסכימה לעשות בייבי-סיטינג לציפורה וטרודי יצאה לדרכה. היא לא הייתה נרעשת או מדוכדכת. באופן קצת מפתיע היא הרגישה שהיא בעצם התגעגעה לעבודה הזאת. היה בזה יותר כסף מאשר העבודה במספרה. טרודי לא הייתה יפהפייה מהממת, אבל היא נראתה צעירה לגילה, היה לה חיוך שובבי שהבריטים מאוד אהבו, והגוף שלה היה מושך. כשהיא הייתה ברחוב היא הייתה לבושה בנעלי-עקב, גרביונים, חצאית שחורה וחולצה חושפנית. את הקליינטים טרודי הייתה לוקחת לחדר קטן במעין "בית-מלון" בפינה של הרחובות אברבנאל וסלמה. את בית המלון ניהלה אשה מבוגרת בשם מגדה. כל הסיפור הזה עלה לקליינטים בערך פי שלוש יותר כסף ממה שלקחו הבחורות שבאמת עבדו ברחוב, אבל הבריטים שילמו ברצון. היו לטרודי קליינטים בריטים קבועים שעם השנים היא למדה להכיר טוב ולחבב. הם היו מספרים לה על העיירות באנגליה שמהן הם הגיעו, ועל הרעיות והילדים שלהם. האנגלית של טרודי הייתה טובה.
הקליינט הראשון שטרודי תפסה באותו הערב היה עלם צעיר בשם ריצ'רד. טרודי לא הכירה אותו. על-פי המראה שלו וסגנון הדיבור, ידעה טרודי שהוא מסקוטלנד. על סקוטים קל לנחש. ריצ'רד היה פטפטן והיה לו גוף יפה. במיטה הוא היה עדין. כשהוא הוציא את הכסף מהארנק, לפני שהם נכנסו למיטה, היה משהו קצת לא טבעי בדרך שבה הוא השתמש באצבעות. מסיבה כלשהי, הזרת והקמיצה נשארו כל הזמן צמודות. אם תנסו להצמיד את הזרת והקמיצה כל הזמן ולבצע פעולות שונות תגלו שההבדל בדרך שבה כף היד מתנועעת ומתנהגת הוא משמעותי ונראה לעין.
כשטרודי חזרה לרחוב היא שכחה את עניין הזרת והקמיצה של ריצ'רד, אבל עד מהרה היא נזכרה בו מחדש, כשהגיע הקליינט הבא. הקליינט הבא היה חייל בשם סרג'נט יורק. סרג'נט יורק היה אחד מהקליינטים הוותיקים של טרודי והוא מאוד שמח לפגוש אותה שוב. הוא היה אדם משעשע עם משקפי-ראיה, קרחת ושפם, והוא תמיד הזכיר לטרודי את אחד מהאחים של אבא שלה מתקופת הילדות שלה בצ'כוסלובקיה. סרג'נט יורק אהב לאחוז בעכוזים של טרודי בשתי כפות הידיים. טרודי הרגישה שהפעם משהו השתנה בדרך שבה הוא אוחז בה. כשהוא רצה להתלבש הוא לא הצליח למצוא את משקפיו, ובהומור האופייני לו הוא הפטיר ”Forgive me my dear Trudy. People that can't find their glasses often make a spectacle of themselves”. לבסוף הוא מצא אותם בין הבגדים, וכשהוא ענד אותם היא מיד שמה לב שגם באצבעות של סרג'נט יורק התקיים אותו עיוות משונה, בדיוק כמו באצבעות של ריצ'רד. “Is there something wrong with your fingers?” שאלה טרודי. “Oh that?” אמר הסרג'נט והביט בה בהפתעה. “It's funny that you noticed. Maybe I should go see a doctor about it. Lucky I'm just a sergeant and not a pianist.”
הקליינט הבא אחרי סרג'נט יורק היה ערבי מיפו, הקליינט הבא אחריו היה טוריסט מצרפת, וזה שאחריו היה עלם בשם יונתן. כפות הידיים של כולם פעלו בצורה נורמלית. בלילה, חזרה טרודי לביתה. בדרך היא חשבה על עניין האצבעות. גם ריצ'רד וגם סרג'נט יורק…. אולי הייתה בין החיילים הבריטים איזושהי התערבות שובבה שבגללה הם התחייבו להצמיד את שתי האצבעות כל הזמן? אולי שניהם נדבקו באיזושהי מחלה מוזרה, וזה רק הסימן הראשון שלה? כשהגיע טרודי הביתה, ציפורה ישנה ואורסולה האזינה לתסכיתים ברדיו. אורסולה סיפרה לטרודי שהכול היה בסדר, אבל היה משהו קצת מוזר בהתנהגות של ציפורה. לפי דבריה של אורסולה, אחרי ארוחת הערב נעמדה ציפורה מול המראה שבקיר והתחילה לדבר אליה. השיחה בין ציפורה למראה נמשכה כשעה, עד שאורסולה לקחה את ציפורה למיטה.
בערבים הבאים טרודי התמקדה בכפות הידיים של כל הקליינטים. העניין הזה היה משונה מאוד. עם הזמן הסתבר שכל החיילים הבריטים שבאו אל טרודי, ללא הבדלי דרגה, הצמידו את הזרת והקמיצה.זה כנראה היה סימפטום של מגפה עונתית כלשהי. הסבר אפשרי אחר היה שטרודי פשוט משתגעת. אבל היא הייתה אישה יציבה ולא הייתה לה שום סיבה להשתגע. הייתה לה תחושה מעיקה שהחיילים הבריטים למעשה כלל אינם חיילים בריטים. כאילו כוח זר ואפל השתלט על מוחותיהם, והם רק מעמידים פנים שהם עדיין הם.
בכל אותה התקופה, ציפורה המשיכה לקיים ידידות עם שלושה יצורים שהתחבאו בתוך המראה. טרודי ואורסולה לא יכלו לראות אותם. היצורים נקראו היליס, אחשפון, ו-דרמדון. היליס הייתה נקבה. לשלושת היצורים היו רק ראשים בלי גוף. הראשים היו בצורת פירמידה הפוכה והם היו מקובעים על מוט נוקשה שקצת הזכיר שופר. צידו התחתון של השופר היה מחובר למעין מכשיר שקצת הזכיר מכונת כתיבה. היצורים דיברו עם ציפורה בשפה כלשהי שהיא לא עברית, אבל ציפורה הבינה אותם ולמדה לתקשר אתם בשפה הזו בלי שום מאמץ, כי היא הייתה בגיל שקל לילדים ללמוד שפות. הם סיפרו לציפורה שהם לא יצורי-אנוש, אלא "אכדונים”. הם הגיעו מארץ בשם אכדוניה, והתפקיד שלהם היה להגן ולשמור על ציפורה מכל רע.
בשבת אחר הצהריים הלכה טרודי לים עם ציפורה ואורסולה. בדרכן חזרה הן עברו ליד בית-בירה ברחוב אלנבי. מול הבאר היה שולחן ביליארד. טרודי ראתה מרחוק ששחקני הביליארד אחזו במקלות בצורה משונה. כולם היו בריטים. בהמשך הרחוב הם עברו ליד רסטורן שבו ישב קצין בכיר ביחד עם רעייתו. גם בכף היד של הקצין וגם בכף היד של הגברת, הזרתות והקמיצות היו צמודות.
ערב אחד לקחה טרודי לבית המלון חייל שתוי למדי בשם קרייג, וברגע שהא נכנס למיטה הוא מיד נרדם. כשטרודי הייתה בטוחה לחלוטין שהוא רדום, היא ניסתה להפריד בין הזרת שלו לקמיצה שלו. להפתעתה היא הצליחה. בין הזרת והקמיצה נמתחו חוטים דקיקים בצבע כחול שהיו מסודרים בצורה שיותר מכל הזכירה רשת של כורי עכביש. מדי פעם החוטים זהרו והבהבו. בדיעבד הסתבר שקרייג היה הקליינט הבריטי האחרון של טרודי.
בדצמבר 47, כל האזור שבו עבדו הזונות, משכונת פלורנטין עד יפו, נהיה מאוד מסוכן. אנשים בדרום תל-אביב התחילו להיפגע מאש הצלפים הערבים. הצלפים התמקמו על גבעה ליד הכפר אבו-כביר, במרחק קילומטרים ספורים מהבית של טרודי וציפורה. כל השכונה התרוקנה מאזרחים, וטרודי הפסיקה לעבוד. פרשת האצבעות השתכחה ממנה. היא לא ידעה כמה זמן המצב הזה יימשך, והיא כן ידעה שאם וכאשר היא תשוב לעבודה, אז זה כבר לא יהיה אותו דבר כי הבריטים בקרוב יעזבו את פלשתינה. בסופו של דבר מצאה טרודי עבודה כגננת בפעוטון בשכר זעום. ציפורה המשיכה לדבר עם היצורים מהמראה. הם אמרו לה לא לפחד מהמלחמה, ושבקרוב המצב ישתפר.
באפריל 48, כבש צבא ההגנה הישראלי את הכפר אבו-כביר ואת כל יפו, והרחובות של דרום תל-אביב חזרו להיות בטוחים יחסית. בערב ה-14 למאי ציפורה הייתה עצובה. טרודי שאלה אותה מה קרה וציפורה אמרה שהיצורים מהמראה אמרו לה שעוד מעט הם חוזרים לאכדוניה.
בלילה שבין ה-14 ל-15 למאי, הנציב העליון הוריד את דגל בריטניה בנמל חיפה, והחיילים הבריטים האחרונים עזבו את ישראל. ערב למחרת, חיל האוויר המצרי התקיף את תל-אביב. טרודי וציפורה היו בבית ושמעו פיצוצים הולכים ומתקרבים. טרודי חיבקה את ציפורה, חייכה אליה ושרה לה. כשמפציץ ה-ספיטפייר המצרי טס מעל רחוב קיבוץ גלויות והתקרב אל שכונת פלורנטין, קרה משהו לא מוסבר. השמיים הפכו לפתע למראה ענקית.
אף אחד לא הצליח להסביר כיצד ומדוע זה קרה. במהלך עשר שניות השמיים שינו את צבעם, והתחילו לשקף את הנופים שמתחתם. במרחק של כמה מאות קילומטרים מנמל חיפה שטו שלוש אניות של הצי המלכותי. האניות היו מלאות בחיילים בריטים. התופעה המוזרה בשמיים לא פסחה גם עליהם. כשהשמיים שבו לצבעם הרגיל, כל החיילים על האניות היו מתים. גם באזורים אחרים בעולם היו אנשים שמתו באופן מסתורי מסתורי בעקבות התופעה. לאחר חקירה קצרה הסתבר שדבר אחד היה משותף לכל האנשים שמתו: כולם היו אזרחים או חיילים בריטים ששהו בפלשתינה החל מאוגוסט 1945 ואילך. פתולוגים ומדענים אחרים שחקרו את האינצידנט התקשו לאבחן את סיבת המוות של הבריטים. הרשת המוזרה שטרודי ראתה בין האצבעות של קרייג נעלמה. ממצא מוזר שלבסוף כן התגלה בכל הגופות היה רמת רדיו-אקטיביות גבוהה באופן בלתי-סביר.
התופעה המוזרה בשמיים בלבלה את הטייס המצרי וגרמה לו לאבד שליטה. המטוס התרסק על גבעה קטנה שמפרידה בין רחוב קיבוץ גלויות לכנסיה הרוסית. הבית שבו גרו טרודי וציפורה רעד כולו מהדף הפיצוץ. המראה שבדירה התנפצה למאות רסיסים קטנים. על הקיר שמאחורי המראה התגלה שרטוט גדול ומפורט של כף יד עם רשת של חוטים בין הזרת לקמיצה. שלושה רסיסים מהמראה שרטו את טרודי בצוואר ובחזה. שני רסיסים שרטו את ציפורה במרפק ובכף היד. טרודי הרגיעה את ציפורה וניגשה לחבוש את השריטות. זה היה הרגע בו ראתה טרודי משהו מוזר באצבעותיה של הילדה.