קטגוריות
פרס עינת 2008

הסערה

במדינה מדברית רחבת ידיים חי עם עתיק יומין, אשר תושביו גרו בבקתות חימר בעיירות דלות אוכלוסין, הפזורות לאורך חופי המדינה. רק המלך חי בארמון מאבנים, אשר נחצבו בהרים הרחוקים והובאו על גבי גמלים. בניית הארמון נמשכה שנים רבות.

בסוף המאה התשע עשרה הצליח המלך להשלים רק כמחצית מהארמון המתוכנן.

היו לו שני ילדים בן ובת, אשר נודעה ביופיה הבלתי רגיל בעולם כולו. הבן נשלח ללימודים בארצות המערב המפותחות והבת נשארה בארמון עד להגיעה לפירקה. אז הזמין המלך נסיכים מכל קצות תבל, שיציעו את עצמם כשידוך מתאים. אך הבת לא אוותה לשמוע לאף אחד מהנסיכים שבאו לבקש את ידה. המלך לא רצה לכפות עליה בןזוג והשאיר את הבחירה בידי בתו האהובה.

הבן למד באוניברסיטאות יוקרתיות בארצות המערב והתמחה בניהול צבורי של מערכות מורכבות. את כל מרצו השקיע בלימודים ואף זכה להערכה רבה של המרצים. הוא ידע שעומדת לפניו משימה קשה ובלתי רגילה, לשנות את אורח החיים של עם שלם, שחי במשך מאות בשנים בדלות ובעוני, ללא כל פתיחות לעולם הגדול שמסביבו. העם נותר בפיגור מתמשך, כבול במנהגים עתיקים של תרבות ודת. כשחזר הבן המשכיל למולדתו, שכב אביו על ערש דווי וכשזה נפטר, הוכתר למלך במקומו.

כבר בראשית דרכו הקדיש המלך הצעיר את כל מירצו להרחיב ולשפר את מערכת החינוך לטובת נתיניו ולהעלאת רמת חייהם. הוא ידע, שכדי לישם מטרה זו, דרוש ממון רב. הוא ראה את התפתחותן המואצת של הארצות הסמוכות הודות להכנסה רבה מזכיונות נפט, שנמסרו לחברות גדולות זרות. המלך אימץ דרך זו וגם הוא העניק זכיונות לחברות מערביות עתירות תקציבים וידע לחיפושי נפט. החיפושים למציאת הזהב השחור נמשכו זמן רב ורק כאשר עמדו החברות לפני שוקת שבורה וחשבו להרים ידיים, נתגלו שדות נפט עשירים יותר מכל מה שנודע באזור לפני כן. תחילה בסמוך לעיר הנמל ולאחר מכן לאורך כל חופי המדינה.

תקבולי הכספים הרבים מתפוקת הנפט הוזרמו לחשבונותיו של המלך למען הגשמת חלום החינוך חינם לכל אזרחי הממלכה. בנוסף לכך הושקעו כספים רבים לפיתוח התשתיות, נבנו בתי ספר ומכללות, בתי מגורים ותעשיות שונות, נסללו כבישים וגשרים סביב חצי האי הגדול, שבו חיו רוב תושבי המדינה. נערכו סקרים גיאולוגיים והוכנו מפות גיאוגרפיות וטופוגרפיות, שהגדירו את השטח ואת טיב הקרקע ברחבי הממלכה. משלחות בדיקה נשלחו לשטח המדברי הגדול ולאחר השלמת הסקר המקיף, התברר שרוב האדמה בממלכה צחיחה לגמרי, גשם לא יורד בה כלל ובדיוק במרכז המדבר עומד לו גזע עץ גדול שהיקפו היה יותר מארבעים מטרים וגובהו כעשרים מטרים, גזע עץ ללא עלים וללא ענפים.

לאחר תקופה ארוכה של תצפיות התברר, שהגזע אומנם מצמיח ענפים ועלים, אך סערה עזה שחולפת על פני המדבר במשך יום שלם ובתאריך קבוע מדי שנה בשנה, הורסת כל דבר העומד בדרכה וכך גם את כל הענפים והעלים שצמחו עד אז, הכל נקרע מהעץ והועף לכל עבר והגזע נשאר ערום מכל סימן של ניצן, עלה או ענף.

המלך מאד הסתקרן מהתופעה המיוחדת הזאת ושלח משלחות מומחים לחקור את המקום המוזר. כאשר חזרו, סיפרו כולם את אותו סיפור: שביום אחד, מדי שנה בשנה עוברת סערה אדירה ומשמידה את כל החי והצומח על פני השטח ובין סערה לסערה המקום נשאר יבש, שקט ושומם. רק הגזע הגדול נותר עומד על תילו גאה ומתריס מול השמש הקופחת. כהערת שוליים הוסיפו שאחרי שהסערה הייתה עוברת את הגזע הגדול, הרוח הייתה שוככת ונעלמת כבמטה קסם. אף אחד מהמדענים לא ידע להסביר את התופעה והחידה נשארה בלתי פתורה.

יום אחד נסע המלך בלווית אחותו לראות במו עיניהם את המקום המוזר.הם השתהו(השתאו) מאד ממראה עיניהם. בדרך בחזרה לארמון, גמלה בליבו של המלך ההחלטה, שאת חידת המקום עליו לפצח ולהבין, למה הסערה חוזרת דוקא לשטח זה באותו יום מדי שנה ומשמידה כל דבר העומד בדרכה. בשנים שלאחר מכן הטרידה הסערה והגזע את מנוחתו והוא נישבע לפתור את החידה ויהי מה. ולהקים במקום שכוח אל זה, ( no comma)את בירתו שתהפך למנוף לפתוח כל אזור מרכז המדינה.

מאז לא חסך המלך כל מאמץ לשנות את פני הדברים ולהפוך את המקום המוזר, למקום חי, פורח ומשגשג ולהתאימו להיות בירתה של הממלכה.

כיוון שזכיונות הנפט הכניסו למדינה כסף רב, הציע המלך פרסים יקרי ערך לכל מי שיצליח להפוך את מרכז המדינה הצחיח לגן פורח. אחותו גם היא הבטיחה לתרום למען המטרה החשובה את ידה ( or daughter Sister .his does not sound rightt) לאיש אשר יצליח לממש את חזונו של המלך.

רבים היו המועמדים אשר באו להוכיח את כוחם ולנסות את מזלם. אחדים השקיעו מליונים בהקמת בנינים שנבנו על יסודות חזקים במיוחד ולאחר שסיימו את המלאכה, חזרה הסערה והחריבה את כל אשר נבנה בעמל רב. אחד ההרפתקנים החליט להקים קיר מגן מבטון מזוין לאורך קילומטרים רבים ולאחר סיום העבודה, עמד בציפיה ובבטחה על קיר המגן וחיכה ליום הקובע. הוא שמע את הסערה המתקרבת ולתדהמתו קיר הבטון המזוין הגדול והחזק קרס כבנין קלפים ומקימו הועף כעלה נידף ברוח העזה.

יום אחד הגיע לחצר המלך עריץ נישא, מארץ רחוקה איש רב מעללים וגיבור מלחמות. הוא הופיע בפני המלך והבטיח, שהוא זה שיעצור את רוח הסערה ויבנה עיר לתפארת. רק בקשה אחת הייתה לו, לקבל את בת המלך היפיפיה ולהוסיפה להרמונו.(?daugher ?sister) המלך היסס מאד, אך כיוון שאחותו הבטיחה לעמוד בדיבורה ונחישותו לפתרון בעית רוח הסערה גברה על כל היסוסיו, הסכים לבסוף להצעה.

הגיבור לא איבד זמן רב ויצא לביצוע המשימה. אוניות רבות הגיעו מארץ מוצאו לנמל הקטן והיחידי של הממלכה ומשם נעו שיירות של גמלים במדבר הלוהט, עמוסות בלוחות פלדה ופועלים מיומנים. הם נטו את אוהליהם בסמוך לגזע העתיק ועבדו יומם ולילה כדי להקים עיר מפלדה שחורה משחור. התכנית הייתה לבנות עיר במרכז מסביב לגזע הגדול וחומת פלדה רחבה וחזקה מסביב לעיר. כל פרט ניבדק ע”י המומחים שהובאו למקום. הכל היה מוכן לקראת היום הקובע. הגיבור ופועליו המתינו על גגות הבתים, בטוחים בעצמם ובמעשה ידיהם. הם ראו את עין הסערה מתקרבת ומתקרבת והרעש הנורא שהביאה עימה לא הרתיע אותם. הם שמעו את שריקת הרוח המפחידה, אך לא נסו מעמדותיהם, אלא עמדו כגיבורים מול הרוח המתקרבת, בטוחים שזו תעצר מול חומת הפלדה. וכשהגיעה הסערה עד לרגלי קיר הפלדה, שום דבר לא עמד בדרכה, הכל קרס ונופץ לרסיסים ומכל העיר הגדולה מפלדה, לא נותר זכר, גם לא לגיבור ולא לאנשיו. והשקט חזר אל המקום. רק גזע העץ הגדול עמד על עומדו. אמנם הרוח העזה השילה מעליו את הענפים והעלים שהצליחו לצמוח משך השנה האחרונה, אך הגזע נראה אדיש לכל המתרחש סביבו.

המלך הכריז על פרסים גדולים יותר וקיווה לבואם של מועמדים נוספים, אך איש לא בא. הדבר העכיר את רוחו מאד. לבסוף שקל אפילו לנטוש את הרעיון המביך הזה, שהביא לו רק עגמת נפש ואכזבות.

יום אחד הגיע לארמונו אדם קטן בלתי ידוע והציע את מועמדותו. המלך התיחס אליו בזלזול ושלחו מעל פניו, אך האיש התעקש ואמר “אדוני המלך, יש בידי הידע והיכולת להגשמת חזונך. אני מבטיח לך, שביכולתי להביא לבנייתה של בירתך במקום שבו רצית ושימעה ותפארתה התפרסמו מקצה העולם ועד קצהו והעיר תביא ברכה, כבוד ותהילה לך ולממלכה”. הביט המלך באיש המוזר, חיכך בדעתו ואמר: “דע לך, איש יקר, שאם לא תעמוד במשימתך, תיתלה במרכז העיר ושמך יהיה לדראון עולם”. השיב האיש הקטן “כן יהי”.

יצא האיש הקטן מעל פני המלך לכיוון ההתרחשות, ראה את הגזע העתיק ונדהם מגודלו ומהקפו, בכלים שהביא עמו, חפר בתוך הגזע ואכן את אשר קיווה הוא מצא. הגזע היה חי. הממצא תאם בדיוק את השערותיו המוקדמות. כעבור כחודש ימים חזר האיש לארמון ופרש את תכניותיו לפני המלך. “ראשית” אמר “אני מבקש לחכות ליום שבוא תבוא הסערה הצפויה וביום שלמחרת אבקש להתחיל לקדוח מספר קידוחים עמוקים מסביב לגזע העץ העתיק”. המלך שכר מומחים בעלי מוניטין לביצוע המשימה. הם קדחו לעומקים שונים, מסביב לגזע, ומילאו את הקידוחים בחומרי נפץ וכשהכל היה מוכן לחץ האיש הקטן על הכפתור. ההתפוצצות הייתה מרשימה והגזע נקרע לגזרים ומתוך הבור פרץ זרם מים אדיר, שהתנשא לגובה של עשרות מטרים. המראה היה מרהיב ביופיו, לראות את אדמת המדבר הצחיחה הסופגת את שטף המים הרבים. המלך לא ידע אם לשמוח או לבכות ונדהם מההתפתחות המפתיעה ופנה לאיש הקטן ושאל “נו, אז מה עכשו?” השיב האיש “עתה שיש בידינו כמות מים חיים ללא הגבלה, נפעל לקראת הגשמת המטרה שלשמה הגענו הלום”.

האיש הקטן נפרד מהמלך ומאחותו ואמר “עכשו אני צריך לחזור לארצי ולמולדתי כדי להצטייד, אבל אשוב במהרה כדי להשלים את המשימה ואמנם כעבור כחודש ימים חזר באניה עמוסה בשתילי עצים. המלך גייס את כל הגמלים שבממלכתו להעביר את השתילים מהנמל אל מרכז המדינה. העצים נשתלו מול רוח הסערה העתידה להגיע בעוד שמונה חודשים בלבד. פועלים רבים גויסו לעבודת השתילה וריסון זרמי המים הרבים לתעלות השקיה ולעמק נרחב, שהפך במהרה לאגם. לאחר גמר השתילה הופנו המים להשקית יער השתילים הגדול. העצים נקלטו היטב, כיון שמיתחת לחול המדבר גילו השותלים אדמה בתולה עשירה במינרלים המשוועת למים. היער הגדול צמח במהירות מדהימה וכל שתיל הפך לעץ עבות המתנשא אל על ומכסה בענפיו שטח נרחב. לא עברו ימים רבים וציפורים נראו מקוננות על ענפי העצים.

כולם חיכו למבחן הגדול, ליום הקובע ולסערה שעמדה לבוא. האיש הקטן הזמין את המלך ואת אחותו ואת ממשלתו, לחזות במאורע הגדול שעומד להתרחש לנגד עיניהם. ואמנם הם ראו את הסערה המתקרבת בעוצמה רבה ובמהירות מסחררת, אל עבר היער הגדול, כדי לנתץ ולהחריב את כל מה שעומד בדרכה. אך ראו זה פלא! הסערה נעצרה לרגלי העצים הרבים שעמדו זקופים וללא רתע והרוח שינתה את מסלולה והתפצלה למסלולים רבים שהתפזרו לכל הכיוונים וכוח ההרס נעלם ונמוג לגמרי. כאילו יד נעלמה עצרה אותה.

כל אנשי המלך עמדו נידהמים נוכח המראה המוזר ומחאו כפיים לאיש הקטן שהצליח לעשות את אשר אף אחד לפניו לא הצליח. ממש לא יאמן.

שמחתו של המלך לא ידעה גבול והאיש המוזר הועלה לדרגה של משנה למלך והפך לגיסו וליועצו הקרוב. תנופת הפיתוח ארכה מספר שנים והעיר החדשה והמודרנית הוכרזה כבירת המדינה ושימעה יצא לכבוד ולתהילה לכל קצווי תבל.