רוז התעוררה מיוזעת מהסיוט שלה, היא ראתה בו את אביה מת, ומאשים אותה בהיותה היא. היא הלכה לשטוף פנים ולאסוף את שיערה החום-שחור הארוך מאוד והגלי שלה לקוקו גבוה, היא התנחמה כשראתה את הקצוות שהקפידה לצבוע בגוון סגול מסוים מאוד. היא מרחה מייקאפ, שמה מסקרה ושפתון שקוף, והלכה לכיוון הספרייה הציבורית של המושבה שלה, מזכרת בתיה. מקווה לא לפגוש אף אחד מוכר. היא הסיטה מספר ספרים הצידה כדי לחפש ספר שנדחף לאחור ושלל אורות צבעוניים הופיעו מול משקפיה, היא עצמה עיניים לנוכח הבוהק והרגישה את עצמה נשאבת פנימה, היא נחתה על משהו קליל ואוורירי. ונדהמה לגלות שהיא בספרייה טבעית לחלוטין, המדפים היו עץ שהשתרג על פני הקירות, הספרים היו ספרים ישנים מכל הסוגים, והדבר שנחתה עליו היה, למרבה ההפתעה. פטרייה רכה וקופצנית בצבע סגול עם נקודות כחולות. היא ירדה מהפטרייה ורגליה נגעו בדשא הירוק החמים. באמצע האולם היה מעמד עשוי עץ גם הוא. ועליו ספר אחד. הוא היה בכריכה אדומה וקטיפתית, אבל קשיחה יחסית. באותיות כסף גדולות נכתב "האמת על הפיות" בתחתית שדרת הספר היו מספר פסים כסופים והייתה לו סימניית קטיפה שחורה. היא הייתה נעוצה בעמוד מסוים. רוז החליטה לפתוח את הספר. דמות של אישה צעירה עם שיער ערמוני ומבט נעים הוקרנה מתוך הדפים "ברוכים הבאים ל'האמת על הפיות', תפסו לכם פטרייה נוחה והאזינו לסיפור על איך פיות הפכו מין המובן מאליו לאגדה חמקמקה" היא פתחה, רוז הביטה מרותקת בספר. כהרף עין היא ראתה פיות נהנות באחו ירוק, הן צחקו ופטפטו והאכילו סוסים וחדי קרן ופגסוסים וכל סוג שניתן להעלות על הדעת, הצעירות יותר ישבו במעגל והכינו זרי פרחים. "בעבר, הפיות חיו במעין הרמוניה עם בני האדם, שטחי אחו מסוימים שהיום נקראים ניו זילנד ואוסטרליה היו שייכות להן, והן לא הטרידו אף אחד, הן היו רחוקות משאר העולם, אך כשכל יצור מכל סוג שהוא ביקש עזרה, כולן נחלצנו לעזור" קולה של האישה נשמע מנקודה לא מזוהה, רוז שמה לב לכמות נוצצים שנאספה לכנפיים מאחורי גבה, לקח לה מעט זמן לשלוט בריחוף. היא שמה לב לדמויות מהיער, היא זיהתה אותם בתור ציידים והשתנקה, היא ניסתה להזהיר את הפיות, ונזכרה שזו רק הולוגרמה "אבל לבני האדם זה לא היה מספיק. כל הזמן הם רצו יותר ויותר. החמדנות הפכה אותם לאויבים. תחילה הם לכדו את הפיות הצעירות והשתמשו בקסם שלהן, לאחר מכן הם התחילו להשתמש בשיערן של הפיות כדי ליצור אריגים שמתאימים להכל. והחלק הגרוע ביותר היה כשהם החלו להשתמש בכנפיים למטרות שונות. ביניהן קישוט." הקול נהיה אימתני יותר מדקה לדקה. השמיים שהיו בהירים התכההו, הפיות נעשו עצובות יותר, מודאגות יותר. הן ריחפו פחות. קולות הצחוק כבר בקושי נשמעו. כל קול הקפיץ אותן, הן הסתתרו עם הזאבים והדובים במאורות "תחילה, הפיות התחבאו באי שלהן, מקוות שהאנשים ילכו. אבל הם לא הלכו, כל פיה שיצאה לטפל בחדי הקרן, להשיג אוכל. כולן ניצודו, קרניים נמכרו, נוצות נמרטו, כנפיים נכרתו. זנבות קוצרו. זה המשיך כך במשך עשור שלם. עד שפעם אחת, פיה המיועדת להנהגה יצאה לטפל בסייח חדי קרן שזה עתה נולד. הוא היה שברירי, בצבע כחלחל מקסים כמו אימו. וכהרף עין שלושה חיצים נורו, הדבר הבא שראו ממנה, היו זוג כנפיים שנמכרו בשוק השחור בסין." הקול השתתק לפתע, כאילו נזכר במשהו עצוב. רוז הייתה נדהמת היא ראתה פיות עוטות ברדסים ויוצרות רפסודות וסירות ומשוטים, הכנפיים שלהן הוסתרו, ושיערן נצבע בצבעים כהים, פרחים הוסרו, מקלעות נזרקו. היא נזכרה לפתע בנחמה שהייתה לה משיערה הסגול, שהוסתר היטב על ידי אימה חוץ מהקצוות. היא הרגישה אמפתיה. וצער. הקול חזר לדבר "הפיות התחפשו לבני אדם אנושיים. הן בנו מעבורת גדולה והעמיסו את כל רכושן על הסיפון הראשון. על הסיפון השני הן העמיסו את בעלי החיים ואת כל הדברים שהם נזקקו להם. על הסיפון השלישי הן הקימו תאי מגורים עם תחנות להסתרת מאפייניהן הקסומים. הן איכסנו את כלי הקסם שלהן במגירות בתוך קופסאות מורלקס. על הסיפון העליון הן שמו ארגזים מלאים בפירות וירקות, צמחי מרפא, חומרים לבנייה, וכל מיני חלקי פיות מזויפים שנוצרו ביד אומנית. הפיות הזכרים שהיו ניווטו את המעבורת, והפיות הנקבות דאגו לכל תושבי הסיפון ותכולתו" האישה עצרה שוב. רוז בהתה באימה במעבורת שהכילה את כל הקסם שנותר בעולם. ולדעתה, הם עדיין לא הגיעו לשנת אפס. הקול של האישה השתעל מעט וחזר לספר "הם הפליגו במשך ימים ולילות, רבים מספור. בסופו של דבר הן הגיעו למה שלימים יקרא האוקיינוס השקט. הן הגיעו לחופי יפן, ותחילה התגוררו בתוך הספינה. הן מכרו תחילה את העשבים, הפירות והירקות, יצירות האומנות ודמויי הפיות." התמונה התחלפה למספר שולחנות פרוסים מול המעבורת הגדולה, היא זיהתה את תכולתן והסתכלה על העוברים והשבים שקנו את הפריטים. הקול הפעם לא עשה הפסקה ארוכה "פיה צעירה בשם רוז, אהבה את שיערה הסגול, ולכן העדיפה פשוט להישאר עם ברדס, היא בדרך כלל הייתה משחקת ורוקדת ליד דוכן המכירה, לעולם לא חושפת את זהותה, אנשים החלו להיאסף סביבה ולשלם לה בעת שרקדה בחינניות והנאה. כשהיא שרה קולה היה כה ערב עד שנעצרו והקשיבו לה, ואחר כך שילמו לה על הופעתה. אבל מה שבאמת הרוויחה ממנו היה סיפורים. היא הייתה מספרת סיפורים מעולה. לפעמים, כשהייתה מוצאת ארגז ריק הייתה מתיישבת עליו ומספרת לכולם על הרפתקאותיהן. כשנגמרו לה הסיפורים, היא המציאה אותם. היא קראה לעצמה סופרת. מישהי שסופרת את אירועי הדמיון. כשנגמרו לה הסיפורים על רכיבה בשדות על פגסוסים, היא סיפרה על נערה כלואה שחברתה הטובה ביותר משחררת אותה לחופשי, ומחזירה אותה למשפחתה. לנערה היא קראה רפונזל, ולחברתה היא קראה יו. כשנגמרו לה הסיפורים על ליקוט אוכל ביער, היא סיפרה על נערה בברדס אדום שחוצה את היער עם סל מלא בכל טוב להביא לסבתה החולה לכבוד החג, היא סיפרה על הזאב שרוצה רק ארוחה טובה, ועל הצייד שלוקח את איבריו של הזאב. סיפוריה היו מרתקים. וסיפקו יותר כסף מכולם" עיניה של רוז העכשווית נדלקו, היא זיהתה את רפונזל, שסיפורה היה שונה אך במעט ממה שהפיה סיפרה, היא זיהתה את כיפה אדומה וסינדרלה והיפיפייה הנרדמת ושלגייה ואת כל הסיפורים שסופרו, הם היו מעט שונים ממה שהכירה, אבל הניחה שזה מעשה ידיו של הזמן, מבלי משים דמעה זלגה על לחייה ונפלה על שפתה, היא הייתה מלוחה, ובעיניה היו עוד. היא מחתה אותן והמשיכה להתבונן. "יום אחד בעת שסיפרה על איך שהייתה רודפת אחרי חדי הקרן החינניים, ברדסה נפל. ושיערה הסגול הקלוע לצמה פרחונית נגלה לעיניי כול, הם נדהמו מצבע שיערה, בנות ביקשו ששיערן ייקלע כמו שלה, בנים רצו שתראה להן איך ידיה, חזקות כל כך ועדינות כל כך מסוגלות לעשות כל כך הרבה דברים. היא החלה לחשוב, שאולי הציידים, לא היו מהאזור הזה, אולי הם היו ממחוז אחר" הקול השתתק והתמונה של רוז הקטנה מרקדת נעלמה. לקח לרוז העכשווית זמן מה להתאושש ולהבין שהפרק הסתיים, והיא צריכה להעביר עמוד. היא הלכה- לא, ריחפה לעבר הספר והעבירה לפרק הבא, התמונה של רוז הקטנה חזרה והאישה המשיכה בסיפורה "רוז כילכלה את רוב מעבורת הפיות, והן עברו להתגורר בכפר קטן משלהן, כשחלקן מוכרות, חלקן עובדות וחלקן רועות את העדרים. רוז המשיכה לבוא לנמל, דואגת להסתיר את כנפיה השבריריות, שהלכו וגדלו יחד איתה. היא המשיכה לרקוד, ולשיר ולספר סיפורים. באחד הימים, קבוצת חוטבים הזמינה אותה לעזור להם בחטיבת העצים, כשהם הגיעו ליער. רובו היה כרות. רוז הזדעקה 'לא דובים ולא יער! לא היה ולא נברא! אפילו זיקית לא תסתתר כאן!' רוז הכריזה והסתובבה ללכת משם." זיק נוסף של זיהוי נראה בעיניה של רוז העכשווית, כשזיהתה את הביטוי המוכר, זה הסביר למה דווקא היערות נבחרו. האישה המשיכה בסיפורה "השנים חלפו, ודבר לא השתנה. בסופו של דבר, קמליה, אחותה של רוז מונתה למנהיגת הפיות, הן חזרו להיות ססגוניות מעט יותר ועצובות פחות, הן נשארו בכפרן, הן השתלבו עם אוכלוסיית יפן וזרמו עם הזמן, משתלבות מחדש ולא נותנות לעצמן להיכחד, הן מצאו בגדים שמסתירים את כנפיהן, ושיערן שב לקדמותו. במהלך מלחמות הן הסתתרו, נמנעות. וכשהיה שלום הם עזרו להפיץ אותו, רוז הייתה היחידה שחשפה את עצמה כפיה, בעלת סיפור כיסוי של הפיה האחרונה בעולם. הוקמו לכבודה ולכבוד תרומותיה הרבות למחוז פסלים בכל עיירה, המציגים אותה מדלגת בהנאה, מרחפת בעודה מספרת על האיים, על האחו, על חיות המחמד שלה, על חדת הקרן הכחולה שאהבה כל כך. ובין השאר. את הסיפורים שהמציאה, על שמם גם כן. נקראים סיפורי פיות. ככל שעבר זמן, הפיות שכחו יותר ויותר את מנהגיהן הישנים, והפכו לחלק מהקהילה הפשוטה, רק משפחתה של רוז שימרה את המנהגים, ביניהם חג הסמינה, הידוע גם בתור חג הקסם, שנחגג בליל ירח המלא באמצע השנה בדיוק, ומאופיין בריקודים, שירים, סעודות וחגיגות" רוז. העכשווית, נזכרה בחג האהוב, שבו היא וכל משפחתה היו רוקדים באחו סביב מדורה סגולה-כחולה, שרים שירים, צולים מרשמלו ונהנים. היא חזרה להתמקד באישה, שהתבררה כקמליה "המשפחה של רוז זוהתה עם שיערן הסגול, ותרומתן המיוחדת, מידותיהן הקטנות, העליצות וכשרונן הרב. ושאר הפיות? הן הפכו לסיפורים, נשזרו לתוך מילותיה של הפיה הצעירה, לא יותר ממיתוסים שמשתנים מדקה לדקה, כיום. בימינו כל אחד יכול לשנות את מראן של הפיות בדמיונו. ופיות ממשיכות להיוולד" האשליה נמוגה בעדינות, מרמזת שסיפור הפיות הזה נגמר, לא כמו בפעמים הקודמות, שנקטע בשביל להעביר פרק. היא לקחה את הספר בעדינות מהמעמד והתיישבה על אחת הפטריות הרכות, ששימשו בתור מושבים, היא פתחה את הפרק של איך פיות נולדות והתיישבה לקרוא
פיה היא יצור קסום, כמו דמיון שמתעורר לחיים. לכן פיה נולדת כשמישהו מדמיין אותה, כל פעם שסופר (כמו שרוז קראה לעצמה) או קורא מדמיין פיה, את המראה, את היכולות ואת עצמו בתוכה, הפיה נוצרת, ומצטרפת לאחד משני שבטי הפיות שקיימים כיום. השבט האנושי, והשבט הקסום. ברגע שפיה מגיעה לגיל המתאים היא נכנסת לספריית האגדות, שם היא לומדת על עצמה ועל בני מינה, וכך יכולה לגדול להיות מי שתרצה להיות, ולא מי שאומרים לה. מכיוון שהסיפורים על הפיות הפכו רבים כל כך, יש היום פיות מכל סוג, והן ממשיכות להיווצר, אפילו בקריאתך ספר זה
הפרק הסתיים, רוז קלטה למרבה הפלא, שעדיין יש לה כנפיים, וששיערה נעשה סגול שוב. לא לקח לה הרבה זמן להבין שזה אומר, שבין אם במודע ובין אם לאו. היא בחרה בשבט הקסום של רוז, שעל שמה נקראה. היא חייכה לעצמה. מוזיקה פתאום התנגנה בהיכל, לקח לה כמה רגעים לזהות שזה השיר שהיא שמעה כל כך הרבה פעמים. FREAKS. ואז היא הרגישה שהיא נשאבת משם. ידה נשלחה אוטומטית לכיוון הטלפון שלה וכיבתה את השעון המעורר, היא שפשפה קורי שינה מעיניה והרגישה צביטת כאב קטנה בליבה כשהבינה שזה לא היה דבר מלבד חלום. היא קלטה ששיערה החום עם הקצוות הסגולים קיבל גוון שנוטה יותר לסגול שהיה לרוז מהחלום וחייכה לעצמה. מחליפה למדים של בית הספר ואוספת את שיערה בדיוק כמו בחלון, לקוקו גבוה. היא שמה מסקרה, מייקאפ ושפתון שקוף וירדה עם התיק והטלפון שלה לאכול ארוחת בוקר. מאוחר יותר באותו יום, היא מצאה את הספר מהחלום בתיקה, והרגשת החמימות לא איחרה להגיע. בלי ספק שהשנים הבאות הולכות להיות נחמדות, עם או בלי פופולריות על.
הסוף