אמא אומרת שבלילה בזמן שהוא יישן, הם יעברו לגור בכוכב החדש. תהיה לו שם מיטה של גדולים, לא עריסה כמו בחללית כי הוא כבר מזמן לא תינוק. כשפקח את העיניים, הוא היה על הידיים של אבא. כשהסתכל למעלה, הוא ראה שהשמיים ירוקים. אמא אמרה לו שזה ככה בגלל הצינורות, כל הצבעים יהיו מעט שונים בכוכב החדש. כשהשמש מתקרבת לרצפה כדי ללכת לישון, השמיים נהיים סגולים. אמא נראית אחרת בתוך הצינורות בכוכב החדש, הצבע של השיער והעור ירוקים כמו השמיים. הצבע של כולם שונה, גם שלו. הריח שלה נשאר אותו דבר, ריח מתוק של חלב. גם הקול שלה נשאר עגול וחם. לפעמים הם פוגשים גדולים ואז אמא משמיעה קולות מוזרים והם גם משמיעים חזרה. הוא בוכה ואומר שהקולות מפחידים. אבא אומר שזאת השפה של הכוכב החדש ושגם הוא לא מבין עדיין, אבל הם ילמדו. הוא אומר שיהיה להם טוב שם, הוא יגדל אוכל ואמא תצייר ציורים שיבנו מהם עוד בניינים וצינורות. סבא וסבתא בחללית בדרך אליהם, אבל ייקח עוד זמן עד שיגיעו. בימים הראשונים בכוכב, הוא נצמד לאמא. כשהלכו בצינורות, אמא לקחה אותו על הידיים והוא חיבק לה את הצוואר והסתכל סביב בגדולים שהלכו לידם. הוא ראה עוד קטן אחד, שהחזיק אותו גדול עם שפם ומשקפיים. הקטן צחק והשמיע לכיוונו רעשים חזקים של הכוכב החדש שהבהילו אותו. הוא בכה לאמא, לא רוצה להיות בצינורות יותר, תחזירי את השמיים, תחזירי את השמיים הכחולים. היא חיבקה ונישקה אותו ואמרה שגם השמיים הירוקים יפים. השמש נשארה עגולה, אבל היא אומרת לא להסתכל ישר לתוך השמש, כי היא לא טובה לעיניים. רק כשהשמיים נהיים סגולים אפשר להסתכל לקצת. לאמא כבר כבד בידיים, אז הוא משתמש ברגליים שלו כמו גדול. אבא מחזיק לו את היד מצד אחד ואמא מהצד השני ואז הוא קופץ באוויר ומרגיש שהוא עף. הוא צוחק. הצינורות מובילים לפארק שם הצינור גבוה במיוחד ויש שם דשא ועצים כחולים. הוא נוגע בדשא הכחול, תולש חתיכות ממנו עד שאמא מבקשת שיפסיק. לפני שהוא הולך לישון, אבא מספר לו שהוא מגדל תותים מיוחדים בעבודה. הם יהיו גדולים כמו כף היד של אבא. תלך עכשיו לעבודה! ככה הוא אומר לאבא, תלך לגדל את התותים לכוכב החדש! אבא צוחק ובבוקר יוצא לגדל את התותים, והוא נשאר רק עם אמא עד שאבא יחזור.
בוקר אחד, אמא לוקחת אותו דרך הצינורות לבניין שחור גדול עם המון חלונות וגג כסוף משולש. הם עולים במדרגות ונכנסים לחדר. בחדר יש רעש, צעקות, בכי. יש גדולים והרבה קטנים והקירות והרצפה במלא-מלא צבעים ויש רעש בעיניים. הקטנים צועקים וכואב לו באוזניים. הוא בוכה. אמא מחזיקה אותו עליה. היא מתיישבת על כיסא, הוא יושב על הברכיים שלה והיא לוחשת לו שהוא נשאר שם, ושהיא תחזור עוד מעט. לא, לא, אמא, אמא, הוא בוכה. הוא צועק כשהיא יוצאת מהחדר. הגוף שלו חם והבגדים רטובים. הוא עשה פיפי, אפילו שהוא כבר יודע איך להתאפק. הוא לא תינוק. הוא בוכה ומרגיש יד שמלטפת לו את הגב והשיער, אבל אמא לא שם. מחליפים לו בגדים והוא יבש. הוא עדיין בוכה. ואז אמא חוזרת. אמא, אמא, הביתה. הביתה. אמא אומרת שיהיה לו טוב בבניין, אבל קשה לו לשמוע כי הוא עוד בוכה. בבית, הוא מספר לאבא שהיה מפחיד ואבא אומר שגם הוא פוחד לפעמים. ממה פחדת אבא? הוא שואל. אבא מלטף לו את הראש ואומר שהוא פחד לגור בכוכב החדש, אבל שעכשיו הוא אוהב אותו מאוד.
בבוקר הם שוב הולכים לבניין השחור. הוא מתחיל לבכות כשהוא רואה מרחוק את הגג הכסוף. אמא, אמא, הוא בוכה, אל תלכי. אמא מרימה אותו על הידיים וממשיכה ללכת. לא אלך היום, היא לוחשת לו, אבל הוא לא מצליח לשמוע. אמא מחזיקה אותו חזק והוא מניח עליה את הראש. היא מלטפת אותו ומעבירה לו אצבעות בשיער. אמא, אמא. הפנים שלו רטובות. אמא מנקה לו את האף. הוא רואה את הפנים שלה ומסתכל בעיניים שלה שהם כמו הדשא הישן והשמיים החדשים, ירוקים-ירוקים. שוב המדרגות, שוב החדר. שוב רעש, שוב צעקות, שוב כאב אוזניים. אמא מחזיקה חזק על הידיים, ואז, צלצול פעמון. שקט. הוא מביט ורואה את הקטנים הולכים ומתיישבים על הרצפה מול הגדולה. הגדולה משמיעה רעשים בזמן שהקטנים מסתכלים עליה. ופתאום, הופ! הגדולה עושה רעש-צחוק-חזק ומוחאת כפיים והקטנים כולם מתחילים לצחוק גם! מה זה? מה קרה? הוא מחבק את אמא חזק ומסתכל סביב. הגדולה עושה עוד רעש והקטנים מוחאים כפיים שוב. ואז כולם שמים ידיים על הראש. הגדולה באה לאמא ומשמיעה רעשים ואמא משמיעה לה רעשים בחזרה. שתיהן צוחקות. אמא מנסה להניח אותו על הרצפה, שיעמוד על הרגליים כמו גדול, אבל הוא מחזיק אותה חזק ולא נותן. אל תלכי, אל תלכי. הם יוצאים מהחדר למדרגות ויוצאים מהבניין. אמא נותנת לו שוקולד מהתיק שלה ואומרת לו שמחר הוא יאהב את הבניין השחור אפילו יותר.
בבוקר הוא קם ובכלל לא אוהב את הבניין השחור, רק את השוקולד. הוא מסכים ללכת ברגל ואמא מחזיקה לו את היד. היא אומרת לו שגם היום היא נשארת אתו. הוא אוהב לקפוץ ממקומות גבוהים והיא מרשה לו לקפוץ מארגזי עץ שמונחים בצינור בדרך לבניין. במדרגות כשהוא עולה אמא שרה לו שיר, קפיץ-קפוץ קפיץ-קפוץ וכשהיא שרה הגוף שלו זז לצדדים והוא עולה את כולם מהר-מהר עם חיוך. הוא רואה את הדלת לחדר הרועש, מסתובב לאמא ומחזיק לה את היד חזק-חזק. אמא, הוא אומר ומרגיש שהעיניים נהיו רטובות. כשהם נכנסים לחדר אין רעש, יש מוזיקה בחדר, הקטנים רוקדים. הוא אוהב לרקוד. יש גם בועות סבון ואחת באה לכיוונו והוא מרים את האצבע ונוגע בה ואז טאק היא נעלמת והוא צוחק וגם אמא צוחקת. הגדולה באה ומשמיעה שוב רעשים עם אמא. היא מתכופפת אליו ומחייכת חיוך גדול. יש לה עיניים כמו הדשא הכחול וריח של ממתקי לימון והרעשים שהיא משמיעה נשמעים עכשיו כמו מוזיקה. הקטנים רוקדים ואמא מתקרבת אתו אליהם והוא לוחץ לה את היד ואז אמא מתחילה לרקוד עם הקטנים. וגם הגדולה. כולם רוקדים והוא רוקד את ריקוד הקפיץ-קפוץ של המדרגות. יש קטנים שמשמיעים קולות יחד עם המוזיקה והוא מנסה להשמיע קולות כמוהם וכולם צוחקים. כמה קטנים מחזיקים ידיים ורוקדים במעגל. אחת מהקטנות עם שמלה כחולה וסרט ירוק בשיער. היא מחייכת חיוך גדול וצוחקת ומחבקת קטן אחר. היא קופצת במקום והשמלה שלה קופצת איתה. הוא ניגש אליה וקופץ לידה. הגדולה משמיעה רעשים ואמא מצביעה על הקטנה ואומרת לו שזו אמה. אמה מחייכת ומרימה את הידיים באוויר. הוא מסתכל סביב ורואה שכל הקטנים מרימים את הידיים באוויר וגם אמא וגם הגדולה. אז הוא גם מרים את הידיים והם מחייכים. כשהם עוזבים, אמא שואלת אם היה כיף היום והוא אומר שכן ושואל אם אפשר שוב שוקולד והיא אומרת רק אחד אחרי האוכל.
בבוקר אמא שואלת אם הוא מוכן ללכת לבניין השחור והוא שוב לא רוצה. היא מספרת לאבא שהוא עלה אתמול מהר-מהר במדרגות ובדרך קפץ בצינור ממקומות גבוהים. הוא אומר לה שהוא רוצה לקפוץ מהם שוב ושהיא תמחא כפיים והם יצחקו ביחד. ונשיר את השיר במדרגות, של הקפיץ-קפוץ. אמא אומרת לו שבטח שישירו את השיר. היא ואבא מסתכלים עליו כשהוא אוכל תות גדול ומחייכים אחד לשני. הוא מצליח לעלות במדרגות לפני אמא וכשהם פותחים את הדלת שוב יש מוזיקה והקטנים אוכלים אטריות כתומות. אמה גם יושבת בשולחן ואמא שואלת אם הוא רוצה לשבת לידה ואומרת לו שהיא תישאר ותסתכל. הוא הולך ומתיישב ליד אמה והיא מחייכת אליו ומשמיעה רעשים והוא מסתכל אחורה אל אמא שמחייכת גם. הגדולה משמיעה רעשים ואז שמה צלחת מולו ואומרת לו שזה טעים בשבילך והוא צוחק כי היא מדברת מוזר ואז היא ממשיכה להשמיע רעשים שהוא לא מבין. הוא אוכל אטריות מהצלחת כמו אמה וטעים לו. הקטנים מסביב משמיעים רעשים וצוחקים. קטן אחד זורק אוכל ושניים לידו צוחקים והגדולה משמיעה רעשים חזקים ואז הם מפסיקים וקמים מהשולחן. יש רעשים שחוזרים שוב ושוב, הוא שומע אותם. ב-לה, ב-לה, ב-לה. הוא אומר חזרה, בא-לה, וכלום מסביבו צוחקים אז הוא מחייך גם. ליי-לה, ליי-לה, ליי-לה, אמה אומרת ומצביעה על קטנה עם שמלה כתומה ונקודות סגולות, ליי-לה. הוא אומר ליילה. הקטנה עם הנקודות מחייכת אליו ועושה לו שלום עם היד ומשמיעה אליו קולות. בא-לה, הוא אומר שוב והן צוחקות. אמא אומרת לו שהוא יכיר את השמות של כולם, לא רק של אמה ובלה והוא רואה שכל קטן בחדר נראה שונה. לליילה יש שיער כהה אסוף ועיניים גדולות-גדולות ופה קטן ואף קטן. לקטן אחר יש שיער בהיר עם תלתלים כמו של אבא ולחיים קצת נפוחות. לאחר יש משקפיים ושיער בהיר חלק. הוא מסתכל על הקטנים ורואה שיש גם משחקים בחדר. יש פאזל וקוביות שאפשר לבנות מהם מגדל. אמא יושבת איתו ועם אמה. הם בונים ביחד. ואז אמא קמה לדבר עם בלה והוא נשאר לשחק עם אמה.
בבוקר הם קמים ויוצאים לבניין השחור. בדרך, הוא קופץ מהארגזים ועולה במדרגות עם הקפיץ-קפוץ ונכנס בדלת. בלה יושבת על כיסא והקטנים יושבים במעגל סביבה ושרים שיר. הוא מכיר את המוזיקה ומנסה לשיר איתם. אמא אומרת שהיא הולכת לקצת. הוא בוכה והיא נותנת לו חיבוק חזק ואומרת לו שאמה רוצה שישחק איתה. וגם ליילה, שמחזיקה כדור עם פסים צהובים. ליילה זורקת לו את הכדור והוא תופס וזורק לאמה. בלה מגיעה ומשמיעה רעשים ואז מתכופפת אליו ואומרת לו אוכל עכשיו טעים והוא רץ לשבת ליד אמה וליילה. הם אוכלים אטריות צהובות בלי רוטב וטעים לו. כשנגמר האוכל, הוא קם ושם את הצלחת איפה שאמה וליילה שמות את הצלחות שלהן. בבית, אמא לוקחת לו את הצלחת, אבל פה הקטנים עושים כמו הגדולים. גם בלה שמה את צלחת במקום וגם הילד עם המשקפיים וגם הקטנים האחרים. טירו, טירו. ככה אמה אומרת. טירו, טירו ומצביעה על הקטן עם המשקפיים. טירו. אמה, ליילה, בלה, טירו. ככה הוא אומר והם מחייכים אליו ומשמיעים רעשים. בלה שרה והקטנים שרים גם והוא זז לצדדים ומזיז את הידיים ואז את כל הגוף. זה השיר שבסוף כולם מרימים ידיים. כל הקטנים עומדים ליד הדלת בשורה, הוא מסתכל עליהם ואז אמה באה ותופסת לו את היד ומושכת קצת שיעמוד לידה. בלה פותחת את הדלת והם יוצאים מהבניין השחור לדשא הכחול שנמצא בחוץ. יש ארגזים וכדורים צבעוניים על הדשא. אמה יושבת ותולשת דשא כמו שהוא אוהב והוא מתיישב לידה ומתחילה לתלוש גם. בלה לא אומרת להפסיק כמו אמא, היא רק מחייכת ואז גם טירו בא וגם ליילה ויש בדשא משהו קטן-קטן שזז והם מסתכלים על כל הרגליים שלו הולכות מהר מהר. ואז הוא שומע את הקול של אמא. הוא רוצה להישאר ולשחק עם הכדורים. אמא עומדת בצד עם בלה ומחכה לו. בבית, כשהשמש נהיית סגולה הוא עדיין מדבר על החברים שלו. הוא מספר לאבא שגם הוא פחד אבל עכשיו הוא אוהב את הכוכב החדש. הוא רוצה ללכת לבניין השחור עם הגג הכסוף. הוא כבר מחכה למחר.