הקדמה
קייל הוא ילד רגיל לגמרי. יש לו משפחה ממוצעת ומעמד ממוצע בשכבה, כמות חברים ממוצעת וציונים ממוצעים לחלוטין. כנראה שהדבר היחיד שמיוחד בו הוא החיבה לטיולים שנתיים, אותם כל בית ספרו מתעב לגמרי. ולא כי הוא חש מחובר לטבע, או משהו פיוטי אחר, הוא פשוט יכול להשתולל ולעשות שטויות עם חבריו. כל עוד הוא בדיוק בין המורה המובילה והמאספת. אבל, באופן אירוני ביותר, בטיול השנתי של כיתה ה', החיים הממוצעים שלו התהפכו לחלוטין, בלשון המעטה.
פרק ראשון – המערה
קייל הלך בשביל יחד עם חבר הטובים ביותר, טום וערן. לידם היה נחל ארוך ועמוק, שכמובן אסרו עליהם להתקרב אליו. טום וערן מיד פצחו בתחרות מגוחכת, כמו תמיד. הנושא היה, בקיצור, לשתות מהמים של הנחל לידם. שניהם לא רצו לעשות זאת, למרות שהמים לא נראו מזוהמים, אבל קייל רצה קצת דרמה כדי לחשוב על משהו אחר מלבד החום הנורא ששרר סביבם. הוא ידע מה יגרום לחבריו לעשות את זה. הוא פנה לרינת שהייתה מלכת הכיתה וטום וערן היו מאוהבים בה עד מאוד ונחושים להרשים אותה. "היי רינת" אמר קייל. "טום או ערן הולכים לשתות מהמים האלה." "נראה אותם" לעגה רינת. טום מיהר ובא לשתות אבל אז אמר "לא נראה לי שכדאי לעשות את זה עכשיו, המורות יראו." "ידעתי שאין לך אומץ" אמרה רינת "בטח שיש לי, תראי, אני שותה רק עוד שנייה" הוא לגם את כל המים באחד הבקבוקים שלו ובא למלא את הבקבוק במי הנהר אבל אז המציא תירוץ נוסף "שתיתי את כל הבקבוק שלי, עכשיו אני צריך ללכת להתפנות." נראה היה שהוא קיווה שמילה כמו "להתפנות" תרשים את רינת אבל לא נראה שאכפת לה. "זוז מפה פחדן, אני אעשה את זה" אמר ערן ודחף את טום מהנהר חזרה לשביל. הוא עמד לשתות אבל אז קרה הדבר שהתחיל את רצף המוזרויות של אותו יום. קייל תפס את הקפוצ'ון של ערן ומשך אותו מהנהר מתוך תחושת דחיפות שלא היה לו מושג מה מקורה. "היי!" קרא ערן. "ידעתי" אמרה רינת בהתנשאות והסתלקה משם בנפנוף שיער. קייל, ערן וטום מיהרו להמשיך ללכת כי הם התקרבו במידה מסוכנת למורה המאספת. "למה עשית את זה?" שאל ערן את קייל המבולבל "אין לי מושג" אמר קייל אבל לא באמת הקשיב לערן. הוא ניסה להבין מה קרה ושיבש לגמרי את החיים הרגילים שלו אבל לצערו הוא בדיוק קיבל נזיפה. "קייל נברמן חזור מיד לשביל!" צעקה המורה המובילה. קייל התנער מהמחשבות ושם לב שהתרחק מאוד מהשביל. מולו היה מפל שקצף בעוז לתוך בריכה. חבריו היו הרחק מאחוריו. קייל הסתובב חזרה. הדבר האחרון שרצה היה להיענש. אבל כל פעם שניסה להמשיך ללכת, התחושה שתקפה אותו כשערן ניסה לשתות מהנחל, התעוררה לה מחדש בליבו. המורה צעקה שוב "קייל חזור הנה מיד!" הוא ניסה, באמת שניסה, אבל משהו מנע ממנו להתקדם ולהצטרף לכולם. המורה העצבנית רצה בזעם לקראתו. הוא כל כך לא רצה לחטוף נזיפה והמורה הזאת שנאה אותו יותר מכולן. הוא ניסה לחשוב על מקום להתחבא בו והמפל בלט לעיניו. הוא מיהר להסתתר מאחורי המפל. ידיו צמודות לסלע החלקלק. הוא היה כל כך מבוהל. המורה התקרבה והמחבוא הזה לא הספיק לו. התחושה הזאת ריצדה בתוכו בטירוף אבל אז הסלע מאחוריו התרכך תחת ידיו. פתאום מאחוריו לא היה יותר סלע.
הוא נפל על הישבן בתוך מערה מוארת בקושי. הלפידים שם בערו באור כחול מהבהב. קייל בחן את החדר סביבו. הוא חש רגוע באופן לא הגיוני, בהתחשב בזה שהיה בחלל מערה סגור. שנפל אליו מתוך סלע. שעכשיו היה מוצק כאילו לא זז מעולם. וילונות היו מסודרים במעגל סביב המערה כך שקייל לא היה יכול לדעת מה גודלה. בחלל שכן ראה היו שולחן כתיבה עשוי עץ שלידו היה כיסא. שידת מגירות ניצבה ליד השולחן ומולה הייתה תיבה בלי מנעול או צירים כך שלא היה ברור עם היא באמת תיבה הוא סתם קישוט. על כל הקירות היו מדפי אבן מלאי ספרים עתיקים למראה וכל מני חפצים משונים אף יותר. למשל גלובוס שהכיל הרבה יותר ארצות מאלו שהוא אמור להכיל.
על הגלובוס היה מצוייר סימן של של טיפה. בתוך הטיפה הייתה מעין סולמית שבמרכזה היה גלגל שיניים. קייל שם לב שהטיפה ממוקמת בערך בנקודה בה היה אמור להיות המסלול לפי המפה שהראו להם במצגת הכנה לטיול. במערה היו גם פסל עצום בצורת אותה טיפה ומפתח עם אותו סימן שמעטר אותו. אבל המשונה מכולם היה גולגולת של יצור לא ברור, מעין אדם ציפור עם שש ארובות עיניים. אבל הכי מוזר? מתוך הגולגולת יצא אור כחול שזינק על הלפידים כל פעם שהאור נחלש בהם וחיזק אותו.
קייל התקרב לגולגולת בבהלה ומצא את עצמו נוגע באור הכחול בלי שהבין למה. קייל הסתובב בחדר וניסה להסיט את הווילונות ללא הצלחה. הוא הצמיד את ידיו לאבן שקודם לכן הייתה דלת וניסה לעורר שוב את התחושה. כבר היה לו ברור עכשיו שזה קסם ואחותו הגדולה חפרה לו מספיק על הספרים שהיא קוראת כדי שיבין שאין סיכוי לצאת מהחדר סתם ככה. לכן, קייל התרוצץ בחדר ופתח מגירות, פתח ספרים ולחץ על קירות אך שום דבר לא קרה. לבסוף ניסה להסיט את הווילונות או למצוא דרך לעשות את זה אבל הכל כשל. קייל התיישב על הכיסא ואז מצא סוף סוף משהו מעניין. כל פעם שהתיישב הוילונות נעו כאילו מרוח אבל לא הייתה כזאת. קייל חיפש מנגנון סודי אבל לא מצא כזה בשום מקום. הפתרון לא הגיע.
פתאום משהו השתנה. האוויר במערה זז כאילו מפנה מקום לכניסה של אנרגיה חדשה. הלפידים בערו באש אדומה וגם כזאת יצאה מהגולגולת. הציור בגלובוס השתנה לאותו סימן רק עם להבה במקום טיפה. הפסל השתנה גם הוא ללהבה והכיסא הפך נוח פתאום אבל גם לוהט. קייל זינק ממנו בבהלה וראה איך המדפים מתרבים ומתמלאים בהרבה יותר ספרים. יצירות אומנות רבות הופיעו על הקיר וגם מדליה שהיה כתוב עליה: "לברגדסית הטובה ביותר בתחרות היסודות השנתית של כלוגם" השידה התמלאה חפצים מוזרים ועוד ספרים. אחת המגירות נפתחה ומתוכה יצא יצור מתוק במיוחד שנראה דומה באופן מטריד לגולגולת. היצור התכרבל על השטיח. קייל ההמום חיפש מקום להתחבא בו אבל אז הסלע שדרכו נכנס קודם, נפתח שוב ולמערה נכנסה רינת.
פרק שני – ברגדסים
"מה אתה עושה במערה שלי?" שאלה רינת "אני לא ממש יודע" הודה קייל "אני מבינה. גם אתה ברגדס" אמרה רינת "איזה יסוד אתה? נראה לי שאתה מתאים למעמד שלישי. אולי מתכת או פלסטיק. אולי זה מטעה ואתה בעצם עץ? עכשיו שאני חושבת על זה אתה לא נראה לי של מוחשיים, אולי דיבור? באיזה צבע היו הלפידים?" "מה?" שאל קייל. הוא לא הבין כלום ממה שרינת קישקשה אבל ענה "כחול נראה לי. אולי את יכולה להסביר לי מה קורה פה?" רינת התעלמה לחלוטין מהחלק השני של המשפט והתרכזה בראשון "אין סיכוי שכחול. אני חשבתי שאני היחידה" "תסבירי כבר!" צרח קייל "אוקי אוקי, אבל זה יהיה ארוך" הזהירה רינת. "יקח כמה שיקח" אמר קייל. "אוקיי" התחילה רינת. "אז ככה, בעולם יש אנשים שנקראים ברגדסים הם חיים או בעולם שלהם או בעולם האנושי. אלה שגרים בעולם האנושי עוברים לעולם של הברגדסים דרך מערות כאלה בדיוק. אבל יש למערה תפקידים נוספים. למשל ברגדס שלא היה מודע לכוחותיו וחי בעולם האנושי יגיע באיזשהו שלב בחייו למערות מסוג זה. שם יאלץ לשהות עד שכוחותיו יתייצבו.
"אבל מה יחשבו על זה שהוא נעלם במערה? לא יחפשו אותו?" שאל קייל "כשאנחנו במערה, האחרים לא מרגישים את זה. אנחנו יכולים להיות פה שנים ובחוץ זה יראה כאילו נעלמנו רק לרגע". "
"קודם כשבילבלת אותי עם מה שאמרת שמעתי אותך מתייחסת למעמדות. למה התכוונת?"
לברגדסים יש גם מעמדות. המעמד העליון הוא של ברדגסים בעלי שליטה באחד מארבעת היסודות הראשיים: מים אדמה, אש ואוויר. אבל בנוסף לזה במעמד העליון יש גם כוח חמישי שהוא כוח זמן. המעמד השני הוא המעמד בו רוב הברגדסים נמצאים. יש להם שליטה ביסודות משניים נרחבים. למשל שליטה בעצים, בנוסף גם יש להם שליטה באור.
"מה זה שליטה באור?" שאל קייל "אה, הם יכולים להפוך אותו לחומר מוצק. למשל ליצור כסא שקוף מאור שמש". "וואו מגניב, הלוואי שיהיה לי את זה".
"המעמד השלישי שולט ביסודות משניים ספציפיים. למשל בעוד הברגדסים עם כוח העצים במעמד השני יכולים לשלוט בכל העצים, במעמד השלישי הם יכולים לשלוט רק במין מסוים של עצים"
"הם יכולים לשלוט גם בקלורטריה?" "מה? לא חשוב, כל מיני עצים" גילגלה רינת עיניים.
קייל התחיל להרגיש חור בראש מכל המידע החדש אבל רינת המשיכה להסביר בהתלהבות. "המעמד הרביעי לעומת האחרים שולט בדברים שאי אפשר לגעת בהם והוא לא יכול לשנות את טבעם לטבע מוחשי. למשל ברגדס בעל כוח דיבור יכול לגרום לאנשים להגיד מה שהוא רוצה או להגיד מילים שיהפנטו אותם אבל מילים לעולם לא יהפכו לדבר מוצק".
"בקיצור, כוחות מוחשיים הם הכוחות השווים יותר וכוחות מופשטים זה כמו להיות הומלס?"
"בערך. אבל אני" אמרה בקול מתנשא "אחת מהמעמד הראשון, יש לי כוח אש". "ולך מסתבר" אמרה רינת באף עקום "יש כוח מים. שאלות?" קייל רצה להגיד "כן המון" אבל למען האמת הייתה לו רק אחת "אמרת שצריך להיות מוכן מבחינת כוחות. מה אני צריך לעשות?" שאל בסקרנות. "יכול להיות שאתה כבר מוכן" אמרה רינת "לפעמים במעמד ראשון צריך רק להסביר והמוח שלך כבר מכין אותך" "אז איך בודקים את זה?" שאל קייל בהתרגשות "כשנכנסתי המערה השתנתה עבורי. בו נשנה אותה חזרה עבורך ולפי מצבה נדע אם אתה יכול להמשיך מפה הלאה".
"הלאה לאן?" "לכלוגם. העיר שהמערה הזו מקשרת אליה". "למה לי ללכת לשם?" שאל קייל. "תוכל ללמוד שם שליטה בכוחות שלך ואז להחליט אם לבנות לעצמך שם בית בכלוגם, למחוק את הזיכרון של המשפחה האנושית שלך ולהיפרד מהחיים הרגילים או להישאר אצל המשפחה האנושית שלך ולחיות חיים רגילים רק עם כוחות קסם".
"אז איך עושים את זה?"
"תיגע בפסל שיש לו סימן שהשתנה ללהבה. הלהבה תחזור להיות טיפה והמערה תהפוך שוב למערת מים".
קייל נגע בפסל ומיד המערה השתנתה. בהתחלה נראתה כמו שהייתה כשנכנס אליה. פסל, שידה, מדפים, גלובוס, מפתח, גולגולת מוזרה. אבל אז נוספו המון דברים: ספרים התחלפו, חפצים השתנו מגירות התמלאו ושטיח כחול הופיע. בנוסף לכל התכרבל עליו פיל קטן מאוד, בערך בגודל של חתול, שקרן נוטפת מים ביצבצה בין אוזניו הגדולות.
"יפה " אמרה רינת "עכשיו תפתח את הוילון". קייל התקרב בהתלהבות לוילון וניסה למשוך אותו הצידה אך כלום לא קרה. קייל ניסה שוב ועדיין כלום. הוילון סירב לזוז. קייל התאמץ והתעקש והתרגז יותר ויותר. "מוזר זה אף פעם לא קרה לי או לאף אחד. אולי כדאי שתנסה-" קייל קטע אותה בצרחה זועמת וזרק על הוילון כדור בדולח מתערבל שמצא באחת המגירות. "עצור!" צעקה רינת. אך זה היה מאוחר מדי. הכדור התנפץ לרסיסים על הוילון ומבין השאריות יצא צל בדמות אדם, שלמרות שהיה חסר פנים, היה ברור שהוא מחייך ברשעות. הוא גדל וגדל ועמד למלא את כל המערה. רינת זינקה בזריזות של לוליינית ונגעה בסימן של הטיפה על הפסל. תוך כדי קפיצה, תפסה בקייל ונגעה בקיר. האבן הפכה חדירה כמו אוויר. הם צנחו על האדמה שמחוץ למערה. לידם היו גחלים ולא היה שום זכר למפל שהיה שם קודם. קייל הופתע מהשינויים שקרו מחוץ למערה אבל לא שאל שאלות. לא הייתה לו הזדמנות. רינת תפסה בידו ומשכה אותו אחריה בזמן שרצה בזיגזג בין העצים. קייל חשב שזה מוזר כי אף אחד לא רדף אחריהם.
בערך בפעם ה-7000 שקייל ביקש לעצור הם באמת עצרו וקייל שם לב שהם עלו על הר גבוה מאוד. מתחתיו הוא ראה במרחק של בערך 10 קילומטר כלפי מטה את הנקודה שבה הייתה המערה ומאחוריהם הוא גילה את האוקיינוס.
רינת עזבה את ידו והביטה מטה "זה לא מספיק" מילמלה "הוא יגיע אלינו" ואז הסתובבה לכיוון הים ומילמלה "זה בחיים לא יצליח. הכוחות של קייל עדיין לא מספיק מפותחים בשביל להעביר גם אותי מעל המים" "מה קורה פה?" שאל קייל. רינת נאנחה "מה שקורה פה הוא ששחררת לעולם רוע גדול יותר משאפשר להאמין והיחיד שיכול לעזור לנו נמצא במרחק אלפי קילומטרים מפה"
"הרגע עברת 10 קילומטרים ב 20 דקות" ציין קייל "אני יודעת" אמרה רינת "אבל אני לא יכולה לרוץ על הים ובאוויר אני לא אוכל לסחוב אותך" "את יכולה לעוף!?" שאל קייל בתדהמה "לא עם מישהו, אבל כן" ענתה רינת. קייל העדיף לא לגלות עוד דברים שהיא יכולה לעשות כי הראש שלו כבר היה על סף התפוצצות מכל המידע החדש אבל אז עלה בדעתו רעיון "אמרת שאני שולט במים נכון?" שאל קייל בהתלהבות "כן, אבל אין סיכוי שאתה יכול לעשות את זה. עוד אין לך הכשרה."
לקייל נמאס להקשיב. אחרי הכל עדיין היה לו קשב ממוצע. הוא תפס את רינת והתרכז. הוא קיווה שזה יצליח וכן! גל עצום בא מהים ונשא אותם עליו כאילו יש מתחתיו גלשן. קייל נהנה מאוד מהתחושה אבל חוסר היציבות שחווה מידי פעם גרם לו להצטער שהעדיף להישאר בבית במקום ללכת לקייטנת גלישה כמו כל חבריו בקיץ. אבל לרינת זה היה הרבה יותר מפחיד. אחרי הכול אש ומים הם הפוכים והיא תמיד שנאה את הים. אבל היא עדיין כיוונה את קייל למקום שהם היו צריכים ללכת אליו.
כשהגיעו ליבשה, קייל צנח על הקרקע מותש ורינת לקחה בחזרה את הפיקוד. היא רצה ומשכה אותו עד שהגיעו לרחבה ליד מוזיאון אחד. רינת וקייל נכנסו פנימה אבל רינת לא נתנה לקייל להביט בתערוכות היא הובילה אותו ישר לתערוכת הדינוזאורים שהייתה בחוץ. הייתה שם מדורה קטנה מאוד, רק גחלים אפילו לא דולקים. רינת גילגלה עיניים "הוא כזה צומי" מלמלה ונגעה בשאריות המדורה. מיד כשנגעה בגחלים, נחתו קייל ורינת במערה. המערה הייתה שוב המערה של רינת, עם אש ולא עם אור כחול. והיה בה אדם זר שבדיוק קפץ מכיסאו וניסה להראות כאילו לא נשרף לו הישבן. "מי אתה?" שאל קייל מיד "תכיר את אחי" נאנחה רינת "מכשף הזמן היחיד שחי בימינו ולצערי הרב, הסיכוי היחיד שלנו".
פרק 3 מיילו
"אתה יכול לקרוא לי מיילו" אמר אחיה של רינת ברשמיות תוך שהוא טופח על ישבנו לא כל כך ברשמיות. "תקשיב מיילו, קייל פה עשה טעות נוראית ושחרר את שדאו. הצלחנו לברוח רק במזל והוא כנראה עדיין כלוא במערה" עידכנה רינת. פתאום קייל הבין כמה נזק הוא עשה ושמח שאח של רינת יכול להציל את המצב. אבל מיילו המשיך לעמוד זחוח ושאל "מה שמעניין אותי הוא מה יצא לי מכל הסיפור הזה" "אתה צוחק עלי?!" צרחה רינת "ייצא לך לחיות!" אבל מיילו לא התרשם "במידה ששדאו יצליח לשבור את גבולות המערה אני יכול לעבור לזמן לפני שעשיתם את הטעות הזאת ולחיות לי בשלווה וכאשר שוב יגיע הזמן אני אחזור אחורה וככה לנצח". רינת נראתה כאילו היא הולכת להרוג את אח שלה. היא נשמה עמוק ונעמדה מול אחיה "תמיד ידעתי שאתה אנוכי ורשע ודואג רק לעצמך אבל אני טעיתי אתה פשוט מפחד. והאמת? בצדק. ידוע שהאיזון עדין מאוד ואם תמות אז הזמן ישתגע. אתה מאזן את הזמן בעצם קיומך". רינת ניסתה כיוון אחר. "אולי תחזיר אותנו בזמן. אנחנו נסתכן שוב ואם הפעם נמות, יש עוד קוסמי מים ואש שישמרו על האיזון בעולם"
מיילו נראה מאושר כמעט כשלחש משהו לאחותו היא הנהנה בצער ופנתה לקייל "קוסם האש הנוסף מלבדי נפטר לפני שנתיים, שכחתי, אבל אתה יכול ללכת. עדיין יש קוסם מים חי." קייל בהחלט היה מעדיף שקוסם המים הנוסף היה מת אבל השחרור של שדאו הייתה הטעות שלו. רק הוגן שהוא ישא בהשלכות. "טוב, אני מוכן, מה צריך לעשות עכשיו?" קייל קיווה שנשמע בטוח בעצמו יותר משהרגיש. "לא, עדיין לא קיבלתי את התמורה שלי" אמר מיילו. הפעם היה תור קייל כמעט להרוג את מיילו אבל במקום זה שאל בחוסר רצון – "מה אתה רוצה?" מיילו חייך בשמחה ונגע בפסל כדי להפוך את המערה להיות מערת זמן. אז פנה אל המגירות שעכשיו היו כתובים עליהם שמות מוזרים. הוא עבר באצבעו את 'ציפור השש' 'רנבוב' ו 'צימנד' עד שהגיע אל מגירה שהיה כתוב עליה 'חדקן מימי' "או בשמו העממי פיל מים" הסביר מיילו. "כבר הרבה מאוד זמן אני אוסף חיות לכל מיני מטרות ובגלל שאני לא אוהב לצאת החוצה כל מי שבא אלי כדי לבקש כל מיני דברים של זמן אני אומר לו להביא לי חיה אחרת. כמעט סיימתי את כל האוסף אבל חסרים לי כמה. לך יש כוח מים ואז בהכרח יש לך פיל מים. תביא לי את הפיל שלך, זה מהמערה, לא סתם אחד שמשוטט" קייל נבהל. הוא שכח לגמרי מהפיל הקטן שהופיע במערה שלו.
הוא לא ידע שהוא הפיל שלו. והנה הוא כבר צריך לוותר עליו. זה הרגיש לו לא הוגן. שנים הוא התחנן לאמא שלו שתביא לו כלב ועכשיו שיש לו פיל הוא צריך לתת אותו לאיזה מיילו.
קייל היה מאוד נחוש לתקן את הנזק שעשה. הוא ביקש מרינת שתפתח לו את הדלת ויצא מהמערה. הוא התחיל ללכת. הוא קיווה שרינת תבוא איתו אבל די מהר הבין שהוא לבדו במשימה הזו. מסתבר שבגלל שרינת השתמשה במהירות-על בשביל להגיע למוזיאון, כשהוא ניסה לעבור את אותו מרחק, שעות עברו והלילה כבר ירד. כשקייל הגיע לים וניסה לשלוט בגלים הוא גילה שהעייפות וחוסר הניסיון שלו הופכים את המשימה להיות קשה ומפרכת. כשהשמיים נראו כבר שחורים לגמרי הגיע קייל להר הגבוה. הוא החליט לנוח קצת. המנוחה הפכה לשינה והשינה הביאה סיוטים. הוא חלם על אנשי צל מפחידים ופילים. המון פילים. הוא קם בהנץ השחר. הוא ירד מההר למערה. בצהריים המאוחרים חצה את המפל, ובחשש רב נגע בסלע ונכנס למערה. להפתעתו המערה הייתה ריקה. היא נראתה שוב כחלחלה והפסל היה בצורת טיפה. קייל היסס אבל הוא כל כך שמח שהוא לא צריך להילחם ביצור עצום שהוא התעלם מהשאלה איפה הוא.
הוא מיהר אל הפיל שישן. כשהתקרב גילה לאימתו שהוא לא ישן כלל. הגופה הקטנה הייתה מחוצה ואפופה בעשן שחור.
קייל לא ידע מה לעשות. אין לו שום דבר להביא למיילו ואיך הוא יחזור בידיים ריקות. הוא נשען על הקיר שהיה מכוסה בוילון. אך הסתבר שלא היה שם קיר. קייל נפל אחורה והשתטח על גבו לתוך עולם אחר. היה זה מקום יפה. היפה ביותר שראה בחייו.
מעליו היה שלט גדול, תלוי בין שני עמודים. השלט היה עשוי מכל יסוד שיש בעולם הזה ועליו היה כתוב "כלוגם עיר הבגדרסים".
קייל לא האמין שהצליח לעבור דרך הווילון בכזאת קלות. אותו וילון שניסה בכל דרך אפשרית להזיז אותו קודם ללא הצלחה. הוא קם וניסה להתקדם לעבר העיר המהפנטת והשמימית שלפניו אבל התנגש בכאב במחסום בלתי נראה. במקביל נשמע צליל אזעקה והמחסום הבלתי נראה נצבע באדום.
הברגדסים שהתהלכו ברחוב הביטו בו במבטים עוינים ומרחוק הוא ראה שרצים לעברו ברגדסים במדים. הוא נבהל. בהחלט לא התאים לו לשבת בכלא של איזה גזע קסום עם שם מוזר שעד אתמול בכלל לא ידע על קיומו.
קייל רץ דרך הווילונות חזרה למערה. הוא ידע כבר שעליו לגעת בסלע כדי לרכך אותו ולעבור דרכו. אבל חשש שגם הברגדסים יעשו את אותו דבר. הוא המשיך לברוח ויצא מהמערה לכיוון העולם האנושי. אבל אז נעצר בפתאומיות כי מולו התייצב איש הצללים. קייל צרח. הוא לא רצה שיקרה לו מה שקרה לפיל. הוא היה מבועת ורץ הכי מהר שיכל אבל איש הצללים תמיד היה מאחוריו איכשהו. למרות שלא נראה שהוא מתאמץ להדביק אותו. קייל היה מותש לחלוטין ולא היה מסוגל לרוץ יותר. הוא מעד וגונן בידיו על פניו למרות שידע שזה לא יעזור נגד איש הצללים הנורא. דקה שלמה עברה ודבר לא קרה. קייל פתח את עיניו בזהירות וראה את המים מהנחל שהיה לידם בטיול מגנים עליו. היה נראה שהם בעלי רצון משלהם ומוכנים לעשות הכל כדי למנוע מאיש הצללים לפגוע בו. אבל המים לא היו מספיק חזקים. קייל ניצל את הסחת הדעת שסיפקו המים כדי לברוח משם כל עוד נפשו בו. הוא רץ הכי מהר שרץ אי פעם. הוא מצא מסתור בין סלעים וצנח בו. הוא הרגיש את הנחל אומר לו סליחה וראה את האיש מתקרב. קייל קם בקושי רב והמשיך לרוץ. הכוח נגמר לו כבר מזמן. כאב לו כל הגוף ולא היה לו אויר. הוא נעצר כמה מטרים משם למרגלות ההר עליו טיפס עם רינת והרגיש מובס.
הוא ציפה לראות את איש הצללים הנורא אבל במקום זאת ראה את עצמו ולא כמו שתמיד אומרים "אני יכול לראות את עצמי בתוכו" הוא ממש ראה את קייל שהוא לא הוא. אבל כן הוא. קייל השני חייך אליו ואז יצר מים מהאוויר. נראה שהוא היה בעל כוחות הרבה יותר משוכללים משל קייל הראשון. הוא הוביל את המים להקיף את איש הצללים ולכד אותו בתוכם. אז הוא כיווץ את המים לכדור בדולח קטן שנראה כמו הכדור שקייל ניפץ קודם. הוא הושיט יד לקייל הראשון והם עברו יחד למערה שבה פגש לראשונה את מיילו. לפני שקייל הבין מה קורה מיילו העלים את קייל השני, כנראה חזרה לעתיד. "יפה מאוד, הצלחת ללכוד אותו" אמר לו מיילו. הוא נראה ממש מופתע. קייל השתדל לא להעלב בשם קייל השני "עכשיו תביא לי את התשלום שלי. אתה יודע, הפיל". קייל נבהל מעט אבל נראה שמיילו הבין "כן, הנחתי שהוא מת" אמר. "אז למה שלחת אותי לשם?" שאל קייל "אה, זה לא היה ברור?" שאל מיילו "בשביל שתנצח את שדאו, לא נצטרך לציית לו יותר ונוכל לעשות בך כרצוננו."
פרק רביעי כלוגם
קייל לא האמין למשמע אוזניו. הוא היה המום מהידיעה שמיילו בגד בו, למרות שהכיר אותו מעט מאוד זמן. ואז, כאילו זה לא מספיק, רינת זינקה לעברו ביידים בוערות. קייל לא היה יכול לחשוב על דבר מלבד לברוח. הוא רץ ככל יכולתו אבל רינת הייתה מהירה ממנו. הוא רץ לסלע שאמור להיות הדלת וקיווה שהפחד שלו יפתח אותה אבל זה לא קרה. רינת זינקה לעברו. הוא רץ משם אבל רינת מיד הייתה מאחוריו ומיילו סתם צפה בכל החגיגה ולא עשה כלום. קייל לא ידע מה לעשות גם שחשב על זה לעומק. העיר לא מוכנה לקבל אותו מסיבה לא ברורה והוא לא היה יכול לזמן מים כשאין באזור. הוא היה מבועת כשהבין שאין מה לעשות. רינת דחקה אותו לפינה תרתי משמע. העיניים שלה נצצו ברשעות. היא לא הייתה ילדה, היא הייתה מפלצת. קייל נשען לאחור כאילו זה יעזור. עוד שנייה רינת תתפוס בו והוא ימות. אבל אז יד נשלחה מהוילון שמאחוריו ומשכה אותו לאחור לתוך העיר. הוא נדהם לראות מעליו את חברו הטוב ביותר ערן, בתוך העיר הקסומה שסביבו. הוא דחף את קייל לעמידה והוביל אותו ברחובות העמוסים ולא נתן לו אפילו רגע אחד להתפעל מהקסם שסביבו. כשהגיעו לבית אחד עשוי כולו מעץ, הושיב אותו ערן על כיסא עשוי מעץ גם הוא ונעמד מול קייל. "מה אתה חשבת לעצמך?!" שאל בזעם. ולפני שקייל הספיק לענות, ערן המשיך "אתה יודע כמה מסוכן לשחרר את איש הצללים?! או לסמוך על מיילו?! ולצאת מהשגחה שלי?!" "איזו השגחה?" קייל הצליח להגניב שאלה. אבל ערן התעלם ממנו. "אתה צריך לתקן את זה. מיילו ורינת הם בוגדים אבל הם לא מאיימים עלינו כרגע. הכי דחוף זה ללכוד את איש הצללים." אמר ערן. "אני כבר אלכוד אותו" ענה קייל. "מה זאת אומרת? הוא כבר לכוד או לא?" שאל ערן. "זאת אומרת שאני בעתיד אחזור בזמן ואלכוד אותו". הרגיע קייל. "אז כרגע הוא לכוד" אמר ערן "ומיילו העביר אותך בזמן? מה? לא משנה, אני לא רוצה לדעת".
"אז מה המשימה הבאה שלי?" שאל קייל. ערן פנה אליו כאילו שכח שהוא שם. "אתה צריך ללמוד לייצר מים מהאוויר בתוך יום לכל היותר או לגרום למינב או פיטר להילחם ברינת." קייל הסיק שמינב ופיטר הם גם קוסמי המעמד הראשון, כנראה אדמה ואוויר. "ומי ילמד אותי?" שאל קייל "אתה. ואני צריך ללכת עכשיו. אז תזדרז". ערן הלך והשאיר את קייל לבד. קייל קם והסתובב בבית. הוא הניח שערן הוא ברגדס של עץ כי הכל היה עשוי עץ. הוא ניסה להפעיל את הכוחות שלו ולשלוט במים ואחרי הרבה נסיונות הוא הצליח סוף סוף להרים אותם ולכוון אותם לפי רצונו. אבל לייצר מים מהאוויר היה כמעט בלתי אפשרי. הוא ניסה וניסה ונכשל בכל פעם. עד שלבסוף ערן חזר הביתה והביט בצער בקייל ואז הלך לאחד החדרים בלי להגיד דבר. קייל המשיך לנסות כל הלילה. הוא ניסה וניסה וככל שנכשל הוא כעס יותר והרגיש כאילו מצליח פחות. לבסוף כשהשמש כבר התחילה לעלות הוא הבין את זה והצליח סוף סוף לעשות את זה. הוא רצה לצרוח משמחה אבל במקום זאת התגנב החוצה במבוך הרחובות ונתן למים שיצר להוביל אותו אל הוילונות. המים הובילו אותו לוילון הנכון והוא התגנב אל המערה של מיילו. שני האחים ישנו להם על השטיח הנעים שהיה באמצע החדר. קייל לא רצה לעשות את זה במיוחד כשהם לא יכולים להתנגד. אבל הוא ידע שאין בררה. הם הרבה יותר חזקים ממנו. הוא הוביל את המים מעל רינת במטרה שיפלו עליה ויטביעו אותה אבל ברגע האחרון היסס. ההיסוס שלו בלם את המים והם טיפטפו על רינת. רינת קמה, ועיניה התמקדו בקייל במבט מרושע. היא זינקה אליו ביידים בוערות אך המים הגנו אליו. קייל כיוון אותם וכיבה בעזרתם את האש של רינת בכל פעם מחדש. רינת הבינה שזה לא יגמר. לכן צרחה "מיילו!" הוא קם ומיד הבין את הסיטואציה ואת הכוח שבידיו. הוא הביט בקייל ואז באחותו "מה אתה עומד שם?!" צרחה רינת "בוא כבר ותשגר את קייל לעבר. שם לא יוכל לפגוע בנו ונוכל להשתלט על העולם!" לפני שמיילו הגיב קייל המבוהל הספיק לעשות מהלך אחרון. הוא שלח עם המים הודעה לפיטר ומינב כדי שיבואו לעזור לו להביס את רינת ומיילו. הוא פתאום הבין שהוא רק ברגדס מתחיל ושחסר לו ניסיון. המים חזרו בחלקיק שניה והוא קיווה שהמבוגרים בדרך. אבל האמת שהעתיד כבר לא היה חשוב, באותו רגע מיילו שלח את קייל אחורה בדיוק אל הרגע הנכון ללכוד את איש הצללים.
אחרית דבר
אחרי הלכידה המוצלחת בתוך כדור הבדולח שוב מיילו העביר את קייל השני בזמן. הפעם הוא החזיר אותו לעבר בדיוק אל הרגע בו הוא נבלע במערה בניסיון להתחמק מהמורה. קייל יצא מאחורי המפל הישר אל המורה הזועפת. "נו באמת קייל!" היא קראה "לצאת ככה מהתור! אני אדבר עם ההורים שלך. אסור לעשות דברים כאלה"! אבל לקייל זה לא שינה. הוא שמח שאלה הבעיות שלו שהוא יכול לשחק סתם בכוחותיו. להנות בעולם הרגיל והכל טוב. בלי בוגדים או אנשי צללים להיות סתם ברגדס רגיל חסר דאגות.
כעבור שנתיים
היום קייל כבר בכיתה ז'. הוא חי את חייו בעולם הרגיל אבל לפעמים מבלה ב כלוגם עם ערן. הוא בבית הספר הרגיל ומשתמש בכוחות בשביל צחוקים. הוא גילה גם שאביו, פיטר, הוא ברגדס אדמה, מהמעמד הראשון, והוא אותו פיטר שאליו נשלחה ההודעה עם המים. רינת ומיילו היו בכלא. פיטר טיפל בזה. הוא הסביר לקייל שהם כלואים ולא הוצאו להורג כדי שהאש והזמן לא ישתגעו.
קייל גילה שגם כשכלום לא ממוצע הוא נהנה. אז בסוף הכל הסתדר.
סוף